על ידי מיץ_פטל* » 03 אוקטובר 2002, 22:56
ממש ממש תודה על דבריכן והחיבוק החם הזה. דבריכן מעודדים ומחזקים.
לשמחתי הרבה דקל חזר באותו היום כי דחו לו את הצו לסוף השנה . אז אני יכולה קצת לנשום.
אני חושבת המון על מה שקורה עם בני ולא קל לי לקחת אותו לגן . לפחות אני מרגישה שהצוות בגן החדש באמת טובים. הם מקבלים אותו בהרבה חום ושמחה
יש שם מרחב גדול של דשא וחול וערסל להתנדנד. אוהד לא רצה לחזור הביתה היום .יש לו שם חברים שהוא מכיר ששמחו מאוד לפגוש אותו גם שם.
יש שם הרבה רוגע ורוך ואני רואה זאת באור חיובי לעומת כל הפעלתנות שלו.
מצד שני אני רואה את כל היתרונות בחינוך בבית והכי חשוב זה שיש לי את הכל כדי ליישם את זה:
בן זוג שתומך מאוד ברעיון. אמי מאוד מעודדת ומוכנה לעזור מעט כלכלית.
חמותי מפרגנת ומעודדת. הצלחנו להגיע לתכנית כלכלית שתסייע לנו במעט להגיע לאיזון.
אני מרגישה שאני יכולה להקפיא לכמה שנים את תוכניות הקריירה שלי למען מטרה חשובה זו..(ותאמינו לי שלא היה לי קל להגיע למוכנות פנימית שכזו)...
ובעזרתכן יש לי כבר את כל התשובות לכל מי שמתקיף/ מתנגד וכ'
אז מה לא מסתדר בכל זה???? הילד.
האם יכול להיות מצב כזה?
האם יכול להיות מצב שבו חינוך ביתי לא מתאים לילד?
אולי כן?
אולי השהייה איתי בבית עושה לו יותר נזק מתועלת.......
בכל אופן אני סבורה ששוה לי לבדוק את הדרך הזו....
אתן צודקות יפעת ורחלי, ותודה לכן.....תמיד אפשר להתחרט. אולי בעוד זמן מה הדברים יראו אחרת או יתבהרו.
אולי יצא מזה רק טוב .
ואם נדבר עלי... אז עכשיו ממש לא בא לי לעבוד. אני כל כך נהנת לקום בשעות אחרות ביום. להתכרבל עוד קצת במיטה. להתחבק איתם, להנחק ולספר סיפור עד שממש כבר נמאס במיטה ואז מתארגנים ליציאה מהבית או שסתם נמרחים על הרצפה. אני מאוד אוהבת להיות בבית ותמיד סקרנית לראות איך היום מתפתח. להיות ערה לדברים שקודם לכן לא היה לי זמן לראות אותם, כמו שינוי הזויות של שקיעת השמש במרפסת, העציצים שגדלו לשכנים, הימים שבהם גוזמים את שיחים והדשא בגינה, את בואן של ציפורים נודדות, את שיירות הגמלים ועדרי הכבשים שחוצים את הנחל ואני כבר מכירה את הרועים שלהם.
אחחח......לשוב אל הלחץ, אל הפניקה של הבוקראל העומס שיגדל במטלות הבית וסדר היום העמוס. לשוב אל הדירשות הבלתי פוסקות של העבודה, לשוב אל הפקקים בבוקר,לעמוד מול הראי בשיער פרוע ששוב צריך להרטיב ולסדר, להתאפר, להתאים בגדים......(ולקנות בגדים....אני ממש לא סובלת), למרוט שפם, לסדר גבות.
אני חוששת ליצר ההשגיות שוב יבער בי, שהלחץ שוב יהיה מנת חלקי, ששוב אכניס לגופי אוכל מוכן , שתחושת השליטה בחיי תגרע ממני....
ונעמה שלי.... שכל כך קטנה ואני נאלצת להוריד את כמות ההנקות, והיא בוכה בכל פעם שהיא רואה את המטפלת או כשאני הולכת מרצפת אחת בלעדיה.
והקקי שלה נעשה מסריח יותר בגלל המוצקים, והיא בטח שוב תתעורר המון פעמים בלילה כדי לינוק.
כמה אתגעגע אליך, נעמונת קטנטונת שלי.אני כבר....
לאיזה מסע יצאנו... אני מקוה שכל זה לא יהיה לחינם.
ממש ממש תודה על דבריכן והחיבוק החם הזה. דבריכן מעודדים ומחזקים.
לשמחתי הרבה דקל חזר באותו היום כי דחו לו את הצו לסוף השנה . אז אני יכולה קצת לנשום.
אני חושבת המון על מה שקורה עם בני ולא קל לי לקחת אותו לגן . לפחות אני מרגישה שהצוות בגן החדש באמת טובים. הם מקבלים אותו בהרבה חום ושמחה
יש שם מרחב גדול של דשא וחול וערסל להתנדנד. אוהד לא רצה לחזור הביתה היום .יש לו שם חברים שהוא מכיר ששמחו מאוד לפגוש אותו גם שם.
יש שם הרבה רוגע ורוך ואני רואה זאת באור חיובי לעומת כל הפעלתנות שלו.
מצד שני אני רואה את כל היתרונות בחינוך בבית והכי חשוב זה שיש לי את הכל כדי ליישם את זה:
בן זוג שתומך מאוד ברעיון. אמי מאוד מעודדת ומוכנה לעזור מעט כלכלית.
חמותי מפרגנת ומעודדת. הצלחנו להגיע לתכנית כלכלית שתסייע לנו במעט להגיע לאיזון.
אני מרגישה שאני יכולה להקפיא לכמה שנים את תוכניות הקריירה שלי למען מטרה חשובה זו..(ותאמינו לי שלא היה לי קל להגיע למוכנות פנימית שכזו)...
ובעזרתכן יש לי כבר את כל התשובות לכל מי שמתקיף/ מתנגד וכ'
אז מה לא מסתדר בכל זה???? הילד.
האם יכול להיות מצב כזה?
האם יכול להיות מצב שבו חינוך ביתי לא מתאים לילד?
אולי כן?
אולי השהייה איתי בבית עושה לו יותר נזק מתועלת.......
בכל אופן אני סבורה ששוה לי לבדוק את הדרך הזו....
אתן צודקות יפעת ורחלי, ותודה לכן.....תמיד אפשר להתחרט. אולי בעוד זמן מה הדברים יראו אחרת או יתבהרו.
אולי יצא מזה רק טוב .
ואם נדבר עלי... אז עכשיו ממש לא בא לי לעבוד. אני כל כך נהנת לקום בשעות אחרות ביום. להתכרבל עוד קצת במיטה. להתחבק איתם, להנחק ולספר סיפור עד שממש כבר נמאס במיטה ואז מתארגנים ליציאה מהבית או שסתם נמרחים על הרצפה. אני מאוד אוהבת להיות בבית ותמיד סקרנית לראות איך היום מתפתח. להיות ערה לדברים שקודם לכן לא היה לי זמן לראות אותם, כמו שינוי הזויות של שקיעת השמש במרפסת, העציצים שגדלו לשכנים, הימים שבהם גוזמים את שיחים והדשא בגינה, את בואן של ציפורים נודדות, את שיירות הגמלים ועדרי הכבשים שחוצים את הנחל ואני כבר מכירה את הרועים שלהם.
אחחח......לשוב אל הלחץ, אל הפניקה של הבוקראל העומס שיגדל במטלות הבית וסדר היום העמוס. לשוב אל הדירשות הבלתי פוסקות של העבודה, לשוב אל הפקקים בבוקר,לעמוד מול הראי בשיער פרוע ששוב צריך להרטיב ולסדר, להתאפר, להתאים בגדים......(ולקנות בגדים....אני ממש לא סובלת), למרוט שפם, לסדר גבות.
אני חוששת ליצר ההשגיות שוב יבער בי, שהלחץ שוב יהיה מנת חלקי, ששוב אכניס לגופי אוכל מוכן , שתחושת השליטה בחיי תגרע ממני....
ונעמה שלי.... שכל כך קטנה ואני נאלצת להוריד את כמות ההנקות, והיא בוכה בכל פעם שהיא רואה את המטפלת או כשאני הולכת מרצפת אחת בלעדיה.
והקקי שלה נעשה מסריח יותר בגלל המוצקים, והיא בטח שוב תתעורר המון פעמים בלילה כדי לינוק.
כמה אתגעגע אליך, נעמונת קטנטונת שלי.אני כבר....
לאיזה מסע יצאנו... אני מקוה שכל זה לא יהיה לחינם.