על ידי לאה_מ* » 14 אוגוסט 2005, 11:15
- ריבוי זהויות ורב תרבותיות
על פי גישתו של גירץ , זהותו של אדם מתכוננת בדרך של דיאלוג עם תרבותו ועם תרבויות אחרות ואינדיבידואלים הבאים מתרבויות אחרות – בכל אדם קיים, אם כן, ריבוי זהויות, כאשר כינון הזהות נעשה באופן סינכרוני, על פי הזמן, המקום והנסיבות.
תפיסת היחיד כרב-תרבותי בפני עצמו, מציבה אמנם קשיים במישור של התקשורת הבין-אישית ואף במישור של קונפליקטים פנימיים בין זהויות שונות של הפרט, אולם מאידך היא מהווה את הבסיס לשיח הגישורי, בעיקר זה הפוסט-מודרני , הרואה את הפרט כרב-תרבותי, ושם דגש על ההבניות התרבותיות הטבועות בנו כחלק בלתי נפרד מזהותנו וכגורם מכונן בהתנהגותנו.
חשוב להדגיש, כי גם אם התזה המועלית בעבודה זו בדבר קיומה של תרבות ילדית שונה מתרבות המבוגרים היא שגויה, הרי שההתייחסות לילדים כאל תרבות נפרדת, וההתייחסות ליחסים בין הורים וילדים באספקלריה של משא ומתן בין-תרבותי, תאפשר תקשורת טובה יותר בין הורים לילדים בפרט ובין מבוגרים לילדים בכלל בחברה, ולפיכך תשפר את התקשורת בחברה באופן כללי.
לשם ייעול הדיאלוג בין מבוגרים לילדים בכלל, ובין הורים לילדיהם בפרט, יש צורך במודל אינטראקציה המתבסס על תפיסה בין-תרבותית. המודל אינו יכול להיות "מרשמי" (prescriptive), הואיל ורעיון הרב-זהותיות למעשה מאיין אפשרות של מודל מרשמי, המתאים לכל המצבים ולכל המעורבים, אלא דורש התאמה של המודל לתרבויות הדומיננטיות בכל סיטואציה וסיטואציה, ולזהות הפרטים בכל סיטואציה של משא ומתן. על מודל משא ומתן יעיל להיות, אם כן, מודל גמיש (elicitive), המתבסס על הפרטים ועל הסיטואציה , ומאפשר שימוש בכישורי המשא ומתן ויישוב הסכסוכים הקיימים אצל הצדדים והמובנים בתרבויות השונות שלהם.
עם זאת, המודל אינו יכול להתבסס אך ורק על הפרטים, אלא עליו להיות בעל אופי כולל, אחרת הוא הופך ממודל לאמצעי פתרון לסכסוך ספציפי, ולא זו הכוונה.
המודל המוצע, מתבסס, אם כן, על תפיסת התרבות של אברוך מחד ועל גישת הרב-זהותיות של גירץ מאידך, כאשר הוא שואב אלמנטים פרקטיים מתוך מודל המשא ומתן הבין-תרבותי של טינג-טומי.
רוג'רס וסטיינפט מדברים על יחסיות תרבותית (cultural relativism), שהיא המידה בה יכול אדם לשפוט תרבות אחרת על פי ההקשר של אותה תרבות. במידה רבה זהו ההיפך מאתנוצנטריזם.
כאשר הורים ישפטו את ילדיהם על פי הסטנדרטים, המנהגים והערכים של התרבות הילדית, הם יסחפו פחות לתיוג ולהטיות ייחוס, ובד בבד עם יצירת מערכת יחסים בריאה יותר עם ילדיהם, הם יגדלו גם ילדים מאושרים יותר ובטוחים יותר בעצמם.
ההתעלמות המוחלטת מתרבותו של המעריך הינה בלתי אפשרית, אך המטרה היא לפתח מודעות לתרבות, ולעבור מאתנוצנטריזם לאתנו-רלטיביזם, ליחסיות תרבותית, היינו, לגישה המודעת להבדלים בין-תרבותיים, מודעת למגבלותיו של המעריך ומנסה לנטרל, ככל האפשר, את השיפוטיות הנלווית להערכה.
רוג'רס וסטיינפט מציינים ששה שלבים במעבר מאתנוצנטריזם לאתנו-רלטיביזם:
- הכחשה של הבדלים בין תרבותיים – הטענה כאילו בני האדם זהים.
- התגוננות מפני הבנה של הבדלים תרבותיים, משום שהם עלולים להוות איום לתפיסת העולם של האדם.
- מינימיזציה של הבדלים תרבותיים והדגשה של דמיון בין-תרבותי.
- קבלה של הבדלים תרבותיים, מוכרים ומובנים.
- התאמת דרך החשיבה וההתנהגות של אדם להבדלים התרבותיים.
- אינטגרציה של ההבדלים התרבותיים לתוך תפיסת העולם של האדם, באופן שהזהות של האדם היא בו בזמן חלק מהתרבות האחרת וגם נפרדת ממנה, ונוצרת פרספקטיבה חדשה של "תרבות שלישית", המחליפה את הפרספקטיבה הישנה של התרבות המקורית.
על ההורה החפץ לשפר את התקשורת עם ילדו להקדיש מאמץ להבנת התרבות הילדית, הבנת הממשקים בינה לבין תרבות המבוגרים והבנת המאפיינים הייחודיים שלה, אשר אינם עולים בקנה אחד עם אלה של תרבותו הוא. עליו להבין, שעל אף שילדו הוא בשר מבשרו, הרי שעדיין יתכנו – ואמנם קיימים – הבדלים תרבותיים ביניהם, שהכרתם תתרום לשיפור הדינמיקה הורה-ילד.
על ההורה להקדיש מאמץ להבנת התרבות שלו – לנסות להבין ככל האפשר מהן ההבניות התרבותיות המכוונות בלא מודע את התנהגותו. במסגרת מאמץ זה מומלץ ללמוד על הורות בתרבויות שונות, שכן לימוד זה פותח להורה המתבונן זווית ראיה בין-תרבותית, המאפשרת לא רק הכרה בקיומן של אלטרנטיבות לדרך ההורות שלו, אלא גם מספקת אפשרות בחינה של השפעת התרבות בה הוא חי על סגנון ההורות האישי שלו – מעין אפשרות להפוך את התרבות שלו לשקופה פחות, לנוכחת יותר ולמודעת יותר בהתנהלות היומיומית שלו עם ילדיו.
על ההורה להיות מודע להתייחסותו האתנוצנטרית לילדים בכלל ולילדיו בפרט, ולעשות מאמץ מודע וברור לנהוג בילדיו באופן המכבד את תרבותם, ורואה בה אופציה לגיטימית, ולא באופן הרואה עליונות אינהרנטית של תרבות המבוגרים.
על ההורה להיות מודע לרכיב הדינמי של התרבות, להשתנות המתמדת – הן של תרבותו הוא, והן של התרבות של ילדיו, כאשר השתנות התרבות הילדית נגזרת, בין היתר, מגילו של הילד והתפתחותו, משינויים ותמורות בתרבות המבוגרים הסובבת את התרבות הילדית הספציפית ומהטמעה זוחלת של תרבות המבוגרים בילד.
על כל אלה ניתן להרכיב אלמנטים מתוך מודל המשא ומתן הבין-תרבותי של טינג-טומי: הבנה של הציפיות השונות של ההורה והילד, הנובעות מהבניות תרבותיות הדדיות, מודעות להטיות בתפיסת הקונפליקט על ידי ההורה ועל ידי הילד, לרבות מודעות לסטריאוטיפיזציה ותיוג של הצד השני, בעיקר של הילד על ידי ההורה, צרכי התדמית השונים של ההורה ושל הילד, והסתירה בין מילוי צרכים אלה בסיטואציה נתונה, מטרות ההורה והילד בסיטואציה נתונה, והבנה של הציפיות של כל אחד מהם מאפיזודת הקונפליקט הספציפית.
על ההורה להבין את הדרכים ליישוב סכסוכים בתרבות הילדית, ולתת להן מקום של כבוד בהתייחסות שלו לסכסוכים בין ילדים – הורה הרואה את התרבות הילדית לנגד עיניו, יטפח ויחזק את כישורי האמפתיה של ילדו, במקום לבטל אותם ולעודד את ילדו להגיב בצורה תוקפנית, שאינה מתאימה לתרבות הילדית, הוא יכבד את דרכי יישוב הסכסוכים הקיימות בתרבות הילדית וימנע, במידת האפשר, מלהתערב בסכסוכים בין ילדים, על מנת שלא לפגוע ברקמה העדינה של יישוב הסכסוכים הייחודית לתרבות זו, ובהתפתחות מיומנות יישוב הסכסוכים הילדית אצל ילדיו. הורה כזה יבין את הצורך ליישב סכסוכים תוך גילוי התחשבות וכבוד כלפי מנגנון יישוב הסכסוכים הקיים, וכדברי לדרה, יתמקד ב"גילוי והעצמה של המשאבים, המודלים והמכניזמים ליצירת שלום הקיימים בתוך ההקשר התרבותי" . אם לנסח זאת במונחים של מודל הגישור הטרנספורמטיבי , ההורה ישאף לספק לילדו הכרה והעצמה ביכולות שלו, הנובעות, בין היתר מתוך התרבות הילדית.
[list=1]
[*] ריבוי זהויות ורב תרבותיות
[/list]
על פי גישתו של גירץ , זהותו של אדם מתכוננת בדרך של דיאלוג עם תרבותו ועם תרבויות אחרות ואינדיבידואלים הבאים מתרבויות אחרות – בכל אדם קיים, אם כן, ריבוי זהויות, כאשר כינון הזהות נעשה באופן סינכרוני, על פי הזמן, המקום והנסיבות.
תפיסת היחיד כרב-תרבותי בפני עצמו, מציבה אמנם קשיים במישור של התקשורת הבין-אישית ואף במישור של קונפליקטים פנימיים בין זהויות שונות של הפרט, אולם מאידך היא מהווה את הבסיס לשיח הגישורי, בעיקר זה הפוסט-מודרני , הרואה את הפרט כרב-תרבותי, ושם דגש על ההבניות התרבותיות הטבועות בנו כחלק בלתי נפרד מזהותנו וכגורם מכונן בהתנהגותנו.
חשוב להדגיש, כי גם אם התזה המועלית בעבודה זו בדבר קיומה של תרבות ילדית שונה מתרבות המבוגרים היא שגויה, הרי שההתייחסות לילדים כאל תרבות נפרדת, וההתייחסות ליחסים בין הורים וילדים באספקלריה של משא ומתן בין-תרבותי, תאפשר תקשורת טובה יותר בין הורים לילדים בפרט ובין מבוגרים לילדים בכלל בחברה, ולפיכך תשפר את התקשורת בחברה באופן כללי.
לשם ייעול הדיאלוג בין מבוגרים לילדים בכלל, ובין הורים לילדיהם בפרט, יש צורך במודל אינטראקציה המתבסס על תפיסה בין-תרבותית. המודל אינו יכול להיות "מרשמי" (prescriptive), הואיל ורעיון הרב-זהותיות למעשה מאיין אפשרות של מודל מרשמי, המתאים לכל המצבים ולכל המעורבים, אלא דורש התאמה של המודל לתרבויות הדומיננטיות בכל סיטואציה וסיטואציה, ולזהות הפרטים בכל סיטואציה של משא ומתן. על מודל משא ומתן יעיל להיות, אם כן, מודל גמיש (elicitive), המתבסס על הפרטים ועל הסיטואציה , ומאפשר שימוש בכישורי המשא ומתן ויישוב הסכסוכים הקיימים אצל הצדדים והמובנים בתרבויות השונות שלהם.
עם זאת, המודל אינו יכול להתבסס אך ורק על הפרטים, אלא עליו להיות בעל אופי כולל, אחרת הוא הופך ממודל לאמצעי פתרון לסכסוך ספציפי, ולא זו הכוונה.
המודל המוצע, מתבסס, אם כן, על תפיסת התרבות של אברוך מחד ועל גישת הרב-זהותיות של גירץ מאידך, כאשר הוא שואב אלמנטים פרקטיים מתוך מודל המשא ומתן הבין-תרבותי של טינג-טומי.
רוג'רס וסטיינפט מדברים על יחסיות תרבותית (cultural relativism), שהיא המידה בה יכול אדם לשפוט תרבות אחרת על פי ההקשר של אותה תרבות. במידה רבה זהו ההיפך מאתנוצנטריזם.
כאשר הורים ישפטו את ילדיהם על פי הסטנדרטים, המנהגים והערכים של התרבות הילדית, הם יסחפו פחות לתיוג ולהטיות ייחוס, ובד בבד עם יצירת מערכת יחסים בריאה יותר עם ילדיהם, הם יגדלו גם ילדים מאושרים יותר ובטוחים יותר בעצמם.
ההתעלמות המוחלטת מתרבותו של המעריך הינה בלתי אפשרית, אך המטרה היא לפתח מודעות לתרבות, ולעבור מאתנוצנטריזם לאתנו-רלטיביזם, ליחסיות תרבותית, היינו, לגישה המודעת להבדלים בין-תרבותיים, מודעת למגבלותיו של המעריך ומנסה לנטרל, ככל האפשר, את השיפוטיות הנלווית להערכה.
רוג'רס וסטיינפט מציינים ששה שלבים במעבר מאתנוצנטריזם לאתנו-רלטיביזם:
[list=1]
[*] הכחשה של הבדלים בין תרבותיים – הטענה כאילו בני האדם זהים.
[*] התגוננות מפני הבנה של הבדלים תרבותיים, משום שהם עלולים להוות איום לתפיסת העולם של האדם.
[*] מינימיזציה של הבדלים תרבותיים והדגשה של דמיון בין-תרבותי.
[*] קבלה של הבדלים תרבותיים, מוכרים ומובנים.
[*] התאמת דרך החשיבה וההתנהגות של אדם להבדלים התרבותיים.
[*] אינטגרציה של ההבדלים התרבותיים לתוך תפיסת העולם של האדם, באופן שהזהות של האדם היא בו בזמן חלק מהתרבות האחרת וגם נפרדת ממנה, ונוצרת פרספקטיבה חדשה של "תרבות שלישית", המחליפה את הפרספקטיבה הישנה של התרבות המקורית.
[/list]
על ההורה החפץ לשפר את התקשורת עם ילדו להקדיש מאמץ להבנת התרבות הילדית, הבנת הממשקים בינה לבין תרבות המבוגרים והבנת המאפיינים הייחודיים שלה, אשר אינם עולים בקנה אחד עם אלה של תרבותו הוא. עליו להבין, שעל אף שילדו הוא בשר מבשרו, הרי שעדיין יתכנו – ואמנם קיימים – הבדלים תרבותיים ביניהם, שהכרתם תתרום לשיפור הדינמיקה הורה-ילד.
על ההורה להקדיש מאמץ להבנת התרבות שלו – לנסות להבין ככל האפשר מהן ההבניות התרבותיות המכוונות בלא מודע את התנהגותו. במסגרת מאמץ זה מומלץ ללמוד על הורות בתרבויות שונות, שכן לימוד זה פותח להורה המתבונן זווית ראיה בין-תרבותית, המאפשרת לא רק הכרה בקיומן של אלטרנטיבות לדרך ההורות שלו, אלא גם מספקת אפשרות בחינה של השפעת התרבות בה הוא חי על סגנון ההורות האישי שלו – מעין אפשרות להפוך את התרבות שלו לשקופה פחות, לנוכחת יותר ולמודעת יותר בהתנהלות היומיומית שלו עם ילדיו.
על ההורה להיות מודע להתייחסותו האתנוצנטרית לילדים בכלל ולילדיו בפרט, ולעשות מאמץ מודע וברור לנהוג בילדיו באופן המכבד את תרבותם, ורואה בה אופציה לגיטימית, ולא באופן הרואה עליונות אינהרנטית של תרבות המבוגרים.
על ההורה להיות מודע לרכיב הדינמי של התרבות, להשתנות המתמדת – הן של תרבותו הוא, והן של התרבות של ילדיו, כאשר השתנות התרבות הילדית נגזרת, בין היתר, מגילו של הילד והתפתחותו, משינויים ותמורות בתרבות המבוגרים הסובבת את התרבות הילדית הספציפית ומהטמעה זוחלת של תרבות המבוגרים בילד.
על כל אלה ניתן להרכיב אלמנטים מתוך מודל המשא ומתן הבין-תרבותי של טינג-טומי: הבנה של הציפיות השונות של ההורה והילד, הנובעות מהבניות תרבותיות הדדיות, מודעות להטיות בתפיסת הקונפליקט על ידי ההורה ועל ידי הילד, לרבות מודעות לסטריאוטיפיזציה ותיוג של הצד השני, בעיקר של הילד על ידי ההורה, צרכי התדמית השונים של ההורה ושל הילד, והסתירה בין מילוי צרכים אלה בסיטואציה נתונה, מטרות ההורה והילד בסיטואציה נתונה, והבנה של הציפיות של כל אחד מהם מאפיזודת הקונפליקט הספציפית.
על ההורה להבין את הדרכים ליישוב סכסוכים בתרבות הילדית, ולתת להן מקום של כבוד בהתייחסות שלו לסכסוכים בין ילדים – הורה הרואה את התרבות הילדית לנגד עיניו, יטפח ויחזק את כישורי האמפתיה של ילדו, במקום לבטל אותם ולעודד את ילדו להגיב בצורה תוקפנית, שאינה מתאימה לתרבות הילדית, הוא יכבד את דרכי יישוב הסכסוכים הקיימות בתרבות הילדית וימנע, במידת האפשר, מלהתערב בסכסוכים בין ילדים, על מנת שלא לפגוע ברקמה העדינה של יישוב הסכסוכים הייחודית לתרבות זו, ובהתפתחות מיומנות יישוב הסכסוכים הילדית אצל ילדיו. הורה כזה יבין את הצורך ליישב סכסוכים תוך גילוי התחשבות וכבוד כלפי מנגנון יישוב הסכסוכים הקיים, וכדברי לדרה, יתמקד ב"גילוי והעצמה של המשאבים, המודלים והמכניזמים ליצירת שלום הקיימים בתוך ההקשר התרבותי" . אם לנסח זאת במונחים של מודל הגישור הטרנספורמטיבי , ההורה ישאף לספק לילדו הכרה והעצמה ביכולות שלו, הנובעות, בין היתר מתוך התרבות הילדית.