_ותמיד, תמיד ההצדקה שלי ל"סיפור הכאב" שסופר שוב ושוב היה, "זו האמת"
זה מה שקרה,זה מה שהיה.(בסיפורים האלו שלי,תמיד היו גם אשמים,ואני בגלל ליבי הטוב תמיד ידעתי גם לומר ,איך שאני מבינה אותם,את אותם אשמים בגרימת הכאב שלי,ומאיזה מקום הם פועלו...אבל....)
ושמתי לב שאני ממש קשורה לסיפורים שלי,גם אם מישהו ניסה להראות לי זוית אחרת,
איזן הצעה נחמדה אולי כחלופה......לא! בשום אופן לא הייתי מוכנה לוותר על הסיפור "הנפלא"שלי.
ההיצמדות/היקשרות/האחזות בסיפורים היתה אובססיה,כאילו שאין לי קיום ללא הסיפורים האלו.
מי אני ללא הסיפורים שאני מספרת לעצמי!?_
אורנ ה - דברייך שוב עמוקים וחדים,את מדברת ממקום חזק כלכך, שוב עם דברים רבים בתוכם אני מסכימה מאד-
- לשחרר,לא להיצמד...כל כך קשה,
הרי אנחנו כל-כך פוחדים מהחופש,פוחדים להיות משוחררים* כלכך מסכימה!
מצחיק שבדיוק כתבתי על תהליך שחרור הכעס עוד לפני שקראתי את דברייך!
כדי לצאת מהבורות צריך להמשיך ולחפש אחר האמת... לסוגיה וגווניה. גם אם זו אמת סוביקטיבית!!
אני מאד רוצה להשתחרר מהיקשרויות במיוחד מהמכאיבות שבהן,רוצה להאמין שאני בדרך לשם!
את מדברת על תהליך שאורך זמן רב,גם אני בתוך תהליך,מבורך,יקח לי עוד קצת זמן להגיע למקום שממנו אוכל לדבר בביטחון כה רב(כך אני מקווה)
אני חושבת שלראשונה כאבתי
באמת את כאב הילדות שלי לאחרונה למרות שסיפרתי את "הסיפור"פעמים רבות.
רק לאחרונה הקרקע הייתה מעובדת מספיק.
כדי שאוכל להרגיש שמותר לי באמת לכאוב הייתי צריכה לעבור דרך ארוכה,ולהיות במקום יותר בטוח פחות הישרדותי.
וגם אם כאב שב ועולה שוב ושוב בכל פעם הוא קצת אחר,גם פה יש תהליך,אני מקווה שיגיע הרגע בו יהיו לי מספיק סיפורים חדשים וטובים על עצמי,כרגע אני מאד עניה שם.
ללמוד לספר על עצמי דברים טובים באהבה -זה עכשיו אולי בשבילי ללמוד,קשה לי עם זה כלכך שאם ישאלו אותי מה טוב בי יהיה לי קשה לענות,גם בפני עצמי.
רוצה להשתחרר מהפחד להיות טובה וראויה בעיני /-:
אני לא רוצה להתכווץ יותר.
רוצה שיקוי מרחיב מגדיל מעצים,למישהו יש?...