וואו, איך אני נהנית לקרוא אותך.

[u]בגיל 5 קיבלתי מאבא שלי ביצה של אפרוח ודגרתי עליה ימים ולילות, ישנתי עליה בלילה מבלי למעוך אותה, הלכתי איתה בתוך החולצה לבית הספר עד שהביצה בקעה ומתוכו יצא הילד הראשון שלי: אפרוח קטן בצבע אדום עם פסים והוא הלך אחרי לכל מקום.[/u]
מה, זה אמיתי? סיפור מדהים...
בהתחלה חשבתי שאת מדברת על צעצוע כזה.
איך אפשר? חום של בן אדם זה מספיק טוב כמו חום של אמא תרנגולת?
ואיזה אפרוח זה אדום עם פסים?

[u]יש כמה מילים מרכזיות שאני אומרת לה וגם מסמנת בשפת הסימנים[/u]
נורא מרתק.
מאיפה את יודעת את שפת הסימנים?
(אני כבר יודעת שאת יודעת לזהות את שפת התינוקות. אבל שפת הסימנים זה משהו אחר...)

בימים האחרונים הקטנה שלי ממש ממש חולה, חום מעל 38 מעלות, נזלת ושיעול קשה. זה התחיל ביום חמישי בערב, לא ידעתי מה לעשות אז עשיתי לה מקלחת פושרת, נתתי אקמול ובשלב מסויים ניסיתי להקל עליה עם בקבוק חמים של תה עם לימון (?!?!????) והמון הנקה. היום קניתי מכשיר אדים והיתי איתה בבית ולמרות המחלה היה כל כך כיף ביחד אחרי השבועיים האחרונים בו היא היתה בגן. שרתי לה ונדנדתי אותה ועשיתי אמבטיה טובה ושיחקנו והקראתי סיפור (פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו) והכלבה והחתולה היו לידה והיא היתה מבסוטית עד השמיים.
יש כמה מילים מרכזיות שאני אומרת לה וגם מסמנת בשפת הסימנים כמו בית, אמא, אבא, מקלחת, מים, חתול, כלב, קוף, פיל, פרח, נגמר, חלב, הולכים, לקפוץ, למעלה, למטה וטיול. אני בטוחה לחלוטין שכבר עכשיו בגיל 4 חודשים היא כבר מבינה מה זה חלב, טיול, מקלחת, מים, חתול וכלב. היום כשהנקתי אותה בשכיבה במיטה באה החתולה והתישבה עלי ואמרתי לה עם סימון "נטע! חתול!!! מיאו מיאו... והיא חיכה ושלחה את היד ללטף, בשלב מסויים החתולה קפצה לה למקום אחר ונטע נשארה עם פנים המומות... אמרתי לה וסימנתי: חתול מיאו מיאו הלך, נגמר! ושוב חזרתי על הסימנים, ומפרצוץ המום לחלוטין מהעזבה הפתאומית של החתולה פתאום היא חייכה כאילו פתאום זה היה לה ברור מה בדיוק קרה פה. איזה יופי אני כל כך שמחה כשהיא מצליחה להבין את העולם :-)
תמיד לפני שיוצאים לסיבוב עם העגלה אני אומרת לה "נטע! טיול!, טיול נטע!!! ומסמנת עם היד, ובפעם האחרונה היתי בטוחה שהיא הבינה שיוצאים לטיול עוד לפני ששמתי אותה בעגלה כי היא חייכה חיוך גדול שמצפה לבאות בדיוק כמו שהכלבה שלי מתרגשת כשאני אומרת לה "סופי טיול" והיא קופצת ומקשקשת בזנב.
כל חיי גידלתי חיות וזה אומר שלטפל ביצור אחר ממש לא חדש לי ולא קשה לי ואני אוהבת את זה רק שהילדה שלי זה לא חתול ולא כלבלב. בניגוד אליהם היא לומדת לתקשר וזה פשוט חלום!
איזה נהדרת היא אני כל כך שמחה בה.
להתראות לבינתיים

אוף. לא קל.
יש המון צאצאים בטבע שנפרדים מההורים בגילאים כאלו ואף צעירים מבתך. יש צאצאים שלא צריכים שום טיפול הורי.
לנו, במקרה יש את הצאצא התובעני ביותר בממלכת החי.

אין אף בעל חיים שמשקיע כל כך הרבה שנים בלימוד מיומנויות כמונו. אין אף צאצא שזקוק לעשירית מצרכי ילדנו.
אם את נאלצת להתמקד כמה חודשים בעבודה, התפקיד שלך הוא למצוא את הטיפול המסור ביותר לבתך המתוקה. יהיו לך עוד שנים על גבי שנים לטפל בה כראות עינייך. תדאגי שמי שמופקד על שלומה בינתיים מתפקד כמה שיותר דומה לראות עינייך.
זה נשמע מאוד קשה, לבי איתך.

ניסיוני לא רב, אבל הרי הוא לפניך. חזרתי לעבוד כשנולי היתה בת ארבעה חודשים. פעמיים בשבוע, לארבע-חמש שעות בכל פעם. בזמן הזה היא היתה אך ורק עם אבא והיה לשלושתנו מאוד קשה. בכל החודשים שעברו מאז שחזרתי לעבודה היא לא לקחה אפילו שלוק חלב אחד.
(שאוב, אלא מה, סימילאק היא בחיים לא הריחה)
היא חיכתה לציצי. מה שאומר בפועל זה שהבן זוג היה משקה אותה בטפטפת ובמזרקים וקופץ איתה שעות על הכדור פיזיו.
היה באמת סוחט נפשית, לכולנו.
אבל הלך והשתפר בהדרגה, היום היומיים האלו הם ההי לייט של השבוע של שניהם.
וחשוב מכל- היא שותה מים בחודשיים האחרונים |יש|

אני הייתי מנסה לצמצם את הזמן בגן ככל האפשר. זה לחצי יום? אפשר להגיע לשלושה ימים בלבד?

מקוה שיהיה טוב לשלושתכם.
(בטוחה שיהיה, כך או כך)

הי [po]לאמא של נוקי[/po]
אני לא עובדת ובעלי סטודנט על מלגה של 3000 ש"ח ואני סיימתי את העבודה במעבדה שלי ודי גררתי את הכתיבה בזמן ההריון וכפי שסיכמתי עוד מתחילת הלימודים שלי היה עלי לסיים את התואר ולכן נגמרה לי המלגה שהיתה גם היא 3000 ש"ח. אין לי בעיה לחיות בפשטות, כל חיי חיתי באופן מאוד צנוע אבל לחיות שני מבוגרים וילדה בבית שכור על 3000 ש"ח זה בלתי אפשרי ולכן נגשתי למנחה וממש בקשתי את עזרתו ואמרתי שלא אוכל לכתוב ללא עזרה ושאני מבקשת שיתן לי עוד כמה חודשים מלגה והוא הסכים לתת לי עוד שלושה חודשים ובזמן זה עלי לסיים לכתוב. מצאתי גן צמוד לאוניברסיטה והתרשמתי ממנו לטובה, כשהגעתי התינוקות (אלו שכבר זוחלים וגם אלו שעדין לא זוחלים) היו בחדר נעים ומאורר עם שלוש מטפלות שנראו לי מאוד רגועות ונעימות והפעילו אותם עם מוסיקה ושרו להם וזה מצא חן בעיני. המקום היה מטופח ונעים וגם מבחוץ שמעתי כיצד מדברים אל הילדים בצורה חיובית ונעימה.
אני לא ילדה קטנה ואני אחראית לעתיד של הבת שלי (והילדים הבאים). אני חייבת לסיים את שלב הלימודים כדי לסיים עם כל זה ולהתחיל לבנות את החיים שלנו כמו שאני רוצה: בית באיזור כפרי שקט עם חיות... חשבתי להתחיל ללמוד להכין גבינות ואולי להקים לי דיר עזים חביב וככה החיים שלי יהיו כמו שאני רוצה.
אני לא מתכוונת לפנטז עד סוף ימי חיי כיצד היתי רוצה לחיות, כיצד אמורים הילדים שלי לחיות. אני רוצה שהפנטזיה תהיה המציאות. אני לא מוכנה בגלל חשש או פחד או סתם קיבעון לחיות את חיי בצורה הבנאלית המקובלת ביר בדירה מרובעת בלי חצר ולחזור כל ערב לבית, אני לא רוצה לעבוד במשרד או במעבדה ולשאוף לריאות חומרים רעילים, אני לא רוצה להיות בתחרות עם אנשים שחשובה להם הקריירה והם רוצים להתקדם (גם על חשבון אנשים אחרים).
בשביל החלום הזה אני חייבת לצאת מהמצב התקוע בו אני נמצאת ולהתקדם קדימה.
קשה לי לרשום כשהבת שלי איתי כי את יודעת איך זה :) היא רוצה פיפי וקקי וחיבוק ומשחק ושיר ונדנוד וציצי ולהרדים וגרפס ועוד קצת תשומת לב ואני כולי שם בשבילה, בשביל לתת לה את כולי ואז לא נשאר מספיק ממני בשביל להתרכז מול מאמרים שלא בא לי לקרוא ולארגן את הכתיבה שלא בא לי לחשוב עליה אפילו...
הבת שלי נהדרת, כל כך טובה, ילדה נוחה וחכמה ונעימה ומתוקה. אני יודעת שיאהבו אותה בגן.
אני לא דואגת שיהיה לה רע, בכמה ימים ראשונים זה יהיה לה קשה אבל אם המטפלות נחמדות כמו שנדמה לי אז אין סיבה שיהיה לה טראומה מזה. ועדיין אין חתולה שעוזבת את הגורים שלה כל כך מוקדם, אין כלבה שעוזבת כל כך מוקדם. גם לא פרה וכבשה ולמה לבת שלי מגיע פחות? למה לי מגיע פחות?
ומי אחראי למצב הזה אם לא אני בעצמי? מצד שני אני כבר בת 31 ולא רציתי לדחות עוד את הבאת ילד לעולם, מגיל 5 אני רוצה להיות אמא, זה החלום שלי ואני נהנת מכל רגע. בגיל 5 קיבלתי מאבא שלי ביצה של אפרוח ודגרתי עליה ימים ולילות, ישנתי עליה בלילה מבלי למעוך אותה, הלכתי איתה בתוך החולצה לבית הספר עד שהביצה בקעה ומתוכו יצא הילד הראשון שלי: אפרוח קטן בצבע אדום עם פסים והוא הלך אחרי לכל מקום.
אני יודעת שעד שנה הבאה אצליח לכוון את החיים שלנו לכיוון שמתאים לכולנו ואז הכל יראה אחרת.
YES WE CAN!!!
להתראות לבינתיים סמדר

נראה לי שפעמיים בשבוע מטפלת יהיה לא יותר יקר מאשר גן כל השבוע. נדמה לי שזה מה שפרסמת שאת מחפשת קודם, בהחלפת אימהות.
הייתי שמחה לעזור, ואפילו להחליף בייביסיטינג בעתיד (יצטרף אלינו עוד אחד נחמד בעוד ארבעה חודשים), אבל כרגע אפילו אני לא יכולה לסמוך על עצמי, אז לא הייתי ממליצה לאף אחד אחר להסתמך עלי...
לא בעניין של תיפקוד, רק בעניין הזמינות.
אם תרצי אפשר לנסות להפגש, אבל שוב, לא יכולה להבטיח שאני נמצאת באיזשהו מקום מוגדר.
מוזמנת לכתוב לי.
מזדהה לחלוטין עם התחושות שלך.

מאוד מצער לשמוע כמה רע לך. תוכלי להסביר למה את נאלצת לעשות את הצעד הזה? אין אלטרנטיבה? לא תוכלי לסיים את הלימודים יותר מאוחר?
לא תוכלו לקחת מטפלת לשלושת החודשים האלו? אני מניחה שאפשר, גם אם לא קל, למצוא אפילו מטפלת מפשפשת. אני לא נאלצתי להשאיר את נולי עם עזרה חיצונית למעט בייביסטר פה ושם מגיל אחד עשר חודשים. אבל אני משוכנעת שהיה לי הרבה יותר פשוט להשאיר עם מטפלת ולא בגן, בודאי בגיל כזה.

אני עם תחושות מאוד קשות.
אני חיבת לשים את הקטנה שלי בגן והיא רק בת ארבע חודשים. זה לא נכון לי ולא טבעי לי ולא מתאים, לא לה ולא לי. אני עם תחושת מחנק קשה בגרון.
וזה לא שאני חרדה לה, הגן מאוד נחמד ומאוורר ובשבוע הראשון אני אלווה אותה שם כדי שתתרגל, ובטח יהיה לה קצת קשה אבל יהיו סביבה מטפלות מאוד נחמדות שידאגו לה וישמרו עליה, אבל הן לא יקפצו לכל פיפס כמו אמא והם לא יפשפשו ולא ילטפו אותה תוך נדנוד ולא ישירו לה בשקט בשקט שיר כדי שתרדם. היא כבר מעכשיו תצטרך להיות בזכות עצמה וזה בהחלט לא צריך להיות כך.
הגורה שלי, הילדה שלי, האפרוח שלי, האורנג גוטנג היפה שלי מול העולם בלי אמא.
בזה הרגע פשוט בא לי למות, סליחה שאני דרמטית... הכל בסדר פשוט זה לא מה שרציתי.
אני מקווה לשים אותה שם לשלושה חודשים ולסיים את הלימודים שלי שלא מעניינים אותי יותר ורוב הסיכויים שאני לא אעבוד בתחום הזה כי הוא מאוד תחרותי וזו לא אני. ואז אחרי שלושה חודשים אוכל לעבוד מהבית והיא תהיה פה איתי כמו שאמור להיות.

שימו לב שבקקי התינוק מקפל ומותח את הרגליים. הידיים לרוב מאוגרפות והגוף מתפתל

[b]Heh – אי נוחות[/b]

http://www.youtube.com/watch?v=fla0LCe0FNo&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=igU1beabUVA&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=VIO0QJvGzdY&feature=related

---[b]eirh – קקי[/b]---

http://www.youtube.com/watch?v=CYNyALGswAQ&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=BVy9SQI5R68&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=jnlW9RBOkRY&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=hRnFMWkEkQ4&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=dTmRJLljQ8E&feature=related

---[b]eh – גזים[/b]---

http://www.youtube.com/watch?v=pcloSPJ14U4&feature=related
ב 0:06 הוא אומר Waaaa כלומר עיף

http://www.youtube.com/watch?v=[po]5Ra XDhBCVw[/po]&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=UhXKXjckLyY&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=xjiXiE65VMc&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=qMv2fDpTAXc&feature=related

ב 0:10 הוא אומר waaa כלומר עיף

---[b]wa – עיפות[/b]---

http://www.youtube.com/watch?v=cgFXyJ3hZwQ&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=v98kKZBIu-g&feature=related
התינוק השני אומר נההה

http://www.youtube.com/watch?v=vwAXcR6wRuQ&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=KDj7mpD3RMw&feature=related
מ 0:20 אומר ehhhh, ehhh כלומר גזים

http://www.youtube.com/watch?v=y6jT3Q3gyvs&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=eoo7441V-Fw&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=AlhUw7t7t3I&feature=related

אני מוסיפה לכאן את ההודעה שרשמתי בדף [po]שפת התינוקות[/po] בה הוספתי רשימת סרטים המדגימים את סוגי הבכי השונים והפירוש שלהם

---[b]Naaaa – רעב[/b]---
http://www.youtube.com/watch?v=XWWi3XvMC34&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=RTD99WgYzSI&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=TWxfwk79UcM&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=reGdAkDQBws&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=1rospvsmi4A&feature=related

סליחה, @}

וחוץ מזה,
[u]אני חולמת על בית בישוב שקט עם שטח גדול בו אבנה בריכה קטנה לברוזים, אגדל תרנגולות כלבה וחתולה, עז ננסית וכמה עיזים שאחלוב ואייצר מהם גבינה, אולי אלמד להכין שוקולד???? אולי אלמד להכין בקטות חמודות מבוץ....?[/u]
נשמע כמו החלום שלי...
ברוכה הבאה |פרח|

קצת על עצמי!!!
שלום לכולם!
אני ממש שמחה לגלות את האתר הנפלא הזה! ממש אוצר!!!
שמי סמדר ואני אמא טרייה לנטע (כרגע בת שלוש וחצי חודשים) אני ובעלי סטודנטים תואר שני בחקלאות עניים אך מאושרים ואופטימים, גרים בבית קטן עם חצר גדולה. כל חיי גדלתי עם חיות: כלבים, חתולים ברווזים, תרנגולות, אוגרים, ארנבים, שרקנים חלזונות ומה לא! האושר שלי לא מלא בלי החיות לידי והם מבחינתי חלק מהמשפחה.
את הבת שלי אני מגדלת לפי שיטת הקשב ונעזרת בשפת התינוקות של פרסילייה ובנוסף התחלתי לסמן לביתי את שפת הסימנים לתינוקות ואני מרגישה שהתקשורת בנינו חזקה וזה משמח אותי מאוד.
החלום שלי הוא להיות אמא ואני נהנת מכל רגע גם כשאני עיפה.
בבית שלנו אנחנו משתמשים בסבון כביסה אקולוגי ושומרים את המים להשקיית גינת התבלינים הנהדרת שיש לנו :) וכמובן ממחזרים כל מה שניתן.
אני מוקסמת מפיסיקה, אסטרופיסיקה, ביולוגיה, גיאולוגיה, אנטומולוגיה (חרקים), ואוהבת אומנות. הייתי מאוד שמחה לשלוט בפוטושופ, ללמוד נגרות ורפדות כדי לחדש ריהוט ישן שנזרק, אני מאלו שממש לא מתבישים ואני אוספת אוצרות שאנשים זורקים ומשתמשת בהם או שאני מנסה לחדש, הלואי שאני אצליח להיות ממש טובה בזה - בכל מקרה אני לומדת. חוץ מזה התחלתי ללמוד תפירה ואני קצת עוקבת אחרי עיצוב כרטיסי ברכה ועיצוב אלבומים.
כשמשהו מעניין אותי אני יכולה להתקע עליו ימים ולא לשים לב שאני יושבת על זה שעות ארוכות מאוד, מצד שני כאשר משהו לא מעניין אותי קשה לי מאוד להתחיל איתו. אני לא מאמינה שבעולם הלא טבעי שלנו ניתן באמת לחיות באופן טבעי אבל אני משתדלת במסגרת המציאות המגבילה שאליה נולדתי להתנהל בצורה שקרובה לחיי שבט. אכן אני לא גרה בבקתה מחימר באיזה יער ואני לא מוקפת קהילה תומכת ואני לא מקוששת עצים למדורה אבל אני מאוד משתדלת לא להכנע לטירוף הקריירה על חשבון זמן איכות עם המשפחה. אני חולמת על בית בישוב שקט עם שטח גדול בו אבנה בריכה קטנה לברוזים, אגדל תרנגולות כלבה וחתולה, עז ננסית וכמה עיזים שאחלוב ואייצר מהם גבינה, אולי אלמד להכין שוקולד???? אולי אלמד להכין בקטות חמודות מבוץ....? העולם שלנו מדהים ולא יאומן ואנו ברי חלוף, אין דבר יותר נהדר מלהיות חומר דומם שהפך לחי וקיבל תודעה, אנחנו חומר שיכול להתבונן בעולם המופלא הזה.... להרגיש אותו. האם לעולם שלנו היתה משמעות אם לא הינו מתבוננים בו??? כל פעם כשקשה לי אני מתבוננת בכוכבים ונזכרת כמה קטנים אנחנו וכביכול חסרי משמעות ומצד שני אני מרגישה שאם אנחנו האבק, נותנים משמעות ליקום כולו הרי זה הכי נפלא שיכול להיות והמחשבה הזו תמיד מחזקת אותי ומכניסה אותי לפרופורציה.
זהו לעת עתה...
[po]זהירות חרצולים[/po] !

איפה ברחובות אפשר להשיג חרצולים?
אני מחפשת כבר שנים...
ואם כבר, איך את מתבלת אותם?

תתחדשי {@

אחלה שם@} מחכה לחרצולים.

זהו [po]דף בלוג[/po]
ואני מקווה שהפעם זה בסדר ולא פתחתי דף לא מקובל :)