על ידי הווה_מתהווה* » 01 נובמבר 2009, 12:30
אשמח לשמוע דעתכם בנוגע לנושא שמעסיק אותי מאוד בזוגיותי הנוכחית.
חבר שלי ואני יחד כשנה וחצי, אוהבים מאוד ומאושרים על היכרותינו, מתחזקים ביחד טוב ומכבד ומתכננים עתיד משותף ב"ה.
אנחנו לא רבים הרבה אך לצערי הרב יכולה לומר בפירוש שמרבית הריבים שכן היו בינינו סבו סביב נושא אחד, נושא שגורם לי להרגיש בושה גדולה, שכן מאוד הייתי רוצה לא להיות מוטרדת מדברים שכאלה, אבל אני כן.
אני מקנאה לנשים שהיה איתן בעבר. ולא מכיוון שהיה עם הרבה נשים, להיפך- ניהל מספר מועט של מערכות יחסים ארוכות ועמוקות לאחר שהתגרש, ועל כך אני מקנאה.
בתחילת היכרותינו, עוד לפני שהפכנו לזוג, סיפר לי המון על עברו, ועל שתי נשים בפרט, ואני, זיכרון של פיל יש לי, זוכרת כל דבר קטן. אחת מהן היא שחקנית די מוכרת, טיפוס שמעולם לא חיבבתי, מה שהקשה עלי עוד יותר לקבל את העובדה שהיה איתה, שאהב אותה, שחלק איתה זמן, שצילם אותה. השניה היא מין אקסית מיתולוגית, היו יחד הרבה שנים, ברור לי שהייתה חוזרת להיות איתו ברגע זה אם הוא היה רוצה.
הדבר החשוב ביותר הוא שהוא אוהב אותי. ואני אותו. אני יודעת. הוא אמר לי אינספור פעמים שמעולם לא אהב כמו שאוהב אותי, שהעבר עבר והוא לא מבין למה זה מפריע לי.
הוא צילם אותן המון, אותי כמעט ולא. הסביר לי כבר לא אחת שבאותה תקופה רחוקה צילם כל דבר באובססיביות ולא רק אותן, ושעכשיו הוא רחוק מזה. בכל זאת זה כואב לי שכן אני צלמת בעצמי, מכירה היטב מה מרגישים כשמצלמים מישהו קרוב, מבינה בלבחור מה לצלם ומה לא, ורואה בצילום מודפס עולם ומלואו, כמו יומן.
הן מתקשרות אליו מדי פעם, שמר איתן על קשר של ידידות שטחית לפני שנכנסתי לחייו. כעת לא.
רוצה להבהיר משהו- אני סומכת עליו לחלוטין. החשש מבגידה כלל אינו האישיו. לא עם הנשים המדוברות ולא עם מישהי אחרת. ההווה הוא לא העניין כאן
ניסיתי הרבה פעמים להבין מה בעצם מפריע לי, האם זה הוא חסר הרגישות שלא רואה את הקושי שלי, או שמא אני חופרת בזוטות, חסרת בטחון, ממציאה צרות.
מרגישה שלא הבהרתי את עצמי מספיק טוב, אבל מקווה שבמידה והדף יתפתח התמונה תצטייר טוב יותר, אולי גם לי.
גם לי, מין הסתם, יש עבר, ובני זוג לפניו. אבל איך לומר, פחות על פני השטח.
קשה לי הידיעה שחלק כל כך הרבה חוויות ורגשות ואינטימיות עם אחרות לפני, הרבה יותר משאני חלקתי עם מישהו אחר לפניו.
לפעמים משגע אותי הנושא, לפעמים בכלל שוכחת מזה ומנהלת שגרה רגילה ובוגרת.
וכהרגלי כשכותבת באתר הזה רוצה לשפוך את כל העובדות והתחושות ובכל זאת מאופקת.
עובדה לסיום- אנחנו מתמודדים עכשיו עם קושי גדול מאוד, לא זוגי אלא בריאותי ומדאיג ומפחיד, מה שעוד יותר מקשה עלי לקבל את עצמי, איך בשם האלוהים אני מוטרדת מהשטויות האלה כשדברים כל כך הרבה יותר מהותיים נמצאים על כף המאזניים?
תודה.
אשמח לשמוע דעתכם בנוגע לנושא שמעסיק אותי מאוד בזוגיותי הנוכחית.
חבר שלי ואני יחד כשנה וחצי, אוהבים מאוד ומאושרים על היכרותינו, מתחזקים ביחד טוב ומכבד ומתכננים עתיד משותף ב"ה.
אנחנו לא רבים הרבה אך לצערי הרב יכולה לומר בפירוש שמרבית הריבים שכן היו בינינו סבו סביב נושא אחד, נושא שגורם לי להרגיש בושה גדולה, שכן מאוד הייתי רוצה לא להיות מוטרדת מדברים שכאלה, אבל אני כן.
אני מקנאה לנשים שהיה איתן בעבר. ולא מכיוון שהיה עם הרבה נשים, להיפך- ניהל מספר מועט של מערכות יחסים ארוכות ועמוקות לאחר שהתגרש, ועל כך אני מקנאה.
בתחילת היכרותינו, עוד לפני שהפכנו לזוג, סיפר לי המון על עברו, ועל שתי נשים בפרט, ואני, זיכרון של פיל יש לי, זוכרת כל דבר קטן. אחת מהן היא שחקנית די מוכרת, טיפוס שמעולם לא חיבבתי, מה שהקשה עלי עוד יותר לקבל את העובדה שהיה איתה, שאהב אותה, שחלק איתה זמן, שצילם אותה. השניה היא מין אקסית מיתולוגית, היו יחד הרבה שנים, ברור לי שהייתה חוזרת להיות איתו ברגע זה אם הוא היה רוצה.
הדבר החשוב ביותר הוא שהוא אוהב אותי. ואני אותו. אני יודעת. הוא אמר לי אינספור פעמים שמעולם לא אהב כמו שאוהב אותי, שהעבר עבר והוא לא מבין למה זה מפריע לי.
הוא צילם אותן המון, אותי כמעט ולא. הסביר לי כבר לא אחת שבאותה תקופה רחוקה צילם כל דבר באובססיביות ולא רק אותן, ושעכשיו הוא רחוק מזה. בכל זאת זה כואב לי שכן אני צלמת בעצמי, מכירה היטב מה מרגישים כשמצלמים מישהו קרוב, מבינה בלבחור מה לצלם ומה לא, ורואה בצילום מודפס עולם ומלואו, כמו יומן.
הן מתקשרות אליו מדי פעם, שמר איתן על קשר של ידידות שטחית לפני שנכנסתי לחייו. כעת לא.
רוצה להבהיר משהו- אני סומכת עליו לחלוטין. החשש מבגידה כלל אינו האישיו. לא עם הנשים המדוברות ולא עם מישהי אחרת. ההווה הוא לא העניין כאן :)
ניסיתי הרבה פעמים להבין מה בעצם מפריע לי, האם זה הוא חסר הרגישות שלא רואה את הקושי שלי, או שמא אני חופרת בזוטות, חסרת בטחון, ממציאה צרות.
מרגישה שלא הבהרתי את עצמי מספיק טוב, אבל מקווה שבמידה והדף יתפתח התמונה תצטייר טוב יותר, אולי גם לי.
גם לי, מין הסתם, יש עבר, ובני זוג לפניו. אבל איך לומר, פחות על פני השטח.
קשה לי הידיעה שחלק כל כך הרבה חוויות ורגשות ואינטימיות עם אחרות לפני, הרבה יותר משאני חלקתי עם מישהו אחר לפניו.
לפעמים משגע אותי הנושא, לפעמים בכלל שוכחת מזה ומנהלת שגרה רגילה ובוגרת.
וכהרגלי כשכותבת באתר הזה רוצה לשפוך את כל העובדות והתחושות ובכל זאת מאופקת.
עובדה לסיום- אנחנו מתמודדים עכשיו עם קושי גדול מאוד, לא זוגי אלא בריאותי ומדאיג ומפחיד, מה שעוד יותר מקשה עלי לקבל את עצמי, איך בשם האלוהים אני מוטרדת מהשטויות האלה כשדברים כל כך הרבה יותר מהותיים נמצאים על כף המאזניים?
תודה.