על ידי אחת* » 27 אוגוסט 2014, 16:44
רגע רגע רגע, אל תברח!
אני מתחיל לחשוב שכאן אני לא אמצא תשובות חוץ מתשובה אחת: זה לא אישו , תרגעו...
כנראה זו התשובה שיש לבעלי הניסיון לתרום, כי מניסיונם זה לא אישו.
תראה, אני מדברת פחות כבעלת ניסיון ויותר כאמא לילדים שעברו את הגיל הזה.
מנקודת המבט הזו, באמת קשה לי לראות איך משהו כזה יהיה אישו עבורם, בגיל הזה.
בגיל הזה - זה בעיקר אישו עבור המבוגרים.
אני מניחה שבגיל מבוגר יותר קל יותר למצוא סיפורים על קשיים והתמודדויות.
הסיבה שמפנים את תשומת לבך לכך שוב ושוב היא שכנראה יותר חשוב לטפל בכך מול המבוגרים ופחות מול הילדים.
אם יש גננת שעבורה זה אישו אז כדאי להבין את זה מראש ולעבוד מול זה, ולא מול קשיים שאולי יצוצו ואולי לא יצוצו אצל הילד או ילדים אחרים.
מהבחינה הזו, אני חושבת שההתמודדות עם זה - שוב, בגיל הזה - צריכה להיות כמו התמודדות עם הבדלים אחרים בין ילדים.
הייתי מציעה לכם לחשוב איך הייתם רוצים שהגננת תטפל בקשיים של יוגב שיצוצו סביב השוני שלו, בין שמדובר בפין שלו או בכל שוני אחר.
אם לועגים, למשל, לילד שמגמגם - מהי התשובה הנכונה בעיניכם?
מהבחינה הזו אני מסכימה שאיש החינוך הוא בעל תפקיד קריטי מאין כמוהו בחיי הילד.
תגובתו צריכה להיות מכילה, רגישה, קשובה, אמפטית ומצד שני - לא עושה עניין.
איש חינוך מנוסה וטוב ידע לעשות זאת. אם נראה לכם שהגננת קצת "אבודה" בזה כי מדובר בשוני שהיא לא רגילה אליו, אולי בהחלט כדאי לדבר איתה מראש ולהבהיר את כל זה.
אני חושבת שגם אתה קצת נכנסת כאן למגננה ואולי בצדק, כי הפנו אליך את הזרקור ואמרו לך משהו שאולי לא תמיד נעים לשמוע
(אבל למרבה הצער הוא הרבה פעמים נכון עבורנו ההורים): זה לא שלו, זה שלך.
ואם זה שלך, תלבן את זה קודם כל מול עצמך.
ולי באופן אישי נשמע עוד משהו: שאתם לחוצים ומחכים ליום שבו הצרות הנוראות ייפלו על ראשכם בגלל הבחירה החריגה שלכם.
תאמין לי, אני מזדהה. עשיתי יותר מבחירה חריגה אחת בגידול הילדים.
המסקנה שלי היא שלפעמים הצרות האלה בכלל לא מגיעות, לפעמים מגיעות אלינו בכלל צרות מכיוון שלא חשבנו עליו.
ולפעמים כן, הצרות מגיעות ואז כדאי להתמודד איתן בצורה הטובה והיעילה ביותר.
ביקשת את עצתם של בעלי הניסיון, לא יזיק להקשיב להם.
אתה לא חייב ליישם (-: אבל להקשיב לא יזיק
רגע רגע רגע, אל תברח!
[u]אני מתחיל לחשוב שכאן אני לא אמצא תשובות חוץ מתשובה אחת: זה לא אישו , תרגעו...[/u]
כנראה זו התשובה שיש לבעלי הניסיון לתרום, כי מניסיונם זה לא אישו.
תראה, אני מדברת פחות כבעלת ניסיון ויותר כאמא לילדים שעברו את הגיל הזה.
מנקודת המבט הזו, באמת קשה לי לראות איך משהו כזה יהיה אישו עבורם, בגיל הזה.
בגיל הזה - זה בעיקר אישו עבור המבוגרים.
אני מניחה שבגיל מבוגר יותר קל יותר למצוא סיפורים על קשיים והתמודדויות.
הסיבה שמפנים את תשומת לבך לכך שוב ושוב היא שכנראה יותר חשוב לטפל בכך מול המבוגרים ופחות מול הילדים.
אם יש גננת [b]שעבורה זה אישו[/b] אז כדאי להבין את זה מראש ולעבוד מול זה, ולא מול קשיים שאולי יצוצו ואולי לא יצוצו אצל הילד או ילדים אחרים.
מהבחינה הזו, אני חושבת שההתמודדות עם זה - שוב, בגיל הזה - צריכה להיות כמו התמודדות עם הבדלים אחרים בין ילדים.
הייתי מציעה לכם לחשוב איך הייתם רוצים שהגננת תטפל בקשיים של יוגב שיצוצו סביב השוני שלו, בין שמדובר בפין שלו או בכל שוני אחר.
אם לועגים, למשל, לילד שמגמגם - מהי התשובה הנכונה בעיניכם?
מהבחינה הזו אני מסכימה שאיש החינוך הוא בעל תפקיד קריטי מאין כמוהו בחיי הילד.
תגובתו צריכה להיות מכילה, רגישה, קשובה, אמפטית ומצד שני - לא עושה עניין.
איש חינוך מנוסה וטוב ידע לעשות זאת. אם נראה לכם שהגננת קצת "אבודה" בזה כי מדובר בשוני שהיא לא רגילה אליו, אולי בהחלט כדאי לדבר איתה מראש ולהבהיר את כל זה.
אני חושבת שגם אתה קצת נכנסת כאן למגננה ואולי בצדק, כי הפנו אליך את הזרקור ואמרו לך משהו שאולי לא תמיד נעים לשמוע
(אבל למרבה הצער הוא הרבה פעמים נכון עבורנו ההורים): זה לא שלו, זה שלך.
ואם זה שלך, תלבן את זה קודם כל מול עצמך.
ולי באופן אישי נשמע עוד משהו: שאתם לחוצים ומחכים ליום שבו הצרות הנוראות ייפלו על ראשכם בגלל הבחירה החריגה שלכם.
תאמין לי, אני מזדהה. עשיתי יותר מבחירה חריגה אחת בגידול הילדים.
המסקנה שלי היא שלפעמים הצרות האלה בכלל לא מגיעות, לפעמים מגיעות אלינו בכלל צרות מכיוון שלא חשבנו עליו.
ולפעמים כן, הצרות מגיעות ואז כדאי להתמודד איתן בצורה הטובה והיעילה ביותר.
ביקשת את עצתם של בעלי הניסיון, לא יזיק להקשיב להם.
אתה לא חייב ליישם (-: אבל להקשיב לא יזיק