עברו רק שבועיים ולי זה ניראה כמו חודשיים.
הפלה טיבעית. האמת שלא הכי רציתי את ההריון הזה הייתי מאושרת להיות אמא לבת שלי ולתת לה את כול האהבה שיש בי. בעלי שמח מאוד ואני פחות אבל זרמתי . התאפקתי ולא ספרתי לאף אחד במשפחה ורק אחרי שבוע ספרתי רק לחברה אחת קרובה מאוד.
הייתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר כמה ימים היה טפטופ כמו מחזור והתעלמתי כי קראתי שזה טבעי שבתחילה ההריון יש דימום לא דאגתי אחרי יומים התעייצתי עם רופא בטלפון והמשכתי להתעלם למחרת כבר הלכתי לרופא בתחושה שמשהו לא טוב בכלל קורה והתעקשתי עם בעלי שיבוא איתי לרופא והוא בא... וטוב מאוד שהוא בא כי לא הפסקתי לבכות ולבכות על כתפו שהרופא אמר מתישהו זה נפל . תשע שבעות וקוראים לזה כמו לחפצ IT . קיבלתי הפניה למיון שאלתי את הרופא ללכת היום למיון הוא אמר אם תצלחי להתגבר על הדימום אז אל תלכי. בכינו את דרכנו הביתה והבת שלי עם בעגלה.
הלכתי איתה לטייל להרגע כי באמת לא הרגשתי כאב ואמרתי לעצמי מחר בבוקר אלך לבית חולים. ארבע שעות אחכ אני מכינה לבת שללי ארוחת ערב ומרגישה כאב בטן כואב כואב כמו צירי לידה .
שכבנו יחד על השטיח שלה וניסתי לנוח. אחכ עברנו למיטה והרגשתי שאני ממש לא מרגישה טוב . ופתאום אני מרגישה שהמזרון שלנו מתמלא בדם והמון אני מסתכלת ולא טעיתי אני רצה לשירותים ולא מפסיקה לדממם והילדה מרגישה שהלכתי והתחילה לבכות ואני לבד בבית איתה. אכשהו קמתי סמתי תחבושת של מחזור שעזרה בערך לדקה לקחתי אותה איתי לשרותים ואת הסלולרי והתקשרתי לבעלי שיגיע מייד. ועדכנתי אותו. אחרי כמה דקות הוא מתקשר ושואל למצבי ואומר שהוא בדרכ דקה אחכ מתקשרים אלי האמבולנס בבדרך אלייך הביתה בעלי הזניק אמבלונס ואני אומרת לא צריך (לא יודעת למה מפחד כנראה) בעלי מגיע לוקח את הילדה בנתיים אני מרגישה בשבתוך כול הדם הדם הזה משהו יוצא אני לוחצת וזה לא יוצא אני לוקחת נייר טואלט ומושכת עדינות זה יוצא ומחליק לי לאסלה אני רצה למטבח להביא כף להציל אותו ושמה אותו בשקית לקחת איתי לביח (זה באמת הגיע איתי לשם אבל אין לי מושג מה היה עם זה הלאה כי בביח עשו לי גרידה והרדימו אותי) המשהו הזה שיכל להיות מישהו כנראה בחר לא להמשיך להתפתח.
אני באמבולנס ועדיין מרגישה את זרמי הדם ללא הפסקה מגיעים למיון יולדת הרופאה ישר מכניסה אותי לטיפול מנסה ללקט את השאריות שנותרו בתוך הרחם אבל זה כואב מידי והיא לא מצליחה להוציא הרבה מחשש לזיהומים היא מפנה אותי לגרדה מילה נוראית ומזעזעת רק מעולם לא חשבתי שהיא תהיה חלק ממשהו שאני עוברת. זה ניתוח קל מאוד. אני ניתוח זו פעם שניה בחיי שאני מאושפזת בביח הראשונה היה חדר לידה . ו... אני קוראת את הדף שמחתמים אותי לפני הטקס הזה ונזכרת כמו שהחתימו אותי על הדף עם האפידרול שבסוף לקחתי בלידה.
ויאלה בעלי הגיע ומלווה אותי לחדר ניתוח אחרי שספתא לקחה את הילדה לשמור עליה. ואני.. מנסה להשאר חברותית מבררת את השמות של כול הצוות הרפואי ושם המרדים ו... מסתבר שנרדמתי והייתי בחדר התאוששות ומישהי מעירה אותי ואני שואלת אותה נו מתי עושים את הניתוח הזה.. והיא אומרת לי כבר עשו והיית רדומה במשך רבע שעה ונשארת בלילה להשגחה במחלקת נשים.. וכמה שעות אחכ משתחררת הביתה ו... ועברו כבר שבועיים ואני עצובה חשבתי שעברתי את זה במיוחד שהתקשרה הפקידה של מרפאת נשים להזכיר לי שיש סקירת מערכות בעוד יום אחד ואני אמרתי לה שאין צורך בבדיקות האלה כבר עברנו הפלה טיבעית והיא אויי אני מצטערת לשמע כן חדשות ישנות עברנו הלאה וסיימתי את השיחה..העצבות נוגעת בי לשעות מסוימת. אני מבלה כמה שיותר שעות עם הבת שלי שמשמחת אותי ככ רק לא לחשוב על זה אבל אני כן חושבת על זה ורואה את הנשים בהריון מולי ויש איזו אי נעימות. מחכה למחזור וניראה מה יהיה הלאה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם אני חייבת עידוד ועם אני טועה אני גם יקבל אני אם חד הורית לשני ילדים מקסימים אני גרושה כבר שנתיים וחצי הכרתי בחור מקסים ואני יוצאת איתו שנה וחודשים לא גרים ביחד נקלענו לבעיה נכנסתי להריון אני בשבוע 15 ואני כל שבוע הולכת לעשות הפסקת הריון כי אני לא יודעת עם אני רוצה את ההריון הזה אני פוחדת לא יודעת מה יהיה ההמשך אנחנו מחפשים דירה לגור ביחד ויש בי עדין את הפחד שכחתי להזכיר שבבטן שלי יש תאומים ואפשרות לעשות הפלה עד שבוע 16 והשבוע הבא זה השבוע האחרון אני בוכה המון אין לי חשק לכלום אין לי חשק להמשיך עם הריון הזה מה עושים

אשמח לשמוע מבעלות הנסיון והאופטימיות מה יכול לעזור לחזק את גופי ונפשי או יותר נכון מה לדעתכן עזר לכן, מכל הדברים מה היה המשמעותי בשבילכן. אני חושבת שבשבילי זה לנקוט עמדה, לבחור בחירה, להפסיק להיות עלה שאכשהו צף על מימי הנהר השוצף, אבל אינני יודעת עוד במה לבחור, מה חשוב במה להשקיע את מאמצי ואפילו אני יודעת שלא חשוב מה אלא לבחור משהו ולהתאמץ בו לטובתי. האם המיקום משנה? איפה נחיה או שאפשר בכל מקום הכל? הכל עוד מוטל לפני להחליט, ועכשיו באמת לנוח, אני יכולה לספר לכולם שזה מחזור חזק אבל אני יודעת שהיתה שם נפש , ושוב אולי אנחנו כמו האדמה שרוחשת חיים (שלשולים וזחלים ונמלים ו...)ויש גם הרבה שבלולים שכבר לא בכונכייתם ואיזה כח יש לגוף שלנו לייצר הריון שוב שוב ושוב ועכשיו הזמן לטפל בו- בי . אשמח להצעות ולשיתוף ולסיפורים שמספרים שיכול להיות גם אחרי 3 הפלות שבאו אחרי שתי לידות נפלאות, הריונות טובים בלי עזרת כדורים/זיריקות (אני בורה בכימיה)תודה.

נשים חכמות וטובות ומבינות, ידיי מתקתקות את המילים הבאות ורחמי מדמם את הפלתי השלישית, ובאופן מפתיע יש בי גם שמחה, על שאני יושבת וכותבת , ועל אף הדימום והכאבים מדי פעם , אני מרגישה חלק מההשתנות והמחזוריות של הטבע חלק מהאביב ומהפרחים שנובלים והידיעה שבשנה הבאה יהיו שוב פרחים ודשא שמתכסח ממשיך לצמוח ולצמוח, ועם כל הדימום הזה מרגישה חזקה ועדיין יש בי תקווה שיבוא יום ומקווה שיהיה בזמנו בדיוק שההריון יהיה תקין ושלם ואלד עוד אפילו כמה ילדים וילדות נפלאים שנאהב ויהיו חלק ממשפחתנו שכה רוצה בהם ובהן.

אני שילמתי 2500 ש"ח לרופא פרטי שעשה שאיבה ההריון היה בשבוע 4, מאד בהתחלה.
בת כמה את ואיך עוד אפשר לעזור לך?

שלום כמה עולה לעשות הפלה ?אחרי גיל 18
אל אלוהים! את בטוחה שזה הדף המתאים?
את מדברת על גרידה, על הפלה לא משלמים בכסף אלא בדמעות...

שלום כמה עולה לעשות הפלה ?אחרי גיל 18

לא מצליחה לפסק כמו שצריך המחשב התחרפן חלקית ,סליחה

אני קוראת את שכתבתם שוב ושוב,זה עוזר לי לעבד חוויה טריה ,מרגישה שלמרות שהתאכזבתי מאוד מהנוכחות של האיש שלי,הרגשתי חזק את הנוכחות של מסובב הדברים בעולם,להבדיל כמו לידה זו חוויה רוחנית מעצימה,הגוף שלי ניקה עצמו מגילוי קצר ואהוב,מתוך כך נולדה אצלי רגישות חדשה לחיים,וחיבור חדש נצרך ופשוט לשיח נשי והבכי הזה עם כל סיפור שלכן הוא מתנה תודה

תודה על ההקשבה...
(עדיין פלונית אלמונית אבל מחפשת שם:))

מקשיבה.

רק שתדעי שמקשיבים.

קוראת אתכן ומשהו זז בי.
עד עכשיו לא ממש שיתפתי,סיפרתי - כן.פרטים,מה קרה,איך,מתי...אבל את התחושה הזו...של אבל,את המחשבה הזו שעוברת כמעט כל יום-עברו כך וכך ימים,כך וכך חודשים....
הניסיון שלי באבדן הוא לצערי לא קטן,שתי הפלות-אחת יזומה לפני המון שנים,אחת מיד אחרי החתונה.
אחר כך לידה של ילדה מדהימה,ואחריה הריון מחוץ לרחם שנתגלה שניה,ממש לפני שהיה מאוחר מדי.כמעט לא שרדתי את הלילה המסויט ביותר בחיי,וזה מלווה אותי,כל חודש מחדש שאני מבינה ששוב אין הריון.
מלווה אותי בתחושה שמשהו נלקח ממני שלא בצדק,נותרתי עם צלקת ענקית על הבטן שמזכירה לי כל יום מחדש,נותרתי עם חצוצרה אחת,ופחד עצום...מלא להכנס להריון,מהסיכוי שמשהו כזה יקרה שוב...
מצד שני,בורא עולם,הטוב והמיטיב...ברור לי שכך היה צריך להיות.
אולי כדי שאבחר בחיים,כי הייתי חייבת לבחור כדי לעבור את זה.
אני מרגישה שחווית האמהות שלי,מתעצמת,לא רק מהלידה שעברתי,אלא גם מתוך החיים שלא הצלחתי להביא לעולם.(לא בטוחה שלא הצלחתי זה הביטוי הנכון.אבל אין לי אחר כרגע.)

(כאשר שכבתי צלובה ומופשטת בחדר הניתוח הציע אחד האחים שם לכסות אותי בסדין מחומם (אני מוקירה לו תודה ענקית על כך). אני חדשתי מושפלת, פלושה, מרוקנת וכאובה.

מזדהה עם כל מילה.אותי לא כיסו,אבל הייתי אסירת תודה שהרדימו אותי סוף סוף,ככה לא יכולתי להרגיש עד כמה אני ערומה,עד כמה אני חשופה...

יצא ארוך,ועצוב.לא התכוונתי שככה זה יצא.
העצב הזה עיצב אותי מחדש,מקים אותי כל יום,מעמיד אותי מול עצמי בצורה מאוד חזקה.
כל פעם שאני חושבת על זה זה מסתיים במחשבה-אבל אני כאן.אחרי הכל אני חיה.יש לילדה שלי אמא בחיים ולבעלי אישה.ברוך השם.

אני מרגישה שהכאב הזה,הכל כך נשי,הוא איפה שהוא הזכות שלנו כנשים.
הוא קשה,אבל מתוכו צומחת רגישות מופלאה,הכרה של שבריריות החיים,והזכות לחיות וללדת אותם.
זהו.נראה לי שסיימתי.
לילה טוב.תודה על ההקשבה.

ואני מצטערת אם מה שאמרתי כרגע נשמע חסר רגישות. אני מאוד מבינה אותך.

ואני חשבתי על הפלה יזומה.. כמה כוח יש בהריון. נתת לי פרספקטיבה חדשה לגמריי.

העצמת אותי. נתת לי כוח. תודה.

במקרה הגעתי לדף הזה. גם אני מרגישה שיש איזה "קשר שתיקה" לגבי הפלות. אף אחת לא מדברת על זה וכשזה קורה לך פתאום את מגלה שכל העולם ואישתו חוו זאת.

יש לי שתי בנות מקסימות ומופלאות. הפלא בהתגלמותו, נס הבריאה. אני מוצאת עצמי מתבוננת בהן ולא מאמינה שהן שלי, של שנינו.
יחד עם זאת, יש לי גם טראומה לא סגורה של הפלה, שחשבתי שתתפוגג ותיעלם עם בואו של ילד. התבדתי, ואני אומרת בקול: זה לא עבר. לא התגברתי. בכל פעם שאני שומעת על מקרה כזה (חברה טובה לפני שבוע) שוב הצביטה הזו בבטן.
ונכון, גם אני אמרתי לעצמי - באופן שכלתני זה ברור, משהו כנראה היה לא תקין, טוב שנפל מעצמו, לטבע ולגוף יש את הסינון הטבעי וטוב שכך.
אבל - ההסבר השכלתני הזה לא מנחם בכלל.
ואז גיליתי שאין שום תמיכה באבדן, במישור הפיזי הכל בסדר, כולם מתעניינים וכו', אבל במישור הרגשי - כאילו אין לזה מקום.
אחרי ההפלה, הרופא שלי, שהבין היטב את מצבי הנפשי, הורה לי להישאר בבית כמה שאני רוצה (ודאג לאישור לעבודה), אני לא הייתי מסוגלת לדבר עם אנשים וישבתי בבית בוכה10 ימים.
אני מנסה לעבד את כל החוויה הנוראית הזו, את הגרידה, שעל אף שבוצעה בצורה אמפטית (כאשר שכבתי צלובה ומופשטת בחדר הניתוח הציע אחד האחים שם לכסות אותי בסדין מחומם (אני מוקירה לו תודה ענקית על כך). אני חדשתי מושפלת, פלושה, מרוקנת וכאובה. בעלי ואמא שלי חיכו בחדר. בהתאוששות הייתי לבד, בלי משקפיים ובלי עדשות, לא ראיתי כלום מבעד למסך הדמעות.
ההפלה הפכה לאירוע מכונן מבחינת היחסים שלי עם חמותי - מאותו יום מידור מוחלט ואי שיתוף גורף בכל דבר אישי שלי ושל בעלי. לא מסוגלת אפילו להיות "נחמדה" בשביל הפרוטוקול.

אני זוכרת שמס' חודשים לאחר ההפלה קראתי טקסט שכתבה מיכל ווזנר בעיתון מקור ראשון, שמאד עודד אותי - כי לראשונה מישהי התייחסה לתחושת האבדן הקשה, ואיפשרה (לי, לקוראות לקוראים) לתת זמן ומקום לתחושת האבל, בלי להגיד את כל המשפטים המעצבנים והמעליבים את האינטיליגנציה שהוזכרו כאן.

עברו כבר 3 שנים בערך, ועדיין, בשני ההריונות המוצלחים והלידות שהיו זה כמו אגרוף לבטן ככשואלים בקופ"ח: הריון ראשון? ואני עונה, לא... שני, אבל לידה ראשונה. וגם בהריון השלישי והלידה השניה (שהיתה מדהימה ומתקנת, לפני שבועיים וחצי). כאילו שעצם התזכורת הזו לא מאפשרת לי להתגבר. זה תמיד יהיה שם...

השתדלתי לקצר, ובכל זאת יצא ארוך מאד, תודה על המקום לשתף

הריון שלא מתפתח בשבועות כל כך מוקדמים ממש לא מנבא לבאות. גם הריון שמפסיק להתפתח בשלב מאוחר יותר לא מראה תמיד על בעייה. חברה טובה שלי ילדה שתי בנות מדהימות לאחר טיפול, הריון שלישי טבעי לא התפתח והיתה הפלה טיבעית בשבוע 8-9 בערך והריון הבא אחרי פחות מחצי שנה גם הוא טיבעי הביא לבן מושלם שהיום כבר בן שלוש.

היי חזקה וסלחי לעצמך ולגופך. האמיני שהתינוק שלך יגיע וב"ה זה יקרה בקרוב

אבל יש לי רחם, ושתי שחלות, ויהיה לי ילד. את זה אני יודעת. הוא יהיה. עם קצת מזל וקצת צעדים בכיוון, אני אמשיך לעבוד, ללמוד ולחיות ממש כמו עכשיו, ומתישהו יצטרף לזה גם הריון תקין, וילד. זה רק עניין של זמן.
אמן.

היי חזקה וסלחי לעצמך ולגופך.

ההפלה הראשונה שלי - בכלל לא ידעתי שזאת היתה הפלה.
בדיוק הפסקתי גלולות, בעצת הנטורופת שלי, והמחזור בושש מלהגיע. התקשרתי אליו, הוא אמר שזה טבעי שאחרי הרבה זמן על גלולות הגוף לוקח קצת זמן. וגם הייתי לחוצה. וגם זה דוחה מחזור. הגיוני שייקח לו קצת זמן, לא?
כשהוא הגיע הוא היה חזק, ויצא איתו גוש שממש לא יוצא ממני במחזורים אחרים, שרק אחרי כמה שנים יכולתי לדעת שזו היתה בעצם הפלה.
לא הצטערתי במיוחד, הדבר האחרון שהייתי צריכה באותו זמן הוא להכנס להריון, והטבע עשה לי טובה ענקית.

הפעם השניה לוותה בהרבה פחות נאיביות.
נקלטנו מהר, ממש מהר. על הפעם הראשונה.
בשבוע 6 הלכנו לראות אם כבר יש דופק. היה שק הריון, ריק, מתאים לשבוע 5. "זה בסדר", אמרה לי הטכנאית. "בואי עוד שבועיים, נעשה את הבדיקה שוב, אולי היה לך ביוץ מאוחר". אבל אני יודעת שכשאני לא בהריון, אפשר לכוון את כדור הארץ לפי הדיוק של המחזורים שלי, ולא היה שום ביוץ מאוחר. משהו שם לא בסדר.
אבל לא היה לי יותר מדי מה לעשות, חוץ מלהמשיך כאילו כלום.
כל השבועיים האלו הייתי במן משא ומתן מול גורם לא ברור. שיהיה תקין. ואם זה לא תקין - שיהיה דימום, שיצא לבד. לא רוצה גרידה. שלפחות משהו אחד הגוף שלי יעשה כמו שצריך.
זה לא קרה.
שבועיים אחר כך - אותו שק, קצת גדול יותר, אין דופק. אין דימום. הפלה נדחית, כתבה הטכנאית.
התזמון היה גרוע - יומיים לפני פסח. לכי תמצאי תור דחוף לגיניקולוג. הרופא הקל"ב יכל לקבל אותי רק ביום שני, מרחק 4 ימים מאותו יום רביעי. הצלחנו להשיג תור אצל הרופא בעיר הולדתי הרחוקה (קצת יותר, לא היסטרי...) ביום שישי בבוקר.
עוד אולטרסאונד, אצלו בקליניקה, כדי לוודא.
הוראה להתיצב לגרידה במעייני הישועה ביום שני על הבוקר (ראשון חג).
והאיכס - הבעל לא יכל לבוא איתי, בגלל איזה אידיוט מהעבודה שלו. מי שליוותה אותי היתה חברה טובה שכבר היתה במעמד כמה וכמה פעמים, וראתה בזה הזדמנות לסגור מעגל. איזה מלאך היא, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.
אולטרסאונד אחרון, רגל לפני הגרידה. טפשי מצדי, אבל בכל פעם כזאת יש איזו תקווה קלושה שהפעם המוניטור יראה משהו אחר. המוניטור דבק בעמדתו ומראה שוב את אותו שק הריון ריק, עיגול דומם. הבעל אומר שרק היה חסר שיופיע שם הכיתוב GAME OVER.
מרדימים אותי לשעה. אני לא זוכרת כלום מהרגע שהזריקו לי את החומר.

ביומיים שאחרי הגרידה הרגשתי נפלא. לא יודעת מה הזריקו לי שם, אבל זה חומר מצויין. הרגשתי יותר טוב ממה שהרגשתי רוב החיים שלי.
בסוף השבוע הגיעה הנפילה. וממנה רק המשכתי ליפול כל פעם עוד קצת ועוד קצת, לא מסוגלת לחזור לעצמי לגמרי.
כל פעם מנסה לחזור לחיים הרגילים והחביבים שלי, ומוצאת את עצמי בוכה בכל מיני סיטואציות. בעיקר עם הבעל, שגם לו זה קשה.
רק השבוע, יותר מחודשיים אחרי, התחלתי להרגיש איזשהו שינוי. קצת אופטימיות.
לכתוב כאן את הסיפור הזה - לא קל לי. להודות שעברתי שתי הפלות ואין לי מושג מה יהיה בפעם הבאה, ומה אני צריכה לשפר, ומה היה לא בסדר - מבעית אותי.
אבל יש לי רחם, ושתי שחלות, ויהיה לי ילד. את זה אני יודעת. הוא יהיה. עם קצת מזל וקצת צעדים בכיוון, אני אמשיך לעבוד, ללמוד ולחיות ממש כמו עכשיו, ומתישהו יצטרף לזה גם הריון תקין, וילד. זה רק עניין של זמן.
גם הגיניקולוג, גם המדקרת שלי וגם רופאת המשפחה שלי אמרו לי שיש הרבה נשים שעוברות שתי הפלות וההריון השלישי שלהן תקין לגמרי. שאין לי מה לדאוג, עדיין. אז אם זה מה ששלושה אנשים מקצוע אומרים, כנראה שאני צריכה ליישם, לחצות כל גשר כשמגיעים אליו.

רק שנגיע כבר...

קראתי, והשתתפתי בצערכן.
הנחמה היחידה (לאחר התמיכה והאבל) שהילד עדיין שלכן, ותזכו בעזרת ה' בקרוב ממש להפגש איתו בתחיית המתים - אמן.

בנות אתן מקסימות. כל כך מקסימות שעשיתן לי גם חשק לשתף. אני היום בשבוע 9. כבר ראינו דופק ב us בשבוע 7. ביומים האחרונים היה לי דימום קל ללא כאבים והיום יש לי בדיקה אצל הרופא בעוד שעתיים. אני מתפללת שיגיד שהכל בסדר ונוכל לנסוע לירח דבש שתכננו מחר ללא דאגות. תחזיקו לי אצבעות, נראה לי שאתן טובות בזה. תודה ענקית על השיתוף של כולכן.

במבית, אין לי מושג, את יכולה לנסות לשאול פה
www.starmed.co.il

לאור ומיכל שלום - הייתי היום בבוקר אצל הרופא שלי ב u.s. והוא אמר שנשאר עוד נוזל בחלל הרחם. א' - יש לכן מושג מה זה הנוזל הזה? ב' - הוא הורה לי לחזור בעוד שבועיים ובינתיים לעשות מעקב. יש לי כבר במשך 3 ימים הפרשות בצבע חום - צהבהב... אין כאבים או התכווציויות. האם אתן מכירות את המצב הזה? אם כן אשמח אם תוכלו לייעץ לי.... בתודה מראש, במבית

במבית- לי המליצו לעשות צילום רחם לאחר הגרידה, אך למרות שע"פ הצילום מצב הרחם היה תקין.
הרופא שלי ראה שיש קרע ברחם ושהצוואר מקוצר.
אם את מעוניינת יש לי רופא מעולה פרטי- אך שווה כל שקל.
פרופ' הוד- מנהל מחלקת סיכון גבוה בבילינסון 09-9503732
מומלץ בחום.

האם בעזרת אולטרסאונד נוסף אפשר לראות אם נעשה נזק לרחם?
לא יודעת לגבי אולטראסאונד, אבל בטח צילום רחם יכול לגלות דברים כאלה.
ממליצה לך למצוא רופא נשים קצת יותר טוב ולהתייעץ איתו.
מזכירה לך שרוב הגרידות עוברות בשלום (אל תכניסי את עצמך סתם ללחץ).
זה בעיקר מידע בשביל הפעם הבאה (מקווה בשבילך שלא תהיה, אבל אם)

האם בעזרת אולטרסאונד נוסף אפשר לראות אם נעשה נזק לרחם? ולמה באמת לא דיברו איתי על אפשרות של אולטרסאונד? לפי הרגשתי הרחם שלי כבר כמעט הוציא את הכל.... ושאלתי אותם על אולטרסאונד לפני הבדיקה ופטרו אותי בתשובה שאינני זוכרת אפילו... לא התעקשתי על כך כי חשבתי שהם יודעים!!!! מה לעשות עכשיו?!?! הצילו....

" המממ. הרחם שינה צורה וכנראה בדרכו החוצה". די, באמת?? כל כך הרגשתי את זה מגיע.. אני קובעת תור ליום ב' ל u.s וגרידה במקרה הצורך". יאללה על מי את עובדת? שום אולטרסאונד, יעשו גרידה ואני אלך הביתה. הגעתי ביום ב' בבוקר. שום u.s ושום נעליים. עשו את הגרידה והלכתי הביתה בלי לשאול שאלות מיותרות על למה ואיך.
חבל, את יודעת.
לפעמים (אפילו לרוב) לא צריך לעשות גרידה במקרים כאלה, בודקים בסונר מה קורה ברחם, מחכים כמה ימים, עוקבים אחרי הבטא. ברוב המקרים הגוף מנקה את עצמו לבד. הוא יודע איך. לגרידה יש תופעות לוואי בעייתיות, היא פוגעת ברירית הרחם, לפעמים באופן בלתי הפיך, וחבל.
ומצטרפת לתקוות שלך לפגוש אותו בזמן אחר במקום אחר...

לכל הבנות אל תאבדו תקווה,
ושאלתכם כמה זמן מחכים לאחר הפלה ? כל מקרה לגופו.
אני נקלטתי 4 חודשים לאחר הפלה בשבוע 22+ .
והיום אני סוף כל סוף יכולה להיות רגועה ולהגיד יש תקווה.
כי לפני שלושה שבועות בדיוק ( אותו יום, שנה אחרי ההפלה שעברתי) ילדתי את רועי.
אני עדיין לא מאמינה שיצאתי מבית החולים עם תינוק ביד .
אני מחלת לכולן בהצלחה ושלא תדעו עוד צער.

לי זה קרה אתמול.... אני בת 23 וזה ההריון הראשון שלי. הכל התחיל בצהרי יום חמישי מהפרשה חומה בניגוב, אפילו לא בתחתונים. כמובן שטסתי לקופ"ח ולאחר המתנה של כמעט שעתיים עם עצבים מתוחים ומבטים חטופים בנשים מסביבי, עם צביטה בלב על כל בטן מבצבצת שראיתי, קרא לי הרופא. ברגליים רועדות נכנסתי לחדרו החשוך מעט והתיישבתי על הכסא, מתקשה לנשום. סיפרתי לו את המקרה, הוא בדק אותי בנחמדות יחסית ואמר שזה לא אומר כלום ופשוט עוד לא רואים דופק (שבוע שמיני!!!) ואולי זה עדיין מוקדם מדי. נתן לי הפניה לבדיקות בטא ביום א' ואמר שאם מתגבר דימום טרי או יש כאבים חזקים לעלות למיון. יצאתי בהרגשה די טובה והלכתי הביתה.

בלילה ההפרשה לא הפסיקה, אז כמובן ... למיון. רופא מאוד נחמד ואחות עם חיוך מבין וסימפטי קיבלו אותי , בדקו חיטטו שאלו שאלות ושלחו אותי הביתה עם אותה תשובה שזה לא אומר כלום ויהיה בסדר. הזמן יעשה את שלו. והזמן ועוד איך עשה את שלו... ערב יום שישי , לחץ הדם "עולה" הנשימה מתקצרת וההיסטריה גוברת, ההפרשה קצת מתחזקת ולא מפסיקה...

רצים למיון. רופאה קצת פחות נחמדה בודקת מחטטת ושואלת שאלות ובסוף... יהיה בסדר צריך לחכות שבוע. מה?!?! אין לי סבלנות!!! אני מאבדת אותו ואני יודעת את זה... שום דבר לא בסדר, רק שלא יגידו לי לחכות כי הוא הולך.....

חזרה הביתה והדרך לא נגמרת. מביטה באורות העמק היפה משתקפים בחלון המכונית ולא מסוגלת לעכל. איבדתי אותו. זה הסוף.. אבל למה דווקא אני????חוסר האונים משתלט עלי ואני יודעת שאני צריכה להרפות ולתת לו ללכת. יום שבת בערב... דימום טרי!!! אוי ואבוי. ומיותר לציין את ההתכווצויות המטורפות מלוות בכאבים בלתי נסבלים. כבר לא רוצה לעלות למיון ושיגידו לי שהכל בסדר עם המבט המרחם בעיניים שאומר את הכל, אך מוצאת את עצמי נוסעת באותה הדרך חזרה לביה"ח.

רופאה הרבה פחות נחמדה מקודמתה בודקת, כבר לא מחטטת ולא שואלת רק אומרת: " המממ. הרחם שינה צורה וכנראה בדרכו החוצה". די, באמת?? כל כך הרגשתי את זה מגיע.. אני קובעת תור ליום ב' ל u.s וגרידה במקרה הצורך." יאללה על מי את עובדת? שום אולטרסאונד, יעשו גרידה ואני אלך הביתה. הגעתי ביום ב' בבוקר. שום u.s ושום נעליים. עשו את הגרידה והלכתי הביתה בלי לשאול שאלות מיותרות על למה ואיך. קרה והעיקר שנגמר.

עכשיו כבר עיכלתי. להתראות ילד מתוק שלי. למרות שלא הספקנו להכיר לעומק אני מקווה שנוכל להיפגש בזמן אחר. במקום אחר. מוצלח יותר.

היי שרה איזה בדיקות חברה שלך עברה עד שגילו את הבעיה ואיך מטפלים בה?
לתשובתך מחכה.

עצובה אני שמחה בשבילך ואני מקווה שהכול יסתדר לך. אצלי פתאום התגלו בעיות נוספות היו לי עוד שתי הריונות שלא שתפתחו אני דיי מיואשת אם יש משהי שנכנסה להריון ואחרי כשבוע קיבלה מחזור הייתי רוצה לשמוע על זה.

יעל מצטרת איתך
נסי לקרוא בדפים:
הריון תקין עם חששות מהעבר
הפסקת הריון רצוי
שאלות על הפלה
הרבה נכתב שם ( לא זוכרת בדיוק באיזה מהם )
אבל אני עוד יותר מפחדת מהתהליך עצמו, זה כואב? אמרו לי שההרדמה חלקית עם אפידורל, זה נכון?
אל תפחדי, זה לא כואב פיזית, רק נפשית. הרדמה היא כללית אבל מאוד חלשה את מתעוררת מיד בסיום הפעולה.
רבע שעה. לא יותר.
קחי להרגעה רסקיו רמדי.

שלום לכולם,
מחר אני אמורה לעבור גרידה בשבוע ה9 להריון ראשון, אני בת 36 ולא מאמינה כמה בקלות נכנסתי להריון וכמה מהר
אני כבר צריכה להיפרד. כל כך קשה.
אבל אני עוד יותר מפחדת מהתהליך עצמו, זה כואב? אמרו לי שההרדמה חלקית עם אפידורל, זה נכון?

יש לי ידידה שיש לה 2 ילדים וביניהם ואחריהם הרבה תינוקות שהיא הפילה. רוב ההריונות שלה היו 10 - 11 שבועות, וההיריון ההכי ארוך שלה היה 18 שבועות. יש לה בעיה של דחיית העובר, מה שגורם לגופה להתייחס להיריון כמו גוף זר.
בסך הכל היא הפילה 26 עוברים.
היא אומרת:
I consider myself fortunate to have been mom to so many lovely little spirits, and my two miracle babies are my daily joy

רופא טיבטי אמר לבן הזוג שלי שיש לו דלקת בפרוסטטה או באשך ושזה יכול לגרום לכך שתהיה הפריה אבל הזרע לא חודר טוב לביצית מה שיכול לגרום להפלה טבעית בשבועות 5-9. מישהו שמע על דבר כזה? הפריה קיימת אך פגומה?
חוצמזה, יש למישהי המלצה על מטפל בהיפנוזה? אנחנו מחפשים למי לפנות כדי שיעזרו לנו למצוא מה הבעיה אצלנו.

שלום אם משהי עברה תפר צווארי ויכולה לומר לי איזה תופעות יכולות להיות .
עברתי תפר צווארי ביום ה' והיום היה לי ריר עם דם ממש קטן, אני יודעת שזה יכול להיות כתוצאה מהתפר, אך כמה ימים
אחרי .
אני ממש לחוצה ,

לימור מאחלת לך המון הצלחה.
מאוד מזדהה עם המשפט הזה:
_עד עכשיו קשה לי לדמיין את עצמי יולדת תינוק חי ובריא ... החרדות והפחדים ממה שהיה עדיין רודפים אותי
למרות שהוא בועט ומשתולל כמו משוגע אני מאד מרחיקה את זה ממני מחשש להיפגע ועדיין למרות השבוע המתקדם אני לא מרגישה קשר רגשי עמוק ביני לעובר כמו בהריונות הקודמים ..._

גם אני הייתי במקום הזה, ובדיעבד, לא מספיק טיפלתי בחרדות ובכלל במצבי הנפשי. ולבסוף ילדתי בשבוע 32 .
ממליצה לך בחום לשנות כיוון ולהתחיל להתחבר ולהתכונן כראוי לקראת לידה טובה. הלוואי שתמצאי את העזרה המתאימה ושיהיה לך המון טוב. מגיע לך! @}

< ממליצה גם לכתוב כאן באתר, להתחלק ולפרוק. מניסיון זה עושה פלאים >

מיכל היקרה היות ומלכתחילה את זימנת אותי לכאן והפורום הזה מאד חיזק אותי בימים הנוראים ההם, חשבתי שיהיה זה ראוי לבוא לבקר, להציץ ואף לחזק את כולכן ...
אני בשבוע 30 החל מאתמול עם בן זכר. ההריון היקר הזה התהווה אחרי שני מחזורים בלבד מרגע ההפלה .
שזה דיי מהר האמת. אם לא אני חושבת שהיו מאשפזים אותי מהשגעת שהייתי שרויה בה .
גם ההריון הנכחי לא הלך חלק, החל מהשבוע השמיני דיממתי כמו מטורפת ובבית החולים במיון נשים נאמר לי שאין מה לעשות שזה פיפטי פיפטי צ'אנס ושאני אכין עצמי לגרוע מכל .
אבל הברנש התעקש לדבוק בעמדתו ולחיות ובערך בשבוע ה-12 הפסיקו הדימומים וההריון נכנס להילוך...
עד עכשיו קשה לי לדמיין את עצמי יולדת תינוק חי ובריא ... החרדות והפחדים ממה שהיה עדיין רודפים אותי
למרות שהוא בועט ומשתולל כמו משוגע אני מאד מרחיקה את זה ממני מחשש להפגע ועדיין למרות השבוע המתקדם אני לא מרגישה קשר רגשי עמוק ביני לעובר כמו בהריונות הקודמים ...
אני מחכה לרגע שאראה אותו חי נושם ובועט מחוץ לרחם כדי להיות בטוחה שזו לא אשליה...
בכל אופן אני מאחלת לכולכן המון הצלחה ושתכנסו מהר מהר מהר להריון
שולחת חיבוקים חמים
לימור

כאבי בטן יכולים להיות הרבה סיבות, יכול להיות שמה שאת מרגישה זה גזים , אבל רצוי לבדוק עם רופא כדי לשלול
הפלה.
אני מחזיקה לך אצבעות, בהצלחה

תגידו אם יש כאבי בטן אבל בלי דימום, האם זה יכול להיות הפלה?

מירב אני כל כך מבינה אותך, שלוש שנים לשמוע את אותו הדבר, אני לא מבינה את כולם. מה אתם חושבים, שכולם לא רוצים ילדים? אולי כדאי קצת ויבינו שלא הכל מגיע בקלות, ולמרות שכל כך רוצים ילדים, התהליך ארוך ומסובך.
לי היה מקרה של ידיד של חברה ששמע שאני נשואה שנתיים וחצי והתעניין למה אין לי ילדים , ניסיתי לחפף ,אך הוא ממש התעקש (כל כך התחשק לי לצעוק עליו שיפסיק, זו לא אני, זה המצב, ושלפני רק כשבועיים עברתי הפלה) אך לא אמרתי. החלטתי שהוא לא שווה את זה שאני אחזור אחורה, בכל זאת אני לא מכירה אותו.
מה שאני מנסה לומר שאנשים הם אכזריים למרות שהם משפחה, הם לא חושבים מעבר לריבוע בו הם חיים.
אני מנחשת שקודם זה היה "נו, מתי חתונה?", ו"אל דאגה, בעזרת השם תכנסי להריון ותלדי", זה יתחיל שוב עם "מה עם עוד ילד חבר לקטן?". עצוב, אך זה המצב.
אני חיה עם זה יומיום. אני השמנתי לאחר הטיפולים, וכל פעם אותה שאלה: "השמנת, נכון את בהריון?" ושוב לחזור על אותו משפט: "לא, אני סתם שמנה". מה אנשים חושבים, שכאשר אתה משמין אתה לא מודע לקיומך? וצריך לציין.
מירב, במקום להתעסק בשטויות של הסביבה תחפשי רופא טוב, תנשמי עמוק, ותחשבי אם את רוצה שוב לנסות להרות ורק בשבילך, כי בסופו של דבר הוא יהיה רק שלך. לטוב ורק לטוב, כמובן.

אוף מירב, כמה אני מבינה.
את יודעת מה אני עונה? לא יודעת אם מתאים לך-
"אנחנו בטיפולים". תאמיני לי, סותם ת'פה טוב טוב.

איזה חוצפה יש לאנשים לשאול אותנו: "נו, יש כבר משהו?" ולמה הם חושבים שהם יכולים לדחוף את האף שלהם לרחם שלנו?
מפגש משפחתי אחרי הרבה זמן וכל מה ששאלו אותי זה: "נו, יש משהו בדרך?".
איפה: "מה שלומך?", "איך בלימודים?", "איך החיים?".
מה, זה כל מה שמעניין אותם? מה איתי? מה, אם אני לא בהריון אז אני לא קיימת? לא חשובה יותר?
זאת כל החשיבות שלי - להגדיל להם את השבט?
ומה זה משנה להם בכלל? הם אלה שמנסים? אלה שיסחבו, יקיאו, ילדו, יניקו, יחליפו חיתולים, ישלחו לגן...? חצופים.
יצאתי, בכיתי, חזרתי כאילו כלום והתאמצתי בכל כוחי להיות שמחה ונחמדה.
למה מתיחסים אלינו כאילו כל יעודנו בחיים זה ללדת ילדים?

איזה יופי שהצילום יצא תקין. אומרים גם שלפעמים זה עוזר להריון להיקלט, שהזרמת החומר מנקה את האזור. (לא ברור אם זה מיתוס או לא, אבל לא חשוב).
אני ממש לא יודעת מה זה תפירה, אני זוכרת שלדודה שלי עשו את זה אחרי הפלות חוזרות - לפני 16 שנים!
בכל מקרה, אם בחרת ברופא הזה והוא נראה לך רציני ואחראי, אז הוא בטח יודע על מה הוא מדבר.
אז שיהיה המון בהצלחה והריון בהקדם - ותעדכני כאן

אני יודעת שצילום רחם עושים לפני הריון, אך שהתחלתי את הטיפולים ברמת מרפא הרופא של הקופה הציע לי את האפשרות או השבחה ובגלל שהתהליך הפחיד אותי , החלטנו שאני אנסה חודש אחד הזרעה ואם זה לא יעבוד אני אעשה צילום רחם ( זה כנראה ההבדל בין רופא קופ"ח לפרטי, כי הרופא הנוכחי לא נתן לי אפשרות רק אמר שצריך לעשות וזהו)
אך מכיוון שבטיפול הראשון שעשיתי הזרעה נקלטתי להריון לא הייתי צריכה לעשות צילום רחם .
אם לא אמרתי עשיתי צילום רחם לפני שבועיים, הבדיקות יצאו תקינות, עשיתי צילום רחם בשיטה חדשה עם בלון
הבדיקה לא כואבת כמו שנדמה, רק לחצי דקה וזהו.
הרופא שלי המליץ לי למרות שבבדיקה נראה שהרחם תקין, שבהריון הבא ב"ה צריך לבצע תפירה.

אור, צילום רחם ממליצים לעשות לפני שמתחילים טיפולים בכלל, ממה שהבנתי את כבר עשית טיפולים ולא עשית צילום רחם?
ואחרי גרידה ממליצים לעשות שוב צילום רחם אם כעבור כחצי שנה עדיין לא נכנסים להריון.
ואם כבר את אצל רופא פרטי - חלקם מבצעים אקו ויסט, פרוצדורה פחות כואבת מאשר צילום רחם.

תודה,
יאלה, שיגיע כבר.
גם הרופא שלי בקופ"ח התייחס אלי באטימות וכבר במיון נשים בררתי לגבי רופא אחר ופרטי.
אוף, כולם מסביבי בהריון, אפילו הדגה של חמותי

מירב , אני קיבלתי אחרי 5 שבועות .
אחרי מה שעברתי החלטתי לא להתפשר וללכת לרופא פרטי , מומחה לסיכון גבוה, וע"פ המלצתו מספיק לחכות מחזור אחד בלבד.אני חושבת שאין טעם להמתין , תני לגוף לנוח עד הוסת ולחזור לעניינים .
אני לא יודעת איזה בדיקות עברת , אך לי המליצו לעבור צילום רחם ובדיקות דם כדי לבדוק אם יש בעיות ברחם,.

מירב, אני קיבלתי אחרי 6 שבועות.
הרופא שלי דווקא לא אמר לי לחכות 3 מחזורים (ואם הוא היה אומר, הייתי מחפשת רופא אחר/-:)

אור,
יופי, איזה כיף, בודאי שתמשיכי לנסות להרות וגם תצליחי ב"ה, וזה באמת הכי חשוב, את יודעת, אני מסיימת בימים אלה תואר ראשון, זהו סוף השנה ומבחנים אחרונים, כשהרופא אמר לי שאני צריכה להיות במנוחה מוחלטת זה היה השבוע האחרון ללימודים וזה אמר שאני הולכת להפסיד לימודים ולא להשתתף במבחנים ולא היה אכפת לי שכל שנות הלימודים ירדו לטימיון העיקר שההריון יחזיק, אז באמת זה הכי חשוב וחבל שפוטרת אבל מה שצריך לקרות - קורה.
אני עכשיו שבוע אחרי ההפלה, הפסקתי לדמם ולא יכולה כבר לחכות לוסת, כמה זמן לקח לך לקבל?
הרופא אמר שעלי להמתין 3 מחזורים לפני שאני מנסה שוב להרות, גם את חושבת כך?

והחלטתי להמשיך ולנסות שוב להרות למרות הכל.
בהצלחה. מחזיקה לך אצבעות...
(())

תודה רבה אתן מקסימות , ולדבר החשוב ביותר קיבלתי וסת לראשונה אחרי ההפלה והדבר הנפלא הוא שלא היה צורך
בכדורים . והחלטתי להמשיך ולנסות שוב להרות למרות הכל.

מירב, מצטרפת לכולם כאן, מקווה שהעידוד עוזר לך קצת.

תחזיקי מעמד.
הלוואי ויכולתי לעזור.

יש לי שאלה, האם את חושבת שפוטרת בגלל הטיפולים שאת עוברת? כי אם כן, אני בטוחה שזה בניגוד לחוק.
גם אני חושבת, כדאי לבדוק.

אור אם הייתי יכולה לתת לך אחד אמיתי הייתי נותנת, בנתיים קבלי

אור, מאוד עצוב לקרוא את מה שכתבת. אני שולחת לך המון, המון

יש לי שאלה, האם את חושבת שפוטרת בגלל הטיפולים שאת עוברת? כי אם כן, אני בטוחה שזה בניגוד לחוק.
בכל מקרה, אני בטוחה שבקרוב יהיה לך עתיד ורוד יותר אז תחזיקי מעמד

אני יודעת שאין קשר אבל כעת חודש לאחר ההפלה שעברתי מודיעים לי שאני מפוטרת , ואני לא יודעת אייך להתמודד , עדיין לא התמודדתי עם ההפלה שעברתי , וזה נורא מעצבן כי אני יודעת שיש הרבה קשר בין הטיפולים , הריון, הפלה והידיעה שאני אנסה שוב להיכנס להריון, וזה נורא מפריע שהרצון להיות אמא מהווה מכשול בעבודה.
אני צריכה כיצד עידוד ותמיכה שכל עולמי מתמוטט עליי... HELP

מירב
)':
לא יודעת איך לנחם, לא בטוחה שיש נחמה, תבכי טוב טוב,
לי לא היו כוחות לבכות (לא בכי אמיתי, טוב ומשחרר). ועד היום זה קצת תקוע.
אז תני לעצמך זמן.
שולחת לך גם אני חמים.
מאחלת לך חויה מתקנת בקרוב.
וגם לאור.

מירב, אני ממש מצטערת ,אתמול בערב קראתי את דבריך ולא יכולתי שלא לבכות זה ממש החזיר אותי חודש אחורה, קשה לי להגיד משהו שינחם אותך כי אני לא חושבת שיש משהו מספיק חזק כדי לתאר מה שאת מרגישה עכשיו.
אז אני מאחלת לך שתתגברי מהר , ותחזירי מהר לנסות, כי הכי חשוב זה לא לאבד תקווה.
אני יודעת שאנחנו לא מכירות אך אני מרגישה צורך לשלוח אליך חיבוק וירטואלי, והרבה אהבה .

אור

מירב,
רק עכשיו ראיתי. מאחלת לך רק טוב בהמשך.


יעל

שרון, את תמיד מצחיקה אותי, גם עם ה "הפלה מאיימת - שלא תאיים", תודה.

מירב, אני כל כך מצטערת בשבילך.
האם יש משהו שאומר שינחם אותך?
לא נראה לי
ולכן
ולמרות שאני תמיד חושבת שזו דביקות מיותרת,
אשלח לך חיבוק חם


(זה לא איש עושה שרירים, למרות שזה נראה ככה...)

קשה לי לראות את המסך מרוב דמעות,
הלכתי לשרותים, פתאום נפל לי גוש לתוך האסלה, אספתי אותו לכלי ונסעתי למיון נשים.
בצילום האולטרא-סאונד, שק ההריון שניראה שלשום, כבר לא ניראה, ביקשתי מהרופא שימשיך לחפש והוא לא התייאש אך לבסוף גם אני כבר הבנתי - שק ההריון נמצא על השולחן, בתוך הכלי שהבאתי.
האחות אמרה לי שה' אוהב אותי כי הכל יצא טבעי ולא אצטרך לעבור גרידה.
אם ככה זה כשה' אוהב...

תודה לכולכן, בימי הקשים האלה שאני עוברת אתן מהוות הגורם המעודד ביותר שלי.

אור , אין לי מלים מנחמות, מקווה שתצליחי לעבור דרך הכאב, תתאבלי על ההריון שאבד ותמשיכי הלאה. המון
מירב,
אבל גם אם ההריון יגמר בהפלה,עדיף שזה יהיה בשלב מוקדם יותר ותוכלי להתחיל לנסות שוב
גם אני הרגשתי ככה, בהתחלה זה עצבן אותי שאמרו לי את זה אבל אח"כ חשבתי שבסופו של דבר, כך חזרנו למסלול יותר מהר, נחמה פורתא.
תראי שאחרי תקופת אבל קצרה (את חייבת להיפרד מההריון הזה ע"מ לתת מקום להריון הבא), ברגע שתקבלי מחזור האופטימיות חוזרת וכבר מרגישים יותר טוב.
שולחת לכן כוח והמון אמונה בטוב.

מירב היקרה אני מקווה מכל הלב שהסוף שלך יהיה טוב יותר, מחזיקה לך אצבעות, אך למדתי מהניסיון המר שלי שמה שצריך לקרות יקרה .
אני יודעת שזה לא ינחם אותך אבל גם אם ההריון ייגמר בהפלה, עדיף שזה יהיה בשלב מוקדם יותר ותוכלי להתחיל לנסות שוב , והכי חשוב תדעי שעדיין יש עוד תקווה שבפעם הבאה יהיה יותר טוב.
זה לפחות מה שאני רוצה להאמין ...

מירב היקרה.
לי היה הריון שבו באולטרסאונד הראשון לא ראו דופק למרות שלפי וסת אחרונה היה שבוע 7. וגם היו מספר דימומים (לא כמו וסת קשה, אלא פחות). נולדה ילדה שהיום היא בת 7 וחצי. נהדרת.
הפחידו אותי בכל מיני "הפלה מאיימת" ועוד קללות...
ואני אגיד לך עוד משהו - אם זו הפלה מאיימת - אז שלא תאיים, שתיפול וזהו.
כי אם ההריון לא תקין עדיף שייפול. מה תעשי? שמירת הריון 40 שבועות?
אם משהו לא תקין סיכוי טוב שהעובר לא תקין, ועדיף שייפול מעצמו.

מי מכן יודעת על מקרה של "הפלה מאיימת" שהסתיים בלידה? או שבוע 7 לפי תאריך וסת אחרונה אך אולטרא-סאונד שמתאים לשבוע 5 שהסתיים בלידה?

אור יקרה,
אל תכעסי על התגובות האלה של האנשים, אני מאמינה שהם מבינים שכואב לך נורא וכל מה שנותר להם לעשות זה לנסות לנחם אותך ולהקל על כאבך ובתגובות כגון: "אוי, זה באמת נורא ואיום" הם עלולים להעצים את תחושת הטרגדיה שלך.
אני מבינה את זה כי אני נמצאת עכשיו ב"הפלה מאיימת": שבוע 7, יש שק הריון, אין עובר, אין דופק ומחכה לאולטרא-סאונד בעוד שבוע שאולי בכ"ז יתפתח משהו, בינתיים מדממת וסובלת מכאבים איומים, ובעלי אומר: "שטויות, אפילו אם יפול אז עוד חודש, חודשיים, שנה, בסוף זה יגיע, הרי אישה זה מפעל לילדים..." וברור לי שהוא מאוכזב ובסה"כ מנסה לעודד אותי ואת עצמו.
את מבינה?

מאחלת לך מכל הלב שההריון הבא יהיה במהרה!

לפני כחודש עברתי הפלה בשבוע 23 , בשל ירידת מים, אני לא יכולה לתאר את הכאב הנורא שהרופא אומר שצריך להפסיק את ההריון. זה לא הריון שבא לי בקלות לקח לי כשנתיים, עם זריקות וטיפולים להגיע לרגע הזה של "כמעט אמא",
וכואב שברגע אחד בלי התראה מוקדמת הכל נגמר וצריך להתחיל מהתחלה, שוב המתנה בציפייה לווסת, ביוץ, וזריקות.
אני מנסה לחפש תקווה שבפעם הבאה יהיה מהיר יותר, ועם סוף טוב, אך לצערי למדתי שאין דבר בטוח ועד שאני לא אחזיק בידיי תינוק שלי אני לא ארגע.
מה שנורא מפריע לי שהסביבה לא מבינה ואנשים אומרים שזה עדיין לא תינוק, ושיכל להיות יותר גרוע ואולי משהו בעובר לא היה בסדר, ואני לא מבינה אני כרגע איבדתי את הדבר הכי יקר לי בחיים, וממש לא נעים לשמוע ואולי אפילו מעצבן שמישהו אומר שהתינוקת שלי הייתה אולי לא בסדר .
אני מנסה להתמודד עם הכאב אך כל דבר מזכיר לי את הכאב הנורא שעברתי, אבל כמה שזה מוזר הדבר היחיד שנותן לי תקווה הוא הבן של גיסתי שנולד שעה אחת לאחר שאיבדתי את התינוקת שלי , ושאני מסתכלת עליו אני יודעת ומקווה שיש עוד תקווה...

אביב מאחלת לך גוד-לאק ומחזיקה לך אצבעות...

רסיסים של אור יקרה.
מחזיקה לך אצבעות.
את מוזמנת לבקר בכל אחד מהדפים ב-מדור הריון ו-מדור לידה או בדף נשים מצפות, או לפתוח לך דף בית ולעדכן אותנו שם. פשוט תלחצי על הקישור עם הסימן שאלה של הכינוי שלך וזה יפתח דף חדש שיכול להיות גם ה _דף בית אישי שלך אם תרצי. אל תדאגי אנחנו נמצא אותך.
תרגישי נפלא!

הבנתי את הרמז... האמת שאני חושבת שיום רביעי בלילה היא שיא הייאוש ואחריו קיבלתי ים של אופטימיות זהירה (אני אפילו מרשה לעצמי בראש לחשוב על שמות לעוברונת...). בכל מקרה, אני בורחת מכאן ומקווה שלא אצטרך לשוב לעולמים... אנסה לעדכן אתכן באופן אחר (אני לא ממש בקיאה בכל נושאי הפורומים האלה ולא בטוחה לאן לעבור...), שיהיה שבוע טוב ומלא בשורות טובות, התחלות חדשות והמון בריאות ואושר לכולם...

בטון של "אני לא רוצה אותך פה ולא רוצה שתגיעי לפה ואין סיבה שתגיעי לפה"
תמר, אותך לפולניות אנונימיות !
אביב באמת, למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?. יש המון דפים מעודדים באתר הזה, ואם את לא מוצאת תפתחי לך דף תמיכה, ומיד כולנו נבוא עם שלל

אביב מאוחר, מה שרציתי לומר ושכחתי זה שתוציאי את עצמך מהדף הזה. את מוזמנת לפתוח דף חדש.
זה נאמר לא בטון של גירוש אלא בטון של "אני לא רוצה אותך פה ולא רוצה שתגיעי לפה ואין סיבה שתגיעי לפה"

תתעודדי אני נורא מבינה אותך אבל זה גם מתובל במנה הגונה של הורמונים אז תנסי לעשות רציונליזציה (מילה משובחת) ולנתק לרגע את הרגשות תראי שהשד לא נורא.... סה"כ את עוד לא יודעת כלום וזה נכון שחוסר ודאות הורג אבל הוא עדיף על האלטרנטיבה הגרועה מבין השתיים העומדות בפנייך ועדיין לא הגעת לשם...אז רילקס ויהיה בסדר....

תודה על כל התמיכה, אני מניחה שהייאוש הוא נגזרת של העייפות הקשה, אני לא מצליחה לישון יותר מארבע שעות בלילה מאז הבדיקה, מוכר למישהי ??? יותר מזה זו תקופה קשה נורא, יום הזיכרון והמון קונוטציות שבאות איתו, ועוד ועוד. אני חושבת שהמושג התמוטטות עצבים הוא ממש מתאים לי עכשיו.

אביב מתוקה - חלבון עוברי זו בדיקה סטטיסטית טיפשית שנשבעתי שלא אעשה אותה שוב...
עם אתגר יצא לי 1 ל-80 רציתי למות עד שהגיעו התוצאות של מי השפיר הייתי בהתמוטטות עצבים והכל היה כשורה תהיי אופטימית...
אגב שקיפות עורפית עשית?

אוי אביב, אני לא יודעת מה לומר. למה את כ"כ פסימית? למה שלא יהיה בסדר? למה להקשות על עצמך בלי שצריך? חלבון עוברי זאת הבדיקה הכי לא אמינה עלי אדמות.
יש דברים בחיים שעדיף לצפות להם כדי לא להתאכזב. הפסקת הריון היא לא אחד מהם. אם חס וחלילה יהיו תשובות לא טובות לא יעזרו לך כל הרגשות השליליים, זה לא משהו שאפשר להתכונן אליו.
מתפללת בשבילך.

אני עוד לא לגמרי שם, אחרי חלבון עוברי נוראי ומי שפיר, מחכה בכסיסת ציפורניים וכל דבר שזז עד שיגיעו התשובות, אני יודעת שצריך להיות אופטימיים אבל אני מרגישה איך כבר התחלתי להתאבל על התינוקת המקסימה והאולי פגועה שלי. אני כותבת את זה ורוצה למות. שני הבנים המקסימים שלי רוצים אותי מחוץ לחדר ואני שקועה בעצב וביאוש הזה ולא מצליחה להאמין שאולי יהיה בסדר. אולי זה בגלל עייפות מצטברת מלילות בלי שינה בגלל הפחדים והסיוטים ואולי זה באמת אינטואיציה פנימית ??? לא יודעת, מתה להיות בעוד שבוע ואם הכל באמת בסדר אז להיות כבר בסוף של הכל, בשלב המדהים שהיא עליי ויונקת בשקיקה. האמת שנכנסתי לפורום כדי לברר מה הנהלים של הפסקת הריון בשבועות יותר מתקדמים ממה שסיפרתן ואני חושבת שמהסיפורים שלכן הבנתי שאני עדיין לא מצליחה אפילו להעריך את קצה קוצו של האובדן. עזר לי קצת לשחרר כאן את כל הפחדים והחרדות שלי, הלוואי ואתבדה...

לא בהולד. כל הזמן מנסים.

מיכל מזל טוב על המחזור שהגיע ... שמחה בשבילך

תמר לא ברור מדברייך האם בארבעת המחזורים שהיו ניסית להיכנס או שמא את במין הולד כזה ?

לימור, מיכל כתבה בדיוק מה שרציתי ולא הצלחתי. אני באמת חושבת שהוא יקבל את זה ביתר קלות ממה שאת חושבת ולכולכם יהיה יותר קל.


וכל יום שעובר ואני לא מקבלת נראה כמו נצח. כאילו החיים יחזרו למסלולם רק אחרי שיהיה לי מחזור ועד אז אני בהמתנה
בול ככה הרגשתי. (אחרי הפלה -מי לא?) ולמרות שאמרו לנו לחכות למחזור אחד לא חיכינו, אמרתי שאם זה יקרה, זה יקרה. נאיבית בטרוף, אני יודעת.
כבר היו 4 מחזורים מאז. בינתיים הפסקתי להשתחרר מהחישובים באיזה שבוע/חודש הייתי אמורה להיות.

התחושה הכי חזקה שיש לי מאז שההריון הסתיים זה שהזמן נעצר, פשוט נעמד לו. הימים נורא ארוכים ולא עוברים, אני לא מסוגלת להתרכז בעבודה ולא לחשוב, וכל יום שעובר ואני לא מקבלת נראה כמו נצח. כאילו החיים יחזרו למסלולם רק אחרי שיהיה לי מחזור ועד אז אני בהמתנה, ומצד אחד יש תחושה שהזמן זוחל, ומצד שני כשאני מסתכלת על היומן , הוא רץ לו ומתבזבז לו וכלום לא קורה... מתסכל נורא.

---

בדיוק חודש אחרי שהתחיל הדימום ההוא התחיל עוד דימום. איזה יופי. פעם ראשונה בחיי שאני שמחה לקראתו, זה אומר שהגוף חוזר למסלול, ואחרי החודש הזה אפשר לחזור ולהתחיל לנסות. בינתיים עוד רופאים, בדיקות, דיאטה.

לי נאמר שהמחזור הראשון אמור להגיע אחרי חודש עד 6 שבועות, וגם אז לא בטוח שהיה ביוץ. וגם אז הרופאים ממליצים לחכות עוד מחזור אחד, כאילו לנוח, לתת לגוף להתאושש, אז אני הולכת להשמע להמלצה, למרות שבהתחלה חשבתי שלא אעשה זאת, אולי כך יהיו פחות אכזבות.