רק עכשיו אני רואה את ההודעה של עודד.
אולי רעיון לפעם הבאה הוא להדביק לילדים פתק עם שם הילד - אבל גם שם ההורים.
קרה לי שמצאתי ילד בוכה, ונלחצתי שלא ידעתי של מי הוא, ואז לא יודעים מה לצעוק ;-)

עמית, אלה מפגשים של קהילת "[po]באופן טבעי[/po]" - קהילה וירטואלית וגם לא וירטואלית.
ראה, השנה, [po]שמונה ימים בפארק הירדן 2005[/po].

זו פעם ראשונה שאני במדור הזה והתרשמתי מאוד האם אפשר לקבל פרטים על המפגשים האלה,איזה סוג של קהל בני כמה מה מקשר ומה מחבר
הקטע של אוהלים זה מאוד נחמד ,אני מבקשת לדעת קצת הרבה יותר******************תודה!!!!!!!!!!!

ועוד משהו, קרה לי כמה פעמים שסיון נאבדה לי , ואוטמטית חזרה לאזור האוהל ושם מצאתי אותה .
חייבת לציין שהתרשמתי מיכולת האוריאנטציה שלה למצוא את האוהל מכל מיני מקומות , אני עד היום מתקשה במשימות אוריאנטציה שפשטות מזו .

אגב עודד , אתם מוזמנים לבקר .

עברו כבר ארבעה חודשים מאז, ופתאום היום נזכרתי במשהו שהיה שם. לא יודע למה.

קרה איזה שלוש-ארבע פעמים שבהם מישהו פתאום הביא לי את נמרוד (בן שלוש וחצי), בוכה כי הוא איבד אותי. גם לי קרה איזה פעמיים שהבאתי ילד בוכה שאיבד את הוריו אליהם.

בהתחלה זה הרגיש לי לא בסדר. איזה חוסר אחריות מצידי שנתתי לזה לקרות. וגם, כמובן, מה חושבים עלי כל אלה שמסביב, ההורים הנפלאים האלה, שרואים שהזנחתי את הילד שלי ונתתי לו ללכת לאיבוד. ובכלל, איזה אחראי זה שהביא לי את הילד, לעומתי.

אבל עכשיו כשאני חושב על זה אני מבין שזה קרה כי שם זה היה [b]יכול[/b] לקרות. בלב עיר סואנת זה לא היה קורה, לא הייתי נותן לזה לקרות. אבל בפארק הירדן הרגשתי כמו בתוך משפחה אחת גדולה, שאולי עדיין לא מכירים את כולם, אבל כולם משפחה. ולא דאגתי. הרשיתי לעצמי, למשל, ללכת יותר מהר מנמרוד כשחזרנו מהמים לאוהל, ולתת לו ללכת בקצב שלו, גם אם זה אומר שהוא יאבד קשר עין איתי. ידעתי שהוא יוכל למצוא אותי (מה שבאמת קרה כמה פעמים), ובמקרה הכי גרוע - אם הוא לא ימצא אותי, יהיה שם מישהו טוב שיעזור לו.

איפה אתם? אני מתגעגע אליכם!

זוכרים את החתונה עם התלבושות שתפרתי?
>>>> מסיטה את הנושא. מתנצלת.
אז הנה [url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=153&msgid=39361231.]תיאור של בעל השמחה[/url]
והנה תמונה קטנה: [img]http://img1.tapuz.co.il/forums/39361279.jpg[/img]

[u]מושלם. זה היה מושלם.[/u]
חגית,
איזה כיף לשמוע.
העיסה מעידה על נחתומה.

סופסופ גם אני.
רק עכשיו, כי מהפארק המשכנו להוריי בכורזים עד שבת, ואחר-כך בראש השנה היינו שם שוב, ואחר-כך היינו חולים, כך שרק בעצם עכשיו, עם קריאת הדברים של כולכם יש לי פתאום הזדמנות לעצור לרגע ולהתחיל להתגעגע.
כל-כך היה לי שם טוב, חברים. באמת, באמת לא רציתי לחזור (אולי כל התרוצצות ההמשך הזאת שגזרנו על עצמינו היתה בכדי לדחות עוד קצת את החזרה). מבחינתי זה היה לגמרי זה. לא היה לי חסר שום דבר. הכל היה בדיוק נכון, (וזה לגמרי כולל את החום, הצרעות, העשן, ה"המוניות" וה"שחור" שהצטבר לילדים מתחת לציפורניים). אני יכולתי להשאר שם ברצף עד לכנס של שנה הבאה.
וברשותכם, שיר הלל קצר:

אח, השינה באוהל...
מה טובו אוהליך, ישראל...
האדמה השחורה, רוויית כפיסי אקליפטוס שבירים,
כה נעמת לי מתחת ליצועי...
וצפרירי האור הזוהרים של הבוקר,
ואלו המרצדים על פני המים,
והירוק , הנטוע בחום והטובל לו בתכלת,
והחיוכים - המאירים, הנעימים, האוהבים...
והילדים - החופשיים, החופשיים, החופשיים...
והביחד, והלבד,
עם ספר, או בלעדיו, בסדנא, או בשיחה, על מחצלת או בערסל...
מושלם. זה היה מושלם.
וקצר.
וחבל שנגמר.

תודה על ה-כ-ל! לכ-ו-ל-ם!

מותר לומר משהו שונה?
ובכן:
אני כן נהניתי.
זה נראה ממש מוזר לומר כך בדף זה עכשיו.
מה זה נהניתי? נהניתי עמוקות!
מן החברה, מן האוירה, מן הפתיחוּת, מקבלת הפנים, מן האור בעיניים, מהחופשיות,
מכל מה שהיה שם ומכל מה שלא היה שם (מה שלא היה? כמו למשל הטפות-מוסר וגערות כלפי ילד).
מהאופטימיות, מהעזרה ההדדית, מהיחס של כולם לכולם (כולם!!!!).
מהקשיים, מההתגברות עליהם.
מהסלחנות, מהאהבה.
חזרתי מלא אופטימיות וגעגועים.
מותר?

[u]שגם הצפיפות[/u]
טוב, תלוי למי. אנחנו התמקמנו בעצם בנקודת קצה, והרגשתי יותר את הבדידות מאשר את הצפיפות. אז זה נורא תלוי במיקום האוהל ובשכנים, ומי שמבלה כל היום במים בכלל לא מצופף.

כיסי פעילות? יונת, אוי ואבוי... עוד דברים שארגיש קצת רגשי אשמה שאני לא מצטרפת?
טוב, לילדים זה מבורך (אם כי בת ה-7 שלי תיכף התחברה ושיחקה, וימים שלמים לא ראיתי אותה, וזה כולל התחברות עם ילדים שמעולם לא פגשה קודם. והיא גם התגלתה כמקסימה ומוצלחת במיוחד במשחק עם קטנים ממנה, סליחה על האובייקטיביות האימהית (-; ).

[u]הקושי ליצור קשר[/u]
כמה רעיונות לעידוד היצירתיות בשנה הבאה:
הרי כולם ממילא אמורים להירשם אצל משפחת כשר. אולי כדאי לתלות שלטים שמכוונים לשם כל מי שמגיע, ואז תיווצר מאליה התקהלות קטנה סביב "שולחן ההרשמה"?
ובימים הראשונים לעשות כל יום מעגל היכרות עם איזה נושא שיעניין את כולם (אבל שמותר לסטות ממנו...) כדי להיפגש?
בעיה: הכנת האוכל בדיוק בזמן שהכי טוב להיפגש.
אז מפגש שבו יושבים ומכינים ארוחה קהילתית? חלק מקלפים ורוחצים לפוייקה וחלק עושים בצק ואופים פיתות?
כשמבשלים ואוכלים יחד יש תמיד הרגשה טובה, וגם הרגשה קהילתית, וגם הזדמנות לשיחות בקבוצות קטנות - כי קשה לדבר במעגל גדול כשהקטנים גם לוקחים אותנו הצידה כל הזמן.

חלק הועבר לדף [po]עזרה וקהילתיות בבאופן טבעי[/po]

[po]לא באה[/po],
[u]לתומי ציפיתי לתמיכה, להישתתפות בצער על אכזבתי. בקיצור לפתיחות מקהילה כל כך מחבקת כמו שאתם רוצים להצטייר.[/u]
[u]לפיכך ניתכנס לנו אני בניי ואכזבתי בפינה, וניפרוש בשלום מהקהילה ה"חמה".[/u]

מתוך המשפט הזה, יש לי תחושה שאת [b]כן[/b] רצית לבוא בפעם הבאה, אבל היית זקוקה לתמריץ ולעידוד ולהצעות יעול...
חלק מהדברים האלה קראתי ומצאתי בדברים שכתבו כאן עודד, טרה, ורד, ענת ועוד...

אז אולי כדאי שתישארי בעילום שם, ובמפגשים הבאים תבואי מתוך מקום של פתיחות, של יוזמה, של זרימה.
תתני לקהילה ולעצמך הזדמנות נוספת להכיר זה את זו.
לא קרה כלום אם תבחרי להתנתק, אך כולם יכולים להרוויח מהזדמנות חוזרת...
ישנם מפגשים מאד קצרים של ימי עיון וישנו מפגש חורף בדצמבר, ועד אז יש לך מספיק זמן לחשוב, לבדוק ולבחור.

בכל מקרה, דלת הקהילה תמיד פתוחה
|Y|

[u]בינתיים אני מנסה לחשוב איך יוצרים כיסי פעילות ומציבים משהו בערך במרכז במתחם אוהלים אנארכי.[/u]
לדעתי, זה לא היה אנארכי.

גם לי היה צפוף בסופשבוע. בחלק מהימים יצאנו מהצפיפות והלכנו לטייל בשבילים קסומים בקרבת הפארק. ההתאווררות הזאת מאוד נעמה לי, ואני מתכוונת לחזור על זה גם בפעמים הבאות. לגבי השעמום -- הבאנו תעסוקות גיבוי גם לנו וגם לילדים. בסופו של דבר לא נגענו בספרים, אבל ניצלנו היטב את משחקי השולחן ואת חומרי היצירה.

אני חושבת שגם הצפיפות וגם הקושי ליצור קשר הן נקודות למחשבה לפעם הבאה. בינתיים אני מנסה לחשוב איך יוצרים [url=http://www.ahartman.com/apl/patterns/apl124.htm]כיסי פעילות[/url] ומציבים [url=http://www.ahartman.com/apl/patterns/apl126.htm]משהו בערך במרכז[/url] במתחם אוהלים אנארכי.

תגובה להודעתה המקורית: [po]לא באה[/po], נראה לי שבאת רק עם הילדים, ללא בן זוג, ביומיים שהייתי לבדי, גם לי היה קצת משעמם וגו', ופשוט הסקתי מסקנה שבשנה הבאה אנחנו צריכים להיות ביחד, אחרת כל התחושה של ה"קהילה" הולכת לי לאיבוד.
ואם אין זוג אפשר להזמין חברה טובה, נראה לי שגם זה יכול לשנות את כל התמונה.
ואולי גם כדאי לחשוב על הגעה בימי השבוע ולא בסופשבוע שאכן היה מאוד עמוס.

ובהמשך לדברי טרה (זה בסדר לפנות אלייך בשמך הפרטי, נכון? (-: ) אולי באמת שהיומיים האלה לא יהיו סוף השבוע. (שהיה מרגש ומהנה להפליא אבל אם זה היה ממשיך ככה כל שמונת הימים היינו יוצאים משם קוקואים לגמרי.)
שאר הימים לא נראו ככה כלל. הכל התדלל, האוהלים, האנשים, ההתרגשות....אפשר היה להתחיל סתם להיות.

[po]לא באה[/po],
אנחנו פגשנו אנשים שאמרו שמנסיון של שנים קודמות הם ממצים את הפארק מאוד מהר והילדים משתעממים, אז הם מראש באים רק ליומיים.
אני לא יודעת לכמה זמן אתם באתם, אבל אם בכל זאת אתם מחליטים לנסות שוב, אולי באמת לקצר.

[u]<בקרוב פרטים על [b]המפגש החורפי[/b] בתחילת חודש דצמבר באזור ערד. רשמו ביומניכם>[/u]
כבר [b]מחמם[/b] את הלב. רשמנו.

[po]לא באה[/po] , את מוזמנת תמיד למפגשים קצרים עם מעט אנשים. (ויש גם אנשים שלא אוהבים את הקצרים עם מעט אנשים, כי הם קצרים מדי, כי יש מעט מדי אנשים...(-: ) אני בטוחה שבחלקם הרגשת ותרגישי נוח {@

הָהָהָ...

הנה הוא: [po]עודד המחפש[/po] [sup]?[/sup]

עודד, מאז שאבד לך סימן השאלה, אתה נשמע אחרת...

"לא באה",
חבל שלא נהניתם, אחרי שטרחתם וארזתם והגעתם (מלאי ציפיות, אני מניחה). אבל -
[list]
[*] לא לכל אחד מתאים אירוע המוני, אפילו אם הוא מכיר חלק מהאנשים. יש אנשים שמתאימה להם רק חברה קטנה.
[*] לא לכל אחד מתאים "להתבטל" זמן רב כל כך. יש מי שזקוק לגיוון, לפעילות, או אפילו להפעלה.
[*] לא לכל אחד מתאים לנחות בציבור שרובו ככולו בלתי- מוכר ולהשתלב בו.
[/list]
יתכן שאי התאמות כאלה המאיסו עליכם את השהייה בפארק.
זה לא אומר שום דבר נגדכם או נגד שאר האנשים בפארק.

[po]לא באה[/po],
לא חשבתי להגיב על דברייך כי גם לי הם נשמעו מקטרגים ומאשימים, ואולי באמת זה גם קשור לניק האנונימי המתריס.
אבל, אחרי שקראתי כמה דברים שנכתבו פה, יש לי משהו לומר.

כל אחד מרגיש, כמובן, איך שהוא מרגיש, וזהו. לא לכולם יש אותה הרגשה, למרות שנראה שרוב האנשים נהנו. זה לא אומר ש"חייבים" להנות. היו גם אנשים אחרים שכתבו למעלה והיתה להם ביקורת כזו או אחרת על כמה דברים ובכל זאת הם נהנו. ואת לא נהנית בכלל. הכל לגיטימי.

זכותך כמובן לבחור לא לבוא שוב, אבל אני מצטרף למה שרני כתב - כולם מוזמנים. אפשר לנסות שוב. אפשר לנסות להשפיע על אותם דברים שלא מצאו חן בעיניך (כמו שכמה אנשים עשו כאן בעזרת הצעות מהצעות שונות). אפשר להגיע עם ציפיות יותר נמוכות מהפעם הזו (מן הסתם בפעם הבאה זה יהיה כמעט בלי ציפיות בכלל), ואז אולי להיות מופתעים לטובה.

אנחנו, אגב, באנו בדיוק כך. היו לנו ציפיות, אבל גם לקחנו בחשבון שאולי זה לא יהיה כיף כמו שאנחנו מצפים, ובמקרה כזה פשוט נשתמש באוהל כמקום לינה ונטייל לנו באיזור לבד. בפועל זה לא קרה כי נהנו, אבל לא הוצאנו מכלל אפשרות שזה יקרה (בייחוד לאור העובדה שהיו כמה כותבים באתר שהתלוננו על יחס לא נעים שהם קיבלו).

מה שהיה לא נעים זה לקרוא את דברייך שנשמעו כמאשימים. כשמאשימים מישהו (או קהילה) אז [po]באופן טבעי[/po] הוא מתחיל להתגונן. ולכן קיבלת תגובות צוננות. למען האמת, לא ברור גם למה בכלל כתבת. לא הצעת שום דבר חיובי, ובעצם רק כתבת משהו לקהילה שממילא את אומרת שאת לא מרגישה שייכת אליה יותר. אז נראה כאילו כתבת כדי להאשים. אולי זו לא היתה כוונתך, אבל ככה זה נראה. וזה לא נעים לקרוא.

מה שתחליטי - שיהיה בהצלחה ושתהיה שנה טובה.

נרשמנו.

לגבי [po]לא באה[/po] -
דוקא שמחנו שבאת ונצטער שלא תבואי עוד (ואני אומר זאת מבלי לדעת מי את, כמובן), ובודאי נצטער אם תפרשי מהקהילה ה"חמה" שלנו, מבלי למחות דמעה.
אבל... מובן שזו החלטה שלך וזוהי זכותך. אני מניח שאם תאזרי אומץ ותשארי, אולי תוכלי לתרום ולגרום לשינוי בקהילה, כך שלא יהיו בעתיד אנשים שירגישו כמוך. הקהילה מורכבת מאנשים כמוך וכמוני, טובים ורעים, חמים וקרים, מחבקים ומפני-גב. מה לעשות - מאז שביטלנו את תנאי הקבלה - הגיעו כל מיני, וכולם חלק מהכל. הדרך היחידה לשינוי היא ביוזמה, באומץ ובשינוי מבפנים. בכל מקרה, גם אם יהיו כאלו שישלחו אליך אנרגיות שליליות - תוכלי תמיד לאזן זאת מכאלו ששולחים אנרגיות חיוביות. השאלה למי מהם תחליטי להתייחס.

אנחנו נהננו מאד מהמפגש (מה שאומר שיכול להיות שבשנה הבאה הוא ימשך יותר ימים). שמחנו לראות פרצופים חדשים וישנים, התפרקדנו בשקט בקרב אנשים חמים (ובמזג אוויר מתאים) ואנחנו רוצים עוד...

<בקרוב פרטים על המפגש החורפי בתחילת חודש דצמבר באזור ערד. רשמו ביומניכם>

אז מה? לא נהנתי,
שברתי את ההסכמה הגורפת בדף והיבעתי את תחושותי הכנות. לתומי ציפיתי לתמיכה, להישתתפות בצער על אכזבתי. בקיצור לפתיחות מקהילה כל כך מחבקת כמו שאתם רוצים להצטייר. אבל אתם מפנים לי את גבכם לשולחים לי אנרגיות שליליות. לפיכך ניתכנס לנו אני בניי ואכזבתי בפינה, וניפרוש בשלום מהקהילה ה"חמה".

<לא באה מוחה דימעה>

[u]העצים ביער יהנו מהקומפוסט שיווצר[/u]
עד שהזבל יהפוך לקומפוסט, חזירי הבר יפזרו אותו ברחבי הפארק, פועלי הניקיון יאספו אותו וככה נפטר מהזבל האורגני.

לנו הייתה כוונה לחפור בור קומפוסט משותף, אבל מישהו לקח את המעדר ולא החזיר. אולי בדף אבידות ומציאות?
חפרנו בור לעצמינו וטמנו (חוץ מביום האחרון שהבור התמלא ולא היה לי כוח לחפור אחד חדש).

[u]אז מה - נשאיר את הפסולת שם לבד? מישהו יקח את זה?[/u]
העצים ביער יהנו מהקומפוסט שיווצר :-)

[u]בור קומפוסט[/u]
אני לא מבין גדול בעניין, אבל עד כמה שאני מבין לוקח כמה חודשים לפסולת להפוך לקומפוסט, לא? אז מה - נשאיר את הפסולת שם לבד? מישהו יקח את זה?

היינו שבוע ומאד נהנינו. לקח לי יומיים שלושה להתביית, לקלוט את המקום, את האנשים, את הפינות האהובות עלי, וגם לרדת מהעץ של להספיק להיות בכל הסדנאות שמענינות אותי, להכיר את כל האנשים שנראים לי מענינים, לפצח את כל שמות הכינוי מהאתר,ו....סתם לנוח בשקט. ככל שעבר הזמן הגעתי יותר למשימה האחרונה.
אהבתי במיוחד:
[list]
[*] כל כך הרבה נשים מיניקות, שהרגשתי כל כך חופשי להניק, ולהשאיר ציץ חופשי בחוץ למקרה שעוד מעט יהיה לו ביקוש, מבלי למהר ולהסתיר ולהצניע (יש לזכור שביתנו נושק לעיר הקודש...).
[*] להנות מהחופשיות שבה הילד שלי מסתובב, ולדעת שלאן שלא ילך יפגוש פנים שמוכנות לעזור בשמחה.
[*] יורד החושך והילד נכנס לאוהל, מודיע שהולך לישון, וזהו. אין שום התעסקות וטקסים של הליכה לישון. כל כך פשוט וטבעי.
[*] הבישול והארוחות במשותף, כמובן. וכשאין כח להכין או לא הספקתי תמיד היה משהו ליד שפתח בפני את שולחנו.
[*] לתפוס שיחות מענינות עם חדשים, וגם עם ותיקים.
[*] לראות התהוות של חבורה של ילדים, שנוצרה באזור האוהלים שלנו - יושבים ביחד לשמוע סיפורים, הולכים יחד למים, משחקים. והכל תוך יומיים, שלושה (הם לא אמורים להיות פחות חברותיים הילדים האלה שלא הולכים לגן?...)
[*] הארוחה המשותפת בערב האחרון. הרגשה טובה של ביחד.
[/list]

מצטרפת להצעות של [po]ענת גיגר[/po]:
רחבה מרכזית בצד אחד או משני צידי השביל, כך שיהיה נגיש לכולם. מין מרכז שסביבו ממוקמים האוהלים.
וכמובן - בור קומפוסט. חשבתי להציע עוד לפני שנסענו, ופחדתי להטריד את הציבור עם המחשבות האקולוגיות שלי.

[u]היה צפוף והמוני בסופשבוע.[/u]
ולמרות זאת היה נחמד.

[u]היה צפוף והמוני[/u] בסופשבוע.

ok

בשנה הבאה אני לא באה. היה צפוף והמוני. הילדים נבהלו ולא יצרו קשר עם אף אחד, גם לא עם עצמם. פיתחו מיד חום והקאות. וכל כך משעמם, אין מה לעשות. נכון היכרנו אנשים, נכון היו נחמדים אבל... ואם זה הולך להיות יותר המוני, אז חסל. לא עוד פארק הירדן בכלל.!!!

[u]חשבתי לגבי שולחן משותף כזה, שבו מי שנשאר לו אוכל, או שפשוט רוצה להביא את האוכל שהכין ולאכול עם אחרים ולא לבד, יכול לבוא,[/u]
רעיון טוב. לנו הרבה פעמים נשאר אוכל.

[u]גם נראה לי שהיתה יותר מדי התעסקות בבישולים. פעמיים ביום ארוחה חמה זה ממש מעל הראש.[/u]
אנחנו הכנו אוכל פעמיים ביום, והאמת? מה עוד היה לעשות? זה העביר את היום בכיף.

[u]אלעד מאד רוצה שנתארגן מראש על מי מביא מה וכמה, כדי שלא נביא כאלה סטוקים מטורפים, שבלאו הכי חוזרים אח"כ הביתה.[/u]
אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לסמוך על אחרים שיביאו את מה שאני צריכה. הדבר היחיד שהבאנו יותר מדי היה אוכל, אבל לא קרה כלום, כי הרוב היה אוכל יבש או שימורים ופשוט החזרנו את מה שנשאר. אני מעדיפה שיהיה לי יותר מדי מאשר פחות מדי. הבעיה היא שנראה שאורזים המון וזה עושה הרגשה לא נעימה, אבל יש דברים שפשוט תופשים מקום כמו מחצלת, מזרונים, שמיכות ובזה אי אפשר לקצץ. שנה הבאה אביא פחות בגדים וקצת פחות כלי מטבח.

[po]לילה טוב[/po],
[u]גם נראה לי שהיתה יותר מדי התעסקות בבישולים[/u]
אצלכם במאהל באמת היתה התעסקות רצינית עם האוכל (וגם השכנים נהנו :-)) אבל לא בטוח שכולם טרחו כ"כ על הנושא.

חשבתי לגבי שולחן משותף כזה, שבו מי שנשאר לו אוכל, או שפשוט רוצה להביא את האוכל שהכין ולאכול עם אחרים ולא לבד, יכול לבוא, ומי שבדיוק לא הספיק להכין, יכול ליהנות גם משל אחרים. כי לי באופן אישי מאוד קשה ללכת ולבקש אוכל מאחרים.
<לילה מתעסקת בבעיות שלא היו לה>
גם נראה לי שהיתה יותר מדי התעסקות בבישולים. פעמיים ביום ארוחה חמה זה ממש מעל הראש. אני חופשי הייתי בצהריים נותנת לילדים איזה פיתה עם משהו וסוגרת עניין.

[u]גם אצלכם היו חולים אחרי המפגש או שזה רק פה[/u]

אני עצמי חולה (מצונן) מאז יום שישי. לא ידעתי באמת אם זה קשור לפארק או לא, אבל יכול להיות. גם יכול מאוד להיות שזה קשור ל-[po]חזרה מפארק הירדן 2004[/po]...

אצלנו המחשבות על התייעלות נמשכות עוד ועוד.
אלעד מאד רוצה שנתארגן מראש על מי מביא מה וכמה, כדי שלא נביא כאלה סטוקים מטורפים, שבלאו הכי חוזרים אח"כ הביתה.
בעיני, המגבלה העיקרית היא המחוייבות. מי, למעט שפרונים וכשרים, יכול בעצם להתחייב על משך הזמן שישהה?
מאידך, מזון אפשר לקנות בחד נס או בטבריה או בקצרין...

ובענין המחלות:
להדר נהיה חום בששי בלילה. למחרת זה עבר.
בראשון, הגרון התאדם. רק עכשיו זה עבר.
קשור לפארק? אולי. אולי זה מזג האויר המשתנה עלינו לטובה?

שוב פיספסתי את [po]ארני ש[/po].

[u]מישהו שיארגן כמה סירים גדולים , אורז, ירקות מבושלים , סלט , נגיד ,ומי שירצה יוכל לקנות במחיר עלות (או כשההכנסות מוקדשות לקהילה ) בכל שעה שירצה[/u]
לא עדיף בתורנות?

ארני, לא חושבת שצריך מסעדה. כ"כ הרבה אוכל היה במפגש שמה שצריך היה לעשות זה רק לעבור בין המפגשונים ולחפש את מה שאת מבקשת- זה קרה לי כמה פעמים. כשקמנו מוקדם יותר מדודו והחבר'ה ורצינו (אומני ואני) תה, ניגשנו ושאלנו למי יש תה וגם כשפתאום באמצע היום הייתי רעבה לאוכל "אוכלי", אז קיבלתי כמה הצעות ובסוף הגעתי ל"מסעדה" של [po]לוטם מרווני[/po] [po]ליזה ליזה[/po] והשאר ואכלתי מרק טעים.
זו גם דרך מעולה להכיר עוד אנשים :-D

חוצמזה, תגידו, גם אצלכם היו חולים אחרי המפגש או שזה רק פה. אנחנו חזרנו עם אומני מקיאה ואח,כ חום והתקררות רצינית שאפילו אני נדבקתי ממנה. לאט לאט מחלימים (כן, עוד עכשיו).

[u]לינה משותפת??? ואני חשבתי שעבר זמנה...[/u]
התכוונתי למצב שבו יוצאים עם הילד הער לשבת עם כולם וכשהוא נרדם יש איפה להשכיב אותו קרוב אלייך, בלי להצטרך להפסיד את הביחד כשהוא נרדם. ואחר כך כמובן לקחת אותו איתך כשאת הולכת לישון, לא ללכת לישון באוהל אחר (-:

[u]גם פרקטית - תינוק בוכה. איך תזהי מיהו ואיפה נמצאים ההורים שלו?[/u] זה קרה המון במפגש, פעוט אבוד ובוכה מאבד לרגע את ההורים שלו. על כל אחד כזה קפצו תמיד חמישה שרצו לכל הכיוונים למצוא את ההורים ותמיד מצאו מיד גם אם לא הכירו את ההורים. באוהל סגור עם הורים יושבים ליד זה יקרה אפילו יותר בקלות. (נו, כמו בצינוקייה בבית חולים (-: סתם, סתם...)
אגב זו דרך להתגבר על בעיית חוסר ההיכרות במפגשים. אתה מאבד את הילד שלך באמצע המדשאה וכעבור כמה דקות יש לך חמישה מכרים חדשים.

[u]ומרוב שהמים היו קרים לא הצלחתי להכניס את כולי לתוך המים[/u]

הפיתרון שאנחנו אימצנו לזה, הוא לגשת למפל העליון ולחטוף את הקרירות הזאת בזבנג אחד מחשל. מומלץ בחום...

> ותודה להורים של כליל על ההמלצה המעולה! <

תודה לכולכם .

תודה מיוחדת לנעומי על יוזמת ניקוי השירותי , וואו , איך התפעלתי!!!

לשנה הבאה אני חושבת שכדאי שתהיה מסעדה למי שלא הספיק \ לא בא לו להכין ארוחת צהריים ממש , והקטנים פתאום רעבים , מישהו שיארגן כמה סירים גדולים , אורז, ירקות מבושלים , סלט , נגיד ,ומי שירצה יוכל לקנות במחיר עלות (או כשההכנסות מוקדשות לקהילה ) בכל שעה שירצה.
חשבתי לארגן בעצי אבל אם אהיה עם תנוק זה נראה לי יותר קשה לתפעול , חוץ מזה גם אני :

[u]שהגעתי לפארק הירדן, ורציתי רק להיות , לא "לעשות".[/u]

כרמית - זה כמו "תינוקיה" - מזרון עליו ישנים 2-3-10 תינוקות, כשההורים שלהם בסביבה. הייתרון: את מקשקשת, הוא מתרוצץ, בא אליך, יושב, יונק, נרדם, את לא צריכה לזוז אפילו. אם את רוצה - משכיבה אותו על מזרון לידך. כשרוצה לישון - הולכת יחד אתו לאוהל שלכם.

לגבי ההומור - כשמישהי קוראת לעצמה [po]מחרחרת ריב[/po], זה נשמע שהיא באה לחרחר ריב... עוד לפני שהיא התחילה לדבר.
לגבי הקפה השחור - זה חלק מהווי מדורה. ביומיום - תתקשי לתפוס אותי שותה קפה (בגלל טעם, לא סיבה אחרת) בכלל, ועל שחור בכלל אין מה לדבר.
[u]אוהל שינה מרכזי לתינוקות וילדים,[/u]
לינה משותפת??? ואני חשבתי שעבר זמנה... (-: בכל מקרה, אני לא רואה את עצמי משכיבה את בני באוהל משותף, ואח"כ מעבירה אותו לאוהל שלי (ובוודאי שלא משאירה אותו שם והולכת לישון באוהל אחר...). גם פרקטית - תינוק בוכה. איך תזהי מיהו ואיפה נמצאים ההורים שלו?

[u]בסביבה הקרובה אלינו כולם שתו חליטות והרגשתי קצת בודדה עם התשוקה לכוס קפה שחור[/u]
אצלינו שתו גם וגם.

[po]אם פי 3[/po] , לדעתי לא היתה כוונה להעליב אף אחד :-) הומור, כדרכו, מתפרש ע"י אנשים שונים בדרכים שונות.
אותי, אישית, זה הצחיק.

[u]וקפה שחור[/u] בסביבה הקרובה אלינו כולם שתו חליטות והרגשתי קצת בודדה עם התשוקה לכוס קפה שחור :-) טוב לדעת שאני בחברה טובה @}
<מעדיפה קפה נטו, בלי תפו"א>

ולרעיון ההתארגנות של קבוצות אין לי מה לתרום כרגע - אלך לחשוב על זה. נשמע מדליק אך כאמור יש בעיות שהועלו כבר.

[u]כך שאפשר לשבת במדורה ביחד, כשכל אחד קרוב לאוהל שבו ישנים ילדיו,[/u]
אפשר שיהיה אוהל שינה מרכזי לתינוקות וילדים, ליד המדורה המרכזית והמחצלת המרכזית, וכך אפשר יהיה "לצאת בערב עם הילדים". אפשר להתארגן על זה מראש עם מזרונים שיהיו שם לצורך הזה במיוחד. ואולי גם עם כילות גדולות לקטנים שישנים ביום.
בערב האחרון היתה ארוחה משותפת לכל האנשים וזה היה נהדר וגם טעים וגם הספיק לכולם, אני חושבת. אבל אם באים ליותר מיומיים צריך יותר ספייס, גם מבחינת האוכל וגם הצפיפות של האוהלים. (ודווקא היו לי שכנים שאני אוהבת מאד |L| .)

:-D
אוי, אני דווקא אהבתי את ההומור המחרחר,
צחקתי בקול והחבר'ה פה התעניינו וביקשו להתעדכן.

מחרחרת - במקום לחרחר - תעלי רעיונות. יכול להיות שהרעיון הוא באמת לא כל כך מוצלח, אבל די ברור שצריך לחשוב על דרך כלשהי שמצד אחד תקטין את תחושת הצפיפות (לי היה צפוף והמוני מדי בשלב מסוים, ואני קוראת שלא רק לי) ומצד שני תאפשר מפגש חברתי. שתאפשר לשמור על הילדים הישנים באוהל, ובכל זאת, לנצל את שעות הלילה הנעימות, וגם את היתרון שהקטנים סופסוף ישנים ולא דורשים תשומת לב, לשיחה שקטה, שירה בציבור או סתם תפו"א וקפה שחור / תה צמחים במדורה...

מחרחרת, לא הבנתי למה את רומזת.

אני מציעה להכין מראש שלטים עם שמות של רחובות. למספר את האוהלים ולהתחיל לגבות ארנונה.
וכמו כל עיריה שמכבדת את עצמה בימים אלו אני מציעה לא לשלם משכורות לעובדים.

אני מציעה לגבות מס פוייקה, מס עירום ומס מחצלות.
מי שלא ישלם יחוייב להכין תנור שמש באמצע הצהריים.
ראו הוזהרתם!

הרעיון של המעגלים בעייתי.
אני מאמינה שההתארגנויות יהיה על בסיס היכרות מוקדמת יותר, וכך תהיה תחושה חזקה יותר של התבדלות וסגירות. כל מעגל יהיה סגור פנימה ויהיה עוד פחות נעים להיכנס אליו מבחוץ. אנשים שלא מכירים אף אחד היכרות מוקדמת ירגישו ממש לא נעים לבוא, ויהיה להם קשה להכיר אנשים חדשים. מבחינה זו המעגל הגדול שהיה עדיף לדעתי.

[u]ממש מעגל אוהלים, עם הפתח אחד כלפי השני -[/u]
אנחנו היינו ככה, ובהתארגנות של שבע-שמונה משפחות. יש לזה יתרונות, אם כי נראה לי שבמתכונת מצוצמת יותר דווקא קל יותר, וגם הייתי רוצה את הפתח הצידה, לפחות חלק מהזמן. ולא פותר את הבעיה כשאני רוצה לדבר דווקא עם אנשים שהשתכנו בקצה השני של הפארק.

צריך ללטש את הרעיון... אבל הכוונה שלי היא ליותר ממה שהיה. ממש מעגל אוהלים, עם הפתח אחד כלפי השני - כך שאפשר לשבת במדורה ביחד, כשכל אחד קרוב לאוהל שבו ישנים ילדיו, ובכל זאת ישנה חברותא. אולי גם יותר מ-2-3 משפחות (שזה סדר גודל ההתארגנות המשותפת שהיתה הפעם, לרוב). כמו כן, אם מתארגנים מראש (כולל הגעות חלקיות) אפשר להתארגן יותר טוב כך שלא יהיו מליון תפוחי אדמה מצד אחד וחסר בסירים/גזיות/... מצד שני...).

[u]חלוקה ל"שבטים" או ל"שכונות" (סטייל נחלאות ירושלים) יזומים יותר - כשכמובן שאפשר "להתארח" בשבטים אחרים, אבל עם שיתוף פעולה במזון, במדורה וכדומה[/u]
עוד בעיה - מה עם כאלה שבאים רק לחלק מהזמן, באים באמצע וכו' וכו'?
לנו דווקא היה "מיני" שבט כזה, וגם אצל השכנים היה, ובאמת היה נורא נחמד, אבל עדיין היו את אלה שאוהלם נטה בצד השני של הפארק.

אין כמו הלילה להכל, רק לא לשינה!

וואלה.

[u]השעות הקטנות של הלילה הן אולי הגדולות[/u] באמת

לא רק זה, ללילה יש קסם מיוחד, והוא מאפשר יצירת קשר מיוחד. זכורות לי לטוב שיחות אל תוך הלילה בהזדמנויות שונות. השעות הקטנות של הלילה הן אולי הגדולות ביותר...
אבל אם הילדים ישנים באוהל, אי אפשר להתרחק. חשבתי להביא מוניטור, אבל לא נראה לי שהיה עובד. אולי הפתרון הוא במעגלי אוהלים שבאמצעם מדורה. חלוקה ל"שבטים" או ל"שכונות" (סטייל נחלאות ירושלים) יזומים יותר - כשכמובן שאפשר "להתארח" בשבטים אחרים, אבל עם שיתוף פעולה במזון, במדורה וכדומה. בעיות: איך להתגבר על קטנוניות כשלא מדובר על התארגנות ספונטנית, איך להקל על יצירת התארגנות ספונטנית, גם ל"חדשים" או חדשים עבורנו.

לא היינו!
אנחנו עומדים בפינה ומקנאים מאוד.
נשמע מהדף הזה (כמובן שקראתיו עד תומו) שהיתה חוויה מעצימה ביותר, אשריכם!
אנחנו עדיין מתפלאים איך לא הצלחנו להזיז הצידה את ריצת האמוק בה אנו חים ועובדים ולהתפנות ל...לעצמנו.
לכל מי שלא פגשנו -שלוחה מנת געגועים חיבוק ושנה טובה!

[u]למה גם בחיק הטבע צריך למתוח בכוח את היממה ולהישאר ערים בשעות שהגוף הביולוגי מכתיב לישון?[/u]
כי זה רק שמונה ימים, אז רוצים להספיק את כל הדברים האלה (שליאת כתבה) שאילו היינו חיים כך תמיד, היה נמצא להם הזמן גם לא ע"ח שעות שינה.

[u]למה גם בחיק הטבע צריך למתוח בכוח את היממה ולהישאר ערים בשעות שהגוף הביולוגי מכתיב לישון?[/u]
אולי כי לא לכולנו יש אותו שעון ביולוגי.
ואולי כי אז אפשר לשבת ולשוחח [b]בנחת[/b] עם אנשים מבוגרים יותר, מבלי להתעסק בקטנים שמסביב.
ואולי כי אז אפשר להנות מהשקט, מהכוכבים, מלשכב על הגב ולא לעשות כלום באמת.

[u]למה גם בחיק הטבע צריך למתוח בכוח את היממה ולהישאר ערים בשעות שהגוף הביולוגי מכתיב לישון?[/u]
כי בגלגול קודם כנראה גרתי במקום שבו השמש אינה שוקעת לעולם (-;

_השתבשו?! אלה השעות הטבעיות לאדם, לפי השמש.
השעות הרגילות שלנו מותאמות לתאורת חשמל, ואינן טבעיות לנו._
מסכימה, ולכן:
א. אני מאושרת מזה שהילדים שינו את השעות לשעות יותר הגיוניות מבחינת הטבע.
ב. גם אני בפארק הירדן רציתי לישון כבר ב-8 בערב, ולכן כל הרעיונות על פגישות בשעות החשיכה ממש לא התאימו לי וגם לא יתאימו לי בשנים הבאות. למה גם בחיק הטבע צריך למתוח בכוח את היממה ולהישאר ערים בשעות שהגוף הביולוגי מכתיב לישון?

אמא של יונת, פעם טבלתי בחצבני. אחרי שלושים שניות, אולי עשרים ותשע, הכחלתי כליל. זה היה נסיון ראשון ואחרון עם המים הקפואים שבאצבע הגליל (-:

[u]ויאריכו את שנתי לפחות עד תשע בבוקר.[/u]
אמן!
(כפי שאת רואה, גם השעות שלי לא בדיוק מתאימות לזריחה ולשקיעה -- מה לעשות, גם אני לא כל כך [po]באופן טבעי[/po] ...)

[u]השעות הרגילות שלנו מותאמות לתאורת חשמל, ואינן טבעיות לנו.[/u]
אתם, אנשי אצבע הגליל, אולי לכם זה לא טבעי; אבל אנחנו, אנשי המרכז המודרני, המתועש והעצבני, ואני בפרט כמובן, שעותי מותאמות בדיוק רב לתאורת המחשב בלילה, כשהקטנים ישנים (יענו, כשהם לא סובלים מגרון כואב ומתעוררים בבכי כל רבע שעה :-( ). אי לכך, ישובו נא הרגלי שינה קדמונים - אלה של [b]לפני[/b] פארק הירדן - ויאריכו את שנתי לפחות עד תשע בבוקר. ויפה שעה אחת אחר כך.

גם אנחנו היינו בפארק הירדן.
חזרנו מוקדם מהצפוי כי תפסו את אריאל בתי כאבי שינים.
אחרי שחוזרים הביתה פורקים הכל- היה קצת קשה לחזור שוב.
אומנם היה קצר אך בדרכנו שלנו נהנו מאוד.
אנחנו מאילו שקצת מתביישים ויותר בצד, פחות נכנסים למרכז-
אך טוב לנו כך.
היו לנו שכנים נפלאים, אכלנו וטיילנו יחדיו.
מסביב הכרנו קצת פה ושם כי כאלו אנחנו.
אך אריאל בתי- חזרה עם המון מספרי טלפון
ובבית
אחרי טיפול שיניים שבגללו קיצרנו את השהות.
הילדים ארזו שקי שינה, אוכל (כל מה שהחזרנו) ועוד ועוד והצהירו
אנחנו יוצאים למחנה לשנתיים ולא ל8- ימים
התנחלו בסלון בנו אוהל ערסל ויצרו נחל
שם ישנו בלילה וחזרו והצהירו נהיה כאן שנתיים ולא 8 ימים.
להתראות בשנה הבאה
לילה טוב
ושנה טובה לכולם
שרית (-:

[u]בואי אלינו לאצבע הגליל ותטבלי אצבע אחת בנחל הדן. כאן תראי מה זה מים קרררים באמת...[/u]
גם הבאניס די קר, כל הזמן הזכיר לי, אבל כבר מזמן לא טבלתי בבניאס (נחל חרמון)

[u]בואי אלינו לאצבע הגליל ותטבלי אצבע אחת בנחל הדן. כאן תראי מה זה מים קרררים באמת...[/u]
תודה על ההזמנה - אני עוד עשויה לנצל אותה :-D

אני לא בטוחה אם חשיפה לאור ניאון שווה לחשיפה לאור השמש. וקראתי פעם שלאור ניאון יש השפעה על העצבים. אבל אני לא מתכוונת לחשיפה. הרי אפשר גם להיות ער ופעיל בצל. אני מתכוונת לקונפליקט שאולי נגרם בין השעון הביולוגי הטבעי שלנו, שמותאם לזמני האור הטבעי, ובין סדר היום המלאכותי שקיבלנו עלינו בחיים המודרניים.
אין לי ידע בנושא, רק מחשבות ותהיות.

[u]מעניין אם מישהו בדק פעם איזה נזק לבריאות גורם סדר היום המשובש שאימצנו לעצמנו...[/u]

בדיוק קראתי בספר של ד"ר מרדכי הוכמן (אני חושבת שזה השם) שאחת הסיבות לבעיות B12 זה חשיפת יתר לאור.
וזה גם אולי מסביר את הצורך שלי כל הזמן להיות באפילה. (אחרי כ"כ הרבה שעות ניאון)

_תגידו, גם לילדים שלכם השתבשו השעות?
במקום ללכת לישון בתשע-עשר, הוא נרדם עם חשיכה, ומתעורר עם קרן שמש ראשונה - גם כשהתריס סגור!_
השתבשו?! [b]אלה[/b] השעות הטבעיות לאדם, לפי השמש.
השעות הרגילות שלנו מותאמות לתאורת חשמל, ואינן טבעיות לנו.
מעניין אם מישהו בדק פעם איזה נזק לבריאות גורם סדר היום המשובש שאימצנו לעצמנו...

[u]ומרוב שהמים היו קרים[/u]
[po]מאמא מאוהבת[/po], בואי אלינו לאצבע הגליל ותטבלי אצבע אחת בנחל הדן. כאן תראי מה זה מים קרררים באמת...

:-D

[u]קנינו אוהל לכבוד הפארק, ולא ישנו בו אפילו דקה אחת[/u]
ברור, היתה לכם חצר כה מפוארת, אז בשביל מה צריך אוהל?
נורא התפעלנו (-:

ענת, את מתכוונת לכילה-אוהל? היא הייתה שלכם? אם כן, הייתי שמחה לדעת איפה קניתם אותה.

<קנינו אוהל לכבוד הפארק, ולא ישנו בו אפילו דקה אחת>

אגב, מה שמשך את הצרעות הכי הרבה היה ריח של טונה שהיתה מאד פופולארית במחנה.
הגדיל לעשות רועי כשר שבא עם הארוחה והתיישב מתחת לכילה, אכל, סיים ויצא.
הכילה היתה פתרון נהדר לתינוקות בשנת צהריים כשחם מדי באוהל.

[u]אכן היתה תחרות קשה בין חום לצרעות - מי יתיש קודם[/u]
הסלילים הירוקים שמבעירים בקצה, אחד בכל פינת שולחן, יעילים מאד נגד כל המעופפים והצילו אותנו. גם המדורה על הבוקר היתה יעילה מאד.
הסלילים מחזיקים כל אחד כמה שעות, ממש מומלץ.

יובל העביר את הסדנה. לנו יש בערך.

[u]כן, מוקסינים.[/u]
מי העבירה את הסדנה? למי יש מוקסינים חדשים עכשיו?

תגידו, גם לילדים שלכם השתבשו השעות?
במקום ללכת לישון בתשע-עשר, הוא נרדם עם חשיכה, ומתעורר עם קרן שמש ראשונה - גם כשהתריס סגור! :-(

[u]סדנת הנרות של דינה טרכטמן היתה נורא כיפית[/u]
ענת או אחרים, את מוכנה להוסיף ממה שלמדתם לדף [po]הכנת נרות[/po] ?

[u]תגידו, החום, החום לא התיש אתכם?![/u]
אכן היתה תחרות קשה בין חום לצרעות - מי יתיש קודם :-)
אבל אחרי כמה ימים מסתגלים (וזו אחת הסיבות שכדאי היה לבוא לכמה שיותר ימים מתוך ה- 8).

והפתרון לחום - להטביע את עצמך בתוך הירדן (ניסיתי על עצמי ומרוב שהמים היו קרים לא הצלחתי להכניס את כולי לתוך המים - היה לי קרררר..)

[u]סדנת תפירת נעליים ?![/u]
כן, מוקסינים.

[po]שמיכת טלאים[/po] לא היתה, נכון? פתאם נזכרתי בתכנית להזיע יחד על שמיכת טלאים. אולי באמת עדיף לחכות עם זה למפגש חורפי באיזה אוהל בדואי מוסק היטב.

הבת שלי נהנתה מאוד מהסדנאות.
אני רציתי כל מיני סדנאות ומפגשים - עד שהגעתי לפארק הירדן, ורציתי רק [b]להיות[/b] , לא "לעשות".

[u]סדנת תפירת נעליים[/u] ?!

גם אני השארתי את הדינוזאור שלי. דוקא הייתי רוצה אותו (כדי לתת [po]לענבל ו[/po])