על ידי יולי_קו » 23 נובמבר 2020, 10:10
האיש שלי הגביל תקשורת wifi בחשבונות של הילדים (יש אפשרות דרך family link אם אני זוכרת נכון). זה מוגדר לפי שעות ולפי ימים, וכך הגלישה שלהם לא יכולה לעבור טווח שעות מסויים. ההגבלה חשובה כי בתי האמצעית מאוד חברותית ויכולה לתקשר נונסטופ 24/7 בוואטסאפים עם חברים וחברות, ובני הבכור מתכנת וגם משחק במשחקי בניה עם או בלי חברים בתוכנה מסויימת (הוא שומע את החברים ומדבר איתם, והם משחקים ביחד למרות שכל אחד נמצא בביתו הוא).
האלקטרוניקה ממכרת, וגם אנחנו, שמודעים לתבנית הזו, חייבים להקפיד בכדי לא להשאב. הילדים זקוקים לעזרה ולהגבלות האלה בשביל להצליח להתפנות לתקשורת ישירה ועשיה משותפת או אישית.
אצלנו יש ארון גדול שמלא בחומרי יצירה (צבעים מסוגים שונים, דפים לסוגי צבע שונים, תמונות ישנות של בד פרוש גל מסגרת שקניתי ביד שניה בגרושים ואפשר לצייר עליהם בגואש או אקריליק, מערוכים, מכחולים, חרוזים, דבק לבן, אקדח דבק, דפים לגזירה עם דוגמאות, דפים לאוריגמי, אבקה נמסה בצבעים שונים ומעין מייבש שער/אקדח חום בשביל להמיס אותה, פיצו, חימר, ועוד ועוד. תקופה ארוכה יצרנו מגלילי נייר טואלט, וניירות עטיפה של מתנות ישנות שאני שומרת לצורך זה, וצבענו.
אתמול בבוקר תפסתי את בתי האמצעית (13) בסלון (עם הטלפון שלה), מציירת בצבעי אקריליק על מסגרת עם בד לפי משהו שהיה על מסך הטלפון.
כלומר- חומרים זמינים זה חשוב.
קניתי מחברת משותפת לי ולקטנה (10), ואנחנו מציירות בה רק שתינו, וביחד. לפעמים כל אחד בצד שלה של הדף הפתוח, ולפעמים כל הדף משותף לשתינו ואחת מתחילה ציור והשניה מסיימת אותו (אתמול היה לנו דף ׳אנשים׳, ועליו ציירנו המון דמויות בסגנונות שונים).
חשוב לי לציין שהיוזמה מתחילה הרבה פעמים ממני, אבל זה מגיע גם מהם.
עוד משהו- לפעמים משהו שנראה בעייתי ונצחי, פשוט משתנה יום אחד. לחברתי הטובה יש ילדה שבמשך שנים הסתגרה בחדר והיה מאוד קשה לתקשר איתה בכלל- היא אכלה בחדר לבד, ולא תחקשרה איתם כמעט בכלל (זה היה כל כך קשה שהם פנו לעזרה חיצונית של רופאים ופסיכולוגים, למרות שהם באופן כללי נרתעים מהרפואה המערבית). הילדה גדלה, ולאחרונה עברה לדירה משלה (19), והנה, כיום היא עובדת בעסק של האב, בסוף השבוע האחרון היא יזמה טיול עם ההורים שלה שהיה מקסים, והיא באה בשמחה לבקר בבית ההורים. כל כך התרגשתי מזה!!!
האיש שלי הגביל תקשורת wifi בחשבונות של הילדים (יש אפשרות דרך family link אם אני זוכרת נכון). זה מוגדר לפי שעות ולפי ימים, וכך הגלישה שלהם לא יכולה לעבור טווח שעות מסויים. ההגבלה חשובה כי בתי האמצעית מאוד חברותית ויכולה לתקשר נונסטופ 24/7 בוואטסאפים עם חברים וחברות, ובני הבכור מתכנת וגם משחק במשחקי בניה עם או בלי חברים בתוכנה מסויימת (הוא שומע את החברים ומדבר איתם, והם משחקים ביחד למרות שכל אחד נמצא בביתו הוא).
האלקטרוניקה ממכרת, וגם אנחנו, שמודעים לתבנית הזו, חייבים להקפיד בכדי לא להשאב. הילדים זקוקים לעזרה ולהגבלות האלה בשביל להצליח להתפנות לתקשורת ישירה ועשיה משותפת או אישית.
אצלנו יש ארון גדול שמלא בחומרי יצירה (צבעים מסוגים שונים, דפים לסוגי צבע שונים, תמונות ישנות של בד פרוש גל מסגרת שקניתי ביד שניה בגרושים ואפשר לצייר עליהם בגואש או אקריליק, מערוכים, מכחולים, חרוזים, דבק לבן, אקדח דבק, דפים לגזירה עם דוגמאות, דפים לאוריגמי, אבקה נמסה בצבעים שונים ומעין מייבש שער/אקדח חום בשביל להמיס אותה, פיצו, חימר, ועוד ועוד. תקופה ארוכה יצרנו מגלילי נייר טואלט, וניירות עטיפה של מתנות ישנות שאני שומרת לצורך זה, וצבענו.
אתמול בבוקר תפסתי את בתי האמצעית (13) בסלון (עם הטלפון שלה), מציירת בצבעי אקריליק על מסגרת עם בד לפי משהו שהיה על מסך הטלפון.
כלומר- חומרים זמינים זה חשוב.
קניתי מחברת משותפת לי ולקטנה (10), ואנחנו מציירות בה רק שתינו, וביחד. לפעמים כל אחד בצד שלה של הדף הפתוח, ולפעמים כל הדף משותף לשתינו ואחת מתחילה ציור והשניה מסיימת אותו (אתמול היה לנו דף ׳אנשים׳, ועליו ציירנו המון דמויות בסגנונות שונים).
חשוב לי לציין שהיוזמה מתחילה הרבה פעמים ממני, אבל זה מגיע גם מהם.
עוד משהו- לפעמים משהו שנראה בעייתי ונצחי, פשוט משתנה יום אחד. לחברתי הטובה יש ילדה שבמשך שנים הסתגרה בחדר והיה מאוד קשה לתקשר איתה בכלל- היא אכלה בחדר לבד, ולא תחקשרה איתם כמעט בכלל (זה היה כל כך קשה שהם פנו לעזרה חיצונית של רופאים ופסיכולוגים, למרות שהם באופן כללי נרתעים מהרפואה המערבית). הילדה גדלה, ולאחרונה עברה לדירה משלה (19), והנה, כיום היא עובדת בעסק של האב, בסוף השבוע האחרון היא יזמה טיול עם ההורים שלה שהיה מקסים, והיא באה בשמחה לבקר בבית ההורים. כל כך התרגשתי מזה!!!