מפרסמת גם כאן את מה שכתבתי על החוויה שלנו בבריטיש קולומביה:
כדי לחנך בבית בצורה חוקית צריך (למיטב הבנתי) להיות קשורים למוסד כלשהו שמסדיר את זה. יתכן שזה אפשרי ישירות מול משרד החינוך אבל אני לא מכירה אף אחד שעושה את זה.
המוסד בו בחרנו השנה הוא Self Design.
בSD יש אתר דרכו ההורים אמורים לבצע את כל התקשורת עם המנחה שלהם והמוסד עצמו. משהו מקושט כזה שמזכיר לי את Club Penguin בעיצוב אבל ממש לא דומה מבחינת הכיף. להיפך. הממשק שם מביא לי חלסטרה. לא משנה. מי אמר שלהיות אמא זה רק כיף.
הדרישה מאיתנו כהורים היא:
- לתכנו תכנית לימודים שנתית
- לדווח דיווח שבועי על הלמידה.
אבל זה לא אומר שSD מתאים רק למי שעושה בית ספר בבית. אני מתרשמת שהם יצרו תנאים מתאימים לכל הגישות שאפשר למצוא אצל לומדי הבית, כולל אנסקולרים רדיקלים.
בשביל תכנית הלימודים יש תבנית מחולקת לנושאים (כישורי חיים, wellness, תקשורת בינאישית, מתמטיקה, שפה וכו') בכל אחת צריך לכתוב יעדים ואמצעים להשגתם. התבנית כוללת פירוט תת נושאים ואפשר להיעזר גם בתכניות לדוגמא. לא צריך להמציא את הגלגל רק לחשוב על הילדה שלך ולראות מה את רוצה בשבילה השנה.
וזאת לא צריכה להיות כתיבה אקדמית קשיחה. אפשר לכתוב מה ואיך שרוצים, בסגנון חופשי בלי לשמור על אחידות. הרעיון הוא (לתפיסתי) לזכור שיש תחומים שעלולים לחמוק מהעין או הלב כשמתרכזים בנקודות החוזק של הילד. צריך לזכור לכסות, או לפחות לתת את הדעת, על כל תחומי החיים.
אחר כך בא היועץ ומעבד את התכנית לכדי משהו שמשרד החינוך יודע ללעוס. בגלל זה לפעמים מה שאמא כתבה ומה שמופיע אחר כך באתר לא נראה בדיוק אותו הדבר.
אני חושבת שזה מייצג יפה את התפקיד שלהם בסיפור. הם עוזרים לנו לעשות מה שאנחנו רוצים ועדיין לקבל חותמת של משרד החינוך על זה.
ולמה טובה החותמת?
בשביל החוקיות ובשביל הכסף.
מה שההורים מקבלים זה:
- יועץ שעוזר להם בביצוע המטלות (או מזכיר להם בעדינות שהם לא ביצעו אותן) ונותן עזרה ורעיונות אם יש צורך.
- כסף. סביב 1200$ לילד לשנה.
בשנה יש 39 שבועות לימוד, בסוף כל שבוע (או קצת אחר כך) יש להגיש דו"ח המפרט באיזשהו אופן 2-3 חוויות שאפשר לקרוא להן חוויות למידה. אפשר יבש וקצר, אפשר ארוך ומשתפך, אפשר בתמונות ובוידאו. הכל הולך.
אבל זה לא בדיוק 39 דוחות כי יש 5 שבועות חופש שאפשר לקחת, והתכנון השנתי בא במקום דיווח שבועי וביקור של היועצת בא במקום דיווח שבועי (והיא כותבת את הדיווח) ויש שבוע בו עושים בחינה של התוכנית מול מה שקורה בשטח. קיצור, יותר לכיוון השלושים.
את הכסף מקבלים לצרכי רכישת חומרים או ציוד או תשלום למורים. צריך לנמק את הרכישות (השתמשנו בחלק מהתקציב שלהן כדי לממן חלק מהפסנתר).
בינתיים יוצאים לי דוחות מושקעים יותר או פחות – תלוי כמה זמן יש לי להתעסק עם זה. אבל זה נחמד. אם עושים את זה קריא זה תיעוד נחמד. בגלל זה התחלתי להעתיק לבלוג, שישאר גם לי עותק.
הבעיה היא שהיועצת המשקיענית שלי (וביררתי. לא כולם כאלה) מגיבה על כל פוסט שלי בתגובה ארוכה פי שלושה עם רעיונות והצעות וכאלה. ואני מוצאת את עצמי עונה לה ב6 מילים (בעיקר "תודה") ומוסיפה – סליחה שאני קצרה אבל יש לי דוחות לכתוב…
לא יפה מצדי.
מקווה להשתפר.
חוץ מכל מה שתיארתי – הציעו לנו לקבל שיעורי אנגלית. זה תקציב נפרד (כמדינה של מהגרים אני מניחה שזה עניין שגרתי ונפוץ בכל מוסד חינוכי – אנגלית כשפה שניה).
אחרי שמצאתי מורה מקומית והעברתי את פרטיה לקח פחות משבוע עד שקיבלתי טלפון מהפונקציה המתאימה בSD שהודיעה לי שכל אחת מהבנות מקבלת שעתיים בשבוע ל3 החודשים הקרובים ואחר כך נראה.
התחלנו אתמול.