[u]לא הבנתי למה צריך להירשם לאתר, כלומר מה הערך המוסף - אם יש לי טבלה של חלוקת מטלות שעשיתי "מייד הום" :) זה אותו הדבר?[/u]
היתרון הוא שהתוכנית "חושבת" במקומך ואת לא צריכה לתכנן את הלוח כל פעם מחדש. על סמך הנתונים שאת מכניסה, דואגים לחלוקה המאוזנת ביותר האפשרית בין ימים שונים ובין אנשים שונים, כך שבמצטבר, על פני שבוע, כולם -- לפחות המבוגרים -- נושאים בחלק שווה של העומס. זה גם מאפשר לכייל יותר בעדינות את התדירות הנדרשת (יש למשל דברים שצריכים להיעשות כל 5 או 10 ימים), להתחשב בלוחות זמנים של בני המשפחה (נניח לא לתת משימות לילד ביום של חוג). זה גם מאפשר לא לשכוח מטלות מהסוג החיוני-שתדירותו-נמוכה, כמו ניקוי המקרר.
יש שם רשימת מטלות אופציונלית, אבל את יכולה להכניס מה שבא לך ומה שרלוונטי לך.
בעקרון משתדלים לא להתרשל, היום הילדים מתרשלים, אז לא יוצאים החוצה עד שהעבודה גמורה.
מבחינתנו הכוכבים הם דרבון מספיק, בעיקר שזה על המקרר ואפשר לראות, אבל התוכנית מאפשרת גם לקבוע פרסים ומחירים (אמריקאים. מה לעשות).
כשאני מתכננת אירוח אני רושמת את התפריט המתוכנן על דף וכל מנה מוכנה מקבלת V, או חצי V אם היא רק חצי מוכנה. זה גורם דרבון מספיק מבחינתי וגורם לי להיות מאד יעילה. הכוכבים זה אותו הדבר. חוץ מזה שהם צבעוניים ויפים כאלה והילדים אוהבים להדביק אותם.

אשר לשוטף הבאמת שוטף -- כרגע אני בבית עם הילדים והאיש עובד. אז רוב השוטף הזה הוא שלי -- אנחנו מסכימים שזה שקול ליציאה לעבודה שלו. אלה דברים שאנחנו לא מכניסים לטבלה משום שאין כל דרך להימנע מעשייתם, עצלים ובלתי יעילים ככל שנהיה. התכנית מטפלת במעגל הבא של הדברים, אלה שממש צריך לעשות אבל תמיד אפשר לדחות לאחר כך (שכמעט לא מגיע).
בגלל האתר בכלל קיבלתי אומץ להיכנס לדף הזה. לפני כן כמעט לא העזתי לפתוח דפים שעסקו בסדר ובתחזוקת הבית כי חששתי שאצא מהם רק עם רגשות אשמה...

סמדר הסיפור שלך מרשים. איזה יופי!

לא הבנתי למה צריך להירשם לאתר, כלומר מה הערך המוסף - אם יש לי טבלה של חלוקת מטלות שעשיתי "מייד הום" :) זה אותו הדבר?
או שיש שם רשימת מטלות שלא חשבתי עליהן?
ואגב מה אתם עושים לגבי הפעולות השוטפות?
ומה קורה אם לא עישתם מה שרושם בסידור שלכם - התרשלתם :-)
מה הדרבון בעצם? הכוכבים? יש פרס בסוף?

בובי, אולי תנסי את [url=http://www.chorebuster.net/Demo2.aspx]האתר הזה?[/url]
אנחנו חיים איתו כבר חודש ורמת התחזוקה עלתה פלאים. זה לא מוזיאון פה, אבל הכל נראה הרבה יותר סביר ובשליטה. גם אם צריכים לדגם את הבית לכבוד אורחים, זה כבר לא פרוייקט שמשאיר אותנו גמורים.
אנחנו מדפיסים לוח עבודה שבועי, ממגנטים למקרר, וכל מי שעושה את המשימה שלו מדביק לעצמו כוכב. אנחנו גם זוכים בכוכב קבוצתי אם כל המשימות לאותו יום מולאו.
התכנית עוזרת לטפל בעיקר בדברים שציינת: עבודות תחזוקה שוטפת שיש לעשות אבל הן לא במעגל של הדחוף והמיידי (כלומר אינן קניות-בישול-כביסה-טיפול בילדים), ולכן אף פעם לא עושים אותן והבית נראה איום ונורא.
לפני זה היינו מאנשי ה"פרצים": מזניחים ומזניחים עד שאי אפשר יותר ואז משתלטים באטרף, ואז אחרי יומיים בערך המצב חוזר לקדמותו. אנחנו לא רבים הרבה כזוג, אבל 90% או יותר מהחיכוכים הם סביב הנושא הזה. ובכן -- כבר חודש שקט ושלווה. במקום להתעצבן זה על זו אנחנו ממש מתפעלים מאיך הבית מנקה ומסדר את עצמו.
אנחנו הגדרנו משימות ממוקדות שניתנות לביצוע בזמן סביר, ומונעות את הכניסה ללופ של "אם-כבר-את-הכיור-אז-צריך-גם-את-השיש-וגם-את-המקרר-וגם-את-הרצפה" שמוביל לזה שלא עושים כלום. אני גיליתי שאני לא עצלנית בכלל, ואפילו יודעת לעבוד די ביעילות: בחצי שעה של תינוק מנמנם ניקיתי את כל החלק הפנימי של המקרר (כולל להוציא החוצה את כל התכולה, לשטוף ולנגב מגירות ומדפים, לשטוף ולנגב את דפנות המקרר, להחזיר את המגרות והמדפים ולהחזיר את התכולה. הייתי מה-זה גאה בעצמי). החלק החיצוני מוגדר כמשימה נפרדת ומופקד בידי הילדים. כל מה שהיה חסר לנו זה תכנון עבודה נכון וריאלי.
כדי להתחיל יש צורך בישיבה משפחתית שתגדיר את המשימות, תדירותן הנדרשת, רמת הקושי שלהן ומי האנשים שאמורים (או לא אמורים) לבצען. ההשקעה הראשונית היא של שעתיים. מדי פעם צריך לערוך את המשימות שוב, אם בשל תנאים שמשתנים או מפני שאנחנו מגלים שלא הערכנו נכון את התדירות הנדרשת. אבל העיקר הוא, שמדובר במבצע משפחתי ובחלוקת עבודה הוגנת, יעילה ובת-ביצוע.

[b]משתפת[/b], אני אכן שונאת שצעצועים נוזלים לסלון, ובימים האחרונים התחלתי להגדיר שצעצועים בעלי טבע נוזלי במיוחד (קוביות/לגו/טושים) צריכים להישאר בחדר. אם בובה הגיעה לסלון זה לא נורא.
ולא קשור, אבל בהזדמנות זאת אפשר להמליץ שגם אם משאירים את הטלויזיה בבית, אולי לא כדאי שהיא תהיה בסלון.

[u]כמו שאסור לאכול באמבטיה[/u]
כל אחד ומה שמתאים לו.
אצלנו למשל, גלידה אוכלים באמבטיה.
כשיש 3 קטנטנים זה מאוד הגיוני. (ולטענתם, גם כיף.)

מעולם לא חשבתיש אומר זאת, לא בפנטזיותה כי פרועות שלי - אבל האם הרעיון להגביל את אזור הסלון רק לשיחות, צפייה בטלויזיה, נמשחקי שולחן לא יכול להתאים למשפחות?

אינני אמא עדיין אבל אני קוראת ורואה כמה קשה לתחזק בית כיום.


תמיד הייתי גאה בבית שלי שהכל היה מותר בו, לקפוץ על ספות ולאכול במיטה וכל הדברים שבמקומת אחרים היו איסור מוחלט.
אבל היום יש הרבה חופש לילדים במילא ובמילא כמו שאסור לאכול באמבטיה מסיבות ברורות או שאף אח דלא שוקל לקפוץ על השיש - אולי אפשר לקבוע גבולות לגבי הסלון שהוא מרכז הבית ויוצא שהכל עובר אליו - הצעצועים, אוכל, בגדים, תיקים, נעליים.

וגם היום אני מבינה שיש מחיר לחופש הזה. המחיר הוא או בלגן (מה שהיה אצלנו) או ביתמסודר עלחשבון בעיקר [b]אמא[/b] שגם ככה מתזזת כל היום.

אולי בגלל השפע שיש היום, הצרכני, וגם שפע החדרים, ושפע הפעילויות בבית ומחוצה לו, שפע המשחקים הוחוגים והעולם הגדול במחשב, וההןרים שלוקחים את הילדים לכל מקום אם צריך ברכב, זה לא יהיה עוול גדול להגביל ולשמור על הסלון כמרכז לבילוי נקי . ל אכמו פעם שהיה רק בית ורק רחוב ומי שהיה בר מזל היה לוחוג ולא היה טלפון או מחשב וכשחברים באו לשחק הם שיחקו בחדר או בזלון כי לפעמים החדר היה מלא באחים אחרים.. :-)

ואז מה שיקרה זה שאוכל אוכלים בעיקר בפינת האוכל ולא על השולחן מול טלויזיה.
ומשחקים בעיקר בחדרים.

ואז לבלגן יש מיקוד. הסלון מסודר רוב הזמן וזה כבר נעים בעיניים לכולם.
וגם לסדר ולנקות אותו קל יותר - כי הוא אזור נייטרלי.
וזה יחייב גם את המבוגרים - בדיוק כמו אצת הילדים, לא לאכול בסלון וכו'..

ברמה תאורטית בית שעוד לא הפך למשפחתי כלומר עם ילדים או הורים לילדים קטנים יכולים ליצו ר מראש הוויה טבעית כזו, מראש לא אוכלים בסלון או משחקים בסלון כמו שבשירותים לא אוכלים ובמקלחת לא ולא משחקים או ישנים על השיש.
טבעי לא בקטע של חוקים ומטלות.

פעם, לפני פרוץ הילדים, הייתי נקייה ומסודרה.
היום אני מבינה שאין שום טעם בסדר וניקיון אם משך הזמן הדרוש להשגתו עומד ביחס הפוך למשך הזמן בו הוא מחזיק מעמד.

אז לא שנהייתי ג'יפה, אבל הסטנדרטים נאלצו לרדת. בצער אך בהשלמה ובהבנה.
המעניין הוא שדווקא בן זוגי העלה סטנדרטים כל הנראה בעקבות השוק מהבלגן שמשאירים הילדים

האמת זאת השאלה גם שלי.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הבעיה שלי הן גוזלות אנרגיה
היום למשל הורדתי כביסה וקיפלתי ופיזרתי וגם עשיתי מכונה ותליתי
והכנתי שלוש ארוחות ושטפתי כלים והורדתי פח
זהו!! נגמר לי הכוח הנפשי לעוד משהו
ואני לא מחשיבה איסוף צעצועים על הדרך
ועוד לא התחלתי לגעת בניירות, מצבורי בלאגן , נקיון חדר אמבטיה

מקרר
תנור
ארונות
כל אלו
לא מסתדרת עם פליי ליידי כי לא מצליחה לעקוב אחריה מבלבל אותי
נהייתי עייפה רק מלקרוא פה על הסלסילות. איך בובי יכולה למצוא דרך למיין משהו בסלסילות?? איך מוצרים כוח לעוד משהו חוץ מלתפקד הבסיסי של תחזוקה יומיומית

ואני מוצאת שעבודות בית רבות נותנות לי אנרגיה ולא לוקחות לי אנרגיה.
במיוחד שרואים אחר כך שמסודר ושנקי. זה כיף, וזה מחדש.

_אני יכולה לסדר בזמן הארי שלי.
ברור שאז אני אהיה יעילה ומדהים כמה אני אספיק._
תלמדי קצת על פליי ליידי.
בדקות ספורות ביום כל הבית נקי ומסודר. הרעיון הוא להשקיע סדר גודל של דקות. לא "חלק הארי של הזמן", שזה שיעבוד וטירוף, לפי ההגדרה שלי.

בכל אופן אני רוצה לחזק את מי שכתבה שאין לה כוח לסדר ולנקות.
גם אני כזו , שבדרך כלל אין לי כוח לזה.
(הוכחות מצויות בכל חלקי הבית והגינה.אבל הרי לא התכונתי להוריד לכם את הרטט..)

מה שחשוב לי לציין זו תובנה קטנה שהגעתי אליה בעצמי : אם זה מה שחשוב לי בשלב זה של חיי , אני יכולה לבחור להקדיש לזה את זמני ומרצי.
אני יכולה לסדר בזמן הארי שלי.
ברור שאז אני אהיה יעילה ומדהים כמה אני אספיק.

העינין הוא שאם אני מתכננת לנו (לי ולילדים)סדר יום מלא פעיליות מחוץ לבית ,מפגשים חברתיים וכו' ,אין מצב לסדר רציני ,אולי רק ללמוד איך לא לעשות בלאגן תוך כדי(למשל ,לחלוץ נעלים).

אני מוצאת את עצמי חוזרת הביתה עיפה אחרי יום גדוש .זה לא הזמן לסדר.
זה הזמן לנוח.
כן .
עשיתי משהו ,וגם אם זה משהו קטן ולא ממש נחשב כקרירה תובענית ,כי הרי 'רק' השגחתי על שני ילדים והבאתי להם אוכל ולעצמי ונהגתי באוטו 20 דק' ,זה משהו .
אחרי מנוחה של לילה ,או נימנום צהרים , אז אפשר לדבר.

למבחינתי הלמידה שכל עבודות הבית הן עשיה שמצריכה ממי שעושה אותה המון אנרגיה ,לא פשוטה.
אני יכולה לבחור אם זה מתאים לי שאני אעשה את זה או מישהו אחר ולבדוק אם יש לנו כסף לזה או לא.
אני יכולה לבחור איזה מודל אני רוצה להיות לילדים.
עכשיו אני יודעת שלי אישית מאוד קשה להחזיק בסטטוס של עקרת בית,מצד שני , אני אולי מאוד רוצה.מצד שלישי , יש מאה דברים שאני רוצה הרבה יותר.

[u]הבנת את ההבדל בין לכוון טיימר מתוך מטרה להספיק מה שמספיקים ביחס לבית כולו בלי להיכנס לאטרף פרפקציוניסטי שזו כוונת הפליי ליידי- לביןזה שגם תנור אחד בשבילי זה פרוייקט שמחייב טוטאליות שיכולה להיסחט ממני גם ברבע השעה הזו - ואני מתנגדת לזה מראש?[/u]
הבנתי הבנתי. אבל כמו שכבר כתבו לך בצדק, פשוט לא הבנת את כל ה"אחרות" האלה.
אף פעם לא שמים טיימר מתוך כוונה "לסיים".
הכוונה היא שהטיימר ימקד אותך, שאת עכשיו מקדישה כמה דקות מרוכזות למקום הזה. וכשהטיימר מצפצף - זהו, גמרת עם [b]המקום הזה[/b]. לא מפני שנגמרה בו העבודה, אלא מפני שאת היית אמורה לעשות רק מה שאפשר להספיק עד שמצפצף לך.
מה שמדהים אותנו הוא, שכשאנחנו רואות בפועל כמה אפשר לעשות בחמש דקות בלבד, אנחנו נדהמות!
אני פעם עשיתי תחרות עם הילדים. שמתי טיימר על רבע שעה. התחרינו: אני התחלתי לנקות את התריסים של החלון הענק בסלון, והם התחילו לסדר את רצפת החדר שלהם. ניקוי התריסים דורש סולם, והם אוהבים לטפס עליו.
התחרות היתה: מי שגומר ראשון את המשימה שלו ברבע שעה (אני - לנקות תריס אחד מהשלושה), מקבל את הסולם לרבע שעה הבאה.
אני כל פעם דחיתי ודחיתי את ניקוי התריסים, כי זה "כזה פרוייקט" ולוקח "כל כך הרבה זמן".
ומה גיליתי?
אני מנקה ומנקה ועוברת לתריס הבא ולתריס הבא, והטיימר עוד לא מצפצף! אני נשבעת לך שחשבתי שהוא נתקע! לא, ממש לא! ברבע שעה גמרתי חצי מכל החלון! וזה הפרוייקט שחשבתי שלוקח שעות. כלום זמן! הילדים ניצחו, אגב, וזכו בסולם לרבע שעה. לא נורא, היתה לי עבודה למטה...

בנוסף, אחרי מבצע ניקיון גדול, יש נטייה לכעוס על בני המשפחה עם הם מבלגנים... :-S
מנסיון, גם בלגן ענקי ולכלוך של הרבה זמן מתפרקים לאט לאט במבצעים קטנים של רבע שעה כל יום, צריך סבלנות לעצמנו ואמונה.

[u]שיטת הסידור על המקום בעייתית אם הצטבר הרבה לכלוך ובלגאן[/u]
לא לפי [po]פליי ליידי[/po]. מעבר לזה, לטענתה, מבצעי הניקיון הגדולים "שוברים" אותנו להרבה זמן, וגורמים לזה שאחרי המבצע וכל המאמץ - אנחנו לא רוצות לשמוע יותר על סדר או ניקיון למשך חודשים. די, עשינו יותר מדי בבת אחת ונגמר לנו הסוס. ואז מה קורה? מובן שהכל מתבלגן ומתלכלך שוב תוך יום.

השיטה שלה היא לעשות כל יום, אבל קצת. לא מושלם. לא עד הסוף. ולעבור לאט לאט בסבב על כל המקומות. כל פעם עוד משהו, קצת.
זו שיטה שבונה הרגלים.
יש לה גם פטנטים שבהם רואים תוצאות יפות מהר (הברקת כיור המטבח), אבל העיקרון הוא ללמד את עצמך הרגלים של טיפול שוטף בבית בקטן קטן. להכניס הרגל חדש לדם, ככה שיהפוך להיות אוטומטי. מרגע שהוא אוטומטי, לא חושבים עליו יותר ואין דחיינות. רובנו הגדול מצחצחים שיניים לפני השינה, נכון? בלי בעיה, נכון? פשוט עושים את זה. לא אומרים "אוי לא, נצחצח כבר בשבוע הבא" P-: נכון? גם אם באמת לא תמיד מתחשק לנו באותו רגע. אבל מצחצחים. כי זה פשוט ככה. ואם בטעות נשכח, רובנו גם לא נוכל להירדם. נקום ונצחצח שיניים. זה מין הרגל כזה. אז העיקרון הוא להפוך את כל הטיפול בבית ובמשפחה להרגל כזה.
שיהיה הרגל, שכשנכנסים בדלת מייד תולים את התיק על הוו שמול הדלת.
את הנעליים, מורידים כבר ליד שרפרף הנעליים ושמים אותם עליו.
אחרי שמתקלחים ומתנגבים, תולים את המגבת על המתלה שלה באמבטיה שתתייבש (מובן שרצוי מתלה בצורת מוט שהמגבת תלויה עליו חצי לכל צד, ולא מתלה וו שהמגבת לא תמיד מתייבשת עליו).
כשקמים מהמיטה בבוקר, מייד מסדרים אותה.
הרגל. אוטומטי. בלי לחשוב. היד פשוט הולכת לשם וזהו.

שיטת הסידור על המקום בעייתית אם הצטבר הרבה לכלוך ובלגאן. במקרה כזה צריך קודם כל לעשות סדרה של 'מבצעים' - ניקיונות יסודיים ומבצעי זריקה, מיון ניירות, וקביעת מקומות מסודרים לכל דבר. איך להנעים את הזמן הזה? לזכור שתקופת המבצעים היא זמנית. יותר כיף לעבוד ביחד אז אפשר לגייס חברה עם בעיה דומה או לגייס את המשפוחה ליום עבודה כיפי בבית, כולל בגדי עבודה, מוסיקה ברקע, פיקניק על רצפת הסלון וגישה חיובית.
אחרי שהגעתם למצב נייטרלי - שיש לכל דבר מקום מוגדר, שכמות הניירת והבגדים המיותרים הצטמצמה, תוכלו בכיף ליישם את שיטות ה'לסדר בקטן במקום לסדר בגדול'.

רעיון נוסף ליצירות - להקצות להן [b]מקום[/b]
כלומר - מדף אחד, או שניים, או עשרה - אבל מאד מוגדרים.
כשאין מקום יותר - היא צריכה בעצמה לבחור - או לקופסה סגורה ומאוחסנת (גם בגודל סופי...) או לפח/למתנות וכו'. (מנסיון שלי, אחרי כמה זמן יש 'התיישנות' ויותר קל לה (לבתי) לזרוק).

ואגב לזרוק - שמתי לב שכשאני שחררתי משהו אצלי, והתחלתי לזרוק דברים בלי כאב לב גם האפשרות שלהם לעשות את זה התרחבה.
לזרוק זה לעשות מקום למשהו אחר להכנס. ויש בזה משהו מאד משחרר.

ניצן, אני הייתי רוצה לראות תמונה של מיכלי המים לסריגה.

[u]היצירות שלהם זה הבלגן המרכזי בסלון - כפי שכתבתי למעלה - הם יוצרים כל יום בנפח של ארגז. ואי אפשר לזרוק להם מיד כשמסיימים, זה אכזרי! למשל הגדולה עכשיו בקטע של קרמיקה, כל הבית מלא מבנים קטנים ושבירים ומתרבים ופעם בכמה שעות היא עושה להם מפקד נוכחות. ועוד מענייני הילדים - עולם ה"אוצרות". כמעט בכל גיחה החוצה, ויש לנו כזו לפחות שתיים ביום, הם חוזרים עם אוצרות - אצטרובלים, פרחים, אבנים מיוחדות, מה לא. אם אאסור עליהם, זה יפגע מאד בחדוות החוץ שלהם. אבל מה עושים עם כל זה? (כלומר, כמו היצירות, עד שהן מספיק נשכחות מן הלב כדי להיפטר מהן?)[/u]

האמת? הרעיון הראשון שעלה לי זה פשוט הכוונה שלהם מעיסוק ביצירות לא מתכלות - למתכלות או לשמישות. למשל יצירה במזון (אחורי זה אוכלים), אם זה משחק באוכל, פיסול, הכננת מאפים, קרטיבים, מה לא.
שנית - הרכבת משחקים שמישים במקום לרכוש חדשים (למשל הכנת משחקי קלפים, שקיות עם מילויי מים ונצנצים להדברת יתושים ועוד)
שלישית - <ואני מוציאה פטנט על זה> הכנת מתנות ממוענות! בא להם לצייר? מיד להפנות הרצון הטוב לצייר "לסבתאסבא שנורא מתגעגעים וישמחו לציור במתנה." בביקור הבא הסבא סבתא ישברו את הראש מה לעשות עם חצי קונטיינר של יצירות מופלאות... הגברת יוצרת בקרמיקה? שתיצור מתנה לשכנה, לגננת, אחד לשולחן שלה ואחד לאבא לעבודה.. :-D גם חינכת לחלוקת מתנות מכל הלב, וגם חסכת שני שליש יצירות בבית.

המגבות הלחות נתלות במקלחת לשימוש נוסף. מתלים אופקיים הכי פשוטים. שניים על גב של כל דלת (אחד גבוה מאד והשני נמוך) לפעמים הן נזרקות בחדר :-] (גם אני בלגניסטית!) אבל בעקרון למתלה או לקופסה בארון (אם הן יבשות ונקיות לשימוש)

[u]באמבטיה למשל, יש לך מדפים ועליהם ארגזים בגודל של המדף? אז זה כמו מגירה, לא? והקוסמטיקה שבפנים, הכל מעורבב? לא זולג ונפתח ומכתים? ואפרופו אמבטיה - מה עושים עם המגבות הלחות בסוף הרחצה?[/u]
כן, מדפים עמוקים עם קופסאות בד/קש עם מכסה. מאד אסתטיות. זה כמו מגירה, כן, רק שזה בית שכור, אז קופסאות. בפנים יש... הפתעה! קופסאות יותר קטנות! :-D כלומר, בקופסה עם ה"'קוסמטיקה" יש סלסלה של שמנים אתריים, סלסלה של פרחי באך, סלסלה של משחות ושות', סלסלה של שמפו/מרכך, וכך הלאה. באמבטיה עצמה יש מדפים קטנים ובהם שמפו+מרכך (לא בשימוש) שמן קלנדולה, ו... סלסלת פלסטיק קטנה שבה סבון קלנדולה. :-)

בקשר ליצירות, אני הייתי עושה להן photo shoot עם הילדה, שתסדר אותן באופן יצירתי, שתארגן להן את הרקע, וכו' ואז בלי לעשות עניין, לשים באיזה ארגז ולאפסן. בהמשך אפשר להפטר מזה בלי רגשות אשם. אני חושבת על יצירות ילדים יותר כעל משהו תהליכי מאשר כעל מכשיר ליצירת פרודוקטים. בראיה כזאת, לשמור יצירה אחת כל כמה שבועות אם היא ממש מיוחדת ומראה את התהליך שהילד עבר יותר משמעותי מאשר לשמור כל מה שהוא מייצר. אני לא חושבת שזה בהכרח לטובת הילד שכל מה שהוא מקשקש נשמר כמשהו בעל ערך.. לרוב זה סתם שרבוט, ביטוי אמנותי, ולא צריך להוציא את זה מפרופורציה. לשם השוואה, את לא יושבת עם טייפ רקורדר ומקליטה כל דבר שיוצא להם מהפה. נכון? וגם זה יפה, ומקסים ונוסטלגי ומרגש. מה שיותר מעניין פה זה התהליך, אז הקלטה פה הקלטה שם מדגימים את זה יפה.

לגבי הנעליים, ממש לא שמים ישר במקום. בד"כ פזורות. כשמסדרים (כשרואים בלגאן ויש טיפת כוח. זה הכלל.) אז מכניסים הכל מתחת לארון.
אני אנסה לשים תמונות שצילמתי יום אחד של מעבר מחדר סופר מבולגן לחדר מסודר ורגוע בפחות מעשרים דקות, פשוט כי החדר והסדר מאורגנים נכון ומדוייק...

בינתיים דוגמיות לקופסיות :-)
[url=http://www.housetohome.co.uk/imageBank/cache/h/HG0506-[po]79]פולדרים לניירות[/url] e 9c53654d7f7c9c72667efde1daba6b35[/po].jpg
[url=[img]http://myjnr.com/images/blog/expedit.jpg]כוורת[/img] עם [b]קופסאות סגורות[/b] מסתירה בלגאן[/url] (יש לי כזאת)
[url=http://www.ikea.com/PIAimages/[po]68526]הקופסאות הגדולות מהמקלחת[/url] PE182691 S4[/po].jpg אפשר בכל מקום אחר בבית.
[url=http://www.ikea.com/PIAimages/[po]64290]קופסאות לכוורת[/url] PE173180 S4[/po].jpg
[url=http://www.ikea.com/PIAimages/[po]33709]קופסאות לצעצועים[/url] PE123725 S4[/po].jpg
[url=http://www.ikea.com/PIAimages/[po]52092]סל כביסה[/url] PE152426 S4[/po].jpg (לסחוב מהחדר למכונה וחזרה. בבית חלומותיי מסלול הבגדים הרבה יותר סביר)

ותודה לכל המחמיאות :-]
מונו וסלט, אני אתארגן על תמונות ואשלח בדואל או שאשים איפשהו ברשת ואשים קישור כאן.

באמבטיה
כדאי לך להחזיק שני סוגים של דברים במקומות שונים
אצלי יש קופסא שבה סבון רגיל יום יומי שמפו רגיל דו שבועי (נו כל הרגלי הרחצה שלי נחשפים פה ) ועוד כמה דברים בשימוש קבוע מונחים בה והיא נמצאת ממש על האמבט. בארון יש עוד קופסא עם דברים יותר מיוחדים שאני משתמשת בהם רק לעיתים רחוקות . עוד קופסא עם תרופות ועוד קרם נגד שמש שנמצא בשימוש על בסיס יומי ומשחת שיניים ומברשת וגם מברשת השיער מונחים על השיש ליד הכיור
כל השאר מסודרים במגירות או קופסאות בתוך הארון לפי נושאים
קופסא לימי וסת
קופסא לפטריה או פצע
קופסא לחומרים נגד חצקונים
וכו
את המגבת אני תולה על הדלת של האמבטיה מיד אחרי שאני מסיימת להתנגב וכך אני מקבלת אותה נחמדה יבשה ועם ריח טוב (אוי עכשיו אני נזכרת איך זה היה לפני כמה מסריח)אם יש הרבה מגבות אפשר להכין לכל מגבת שני ווים במרחק עשרה סנטימרט זה מזה או יותר ולתלות פרושה

נעליים אם יש המון כדאי להניח ליד הדלת מתקן של איקאה או מישהו אחר שניתן לאכסן בתוכו נעליים בצורה מסודרת ולא דוחה ולא מפילה (במובן של לא נופלים עליה )
אותו דבר לגבי תיקים כדאי מאוד להתקין ווים או מדף או משהו דומה שכל פעם שחוזרים הבייתה מניחים עליו (ולכן הוא חייב להיות ליד הדלת ) את כל התיקים
לידו מתקן קטן יותר או אפילו סתם שני מסמרים שאפשר לתלות עליהם את המפתח ואז אין את סוגיית "איפה המפתח שלי?" כשיוצאים .
לגבי היצירות אפשר להחליט שיש בבית בכל זמן נתון מלבד הארכיון 4 או 9 ארגזים עם יצירות וכל פעם לקחת את ההכי ישן למיין מתוכו מה שומרים (לבנתיים ) ומה זורקים וכך לתת להם למלא אותו מחדש .
איני יודעת באיזה גיל הם אבל אולי אפשר לעניין אותם בליצור יצירות יותר שלמות ובעלות ערך מאשר המון קטנטנות ולא מעניינות (לא בטוחה לגבי זה סתם מחשבה)
לגבי איסוף חומרים בחצר הייתי מנסה את אותו דבר לחפש אצטרובל באמת מיוחד ואותו לשמור
או להגביל מותר שיהיו בבית 4 קופסאות עם אצטרובלים כל פעם שמביאים חדשים צריך לבחור איזה הכי פחות מרגשים אותנו ואותם להחזיר לטבע
(ככה אני עם בני זוג :-))

בהצלחה

[u]היצירות שלהם זה הבלגן המרכזי בסלון - כפי שכתבתי למעלה - הם יוצרים כל יום בנפח של ארגז. ואי אפשר לזרוק להם מיד כשמסיימים, זה אכזרי![/u]
לדעתי, העצה הישנה: מדי תקופה לשבת למיין יחד איתם ולהחליט מראש שזורקים (או מחזירים לטבע) חלק מסוים שעליו תחליטו - שליש, חצי, או שני שליש, מתוך המלאי. להציג את זה כ"ישן מפני חדש תוציאו" ולא כרצון להיפטר מג'אנק ;-)

הממ... יש כאן עוד פלוניות :-) אני צריכה למצוא לי שם מקורי יותר...
מדרגות - איזה רעיון מענין! לא נראה לי שאמסגר, אבל בהחלט מעורר מחשבה שלא כדאי לאחסן במקום נשכח. אדרבא, שיהיה קרוב לי! - תודה

הי ניצן, המון תודה על הפירוט. most stimulating!
אולי יש לך קישור לקופסאות שונות, להשראה?
(וגם אני אשמח מאד לתמונות, כמובן)

אני מנסה להבין... (ותודה על הסבלנות!!)
באמבטיה למשל, יש לך מדפים ועליהם ארגזים בגודל של המדף? אז זה כמו מגירה, לא? והקוסמטיקה שבפנים, הכל מעורבב? לא זולג ונפתח ומכתים? ואפרופו אמבטיה - מה עושים עם המגבות הלחות בסוף הרחצה?

הרווח שמתחת לארון הבגדים - כל נעל שנחלצת ישר מתפקדת לשם? של כולם? אוף, נעליים זה מוקש עצום אצלי. הדלת נפתחת ישר לסלון, ואני מנסה להקפיד שכולנו נוריד נעליים כשנכנסים (הילדים תמיד עם בוץ/חול, זה מצב קיומי), ואז יש ערימה של נעליים מבוצבצות ומסריחות בכניסה, ישר בשביל שמי שנכנס הביתה ייתקל בה ויפזר אותה בבעיטה אקראית. ואפרופו כניסה - איפה מניחים תיקים, מעילים, מטריות, מחשב נייד, בגדים ומגבות רטובים (מהבריכה) - בקיצור כל הדברים שנופלים מהידים בשניה שדורכים בבית?

היצירות שלהם זה הבלגן המרכזי בסלון - כפי שכתבתי למעלה - הם יוצרים כל יום בנפח של ארגז. ואי אפשר לזרוק להם מיד כשמסיימים, זה אכזרי! למשל הגדולה עכשיו בקטע של קרמיקה, כל הבית מלא מבנים קטנים ושבירים ומתרבים ופעם בכמה שעות היא עושה להם מפקד נוכחות. ועוד מענייני הילדים - עולם ה"אוצרות". כמעט בכל גיחה החוצה, ויש לנו כזו לפחות שתיים ביום, הם חוזרים עם אוצרות - אצטרובלים, פרחים, אבנים מיוחדות, מה לא. אם אאסור עליהם, זה יפגע מאד בחדוות החוץ שלהם. אבל מה עושים עם כל זה? (כלומר, כמו היצירות, עד שהן מספיק נשכחות מן הלב כדי להיפטר מהן?)

בקיצור, עיקר העוקץ הוא בדברים שנוספים בכל יום. אם היה אפשר להקפיא את הבית לכמה ימים אולי הוא היה יוצא מסודר בסוף, אבל הוא כל הזמן בתנועה!

... ושוב המון תודה! :-)

< הדף הזה עושה לי טוב >

ניצן - גם אני , מה שכתבת הולך לעשות אצלי שינויים בחיים, אני כבר ממש יכולה לדמיין אלו "קטגוריות" יקבלו אצלי קופסא לחוד....אצלי בטח יהי בלאגן אטומי ב תול כל קופסא אבל יהיה קל למצוא כי הבלאגן יהיה ממויין, הרעיון של קופסא רק לגרביים שמחכות לזוג הוא גאוני,כל כך מקל על הסדר בקופסא של הזוגיים, מצטרפת לבקשה לתמונות, אוליתעלי תמונה לאתר?

[u]הבגד הראשון והיקר מאד ללבי של התינוק שלי (היום בן חמש :)). ניסיתי אתמול, במגמת הסדר הכללית, 'לשחרר' אותו, והגעתי למסקנה שמקומו עדין אתי. אבל איפה??[/u]
זו שמסדרת לאנשים בתים בתוכנית בבי.בי.סי, אומרת כך - אם זה משהו שהחלטת שיקר לך, לא לאחסן אותו ולא לזרוק אותו בבוידעם, אלא להציג אותו לראווה. שיהיה נוכח בחייך. זה מסתדר גם עם [url=http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?arch:[po]דברים]הדפוס[/url] מחייך[/po] של כריסטופר אלכסנדר.

ובהתאם - פעם הייתי בבית של משפחה, שעל הקיר בחדר השינה של ההורים היו ממוסגרים כמו בתמונה, 2 סוודרים קטנטנים של תינוקות (באותה מסגרת). זה נראה נפלא. ולמעשה תכננתי לעשות אותו הדבר בבוא היום.. :-)

[u]ניצן! אני רוצה לקבל תמונות באימייל אם אפשר, ממלא אותי השראה![/u]
מצטרפת לבקשה. sivan ב- rogers נקודה קום.

יש עוד דף על סידור הבית שלא קראתי?
ניצן! אני רוצה לקבל תמונות באימייל אם אפשר, ממלא אותי השראה!
<[po]מונו נוקי[/po] צילמה [po]לבאופן לייט[/po] את הפריזר בבית שיהיה לה להשראה:-) >

[u]בובי,[/u]
אני מבינה את המצוקה...
אם הייתי צריכה לתת לך עצה אחת - זה היה הטיימר (על גרסותיו השונות). אותי הוא הציל בהרבה תחומים.

_ניצן, מה באמת? ככה לשטח מזכרות לחד-חוש פיקסלי ולמנוע את האפשרות להריח, לגעת, להעביר על הלחי את המתיקות?
שן ראשונה שנפלה - להחזיק ולהרגיש את הקוטן; מכתבי אהבה ישנים, למולל את הדפים המצהיבים, מקל עם שני פסים, חולצת סיום קורס, כל מיני._

כן.
זה עניין של עלות מול תועלת.
אילו היה לך בית ענק, היית יכולה לשים את הכל בעליית הגג ופעם בכמה שנים לעבור דרך קורי העכביש ולמולל את הדפים ה"ריחניים" ואת החולצות המאובקות (אני אלרגית לאבק)
אבל האמת היא שרוב הזמן אנחנו לא ממוללים, ולא מלטפים ולא מעבירים לחיים על דברים שהיו יקרים לנו לפני הרבה שנים (שיניים הייתי שומרת, כי אולי הילדים ירצו אותן כשיגדלו?) אבל אנחנו כן מבלים אחוזים ניכרים מהחיים בבית שלא מאד טוב לנו בו כי הוא עמוס, או מבולגן או מטונף. את מעדיפה בשביל רגע נוסטלגיה לוותר על ההווה? אני לא. (())

בקשר לסדר ולקופסאות. הלוואי שיכולתי לשים לך פה תמונות של הבית שלי. הוא מעוצב ויפהפה.. |L| יש לי סלסלות חבלים גדולות לכביסה, כ-12 מיכלי מים מסודרים בארון סגור לסריגה, ארבע קופסאות מעלי בננה, נסגרות עם מכסה שמחובר אליהן (לא ניתן להשאירן פתוחות) לצעצועים, ארבע קופסאות בד וקש חומות ענקיות בגודל של המדפים בחדר האמבטיה ל-נייר טואלט, מגבות, "קוסמטיקה" (וולדה עשו עליי קופה) ועוד אחת מבולגנת למעלה (לא נפתחת כבר כמה חודשים, כנראה תלך לפח או לתרומה קומפלט), הלאה - מעל הספרייה, כ-20 פולדרים כאלה שמחזיקים ניירות בצורה מסודרת, חצי כתומים, חצי שחורים, בארון - 6 סלסלות, תחתונים שלי (לא בשימוש) תחתונים שלו, גרביים שלי, גרביים שלו, גרביים שמחכים לזוג, תחבושות רב פעמיות, בארון קיר גיגית ענקית מלבנית (מטר על שישים על שישים) שמלאה בבגדים לבושים אך נקיים. בכל פעם שיש בלגאן בחדר, אני אוספת את הבגדים וזורקת או לסלסלות הכביסה או לגיגית הזאת. לא מקפלת ולא מכניסה לארון. נעליים מתחת לארון הבגדים (יש לי שם 15 סנט' רווח מנוצל היטב לנעליים ולקערות פשפוש) שידות עץ וקש (שתי מגירות) לכל צד של המיטה לספרים ולקשקושים, הרבה מגירות ומדפים, הכל מוסתר (מודה שבפנים מאד מסודר, כי מבולגן אני דוחפת לקופסה לא לארון)
מיליון קופסאות סגירות למטבח בגדלים שונים. משתמשת בלי הכרה. הן מתאימות למדיח ולפריזר (גם למיקרו בו אני לא משתמשת) רבועות וניתן לערום אותן בקלות זו על זו במקרר.

אתמול היה פה ליל סדר (חג שמייח!) היום יש לי אורחים. אני עוד מתפנקת במיטה (עכשיו שמונה, בטח אקום עוד שעה בערך :-)) הבית מסודר.
קודם כל כי אני משאירה זמן לסדר אחרי הכנת האוכל ולפני שהאורחים מגיעים. פעם הייתי מגיעה בשיער פרוע, בגדים מלוכלכים ומטבח במצב מזעזע לארח, היום אני משאירה זמן להתלבשות, לסדר ולנקיון. אני עובדת במטבח רק אם הוא נקי, ומנקה תוך כדי עבודה. ככה עובדים כל הזמן קצת במקום לעמוד מול שוד ושבר מדכא... חוצמיזה, גיליתי שאם בתום הארוחה המטבח ממתין נקי והמדיח ריק, אז קלי קלות לנקות את שאריות הארוחה! (אני אף פעם לא אומרת לאורחים לא לעזור!) שמים הכל ישר במדיח, שאריות בקופסאות, זורקים את המפה לכביסה והולכים לישון. ZZZ

הדף התארך ברמות וצריך זמן כדי לקרוא. האמת שיותר קיויתי שיהיו רעיונות איך לעורר בי מוטיבציה וחשק לנקות . יש פה הרבה עצות טובות אבל קצת הלכתי לאיבוד בדף. אולי אנשים יכתבו עוד ועוד ובסוף יהיו איזה סיכום או התכנסות
אני מעריכה את כל האנשים שכתבו ומה שכתבו אבל אני מתבלגנת מהר מאד בבית וגם בחיים

ניצן, מה באמת? ככה לשטח מזכרות לחד-חוש פיקסלי ולמנוע את האפשרות להריח, לגעת, להעביר על הלחי את המתיקות?
שן ראשונה שנפלה - להחזיק ולהרגיש את הקוטן; מכתבי אהבה ישנים, למולל את הדפים המצהיבים, מקל עם שני פסים, חולצת סיום קורס, כל מיני.

ובכל אופן, רציתי להודות לך מאד על העצות הטובות פה בדף, ולמקד על שיטות האחסון.
חשבתי באמת לאמץ לי גם ולהתחיל עם קופסאות למיניהן.
(עד היום עבדתי לפי שיטת המגירות, אבל אלו כבר עולות על גדותיהן ונהיה מסובך לחפש בהן, דרוש תת-מיון מחודש. חוץ מזה זה טוב רק לניירות).

אולי תסכימי להרחיב על הנקודה הזו שלך, שכתבת שיש לך עשרות קופסאות בבית?
איך מתחילים? מה שמים איפה? איזה קופסאות מתאימות למה? איפה שמים אותן?

וכל המוסיפה משבחת... תודה על כל הכוונה :-)

פלונית,
בדיוק בשביל דברים עם ערך סנטימנטלי הומצאו המצלמות הדיגיטליות.
אם זה מאד מאד מיוחד (נגיד טבעת חותם המשפחה מחצר מלך ספרד...) אז מציגים. ממש בונים קופסת תצוגה ותולים לראווה ולמזכרת. אין טעם שסנטימנטליה שווה תירקב באיזה ארגז..
כשמצלמים, ושמים נגיד, בלופ בסדר אקראי, פוגשים מדי פעם את הטריקו מפסטיבל כרמיאל 1992... אבל לא צריך לסחוב אותה אל העתיד איתנו. ככה מישהו שזקוק לה משתמש בה, והערך הסנטימנטלי נשמר אצלי...

את השם שלי מאייתים בי אחת ולא בשתיים כמו שאם היית טורחת לשים לב היית מבחינה
ויותר מזה אין לו שום כוונה להשיב לך

[u]לנקות בבת אחת את הבית אצלי התגלה כמאוד לא יעיל[/u]
גם אצלי. מעט, במנות קטנות, והבית נראה טוב יותר.

לגבי יצירות אפשר לבחור ששומרים אחת מכל חודש ולתייק אותן בקלסר עם תאריכים נגיד שקית לכל שנה סהכ 120 ציורים לילד עד גיל 10 נסבל
בגדים חשובים מהעבר יש לי ארגז מיוחד נגיד הבגד שהופעתי איתו בהופעה הראשונה שלי השמלה הכי יפה שסבתא שלי סרגה לי השמלה הכי יפה שהסבתא השניה תפרה לי הבגד שלבשתי כשהתנשקתי בפעם הראשונה ואני מניחה שבעתיד יכנסו אליה עוד דברים דומים והארגז נמצא למעלה בארון וזהו לא צריך לקבל החלטות לגביו כי כבר החלטתי פעם אחת שאני שומרת את הבגדים האלה .
לגבי לנקות בבת אחת את הבית אצלי התגלה כמאוד לא יעיל ומשאיר בית מבולגן עם קופסאות של תבלינים מושרות במים ואותי במשך שלושה שבועות אותי מלאת רגשות אשם ואת החצי השני של המטבח מבולגן בטירוף
אבל כל אחת ומה שמתאים לה

[u]למשל, הבגד הראשון והיקר מאד ללבי של התינוק שלי (היום בן חמש :)).[/u]

מזל טוב |בלונים| :-)!

בטח [u]המקצועניות[/u] ייעצו לך לגבי היצירות, לא נראה שביום הולדת עושים מיונים... מצאת לך יום ;-) .

<אישית אני מתה על דברים ראשוניים, אז אולי בגד, נעל, יצירה ראשונים שווה לשמור>

במקום טיימר - סטריאו. שמים שירים שאוהבים, ומחליטים על לנקות במשך שלושה שירים, נניח.

ויש לי שאלה למקצועניות פה - מה עושים עם היצירות של הילדים? בכל יום הם יוצרים בנפח של ארגז, לפעמים דברים ממש יפים. ובכלל, איך מתמודדים עם מזכרות ודברים חסרי שימוש אבל רבי רגש? למשל, הבגד הראשון והיקר מאד ללבי של התינוק שלי (היום בן חמש :)). ניסיתי אתמול, במגמת הסדר הכללית, 'לשחרר' אותו, והגעתי למסקנה שמקומו עדין אתי. אבל איפה??

רוזמרין |Y|

ו{{}}[po]ג'ינ ג'ית[/po], למה את מחברת את האטרף של לסיים עם הפעלת הטיימר? הוא בדיוק נועד למנוע את זה.

[u]זה לא שגומרים מקרר ברבע שעה. פשוט לומדים מה אפשר לסיים ברבע שעה.[/u]
:-D , ובדיוק מזה אני רוצה להימנע. איך אני לא רוצה לעמוד בפוזיציה של "לסיים" וכל האטרף שנלווה לזה (אצלי).

לפעמים הטיימר עוזר לי ולפעמים יותר נוח לי בלעדיו. אחד הדברים שהטיימר עשה בשבילי, זה להראות לי כמה אני מסוגלת לעשות. משימה שלא היה לי אומץ להתחיל כי היה נדמה לי שהיא תיקח שעות אם לא ימים, ברגע שאני מגדירה אותה היטב, בגודל נגיסה, ומפעילה טיימר, אני מתפלאת לגלות כמה אני מספיקה להתקדם בה. גם אם לא גמרתי. אבל הסלון האובר-מבולגן הזה, שהיה נדמה לי שיקח שבוע לסדר, הנה סידרתי חמש עשרה דקות וכבר רואים שליש מהרצפה! זה הדהים אותי הרבה פעמים. ומהרגע שהבנתי את זה, הטיימר כבר לא נחוץ לי בשביל הפונקציה הזאת, ואני יכולה להחליף אותו במשהו אחר - משהו ממריץ שתוחם אותי וגורם לי לזוז ולא להתחמק ולהתפזר.

טיפ קטן לניקוי.

[b]סודה לשתיה[/b] מסירה שומנים נהדר. מפזרים עם מעט מים, מחכים קצת ואח"כ משפשפים והשומן יורד בקלות מפתיעה.
ומצטרפת למלח לימון - אין עליו!!!

בהצלחה.

הנקודה עם הטיימר היא לא לסיים או לא לסיים בעיניי, אלא להכנס לקצב. אם זה עוזר לך (לי זה לא..) דמייני שאת בתחרות עם אחותך, וששתיכן מנסות להספיק כמה שיותר בחמש עשרה דקות. או שדמייני שאת בחדר כושר ושממש צריכה לצאת ממך זיעה אחרי שקרצפת את השיש...
זה כמו רכיבה על אופניים. (כלומר, לא מספיק רק לשים טיימר, צריך לדווש כדי שזה יתקדם :-))

זה לא שגומרים מקרר ברבע שעה. פשוט לומדים מה אפשר לסיים ברבע שעה.
למשל- מדף ברוחב מטר עם קופ' שימורים עליו. אני יודעת שזה מספיק קטן כדי להתחיל ולסיים בזמן.
אבל עם ניירת אני פשוט קובעת רק 5 דקות (כי זה נורא משעמם) ומה שהספקתי למיין-יופי. השאר יחכה למחר.

חוץ מזה, באמת לא חייבים לסיים. חצי תנור נקי טוב מתנור שלם מלוכלך. 20 ניירות בבלאגן טוב מ-30.

לא נורא...מה שלא עשינו הפעם יחכה כבר לשנה הבאה...

את העובש במקלחת קל לנקות אם משתמשים בספוגית הפלא. פשוט עוברים על כל מקום בו יש עובש בספוגית רטובה וסחוטה (שווה להתחיל מאחת חדשה ולהחליף כשמתבלה - תלוי בכמות העובש). אמנם קצת לא נוח לטפס לגובה, אבל העבודה ממש קלה והתוצאות טובות.

ניצן, תסבירי בבקשה שוב את הענין של בקבוקי-10-ליטר.
> דגה את העיקר <

_איך מנקים טוב (ולא אכזרי לסביבה ולידיים) את ארונות המטבח ומשטחים משומנים ודביקים, בעיקר במטבח?
(וגם - איך נפטרים מעובש במקלחת כתוצאה מהזנחה ארוכת-חודשים? כן, המצב לא קל)_

אני בעד מלח לימון. מאז שגיליתי אותו זה [b]ה[/b] חומר ניקוי שלי. יש לי מילחיה עם מלח לימון בשרותים וקופסא במקלחת וצנצנת גדולה במטבח. מרטיבים את המשטח מפזרים מרטיבים שוב ומחכים קצת, זה מנקה מעולה כיורים שיש וכאלה וכמובן גם אבנית בקומקום.

בקשר לגז - אני מצפה את הברזלים השחורים בנייר כסף ומשאירה להמון זמן (נגיד חצי שנה) ואז כשבא לי להתחדש פשוט מורידה וזהו זה נקי. גם הקיר שמאחורי הגז (או המכסה של התנור) אני מדביקה נייר כסף ואז לא מפריע לי שמשפריץ שמן וכו' כי פחות רואים את זה ויש יותר הרגשת נקיון (מחליפה ממש פעמיים בשנה)

הבקבוקים של השמן וכו' - לבקבוק של השמן אצלי יש צלוחית בקרבת התנור ששם זה המקום שלו ואז אין שמן מרוח בכל מקום.
וחוץ מזה כשפותחים בקבוק חדש אני לוקחת חתיכת נייר טואלט, מלפפת מתחת לפיהמסביב , מדביקה עם חתיכת סלוטייפ קטנה או עם גומיה ואז כשמוזגים את השמן הטיפות האחרונות לא גולשות למטה ונמרחות על כל הבקבוק אלא נספגות בנייר. במחשבה שניה אפשר אפילו עם חתיכת בד אולי.

[u]אם לא רואים את זה, זה מסודר.[/u]
אני קוראת לזה "בלאגניסטית בארון" ;-)

[u]תמרח אותם במסנן קרינה[/u]
את הסמביצ'ים? :-0

(סתאם... אין לי מאהב)

גברים ונקיון. זה דיון שלם, בטח יש על זה דף.

אם לא כועסים עליהם שהם לא יוזמים, לא באים בביקורות על אופן הביצוע, מפזרים הרבה מחמאות על כל ביצוע קטן, אפשר לתפעל אותם לא רע בכלל ולהפיק תוצאות נאות. סה"כ יש להם כוח פיזי, והדברים הללו פחות מעייפים בשבילם, אני חושבת.

אני הפקדתי כמה משימות גדולות בידי בן הזוג שיהיה בריא (ספונג'ה בכל הבית פעם בשבועיים), ואני לא מתערבת. לא שואלת מתי הוא יעשה, לא מעירה אם זה לא מושלם. ככה הוא עושה בסבבה, הוא מרגיש שהוא תורם (לדעתו הוא עושה 90% מעבודות הניקיון בבית...) ואני פטורה מזה. אם יש משהו שאני חושבת שצריך לעשות, אני פשוט מבקשת ממנו, שיעשה את זה בהזדמנות. לפעמים זה לוקח קצת זמן, בד"כ זה קורה בסוף. אני חושבת שזה גם פונקציה של טיב הקשר. אם היתי כועסת עליו שהוא לא רואה את זה ולא עושה, לא היה לי סיכוי להוציא ממנו כלום.

אגב זה עובד גם לגבי טיפול בילדים. להפקיד בידיהם משימה גדולה וקשה ומוגדרת היטב, ולא להתערב בזמן הביצוע. כמו, מה דעתך? תכין שלושה סנדויצ'ים, שלושה תפוחים ובקבוק מים, תמרח אותם במסנן קרינה, קח אותם לבריכה/לים, ותחזרו בשעה אחת בצהריים, ושהילד לא יישן באוטו בדרך חזרה. תענוג (-:

[u]או שצריך לארגן לו מקום בבית[/u]
נכון. אבל מה קורה כשה"צריך לארגן" נדחה ונדחה. וזה [b]עוד[/b] משהו שצריך לעשות. מצטרף לאיזו רשימה ובינתיים אין פתרון? ([po]דחיינות כרונית[/po], אני יודעת).
מזדהה עם הבוק של ניצן. כשאנחנו צריכים להסתער על הבית מאיזושהיא סיבה (בדר"כ אורחים), הוא זה שנותן לי הוראות (את במטבח ואני בסלון או ההפך? 10 דקות והכניסה מסודרת. הוא צודק, כמובן. אבל לי זה לא בא טבעי...).

[u]להתמודדות עם בוקים (אני מתכוונת לזה בחיבה, גם שלי קצת כזה[/u]
על אף חיבתי המיוחדת לבוקים,
התאור לא קולע במדויק.
אצלנו מדובר יותר ב [b]יצור[/b] שפשוט לא רואה ולא מרגיש שמלוכלך (ולכן זה גם לא מפריע לו) ונכנס לדיכאון של ממש אם מסודר מדי, כי הוא ניזון מהבלאגן מבחינה יצירתית. אשכרה ככה.

[u]בקיצור, מה שאנחנו עושים זה שאני אומרת לו "עכשיו מסדרים" ומתחילה לחלק הוראות קטנות "שים את כל הנעליים במקום" ואז הוא מסתדר ומסדר. אחרת הוא נהיה ממש חסר אונים ומסתובב מצד לצד באומללות.[/u]
כמובן. בשעת סדר וניקיון (אם הוא נמצא) הוא לא זז בלי הוראות מפורשות.
לסל הכביסה אין לו גישה בכלל, אלא אם מדובר במקרי חרום.

(גולש לכיוון הדף-תמיכה-לחובבות-סדר-עם-בנזוג-מבולגן, לידיעת העורכות)

[u]הפתרון להבא - מניעה[/u]
אין ספק.
אני מקווה שהמניעה תהיה בעיקר בצורת ניקיון שוטף, אבל גם נייר שעווה נשמע רעיון לא רע בכלל.

[u]אני והבוק שלך, פשוט קורצנו מאותו חומר.[/u]
הרי לך "הפתעה". :-P

_היום למשל ניקיתי ככה טוב טוב כמה מדפים במטבח, כולל זה של התבלינים המאובקים ושל השמן והבלסמי והדבש הדביקים.
המדף העליון היה כל כך דביק ומלוכלך שאני אפילו לא רוצה לספר כמה זמן לקח לנקות אותו_
הפתרון להבא - מניעה.
כמה אופציות למניעה:

[list=1]
[*] לצפות את המדפים בנייר שעווה - פעם בשנה מסירים ומצפים בחדש.
[*] להכין/לקנות מגש נחמד מחומר ידידותי, להציב אותו על המדף ולסדר עליו את כל הבקבוקים הדביקים והמועדים לפורענות. כשצריך לנקות, הרבה יותר קל להשרות את המגש במים חמים וסבון, מאשר לעמוד מול המדף בתנוחה לא נוחה ולקרצף.
[*] להצמיד לתחתית של כל בקבוק "מצע" מתכלה מנייר אורז/נייר מתנות, פשוט לעטוף את התחתית (ואולי גם את השוליים התחתונים, אם עושים את זה בצורה נאה). כשדביק מדי, זורקים (למחזור) ושמים חדש.
[*] לעטוף כל בקבוק/צנצנת בתווית יפה מנייר/בד עבה וסופג, מוצמדת לאמצעו בגומייה או בדבק חזק. "כליא טפטופים". שוב, כשמתלכלך מדי מסירים ומחליפים.
[/list]

אכן, שוב נצטט את [po]פליי ליידי[/po]:
מקום לכל דבר וכל דבר במקום.
ואם למשהו אין מקום בבית, אז אחת מהשתיים:
או שמקומו לא אצלנו בבית,
או שצריך לארגן לו מקום בבית.

[u]אחרת הוא נהיה ממש חסר אונים ומסתובב מצד לצד באומללות.[/u] בדיוק! כך בדיוק אני מרגישה! אני והבוק שלך, פשוט קורצנו מאותו חומר. אז אני אומרת לעצמי: עכשיו מסדרים. שימי את כל הנעליים במקום.

להתמודדות עם בוקים (אני מתכוונת לזה בחיבה, גם שלי קצת כזה :-) (())) אפשר ממש לכתוב על כל קופסה מה יש בה.
שלי ממש עם התנגדויות לסידור. לנקות הוא מנקה סבבה. בקיצור, מה שאנחנו עושים זה שאני אומרת לו "עכשיו מסדרים" ומתחילה לחלק הוראות קטנות "שים את כל הנעליים במקום" ואז הוא מסתדר ומסדר. אחרת הוא נהיה ממש חסר אונים ומסתובב מצד לצד באומללות. אני משערת שיש פה נשים שחוות את מה שהוא עובר בכל פעם שהוא צריך לסדר, שזה לא פעם משהו רגשי בכלל, ושום עצה שניתנת פה לא באמת יכולה לעזור, היא רק מדגישה את זה שיש אנשים שזה בא להם בקלות בעוד שאחרים ממש סובלים.
אז לאלה חיבוק עצום (()) ותזכורת שזה בעצם לא באמת משנה...
קודם כל - מה שחשוב זה להרגיש בבית, לא שנקי או מסודר.
שנית - גם למסודרים ביותר יש הרבה רגעי בלגאן ולכלוך.
שלישית - אם חשוב לך סדר ונקיון אישית בשביל עצמך, לא בשביל אמא שלך שבאה לסדר פסח, ואין לך את זה ביכ-לל בסט הכישורים שלך, אז כמו בכל דבר - השתמשי בעזרה מבחוץ. זה לגיטימי. אם התקיעה היא כלכלית, אז אולי שווה לבדוק אם יש דברים שאת מוציאה עליהם כסף שפחות חשובים לך [b]מאיך את מרגישה יומיומית בבית שבו את חיה את מרבית חייך[/b] (!!!) ולהצטמצם שם ולהוציא על זה.
בעיניי זה נורא חשוב. (שוב, לא הנקיון, כי אם [b]התחושה הטובה בין הקירות האלה שאת מכנה ביתך[/b]. זה כולל גם את מי שלא מנקה בכלל ומרגיש ממש טוב עם זה. |Y|)

אני מנקה הכל בספוגית פלא
למרות שאני רוצה להתוודות שלפני שבוע מצאתי בבית מסיר שומנים ואז כשהחלטתי לנקות את השואב עשן או איך שקוראים למבנה הענק והמטונף שמעל הכיריים זה הבריק אותו בצורה מופלאה ומרעילה
אבל ארונות וכאלה דברים אני משפשפת בספוגית פל אוכל פעם מתפלאת :-)

[u]שלכל דבר יהיה מוגדר מקום[/u]
ברור. אני זוכרת שכחודש אחרי שעברתי לגור ביחד עם הבנזוג,
יום אוחד הוא שאל אותי איפה משהו שחיפש. אמרתי לו "במקום",
ואחרי שנפל לו האסימון הוא שאל במין פליאה מהולה בחוסר אמון:
"רגע... אז בעצם... לכל דבר יש [b]מקום[/b] ?
הקונספט פשוט לא היה מוכר לו.
(-:
עד היום הוא לא מצליח ליישם את העניין (וכבר עברו איזה 7 שנים)
אבל מודה שהרעיון אכן טוב וחשוב

[u]אולי לקחת מישהו/י באופן חד פעמי שיעשה נקיון פסח יסודי ביותר וחד פעמי ומאותו רגע רק לעשות תחזוקה?[/u]
הרעיון נשקל ונזנח, משילוב של טעמים כלכליים ופרקטיים
(נזכרתי קצת מאוחר, לא מוצאת מישהי באזור וכו').
אבל אני אופטימית שבסוף ננצח.

תודה על התשובה בעניין העובש.
אולי לא יהיה מנוס מאקונומיקה בסוף

אולי לקחת מישהו/י באופן חד פעמי שיעשה נקיון פסח יסודי ביותר וחד פעמי ומאותו רגע רק לעשות תחזוקה?
תחזוקה הרבה יותר קל מנקיון. (אני מאלה שהבית שלהן נקי ומסודר רוב הזמן)

אבק אני לא עושה. מזל שבארה"ב אין אבק.

טיפים לסדר -
[b] [/b]שלכל דבר יהיה מוגדר מקום.* זה מידע שכל בני הבית צריכים להיות ערים אליו. קנית או הכנת אגרטל? עוד אין לך אגרטלים? הגדירי "מקום לאגרטלים" על המדף במזווה או בארון מטבח וספרי עליו לכולם. שלא יהיה מצב שהוא מפנה את המדיח או שוטף כלים ולא מנקה את האגרטל או לא מפנה אותו כי הוא לא יודע לאן.
[b] [/b]לנסות להתחיל לחשוב מאורגן* - כלומר לשים את הקופסאות היכן שמשתמשים בהן. יש לי קופסה לכובעים, לכפפות ולצעיפים שנמצאת ליד הדלת. ככה קל לזרוק אותן פנימה כשנכנסים ולקחת אותן כשיוצאים. דגש על "לזרוק". אם הייתי מצפה מעצמי ומאחרים להניח יפה ומסודר, הכל היה הולך לעזאזל בדקה... :-)
[b] [/b]דברים נשארים בחדר שלהם.* לא להאמין כמה שהחוק הזה מסדר את החיים... אצלנו רק הקטנה מעבירה מחדר לחדר ורק ספרים, אז בקטנה... הבנתי את זה כי יש לנו "חדר משחקים" (כמעט שאין בו בכלל משחקים, אבל זו לא הנקודה) והוא תמיד מסודר! זה כי נורא קל לסדר אותו - זורקים הכל לקופסאות קש יפהפיות עם מכסה והחדר מסודר! בגלל שהוא בקומה נפרדת לא מביאים אליו דברים ולא מוציאים ממנו דברים. אז זה עניין של דקה לסדר אותו.
[b] [/b]אם לא רואים את זה, זה מסודר.* ;-) כלומר, אם יש לך מגירת כלי כתיבה, אז אפשר לזרוק לתוכה הכל בבלגאן. לא צריך למיין ולהעמיד כמו חיילים. אבל לשמור שיהיו בה רק כלי כתיבה באמת. כנ"ל לגבי קופסאות סגורות למשחקים, ליצירה, לכלי רחצה, וכו' יש לי גיגית ענקית בתוך ארון קיר ואליה זורקים (כן זורקים) בגדים לשימוש חוזר. כלומר כאלה שלבשנו אבל לא מלוכלכים לכביסה. כשהיא עולה על גדותיה - ממיינים אותה יחד. לצבור לוקח הרבה זמן, לסדר מעט.
[b] [/b]נובע מזה: עדיף למיין ערימה אחת גדולה מכמה ערימות קטנות.* אם הבית מבולגן בטירוף, הכי טוב לעשות ערימה אחת גדולה של ההההכלללל ולמיין עם הילדים - כל הנעליים למקום של הנעליים (ראי כלל ראשון) כל הספרים למדפים, כל הצעצועים לקופסאות, וכך הלאה. ניירת גם. מה שנשאר - בכלל הבא.
[list]
[*] מה שנשאר - יש שתי אסטרטגיות - אחת אומרת להכנס בזה ראש בקיר ולמצוא לכל דבר מקום. השניה אומרת לסגור טוב לכתוב תאריך ולשים במקום אפל. אם לא נפתחה הקופסה במשך חודשיים אפשר לזרוק קומפלט.
[/list]
[b] [/b]נובע מכל זה: כלי אחסון.* לא תאמיני כמה קופסאות יש לי בבית... עשרות במקרה הטוב. מכל הגדלים הסוגים והמינים. אני כמובן עושה שימושים מרובים (נניח, כל כלי הסריגה והצמר שלי נמצאים בתוך בקבוקי מים מינרלים של 10 ליטר. אני לוקחת איתי אוכל לדרך בצנצנות ובקופסאות שקניתי בתוכן דברים בסופר. וכך הלאה.) אבל לפעמים אין מנוס מלרכוש או לבנות קופסאות ייעודיות גדולות.

מקווה שזה עוזר. @}

אחת,
להסיר שומנים אפשר עם קליפות תפוזים (טיפ של אורי יורמן) אם לא מתאים לך להתחיל להתעסק עם זה, יש לאקובר מוצר כזה. ממליצה בחום להשתמש במברשת רכה לשפשוף במקום בסקוצ'ים. ([url=http://oxo.com/[po]OA]כזאת[/url] MEDIA[/po]/hotmedia/oxo/imagesprod/[po]1 36481 3a 1[/po].jpg של OXO שיושבת בתוך היד ויש לה שפריצר של סבון. שמה בתוכה אקובר ומנקה בצ'יק את המשטחים בלי ללכלך את הידיים.)
בקשר לעובש... אני לא יודעת מה להגיד לך, צריך איזה חומר שהורג אותם. אולי שום יכול לעבוד? בכל מקרה, אני לא יודעת מה הייתי עושה אישית, אבל תמיד אפשר לשים אקונומיקה או חומר ייעודי נגד עובש (רעלים חזקים למרבה הצער) ואח"כ לשטוף היטב ולאוורר המון. למה אני בכלל מציעה את זה? כי אני אלרגית בטירוף לעובשים ותמיד מתלבטת מה יותר גרוע...

[u]אנו לוקחות את זה כמובן מאליו שזה ברור שאנחנו[/u]
אני באופן אישי ממש לא מרגישה ממורמרת בעניין.
הבנזוג שלי יכול לחיות בלכלוך ובלאגן עד סוף ימיו וזה לא יזיז לו
(מכירה עוד כמה גברים כאלה. במקרה הטוב סתם הרבה פחות אכפת להם מלנשים שהם חיים איתן).
במקרה שלנו, הוא אפילו יהנה מזה, בעיקר מהבלאגן.
לא רואה שום סיבה שבעולם שהוא יעסיק את עצמו כל כך בסוגיה שממש לא חשובה לו.
הוא עוזר כשאני מבקשת וזה מספיק בעיני.

קודם כול תודה לכל המגיבות,
רק הקריאה בדף הזה כבר עשתה אצלי שינוי כי הייתי ביאוש מול "העבודות הגדולות" שאני אף פעם לא עושה ומאוד רציתי לעשות לכבוד פסח.

_לעשות משהו יותר טוב מלא לעשות כלום.
תעשי משהו, איך שיוצא לך._
אימצתי בכל לבי את העצה הזו ואמנם אני לא עובדת עם טיימר (קשה לי עם הרעיון, אולי בעתיד), אבל החלטתי כל יום לעשות אזור קטן ולגמור אותו טוב,
כי כאמור מדובר באזורים מלוכלכים מאוד, ואני רוצה "להכין אותם" יסודית לכך שבעתיד אצליח לתחזק אותם באופן שוטף.
היום למשל ניקיתי ככה טוב טוב כמה מדפים במטבח, כולל זה של התבלינים המאובקים ושל השמן והבלסמי והדבש הדביקים.
המדף העליון היה כל כך דביק ומלוכלך שאני אפילו לא רוצה לספר כמה זמן לקח לנקות אותו (בואו נגיד שאם הייתי עובדת עם טיימר הייתי נשארת מתוסכלת מאוד (-: כנראה טיימר זה למתקדמים).
בכל אופן אני מרגישה נהדר וזה כיף לי.
ויתרתי מראש על העניין הזה של "להכין את הבית לפסח"
(אפשר לחשוב, במילא לא נהיה פה כל החג)
והחלטתי לנסות להשתמש באביב בתור מנוף להתחלת תחזוק הבית.

אילה, תודה על העצות השימושיות ועל רוח הדברים.
זה באמת בעיקר עניין מנטלי,
הרבה פעמים אני מוותרת על לנקות מדף מלוכלך ואומרת שאני כבר אעשה הכל ביחד,
ב"מבצע הניקיון הגדול" שלעולם אינו מגיע.

ויש לי גם כמה שאלות פרקטיות ביותר -
איך מנקים טוב (ולא אכזרי לסביבה ולידיים) את ארונות המטבח ומשטחים משומנים ודביקים, בעיקר במטבח?
אני מוצאת שסמרטוט עם מים בלבד דורש יותר מדי שפשוף במקרים קשים.
וחץ מזה מישהי הציעה שפריצר עם חומץ לחרסינות של האמבטיה -
חשבתי שחומץ טוב בעיקר לאבנית.
זה טוב גם נגד עובש?
והכוונה לחומץ מהול במים?
(וגם - איך נפטרים מעובש במקלחת כתוצאה מהזנחה ארוכת-חודשים? כן, המצב לא קל)

ושוב תודות

(קוראת בעניין רגע אחרי שסוף סוף סיימתי נקיונות לפסח ופה גייסתי את אמא שלי החרוצה לעזרה...)

[u]אנחנו לומדים להיות מוכווני תוצאה[/u]
נכון כמו בדיאטה מה משנה למישהו שהשתדלת משנה לו שרזית :-)

[u]לפי זמן מוגבל במקום לפי תוצאה[/u]

[u]הפרפקציוניזם הוא בין היתר ההתמקדות הזאת בתוצאה[/u]

בעולם העבודה ושיטות הניהול המודרניות, אנחנו לומדים להיות מוכווני תוצאה. לא מעניין את אף אחד כמה השקעת וכמה התברברת - אתה צריך לספק את הסחורה. האם היינו מקבלים קוד תוכנה מפותח חלקית - זה מה שהספקתי, הקצבתי לזה שבוע, קחו אותו עם הבאגים?

הפרפקציוניזם הורג את התפוקה וגורם לדחיינות גם בעבודה. אני מנסה לתחום זמן ולעבוד בשיטת פרטו (80-20): מה אפשר להספיק במשבצת זמן כך שיהיה אולי לא מושלם אבל עם ה-80% החשובים ובמצב "סגור".

בדוגמא של הכיריים, עדיף , למשל, "להעביר סמרטוט" על הכל, לחסל את ה-80% שיורדים בקלות, מאשר לקרצף ראש אחד עם צמר פלדה ולהשאיר את הדבק על כל הכיריים.

זה קשה לאנשים עם הפרעה פרפקציוניסטית, מלחמה מתמדת עם עצמי.

[u]בהתנצלות[/u] אני בטוחה שהעכביש מעריך את זה. :-D
(חוץ מזה - כל מילה.)

[u]וכשהבנתי שאני יכולה בכוונה תחילה לכוון טיימר על רבע שעה ומראש לדעת שאני לא אספיק לסיים לא בערך ולא במקרה - יבוא לציון גואל (וגם לכמה כוסות).[/u]
אני שמחה שסוף סוף הבנת את זה. מעניין מי ה"אחרות" שהבנת מהן אחרת.
הטיימר הוא מאושיות השיטה של [po]פליי ליידי[/po], וכל העיקרון איתו (שהסברתי שוב ושוב בדפים שעוסקים בזה בכל רחבי האתר) הוא שעובדים [b]רק X דקות[/b] וכשהטימר מצפצף - גמרנו!
לא גמרנו "את העבודה" אלא "גמרנו לעבוד".
לא "ממשיכים עד הסוף" כי אין סוף.
אין "לנקות פעם אחת וגמרנו" שהרי הניקיון הוא משהו שוטף. אנחנו ממשיכים לחיות, ממשיכים להשתמש בכלים, ממשיכים ללבוש בגדים, הרצפה ממשיכה להתלכלך, והעכבישים ממשיכים לטוות את קוריהם (אגב, אני נזהרת בכבודם של העכבישים, ולא מנקה קורים לעתים קרובות מדי. העכביש, כמו השממית, הם חיות טובות לבית, ורצוי לספק להם תנאים (-: אני מנקה, בהתנצלות, רק כשזה באמת מפריע).

עוד עיקרון שהוא מאושיות השיטה:
לעשות משהו יותר טוב מלא לעשות כלום.
תעשי משהו, איך שיוצא לך.
אני עושה מאמצים ברורים לא להיות פרפקציוניסטית, וזה בדיוק מה שמשחרר אותי לבצע דברים שאחרת נראים לי כמו משימה "קשה מדי". בזה הטיימר עוזר גם. למשל, אם הכיריים מלוכלכים אני ישר מרגישה "אוי זה המון עבודה", אבל אז אני נכנסת לרוח של פליי ליידי ואומרת לעצמי "טוב, אני לא אנקה את הכיריים. אני רק אשים טיימר על חמש דקות ואעביר סמרטוט. זה כבר ייראה יותר טוב, אבל אני לא אעשה יסודי".
ברגע שאני מנקה -
[list]
[*] לפי זמן מוגבל במקום לפי תוצאה ("רק חמש דקות" בניגוד ל"עד שהכל יבריק ולא יישאר שום מקום דביק או כתם")
[*] לפי החלטה מראש להיות לא יסודית...
[*] לפי קביעת מטרות מינימליסטיות
[*] לפי עצם הפעולה במקום לפי התוצאה ("להעביר סמרטוט" בניגוד ל"עד שיהיה נקי", וזה אומר גם, במקום לקרצף בכוח במגוון מכשירי עינויים לבית כגון סקוטש, צמר גפן עם אלכוהול, מברשת שיניים ישנה, ועוד)
[/list]
אז באמת אני רק מעבירה סמרטוט, ויש לי חשק לנקות, והכיריים מתנקים כך לעתים קרובות ולכן לא צוברים באמת דבק שלא יורד, ונראים טוב מאוד וזה משמח את לבי.

הפרפקציוניזם הוא בין היתר ההתמקדות הזאת בתוצאה, ויותר מזה - יצירת תוצאה קיצונית בציפיות שלנו, שצמוד אליה פחד גדול מביקורת והתנגדות גדולה לדמות של מבקר חמור עם פה גדול שאנחנו מחזיקים בדמיוננו (לעתים דמות שמבוססת על אדם אמיתי (-; ).
מול זה אנחנו מרגישות בלתי מספיקות בעליל ומראש, ומשתתקות. ומרגישות רע עם עצמנו ועם המצב של הבית שלנו, כי להזניח את הבית זה להזניח את עצמנו. לפחות לגבי נשים. גברים פחות מזהים את עצמם עם הבית ולדעתי זה לא עניין סקסיסטי אלא יותר קשור לביולוגיה התיפקודית של המין האנושי כפי שהתפתחה במהלך האבולוציה שלנו (בין היתר, עצם קיומו של "בית" בחברות בני אדם, בניגוד לקופים (דזמונד מוריס, הקוף העירום, שימו לב גם לנושא הטפילים שקשור לזה)).
|יד1|

למה רק אחד?
(לפחות אני ואלון.. לא היה עוד מישהו?)

אצלי בבית חברה שלי יותר טובה בסדר ונקיון ממני. זה לא נובע משוביניזם או סקסיזם, זה פשוט ככה. ודוקא אני יותר במטבח.

שמתם לב שכל מי שהתיחסה פה (פרט לצדיק אחד שנעלם...) היתה אישה?
רק נשים. רק נשים. כאלו שזה משהו שהוא רק שלנו.
ולא רק זה .. אנו לוקחות את זה כמובן מאליו שזה ברור שאנחנו.כאלו אנו שבויות בתוך עולמם של סקסיזם שהפמנו היטב.

אצלי, אבק - 10 דקות על הטיימר, מדי פעם (יוצא לפחות פעם בשבוע, לפעמים יותר אם אני רואה אבק על המשטחים שמציקים לי).
ב- 10 דקות אני מספיקה את כל המשטחים החשובים והחשופים, ועוד קצת מהפחות אינטנסיביים.
חלונות - 15 דקות שמתחילות בדלת המקרר, דלת התנור במטבח (מבחוץ), כל המראות בבית - ואח"כ נשאר עוד זמן לפרק איזה חלון או לעשות כמה 'חפיף' רק מבפנים. אני עושה את מה שהכי מציק לי, והשאר יחכו לפעם הבאה. (ככה שהחדרים של הילדים יכולים להשאר בלי 'חלונות' חודשים, וחלון המטבח מתנקה די בשוטף).
אצל הפליי ליידי זה חלק מ'ברכת הבית' שאמורים לעשות פעם בשבוע כולל עוד כמה דברים ושטיפה, אבל אני מוצאת שיותר קל לי פשוט להחליט ברגע נתון על 10 דקות אבק ולא לחכות שיהיה לי זמן לכל הטקס. (אף פעם אין).

תודה.
אגיב ואוסיף לשאול כשיהיה יותר זמן
(הולכת לנקות קורי עכביש. סתאם)

[u]הכוונה לחלונות, אבק בכל המדפים בבית, ארונות, מקרר נקי וכו'?[/u]
יש שתי דרכים שאני עושה אתזה ואני אפרט בכל הזמן שיש לי עד שאלך לעבודה
חלונות לעשות את כל החלונות בבית אכן מעייף ברמה בלתי נסבלת לעשות חלון אחד פעם בשבוע לא מעייף כמעט בכלל .
מדפים בכל הבית ? למה השתגעתי ? חס ושלום היום את המדף העליון (כי חיפשתי את היומן שלי מלפני 10 שנים בדיוק וראיתי שמלא שם אבק) תיקתק מדף אחד נקי . מחר אם יצא לי עוד מדף תיק תק אם לא אולי עוד חודש אני אחפש ספר ממדף אחר ואראה שכדאי להעביר שם סמרטוט אז קדימה באותה שניה תיק תק עוד מדף נקי יותר .
מקרר הוצאתי את החסה ואני רואה שנשארו מתחתיה כתמים אני מעבירה סמרטוט, לא מחר, לא מחרתיים ,לא את כל המקרר .ביצה נשברה מוציאה את הכלי שמחזיק אותם ושוטפת אותו .
קניתי למסיבה כמה בקובקי בירה והמדף שם מלוכלך מעבירה עליו ויש .
אני שונאת את העצה של לנקות את חדר האמבטיה כשמתקלחים. מקלחת היא דבר מספיק חשוב שיהיה הזמן הכמעט יחיד שיש ביום לעצמי ולי בלבד בלי לנקות תוך כדי . אז באמת אפשר להחליט שכל יום חמישי את מעבירה שם משהו במשך 9 דקות פעם זה על המכונת כביסה וכיור פעם מעל הארון פעם קורי העכביש וקיר אחד של חרסינות .
לא להתסבך יותר מידי לא לעבוד יותר מידי קשה .
לשמור על דברים בפשטות ובקלות אל תשכחי שלנקות את כל קורי העכביש מכל הבית לוקח אולי עשר דקות . ולא צריך לעשות אזה לעיתים קרובות .
אם עושים אתזה בתור פרוייקט ניפרד זה לא קשה אם עושים אתזה כחלק ממשימה בלתי אפשרית של ניקוי כל הבית זה בלתי נסבל .

_איך שומרים על העבודות "הגדולות" מתוקתקות לאורך זמן?
הכוונה לחלונות, אבק בכל המדפים בבית, ארונות, מקרר נקי וכו'?_

מכל מה שציינת, רק חלונות נחשבים אצלי לעבודה "גדולה". פעמיים בשנה, לפני הקיץ ובסוף הקיץ, הגוף שלי מרגיש שהגיע הזמן.
מבצע של שעתיים-שלוש שמופקד כולו בידי בעלי...אבל אני צריכה להגיד. הגוף שלו לא מרגיש.
מדפים פתוחים, מחשב, טלוויזיה שמתמלאים באבק ובטביעות אצבעות- במסגרת ה"טיימר", 15 דקות והכל נקי.
ארונות סגורים- למי אכפת? זה באמת מתמלא אבק? או שאת מתכוונת לארונות מטבח?
ארונות מטבח- יחד עם שטיפת הכלים וניקוי השיש, כל יום מדף אחר. מוסיף 5 דקות לעבודה.
קורי עכביש- ממש לפני הטאטוא\שטיפה.
ניקוי אמבטיה- את מתכוונת ממש לאמבטיה או לקירות המקלחת?
קירות המקלחת\מקלחון- להכין בבקבוק שפריצר עם חומץ. שיעמוד ליד השמפו. לנקות תוך כדי מקלחת עם סמרטוט.
מקרר- אם יש לך יום בשבוע שבו את מרכזת את הקניות אז בטח יום לפני זה הוא די ריק. אם זה ככה, לפנות מדף אחד ולנקות אותו
ואת הקיר שבגובה שלו. שבוע הבא- לפנות מדף אחר.

אולי אחת מנאמנות הפליי ליידי
(או סתם מישהי שהבית שלה נקי ומסודר. הכל יחסי כמובן)
יכולה לעזור בסוגיה העקרונית הבאה:
איך שומרים על העבודות "הגדולות" מתוקתקות לאורך זמן?
הכוונה לחלונות, אבק בכל המדפים בבית, ארונות, מקרר נקי וכו'?
ברור לי שזה משהו שלא צריך לעשות כל שבוע,
אבל אני אף פעם לא עושה...
מה שיוצא זה שעד שיש לי זמן וכוח לנקות,
אני מסדרת, מטאטאה ושוטפת,
וחיה בתחושה מתמדת שהבית מלוכלך
(כולל קורי עכביש בתקרה, ניקיון של האמבטיה עצמה - לא רק כיור ושירותים... כאלה דברים).
אודה לכל עצה. תבורכו

אצלי הפוך קודם מסדרת ואז מרגישה כמה נידבק לי איכס לרגליים אז כבר יאלה מטאטא ומעבירה סמרטוט ואחריו מגב (כי זה עץ וצריך לאסוף את השערות של הכלבה )

_אני תמיד מתחילה מהשטיפה ואז כשהבית נקי זה יותר סביר לי לסדר
אבל איך את שוטפת כשהכל בלגן, ומשחקים מפוזרים על הרצפה. זה לא הגיוני לי.
אני לא צינית בכלל., אף פעם לא שטפתי בלי לסדר, לפחות את הרצפה??_

אני אסביר, הילדים שלי כבר לא מפזרים צעצועים בסלון. מעט מאוד. הם קצת גדלו.
שטיפה זה רק באזורים הציבוריים של הבית: מטבח, פינת אוכל, פינת עבודה, סלון, כניסה. בחדרים יש רצפת עץ ולא שוטפים אותה עם מים, רק סמרטוט לח.
לגבי סידור שלפני השטיפה, רק להזיז כמה נעלים למדפייה שבכניסה. מרימה את השטיחון שבסלון. אם יש מה לאסוף אני אוספת אבל זה מעט מאוד. אחרי השטיפה אני מתחילה לפנות את פינת האוכל, מטבח, שולחן בסלון.......
פשוט לא??

אחרי השטיפה כבר יותר נעים לי כי אני הולכת יחפה, ואז יש תחושה שהבית נקי ורק צריך לסדר צ'יק-צ'ק.

BatTOva, קבענו! :-D
תרמיל אפונה, למלא טפסים דוקא לא אכפת לי.
כוכב נגה, מה שאת מספרת נשמע כואב. זה כנראה חלק מהעניין, שניקיון וסדר בשבילך (גם בשבילי) זה לא רק הפעולה והתוצאה, אלא עולם רגשי טעון. דיברת עם בן זוגך על זה?

[u]אני תמיד מתחילה מהשטיפה ואז כשהבית נקי זה יותר סביר לי לסדר[/u]
אבל איך את שוטפת כשהכל בלגן, ומשחקים מפוזרים על הרצפה. זה לא הגיוני לי.
אני לא צינית בכלל., אף פעם לא שטפתי בלי לסדר, לפחות את הרצפה??

אני מציעה תמיד להתחיל עם מה שהכי מציק
ואז מה שהכי מציק כבר איננו אז אפשר לבדוק מה הכי מציק עכשיו

יש!!! בשעתיים ובעזרתו (האדיבה מאוד) של הטיימר ושל הפליי-ליידי ניקיתי את הארונות שמתחת לשיש.

אני מציעה להתחיל ממה שהכי אוהבים (באופן יחסי).
אני אוהבת לשטוף את הבית. שונאת לסדר.
אני תמיד מתחילה מהשטיפה ואז כשהבית נקי זה יותר סביר לי לסדר.

כמובן שאני משתדלת לשמור על כמה עקרונות משלי שלקחתי מהפליי ליידי. וכמובן שיש גם נפילות.

[u]היום אני שומרת יותר על סדר מאשר על ניקיון.[/u]
אני גם ככה. תמיד מחזירה דברים למקום-לא משקיעה בזה לא זמן ולא מחשבה...פשוט התרגלתי . לא דוחה דברים.
הבית תמיד מסודר . מצד שני לא משקיעה כמעט כלום זמן בנקיון...כשיש לי זמן אז פעם בשבוע אני מנקה בערך שעה. לפעמים אני לא מספיקה אז יוצא פעם בחודש אבל גם אז לא יותר משעתיים.
השיטה שלי אולי לא מתאימה לכולן אבל לי היא מצויינת. אני שונאת שונאת לעשות נקיון גדול וגם אין לי זמן לזה. ולכן כמו שכתבתי
שומרת על סדר-זה לא אומר כל הזמן לסדר אלא להחזיר דברים למקום.
לא דוחה דברים. לא צוברת ניירת.
עושה עבודות קטנות בבית-למשל אם פתאום הילדים משחקים ואני בלי תעסוקה מנגבת את המקרר 5 דקות (ולכן אף פעם אין צורך לנקות יסודי את המקרר).
יש דברים שלא חשובים לי ואני לא נוגעת בהם ופשוט מתעלמת וזה לא מפריע לי (אצלי זה חלונות, תריסים. אבל אצל כל אחת זה יכול להיות דברים אחרים.)
כשמסודר יש אשליה שנקי והרבה יותר נעים וכייף-לי לפחות. הנקיון פחות חשוב לי כי במילא אחרי יום שוב יש אבק באותם המקומות...
אצלנו לא נכנסים עם נעליים (גרים ביפן). הרצפה מעץ ואי אפשר לשטוף אותה...רק לשאוב או לנגב.
גם אצלנו משאירים כוס לאדם על השיש (לא שמים בכיור אחרי כל פעם ששותים).
הכי חשוב למצוא את הדרך שמתאימה לכל אחת ולוותר על השאיפה לשלמות...
מקווה שעזרתי@}
(מוכרחה להתוודות שאני מסודרת מטבעי ולכן אולי הדרך שלי לא מתאימה למבולגנות מטבען...D-:)

באתי מבית סטרילי, ועד היום התחביב העיקרי של אמי הוא לנקות.
התרחקתי מזה מאוד, והיום אני שומרת יותר על סדר מאשר על ניקיון.
אבק מסירים ושוטפים כשאחד משני המבוגרים בבית מתחיל להתעטש יותר מדי.

כמה שיטות שלי עוזרות:
משתדלים להשתמש בכמה שפחות כלי מטבח.
בכל יום שוטפים כלים. אפילו אם לא את כל הכיור.
במקום להוציא כלים מהארון, שוטפים את הכלים המבוקשים מתוך הכיור. זה יותר קל מלשטוף את כל הכלים, וככה לא מלכלכים עוד.
כדי לא להגיע לעשר כוסות ריקות ליד המחשב, משתמשים באותה כוס בכל פעם מחדש. לפני הקפה החדש מעבירים קצת מי ברז בכוס, וזהו.
אותו דבר עם כוסות מים. יש כוס שעומדת ליד הבריתה, ובה משתמשים באותו יום.
מצמצמים חפצים, בעיקר דברים קטנים שאנחנו שומרים כי יום אחד נצטרך.
משתדלים לא לצבור. לא כביסה, לא כלים, לא ניירת. בסוף כל יום מסדרים קצת.
כשמשתמשים במשהו, מחזירים אותו למקומות מיד לאחר השימוש. אחרת, הוא יישאר במקום הלא נכון.
כשלוקחים ספר, מחזירים ספר אחר למקומו. כשמכניסים משהו הביתה, מחפשים משהו אחר להוציא (בייחוד ספרים ובגדים).
כשכבר נוצר בלגאן, מדי פעם משתלטים על אזור אחד ומסדרים אותו. כשמנסים לסדר הכל, זה מייאש, אז מתחילים בקטן.

קראתי רק את רוב הדף אבל עד שם לא מצאתי את הבעיה שלי בנושא:
אני באה במקור מבית מאד מסודר ונקי, עד כדי כפייתיות אפילו, ותמיד חשתי שאני המלוכלכת והבלגניסטית.
היום זה יושב לי חזק על הביטחון העצמי הרעוע, ואני פשוט לא יכולה להשלים עם עצמי ככזאת.
חשוב לציין שכשאני מנקה ומסדרת אז התוצאה היא תמיד מאד יסודית, מעל הממוצע אולי, אבל בעצם רוב הזמן הבית מבולגן ולא מי יודע מה נקי, או יותר גרוע.
זה ממש מקור לסבל ולחיכוכים עם הבנזוג - כי את ההערכה שלא קיבלתי אף פעם בנושא זה אני מצפה לקבל ממנו, והוא איכשהו קולט את הנקודה החלשה הזאת שלי ודווקא משחק לי עליה בהפוכה - ותמיד נותן לי הרגשה שאני ממש לא מוצלחת בתחומים ה"נשיים" האלה, ושאפילו הוא הרבה יותר יעיל ממני (דבר שאיתו אני ממש לא מסכימה...), לא כל שכן אימו ואחיותיו הבלבוסטיות. ברור שאני צריכה ללמוד להעריך את עצמי ולהחמיא לעצמי בנושא זה לפחות, אבל פה בדיוק הקושי. מאד הייתי רצה בית נקי ומסודר כל הזמן, אסתטי ומקושט בטוב טעם, וארוחות קבועות כל יום מבושלות לכולם...אני ממש לא שם והדרך נראית קשה מנשוא...)-:
<כנראה נקיונות פסח גרמו לי להשתפך קלות...>

Wow! If I doi your filing will you clean my house?

לא אצלי. מעדיפה להרים את השולחנות על המקרר, להזיז את השולחן לאמבטיה ולקרצף את כל הבית על הברכיים מאשר לתייק.
טוב, הגזמתי קצת. אבל קצת. ;-)

Derech,

It usually happens when the tray is overflowing. I hate it too. There are worse things, however. Like cleaning the house...

[u]I get an inexplicable urge to file papers[/u]
:-0 זה קורה לך הרבה? כי אני לא זוכרת שזה אי פעם קרה לי.
<דרך עפר שונאת לתייק יותר מכל דבר אחר בעולם>
<אולי חוץ מאשר לדבר בטלפון>

לא לכם למישהו אחר שאצלכם ממש נקי ומסודר בהרבה לעומתו