על ידי אם_פי_3* » 27 יולי 2001, 23:27
סיגל
לפעמים, הקשיים בהנקה הם מעבר לאי נוחות.
קשה להבין את זה, אולי, אם חוויית ההנקה שלך כללה כמה קשיים שהתגברת עליהם, אבל כבר שמעתי כמה וכמה סיפורים, שאני בהחלט מבינה את האם שהחליטה להפסיק להניק.
גם אני פחות או יותר החלטתי להפסיק להאבק ולהניק (כשבעצם כבר לא היה חלב, כי לא היתה מספיק דרישה, וזה כבר היה יותר עינוי לתינוקת, יום אחד של "כל הזמן ציצי" כדי להעלות דרישה, ולמחרת, בגלל הנסיבות, כמעט כלום - ובסך הכל ירידה בכמויות...), ואפילו מצאתי את עצמי, ממליצה למישהי לתת תחליפים, לפחות חלקית, כשראיתי שהאופציה היא קריסה פיזית או נפשית...
אני מאמינה גדולה בהנקה ובחשיבותה - מבחינה תזונתית ורגשית, אני בהחלט בונה על הילד הבא בשביל להגיע גם להנאה שמבטיחים שיש בזה (-;
אבל לפעמים הטוטאליות של ההנקה, במיוחד כשהיא לא מסתדרת, מאד קשה רגשית, ולפעמים העייפות הגדולה שנגררת איתה, בשילוב של תחושת כשלון על חוסר ההצלחה (שיוצר מעגל קסמים שלילי), גורמים למצבים שבהם המזון הופך להיות העיקר, וזה לא נכון. אפשר לתת אהבה, מגע, סבלנות וכדומה, גם אם לא מניקים.
המקרה שלי היה שילוב של נסיבות שהפכו את ההנקה לבלתי אפשרית - תינוק אחד שלא יכל לינוק פיזית, אבל אכל במרווחי זמן קצרים ועוד תינוקת שגם בהנקה שלה היו כמה סיבוכים, שהיו נפתרים אם היא היתה לבד, אבל במקביל (תאומים) - זה פשוט לא הלך. יכול להיות שמישהי אחרת כן היתה עומדת בזה, אני לא. ואני חושבת שהשקעתי הרבה מאמץ בשביל שזה כן ילך, וההכרה, שאפשר גם לא להניק, היתה קשה אבל בדיעבד בהחלט היתה במקום.
לפעמים נראה שאחרים (ובעיקר אחרות), משתמשות במשפטים כגון "מחיר גבוה מדי" או "עדיף אמא סבלנית על אמא מניקה" (כאילו שזה ניגוד... אבל לפעמים זה כן) , בקלות רבה מדי, על בעיות שעוד קצת סבלנות/מאמץ/זמן היו נפתרות. מצד שני, מהצד, קשה מאד להעריך את הקשיים האמיתיים. הרבה נשים מדווחות על הקלה עם סיום ההנקה, למרות שמאד רצו להניק. לפעמים גם אמא שבעקרון היא סבלנית, ומלאת אהבה ונתינה לא מצליחה להניק, והתסכול גורם לה לכעוס עליו, או אפילו סתם להיות לא מספיק קשובה לכולו בגלל ההתעסקות רק בהיבט של ההנקה. (אני מקווה שאני נכנסת לקטגוריה הראשונה, והייתי רק בחלק של לא מצליחה להניק, עם תסכול, אבל בלי כעס).}
סיגל
לפעמים, הקשיים בהנקה הם מעבר לאי נוחות.
קשה להבין את זה, אולי, אם חוויית ההנקה שלך כללה כמה קשיים שהתגברת עליהם, אבל כבר שמעתי כמה וכמה סיפורים, שאני בהחלט מבינה את האם שהחליטה להפסיק להניק.
גם אני פחות או יותר החלטתי להפסיק להאבק ולהניק (כשבעצם כבר לא היה חלב, כי לא היתה מספיק דרישה, וזה כבר היה יותר עינוי לתינוקת, יום אחד של "כל הזמן ציצי" כדי להעלות דרישה, ולמחרת, בגלל הנסיבות, כמעט כלום - ובסך הכל ירידה בכמויות...), ואפילו מצאתי את עצמי, ממליצה למישהי לתת תחליפים, לפחות חלקית, כשראיתי שהאופציה היא קריסה פיזית או נפשית...
אני מאמינה גדולה בהנקה ובחשיבותה - מבחינה תזונתית ורגשית, אני בהחלט בונה על הילד הבא בשביל להגיע גם להנאה שמבטיחים שיש בזה (-;
אבל לפעמים הטוטאליות של ההנקה, במיוחד כשהיא לא מסתדרת, מאד קשה רגשית, ולפעמים העייפות הגדולה שנגררת איתה, בשילוב של תחושת כשלון על חוסר ההצלחה (שיוצר מעגל קסמים שלילי), גורמים למצבים שבהם המזון הופך להיות העיקר, וזה לא נכון. אפשר לתת אהבה, מגע, סבלנות וכדומה, גם אם לא מניקים.
המקרה שלי היה שילוב של נסיבות שהפכו את ההנקה לבלתי אפשרית - תינוק אחד שלא יכל לינוק פיזית, אבל אכל במרווחי זמן קצרים ועוד תינוקת שגם בהנקה שלה היו כמה סיבוכים, שהיו נפתרים אם היא היתה לבד, אבל במקביל (תאומים) - זה פשוט לא הלך. יכול להיות שמישהי אחרת כן היתה עומדת בזה, אני לא. ואני חושבת שהשקעתי הרבה מאמץ בשביל שזה כן ילך, וההכרה, שאפשר גם לא להניק, היתה קשה אבל בדיעבד בהחלט היתה במקום.
לפעמים נראה שאחרים (ובעיקר אחרות), משתמשות במשפטים כגון "מחיר גבוה מדי" או "עדיף אמא סבלנית על אמא מניקה" (כאילו שזה ניגוד... אבל לפעמים זה כן) , בקלות רבה מדי, על בעיות שעוד קצת סבלנות/מאמץ/זמן היו נפתרות. מצד שני, מהצד, קשה מאד להעריך את הקשיים האמיתיים. הרבה נשים מדווחות על הקלה עם סיום ההנקה, למרות שמאד רצו להניק. לפעמים גם אמא שבעקרון היא סבלנית, ומלאת אהבה ונתינה לא מצליחה להניק, והתסכול גורם לה לכעוס עליו, או אפילו סתם להיות לא מספיק קשובה לכולו בגלל ההתעסקות רק בהיבט של ההנקה. (אני מקווה שאני נכנסת לקטגוריה הראשונה, והייתי רק בחלק של לא מצליחה להניק, עם תסכול, אבל בלי כעס).}