על ידי הגבירה_בחום* » 09 נובמבר 2008, 15:19
אני מחפשת כבר כל-כך הרבה זמן, ומרגישה כל הזמן שאני על הסף, ואז מתרחקת שנות אור.
קודם כל, זו הרגשה שאני חושבת שכולם חשים לפעמים. יש כל הזמן תנועה על ציר. לפעמים מרגישים שמתקרבים, לפעמים מרגישים מאוד רחוקים,
אני יכולה להעיד רק מניסיוני עם דרכי שלי והתבוננות על הדרך שעושים תלמידיי שעם השנים מתחזקת תחושת ההתקרבות ואיזושהי ידיעה פנימית, הרגשה שאני בדרך, שאני לפחות על השביל הנכון. זה לא אומר שאני לא מתרחקת לפעמים, זה לא אומר שאני לא סוטה מהשביל לפעמים - אבל בגדול בראיה רחבה, יש יותר התקרבות מאשר התרחקות.
השילוב של הפועל "לרדוף" עם "שלווה" הוא לא משהו, בתור התחלה
כן, זה נכון שלפעמים אנחנו כ"כ רוצים והדרך היחידה שאנחנו מכירים היא להאבק, לצאת למלחמה נגד עצמינו או מה שזה לא יהיה ואז בדרך כלל, כשאני חיים מתוך תחושת מאבק, קשה לנו ללמוד ולהתקדם. הלמידה והקליטה והתחושה שאנחנו גדלים קורית בד"כ כשאנחנו מפויסים, לא מתאמצים להגיע לאיזשהו מקום בכוח. אני אומרת את זה לגמרי מתוך הזדהות איתך ועם תחושת המאבק שתוקפת לא אחת אותי.
אני חושבת שהצעד הראשון הוא לקבל את איפה שאת נמצאת עכשיו. לקבל בהשלמה, לא בשאט נפש, בחיוך. להגיד: אני, "מחפשת שלווה" נמצאת כרגע במקום כזה וכזה כשאני לא מרוצה מ X וכן מרוצה מ- Y והייתי רוצה להיות ככה וככה. ולעצור רגע כדי באמת לקלוט את זה בכדי להבין באמת ובאופן מעשי לאיזה כיוון את רוצה לפנות.
מניסיוני, מה שאנחנו נאבקים בו, נדבק אלינו עוד יותר חזק.
אבל איך בודקים? אני לא מפסיקה לנסות לבדוק ולהבין, אבל לא מצליחה לנקות עד הרצון האמיתי הטהור.
לקבל את מי שאת והמקום שאת נמצאת בו כרגע, למצוא דרך, שיטה, מסגרת, מורה שבהם תוכלי ללמוד איך לנקות הרצון האמיתי הטהור
ולבסוף להבין ש לנקות עד הרצון האמיתי הטהור הוא תהליך ארוך שלוקח זמן. להסכים להיות בהתחלה, בצעד הראשון, בשלב הראשון.
@}@}
[u]אני מחפשת כבר כל-כך הרבה זמן, ומרגישה כל הזמן שאני על הסף, ואז מתרחקת שנות אור.[/u]
קודם כל, זו הרגשה שאני חושבת שכולם חשים לפעמים. יש כל הזמן תנועה על ציר. לפעמים מרגישים שמתקרבים, לפעמים מרגישים מאוד רחוקים,
אני יכולה להעיד רק מניסיוני עם דרכי שלי והתבוננות על הדרך שעושים תלמידיי שעם השנים מתחזקת תחושת ההתקרבות ואיזושהי ידיעה פנימית, הרגשה שאני בדרך, שאני לפחות על השביל הנכון. זה לא אומר שאני לא מתרחקת לפעמים, זה לא אומר שאני לא סוטה מהשביל לפעמים - אבל בגדול בראיה רחבה, יש יותר התקרבות מאשר התרחקות.
[u]השילוב של הפועל "לרדוף" עם "שלווה" הוא לא משהו, בתור התחלה[/u]
כן, זה נכון שלפעמים אנחנו כ"כ רוצים והדרך היחידה שאנחנו מכירים היא להאבק, לצאת למלחמה נגד עצמינו או מה שזה לא יהיה ואז בדרך כלל, כשאני חיים מתוך תחושת מאבק, קשה לנו ללמוד ולהתקדם. הלמידה והקליטה והתחושה שאנחנו גדלים קורית בד"כ כשאנחנו מפויסים, לא מתאמצים להגיע לאיזשהו מקום בכוח. אני אומרת את זה לגמרי מתוך הזדהות איתך ועם תחושת המאבק שתוקפת לא אחת אותי.
אני חושבת שהצעד הראשון הוא לקבל את איפה שאת נמצאת עכשיו. לקבל בהשלמה, לא בשאט נפש, בחיוך. להגיד: אני, "מחפשת שלווה" נמצאת כרגע במקום כזה וכזה כשאני לא מרוצה מ X וכן מרוצה מ- Y והייתי רוצה להיות ככה וככה. ולעצור רגע כדי באמת לקלוט את זה בכדי להבין באמת ובאופן מעשי לאיזה כיוון את רוצה לפנות.
מניסיוני, מה שאנחנו נאבקים בו, נדבק אלינו עוד יותר חזק.
[u]אבל איך בודקים? אני לא מפסיקה לנסות לבדוק ולהבין, אבל לא מצליחה לנקות עד הרצון האמיתי הטהור.[/u]
לקבל את מי שאת והמקום שאת נמצאת בו כרגע, למצוא דרך, שיטה, מסגרת, מורה שבהם תוכלי ללמוד איך לנקות הרצון האמיתי הטהור
ולבסוף להבין ש [u]לנקות עד הרצון האמיתי הטהור[/u] הוא תהליך ארוך שלוקח זמן. להסכים להיות בהתחלה, בצעד הראשון, בשלב הראשון.
@}@}