על ידי הולכת_והרוח_בפניי* » 03 יולי 2017, 22:24
בנות, שילפו עטים, מצאתי את התרופה האולטימטיבית לבחילות בהריון. רושמות? אז ככה - כוס נס קפה עם שלוש כפיות ממרח חלבה בבוקר (לא לערבב בקפה, רחמנא ליצלן - את הכפיות ישר לפה). קערה ענקית של פירה בערב. זהו. כמו פרוזאק. ברוך בורא פירה.
לב - אני שמחה שאת כותבת, וכותבת הרבה (פחות שמחה שזה אומר שאת לא בטוב) - לי זה אומר שמישהו קורא אותי, וגם כותב בחזרה, ואיכשהו זה בכלל לא מובן מאליו. לי. ותודה על הפרגון, תודה תודה תודה. הזוית החיצונית גם היא בפוקוס שלי, ומכל סיבה שהיא נעים לי לקרוא שזו דעתך עלי (גם אם אני יכולה להיות קטנונית ולשאול - ואולי זו רק הרושם שאני יוצרת באינטרנט...)
אני מסכימה איתך, וזה גם מה שאני עושה בדרך כלל. תשובות אפשריות במצבים כאלו הן - מהנדסת (ואם השואל מקשה - אז רפואית, לא אני לא יודעת לרקוח תרופות, כן, אני כן יודעת לתכנן מכשור רפואי אבל מעדיפה לעשות איתו דברים אחרים), אפשרות ב' - מנהלת פרוייקטים, אפשרות ג' - זה מסובך. זה בדרך כלל סוגר את הפינה. למה זה מציק לי בכל זאת? כי זה לא נכון. קצת בגלל שאני עוזרת לאדם שמולי לסייג אותי במשבצת שלא מתאימה לי בכלל (כישורי ההנדסה שלי שווים בערך לכישורי ניהול האסון רב נפגעים שלי בתחנת כוח גרעינית - כלומר לא הייתי שוללת את זה לחלוטין, אבל בהחלט עדיף שיעשה את זה מישהו שמבין הרבה יותר מה הוא עושה, לטובת כל המעורבים). שנית, הייתי רוצה לחשוף את עצמי להזדמנויות מעניינות - כי תמיד יש מישהו שמכיר מישהו שבדיוק מחפש שותף לאיזה מיזם שיש לו בדיוק את הרקע הזה. רק שאין לי מושג מהו המיזם הזה, או לאן לכוון, או מה להדגיש. יש לי מין פנטזיה כזו, שיצור איתי קשר אדם שיהיה מעוניין דווקא בי למיזם חדשני שהוא מתחיל, משהו שכרוך בלימוד וחקירה של תחום חדשני ומולטידיסציפלינרי מאוד, והוא בטוח, משוכנע לחלוטין שאני זו שמתאימה לתפקיד בגלל הכישורים שלי לקחת משהו לא קיים ממספר תחומים ולהרים אותו מאפס. בשכר הולם לאחריות התקפיד, כמובן. מאיפה האדם הזה צריך לדעת עלי ואיך הוא אמור להגיע אליי אם לא אדע להפיץ מידע שאני רלוונטית לכזה דבר, ואיך אדע לעשות את זה אם אני אפילו לא יודעת מהו או מה בדיוק התרומה שלי אליו? למי אספר שבפרק זמן של שנה וחצי למדתי את תחום המסחר המקוון, הרמתי רשת אספקה של יצרנים, חברות אבטחת איכות, מעצבי אריזה, שינוע ואספקה, סוכני מכס ומיסים, מחסן מקומי ותכנית שיווק ופרסום, עם מסמכים וכלים שמאפשרים לי ניטור של כל שלב, תכני גיבוי למקרה הצורך ובדיקת רווחיות - לבד? אז נכון, לעצמי אני יכולה לטפוח קצת על השכם, אבל זה לא מידע שאני יכולה לשלב בקורות החיים שלי ולא מידע שאפשר יהיה לנפנף בו מול מישהו שירצה להעריך את כישורי. כלומר, זה לא חלק ממשהו רציף, זה לא... משתלב (ובינתיים זה לא הפך אף אחד לעשיר ממש...)
עירית - אני אדם חושב (והנה, מול עיניי פסלו של רודן, והשאלה - חושב על מה, ואת מי זה מעניין?)
אישה - נכון, זה לא משתלב לי. חוסר היציבות הוא שלי. גם אני לא מאמינה בבדיה הזו, ואני לא חושבת שחשוב לבחור בקריירה אחת. זה ברובד הרציונלי. אבל גם לכאן לקח לי שנים להגיע, וכאן אני עדיין בשלב של לדבר עם עצמי, בתזכורות שכנוע נדרשות - אני יכולה להיות מהנדסת וגם לכתוב ספר. אני יכולה להיות אנליסטית שווקים וגם ללמד יוגה וגם יועצת התפתחות תינוקות (ולפעמים אני מוסיפה לעצמי - כאן התוספת "ובכלל - כוסאמק"). זה בסדר, זה לא גורע, מותר לי. ואיכשהו, נדרש ברובד הפחות נשלט, זה שתקוע לי מול העיניים כמו זגוגית חלון שמכוסה בכפור ומשפיעה על כל הנוף שמעבר, היא שיש תבניות "נכונות". כלומר, יש סדר מסויים שבו מתנהלים אנשים "מוצלחים". הם קודם כל נהיים עורכי דין, או בכירים בהיי טק, או מנהלי חשבונות או כיוצא באלה, ואז, אי שם בסביבות גיל ה-40, נמאס להם והם הולכים לעשות משהו אחר - מקימים ייקב, לומדים קואוצ'ינג, מקימים אכסניה באלפים. אבל גם הם עושים משהו אחד בכל זמן נתון. והם תמיד ממש מוצלחים במה שהם עושים. אני לא בטוחה שבתמונת העולם שלי השינוי שלהם נובע מאיזו מצוקה שבה הם מרגישים שהם פשוט לא יכולים להמשיך לעשות את מה שהם עושים, ובטח וברור להם מה הם כן רוצים לעשות. בתמונת העולם הזו, האנשים המוצלחים לא מסתובבים סביב עצמם ומתלבטים מה כן.
ואני תקועה בדיונים עם עצמי אם הסיבה שאני רוצה לעזור לנערים שגרים ברחוב היא אולי בגלל שאני לא רוצה ולא מסוגלת להתמודד עם בני גילי בשוק התחרותי של ההיי-טק, אז אני מחפשת לברוח ולשחק בלהציל את העולם במקום. וזה סתם תוקע אותי במקום, ומתסכל.
בנות, שילפו עטים, מצאתי את התרופה האולטימטיבית לבחילות בהריון. רושמות? אז ככה - כוס נס קפה עם שלוש כפיות ממרח חלבה בבוקר (לא לערבב בקפה, רחמנא ליצלן - את הכפיות ישר לפה). קערה ענקית של פירה בערב. זהו. כמו פרוזאק. ברוך בורא פירה.
לב - אני שמחה שאת כותבת, וכותבת הרבה (פחות שמחה שזה אומר שאת לא בטוב) - לי זה אומר שמישהו קורא אותי, וגם כותב בחזרה, ואיכשהו זה בכלל לא מובן מאליו. לי. ותודה על הפרגון, תודה תודה תודה. הזוית החיצונית גם היא בפוקוס שלי, ומכל סיבה שהיא נעים לי לקרוא שזו דעתך עלי (גם אם אני יכולה להיות קטנונית ולשאול - ואולי זו רק הרושם שאני יוצרת באינטרנט...)
אני מסכימה איתך, וזה גם מה שאני עושה בדרך כלל. תשובות אפשריות במצבים כאלו הן - מהנדסת (ואם השואל מקשה - אז רפואית, לא אני לא יודעת לרקוח תרופות, כן, אני כן יודעת לתכנן מכשור רפואי אבל מעדיפה לעשות איתו דברים אחרים), אפשרות ב' - מנהלת פרוייקטים, אפשרות ג' - זה מסובך. זה בדרך כלל סוגר את הפינה. למה זה מציק לי בכל זאת? כי זה לא נכון. קצת בגלל שאני עוזרת לאדם שמולי לסייג אותי במשבצת שלא מתאימה לי בכלל (כישורי ההנדסה שלי שווים בערך לכישורי ניהול האסון רב נפגעים שלי בתחנת כוח גרעינית - כלומר לא הייתי שוללת את זה לחלוטין, אבל בהחלט עדיף שיעשה את זה מישהו שמבין הרבה יותר מה הוא עושה, לטובת כל המעורבים). שנית, הייתי רוצה לחשוף את עצמי להזדמנויות מעניינות - כי תמיד יש מישהו שמכיר מישהו שבדיוק מחפש שותף לאיזה מיזם שיש לו בדיוק את הרקע הזה. רק שאין לי מושג מהו המיזם הזה, או לאן לכוון, או מה להדגיש. יש לי מין פנטזיה כזו, שיצור איתי קשר אדם שיהיה מעוניין דווקא בי למיזם חדשני שהוא מתחיל, משהו שכרוך בלימוד וחקירה של תחום חדשני ומולטידיסציפלינרי מאוד, והוא בטוח, משוכנע לחלוטין שאני זו שמתאימה לתפקיד בגלל הכישורים שלי לקחת משהו לא קיים ממספר תחומים ולהרים אותו מאפס. בשכר הולם לאחריות התקפיד, כמובן. מאיפה האדם הזה צריך לדעת עלי ואיך הוא אמור להגיע אליי אם לא אדע להפיץ מידע שאני רלוונטית לכזה דבר, ואיך אדע לעשות את זה אם אני אפילו לא יודעת מהו או מה בדיוק התרומה שלי אליו? למי אספר שבפרק זמן של שנה וחצי למדתי את תחום המסחר המקוון, הרמתי רשת אספקה של יצרנים, חברות אבטחת איכות, מעצבי אריזה, שינוע ואספקה, סוכני מכס ומיסים, מחסן מקומי ותכנית שיווק ופרסום, עם מסמכים וכלים שמאפשרים לי ניטור של כל שלב, תכני גיבוי למקרה הצורך ובדיקת רווחיות - לבד? אז נכון, לעצמי אני יכולה לטפוח קצת על השכם, אבל זה לא מידע שאני יכולה לשלב בקורות החיים שלי ולא מידע שאפשר יהיה לנפנף בו מול מישהו שירצה להעריך את כישורי. כלומר, זה לא חלק ממשהו רציף, זה לא... משתלב (ובינתיים זה לא הפך אף אחד לעשיר ממש...)
עירית - אני אדם חושב (והנה, מול עיניי פסלו של רודן, והשאלה - חושב על מה, ואת מי זה מעניין?)
אישה - נכון, זה לא משתלב לי. חוסר היציבות הוא שלי. גם אני לא מאמינה בבדיה הזו, ואני לא חושבת שחשוב לבחור בקריירה אחת. זה ברובד הרציונלי. אבל גם לכאן לקח לי שנים להגיע, וכאן אני עדיין בשלב של לדבר עם עצמי, בתזכורות שכנוע נדרשות - אני יכולה להיות מהנדסת וגם לכתוב ספר. אני יכולה להיות אנליסטית שווקים וגם ללמד יוגה וגם יועצת התפתחות תינוקות (ולפעמים אני מוסיפה לעצמי - כאן התוספת "ובכלל - כוסאמק"). זה בסדר, זה לא גורע, מותר לי. ואיכשהו, נדרש ברובד הפחות נשלט, זה שתקוע לי מול העיניים כמו זגוגית חלון שמכוסה בכפור ומשפיעה על כל הנוף שמעבר, היא שיש תבניות "נכונות". כלומר, יש סדר מסויים שבו מתנהלים אנשים "מוצלחים". הם קודם כל נהיים עורכי דין, או בכירים בהיי טק, או מנהלי חשבונות או כיוצא באלה, ואז, אי שם בסביבות גיל ה-40, נמאס להם והם הולכים לעשות משהו אחר - מקימים ייקב, לומדים קואוצ'ינג, מקימים אכסניה באלפים. אבל גם הם עושים משהו אחד בכל זמן נתון. והם תמיד ממש מוצלחים במה שהם עושים. אני לא בטוחה שבתמונת העולם שלי השינוי שלהם נובע מאיזו מצוקה שבה הם מרגישים שהם פשוט לא יכולים להמשיך לעשות את מה שהם עושים, ובטח וברור להם מה הם כן רוצים לעשות. בתמונת העולם הזו, האנשים המוצלחים לא מסתובבים סביב עצמם ומתלבטים מה כן.
ואני תקועה בדיונים עם עצמי אם הסיבה שאני רוצה לעזור לנערים שגרים ברחוב היא אולי בגלל שאני לא רוצה ולא מסוגלת להתמודד עם בני גילי בשוק התחרותי של ההיי-טק, אז אני מחפשת לברוח ולשחק בלהציל את העולם במקום. וזה סתם תוקע אותי במקום, ומתסכל.