על ידי אמא_של_שפן* » 03 דצמבר 2007, 10:33
יש ללוחשת הרבה מאד דברים שלא הסכמתי איתם, הרבה מאד דברים שלא היו רלוונטים לגבי בכלל (בגלל החלטות שהחלטתי לגבי איך אני רוצה לגדל את ילדי, ודברים שאני החלטתי שטוב לי לעשות ולזרום אתם, ושלאמא אחרת אולי לא היו מתאימים), אבל גם לא מעט עצות טובות.
לגבי העניין של "סדר יום" - או שאני הבנתי לא נכון, או שכולן כאן הבינו לא נכון - אבל אני הבנתי שהיא בסך הכל מציעה לבדוק מהו סדר היום הטבעי של התינוק - והפלא ופלא מסתבר שיש כזה דבר. אם שמים לב כמה ימים מגלים שזה נכון - שילד מסויים, למשל, מתעורר בערך ב7-7:30 ביקיצה טבעית, שבערך ב11 עד12 הוא נעשה עייף שוב, שאחר הצהריים הוא נעשה נרגן בצורה מסויימת (מנסה להגיד לי משהו...), ויום אחד גיליתי שהסיבה היא בד"כ ש"משעמם לו" אז זו הזדמנות נהדרת לטיול או שטיפת כלים עם מנשא ומוסיקה או כל פעילות מסעירה אחרת.
מה זה נותן לי? את היכולת היעילה יותר לענות על צרכיו - כי אם אני יודעת שבבוקר הוא אוהב לנמנם הרבה תנומות קטנות, אבל בערך ב-11 הוא ירדם לזמן מה, אז אני יודעת לא להציע לו דוקא בזמן הזה לעשות משהו מסעיר (שוב, מסעיר ברמה של לרקוד עם אמא תוך כדי קיפול כביסה), כי הוא באמת מעדיף בשעות האלו "לצוף" בשקט. אז זה זמן טוב לשכב על השטיח בסלון ביחד, להסתכל על כתמי שמש בתקרה וללחוש סודות אחד לשני..
אני יודעת שכשהוא נרדם ב11 יש לי בדרך כלל די זמן להתקלח, אז אני לא אצטרך להתקלח בחיפזון כשהוא יושב בסל קל ומעוצבן בטירוף כי הוא רוצה עכשיו כירבול, ולאן אמא הלכה, ומה ל$&#$^ קורה כאן. ואת הטיול המסעיר לירקן או את הביקור של סבתא אני אעביר לשעה שבה הוא בד"כ סקרן ועירני, וכך שנינו נהנה יותר.
ברור שלכל "כלל" יש יוצא מן הכלל, אבל אני גיליתי (ממרום נסיוני עם ילד אחד, כן?) שיש לו באמת סדר טבעי לדברים, ושאם הסדר משתנה (לא השינוי ההדרגתי, הטבעי, אלא שינוי חד) כנראה שגם כאן הוא אומר לי משהו - אולי הוא מצונן, או עצוב, או כואבת לו הבטנונת הקטנה? אולי היום כל משקל העולם נפל על כתיפיו הורודות והוא רוצה רק חיבוק כל היום? זכותו, ויכולתי להבחין יותר בקלות שזה צורך מיוחד, כאילו שהוא אומר לי בברור - אמא, די לזרום, שימי לב!
עוד נקודה שעזרה לי אצלה היתה הערה אחת שממש "סידרה לי את הראש" כשהוא היה פצפון פצפון. כל בכי שלא ידעתי מייד "לפענח" (כלומר - לענות לו עם ציצי) היה מכניס אותי מאד ללחץ. הייתי מיד מנסה סדרה של "תשובות אפשריות": ציצי! לא? אז חיתול! לא? אז אולי המנשא לא נח! לא? אולי הוא רוצה את אבא! לא? וכולי וכולי. הכל בתזזיתיות כזו של לחץ שלא הועילה לאף אחד מאיתנו.
אז העצה שלה היתה פשוט להרגע לרגע (כן, אפילו שהוא בוכה, זה יקח רק רגע קטן) ולהביט בו . פשוט כל כך. והיא נותנת רשימה של "רמזים" למשל שאצל הרבה תינוקות התפתלות בצורה מסויימת מעידה על כאב בטן. ותוך ימים בודדים למדתי להקשיב לשפת הגוף שלו, ולהבין בד"כ מה הוא רוצה. וזה בעיני יותר טוב מלנסות "ניסוי וטעיה" של מה זה יכול להיות, כדי שהוא חס וחלילה לא יבכה לשניה. מה גם שיוצא שהוא בוכה יותר ככה ממילא.. זו נראתי לי גם גישה שמכבדת את התינוק יותר, כי היא מניחה שהוא יצור בעל רצונות, ושהוא מנסה לדבר איתנו כמיטב יכולתו, ואנחנו כהורים חייבים להקשיב כמיטב יכולתנו.
יש ללוחשת המון המון בעיות. בכל ספר גידול ילדים יש. תמיד יש "אג'נדה", תמיד יש אמונה לוהטת בצדקת הדרך (מישהו אמר "עקרון הרצף"?). בגלל זה צריך תמיד לקרוא אותם בערבון מוגבל, לקחת עצות טובות ולהתעלם מהאחרות. ואם הענווה מאפשרת, לקבל את זה שעצה מסויימת שממש ממש לא נראית לי הגיונית יכולה בכל זאת "לסדר את הראש" אצל מישהי אחרת - גם אם היא רק מבינה לפי הפתרון המוצע לבעיה שבמקרה יש לה שהספר הספציפי הזה ממש לא מתאים למשפחה שלה.
יש ללוחשת הרבה מאד דברים שלא הסכמתי איתם, הרבה מאד דברים שלא היו רלוונטים לגבי בכלל (בגלל החלטות שהחלטתי לגבי איך אני רוצה לגדל את ילדי, ודברים שאני החלטתי שטוב לי לעשות ולזרום אתם, ושלאמא אחרת אולי לא היו מתאימים), אבל גם לא מעט עצות טובות.
לגבי העניין של "סדר יום" - או שאני הבנתי לא נכון, או שכולן כאן הבינו לא נכון - אבל אני הבנתי שהיא בסך הכל מציעה לבדוק מהו סדר היום הטבעי של התינוק - והפלא ופלא מסתבר שיש כזה דבר. אם שמים לב כמה ימים מגלים שזה נכון - שילד מסויים, למשל, מתעורר בערך ב7-7:30 ביקיצה טבעית, שבערך ב11 עד12 הוא נעשה עייף שוב, שאחר הצהריים הוא נעשה נרגן בצורה מסויימת (מנסה להגיד לי משהו...), ויום אחד גיליתי שהסיבה היא בד"כ ש"משעמם לו" אז זו הזדמנות נהדרת לטיול או שטיפת כלים עם מנשא ומוסיקה או כל פעילות מסעירה אחרת.
מה זה נותן לי? את היכולת היעילה יותר לענות על צרכיו - כי אם אני יודעת שבבוקר הוא אוהב לנמנם הרבה תנומות קטנות, אבל בערך ב-11 הוא ירדם לזמן מה, אז אני יודעת לא להציע לו דוקא בזמן הזה לעשות משהו מסעיר (שוב, מסעיר ברמה של לרקוד עם אמא תוך כדי קיפול כביסה), כי הוא באמת מעדיף בשעות האלו "לצוף" בשקט. אז זה זמן טוב לשכב על השטיח בסלון ביחד, להסתכל על כתמי שמש בתקרה וללחוש סודות אחד לשני..
אני יודעת שכשהוא נרדם ב11 יש לי בדרך כלל די זמן להתקלח, אז אני לא אצטרך להתקלח בחיפזון כשהוא יושב בסל קל ומעוצבן בטירוף כי הוא רוצה עכשיו כירבול, ולאן אמא הלכה, ומה ל$[sup]&[/sup]#$^ קורה כאן. ואת הטיול המסעיר לירקן או את הביקור של סבתא אני אעביר לשעה שבה הוא בד"כ סקרן ועירני, וכך שנינו נהנה יותר.
ברור שלכל "כלל" יש יוצא מן הכלל, אבל אני גיליתי (ממרום נסיוני עם ילד אחד, כן?) שיש לו באמת סדר טבעי לדברים, ושאם הסדר משתנה (לא השינוי ההדרגתי, הטבעי, אלא שינוי חד) כנראה שגם כאן הוא אומר לי משהו - אולי הוא מצונן, או עצוב, או כואבת לו הבטנונת הקטנה? אולי היום כל משקל העולם נפל על כתיפיו הורודות והוא רוצה רק חיבוק כל היום? זכותו, ויכולתי להבחין יותר בקלות שזה צורך מיוחד, כאילו שהוא אומר לי בברור - אמא, די לזרום, שימי לב!
עוד נקודה שעזרה לי אצלה היתה הערה אחת שממש "סידרה לי את הראש" כשהוא היה פצפון פצפון. כל בכי שלא ידעתי מייד "לפענח" (כלומר - לענות לו עם ציצי) היה מכניס אותי מאד ללחץ. הייתי מיד מנסה סדרה של "תשובות אפשריות": ציצי! לא? אז חיתול! לא? אז אולי המנשא לא נח! לא? אולי הוא רוצה את אבא! לא? וכולי וכולי. הכל בתזזיתיות כזו של לחץ שלא הועילה לאף אחד מאיתנו.
אז העצה שלה היתה פשוט להרגע לרגע (כן, אפילו שהוא בוכה, זה יקח רק רגע קטן) [b]ולהביט בו[/b] . פשוט כל כך. והיא נותנת רשימה של "רמזים" למשל שאצל הרבה תינוקות התפתלות בצורה מסויימת מעידה על כאב בטן. ותוך ימים בודדים למדתי להקשיב לשפת הגוף שלו, ולהבין בד"כ מה הוא רוצה. וזה בעיני יותר טוב מלנסות "ניסוי וטעיה" של מה זה יכול להיות, כדי שהוא חס וחלילה לא יבכה לשניה. מה גם שיוצא שהוא בוכה יותר ככה ממילא.. זו נראתי לי גם גישה שמכבדת את התינוק יותר, כי היא מניחה שהוא יצור בעל רצונות, ושהוא מנסה לדבר איתנו כמיטב יכולתו, ואנחנו כהורים חייבים להקשיב כמיטב יכולתנו.
יש ללוחשת המון המון בעיות. בכל ספר גידול ילדים יש. תמיד יש "אג'נדה", תמיד יש אמונה לוהטת בצדקת הדרך (מישהו אמר "עקרון הרצף"?). בגלל זה צריך תמיד לקרוא אותם בערבון מוגבל, לקחת עצות טובות ולהתעלם מהאחרות. ואם הענווה מאפשרת, לקבל את זה שעצה מסויימת שממש ממש לא נראית לי הגיונית יכולה בכל זאת "לסדר את הראש" אצל מישהי אחרת - גם אם היא רק מבינה לפי הפתרון המוצע לבעיה שבמקרה יש לה שהספר הספציפי הזה ממש לא מתאים למשפחה שלה.