על ידי סנדרה* » 12 אפריל 2013, 13:51
אתן מאתגרות אותי, ואני עוד הבאתי זאת על עצמי, לא מספיק אני גם ככה מתאמצת לעלות לנוכח הצוק התלול...(-:
אבל יש לזה פשר. הכעס שעולה כאן על ידכן, אם כקול לעיתים סמוי(ליאורה) ואם כקול גלוי(יוליקו), הוא בעצם קול ממשי בתוכי, איתו אני צריכה להתמודד.
אתן יודעות אומרים שהאמא, מתוכנתת להיות נרעדת מבכי התינוק שלה באופן ספציפי, ובמידה פחותה יותר כלפיי תינוקות של אחרים. הגבר שלי, להבנתי נותן לי חינם, באופן פרטיקיולרי רמזים עבים להתפתחות, לטובתי. ללא מודעות, כמובן. גם אם נדמה, כי אני מתבטלת לעומתו, אין זה נכון, לנוכח התהליך הפרשני שבמוחי. עובדתית מאז שאני איתו קפצתי קפיצת נחשון מבחינה היותי אמא, מבחינה כלכלית ויותר מהכל מבחינת הנוכחות שלי, הבהירות, כן והריכוז. עוד לפניי שהוא הגיע סימנתי לי את הפרמטרים הללו כמטרה, ואז המורה הגיע. למשל יצרתי קשר עם תדמיתניות כחלק משינוי שרציתי לערוך כהערכות בקריירה שלי, בסופו של דבר לא עשיתי את השינוי, בתוך סבך המטלות שהיו אז על כתפיי כאמא חד הורית, לא הייתי פנויה לכך ואולי כי פשוט ניתן היה לדחות זאת.
יוליקו, אני חושבת ששינוי חיצוני, כמוהו כשינוי פנימי(בדומה ללימונה-שם חיבה). במידה והשינוי כל מטרתו היתה לרצות את האיש שלי, הייתי מחטיאה את המטרה. זכורה לי תמונתה הגרוטסקית של חיה פרומה מסיפורה של דבורה בארון, האוכלת דייסות במרפסת, כי אישה אוהב נשים מלאות. חלילה זו לא כוונתי. השינוי טיבו עלייה ברמה בהתאם לקו שלי. הנשיות אצלי, התפתחה מאוחר, בקשתי כעת להדביק אותה גם במראה. האיש שלי, הוא קטליזטור.
לימונה, אהבתי את דימוי מרי פופינס... עלינו: שנינו יזמים, שנינו חושבים אחרת, נון- קונפורמיסטים, שנינו רוצים להתביע חותם בעולם. נדמה לי שזה מה שהוא אוהב בי. יותר מזה הוא אוהב בי אתת החיבור לטבע ואולי גם לחוסר התחכום, הפשטות. ליאורה,דייקת בניתוח זה האיש, שילוב של פדנטיות כעס ותובענות כמו גם מפונקות.הוא אינו מנסה לשנות את עצמו, אך הוא מאוד השתנה לטובה מאז שהוא איתי. להבנתי זוגיות היא ריצת מרתון, פחות ספרינט.כך לפחות זה ביננו. בתקווה.
אתן מאתגרות אותי, ואני עוד הבאתי זאת על עצמי, לא מספיק אני גם ככה מתאמצת לעלות לנוכח הצוק התלול...(-:
אבל יש לזה פשר. הכעס שעולה כאן על ידכן, אם כקול לעיתים סמוי(ליאורה) ואם כקול גלוי(יוליקו), הוא בעצם קול ממשי בתוכי, איתו אני צריכה להתמודד.
אתן יודעות אומרים שהאמא, מתוכנתת להיות נרעדת מבכי התינוק שלה באופן ספציפי, ובמידה פחותה יותר כלפיי תינוקות של אחרים. הגבר שלי, להבנתי נותן לי חינם, באופן פרטיקיולרי רמזים עבים להתפתחות, לטובתי. ללא מודעות, כמובן. גם אם נדמה, כי אני מתבטלת לעומתו, אין זה נכון, לנוכח התהליך הפרשני שבמוחי. עובדתית מאז שאני איתו קפצתי קפיצת נחשון מבחינה היותי אמא, מבחינה כלכלית ויותר מהכל מבחינת הנוכחות שלי, הבהירות, כן והריכוז. עוד לפניי שהוא הגיע סימנתי לי את הפרמטרים הללו כמטרה, ואז המורה הגיע. למשל יצרתי קשר עם תדמיתניות כחלק משינוי שרציתי לערוך כהערכות בקריירה שלי, בסופו של דבר לא עשיתי את השינוי, בתוך סבך המטלות שהיו אז על כתפיי כאמא חד הורית, לא הייתי פנויה לכך ואולי כי פשוט ניתן היה לדחות זאת.
יוליקו, אני חושבת ששינוי חיצוני, כמוהו כשינוי פנימי(בדומה ללימונה-שם חיבה). במידה והשינוי כל מטרתו היתה לרצות את האיש שלי, הייתי מחטיאה את המטרה. זכורה לי תמונתה הגרוטסקית של חיה פרומה מסיפורה של דבורה בארון, האוכלת דייסות במרפסת, כי אישה אוהב נשים מלאות. חלילה זו לא כוונתי. השינוי טיבו עלייה ברמה בהתאם לקו שלי. הנשיות אצלי, התפתחה מאוחר, בקשתי כעת להדביק אותה גם במראה. האיש שלי, הוא קטליזטור.
לימונה, אהבתי את דימוי מרי פופינס... עלינו: שנינו יזמים, שנינו חושבים אחרת, נון- קונפורמיסטים, שנינו רוצים להתביע חותם בעולם. נדמה לי שזה מה שהוא אוהב בי. יותר מזה הוא אוהב בי אתת החיבור לטבע ואולי גם לחוסר התחכום, הפשטות. ליאורה,דייקת בניתוח זה האיש, שילוב של פדנטיות כעס ותובענות כמו גם מפונקות.הוא אינו מנסה לשנות את עצמו, אך הוא מאוד השתנה לטובה מאז שהוא איתי. להבנתי זוגיות היא ריצת מרתון, פחות ספרינט.כך לפחות זה ביננו. בתקווה.