על ידי נינה* » 01 ספטמבר 2007, 17:42
לא .
ממש לא.
אנוכי= בעיניי ,להביא לעולם ילד ,ואז להתמסר לנגינה/קרירה /גידול חסה בשטחים ..ולא להקדיש לו את תשומת הלב שלה הוא זקוק.
ילד זקוק להמון .גם אם יש לך עזרה מקרובי משפחה ,גם אם כולם אומרים לך שיעשו תורות להיות ביבי סיטר ,לנקות לך את הבית ולבשל,עדין, מי שיקום בלילה זו את.
אי אפשר להיות אנוכית כלפי מישהו שעוד לא קיים,אבל אם התינוק קיים,מישהו חייב להתיחס אליו.מישהו .
לפי דעתי הילדה שלך קטנה.היא בעצמה עוד יותר תינוקת מאשר ילדה ולא משנה כמה היא מפותחת ואיזה אופי יש לה.
לי נראה שההתנגדות שלה לפסנתר מרמז על כך שהיא עוד זקוקה לך .שהיא לא משחררת אותך להתעסק עם הביבי הראשון שלך : הפסנתר.
אם היא היתה מתיחסת לנגינה שלך באדישות ,או אולי בהנאה ,אם יש קטע מסויים שהיא אוהבת שאת מנגנת , את יכולה להיות בטוחה שהיא משחררת אותך. היא משחקת על השטיח ואת מנגנת וחוץ מפה ושם 'אמא אני צריכה עזרה ' ,אפשר לעשות באמת את מה שאת רוצה.
היות והמצב אצלכם רחוק מזה ובעצם את מתארת תשישות קשה ,חוסר בכסף ועבודה ,אני חושבת שהכי לא אנוכי יהיה קודם כל למצוא לעצמכם ,אלה שכבר קיימים ,פיתרונות לכל הבעיות.
יש מצב שעוד תינוק פשוט יסיח את דעתכם מהעינינים הדורשים טיפול ,אבל הבעיות ישארו שם ורק יהיה עוד לחץ(בעיות בזוגיות )
אולי יעזור לך מאוד אם מישהו(בן זוג ,סבתא /..)יקחו אותה לטיול כיפי ולך יהיה זמן לנגן .אפילו אם זה חצי שעה ולא שזה בשעת לילה , זה שווה משהו.
אצלי באופן פרטי , אני מרגישה כל כך ריקה .שני ילדים , הקטנה בת שנתיים.לא ישנה רצוף בלילה ואני אפילו לא זוכרת אם עמדתי על הכלל החדש שלנו שאני לא מניקה אותה בלילה או שנשברתי , בכל אופן היא מטפסת עלי .
אתמול פשוט ישבתי לקרוא.
לא שקראתי משהו חשוב או יפה במיוחד.סתם. אבל פשוט לא יכולתי להיות האמא של מישהו.לא יכולה לשבת לשחק ולרוץ וכ'
גם עכשיו 'גירשתי' אותה מפה. אני יודעת שאם אלה שהמציאו את האתר היו נמצאים פה הם כנראה היו זורקים לי את המחשב לרצפה ומנפצים אותו.בעצם,ככה אני חושבת שהם היו עושים.שהיו כועסים.אבל זה לא נכון ,או לא בטוח ,עם כל מה שלמדתי פה על לקבל את עצמי ואת האחר .
הודעתי לבן זוג שלי שאני צריכה את הזמן הזה ואני עומדת על כך שעד ארוחת ערב אני צריכה את הזמן.
אני מרגישה שאני נמצאת במין צלילה .בהתחלה הכל היה בסדר.עכשיו אני כבר לקראת סיום החמצן.יש לי כל כך הרבה ספקות .אני לא יודעת אם מה שאני עושה הוא בסדר, אם אני עושה מספיק בשביל הילדים, אם אני עוזרת להם כמו שצריך בבעיות ,אם אני מתווה להם דרך נכונה.
אני רוצה להרים את הראש מעל המים.אני שואלת כל הזמן : מה יתן לי את החמצן הזה , הכוח להמשיך , הכייף, הודאות שאני בדרך הנכונה (נכון שזה הרבה דברים מעורבבים)
לא יודעת למה, אבל מתחשק לי להיות ב'אחד על אחד' עם הגדול.
עם הקטנה זה נראה לי מתיש.אני לא מבינה מה היא אומרת ,כמעט הכל נשמע לי כמו גיבריש ואין לי חשק להתאמץ להבין.גם אהבתי את הביחד שלנו ,אהבתי את איזו אמא הייתי כשהייתי רק איתו.היה לי הרבה יותר ביטחון עצמי.
עכשיו אני בקושי זזה.גם יש לה הרגל מעצבן לתפוס לי את המכנסיים ולקרקע אותי .
היא כל כך מתוקה ויפה שכשאני איתה אני תמיד מצטערת אם צעקתי עליה.לא מגיע לה אמא בלי אויר.מגיע לה אמא סבלנית ואדיבה , אמא שתקדיש לה תשומת לב ,שתעשה איתה דברים.
אני שמה לב שאני מגיעה מאוד מהר לפסים של פרפקצוניזם.
זה לא טוב.כלומר, אני יכולה לבחור אחרת .
אני כן הקראתי לה סיפור היום והיא נהנתה מאוד,כן נתתי לה צבעי גואש וצבעי גוף(למרות שהייתי די עצבנית כשרחצתי אותה מהצבעים ) , הנקתי בצהריים,ניסיתי להכין לה משהו טעים לארוחת אחר צהריים,משהו שהיא אוהבת ,אבל היא לא רצתה.
נראה לי שעם הגדול היה לי יותר קשה לשים גבולות כי הענקתי מעצמי בלי גבולות. הוא דרש , אני חשבתי שככה זה.
עכשיו ברור לי שאני לא יכולה.מה אפשר לעשות .אין לי אבקת חשמל.
להקריא את אותו ספר 5 פעמים ?לא.גם לא ספר אחר.
לא .
ממש לא.
אנוכי= בעיניי ,להביא לעולם ילד ,ואז להתמסר לנגינה/קרירה /גידול חסה בשטחים ..ולא להקדיש לו את תשומת הלב שלה הוא זקוק.
ילד זקוק להמון .גם אם יש לך עזרה מקרובי משפחה ,גם אם כולם אומרים לך שיעשו תורות להיות ביבי סיטר ,לנקות לך את הבית ולבשל,עדין, מי שיקום בלילה זו את.
אי אפשר להיות אנוכית כלפי מישהו שעוד לא קיים,אבל אם התינוק קיים,מישהו חייב להתיחס אליו.מישהו .
לפי דעתי הילדה שלך קטנה.היא בעצמה עוד יותר תינוקת מאשר ילדה ולא משנה כמה היא מפותחת ואיזה אופי יש לה.
לי נראה שההתנגדות שלה לפסנתר מרמז על כך שהיא עוד זקוקה לך .שהיא לא משחררת אותך להתעסק עם הביבי הראשון שלך : הפסנתר.
אם היא היתה מתיחסת לנגינה שלך באדישות ,או אולי בהנאה ,אם יש קטע מסויים שהיא אוהבת שאת מנגנת , את יכולה להיות בטוחה שהיא משחררת אותך. היא משחקת על השטיח ואת מנגנת וחוץ מפה ושם 'אמא אני צריכה עזרה ' ,אפשר לעשות באמת את מה שאת רוצה.
היות והמצב אצלכם רחוק מזה ובעצם את מתארת תשישות קשה ,חוסר בכסף ועבודה ,אני חושבת שהכי לא אנוכי יהיה קודם כל למצוא לעצמכם ,אלה שכבר קיימים ,פיתרונות לכל הבעיות.
יש מצב שעוד תינוק פשוט יסיח את דעתכם מהעינינים הדורשים טיפול ,אבל הבעיות ישארו שם ורק יהיה עוד לחץ(בעיות בזוגיות )
אולי יעזור לך מאוד אם מישהו(בן זוג ,סבתא /..)יקחו אותה לטיול כיפי ולך יהיה זמן לנגן .אפילו אם זה חצי שעה ולא שזה בשעת לילה , זה שווה משהו.
אצלי באופן פרטי , אני מרגישה כל כך ריקה .שני ילדים , הקטנה בת שנתיים.לא ישנה רצוף בלילה ואני אפילו לא זוכרת אם עמדתי על הכלל החדש שלנו שאני לא מניקה אותה בלילה או שנשברתי , בכל אופן היא מטפסת עלי .
אתמול פשוט ישבתי לקרוא.
לא שקראתי משהו חשוב או יפה במיוחד.סתם. אבל פשוט לא יכולתי להיות האמא של מישהו.לא יכולה לשבת לשחק ולרוץ וכ'
גם עכשיו 'גירשתי' אותה מפה. אני יודעת שאם אלה שהמציאו את האתר היו נמצאים פה הם כנראה היו זורקים לי את המחשב לרצפה ומנפצים אותו.בעצם,ככה אני חושבת שהם היו עושים.שהיו כועסים.אבל זה לא נכון ,או לא בטוח ,עם כל מה שלמדתי פה על לקבל את עצמי ואת האחר .
הודעתי לבן זוג שלי שאני צריכה את הזמן הזה ואני עומדת על כך שעד ארוחת ערב אני צריכה את הזמן.
אני מרגישה שאני נמצאת במין צלילה .בהתחלה הכל היה בסדר.עכשיו אני כבר לקראת סיום החמצן.יש לי כל כך הרבה ספקות .אני לא יודעת אם מה שאני עושה הוא בסדר, אם אני עושה מספיק בשביל הילדים, אם אני עוזרת להם כמו שצריך בבעיות ,אם אני מתווה להם דרך נכונה.
אני רוצה להרים את הראש מעל המים.אני שואלת כל הזמן : מה יתן לי את החמצן הזה , הכוח להמשיך , הכייף, הודאות שאני בדרך הנכונה (נכון שזה הרבה דברים מעורבבים)
לא יודעת למה, אבל מתחשק לי להיות ב'אחד על אחד' עם הגדול.
עם הקטנה זה נראה לי מתיש.אני לא מבינה מה היא אומרת ,כמעט הכל נשמע לי כמו גיבריש ואין לי חשק להתאמץ להבין.גם אהבתי את הביחד שלנו ,אהבתי את איזו אמא הייתי כשהייתי רק איתו.היה לי הרבה יותר ביטחון עצמי.
עכשיו אני בקושי זזה.גם יש לה הרגל מעצבן לתפוס לי את המכנסיים ולקרקע אותי .
היא כל כך מתוקה ויפה שכשאני איתה אני תמיד מצטערת אם צעקתי עליה.לא מגיע לה אמא בלי אויר.מגיע לה אמא סבלנית ואדיבה , אמא שתקדיש לה תשומת לב ,שתעשה איתה דברים.
אני שמה לב שאני מגיעה מאוד מהר לפסים של פרפקצוניזם.
זה לא טוב.כלומר, אני יכולה לבחור אחרת .
אני כן הקראתי לה סיפור היום והיא נהנתה מאוד,כן נתתי לה צבעי גואש וצבעי גוף(למרות שהייתי די עצבנית כשרחצתי אותה מהצבעים ) , הנקתי בצהריים,ניסיתי להכין לה משהו טעים לארוחת אחר צהריים,משהו שהיא אוהבת ,אבל היא לא רצתה.
נראה לי שעם הגדול היה לי יותר קשה לשים גבולות כי הענקתי מעצמי בלי גבולות. הוא דרש , אני חשבתי שככה זה.
עכשיו ברור לי שאני לא יכולה.מה אפשר לעשות .אין לי אבקת חשמל.
להקריא את אותו ספר 5 פעמים ?לא.גם לא ספר אחר.