הכאב שבנפשי

שליחת תגובה

הצדק, לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הכאב שבנפשי

הכאב שבנפשי

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 מרץ 2016, 16:00

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תפני רפי יעקובי פסיכולוג שעזב הפסיכולוגיה הקלינית
והמציא שיטה שנקראת
בית ספר לידידות

הכאב שבנפשי

על ידי מחפשת* » 16 אפריל 2014, 12:13

מאיפה משיגים אנרגיות?

הכאב שבנפשי

על ידי אני_הילה* » 09 אוקטובר 2011, 22:56

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ונעמה יקרה,אני אשמח לדבר איתך
תעשי סימן ואשלח לך את מספר הטלפון
(())

הכאב שבנפשי

על ידי אני_הילה* » 09 אוקטובר 2011, 22:54

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

קוראת את עצמי
נרגשת
דומעת..
שולחת את מי שרוצה לקרוא מה שכתבתי עכשיו בדף אחר שפתחתי באותה תקופה של צירי לידה
אין לי בכלל חברים
ומה שמצחיק זה שבמהלך התקופה האחרונה זכיתי להכיר חלק נכבד מהכותבות היקרות בדפים שלי
תומכות ותומכים נפלאים שחבקו אותי כשהייתי הכי קשה עם עצמי
אוהבת אתכם חברים שלי
תודה

הכאב שבנפשי

על ידי נעמה* » 14 דצמבר 2010, 14:54

שלום הכאב שבנפשי. האם את עדיין מסתובבת כאן באתר? הייתי מאד רוצה לדבר איתך / להתייעץ בקשר לשבר שאני בתוכו.

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 11 יוני 2007, 00:19

(()) גם.

הכאב שבנפשי

על ידי מי_מה* » 09 יוני 2007, 23:00

(())

הכאב שבנפשי

על ידי כואב_אבל_פחות* » 09 יוני 2007, 22:52

זהו נהיה ניק חדש פתאום,חזרתי לקרוא אותי ואותכן קצת,והתרגשתי עד דמעות. כמה עברתי בשנתיים (בקושי) האלה!
אפילו עם אמא שלי יש קשר מסוג אחר,הרבה יותר קליל ונעים,פחתה בי כלכך עוצמת ההזדקקות,לאט לאט אני עוברת על תחומים שונים בחיי ועושה בהם סדר,
יוצרת את מקומי בעולם כמו תינוק שלומד ללכת-נופל וקם,ושוב נופל וקם,בלי כעס,בלי יאוש,המון תקווה,וידיעה-
אני אדע ללכת!!

הכאב שבנפשי

על ידי כרמית* » 07 ינואר 2007, 22:00

איתך. תהיי חזקה. תמיד.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 05 ינואר 2007, 21:36

רק רציתי לספר לכם שאני במקום כלכך טוב,עדיין,ומרגישה חזקה יותר מאי פעם,לא יודעת איך ולמה,משהו ממש טוב קרה וממשיך לקרות,אפילו יש לי חברות...יודעת שיהיו עוד נפילות אבל לא מאמינה שאגיע למעמקים החשוכים בהם הייתי ,וגם אם כן לא להרבה זמן.לא חושבת על זה אפילו,נהנית מלהיות,מלהרגיש שהמרכז בתוכי. אני כבר לא נשפכת החוצה בבהלה בכל פעם שיש קושי,זה תיאור קצת מוזר אבל זה בדיוק היה ככה. זה עדיין קורה מידי פעם אבל פחות,ודי מהר אני זוכרת לחזור פנימה.ולהיות שם. והמון דברים טובים מגיעים אלי... מקווה שנשים במשבר שיגיעו אל הדף הזה יוכלו לשאוב ממנו כוחות ואמונה ששינוי יכול לקרות גם במעמקים,ואולי בזכותם...שולחת לכן אהבה ואומץ!

הכאב שבנפשי

על ידי אמא_של_לילה* » 05 נובמבר 2006, 00:54

כמה שמחתי לפגוש אותך אצלי, וכשאת קוראת לי "יקרה" אני על סף בכי.
גם אני מתחזקת ממך מאוד. מכל הדברים שאת כותבת בכל מיני מקומות. מרגישה אותך מאוד.
את פרפורי ליבך. זה מרגש אותי. זה פותח את לבי ומחזק אותו במקום הפתוח.
אני מקווה שאת מתחילה להבין כמה אישה כמוך, אדם כמוך, - חשוב!
ליבך הפתוח והמרשה לעצמו לכאוב באופן האצילי הזה , מאפשר לאחרים לחיות. מבינה את זה?
סליחה אם דברי נשמעים מליציים, אבל אלו המוטיבים שמתוארים באגדות שבגלל העדרותם חרב הבית.
העדרותו של הלב הפתוח, זה הלב שרואים בו את הכאב והפציעה, זה הלב שאינו עסוק בהסתרה , בהסוואה, בשקר.
והנה את מעניקה מהמקום הזה ברוחב שכזה- כמה נדיבה את!
אני אוהבת אותך!

הכאב שבנפשי

על ידי אמא_של_לילה* » 04 נובמבר 2006, 14:05

הכאב שבנפשי,
נכון! נכון! נכון!
ועוד, את מתארת לעצמך כמה השפעה יש לתובנות כאלו על סביבתך הקרובה?...
הם חווים באופן הכי אוטנטי שקיים, לא דרך ספרים ותיאוריטיקנים את הכוחות שלך עצמך , לבדך, חופרת וצוללת לתוך עצמך ומביאה מתוך המעמקים של עצמך את הכוחות להאמין במה שכתבת כאן, הכוחות לברוא את עצמך מחדש- מחוזקת , בעלת יכולות כל כך גדולות לממש אהבה באופן הכי מזוכך.
סביבתך כמו צופה בשיעור גדול ויקר ומתוכו מתעצמים וגדלים!!!
הם חווים את קיומם של הכוחות האלו לא כמובנים מאליהם ולכן היחס אליהם לא יהיה כאל המובן מאליו. ונדמה לי שההפך מהמובן מאליו זוהי ה"ערות". (מלשון-להיות ער).

ולכן אני בכלל חושבת , שהאדם המתרחק מחברת "המחפש" - מפסיד.
אין שום רווח מלהיות במחיצת הנחרץ, זה שיודע הכל, שבטוח. רק ריפוד השקרים הנוחים. זה הכל.
לכן למשל אני רואה את דמותה של רות ממגילת -רות בתור דמות מפתח בהוויה הנשית.
תחשבי רק כמה גילולים, תהפוכות ומשברים בחרה לעבור האישה העצומה הזו.
אם מתעכבים ומנסים להתחבר אל מה שמסופר במגילה, ההתאלמנות, התאלמנות גיסתה, נותרות רק שלוש נשים בחברה שללא נוכחות גברית הן חסרות זכויות, הבחירה לצאת עם חמתה אל הלא נודע, אל הנדודים, אל ההצטרפות לעם שעל פי חוקיו הנוקשים אינו יכול לקבל אותה, להאמין בתחילה חדשה של חיים, המאבקים, התיחכום שגייסה לעצמה כדי להגיע אל בועז ומתוך כל אלו- ממנה נולד זרעו של המשיח.
... פתאום עולות בי הרבה מחשבות וסימני שאלה... צריכה לבדוק בתוכי כמה דברים...
רוצה להפליג עם המחשבות הנולדות בראשי ... חוששת להביא עלי את קצפן של אחרות...
משהו בדמותה של רות פתאום מתחדד לי לאיזשהו כיוון ואני רוצה לבדוק אותו לפני שאעלה אותו על הכתב.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 04 נובמבר 2006, 13:11

_במשבר האחרון שלי עם אמא שלי,בעיצומו של בכי היסטרי לא נשלט,לבד בבית כשניזכרתי במשהו שקרה,פתאום הבנתי שאני בוכה מתוך המהות של בת שלוש או אפילו פחות ,שמאד זקוקה לאמא כדי להמשיך ולהתקיים ואמרתי לעצמי:אבל אני כבר לא! אני גדולה וחזקה,יש לי את המשפחה שלי,יש לי אותי, אני לא זקוקה לה באותה צורה! אני יכולה לבחור,אני יכולה להנות ממה שיש לה לתת לי אבל אין לי צורך ממשי במה שאין ביכולתה לתת,וזה היה רגע מדהים,ירדו ממני כמה טונות של חרדה,ציפיות,האשמות,תחושת קורבנות,וכו' וכו' וגם אם אבא שלי ככה.
הפסקתי לרצות לקבל מהם את מה שלא קיבלתי בילדות.אני הרבה פחות עסוקה בזה עכשיו._
העתקתי לפה את מה שכתבתי בדף צריכה חיבוק ,נכון שכבר כתבתי על זה קצת למעלה,אבל טוב לי להדגיש לעצמי שוב.הקיום שלי לא תלוי באף אחד אחר! יש בי את כל מה שאני צריכה כדי לחיות טוב! נכון שחיי יכולים להיות עשירים ומלאים גם במערכות יחסים למינהן,אך תחושת המלאות הפנימית וההכרה בכל הטוב שיש בי,במתנת החיים,הם שלי ונובעות מתוכי,ואף אדם אחר,גם לא ילדי,לא יכולים ליצור זאת במקומי....

הכאב שבנפשי

על ידי פשוט_אלון* » 12 אוקטובר 2006, 21:53

(())
סתם כי בא לי לחבק !

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 12 אוקטובר 2006, 12:29

עוד מחשבה בעקבות 100 אחוז אחריות :
קשה לי לוותר על הפנטזיה שמישהו אחר יעשה בשבילי את העבודה....
לא הבן זוג ,לא ההורים, לא חברים, לא מטפלים,לא,
אני 100 אחוז אחריות של עצמי.
רק אני יכולה לרפא ולגדל את עצמי.
זה הכי נכון אבל גם הכי קשה.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 12 אוקטובר 2006, 07:54

אני מרגישה שאני נפתחת,
מבינה כמה סגורה הייתי
לא רוצה להיות סגורה!
רוצה להאמין בעצמי שיש בי את הכוחות ואת האהבה להיפתח אל העולם
להיות חלק ממנו, מהזרימה שלו
לקבל אל תוכי את הטוב יחד עם הרע
את המרגש יחד עם המפחיד
אני חזקה!
יש לי מספיק כלים להתמודד עם אתגרים
אני רק צריכה לזכור להשתמש בהם,
וגם-לבחור כל רגע מחדש להרגיש טוב!

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 11 אוקטובר 2006, 09:55

הי,קראתי פה קצת את עצמי ואחרים ואתם יודעים מה? עדיין טוב לי!
המצב עם אמא שלי גרוע מאי פעם,עדיין אין לי חברים,(דר"א פתחתי דף בשם אין לי בכלל חברים)
גלים אפלים של כאב עדיין מציפים מידי פעם,
אבל אז מה!
אני זוכרת שהם לא אני ומחכה שיעברו,אני אומרת לעצמי:זה זבל,לכלוך שרוצה לצאת, אל תפריעי לו ע"י זה שאת משליכה אותו על אחרים,
ככל שאני איתו (עם הכאב)ככל שאני מצליחה להכיל,זה מסתבך פחות וחולף מהר יותר..
יש בי אהבה והיא תנצח (-:

>והמרגיעון שעלה פה -"הייתי מחבק אותך עכשיו אבל אני רק מחשב".....איזה כיף<

הכאב שבנפשי

על ידי עדי_ברן* » 09 אוקטובר 2006, 12:51

שיהיה בהצלחה

הכאב שבנפשי

על ידי גימס_בונד* » 07 אוקטובר 2006, 02:15

הכאב שבנפשי אהובתי.בכל אחד מאתנו יש הורה מבוגר וילד.לא קראתי את כל הדף אני לא יודעת אם יש לך ילדים משלך. כאשר אני מאוד כועסת על חויות הילדות אני יודעת שקולי קול ילדה בת 4 או 3 מדבר אלי . היום אני אמא בעצמי כבר די הרבה שנים אבל אני לא שוכחת את הילדה הקטנה היא ובדמיוני אני מחבקת אותה חזק חזק ואומרת לה אני יודעת ... עכשיו אני כאן בשבילך ואת יכולה לסמוך עלי... אגן עלייך בכל כוחי... היום בתור אמא אני יותר סלחנית כלפי הורי... אני מבינה יותר את התקופה הקשה שעברו הם עצמם בתור ילדים אני מבינה יותר את הקושי בגידול הילדים אני מבינה את המוגבלות שלי בתור אמא לעשות תמיד את הטוב ביותר גם כאשר אני מאוד רוצה זאת בשביל הילדים שלי ואני מאוד מקוה שהם יבינו אותי וגם יסלחו לי בבוא היום על הטעויות שלי.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 06 אוקטובר 2006, 23:26

קוראת בשקיקה את הדף תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות ,ונראה לי שעשיתי לעצמי תהליך דומה בחודשים האחרונים באופן ספונטאני.הייתי עם רגשות קשים שעלו,וקצת פחות השלכתי אותם החוצה,הייתי עם הכאב,התכנסתי בתוכי איתו,נתתי לו לגדול ולהתעצם,עברתי אבל על הילדות שלא היתה לי,האבל עדיין נמשך,אבל אולי כמו בכל תהליך אבל,על מישהו שאי אפשר להחזיר לחיים,לומדים לחיות עם תחושת הכאב ולא להרגיש שהוא בולע אותך.
ותובנה גדולה שהיתה לי ממש עכשיו,היום-שההזדקקות לאהבת אם באה מתוך העצמי הילדותי. הילד,התינוק,באמת אינו יכול להתקיים ללא אמא שלו,אבל היום כאדם מבוגר,זה כבר לא נכון! אני יכולה לחיות גם בלי שאמא תאהב אותי,או תטפל ותיתן לי, אני לא תלויה בה,כמה שאולי זה נשמע ברור,זה לא היה לי בכלל ברור וזה הכה בי כמו ברק,ההבנה שאני נזקקת לה מתוך יישות תינוקית בתוכי שהיא לא "אני"
הגעתי לזה אחרי שיחת טלפון שבה הרגשתי דרך הקול שלה שהיא ויתרה עלי,התייאשה,לפחות בנתיים ,מהבת המאשימה והממורמרת שרק באה אליה בטענות.

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 05 אוקטובר 2006, 14:10

חוסר יכולת לשמור על רצף בפעולות להשגת מטרה לאורך זמן, תחושה של אין עבר אין עתיד
מזהה את זה גם בעצמי...
איפה קראת על זה? באינטרנט? אם כן תני קישור... מעניין...
היה כבר המבחן שלך? מה תוצאותיו?

קרן שפע הניק שלך ממש מקסים, פלא שעוד לא היה לו כאן שימוש.

הכאב שבנפשי

על ידי קרן_שפע* » 05 אוקטובר 2006, 13:25

שולחת לך שפע של אור ואהבה!!!!

@}

הכאב שבנפשי

על ידי אני_נעמה* » 05 אוקטובר 2006, 12:37

יה אללה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני כל כך איתך ! כולי פה צמרמורות ממה שכתבת : ""אני" ו"עצמי" הן שתי ישויות נפרדות,"אני" היישות הטהורה המשותפת לכל היצורים החיים,האהבה השימחה הזרימה,הנוכחות בהווה,ההוויה-כמו ילד קטן אהוב וטהור,

"עצמי" היא יישות בדויה,שרוכבת על כאבי העבר,והפחד או התקווה מהעתיד, האגו תפס שם פיקוד והמוח ממציא סיפורים כדי לחזק ולנפח את אותה מפלצת שמנסה לשכנע אותנו להזדהות איתה. כמו הגולם שקם על יוצרו,
אני רואה את שתי אלה מתקיימות בי ומחזקת את ידיה של "אני" בכל פעם שהכאב מתעורר ומעיר את המפלצת שיצרתי
אני טהורה וטובה וראויה לכל הטוב "

זו התמצית של מה שאני חווה כעת כל יום...

שתהיה לך שנה טובה יקירה ובהצלחה בהמשך.
(())(())(())(())(())

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 02 אוקטובר 2006, 22:50

"אני" ו"עצמי" הן שתי ישויות נפרדות,"אני" היישות הטהורה המשותפת לכל היצורים החיים,האהבה השימחה הזרימה,הנוכחות בהווה,ההוויה-כמו ילד קטן אהוב וטהור,
"עצמי" היא יישות בדויה,שרוכבת על כאבי העבר,והפחד או התקווה מהעתיד, האגו תפס שם פיקוד והמוח ממציא סיפורים כדי לחזק ולנפח את אותה מפלצת שמנסה לשכנע אותנו להזדהות איתה. כמו הגולם שקם על יוצרו,
אני רואה את שתי אלה מתקיימות בי ומחזקת את ידיה של "אני" בכל פעם שהכאב מתעורר ומעיר את המפלצת שיצרתי
אני טהורה וטובה וראויה לכל הטוב (-:

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 25 ספטמבר 2006, 11:36

עשיתי דרך משמעותית השנה! כל הכבוד לי!
(())
אוהבת אותך!
ומאושרת לקרוא את זה.
:-) מגיע לך {@

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 24 ספטמבר 2006, 22:27

דברים שאני עושה למען המשך הדרך למעלה- בעוד כמה ימים מבחן טובה שבודק הפרעת קשב-גיליתי שחלק מהסימנים לכך הם לא מה שחושבים,היפראקטיביות וחוסר יכולת להתרכז אלא תופעות שמופיעות אצלי כמו חוסר יכולת לשמור על רצף בפעולות להשגת מטרה לאורך זמן,תחושה של אין עבר אין עתיד,ולא זוכרת מה עוד,רק שכשקראתי על זה נידלקה נורה אצלי.
ומה שמרגש אותי מאד-נירשמתי לימודי NLP שיש בתהליך הלימודים עצמו עבודה עמוקה על עצמך.
השנה אני רוצה לוותר אם אוכל על הקביים של טיפול פרטני.
עשיתי דרך משמעותית השנה! כל הכבוד לי!
ממליצה על ספרים שליוו ומלווים אותי- ללא פרויד ללא פרוזאק-נותן פרספקטיבה מעשית על דיכאון
כוחו של הרגע הזה-מדריך רוחני ניפלא

הכאב שבנפשי

על ידי קרן_שפע* » 04 ספטמבר 2006, 14:16

תודה על מה שכתבת לי בדף אני משתנה לטובה ,

את ודאי יודעת כמה זה קשה להסתכל באומץ לעצמך בעיניים
ולבצע שינוי ממקום מודע ומפוכח.

תבורכי,
@}

(נו ומה תגידי על המרגיעון שעלה לי "אני המראה שלך" !!! (-: ..)

הכאב שבנפשי

על ידי פאולה_גיב* » 03 יוני 2006, 00:43

היי היי
וואו, מדהים מה שכתבת. לא יודעת איך בדיוק להתנסח, רציתי לאמר, מעריצה אותך, מתפעלת, מקנאה, אבל בעיקר שמחה מאד
מאד ומתרגשת בשבילך. זה נשמע כמו גילוי אמיתי. אני לא יכולה לכתוב המון כרגע למרות שמאד אשמח להמשיך לכתוב ולהיכתב.
מה דעתך למצוא לך איזה ניק חדש (מעניין מה הוא יהיה) וכך באמת נוכל לעזוב את הדף הנוכחי. נראה לי שדווקא כדאי להשאיר
את הדף לאנשים שזקוקים למקום כזה. אולי אפילו כן להוסיף מה עובר עלייך כרגע, רק כדי להראות לנו שאפשר אחרת.
שרק ימשיך ככה.
באהבה

הכאב שבנפשי

על ידי פאולה_גיב* » 29 מאי 2006, 01:15

שלום לך הכאב שבנפשי
כאחת שהייתה במקומות דומים, בתחתית התחתיות,
כאחת שיודעת אף היא שחייה ישתנו כשסוף סוף תפסיק להיות רעה כלפי עצמה,
שמשוטטת 37 שנה ואיתה שוטים ועקרבים,
אבל כאחת שלא רוצה למות (רק לפעמים) אלא רוצה להפסיק לסבול,
ומאמינה שגם אפשר, למרות המכות הכואבות,
ולאחר שקראתי את הדף בשקיקה, ראיתי את הערתך האחרונה והיא מתחילה ב:
טוב לי
אז כאחת שעונה תמיד ששלומה סביר או מכסימום בסדר,
ויודעת שכאשר היא עונה "טוב" זה כאשר היא פשוט לא שמה לב שהיא עונה כך וכך היא מרגישה
וכאחת ששמה לב שאינה אומרת "אני" אלא "כאחת"
אז, אני שואלת אותך, כי אני מחפשת כל אמצעי טיפולי, קונבנציונאלי, אלטרנטיבי...איך?
ומאד שמחה שהרגשתך השתפרה ולמרות שכל כך קשה לי להאמין בכך עצמי: מגיע לך, מגיע לך, מגיע לך
ואת נשמעת בעיני אישה שאשמח להכיר ולהשתתף עימה בכאבים נושנים.
ויותר מכל את בעיניי אדם מאד חזק, ולמרות ששמעתי את המשפט אין ספור פעמים ובזמנו של הדיכאון
רציתי לרצוח את זה שהגה את המשפט, אני יודעת שזה נכון. את חזקה ביכולת שלך להגיע למקומות
האיומים והאפלים האלה. ואני מקווה שהחוזק בעזרת עבודה על גמישות יעזור לנו לעמוד איתן
ולהדוף ביתר קלות את הימים הקשים, שאין מה לעשות, החיים מזמנים לכולנו.
מקווה שלא ניצלתי לרעה באיזשהו אופן את דף התמיכה שלך, בכל אופן תודה לך.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 27 מאי 2006, 21:41

טוב לי!
נכון,עולה ויורדת ,אבל הכיוון טוב.
נותנת לעצמי את כל הלגיטימציה לטיפול,ומקבלת שם תמיכה.
נכון עדיין לא מספיק אוהבת את עצמי כדי להיות להרשות לעצמי להיות נאהבת
אבל חושבת שאני בדרך.
יודעים איזה מחשבה אופטימית עברה לי בראש?..
גם אם יקח לי ארבעים וחמש שנה להגיע למקום הזה,שבו האהבה נוכחת,(שזה עוד כמה שנים מהיום),יש לי עוד ארבעים שנה לחיות כשאני מרגישה שלימה!
זה עוד המון חיים....

הכאב שבנפשי

על ידי הדס_מצוי* » 04 מרץ 2006, 10:57

מה שלומך?
@}

הכאב שבנפשי

על ידי אותה_אחת* » 13 ינואר 2006, 14:30

מסתובבת פה באתר, כל פעם בדף אחר ונדהמת מהכמויות של דברים מעניינים ומרגשים.

ממש ריגש אותי כל השיחות בדף הזה. סתם רציתי להגיד תודה.

הכאב שבנפשי

על ידי הילה* » 09 נובמבר 2005, 21:15

הוספתי ב-ביו פידבק. אני מאד שמחה שפתחת את הדף הזה.
אני מאמינה שיש קסמים, רק צריך לעבוד קשה כדי לקסום אותם. :-)

הכאב שבנפשי

על ידי אני_נעמה* » 02 נובמבר 2005, 21:20

את נהדרת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
תקשרי ביננו ובשמחה גדולה !
(())
נעמה.

הכאב שבנפשי

על ידי אני_נעמה* » 26 אוקטובר 2005, 09:00

היי..
אני בכיתה ב'... מצחיק אבל ככה אני מרגישה לא פעם... ועכשיו תשובה רצינית.. אני סטודנטית במרכז אלבאום, שנה ב'....
מתי את באה לאיזור ? באמת יש אנשים טובים ,מיוחדים ויפים בפרדס חנה.. לא סתם בחרתי לחיות פה דוקא בתקופה הזאת של חיי.
אין לי בעייה לשלוח את הספר בדואר - תכתבי לי מה הכתובת למייל והספר יגיע אליך צ'יק צ'ק !!! לא בהשאלה - במתנה - הוא שלך.
המשך שבוע קל וטוב, שולחת (())(())(())(())(())
נעמה.

הכאב שבנפשי

על ידי אני_נעמה* » 19 אוקטובר 2005, 20:19

נהדרת... חיכיתי לך..
אני גרה בפרדס חנה והספר מחכה לך, בעטיפתו המקורית.. מתנה ממני אליך !
המייל שלי : [email protected]
תכתבי לי איך ומתי ניתן ליצור איתך קשר
אני לא יודעת איפה את גרה אבל אם זה רחוק ממני אז או שאשלח לך בדואר או ש.. מה שתעדיפי..
מחכה...
חג שמייייח והמון (())(())

הכאב שבנפשי

על ידי אני_נעמה* » 03 אוקטובר 2005, 23:55

שנה טובה לך, יקירתי
הספר ואני עדיין מחכים לך.......

הכאב שבנפשי

על ידי אורנ_ה* » 13 ספטמבר 2005, 23:59

תודה לך,את אישה מקסימה(קצת קשה לי שאין לי שם לקרוא לך,אפילו שם בדוי,כי אישה זה....נו טוב)
ובגלל שאת מקסימה,והכאב שלך נגע בי מהרגע הראשון שקראתי אותך,בגלל זה עלה הכעס כנראה.

הכעס לא עלה בשלב הראשון...הוא נבנה לאט....כי אני רציתי שילך ממך הכאב ומיד!
רציתי/קיוויתי שתהיי יכולה להפריד בין הכאב לבינך.
שתיפסק ההזדהות ההרסנית הזו.
כי את לא הכאב.
והכאב הוא לא את.

תודה שאת מאפשרת לי.....
אפשר לשחזר את דברי,רק שאני לא יודעת איך.
אפשר לבקש כאן ממישהו שיודע.
אני שולחת כי חצות.....ונדמה לי שאי אפשר לכתוב אחרי כן,אז נמשיך עוד שבועיים.

לילה טוב

הכאב שבנפשי

על ידי אני_נעמה* » 13 ספטמבר 2005, 01:10

שלום יקרה.
הספר נקרא "ללא פרויד, ללא פרוזק" ונכתב ע"י רופא שטוען שהיכולת לרפא את מכאובי הנפש שלנו נמצא בידינו, תוך שילוב של הרבה תנועה,נשימות מודעות, תוספי מזון שונים וכו' וכו'...
אני קוראת אותו גם עכשיו.. בקצב שלי, לאט לאט.. נבהלת לעתים ונרגעת לעתים..
מבינה את הבחירה שלך בכינוי הזה. רק אתמול היה לי דיון עמוק עם אמא שלי על הרגישויות והדכאונות שהיו מנת חלקי מגיל מאוד צעיר, על הבריחות שהייתי בורחת, נערה צעירה מאוד על אופניים, הייתי רוכבת על אופניים בטירוף עד לחוף הים ורק שם הייתי נרגעת קצת וחוזרת אל חושיי..הייתי רוכבת עד לסיפרייה בקצה השני של העולם, לוקחת 3 ספרים כל יומיים שלושה ובורחת אליהם ואל העולמות שהם הציעו לי.. זה מדהים ומשמח אותי שלא פניתי למקומות ממש אפלים, כי זה יכל לקרות.. הדחקתי המון ובשנה האחרונה מכל מיני סיבות המון דברים צצים.. כמו פטריות אחרי גשם.
אז כפי שאמרתי, אם טרם נתקלת בספר ואת מוכנה לקבל ממני מתנה - אני פה !
הולכת עכשיו להילחם בשדים של עולם השינה ... לילה טוב.

הכאב שבנפשי

על ידי אני_נעמה* » 11 ספטמבר 2005, 01:44

נותרתי פעורת פה, יש לי המון אמפטיה, המון חיבוק עבורך (())(())(())(())(())(())(())(())(())..
אני מודה לך על המילים, על השיתוף ועל הכוח והחכמה להציג ולומר את המילים כמו שהן.
שמעת על שיטת אלבאום? זה עובד לא רק עם ילדים, אלא גם עם מבוגרים שמודעים לילד הפנימי שלהם... אני נמצאת בתהליך של גדילה/צמיחה/התפתחות וגילוי עצמית כתלמידה של השיטה, אבל גם עוברת טיפול כחלק מהמחויבות שלי שם כסטודנטית, וזה עובד... זה אמנם מפורר לגורמים, אבל הבנייה המחודשת היא הרבה יותר יציבה, חזקה ונכונה.
ללא קשר - יש לי ספר שלדעתי את חייבת לקרוא - מאיפה את ? אני רוצה להעביר לך אותו !
יש לי 2 עותקים ועכשיו אני יודעת למי השני מיועד - עבורך !!!

הכאב שבנפשי

על ידי פשוט_אלון* » 10 ספטמבר 2005, 21:54

חפשי היטב ישנם בוודאי עוד הרבה דברים טובים על עצמך.
אפילו אם הם יכולים להראות לך פיצקים הם נחשבים!

בנוסף עשי דברים שנחשבים אצלך טובים - ותוכלי לצרף אותם לקורות חיים כחלק מהמלחמה בדברים הרעים.
(אם ממש תתעקשי אבל, אפילו תרומה תוכל להחשב אצלך כאנוכיות, שבעצם את עושה את זה למען עצמך - אבל מה זה משנה העיקר שתרמת!)

בסופו של דבר השינוי הוא בך, ואני חושב שלא משנה גם עם תדברי עם האדם הכי חכם בעולם, הבן אדם הכי מאושר בעולם..
בכל מקרה אני חושב שתהיה מוכרחה להילחם בתוך עצמך - קרב שיחליט האם את טובה או רעה - אבל אני חושב שזה יהיה הקרב הקובע בשבילך.
אצלי בקרב הזה ברוב המקרים אני יוצא טוב.
אולי את בקרב הזה יוצאת רעה?
או שאני בכלל לא בכיוון?

לכולם אני חושב יש את הקרב הזה והוא תמיד חוזר.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 10 ספטמבר 2005, 21:23

הדבר היחיד שיכול לעודד אותי טיפה ברגע הייאוש הגדולים זה להסתכל אחורה כמה שנים ולראות שכן יש שינוי,יש קצת פחות מצוקה ויאוש,לראות את המדרגות הקטנות האלה,לזכור שהכוון הוא למעלה למרות הבורות שבדרך,ולא ייתכן שזה יימשך לעולם.
מתי שהו אני אפסיק לסבול כלכך.גם אם זה יהיה רק בגילגול הבא...

הכאב שבנפשי

על ידי פשוט_אלון* » 10 ספטמבר 2005, 17:35

הבעיה שהרגש והראש במקומות שונים נכון.

אך אני חושב שהראש מכיר ברוב הפעמים, באיזה מצב רגשי נהיה, כנביעה מחוויות, מחשבות מסוימות.
לכן כדאי לדעת להימנע מחוויות ומחשבות מסוימות, מתוך כוונה שלא יעלה רגש מסוים שאיננו רוצים. ולפנות לחוויות ומחשבות אחרות שיעלו רגש שכן נרצה. זה יהיה צעד נכון להימנעות מרגש רע.

אני יודע שלפעמים אני כותב כאילו "זה נורא פשוט". ככל שתתרגלי זה כן יהיה יותר פשוט.

לבנדר סגול אמרה למעלה כולנו ככה
זה נכון מאוד.
לכולנו זה קורה, כשלי זה קורה אני מחפש במה להיאחז, שם את תשומת הלב בכל הדברים הטובים. לא הולך לקיצוניות של הרע. מחפש נקודת אחיזה בנפילה. ורואה איך אני יכול לשפר את עצמי ואת מה שקורה מסביבי כדי שזה לא יצטרך לקרות שוב. ותמיד זוכר שהזמן מרפא.

הכאב שבנפשי

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 ספטמבר 2005, 12:59

הוי, מתוקה, אני כל-כך מבינה...
כמה זה קשה, וכמה הקולות האלה בפנים שהולכים אתנו שנים, וכמה הם מפריעים לנו לאהוב את עצמנו, והמחשבה שאני כ"כ גרוע וכ"כ קשה לאהוב אותי.
ומצד שני, אנחנו יודעים שכן יש דברים טובים בחיינו, וכן יש לנו יכולת לשמוח, וכן יש...

ולא מבינים איך זה גם זה וגם זה. וגם לא נעים 'להתבכיין'.
כאילו את צריכה להתנצל שאת כותבת על עצמך כאלה דברים גרועים ו'מתבכיינת' כ"כ הרבה, ולכן מזכירה לנו שיש לך גם תקופות טובות, וזה לא עד כדי כך כמו שזה נשמע...
את מפחדת שנברח אם תהיי כזאת 'בכיינית'.
אני יודעת.

קשה לך.

את ראויה לאהבה אינסופית, אבל הילדה שבתוכך לא למדה את זה. נתנו לה מסרים הפוכים. ולכן קשה לך כל כך לראות את זה, עד כמה את ראויה לאהבה.

אני כ"כ מבינה אותך.

האהבה העצמית זה לימוד שלוקח זמן. יש לנו תכנות ישן בראש, ולוקח זמן לשנות את התכנות הזה.
לפעמים זה נראה כאילו לא התקדמנו בכלל. לפעמים זה נראה חסר מוצא.
ואח"כ אנחנו כן רואים שהתקדמנו.

אני בטוחה שאת לא בכיינית. אני בטוחה שבאמת כואב לך. באמת באמת כואב לך.
ומותר לך להוציא את זה כמה שאת רוצה. לכתוב את זה. לפרוק את זה. כמה שזה מבקש לצאת. יש לזה צורך. תני לזה את הזמן שלו. זה תהליך. מותר לך. מותר לך. מותר לך.

את לא בכיינית. זה כאב אמיתי.
וכאן זה המקום לכתוב. יש פה אנשים שמקשיבים בלי לשפוט.
תוציאי את זה.
תרשי לעצמך לכאוב את זה. לתת לעצמך לגיטימציה לכאב. את לא מדמיינת. זה באמת כואב.

ואסיים בנימת עידוד:
'זה כואב
זה יכאב
אבל בסוף זה ישתחרר...'

מאמינה שיש לך כוחות ובסופו של דבר ולמרות הכול את תלכי בדרך שלך ואת תצליחי.

(())

הכאב שבנפשי

על ידי פשוט_אלון* » 10 ספטמבר 2005, 12:24

תהליך של ידיעה יכול להרשם כך לפי הסדר:
  1. לא יודעים שלא יודעים
  2. יודעים שלא יודעים (ואז אפשר להתחיל ללמוד ולהתנסות)
  3. יודעים שיודעים (יודעים ומיישמים אם מתמקדים במודע)
  4. לא יודעים שיודעים (יודעים ומיישמים מתוך מתוך הלא-מודע מבלי להתרכז באיך עושים את זה)
דוגמא טובה היא נסיעה באופניים:
  1. לא יודעים שקיימים אופניים.
  2. יודעים שאנחנו לא יודעים לנסוע בהם מבלי ללמוד
  3. יכולים לנסוע בהם אם נתרכז בפעולות שאנחנו עושים שיסעו ולא נפול במודע.
  4. פשוט נוסעים בהם מבלי להתרכז - פעולה אוטומטית של התת-מודע.
אם אנסה לכתוב את התהליך שלדעתי את צריכה לעבור זה יהיה משהו כמו:
  1. לא יודעת שאני יכולה לאהוב את עצמי.
  2. יודעת שלא יודעת כיצד לאהוב את עצמי.
  3. יודעת כיצד לאהוב את עצמי.
  4. אוהבת את עצמי.
בכל שלב צריך להיות המון תרגול והתעקשות להתקדם ולא לחזור אחורה.
התהליך הזה הוא פנימי ולכן יכול להיות ממש קשה או ממש קל תלוי בהנחות הבסיסיות שלך לגבי עצמך.

אם תניחי על עצמך שאת נוראית וכו' אז את יודעת לאן תגיעי.
( את יכולה בכל מקרה כזה להגיד "מה פתאום!!!" ולהלחם במילה הרעה במיליון מילים טובות, תצטרכי אוצר מילים טובות על עצמך )

אם תניחי על עצמך שאת אוהבת, חזקה, וכו' אז את יודעת לאן תגיעי.
אולי בגלל זה את רוצה שאנשים יגידו לך דברים טובים ואוהבים, אבל את צריכה ללמוד להגיד אותם לעצמך, ואז אולי מצב הרוח שלך לא יהיה כלכך תלוי במה שאנשים אחרים אומרים לך.

ברגע שפשוט תדעי שאת בן אדם טוב ונפלא אז יהיה קשה לערער את זה.
אז את צריכה להטמיע את זה טוב טוב טוב. לראש ולנשמה. בכל הדרכים שיש.
דרכים קטנות ודרכים גדולות.

לא לוותר לעצמך בלהגיד דברים נוראים וזהו. תמיד להילחם בעזרת להגיד לעצמך דברים טובים. ברגע שתנצחי את הדברים הרעים בעזרת הדברים הטובים, אז תכניסי לעצמך הנחות טובות לגבי עצמך. ובעזרת תרגול רב, הם יהפכו להנחות שבתת-מודע.
כמה שיותר מילים טובות לעצמך על עצמך - ממש תרשמי את כל הדברים הטובים שיש לך על עצמך - תזכרי ותרשמי בדברים טובים שעשית. אלו יהיו הלוחמים שלך בקרב נגד הרע.

כשתכניסי לעצמך לראש שאת טובה ולא רעה, כשתלחמי בכל מילה רעה שיש לך לגבי עצמך,
אז תלמדי לחיות מתוך הרגלים טובים, ולא תהיי כל כך תלויה בגורמים חיצוניים.
ואם הזמן זה יהפוך להרגל.
  • אם מצאת את עצמך בתוך בור, קודם כל תפסיקי לחפור, ואז צאי החוצה.
אם את אומרת לעצמך דברים נוראיים את חופרת!
את את אומרת לעצמך דברים טובים את יוצאת החוצה!
ואת צריכה לפרש לעצמך את הדברים הטובים - למה את בעצם יכולה להגיד אותם על עצמך.
(בדיוק כמו שאת בוודאי מפרשת לעצמך את הדברים הרעים)

בכל דרך שתבחרי - בהצלחה.
אני מאמין שהמפתח האמיתי הוא יישום ותרגול של הדברים בעולם.

מקווה שעזרתי,

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 10 ספטמבר 2005, 01:51

אני רואה מה כתבתי ונבהלת
בא לי למחוק
אני חושפת ככה ריקבון וקילקול
יש בי דחף כזה להיתערטל
לא קראתי בשום מקום גינוי עצמי כזה מתמשך ובוטה
והרי מה שאני כלכך רוצה צריכה זה אמפטיה..
גם פה
ואני ממשיכה להתבכיין
מה שיכול רק להרחיק
כלואה במקום צר כלכך
מבוהל

אומרת לעצמי: כבר הייתי שם ויצאתי,כמו גדולה,
החיים שלי טובים ומלאים פרט לזה,יש עוד הרבה דברים טובים שקורים והווים בחיי
נכון שיש תקופות רעות אבל גם טובות יש
ואני זוכרת שאמרתי לעצמי הטובות שוות שאשאר פה בשבילן! כי הן טובות מאד
כשטוב לי אני עסוקה מידי מלכתוב
וגם לא מתעורר הצורך בכזה דחף
עכשיו עייפה כלכך ועוד מעט יגיע הבוקר
ורק רציתי לפרוק ממני את הכאב של הערב
ושמישהו ישמע אותי.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 10 ספטמבר 2005, 01:26

מקוללת. מקולקלת. מקלקלת.
מגנה את עצמי כל הזמן
לא מצליחה להפסיק
אני לא טובה
רקובה

רעהההההההההההה

כעסנית
קמצנית
אנוכית
סוציומטית
אנטיפטית
מאשימה
יכולה להמשיך ברשימה הזו עוד ועוד
אבל לא רוצה
רוצה למחוק אותה
,
מאבק בתוכי לא מרפה
,
הערב ישבתי בחברת קבוצת אנשים
לא מושלמים
בודאי גם להם חסרונות
אבל בנוח עם עצמם
בנוח זה עם זה
,
ואני כמו במישפט כל הזמן
השופט הרשע האכזר יושב על כתפי ומצמיד את שיניו החדות אל צווארי
אין לך זכות קיום
לעולם לא תהיי טובה מספיק כדי להיות חלק
יצור נקלה שכמותך
שמתחפשת לאישה כמו כולם
רואים שזו רק תחפושת זולה
רואים את המפלצת שמסתתרת מאחריה
הנה תראי שוב אמרת שטות,שוב הסגרת את הריקבון שבפנים
,
כשמישהו נחמד אלי אני רוצה להגיד לו : אל תתן לי לעבוד עליך,אתה צריך להיות רע אלי,או לפחות להיתעלם,מגיע לי
ויודעת בפנים שזה יגיע
,
למה זה קורה לי? למה? למה אני ככה? אלוהים,האם באמת בגלל רוע שכוון כלפי בילדות?
ואולי אני פשוט כזו? אולי התיכנות היה שם לפני הלידה כבר,אולי הנשמה בוחרת לה שעור מעוות,
למה אני לא מצליחה לצאת מהלופ הזה האובססיבי,
אולי אני באמת משוגעת
בבקשה תגידו לי שאני לא משוגעת
אבל אל תגידו לי לחשוב חיובי ולדמיין צבעים ולשמוע מוסיקה...
ואל תגידו את צריכה טיפול,אני כבר שם,
,
תגידו לי למה אני לא מצליחה לאהוב את עצמי באמת,
איך אני יכולה ללמוד לאהוב לאהוב אותי ככה
איך לעזאזל
הצילו

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 02 ספטמבר 2005, 12:16

כולנו ככה
:-)

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 02 ספטמבר 2005, 11:51

כן,אני סכיזופרנית כנראה,
עכשיו שמחה ומלאת חיים,
כבר מאתמול קצת אחרי שכתבתי פה,
הכתיבה עושה שרות גדול-ענק-
עצם זה שהוצאתי את הליכלוך החוצה ונתתי לו שם וצבע
נתתי לו מקום והבנתי אותו
הבנתי למה אני כלכך כועסת על עצמי אחרי שכעסתי
הבנתי שהכעס הוא עניין גדול פה שצריך לחקור אותו יותר לעומק
ויותר חשוב-
נולד בי משפט חדש-
אז מה,כעסתי! SO WHAT???....
הקלה גדולה.


ובכל זאת איך יכולות להיות בי שתי נשים כלכך כלכך שונות?
כמעט כמו יום ולילה.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 01 ספטמבר 2005, 16:33

כעסתי
ואז

הכאב הזה שם צובט לא מניח
למה אני כלכך רעה אל עצמי
למה לעזאזל,למה למה למה
שמתי לעצמי שופט רשע שמבקר אותי בלי הרף-
את חושבת רק על עצמך
למה את לא יכולה לשלוט בכעס שלך
למה את לא יכולה להיות יותר... (מתחשבת,מכילה,נותנת,עושה,אוהבת,טובה,מכבדת,נדיבה וכן הלאה)
למה את לא יכולה להיות יותר אוהבת כלפי עצמך?

חושבת על עצמי רק דברים רעים(לא תמיד,רק בדרך כלל)
איכסית אחת,ילדה רעה,פויה,נו נו נו
רעה,רעה,רעה, רעההההההה

אני שבויה בחשיבה שלילית (רק בדרך כלל,לא תמיד)
אם הייתי צריכה למצוא עכשיו משהו טוב להגיד עלי לא הייתי מצליחה
איך עושים את זה?

אולי אני צריכה באמת ללמוד לחשוב עלי דברים טובים? .
איך? לשקר?

אני מגעילה את עצמי.

ואני יודעת אלוהים שאני לא רעה,
לא , אני טובה,טובה
יש בי יופי ורכות ואהבה
יש בי עומק ומחשבה
יש בי רצון בוער להיות ראויה
לחיות ,לעזאזל,
אלוהים אני כלכך רוצה להיות ילדה שלך

הכאב שבנפשי

על ידי הדס_מצוי* » 26 אוגוסט 2005, 15:39

לקח לי קצת זמן...
אני יודעת.
עובר עלי זמן קצת מוזר ומאד לא ברור ואני מוצאת את עצמי קצת משתבללת.

יש עדינות רבה והקשבה
אני רוצה לגלות לך שעדינות ורכות והקשבה הן חדשות בחיי.
ה"קוצים" שלי מתבטאים בתקיפות (שלא לומר תוקפנות), בחוסר סבלנות, במהירות חימה.
רק בשנים האחרונות גיליתי שאין אלה תכונות שהן חלק ממהותי, אלא שריון הגנה עבה וכמעט בלתי חדיר, שפיתחתי משנות ילדותי. ועכשיו, כשאני גדולה (כמעט (-: ) קשה לי להסיר אותו. ועבודת ההסרה היא איטית וגוזלת משאבים פנימיים רבים. והרבה פעמים אני נסחפת לתגובות הללו מכוחו של ההרגל.
אני חושבת שגם לא הרגשתי אף פעם שמגיע לי שיתייחסו אלי בעדינות ורכות והקשבה...

פתוחה לשעורים ותובנות דרך הקשבה לנפש וגוף
כמעט מחוסר ברירה (-:
הרבה זמן הייתי במקום הזה, המחורבן, שחיי עברו לידי.
הייתי באדישות אליהם.
כמו זומבי לפעמים.

התמקדות- אני יכולה לספר על זה ממני. איך זה בחוויה שלי, מה המשמעות של זה עבורי. ויכול להיות שלא אדייק כפי שמגלי השיטה היו מדייקים.
בשבילי, התמקדות, זה חיבור של תהליכי החשיבה שלי, כל מה שעובר בראש, כל הניתוחים הלוגיים לבין מה שאני מרגישה בגוף.
זה מצריך עבודת הכנה. קודם כל צריך להבין מה פרוש התחושות בגוף. אם אני מרגישה כיווץ באזור הסרעפת, או פרפורים באזור הבטן, או גוש בגרון - מה זה אומר. איזו אינפורמציה הגוף מנסה להעביר לי?
סביב הבנת ה"תחושות המורגשות" יש טכניקה שלמה. שמביאה בד"כ לגילויים מרעישים. וחוץ מהגילויים המרעישים, ההתיחסות ונתינת תשומת הלב לתחושות הללו ביאה הקלה פיזית גדולה.
יש לי הרגשה שאת יודעת מכירה את הרגשת העול המעייפת, הטמונה בתחושה מורגשת שמלווה תקופה ארוכה...
ההקלה לגוף הפיזי נותנת יכולת וכח להתמודד עם כל מה שבא (עבורי).

והגוף, הוא לא משקר, ודרכו מגלים את האמת, את המהות, ואחרי שמגלים כאן משהו ושם משהו, כבר אי אפשר ללכת אחורה. יש הרגשה כמו פאזל שמתחיל להסתדר.
נשמע מבולבל?
אני מקווה שלא מאד.


ולגבי עיסוק בתחום גופני-
אכילה זה נחשב (-:

אני רוכבת על אופניים.
אבל פגעת בנקודה רגישה, הייתי רוצה.

שבת שלום הכאב שבנפשי.

הדס

הכאב שבנפשי

על ידי הדס_מצוי* » 23 אוגוסט 2005, 01:00

הכאב שבנפשי יקרה,

יש בי שמחה עדינה על המשפט הזה היו אני יכולה להיות בכאב וזה כבר פחות סבל.
וליבי מאחל לך שהסבל ילך וידעך ויתפוגג. ואני שמה לב לשם שבחרת "הכאב שבנפשי" ולא הסבל...

והכאב? הכאב בעיני הוא כמו אושר, כמו שמחה. כמו כל רגש אחר.
חלק ממני, שהביא אותי להיות מי שאני, על כן יש מולו גם סוג של הכרת תודה

התמקדות-
יש בזה מן הדמיון המודרך אני מניחה אבל רק ככלי עזר, זה לא מה שעומד בבסיס הדברים.
בבסיס עומדת חכמתו של הגוף שלנו.
לא הראש בלבד (המח), לא ה"הגיוני" בלבד.
אלא עשיית חיבור בין השניים.

אכן ב"חיים אחרים" היה ראיון עם עצמאות פרלשטיין (שהיא היא אימו של גיסי) על השיטה.

מה שנכון לי ב"התמקדות" היא העובדה שאני אחראית לתהליך שלי, לריפוי ולתיקון שלי.
אם בטיפול פסיכולוגי הגעתי לרבדי מודעות עמוקים ללא יכולת לטפל ולרפא את עצמי, ללא שקיבלתי כלים לעשות תהליך,
הרי שב"התמקדות" רכשתי כלי לעבודה יומיומית רציפה עם עצמי. לא קל. מורכב. מלא מתנות שמוענקות ממני לעצמי (-:
אני ב-054-5740750.
הדס

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 22 אוגוסט 2005, 22:58

ל החיים כבודדת שלום!
_שנים של טיפולים שונים אצל אנשים מוכשרים שונים.
ורק אצלי היה משהו שהתעקש להיות בסבל_ כלכך כמו אצלי. )':
וכעס גדול על ההתעקשות הזו.
אהבתי את האבחנה היפה בן הסבל לכאב. היו אני יכולה להיות בכאב וזה כבר פחות סבל.

אני חושבת שקראתי על שיטת ההתמקדות בחיים אחרים.
זו עבודה של דמיון מודרך? לשים מה שאפשר בצינצנות דמיוניות?
אני אשמח לשמוע פירוט,במיוחד אם את חושבת שזו שיטה מוצלחת לפליטי ילדות כמונו.

ולפעמים נראה לי שהזיווג הזה מטרתו היתה להביא טוב גם לי. ברור.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 22 אוגוסט 2005, 16:14

אני רוצה לכתוב עוד המון אבל לא מצליחה להגיע למחשב ...מקווה שזה יקרה בקרוב.

הכאב שבנפשי

על ידי הדס_מצוי* » 22 אוגוסט 2005, 04:10

הכאב שבנפשי יקרה,
סיימתי לקרוא אותך עכשיו.
ודברייך הציפו חוויות מוכרות ורגשות מוכרים של חיי שלי.

יחסי אם-בת הם בעיני היחסים המורכבים ביותר.
וכך גם הקשר שלי עם אימי.
במהותו קשר מורכב ולא פשוט. שהביא סבל גדול מלהכיל אל חיי.
אני זוכרת את היום שבו הסבל הנורא הזה פינה את מקומו ונשאר רק הכאב.
שנים של טיפולים שונים אצל אנשים מוכשרים שונים.
ורק אצלי היה משהו שהתעקש להיות בסבל.

עזרה לי אישה מופלאה.
פסיכולוגית קלינית.
היא עובדת בשיטה שנקראת "התמקדות" ("focusing"), אבל לא רק.
אך מעבר להשכלתה, ניתנה לה מתנת הריפוי.
אני טופלתי על ידה במס' פגישות קטן, ברגעים של שבירה גדולה.
בנוסף, השתתפתי בסדנה ללימוד הדרך.
עבורי זהו כלי רב עוצמה המביא הקלה גדולה לגוף הפיזי והנפשי.
אם תרצי, אשמח לספר לך יותר.


וגילוי נאות:
האישה הזו היא אימו של גיסי.
והיא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי הבוגרים.
אני מודה לאלוהים יום יום על שאחותי בחרה להתחתן איתו, ולפעמים נראה לי שהזיווג הזה מטרתו היתה להביא טוב גם לי.

הכאב שבנפשי

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 אוגוסט 2005, 03:11

מה שהיה מביך,שאני מרגישה ממש טוב עכשיו וזה היה לי קצת קשה להיות משכנעת ואוטנטית בלהסביר למה היה לי כלכך דחוף טיפול עכשיו...
איך אני מכירה את זה... :-S

המון בהצלחה {@ (())

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 22 אוגוסט 2005, 01:47

הי גבעה ירוקה יקרה,
גיליתי שהספר שהביא אותך עד הלום הדרמה של הילד המחונן מאוד פופלרי פה באתר, ומופיע בכל הדפים האלה:
אחריות מול אשמה
איך אנחנו משתמשים בילדים שלנו
אליס מילר
גיסתי השנואה
הבן שלי מחייך אלי חיוך מאולץ
היפוך תפקידים בין הורים וילדים
הכאב שבנפשי
המלצות ספרים
הרדמת פעוטות
ג'ינ ג'ית
יונת שרון
ילדות מאושרת
יעל בריסקר
להימנע משאיפות עבור ילדינו
להניע ילדים
מה אני עושה לא בסדר
''מקבץ נדבות'' קטן שלי
סוציאליזציה בחינוך ביתי
פרחים לגברת האריס
שיבולת שועל

אולי יעניין אותך...
כדי למצוא איפה בדף (הלפעמים ארוך) זה מופיע, תעשי חיפוש (Ctrl+ F), תרשמי את שם הספר ו Enter.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 21 אוגוסט 2005, 23:00

ו...היום הייתה לי פגישה ראשונה עם פסיכולוג שעובד בתחנה ממשלתית,הוא נראה לי בסדר גמור,למרות שרציתי אישה,
חשבתי לעצמי שאם אני יכולה לקבל שנה שלמה של טיפול במתנה לא כדאי להתפנק,נתנו לי כמעט בלי לחכות בתור.והאמת שהאישה שריאיינה אותי לא מצאה חן בעיני בכלל!
מה שהיה מביך,שאני מרגישה ממש טוב עכשיו וזה היה לי קצת קשה להיות משכנעת ואוטנטית בלהסביר למה היה לי כלכך דחוף טיפול עכשיו...
יש לי פה חבלן קטן על הבירכיים שמאד מנסה להגיע למקלדת...אז לילה טוב @}

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 21 אוגוסט 2005, 22:46

_בנקודה הזו רציתי לומר שהרבה פעמים קורה שיש כאבים שעוד לא כאבנו אותם.
יש הרבה פעמים שלא הבנו באותה עת שנגרם לנו עוול באותה נקודה או קושי. מה שנקרא, הדחקה.
הכאבים האלה צצים לעיתים שנים אחר כך. לדעתי, כדאי לטפל בהם._
גם אני רציתי להגיד בדיוק את זה!|Y|

הכאב שבנפשי

על ידי גאמה* » 21 אוגוסט 2005, 14:27

אורנ ה כתבת:
_במקביל הבנתי שכאבים ישנים הם בעצם סיפורים ישנים של כאב שנגרם לי בעבר,
והרי כבר כאבתי אותו_
בנקודה הזו רציתי לומר שהרבה פעמים קורה שיש כאבים שעוד לא כאבנו אותם.
יש הרבה פעמים שלא הבנו באותה עת שנגרם לנו עוול באותה נקודה או קושי. מה שנקרא, הדחקה.
הכאבים האלה צצים לעיתים שנים אחר כך. לדעתי, כדאי לטפל בהם.

אשמח אם תוכלי לספר לי איזה סוג של טיפול זה היה ,גם בפסיכולוגיה יש שיטות רבות ושונות,ועכשיו כשאני לפני תחילתו של טיפול פסיכולוגי יעזור לי להגדיר מה אני רוצה ממנו.
המטפלת שלי שילבה שיטות, ומההתחלה היא אמרה לי שכך היא פועלת. גם התעסקות עם אירועי העבר ועיבוד שלהם (פרויד ושות') וגם הסתכלות נקודתית ועכשווית על אירועים וניסיון ליצור שינוי התנהגותי שיביא לשינוי הפנימי (פסיכו' התנהגותית). אני מודה שאיתי עבר יותר טוב פרויד וחבריו. :-)

_אני חייבת להגיד שבאמת זה מקום אחר כל פעם,עד מדרגה ועוד מדרגה,אני חייבת להזכיר זאת לעצמי שוב ושוב,
כי ברגעי הייאוש הגדול נראה שאני שוכחת .._
הנה הזכרת לעצמך :-).

הכאב שבנפשי

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 21 אוגוסט 2005, 12:29

אולי השינוי כבר פה. |Y|
@}

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 20 אוגוסט 2005, 22:27

זה לא נכון שאין לי בכלל חברות יש לי אחת אהובה יקרה ומיוחדת שכבר כמה שנים איתי במכאובי ושמחותי,אני פוחדת להגיד את זה כי יש בי פחד עמוק שהיא תיעלם לי כמו כל היתר... S-:
יש לאחרונה עוד כמה שיוצא לי לדבר איתן מידי פעם שיחות עמוקות בגובה העיניים.
אולי השינוי כבר פה.
רוצה להעיז לקוות ולהאמין ..

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 20 אוגוסט 2005, 22:16

_ותמיד, תמיד ההצדקה שלי ל"סיפור הכאב" שסופר שוב ושוב היה, "זו האמת"
זה מה שקרה,זה מה שהיה.(בסיפורים האלו שלי,תמיד היו גם אשמים,ואני בגלל ליבי הטוב תמיד ידעתי גם לומר ,איך שאני מבינה אותם,את אותם אשמים בגרימת הכאב שלי,ומאיזה מקום הם פועלו...אבל....)
ושמתי לב שאני ממש קשורה לסיפורים שלי,גם אם מישהו ניסה להראות לי זוית אחרת,
איזן הצעה נחמדה אולי כחלופה......לא! בשום אופן לא הייתי מוכנה לוותר על הסיפור "הנפלא"שלי.
ההיצמדות/היקשרות/האחזות בסיפורים היתה אובססיה,כאילו שאין לי קיום ללא הסיפורים האלו.
מי אני ללא הסיפורים שאני מספרת לעצמי!?_ |Y|

אורנ ה - דברייך שוב עמוקים וחדים,את מדברת ממקום חזק כלכך, שוב עם דברים רבים בתוכם אני מסכימה מאד-
  • לשחרר,לא להיצמד...כל כך קשה,
הרי אנחנו כל-כך פוחדים מהחופש,פוחדים להיות משוחררים* כלכך מסכימה!

מצחיק שבדיוק כתבתי על תהליך שחרור הכעס עוד לפני שקראתי את דברייך!
כדי לצאת מהבורות צריך להמשיך ולחפש אחר האמת... לסוגיה וגווניה. גם אם זו אמת סוביקטיבית!!
אני מאד רוצה להשתחרר מהיקשרויות במיוחד מהמכאיבות שבהן,רוצה להאמין שאני בדרך לשם!

את מדברת על תהליך שאורך זמן רב,גם אני בתוך תהליך,מבורך,יקח לי עוד קצת זמן להגיע למקום שממנו אוכל לדבר בביטחון כה רב(כך אני מקווה)
אני חושבת שלראשונה כאבתי באמת את כאב הילדות שלי לאחרונה למרות שסיפרתי את "הסיפור"פעמים רבות.
רק לאחרונה הקרקע הייתה מעובדת מספיק.
כדי שאוכל להרגיש שמותר לי באמת לכאוב הייתי צריכה לעבור דרך ארוכה,ולהיות במקום יותר בטוח פחות הישרדותי.

וגם אם כאב שב ועולה שוב ושוב בכל פעם הוא קצת אחר,גם פה יש תהליך,אני מקווה שיגיע הרגע בו יהיו לי מספיק סיפורים חדשים וטובים על עצמי,כרגע אני מאד עניה שם.
ללמוד לספר על עצמי דברים טובים באהבה -זה עכשיו אולי בשבילי ללמוד,קשה לי עם זה כלכך שאם ישאלו אותי מה טוב בי יהיה לי קשה לענות,גם בפני עצמי.
רוצה להשתחרר מהפחד להיות טובה וראויה בעיני /-:
אני לא רוצה להתכווץ יותר.

רוצה שיקוי מרחיב מגדיל מעצים,למישהו יש?...

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 20 אוגוסט 2005, 21:39

קורה משהו טוב
חוויתי כעס חד ומדויק שלא היה כרוך ברגשי אשמה! -
מה שלרוב קורה לי אחרי שאני כועסת על מישהו הוא שאני מתמלאת כעס על עצמי
ואשמה ולפעמים זה ממש כמו תחושת מחלה בגוף,ואני ממש מתייסרת.
ועכשיו זה סימן בעיני שמשהו טוב קרה לי בפנים,כבר פעמיים בימים האחרונים של כעס לא קטן שיצא והשתחרר אך ללא מטענים מיותרים ועמוקים ולכן לא פגע באדם עליו כעסתי אלא התקבל בהבנה!
זה דבר גדול בשבילי! כי הכעס הוא ברירת מחדל אצלי,מתעורר פעמים רבות בקלות מידי,
וכבר זמן רב שאני מנסה לעבוד עם הכעס ויש שיפור רב לעומת פעם אך עדיין הוא נוכח בחיי הרבה יותר מכפי שאני רוצה.
מצאתי שסיבה לכעס פעמים רבות היא התחושה שלא מכירים בכאבי
שלא מקשיבים לי- אני עכשיו מזהה מצבים כאלה ומנסה להגיד את דברי בצורה שגם יישמעו.כאשר כועסים על מישהו לרוב הוא מייד יכעס חזרה ואז המטרה שיקשיבו לי לא יכולה להיות מושגת.
היום אני מנסה להתרחק עד שהעצמה של הכעס פוחתת ולדבר מתוך מקום פחות סוער,
פעמים רבות אחרות הסיבה היא פחד מאבדן שליטה אני מנסה לראות גם את המקרים האלה ולשחרר שם,האמת שזה קורה לי פחות לאחרונה. אני לומדת מבן זוגי טוב הלב.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 20 אוגוסט 2005, 20:50

לליבנת כנף תודה-דברייך מרגשים כלכך ואני מסכימה גם עם מה שכתבת על הצעתה של אורנה,

גאמה - תודה גם לך,נישמע שהטיפול שעברת היה מאד מוצלח!!
אשמח אם תוכלי לספר לי איזה סוג של טיפול זה היה ,גם בפסיכולוגיה יש שיטות רבות ושונות,ועכשיו כשאני לפני תחילתו של טיפול פסיכולוגי יעזור לי להגדיר מה אני רוצה ממנו.

גם אני רואה שיפור מטיפול לטיפול,יש כמה שנים בין לבין שגם בהן קורים דברים מתי שהוא מתחילה הידרדרות שמביאה אותי לטיפול חדש,אבל אני חייבת להגיד שבאמת זה מקום אחר כל פעם,עד מדרגה ועוד מדרגה,אני חייבת להזכיר זאת לעצמי שוב ושוב,
כי ברגעי הייאוש הגדול נראה שאני שוכחת ..

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 20 אוגוסט 2005, 20:25

שוב ל אורנ ה :כתבת לי יפה ועמוק כלכך ומעומק ליבך ועל כך תודה!
דברייך דורשים שאקרא שוב ושוב,ואנסה להבין עוד.
מתוך מצבנו הדואלי והיחסי האמת המוחלטת לא נמצאת כאופציה. זה נכון מאד אני מודעת לכך שאין אמת מוחלטת ולכן יש חילוקי דעות רבים כלכך בין אנשים,ולכן כנראה שאמא שלי לעולם לא תבין מה אני רוצה ממנה בכלל!
אני שמחה שמצאת את הדרך שלך להתגבר על עברך הכואב ומקווה שאמצא אני את דרכי

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 20 אוגוסט 2005, 20:02

אורנ ה - הפיתרון שאת מציעה לי עלה בדעתי פעמים רבות, אך לא הוכיח את עצמו כבר ביצוע מבחינתי, ייתכן שלאנשים שונים דרך שונה להתמודדות עם כאבים.
הרעיון של: מה שמתמקדים בו גדל הוא רעיון ניואייג'י, הגיוני לכאורה
היגיון ושליטה עצמית (שנשמע שהשיטה הזו מחייבת) הם יכולות שחשוב לטפח
אבל בכל זאת,יש עוד רבדים עמוקים בנו שאי אפשר לרתום אותם במוסרות ההיגיון,הם דורשים זכות קיום משלהם !! ויש להם דרכים עקלקלות ולא הגיוניות שדווקא מבקשות לוותר על השליטה.
אני נוכחת שבמקרה שלי היכולת לאפשר לכאבים להציף כאשר אני במקום מוגן ,מנקה אותי,
זה קצת כמו להקיא,עוויתות של כאב,גועל,והופ.. נשפך החוצה מה שעשה לי לא טוב בפנים,לוקח עוד קצת זמן התאוששות ואח"כ מרגישה הרבה יותר טוב.
אני כרגע דווקא רוצה לשמור על קשר עם הכאב, יש לו תפקיד,הוא אומר לי -שימי לב שם,תקשיבי, יש לך מה ללמוד על עצמך,
האמת,אני חושבת שלכל רגש יש תפקיד! במיוחד לרגשות הקשים "השליליים"
כמו שלכאב גופני יש סיבה ויהיה לא נכון להתעלם ממנו,אולי הוא מעיד על מחלה שצריכה טיפול!

הכאב שבנפשי

על ידי גאמה* » 17 אוגוסט 2005, 22:07

אם אתה מרגיש צורך להיות בכאב, להרגיש אותו לעומק, להבין אותו, לעבד אותו - אז זה הצורך שלך. רק כשתמצה אותו תוכל לעבור הלאה.
גם אני חושבת ככה.


הייתי רוצה לדעת האם מישהו יכול להעיד בוודאות שהוא הצליח להשתנות ולעבור תהליך עמוק של ריפוי בעיקבות טיפול כלשהו,ואני מדברת על הטווח הארוך,לא פחות משנה מתום הטיפול
אני אכתוב משהו על התהליך שלי. אם התיאור לא יספק אותך, את מוזמנת לשאול עוד שאלות :-).

הגעתי לטיפול בעקבות משבר נפשי. אולי יותר נכון להגדיר את זה: כאב נפשי. הי, זה בעצם הניק שלך....
הכאב הנפשי תפס אותי בהפתעה ולא הבנתי מאיפה הוא הגיע ומה זה בכלל. הייתי בת 26. הגעתי לפסיכולוגית ועשיתי איתה טיפול נקודתי. כלומר התייחסנו בעיקר לבעיה הקונקרטית, נגענו בעבר באופן שטחי ובסופו של דבר הרגשתי טוב, והפסקתי לסבול.
הטיפול הסתיים. 3 שנים אח"כ הגיע המשבר השני.
הפעם חזרתי למטפלת לטיפול יסודי. אחרי שנה התחלתי להרגיש תזוזות פנימיות אצלי באופן מובהק. כלומר ראיתי בי שינויים ראשונים בדרך שבה אני תופשת את עצמי ובדרך שבה אני מתנהלת בעולם.
אחרי שנתיים מתחילת הטיפול כבר הייתי שם. שם = מרגישה אחרת, תופשת את עצמי אחרת לגמרי, עובדת אחרת בעולם. עברתי תיקון.

מאז הרגע הזה - שם - כבר עברו יותר משנתיים.
וזה יציב.
מה יציב - זה כל הזמן במגמת שיפור!
כלומר, למרות שאני כבר לא בטיפול יותר משנה (אחרי שנתיים המשכתי עוד כשנה אבל בתדירות הולכת ויורדת, ובשנה וחצי האחרונות אני כבר לא מטופלת) אני מרגישה שזרעי השינוי שנטעו בי, צומחים ועולים ומלבלבים. התהליך נמשך.

אני מקווה שהתיאור הזה עוזר לך.
אשמח עוד לספר, אם תרצי.

(())

הכאב שבנפשי

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 אוגוסט 2005, 21:30

_אבל אני לא אישה בוגרת
אני תינוקת צורחת צורחת צורחת
תראו אני פה!
אני רוצה שתרימו ותחבקו אותי
אני רוצה שד_

כל כך מכירה את ההרגשה...
איך בא לי לחבק אותך. לחבק אותך כמו שאת רוצה. כמו שאת מבקשת. לחבק אותך באמת. כמו שאת ראויה. איך בא לי לתת לך את זה.

((-)) ((-)) ((-)) ((-)) ((-)) ((-)) ((-))

דרך אגב, משהו ממש דומה כתבתי לא מזמן בשני שירים שכתבתי בבלוג שלי, אני מקווה שזה בסדר להכניס את זה לכאן. פשוט זה נראה לי ממש שייך:

*
אני ילדה שמֵחה. |
ובתוכי
בכי קשה.
אמא שלי נטשה אותי |
שוב
ושוב
ושוב

ילדה-עולָל |
שרועה על גבה
בוכה לזוג ידיים אוהבות
העור כואב
מחוסר מגע

בוכה |
בוכה
בוכה

ואין עונה |

הכאב הזה |
הוא תהומי
הכאב הזה
האם יש לו מזור
בעולם הזה

מאז |
כל פגישה שלי היא
נטישה
בכל פגישה זָרוּע
זֶרע
פורענות

ילדה שמֵחה |
סובבת בעולם
ובתוכה
זרע
פורענות

הוי |
אמא
אמא
אמא !

אלוהים !

מי יכול לחבק |
את הכאב
הנורא
הזה

  • *
כולם רוצים שאגדל |
ואני?
איך אפשר
מתי תבוא אמא |
תיקח אותי בזרועותיה
תיניק אותי
תיישן אותי בחיקה
תישא אותי על גבה
יום יום
ושעה
שעה

כולם רואים |
אישה

ואני?

תינוקת נטושה |
בעריסה

מאוד אהבתי גם מה שכתבת על 'התפתחות הדורות' :-)

להצעה של אורנ ה פחות התחברתי. אני מאמינה שיש משהו בדבריה, ושהיא עשתה את זה בעצמה, אז בכלל... בכל זאת אני חושבת שאדם צריך להגיע לאיזשהו שלב בשביל זה. ולפני כן אולי יש עוד שלבים שיש לו צורך לעבור בהם, לעבור דרכם. זה עניין של בשלות מסוימת. ואי אפשר להאיץ בשלות.
אם אתה מרגיש צורך להיות בכאב, להרגיש אותו לעומק, להבין אותו, לעבד אותו - אז זה הצורך שלך. רק כשתמצה אותו תוכל לעבור הלאה. זאת דעתי

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 17 אוגוסט 2005, 11:35

אני אוהבת אותך
ומחבקת אותך
וחושבת שאת מתוקה ומצחיקה ויפה ומוכשרת וחמה וחכמה וטובה ועושה את העוגיות הכי טעימות בעולם!!!

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 17 אוגוסט 2005, 10:52

ההורים שלנו היו כולם קורבנות ילדותם כמונו ואולי אף יותר
אבל אין להם את מתנת (או קללת?...) המודעות
(אני מדברת על הרוב,תמיד יש כאלה שמקדימים את זמנם)
רובם שילמו מס כבד לחברה
לא התגרשו עד שהילדים גדלו
ויתרו על אהבה
ויתרו על הגשמה
הזדהו עם סיבלם ואיפשרו לו להישאר
לא היה להם למי לפנות לעזרה
הם לא חשבו שאפשר בכלל
עד שגדלנו

אנחנו דור המודעים
יש לנו מודעות לנעשה בתוכינו לכאבינו
אנו חותרים ושואפים ומבינים
למה זה ככה או ככה
בתוכינו
מתחשבנים עם העבר
אנחנו מנסים לשלוט במציאות שלנו
פחות נכנעים למוסכמות חברתיות
הולכים לטיפולים
רק שנבחר מה מתאים לנו מתוך מגוון אפשרויות העזרה
מאמינים שהכוח לשנות הוא בנו

הילדים שלנו מודעים בני מודעים
גם הם ישלמו את מחיר פגיעות הוריהם
אבל הם מדברים על זה איתנו
מתחשבנים כבר מילדות
ואנחנו מאפשרים להם
אנחנו יודעים מעכשיו להסביר להתנצל לנסות יחד לשנות
אנחנו לא מאשימים אותם בכאבינו כמו שהאשימו אותנו הורינו
אולי הם ישאו פחות מכאובים וצלקות אל בגרותם
אולי הם יהיו מאושרים ושלמים יותר מאיתנו
הורים טובים מאיתנו

אמן סלה

הכאב שבנפשי

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 17 אוגוסט 2005, 10:44

מזדהה עד דמעות.
((-))
תודה.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 17 אוגוסט 2005, 10:30

מעיזה לצאת מהבית
לא כל יום אני רוצה ויכולה להתמודד עם מפגשים
במיוחד בתקופות כאלה
אז יצאתי, הלכתי לקנות ירקות וקוטג',יצאתי מפה די בסדר
וחזרתי הפוכה לגמרי,בתוך הגוך פרפרורים של כאב
לא קרה שום דבר מיוחד,סתם קניתי והיו שם כמה אנשים פרצופים רגילים מוכרים כמובן כל אחד בעניניו

אז למה אני כלכך הפוכה

כאילו שיש בי כמיהה תמידית שיראו אותי
הילדה הקטנה שבי כלכך צמאה לתשומת לב
שיראו לי חיבה
שיחייכו אלי,שיתעניינו בי
התינוקי שלי עלי במינשא וגם הוא כמוני אוויר
למה העולם אדיש וקר אלינו

הצורך להיות מרכז העולם עדיין בתוכי דורש את מה שלא קרה כשהייתי תינוקת
והתביעה הילדותית הזו יש בה האשמה ואכזבה וכעס

הראש יודע המון הראש הוא חכם
אישה בוגרת נותנת
תני את מה שאין לך ואז יהיה לך
כלכך ברור
הגיוני לגמרי
אני רק צריכה לאהוב את כולם ואז הם יאהבו אותי בחזרה
זה חוק טבע

אבל אני לא אישה בוגרת
אני תינוקת צורחת צורחת צורחת
תראו אני פה!
אני רוצה שתרימו ותחבקו אותי
אני רוצה שד
אני רוצה שתנחמו תעטפו
תתפעלו תרוממו תלטפו
תשמחו תצחיקו
תראו אותי
אותי

הכאב שבנפשי

על ידי פשוט_אלון* » 15 אוגוסט 2005, 00:24

צבעים
אני אישית במצבים בהם אני רגיש במיוחד, חש רתיעה מהצבע השחור לעומת הצבעים האחרים שמעניינים אותי.
בעוד שחור מהווה אצלי התכנסות לעולם מפחיד - לבן מהווה פתיחות לעולם יפה - חושך ואור
אם ממש את מתעניינת בעניין אז
מבחינה מדעית - תוכלי לברר על ניסוים שונים בצבעים שונים / במנסרות / ספקטרום הצבעים ...
מבחינה אחרת - תוכלי לברר על שיטת "אורה סומא" Aura -Soma שהיא שיטת ריפוי בעזרת צבעים - לפיה לצבעים כוח לאזן אותנו ואני מאמין בזה, כך אפשר ממש לבחור מטרה ולהשיג אותה בעזרת הצבעים ממש הגיוני בעיניי.
( מודה שכשאין מספיק כביסה נקיה ויש רק חולצה או מכנס שחורים אז אני לובש שחור :-) )

להיות בדממה
הייתי ממליץ לא להיות בדממה אם את מרגישה שאין לך כלים להתמודד. קודם להיות חזקים ועם כלים ואז.

שוקולד
תביאי לי גם קצת.......

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 14 אוגוסט 2005, 23:29

קצת התייחסויות לדברים שכתבו לי פה,דרך אגב,אני כל פעם נדהמת ושמחה מחדש מזה שכותבים לי פה,זה נפלא שאפשר לדלג על כל השלבים של ההיכרות ומבחני החן למינהם,לדלג על מה שכל כך קשה לי איתו ולגשת ישר לעיניין....
בשבילי זו מתנה יקרת ערך.
תודה שוב לכולכם-לכל מי שפה.
עצם הכתיבה יש בה ריפוי וזה מועצם אלף מונים ע"י הידיעה שיש עיניים אוהדות וקשובות.
אז ככה:
אני אתחיל מהסוף להתחלה-
איזה בכיינית אני כי כשקראתי מה שכתבו לי בכיתי מהתרגשות ובזמן האחרון אני בוכה כל כך בקלות, ובהקשר למה שכתבת ליבנת- לי תמיד אמרו תפסיקי לרחם על עצמך,וזה מוקש גדול, ואולי רק לאחרונה באמת הפסקתי להפסיק לרחם על עצמי.

הבנתי גם שזה שיש עוד רבים שעברו דברים דומים או גרועים הרבה יותר וגם הם סובלים לא קשור למה שאני עוברת ,לא מקטין מעצמת ההתמודדות שלי.
צרת רבים אינה נחמה,למרות שלפעמים מי שמבין אותי הוא זה שעבר חוויות דומות.
גם לא לברוח ל'לרדת' על עצמנו נכון מאד.

לתמר- אני חושבת שהבריאות שלי מתבטאת ביכולת לראות את גודל המחלה-אם אפשר להגיד דבר כזה.(אני לא רוצה להשתמש במילים שפיות וטירוף...עד אתמול בהן הייתי בוחרת)

גאמה-אני אשמח לקרוא את הפירוט שלך לחווית הריפוי שלך!

לבנדר- נשיקות! תמשיכי להזכיר לי.

יוחננית- גם אצלי יש שיפור ניכר לעומת 10 שנים אחורה.
היו לי שתי תינוקות אז,ואני כל הזמן רציתי למות.
נשארתי בשבילן.בזכותן.
היום אני כבר לא רוצה למות
אני רוצה לחיות.
נקודה.

ובשבילי זה דבר חדש לכתוב ככה.
אני רוצה לחיות .נקודה!



אבא שלי בחיים,ובריא כמו שד..
הוא נכה ריגשית בגלל מה שעבר בילדותו,ולכן לא ידע להיות לי אבא,ההורים שלי התגרשו אחרי שהתחתנתי(חיכו שהילדים יגדלו,צעקה גדולה)
הוא מתייחס לכל הנושא המישפחתי כעול מיותר,לא צריך להגיד שהוא בכלל לא סבא,הילדים שלי בקושי מתייחסים לקיומו,
אנחנו לא בנתק,אבל אין קשר,אין לו שום שמץ של מודעות ואין לי שום יכולת לדבר איתו על מה שהיה וכבר לא רצון.
איתו אין לי חשבון כמו עם אמא שלי כי תמיד כעסתי עליו ושנאתי אותו,רוב הילדות שלי,הוא היה הרע.
אמא הייתה הטובה ולכן לא יכולתי כילדה להרשות לעצמי לראות שהיא איננה מושלמת.
ההתפכחות הגיעה רק אחרי שביתי הבכורה נולדה.

פשוט אלון-העצות שלך נכונות אבל כשאני חושבת על זה לאחרונה יש לי צורך ללבוש שחור,להיות בדממה,מוסיקה לרוב מפריעה לי,ולאכול הרבה שוקולד...
אבל אני פה!

לילה טוב לכל הנשמות הטובות!

הכאב שבנפשי

על ידי פלוני_אלמונית* » 14 אוגוסט 2005, 14:12

הרגשות השונים באים ממקומות שונים בתוכינו ,משכבות שונות,
הכאב שבנפשי, מאוד מאוד אהבתי את הרעיון. יש מה לחשוב עליו...

ובקשר ל-
איזה בכיינית אני
אני מה זה מבינה אותך. גם לי זה עולה לפעמים. קולות שאומרים לי: 'תפסיקי להתבכיין. אפשר לחשוב מה כבר קרה. יש אנשים שקרו להם דברים הרבה יותר גרועים. מה שאת עברת זה היה די רגיל באותו זמן. כולם עברו את זה. מה את עושה עניין? מה את מרחמת על עצמך כ"כ הרבה. למה את לא יכולה פשוט להמשיך בחיים. להיות 'נורמלית' כמו כולם...' וכו' וכו'.

ואני מבינה שאלו קולות בתוכי. גם כאן משוחזרים הקולות של ההורים שלי. זאת לא האמת. זו לא אני שמדברת.
האמת היא שזה באמת היה כואב. וזה באמת היה נורא.
ואני הבנתי שאולי רק אחרי שארשה לעצמי להודות עד הסוף כמה זה היה נורא, בלי להתכווץ ולהרגיש 'בכיינית', עם כל הלגיטימציה לכאוב את זה - אז אוכל סוף סוף להגיע למוכנוּת לרפא את זה.

זה שאני שוב ושוב מנטרלת את זה ע"י הקולות 'בכיינית, תפסיקי להתמסכן', זה מפריע לתהליך.

מתחבר לי למה שכתבת שצריך להסכים להישאר בתוך הכאב.
ולשם כך, לא רק לא לברוח לכעס ולהאשמת אחרים. אלא גם לא לברוח ל'לרדת' על עצמנו. כדי להישאר שם באמת צריך גם להרשות לעצמנו - שמותר לנו לכאוב. ושיש לנו כל הסיבות הטובות שבעולם. ולהיכנס לתוך זה עד הסוף.

כמובן, לא כדי להתקע שם, אלא כדי לעבור דרך שם, כמו שכתבת:
אם נסכים להישאר בתוך קליפת הכאב הוא יתרכך ויאפשר לנו גישה פנימה אל האהבה הנקיה

{@

הכאב שבנפשי

על ידי תמר_איל* » 14 אוגוסט 2005, 14:07

אני קוראת את הדברים שאת כותבת, אפשר להגיד שהצלחת להדהים אותי.
ישר אל תוך הלב, לא מצליחה למצמץ או לסגור את הפה מתדהמה.
נהוג לחשוב שאדם לא מצליח לראות את המיקום בו הוא מצוי.
את, מפליאה לתאר כל כך במדויק את הדברים.
יש לך יכולת מדויקת להפליא. יש הרבה עוצמה בתאור של הרהורים גולמיים כאלה
העוצמה של הדברים באה, מהיכולת לראות כל כך עמוק ומדויק אל האמת.
לגבי רוב האנשים האמת הזו מוסתרת.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 14 אוגוסט 2005, 11:52

תובנה חשובה בעיני מלפני כשבוע-
הרגשות השונים באים ממקומות שונים בתוכינו ,משכבות שונות,
כמו מעגלים מעגלים ,אולי שכבות בצל זה דוגמה טובה

על פני השטח יש ריחוק,אדישות,עליצות,פטפוט
במעגל פנימי יותר יהיה הכעס,הקנאה,מירמור,
יותר בפנים יש את הבלבול,ניתוק,פחד,אשמה,קיפוח
אחרכך מגיע העצב,שיכול להיות גם דיכאון,וחרדה

עמוק בפנים הרגש המזוקק הוא הכאב,שם צריך להסכים להישאר,אחרת ניזרקים החוצה
משם רוצים תמיד לברוח- בורחים אל הכעס,האשמה,או כל רגש אחר שמשליך החוצה אל האחר
קשה להישאר עם הכאב הנקי שהוא כולו שלנו ואינו קשור לאחריות של האחר

העצב נוגע בכאב,
הדיכאון יכול להיות כלי לכאב ,כשהוא מצליח הוא משרת אותנו כשביל גישה רחב לכאבים עמוקים ולאפשר אבל
לא תמיד הוא מצליח

אני מאמינה שבגרעין עצמו ,בליבה ,המהות היא האהבה ואיתה שם השמחה
ככל שנצליח לקלף את השכבות ולהגיע פנימה
נתקרב אל המהות

האהבה עטופה בכאב,
אם נסכים להישאר בתוך קליפת הכאב הוא יתרכך ויאפשר לנו גישה פנימה אל האהבה הנקיה


מן הרהורים גולמיים כאלה שמוזר להם להפוך למילים,עכשיו אני צריכה ללכת אבל עוד אחזור לנסות לעשות פה סדר...

הכאב שבנפשי

על ידי גאמה* » 14 אוגוסט 2005, 09:52

אין לי כרגע זמן לפרט אבל בתשובה לשאלתך
הייתי רוצה לדעת האם מישהו יכול להעיד בוודאות שהוא הצליח להשתנות ולעבור תהליך עמוק של ריפוי בעיקבות טיפול כלשהו,ואני מדברת על הטווח הארוך,לא פחות משנה מתום הטיפול

אני יכולה להעיד בוודאות על שינוי כזה אצלי.
אנסה להיכנס מאוחר יותר.

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 14 אוגוסט 2005, 09:08

(())
לא כל מי שבוכה הוא בכיין... לפעמים יש סיבות טובות
ועדיף לבכות את זה החוצה מלהשאר תקועים עם זה בפנים.

קראתי מה שאלון המליץ לך, ונראה לי שאת עושה את כל הדברים האלה
ואת באמת בתהליך, שכרגע הוא מאוד אינטנסיבי
וגם התוצאות מגיעות ותמשכנה להגיע.
{@

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 14 אוגוסט 2005, 08:37

איזה בכיינית אני

הכאב שבנפשי

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אוגוסט 2005, 21:03

את עושה משהו כל-כך אמיץ, שלי עדיין לא היה אומץ לעשות. לפתוח את זה עם אמא שלי.

אני 'מקנאה' בך על כך. אולי אלמד ממך.
זה מדהים. זה נפלא שהגעת לזה.
זה מקסים שאת מגיעה כך לתובנות.
וגם איך שאת ניגשת אליה - בלי האשמה. בעיניים גלויות. מביעה את הכאב שלך. מעזה לפתוח, לחשוף...
ממש נוגע ללב.

אני מאמינה בכל לבי בְּשינוי. את עוד תִראי !
|L|

הכאב שבנפשי

על ידי יוחננ_ית* » 13 אוגוסט 2005, 12:32

(())
היום קראתי את הדף שלך לראשונה. איזו דרך עברת בחודש האחרון מאז שהתחלת לכתוב כאן! מקווה שגם את שמת לב לזה :-)
סליחה שאני שואלת, מקווה שזה בסדר: אבא שלך עדיין בחיים? את בקשר איתו? (אולי כתבת ולא ראיתי).

הייתי רוצה לדעת האם מישהו יכול להעיד בוודאות שהוא הצליח להשתנות ולעבור תהליך עמוק של ריפוי בעיקבות טיפול כלשהו,ואני מדברת על הטווח הארוך,לא פחות משנה מתום הטיפול.
אני כל הזמן עוברת שינויים, זה לא תהליך שנגמר. וכן - יש שינוי לטווח הרחוק. כל הזמן עולים עניינים חדשים, כך שזה כנראה תהליך שלא נגמר אף-פעם, אבל היום אני הרבה יותר מאושרת ממה שהייתי לפני 5 או 10 שנים.
אני מצאתי שלי הכי עוזרים מטפלים למיניהם שאינם פסיכולוגים. דווקא פסיכולוגים לא הצליחו לעזור לי. (סליחה על ההכללה, אני רק מדברת מהניסיון שלי).

תייגתי את הדף שלך כדף בלוג ודף תמיכה (בראש הדף). אם את מעדיפה, אוכל למחוק את זה.

הכאב שבנפשי

על ידי פשוט_אלון* » 13 אוגוסט 2005, 12:29

ההמלצה שלי היא שתקראי כמה שיותר ספרים ותשמעי כמה שיותר אנשים
שרעיונותיהם מראים דרכים לאזן את המחשבות לכיוון החיובי
ויתנו לך עם הזמן רעיונות חדשים איך להתמודד בתוך עצמך עם רגשות ומחשבות

כמו כן ממליץ לדאוג לנעימות - לקשט את הבית מחדש אולי - לנסות להימנע מהצבע השחור
להתקשט בכל צבעי הקשת, לפנק את הגוף במסאז'ים (ויש גם מכשירים אלקטרוניים מצויינים לעשיית מסאז'ים)
לשמוע מוזיקה שעושה טוב (ולא מוציאה אותך מהדעת), להימנע מחברת אנשים זרים רבים, אכילת מזון מזין כמו פירות
ולא ג'אנק.

ככל שתמלאי את עצמך בדרכים טובות להתמודד עם דברים בהם את לא מעוניינת.
אז אושר יהפוך לדרך חיים.
אנשים בהם והולכים "אבל אני תמיד נשאר אני" לכן ממליץ לך ללמוד עוד ועוד מה טוב לך וליישם

המון בהצלחה (())

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 13 אוגוסט 2005, 10:47

הייתי רוצה לדעת האם מישהו יכול להעיד בוודאות שהוא הצליח להשתנות ולעבור תהליך עמוק של ריפוי בעיקבות טיפול כלשהו,ואני מדברת על הטווח הארוך,לא פחות משנה מתום הטיפול.אני רוצה לדעת כי אצלי יש תקופות טובות שאני מדמה לעצמי שזהו ,הפכתי לכאחד האדם,אבל תמיד זה חוזר.
אולי בטווח הממש ארוך-ואני מדברת על שנים רבות אני יכולה לראות הטבה אבל אצטרך לחיות עוד מאתיים שנה בשביל להשלים את התהליך בקצב הזה ואין לי את הזמן הזה.
כרגע יש הקלה ושמחה בעקבות התובנות החדשות.
כשאתפנה אפרט עוד כמה.

הכאב שבנפשי

על ידי גאמה* » 13 אוגוסט 2005, 10:09

(())
את מאוד אמיצה.

הכאב שבנפשי

על ידי הכאב_שבנפשי* » 13 אוגוסט 2005, 08:22

משהו טוב קורה
אני מתכתבת עם אמא שלי במיילים
הייתה לי תובנה חשובה בזכות זה לפנות בוקר - מתוך שינה!
הכתיבה הזו כלכך טובה כי אפשר לדייק במה שרוצים להגיד,אין את הסחות הדעת שיש בשיחה פנים אל פנים
והנטייה לתגובתיות יכולה להתמתן
אז אמא שלי ענתה למיכתב שכתבתי לה בתשובה טיפוסית אבל כתובה כך שיכולתי לקרוא כמה פעמים
ואחרי כמה ימים ירד האסימון ובתוך מכתבה גיליתי דפוס התייחסות מוכר
שנתן לי מפתח חשוב
כל השנים מאז שהייתי תינוקת אבא שלי היה מאד רע אלי
הוא בן אדם דפוק ומסכן גם כן בגלל ילדות נוראית שהייתה לו עם אמא חולת נפש
ואמא שלי מצד אחד עשתה מה שיכלה כדי להגן עלי
ומצד שני היא התייחסה אלי כאל חולת נפש-כי לדעתה ברור שזה תורשתי העניין
זו תווית שאימצתי ורק עכשיו אני רואה את התמונה בבירור
אני פשוט אצרף את מה שכתבתי לה בתגובה :

הכאב שבנפשי

על ידי רק* » 05 אוגוסט 2005, 03:57

(())

אשמח מאד להפניות ,רעיונות,המלצות,וגם חשוב לי שהטיפול יהיה בעלות שאוכל לעמוד בה,אין לי יכולת לממן טיפול בעלות המקובלת של 250 ויותר לפגישה


ממליצה בחום על שיטת גרינברג. איפה שאני - זה 160 לטיפול.
מצד אחד עבודה טכנית אבל מצד שני מגיע לעומקים מדהימים. אפשר לקרוא באתר שלהם..

http://my.area.co.il/view.php?siteid=32544

הכאב שבנפשי

על ידי לוונדר_סגול* » 03 אוגוסט 2005, 00:13

{} בחזרה :-)

חזרה למעלה