על ידי אמא_על_סף_ייאוש* » 02 יוני 2008, 22:57
לצילי
למעשה הכל התחיל עם הלוחשת.
קיבלתי את הספר מיד אחרי הלידה, וחשבתי שככה מגדלים תינוקות - לפי זמנים קבועים, לפי שגרה, לפי כללים. אישי, דרך אגב, התנגד מהרגע הראשון, בעיקר לכל כללי השינה שלה, והתעקש להרדים אותו על החזה שלו כי הוא רצה להיות קרוב אליו כמה שרק אפשר. די מהר גם אני נשביתי בקסם של להיות קרובה אליו, וגם גיליתי כמה וכמה דברים שלא אהבתי בלוחשת..
עם זאת, המשכתי מדי פעם לנסות ולהרדים אותו בשיטות שלה. בלילה הוא תמיד היה נרדם לבד במיטה, אחרי אמבטיה ועיסוי, מעצמו - בלי בכי, וישן היטב למעט התעוררות אחת או שתיים להנקה. במשך היום זה היה מורכב יותר - בהתחלה הוא היה "מציית" (לעטיפה, לטפיחות, למוזיקה המרגיעה וכו'), אחרי יומיים שלושה הוא כאילו היה מבין שמדובר בכלל מתוך שיטה, ואז מתנגד אליו.
באיזשהו שלב החלטתי שכל העניין מגוחך, שאני אוהבת שהוא נרדם בשקט ובשלווה, שאני שונאת להרגיש שאני מאלפת אותו, ושלא אכפת לי להחזיק אותו כל זמן שהוא ישן. להיפך.
מצד שני, הוא הולך ונעשה כבד וקשה לי לסחוב אותו, ועכשיו הוא כאמור גם לא ישן בלילות, וזה הכי קשה.
אז מה אני רוצה לומר בעצם? שלא בא לי על השיטות של הלוחשת, אני לא אוהבת לגדל אותו ככה. אבל כשקשה ואני לא יודעת מה לעשות, והשכנות שלי מסתכלות עליי כאילו אני משוגעת כשאני מסתובבת איתו בחצר על הידיים, וסבתא שלי אומרת שכל בעיות הדור שלנו נובעות מכך שההורים נכנעים לילדים, אז אני מוצאת את עצמי מהרהרת בכל זאת ב"הרם הורד", בניגוד לנטיית הלב שלי.
<למה אני ערה ב-11 בלילה, אם הוא ישן?!>
[b]לצילי[/b]
למעשה הכל התחיל עם הלוחשת.
קיבלתי את הספר מיד אחרי הלידה, וחשבתי שככה מגדלים תינוקות - לפי זמנים קבועים, לפי שגרה, לפי כללים. אישי, דרך אגב, התנגד מהרגע הראשון, בעיקר לכל כללי השינה שלה, והתעקש להרדים אותו על החזה שלו כי הוא רצה להיות קרוב אליו כמה שרק אפשר. די מהר גם אני נשביתי בקסם של להיות קרובה אליו, וגם גיליתי כמה וכמה דברים שלא אהבתי בלוחשת..
עם זאת, המשכתי מדי פעם לנסות ולהרדים אותו בשיטות שלה. בלילה הוא תמיד היה נרדם לבד במיטה, אחרי אמבטיה ועיסוי, מעצמו - בלי בכי, וישן היטב למעט התעוררות אחת או שתיים להנקה. במשך היום זה היה מורכב יותר - בהתחלה הוא היה "מציית" (לעטיפה, לטפיחות, למוזיקה המרגיעה וכו'), אחרי יומיים שלושה הוא כאילו היה מבין שמדובר בכלל מתוך שיטה, ואז מתנגד אליו.
באיזשהו שלב החלטתי שכל העניין מגוחך, שאני אוהבת שהוא נרדם בשקט ובשלווה, שאני שונאת להרגיש שאני מאלפת אותו, ושלא אכפת לי להחזיק אותו כל זמן שהוא ישן. להיפך.
מצד שני, הוא הולך ונעשה כבד וקשה לי לסחוב אותו, ועכשיו הוא כאמור גם לא ישן בלילות, וזה הכי קשה.
אז מה אני רוצה לומר בעצם? שלא בא לי על השיטות של הלוחשת, אני לא אוהבת לגדל אותו ככה. אבל כשקשה ואני לא יודעת מה לעשות, והשכנות שלי מסתכלות עליי כאילו אני משוגעת כשאני מסתובבת איתו בחצר על הידיים, וסבתא שלי אומרת שכל בעיות הדור שלנו נובעות מכך שההורים נכנעים לילדים, אז אני מוצאת את עצמי מהרהרת בכל זאת ב"הרם הורד", בניגוד לנטיית הלב שלי.
<למה אני ערה ב-11 בלילה, אם הוא ישן?!>