על ידי שלווה_ב* » 26 יולי 2005, 18:44
פעם הייתי מסתכלת באחרות, אלה שחיו בזוגיות, כאילו נפלו מכוכב אחר. תהיתי מה יש בהן שאין בי. חשבתי שהחיים שלהן, גם אם לא מושלמים, יש בהם סוג של ביטחון ומבניות. קרקע יציבה. זה בדיוק ההפך. להיות לבד זה הרבה יותר בטוח. לא צריך להתחשב באף אחד, לא צריך לחלוק מקום פיזי ומנטלי.. החיים בזוג, גם אם טובים ואוהבים, דורשים הקרבה
מעניין שאף פעם לא חשבתי ככה על נשים שחיות בזוגיות, נשים נשואות וכו'. אולי משום שהכרתי ומכירה הרבה נשים שחיות בזוגיות מסוגים שונים וגם הרבה נשים נשואות.
מההתנסויות שלי בחיי זוגיות ובחיים כפנויה אני יכולה להעיד שלפחות עבורי בהחלט
להיות לבד זה הרבה יותר בטוח אין עליות וירידות כמו בגלגל ענק ביריד. אין צורך לבזבז כמות אדירה של אנרגיות בניסיון לקרוא ולפענח את בן הזוג, בניסיון להבין למה הוא מתכוון ומה הוא חושב ומה הוא מרגיש, וכו' וכו'. אין צורך להוציא כמות אדירה של אנרגיות כדי להסביר לו כל דבר, לנסות לשכנע אותו, לנסות לפייס אותו, להתפשר עם רצונותיו וצרכיו. אין צורך "לעבוד" על היחסים, לנסות לשמור על שלום בית וכו'. לא צריך לחשוש מה יהיה בעתיד - אם הקשר ימשיך או שאחד מאיתנו יעזוב. גם נגה כתבה על פחד נטישה. ואכן באופן פרדוקסלי (ואולי לא?) דווקא בחיי זוגיות יש יותר חרדת נטישה מאשר בחיים כפנויה.
לא צריך להתחשב באף אחד, לא צריך לחלוק מקום פיזי ומנטלי - איזה כיף! אני יכולה להחליט כרצוני ואני המחליטה והקובעת היחידה. ואין מי שיבקר אותי, אין מי שינסה להגביל אותי ולצמצם את צעדיי, אין מי שצריך להתווכח איתו, להסביר לו וכו' וכו'. (שלא נאמר שאין חמות ואין גיסות ואין משפחה שלמה שלו וכו' וכו' ולא צריך לארח את החברים שלו. איזה כיף! ויש עוד המון יתרונות, אבל לא זה הנושא).
לשמחתי אני לא לבד, אני אם יחידנית. אני ובתי חיים ביחד בביתנו בשלווה ובנחת ובשקט. אין רעש, אין ריבים, אין ויכוחים, אין חיכוחים, אין אי הבנות וכו' וכו'. ואין פשרות. ואין הקרבות. אני הקובעת היחידה בבית ובמשפחה. אני קובעת איך אנחנו חיים, איך אני מחנכת את בתי וכו' ואני אחראית על כל ההחלטות הגדולות והקטנות בלי שאצטרך להסביר לאף אחד, לתת דין וחשבון לאף אחד וכו'. מובן שאני מתחשבת מאוד ברצונות ובצרכים של בתי, ובהרבה מקרים שואלת אותה איך היא רוצה שיתנהלו העניינים. יש עניינים שאנחנו מחליטים ביחד. אבל מכל מקום ברור שאני האימא, שאני האדם הבוגר האחראי בבית. וכנראה שלחלוק מקום פיזי ומנטלי עם בת זה שונה לגמרי מאשר לחלוק מקום פיזי ומנטלי עם בן זוג.
וכמו שכתבת נגה ואני צריכה עכשיו לא לוותר לעצמי, במליון ואחד תחומים אחרים.. וגם בזוגיות.. ליטוש אינסופי. מי שחיה בזוגיות באמת צריכה מאוד מאוד להיזהר שלא לוותר על עצמה. לעתים חיים בזוגיות אכן גובים מחירים כבדים בתחום הזה. לפעמים זה נראה כמעט בילט-אין.
מובן שלכל צורת חיים - חיים בזוגיות וחיים כפנויה - יש היתרונות והצדדים הפחות זוהרים. אבל לי באופן אישי מתאים יותר לחיות כפנויה בכלל וכאם יחידנית בפרט.
[u]פעם הייתי מסתכלת באחרות, אלה שחיו בזוגיות, כאילו נפלו מכוכב אחר. תהיתי מה יש בהן שאין בי. חשבתי שהחיים שלהן, גם אם לא מושלמים, יש בהם סוג של ביטחון ומבניות. קרקע יציבה. זה בדיוק ההפך. להיות לבד זה הרבה יותר בטוח. לא צריך להתחשב באף אחד, לא צריך לחלוק מקום פיזי ומנטלי.. החיים בזוג, גם אם טובים ואוהבים, דורשים הקרבה[/u]
מעניין שאף פעם לא חשבתי ככה על נשים שחיות בזוגיות, נשים נשואות וכו'. אולי משום שהכרתי ומכירה הרבה נשים שחיות בזוגיות מסוגים שונים וגם הרבה נשים נשואות.
מההתנסויות שלי בחיי זוגיות ובחיים כפנויה אני יכולה להעיד שלפחות עבורי בהחלט
[u] להיות לבד זה הרבה יותר בטוח[/u] אין עליות וירידות כמו בגלגל ענק ביריד. אין צורך לבזבז כמות אדירה של אנרגיות בניסיון לקרוא ולפענח את בן הזוג, בניסיון להבין למה הוא מתכוון ומה הוא חושב ומה הוא מרגיש, וכו' וכו'. אין צורך להוציא כמות אדירה של אנרגיות כדי להסביר לו כל דבר, לנסות לשכנע אותו, לנסות לפייס אותו, להתפשר עם רצונותיו וצרכיו. אין צורך "לעבוד" על היחסים, לנסות לשמור על שלום בית וכו'. לא צריך לחשוש מה יהיה בעתיד - אם הקשר ימשיך או שאחד מאיתנו יעזוב. גם נגה כתבה על פחד נטישה. ואכן באופן פרדוקסלי (ואולי לא?) דווקא בחיי זוגיות יש יותר חרדת נטישה מאשר בחיים כפנויה.
[u]לא צריך להתחשב באף אחד, לא צריך לחלוק מקום פיזי ומנטלי[/u] - איזה כיף! אני יכולה להחליט כרצוני ואני המחליטה והקובעת היחידה. ואין מי שיבקר אותי, אין מי שינסה להגביל אותי ולצמצם את צעדיי, אין מי שצריך להתווכח איתו, להסביר לו וכו' וכו'. (שלא נאמר שאין חמות ואין גיסות ואין משפחה שלמה שלו וכו' וכו' ולא צריך לארח את החברים שלו. איזה כיף! ויש עוד המון יתרונות, אבל לא זה הנושא).
לשמחתי אני לא לבד, אני אם יחידנית. אני ובתי חיים ביחד בביתנו בשלווה ובנחת ובשקט. אין רעש, אין ריבים, אין ויכוחים, אין חיכוחים, אין אי הבנות וכו' וכו'. ואין פשרות. ואין הקרבות. אני הקובעת היחידה בבית ובמשפחה. אני קובעת איך אנחנו חיים, איך אני מחנכת את בתי וכו' ואני אחראית על כל ההחלטות הגדולות והקטנות בלי שאצטרך להסביר לאף אחד, לתת דין וחשבון לאף אחד וכו'. מובן שאני מתחשבת מאוד ברצונות ובצרכים של בתי, ובהרבה מקרים שואלת אותה איך היא רוצה שיתנהלו העניינים. יש עניינים שאנחנו מחליטים ביחד. אבל מכל מקום ברור שאני האימא, שאני האדם הבוגר האחראי בבית. וכנראה שלחלוק מקום פיזי ומנטלי עם בת זה שונה לגמרי מאשר לחלוק מקום פיזי ומנטלי עם בן זוג.
וכמו שכתבת נגה [u]ואני צריכה עכשיו לא לוותר לעצמי, במליון ואחד תחומים אחרים.. וגם בזוגיות.. ליטוש אינסופי.[/u] מי שחיה בזוגיות באמת צריכה מאוד מאוד להיזהר שלא לוותר על עצמה. לעתים חיים בזוגיות אכן גובים מחירים כבדים בתחום הזה. לפעמים זה נראה כמעט בילט-אין.
מובן שלכל צורת חיים - חיים בזוגיות וחיים כפנויה - יש היתרונות והצדדים הפחות זוהרים. אבל לי באופן אישי מתאים יותר לחיות כפנויה בכלל וכאם יחידנית בפרט.