על ידי אמא_במחתרת* » 14 נובמבר 2010, 06:29
אני כותבת ישנה באתר ומעדיפה לעת עתה להשאר בשם זמני זה מטעמי פרטיות.
ביתי, בת חמש וחצי, ילדה חברותית ונבונה, התחברה לה באופן מאוד אבסולוטי עם ילדה צעירה ממנה.
הכל טוב ויפה, אלא שהיחסים שלה עם הילדה הזו הם יחסים מאוד מחלישים. הילדה הצעירה יותר רודה בה, מעליבה אותה, מתעלמת ממנה, מגרשת אותה, כשמגיעים עוד ילדים לתמונה זה מיד הופך לחבורה של ילדים נגד ביתי וזו, ביתי, סופגת הכל, נעלבת, בוכה ונותנת את הלחי השניה. לדבריה היא אוהבת את הילדה הזו בכל ליבה ולכן מוכנה לסבול הכל.
יש לה עוד חברות אבל עם הילדה הזו החברות שלה הכי קרובה. עם ילדות אחרות מערכת היחסים שונה לחלוטין.
בשיחות שלי איתה ניסיתי להסביר לה שמערכת היחסים שלה עם אותה ילדה אינה תקינה ושהיא מחלישה אותה אך היא בשלה "אבל יש לי איתה חברות של אהבה!" היא אומרת.
אני מנסה בכל כוחי למנוע מפגשים בינהן, לא באופן ישיר, אני לפעמים מפברקת כשהיא רוצה ללכת אליה שראיתי שהיא נסעה או פתאום יוזמת משהו מעניין יותר בבית או טיול, הכל כדי לדחות או לבטל את רצונה להגיע אליה אבל אז אני חושבת לעצמי שיכול להיות שהיא מזמנת לעצמה את ההתנסות הזו ושיש איזשהו שיעור שהיא אמורה ללמוד מכך ואני מונעת אותו ממנה אבל קשה לי לראות את הבת שלי בסיטואציות האלו. קשה לי לראות אותה מתקרבנת (מהמילה קורבן כמובן). קשה לי לראות אותה עומדת מול אותה חברה בדמעות כשהחברה אומרת לה שאסור לה למשל לדבר ושואלת אותה "אבל למה? למה את לא מרשה לי לדבר?" וזו כמו איזה מלכה רודנית משתיקה אותה שוב ושוב ואילו ביתי מתקפלת ולא עומדת על זכותה הבסיסית לביטוי.
שוב, בשום מקום אחר זה לא קורה. ביתי היא ילדה חזקה מאוד בכל שאר המקומות. בחברויות אחרות מול ילדות אחרות היא עומדת על שלה היטב, מודעת לזכויותיה ויודעת להציב גבולות יופי.
מה נקודת המשיכה שלה למקום הזה?
אותי ואת אביה זה מאוד מטריד שהיא נמשכת למקום הזה המחליש. רק עם הילדה הזו היא רוצה לשחק.
אני כותבת ישנה באתר ומעדיפה לעת עתה להשאר בשם זמני זה מטעמי פרטיות.
ביתי, בת חמש וחצי, ילדה חברותית ונבונה, התחברה לה באופן מאוד אבסולוטי עם ילדה צעירה ממנה.
הכל טוב ויפה, אלא שהיחסים שלה עם הילדה הזו הם יחסים מאוד מחלישים. הילדה הצעירה יותר רודה בה, מעליבה אותה, מתעלמת ממנה, מגרשת אותה, כשמגיעים עוד ילדים לתמונה זה מיד הופך לחבורה של ילדים נגד ביתי וזו, ביתי, סופגת הכל, נעלבת, בוכה ונותנת את הלחי השניה. לדבריה היא אוהבת את הילדה הזו בכל ליבה ולכן מוכנה לסבול הכל.
יש לה עוד חברות אבל עם הילדה הזו החברות שלה הכי קרובה. עם ילדות אחרות מערכת היחסים שונה לחלוטין.
בשיחות שלי איתה ניסיתי להסביר לה שמערכת היחסים שלה עם אותה ילדה אינה תקינה ושהיא מחלישה אותה אך היא בשלה "אבל יש לי איתה חברות של אהבה!" היא אומרת.
אני מנסה בכל כוחי למנוע מפגשים בינהן, לא באופן ישיר, אני לפעמים מפברקת כשהיא רוצה ללכת אליה שראיתי שהיא נסעה או פתאום יוזמת משהו מעניין יותר בבית או טיול, הכל כדי לדחות או לבטל את רצונה להגיע אליה אבל אז אני חושבת לעצמי שיכול להיות שהיא מזמנת לעצמה את ההתנסות הזו ושיש איזשהו שיעור שהיא אמורה ללמוד מכך ואני מונעת אותו ממנה אבל קשה לי לראות את הבת שלי בסיטואציות האלו. קשה לי לראות אותה מתקרבנת (מהמילה קורבן כמובן). קשה לי לראות אותה עומדת מול אותה חברה בדמעות כשהחברה אומרת לה שאסור לה למשל לדבר ושואלת אותה "אבל למה? למה את לא מרשה לי לדבר?" וזו כמו איזה מלכה רודנית משתיקה אותה שוב ושוב ואילו ביתי מתקפלת ולא עומדת על זכותה הבסיסית לביטוי.
שוב, בשום מקום אחר זה לא קורה. ביתי היא ילדה חזקה מאוד בכל שאר המקומות. בחברויות אחרות מול ילדות אחרות היא עומדת על שלה היטב, מודעת לזכויותיה ויודעת להציב גבולות יופי.
מה נקודת המשיכה שלה למקום הזה?
אותי ואת אביה זה מאוד מטריד שהיא נמשכת למקום הזה המחליש. רק עם הילדה הזו היא רוצה לשחק.