הבעל שלי נשוי למחשב

שליחת תגובה

אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הבעל שלי נשוי למחשב

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אחת* » 28 נובמבר 2016, 13:23

בנה לא יודעת אם את בעניין לעצות אבל אני בסיטואציה דומה אך שונה. אהבה המון אהבה לצד קללות והעלבות ומידי פעם גם אלימות. עד כה כשלתי שוב ושוב בלעזוב. לא מצליחה לדמיין את החיים שלי בלעדיו, פוחדת מהלבד, פוחדת שהוא יתפרק לחלוטין, פוחדת שההזדמנות שלי לבית ולמשפחה יאבדו. איך לעזאזל אני שמה את עצמי קודם? איך אני מוצאת את הכוח? איך את מצאת? יודעת להגיד מאיפה?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 נובמבר 2016, 05:38

תודה ריקי..
לא נכנסתי לפה כל כך הרבה זמן והגעתי עכשיו לפה ממש במקרה..
אז תודה על ההתעניינות.
הכול ממש ממש טוב.
מקווה שגם אצלך.
תודה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ריקי* » 05 יוני 2016, 01:41

מה שלומך בנה?הערב נחשפתי לסיפור החיים שלך. רוצה לקוות שאת מאושרת וטוב לך.
גם אני עברתי חוויות דומות. תודה לאל אני כרגע במקום טוב.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי פולני_ואלמונית* » 05 ינואר 2014, 08:48

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לו רק זה היה כלכך פשוט. דיברנו כבר לא מעט על ענייני המחשב וההתמכרות שלו, גם כשהיינו זוג צעיר.
אז לכל אלו כבר וויתרתי, עכשיו הדבר הזה...
הוא ממש לא מבין ואפילו מתעקש שאני קנאית בצורה שאיננה פרופורציונאלית למצב.
ואני שואלת אותו אם ידוע לו על עוד חברים שלו שמצ'וטטים עם נשים שאינן בנות זוגן "אחד על אחד" באיזו שהיא מדיה.
הוא אומר שהוא לא יודע, וחוזר על המנטה "את לא סומכת עלי?"
אני מאד סומכת עליו.
כלכך לא אוהבת לריב...

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי פלוני_אלמונית_אחרת* » 02 ינואר 2014, 13:56

את לא מגזימה, מותר לך להיות רגישה לדברים כאלה.
אם הוא באמת אוהב אותך, הוא אמור לתת ליגיטימציה לרגשות שלך ולא לבטל אותם ולהיפגע.
אין כאן באמת מה להיפגע, כל עוד את מעלה את הנושא בצורה מכבדת ומספרת לו על משהו שמפריע לך.
עניין ההגזמה לא שייך לכאן בכלל- לכל אחד יש את הרגישויות שלו ובזוגיות טובה בני הזוג אמורים להתחשב זה ברגשותיו של זו
ולא לבטל את הרגישויות האלה, אלא אם כן הצד השני סובל מהרגישות של עצמו ומבקש לשנות את עצמו.
את רגישה וזו את, השאלה היא האם הוא מוכן לוותר על דבר שהוא בעצמו מגדיר כ"חסר משמעות", שיש בו כמובן איזו הנאה עבורו,
בשבילך, כי הוא אוהב אותך, או שהוא יגרור אותך לוויכוח מיותר ולא מכבד בדבר הלגיטימיות של רגשותייך.
ייתכן שההתכתבות הזו חשובה לו יותר ממה שהוא מתאר לעצמו באופן מודע כרגע, לכן חשוב לדבר על זה כדי להבין את המצב בצורה יותר טובה.
בהצלחה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי פולני_ואלמונית* » 02 ינואר 2014, 13:00

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

בעלי האהוב, המקסים החכם והמצחיק אוהב מאד להיות בקרבת מסכים (כאלה שמגיבים-מחשב, סלולרי, לא טלוויזיה כלכך).
הוא מאד אוהב לצ'וטט עם החברים שלו בכל מקום ובכל הזדמנות, פייסבוק, ווטסאפ, סקייפ, סמס... מה שבא ברוך הבא...

בכל אופן, הוא מנהל שיחות כאלה גם עם הקולגות הנשים שלו, ז"א, לפעמים שיחות צ'אט עם נשים מהעבודה.
הוא טוען שזה חסר משמעות ושזה חברתי \ ענייני עבודה גרידא.
אני מרגישה שזה לא מתאים שינהל שיחות כאלה עם נשים, מרגיש לי אינטימי מדי...

הוא נפגע שאני לא סומכת עליו ואומר שאין אף אחת שמעניינת אותו חוץ ממני ושהוא אוהב אותי.

אני תוהה מה אחרים חושבים... אני באמת מגזימה?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי גילי* » 15 ספטמבר 2013, 14:57

וואו. קראתי הכל בנשימה עצורה.
את מדהימה, ללא ספק את אישה חכמה וחזקה נפשית.
מקווה שהיום את נמצאת במקום שבו טוב לך

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי כותב_מהמחשב* » 07 מרץ 2008, 15:31

כמי שנשוי לאשה שסובלת מבעייה דומה לשלך, התיישבתי לקרוא את מה שכתבת. אני עדיין מעכל... רק רציתי שתדעי שיש גם גברים שקוראים את מה שכתבת. וטוב עשית שפרסמת. אני חושב שהכתוב מתקשר לרבים...

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי עורכת_מוערכת* » 07 מרץ 2008, 14:19

מאיר אולי תפתח לך דף נפרד שאם תרצה תשים בו לינק לדף הזה ולכל מקום אחר
אני מבינה שמבחינתך הדף הזה הוא הרלוונטי לעשות בו זאת אבל אני לא בטוחה שהפותחת שלו תרגיש כך

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 09 פברואר 2008, 03:16

ועדיין אני תוהההההה
באמת. מה הוא רוצה ממני???????
אם את רעתי? אז למה? הרי נפרדנו. שיניח.
אם את טובתי?? אז למה הוא ממשיך להציק לי??
ולמה כשאני מבקשת ממנו שיפסיק להציק לי הוא מפסיק לדבר עם הילד שלו?
אין לי ספק שהוא זקוק לעזרה.
אני יכולה רק לשלוח לו ..... איחולי ברכה להצלחה. לאושרו. ולשמחתו. ושתהיה לו כבר. בבקשה שתהיה לו כבר אהבה חדשה שיוכל להרפות ממני באמת.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 08 פברואר 2008, 07:19

מה הוא רוצה?
את ביתי החם. את המחשב. את כספי. את הנוחיות שהייתה לו כשגר אצלי.
מה הוא אומר?
שהוא מתגעגע אלי. מתגעגע לילד שלנו. אוהב אותי..
מה הוא רוצה ממני?
כנראה את הדבר היחיד שרצה ממני מעולם. כסף. אוטו. בית.

אבל החלטתי לשלוח אהבה אז - שולחת אהבה (אוף. זו לא המילה המתאימה. ) ברכות לאושרו. איחולים לשמחתו. ושתהיה לו כמה שיותר מהר אהבה חדשה בחיים.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי עוקבת* » 07 פברואר 2008, 21:24

אז תזכירו לי מידי פעם לשלוח לו אהבה כדי שיניח טוב???? אני חייבת את זה למען הילד שלי. אני חייבת את זה לעצמי. לפעמים זה כל כך קשה ואני מתכוננת להעזר פה בכם.
כל הכבוד!

מהו רוצה? מה הוא אומר לך? מהו רוצה ממך?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 07 פברואר 2008, 15:53

מדהים.
איך לאיש קשה לשחרר. קשה לוותר. קשה להגיד - "נכשלתי. אני צריך ללמוד משהו. אנסה דרך אחרת. מקווה להצליח."
טלפונים שוב ושוב. אומללות של איש שנשאר שוב לבד (ממש ממש לא פעם ראשונה..) הרהורים של חרטה ואי קבלת העובדה כגמורה.
אז ביקשתי (שוב.. ושוב.. ושוב..) שיניח לי. שיתקשר רק לדבר עם או על הילד שלנו ויניח לכל החלקים האחרים. (כמו לבכות לי כמה שעכשיו קשה לו.. ולשאול אותי איך אני מרגישה)
אחרי שביקשתי שוב ושוב........ (אחרי שהמשטרה התערבה גם בנושא הטלפונים והוא הוזהר ) והייתה תקופה (קצרצרה ) שהוא הצליח ואחר כך שוב התחיל להתקשר. אז ביקשתי שווווווווווווווווב שיניח לי.
אז הוא הפסיק להתקשר גם כדי לדבר עם או על הבן שלנו.. (עונש!)
אז היום קיבלתי מכתב.
ארבע דפים אומללים של מסכנות. ואני לא מגיבה. לא בטלפונים. (גם לא לאלו של האמא הכועסת שלו..) ובוודאי שלא אגיב גם למכתב.
ורק בתוכי אני שולחת אליו ברכות לאושר כדי שיוכל להניח לי.
כי כל מכתב. כל טלפון. כל תזכורת מצידו גורמת לי לרעד. מעולם לא פחדתי כל כך ממישהו (שנראה כמו המלאך הטוב בעולם!!!)
ורק עכשיו כשהכל נגמר אני מבינה עם איזה איש חייתי וזה מעורר בי חלחלה. איש שבמקום לטפל בפצעים של עצמו מורח אותם על אלו שמנסים להתקרב אליו. כמה הרס הוא משאיר (הוא לעולם לא יידע כמה נזק הוא השאיר בבית הזה. לעולם לא אדווח אני לו על קשיי. לעולם הוא לא יידע מה אני חוויתי פה בעקבות הצקותיו. בשביל זה יש אנשי מקצוע וחברים.)
אז תזכירו לי מידי פעם לשלוח לו אהבה כדי שיניח טוב???? אני חייבת את זה למען הילד שלי. אני חייבת את זה לעצמי. לפעמים זה כל כך קשה ואני מתכוננת להעזר פה בכם.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 05 פברואר 2008, 20:55

בר עדש
קצת מביך. אבל תודה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 05 פברואר 2008, 20:51

עוקבת -
אין מצב לעזוב את המקום. אני גרה במקום הכי יפה והכי נעים בארץ. טוב לי פה. בניתי לי פה חיים שלמים. הוא עזב. הוא זה שהתרחק. אני לא מתערבת בבחירות שלו.
אני רק מבקשת שקט. (ורק הוא איך שהוא מתקשה להרפות. שוב טלפון של "אני מתגעגע".. ושוב טלפון של אמא שלו שלא מפסיקה לכעוס עלי )
אני פה.
אני מחכה לשקט.
הוא יבוא.
אני פה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בר_עדש* » 04 פברואר 2008, 00:11

כל הכבוד על ההתמודדות.
ובהצלחה.

הוא היה נצלן, וטוב שנפטרת ממנו!
אכן (רק לאחרונה הבנתי במי מדובר).

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי דרך_עפר_שם_זמני* » 03 פברואר 2008, 09:49

שמי יתוקן עם הזמן. לא דואגת.
|Y|

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי עוקבת* » 02 פברואר 2008, 23:23

לא להאמין, מה שאת עוברת. ממש קשה. כל הכבוד על ההתמודדות.

יש לי שאלה:
מה עם לעבור למקום אחר?
למה את צריכה את האנרגיות הרעות שהוא משאיר מסביב, שמגיעות אלייך גם דרך אנשים אחרים? למה בכלל את צריכה להתמודד עם התדמית שהוא בנה לך?

אולי מקום קרוב, כדי שיהיה קרוב לבן שלכם?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 02 פברואר 2008, 21:48

עוקבת
כן. שמי הטוב באמת הוכפש. לפני שעזב את האזור ידע לספר לכולם שניצלתי את "תמימותו" שרציתי ממנו ילד ועכשיו "סילקתי" אותו מביתי.
כן. אני גרה במקום קטן. כולם מכירים. מגיעות אלי שמועות איומות עם סיפורים איומים על כמה שאני לא בסדר. על כמה שהוא הטוב והנהדר אומלל ומסכן עכשיו בגללי. כן. שמי המאוד טוב אפילו גמר את תפקידו. מטובת לב הפכתי בין לילה למפלצת. שמועות על התנהגותי הרעה מולו מגיעות אלי מכל עבר. סיפורים נוראים שהוא מספר עלי והופך בכך אותו למלאך טוב ואומלל שנזרק לרחוב ללא עוול בכפו.....
כן שמי היה טוב. והיום יש גם כאלו שהיו קרובים אליו והיום לא מדברים איתי.
זה מגוחך. הוא הרי יודע מה קרה. הוא הרי יודע את האמת. וללא כל בושה הפך אותה.
כן. שם זה דבר חשוב. אבל עבורו השם היה כנראה חשוב מידי. חשוב אפילו מהאמת.
אז אצלי זה הפוך. יודעת בביטחון של מאה אחוז שעשיתי הרבה יותר מהכל. יודעת שנתתי מעל ומעבר. שמי יתוקן עם הזמן. לא דואגת. לי חשוב שאני יודעת שאני בסדר. הייתי ואשאר פשוט בסדר. אני חיה מצויין עם עצמי. אני ישנה טוב בלילה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אלמונית_על_מונית* » 02 פברואר 2008, 21:46

אה, הכתובת היתה על הקיר. הוא היה נצלן, וטוב שנפטרת ממנו!
מחשב זה כלי נהדר, ואפשר לעשות איתו דברים נפלאים (למשל, לכתוב ולקרוא כאן בקהילה הזאת) אז טוב שיש לך מחשב משלך (לו וירג'יניה וולף היתה חיה היום היא היתה אומרת מחשב משלך, לא חדר משלך...)
אז יאללה, מגיע לך להנות מהחיים!
:O)

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי עוקבת* » 02 פברואר 2008, 00:34

אבל אצלי זה היה סימן. הגוף ידע לפני שאני ידעתי.
ואללה! נכון! ככה זה. זה סימן מעולה.

עכשיו יש לי שקט שלא אוותר עליו גם למען שמי הטוב
נכון. אל תוותרי על השקט שלך.

אבל למה שמי הטוב? האם שמך בסכנה בגלל הפרידה?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 01 פברואר 2008, 22:46

הגענו לאיזו הסכמה.
הוא מתקשר אך ורק כדי לדבר עם או על הילד שלנו.
לי יש שקט.
שומעת בקולו שהוא מותש. קודם אני הייתי.
עכשיו יש לי שקט שלא אוותר עליו גם למען שמי הטוב.
לא אוותר על השלווה שלי בשום מחיר.
תודה אלוהים על השקט הזה שיש לי.
מאחלת גם לו.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אלטר_אגו* » 23 ינואר 2008, 17:37

קראתי עכשיו מהתחלה עד הסוף. עד היום תמיד חשבתי שזה דף מסוג אחר לגמרי.
אז קודם כל, וואו, מחזקת את ידיך ומצטערת קצת שלא הייתי פה קודם כדי לתמוך בך. עברתי תהליך דומה.
הייתי בזוגיות קשה ורעה שיצאתי ממנה בתהליך קשה (עם ילדים קטנים מאד), ובדיעבד אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. והייתי (אחר כך) בזוגיות קשה שעברה משבר איום ונורא והתגברנו עליו, ובדיעבד אני חושבת שגם במקרה זה עשיתי נכון. לפעמים אפשר וכדאי להציל, ולפעמים צריך לעזוב.
כשקראתי את הדף הזה, בהתחלה הרגשתי שזה הסוג הראשון. ואז כתבת:
_אוף כמה כוח צריך בשביל לחיות עם מי שלא אוהבים.
כל דבר קטן נראה לי כמו הר. כל מילה שלו מעצבנת. כל התחפרות שלו ללא מילים משגעת אותי. הריח שלו מגעיל אותי. המראה שלו דוחה אותי._
ואז חשבתי לעצמי, זהו. אולי אני משליכה מעצמי, אבל אצלי זה היה סימן. הגוף ידע לפני שאני ידעתי.
בהצלחה!

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי רגע_רגע* » 23 ינואר 2008, 02:49

קראתי את כל הדף שלך בנשימה עצורה ו....
אין מלים בפי! התהליך שעברת מדהים, ולא פחות - האופן שבו פרשת אותו לפנינו כאן..
כמה כוחות יש לך.

<מחכה כבר לספר. לא עכשיו.... פעם, בדיעבד, כשידומו הדי ההטרדות הטלפוניות והזכרונות הרעים יתפסו רק פינה קטנה בצד, בזוגיות חדשה, בחיוך>

(())

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי קוראת* » 22 ינואר 2008, 19:47

חזקי ואמצי יקרה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי יסכו_נט* » 19 ינואר 2008, 20:29

חזקי ואמצי יקרה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי מיצי_החתולה* » 18 ינואר 2008, 23:48

חזקי ואמצי יקרה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 18 ינואר 2008, 21:32

וטלפון נוסף שכולו בכי.
הלב נקרע לי. עצוב לי לשמוע אותו כך. לרגע בא לי לחבק ולהגיד לו בוא אלי... ואני מצתמררת מהמחשבה שחולפת במוחי ורועדת מהמחשבה שהאיש הזה יגור פה.
ולפעמים אני מתגעגעת גם.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי קוראת* » 17 ינואר 2008, 22:31

אבל איך שהוא יש איש שמציק. שרודף. שמאיים שכועס שממרר שמתמרמר שעצוב. שזועם. שמתוסכל. שבודד שחסר ישע. חסר בית חסר מעצורים..
וואו. החזיקי מעמד. היי חזקה ואל תיבהלי מההטרדות שלו.
ועדכני אותנו.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 14 ינואר 2008, 22:10

אין לי בעל שנשוי למחשב. אין לי. תודה לאל.
אבל איך שהוא יש איש שמציק. שרודף. שמאיים שכועס שממרר שמתמרמר שעצוב. שזועם. שמתוסכל. שבודד שחסר ישע. חסר בית חסר מעצורים.. שמעז. עד שאני הרגשתי ששבעתי גם את הטרדותיו המטופשות ושלחתי שוב שוטר שיאיים עליו. איש נוראי שרק עכשיו אני מבוהלת מהמחשבה שעם איש כזה חייתי ארבע שנים.
במקום העבודה עשו לו מסיבת פרידה נרגשת. איש נחמד. עובד למופת. איש טוב כל כך.... ורק אני יודעת ולא יודעת איך להסביר למי שלא יודע כמה נורא הוא באמת. כמה מאיים ומפחיד הוא. כמה רע. כמה חוסר שפיות יש באיש אחד לא מטופל.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי שלולית* » 07 ינואר 2008, 23:12

בהצלחה לך :-)

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 07 ינואר 2008, 21:47

שלולית קראתי ומחקתי. תודה לך !!

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 06 ינואר 2008, 21:43

אין לי בעל שנשוי למחשב.
יש לי איש שיצא מפה אך מסרב לשחרר.
טלפונים בלתי פוסקים (למרות שמבחינה חוקית אסור לו ליצור כל קשר איתי. )
שיחות שבהן הוא מנסה להבין מה מתרחש אצלי בלב. שיחות שבהן אני שותקת את מה שמתרחש אצלי במוח. הלב כבר לא קשור.
אמא שלו שמתקשרת לכעוס. אמא שלי שמתקשרת לבדוק אולי בכל זאת אני מסכימה שהוא יחזור..
ואני שמתחננת כבר לשקט. מתחננת שיניחו לי כולם.
האיש יצא מפה. אך המהומה שהוא משרה סביבו לא נותנת לי מנוח.
אין ספק. היום קל מאז. אך עדיין. עדיין מציק לי האיש הזה. האיש שכשחי איתי התכנס בשתיקותיו. פתח פה רק כשכעס. והיום הוא מנסה לבדוק מה אני מרגישה. רוצה לדעת מה עובר עלי.
הוי איש טיפש. איחרת. ובמקום לרדוף אחרי מה שנגמר עצור לרגע גם אתה. עצור ושחרר אותי לגמרי מחייך. בנה לעצמך חיים שלמים בלעדי.
תפסיק לכעוס כל כך. תפסיק להיות אומלל ולאמלל אחרים. עזוב אותי. הנח לי ותתחיל לטפל בעצמך.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 04 ינואר 2008, 14:58

תודה שלולית
רמז קטן שאידע מי את...

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי שלולית* » 02 ינואר 2008, 10:19

הי בנה,
נכנסתי לכאן בעקבות הזמנתך :-)
יצא לך לקרוא שוב את כל הבלוג ברצף? -נראה שכל אותו הזמן בו ניסית עדיין שתשאור יחד לא שמת לב לדבר האמיתי: כתבת על התמכרות למחשב, על הזנחה, על דברים ששיכים לתחום הרגש.
בעוד שבקריאה רצופה שמים לב למה שכתבת בפרידה:
כבר לפני שנתיים, כשנגמר לך הכסף, נגמרה אצלו הזוגיות.
וכשהגיע המינוס נעלם כל זכר ל"אהבה" שהוא הציג מדי יום, כשעוד היה לו בשביל מה..
נורא עצוב לקרוא את הדף היום, כשיודעים מה תהיה התוצאה... כל הכבוד לך על הכוחות הרבים שאת מגלה! חייבת לומר, את נראית מצוין, קורנת, זורחת. לפני שסיפרת לי לא הייתי מנחשת לעולם שעברת כ"כ הרבה לאחרונה.
שיהיה לך רק טוב, מקווה שתכף-תכף יבוא האיש שידע להכיל את העוצמה שלך ולהנות מחיים אתכם .

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי א* » 26 דצמבר 2007, 21:57

כי כבר אין לך בעל שנשוי למחשב יש אותך משתקמת מהפרידה
|y|

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי עוקבת* » 26 דצמבר 2007, 21:08

בנה, הבלוג של בוחרת בדרך חדשה רק מראה שעשית את הצעד הנכון. שם מדובר במישהו שרוצה לעבוד על עצמו ועל היחסים, שלא מוכן להישאר עם התכונות הרעות.
לפי מה שאת מספרת בן זוגך סירב להשתנות.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אילה_א* » 26 דצמבר 2007, 21:05

כי כבר אין לך בעל שנשוי למחשב יש אותך משתקמת מהפרידה

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 26 דצמבר 2007, 20:54

למה?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי א* » 26 דצמבר 2007, 20:53

היי בנה
אולי תפתחי דף תמיכה חדש?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 26 דצמבר 2007, 20:35

וואו. אילו סיפורים אני שומעת מאז שהתחלתי לספר את ה"סיפור" שלי.
עוד חברה עם עוד בעל... עם עוד מצוקות ועוד לחצים ועוד פרידות ועוד סיפורי כעס ותחושה שהכל אבוד...
ואחר כך חזרה עם עבודה קשה של שני הצדדים. והצלחה. הצלחה מבורכת. יפה. אמיתית.
ולרגע אני שומעת את הסיפור של החברה ההיא. והיא מנסה להסביר לי שכדאי לנסות.. לתת עוד צ'אנס.. ולרגע (רק לרגע אחד קטנטן...) אני מדמיינת שאני סולחת ומקבלת בחזרה... ואז מתעוררת. יודעת שבעצם את מה שאני רוצה באמת הוא לא יכול לתת לי. יודעת שאני ראויה ליותר. ראויה למישהו חזק. למישהו שאוהב אותי באמת. ללא תלות בשום דבר. רק אוהב. זה הכל. למישהו שמוכן להתאמץ למעני. למישהו שמוכן להשקיע למעני. למישהו שמוכן ליזום למעני. למישהו שיעשה עבורי בדיוק את מה שלו אני זקוקה.
והוא. בן הזוג שממנו נפרדתי לא יכל להציע לי.
אני יודעת שהיה לי לא נעים בזוגיות ההיא שנגמרה. אני יודעת שלא אהבתי את מה שקרה לנו שם. אני יודעת שנתתי צ'אנס. אני יודעת שרציתי לטפל. אני יודעת שזה נגמר.
העצב די מתחיל לחלחל. ואני לא בטוחה שהגעגועים הם אליו. נראה יותר שאני מתגעגעת לזוגיות. לזוגיות מהסוג האמיתי. מהסוג הנכון. מהסוג שלא מתפורר באמצע החיים.
בטוחה. בטוחה שלא אליו.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אילה_א* » 25 דצמבר 2007, 19:51

אני לגמרי עוקבת

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי פלוניתקה* » 25 דצמבר 2007, 19:04

בנה, אני לגמרי עוקבת ותומכת.
חושבת שמה שעשית הוא מדהים ונכון. כל הכבוד.
בקשר לילד: דברי איתו על אבא בשיא הטבעיות. שזה לא יהיה נושא שלא מדברים עליו.
יהיו לך ולו עליות וירידות. אבל לפי התיאורים שלך, אין ספק שעשית את הדבר הנכון.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי משפחת_אושר* » 25 דצמבר 2007, 14:55

אני קוראת.
אין לי ממש מה לומר. נשמע מאוד קשה.
כמה פעמים בנך רואה את אביו בשבוע?
טוב לשמוע שאת מסתדרת טוב.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 25 דצמבר 2007, 13:27

מוזר.
כל ה"אקשן" נגמר וכל המגיבים הלכו לדרכם.
ולמרות שנהיה לי פה "שקט" איך שהוא אני מרגישה שגם עכשיו אני זקוקה לתגובות שלכם.
תגובות של כאלו שהיו פעם בצד הזה (של ה"להיפרד" )
חברות טובות מחזקות ומעודדות. גם כאלו בעלות נסיון היפרדות אומרות שה"טוב" יתחלף לו מידי פעם לרגעים של התלבטות וחרטה. ואחר כך יהפוך לתודה על האומץ לשנות. ואחר כך לכוח ולהתחדשות. ונפילות. ושוב קימה עם כוח... כך חוזר חלילה...
בשני הבקרים הראשונים לאחר שנפרדנו הילד שלי חיפש את אבא שלו בסלון. אחר כך חודש שלם לא הזכיר אותו באף מילה. אחר כך היינו בחצר ואוטו מהסוג שבו אבא נהג לחזור מיום עבודה עבר ליד הבית והקטנטן שלי נעמד בהתלהבות וצהל לקראתו כשהוא בטוח שהנה הנה אבא שלו עוד רגע יורד ממנו ורץ אליו...
התאכזב כשאמרתי לו שאבא לא יבוא היום. שאבא גר רחוק בבית אחר.
בשבת הם נפגשו. אחר כך הוא שוב דיבר עליו בשמחה. הזכיר אותו באהבה.
אלו דברים שקשים לי מאוד. אני לבדי מסתדרת ממש טוב. אבל הילד שלי. אני יודעת שאבא שלו חשוב לו מאוד. וברגעים שכאלו הלב שלי נקרע.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 20 דצמבר 2007, 20:05

ראומה... הכל בסדר???

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 17 דצמבר 2007, 19:05

אני חייבת להבהיר שאני לא רוצה להיות השראה להרחקת בעלים מהבית !!!
אני שמחה לדעת שאנשים עושים את הדבר שבזכותו יחיו חיים טובים יותר. לפעמים זו הדרך. ברור שעדיף למצוא יחד את הדרך לחיים הטובים אם זה רק אפשרי.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 16 דצמבר 2007, 16:29

וואווווווו !!! חיבוקים !!!!!
כל כך אשמח לדבר איתך !

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ראומה* » 15 דצמבר 2007, 23:29

עשיתי את זה !
הרחקתי אותו מהבית!

תודה לך על ההשראה!
מאחלת לנו המון כוחות להתמודד עם הכל!

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ראומה* » 14 דצמבר 2007, 10:10

כל כך משמח אותי לשמוע שטוב לך.
זה נותן לי כוח ורצון להתחיל בחיים חדשים!

אצלי זה מאוד מורכב וזה לא שייך לכתוב כאן.
אולי יום אחד נדבר.( ואז אני יענה לך על השאלות. וגם לי)
מאחלת לך רק טוב!!!

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי עוקבת* » 14 דצמבר 2007, 09:43

אני לא מפחדת שיכעסו עלי אם יגמר לי הכסף. (איזה אבסורד.) אני לא מפחדת שיכעסו עלי בכלל. אני לא מפחדת בעצם מכלום. אני לא מרגישה שאני חייבת להיות אחראית על חייו של מישהו אחר.
וואו. מזעזע מה שעברת.
כל הכבוד על שפתחת בחיים חדשים! ממש מקור השראה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 14 דצמבר 2007, 03:05

ראומה יקרה שלומי שקט.
אני לא מפחדת שיכעסו עלי אם יגמר לי הכסף. (איזה אבסורד.) אני לא מפחדת שיכעסו עלי בכלל. אני לא מפחדת בעצם מכלום. אני לא מרגישה שאני חייבת להיות אחראית על חייו של מישהו אחר. (חוץ מבן השנתיים שלי כמובן. למרות שהוא דווקא מכריז כל היום "אני לבד")
אני מרגישה ששיוועתי לשלווה ויש לי אותה.
כתבת למעלה שאת מפחדת מהבדידות ומהבושה.
אז בדידות הייתה לי עד לפני חודש. ישב פה איש ממורמר ולא שתף אותי בחייו. אלה אם נגמר לו הכסף... את לא בודדה היום? אם לא אז אולי בעצם מצבך לא רע כל כך.
והבושה.. בושה על מה ולמה?? ובעיקר ממי??

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ראומה* » 12 דצמבר 2007, 13:09

אהלן
מחקתי את המייל שרשמתי לך.
ורציתי להתעניין בשלומך.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 06 דצמבר 2007, 21:58

אני מדברת עם אנשים.
אני טיפוס שאוהב לדבר. לספר. יש לי המון חברים קרובים ואני מספרת להם הכל.
פתאום אני שומעת עוד זוג חברים שעברו משהו דומה לשלי. אני מספרת לחברה על כעס. על מצב כלכלי שנראה לא טוב. אני מספרת לה על מצוקה נפשית ופיזית. מספרת לה על זוגיות שהתפוררה ועל המכה שבסופה.
החברה מקשיבה ומספרת שגם היא ובן זוגה חוו את אותה חוויה מפוקפקת של מצב כלכלי נואש. של כעס שבא בעקוותיו ואת היד שנשלחת בזעם.
הם עדיין יחד. אחרי המכות. טיפול זוגי נכון החזיר להם את האמון זה בזו. החזיר להם אהבה שכנראה עוד לא מתה.
ואני יודעת שהכל בחיים אפשר לתקן. אבל צריך לעבוד. צריך לעבוד על זה כל כך קשה עד שלפעמים לבן הזוג הפסימי שהיה לי זה נראה משימה בלתי אפשרית.
לו אני הייתי היועצת לחיי זוגיות שלנו הייתי בוודאי מצליחה להציל. אני מרגישה שאני יודעת בדיוק מה ניתן היה לעשות כדי לא להרוס משפחה. לפעמים חבל לי שאינני יכולה לצאת מתוכי. להיות ההיא שממול ולתת לנו עצה.
כי מבפנים ניסיתי וספגתי כל כך הרבה התנגדויות. כלכך הרבה כעס. ואני ממש מרגישה שיש לי את כל התשובות לזוגיות נכונה רק אין לי עם מי לעשות את זה...

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ראומה* » 05 דצמבר 2007, 19:27

הי.
קיבלתי .
תודה רבה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אילה_א* » 05 דצמבר 2007, 00:00

לא מסובך שלחו לי שתיכן מייל ומספרי טלפון ואשדך בינכן
ilanit12hotmail.com
תחליפו את השתיים ב@

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי א* » 04 דצמבר 2007, 22:17

אם הייתה איזו דרך להעביר בנינו מספר טלפון.... חשבי על משהו. אשמח לעזור.
אולי שאחת מכן תפתח תיבת דואר סתמית רק בשביל שתוכלו לתקשר.

קראתי את הדף מאז שנפתח עוקבת אחרי שתיכן, כואבת את כאבכן ומקווה שתמצאו את האושר בחייכן.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 04 דצמבר 2007, 22:13

ראומה יקרה - לו רק יכולנו להוריד מסכות. למחוק את השמות הבדויים. להרים את הראש ולצרוח: "הי. זו אני. זו אני מהשכונה שלך שעוברת לידך כל יום ברחוב בדרך מהסופר... זו אני שמחייכת ליד בן זוג שנראה לא רע.... זו לא האמת.. " לו רק יכולנו להחשף פה.. יש לי שם של שני אנשים שיכולים לעזור. ויש לך אותי שאין לך מושג איך אני רוצה לעזור לך.
ולא הייתי אומרת לך לעזוב !!! הייתי אומרת לך לנסות כל דבר שרק אפשר לפני שעוזבים. הייתי אומרת לך שחייבים להתאמץ לפני שמפרקים. הייתי מספרת לך שלהרוס משפחה זה כואב וצריך לבדוק באמת באמת אם אין ברירה אחרת.
ורק אם כלו כל הקיצים. רק אם אמנם זה כואב עד שבא להקיא את זה החוצה רק אז צריך.. כדאי.. לקום וללכת.
הייתי מאוד שמחה לדבר איתך. אני לא נחשפת כי יש פה אנשים שמכירים אותי (ואין להם שמץ של מושג... ) ואת כנראה שגם לא. אם הייתה איזו דרך להעביר בנינו מספר טלפון.... חשבי על משהו. אשמח לעזור.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ראומה* » 04 דצמבר 2007, 01:46

תודה על הרצון הטוב.
אני כל כך זקוקה לתמיכה, מרגישה כל כך לבד.
קראתי את הבלוג שלך, מתחילתו, והמון פעמים הרגשתי הזדהות לגבי מה שעבר עלייך.
גם אצלנו הכל נראה ורוד ומושלם כלפי חוץ, ואני נשארת עם התעוקה הזאת בלב - בלי שאף אחד ידע.
כשפתאום כואב (בבטן... בריאות..) מפסיקים בלי להחליט.
אני חושבת שאת אשה מאוד בריאה - בזה שאת לא מוכנה לכאוב. למרות שכואב לי וכואב לי מאוד - אין לי את האומץ להפסיק את זה. וככל שעובר הזמן זה נהיה קשה יותר.
האדם היחיד שסיפרתי לו, הוא המטפל שלנו, שניסה בשיחה אישית לשכנע אותי לעזוב.
והוא אמר לי: בגלל שאני נמצאת במקום הקשה הזה, אני אוכל להבין נשים שנמצאות במקום הזה ולעזור להן לצאת ממנו.
תודה על התשובה שלך, על ההקשבה שלך.
הלוואי שרק תצמחי ותגדלי מהמקום בו את נמצאת! ויהיו לך את הכוחות לעזור לאחרות.
(וגם לי )

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 02 דצמבר 2007, 21:48

תודה לכל המושיטים פה יד חמה ותומכת.
ראומה - המעשה נעשה כשהפחד להישאר איתו גבר על הפחד מלעזוב אותו. זו לא היתה החלטה.
זה קרה כשהבדידות לידו הייתה קשה יותר מהבדידות בלעדיו.
זה כמו כשרוצים להפסיק לאכול או להפסיק לעשן.. כל עוד אין עם זה בעייה ממשית קשה מאוד להפסיק. כשפתאום כואב (בבטן... בריאות..) מפסיקים בלי להחליט. פשוט מפסיקים כי אי אפשר עוד להמשיך. פתאום הגוף המורעל מקיא הכל החוצה בלי להחליט שום דבר.
בכל הדף הזה אני סיפרתי את כאבי ואנשים נפלאים תמכו בי פה לאורך שנה שלמה.
פתאום את ראומה כותבת שאת במצב הזה ואני מרגישה איך אני מבחוץ (וואו !!! ) כל כך רוצה לעזור לך. לתמוך בך. כן. בהחלט רק מי שנמצא בסיטואציה כזו יכל להבין.
אמרי רק מה ואנסה לעזור לך.
כמה כח יש לי פתאום. אלוהים תודה !!!!!!!

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי סקאלד_מודרני* » 02 דצמבר 2007, 11:45

בנה, כרגע סיימתי לקרוא את כל הדף שלך. אני רואה בבת אחת את הפזל שלקח לך שנה להרכיב נגד עיננו.

נפצעת וייקח לך זמן להחלים, אך יש לך הרבה נתינה ואני מקווה שכעת היא תכוון אל עצמך וללא תנאי, כפי שהיא כוונה אל אותו גבר במשך כל הזמן הזה.

עם כל קושי שתחווי, יש לך כאן קהילה נפלאה של תומכים ועוזרים חכמים ונבונים.
את מוזמנת לבקש ממני בכל עת טיפול, הילינג, כדי להאיץ ולסייע לתהליך ואני אשמח להענות. ללא תשלום כספי אני חייב לציין, כי לי זה ברור אך אולי לא לך.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אם_הדרך* » 02 דצמבר 2007, 11:30

בנה - מחזקת אותך על ההחלטה שעשית למענך ולמען בנך.
נראה כי ניסית להילחם על הקשר ועשית מאמץ לשפר את המצב אבל השחקן (במקרה שלו - תרתי משמע) לא יודע ולא רוצה ללמוד טנגו.
את נשמעת אישה חזקה ,אינטיליגנטית, מלאת חיים,עשירה ועמוקה ואני בטוחה שכעת- פנייך אל האור.
תמשיכי לעדכן,את בתוך ליבנו.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ראומה* » 02 דצמבר 2007, 10:47

בנה, תודה לך.
מה שכתבת גרם לי לטלטלה עזה.
אני מעריצה את האומץ שלך - (והאיש בחוץ.)

אולם הטלטלה שעברתי בעיקבות הדברים שלך, לא הספיקו על מנת לקום ולעשות מעשה.
לי אין את האומץ לעשות CUT.
מפחדת
מפחדת מהבדידות, מהבושה מהכול.

מאחלת לך חיים מלאים בטוב ובשמחה. (ושוב...כל הכבוד!, רק מי שנמצא בסיטואציה כזאת יכול להבין עד כמה זה קשה.)

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי מרותק* » 01 דצמבר 2007, 20:19

אני כולי תקווה שהאיש העצוב הזה יצליח לשקם את עצמו ולהיות אבא לבנו. אין לי ספק שאת תצליחי לשקם את עצמך כי יש לך אומץ. הלוואי ותמצאי מקום לאהבה שוב.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי יסכו_נט* » 01 דצמבר 2007, 20:01

חושבת עליך. אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אנסה.
יש פסוק בתהילים, שמלווה אותי כשאני קוראת את המילים שלך,"אם אסק שמיים שם אתה,ואציע שאול הינך".
בורא עולם נמצא בצורה המלאה יותר, בנקודות הקיצון של החיים שלנו, כשמרגישים שהכל מולם וזורם,
וגם כשנמצאים בשאול, הכי נמוך, במקום הכי כואב. שם אנחנו הכי לא לבד, הכי מחובקים, הכי קרובים לישות הענקית הזאת.
הכי יכולים לכעוס, לבכות, להחזיר חיבוק, לבקש כח, לנסות ללמוד ממה שהיה.. ומתי שהוא להמשיך הלאה.
חושבת עליך

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי ענ_בל* » 01 דצמבר 2007, 09:36

עצוב. כואב.
כשהכל מתפרק.
שולחת חיבוק להזדהות, לחיזוק.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי מיצי_החתולה* » 01 דצמבר 2007, 09:24

מאחלת לך שקט וטוב
לפחות את יודעת עכשיו איפה את עומדת, ולאט לאט תוכלי לחשוב לאן ממשיכים מכאן.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי פסיפלורה* » 01 דצמבר 2007, 08:54

מאחלת לך שקט וטוב @}

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 01 דצמבר 2007, 00:02

בעוד שבועיים תמלא שנה לדף הזה. שנה שאני מעלה על הכתב את כאבי מזוגיות לא זוגית. מזוגיות לא שוויונית. מזוגיות כל כך מאכזבת. כל כך כואבת. ויש פה אנשים שקוראים אותי ולא יודעים שהם מכירים אותי. מכירים גם אותו ממש מקרוב ולא מתארים לעצמם שאני מדברת על אותו בחור נחמד כל כך שהם מכירים... שיניתי שם. שיניתי קצת פרטים מזהים. לא רוצה לפגוע בו. לא רוצה להכעיס.. מרגישה גם קצת בושה על מה שקרה בנינו.
בושה על כך שבמשך שלוש וחצי שנים נתתי לאיש גדול לחיות על חשבוני לחלוטין. על כך שהרגלתי אותו לשפע שלא הכיר מעולם. (בסך הכל אוטו חופשי ובית קטן. אבל דברים שהיה מאוד זקוק להם. ) על כך שהרגלתי מישהו לקבל ללא תנאים. על כך שנתתי למישהו לקחת בלי לתת שום דבר בתמורה.
כשהודעתי שחשבון הבנק על אפס הוא עבר לגור בסלון ומילות האהבה נעלמו מפיו לחלוטין.
ביום שאמרתי שחשבון הבנק על מינוס עשרת אלפים שקלים עוד נראה כאילו הובנתי אבל כששבוע לאחר מכן הזכרתי שבעקבות כך אי אפשר עוד להשתמש באוטו לנסיעות ארוכות הגיע הכעס הנוראי שבעקבותיו המכה.
צרח עלי שאין לי מצפון ואין לי אחריות. ואיך אני מרחמת על חיות ואוכלת בני אדם.. איבד שליטה ואיבד כיוון. ביקש ממני פיתרון איך יגיע לבקר את ילדיו מנישואיו הקודמים.. יש.. כן בטח שיש פה אוטובוסים.. אבל הוא לא מוכן לרדת עד כדי כך. אחרי שהתרגל במשך ארבע שנים לאוטו חופשי לכל כיוון ומרחק פתאום הייתי אני אשמה לכך שאי אפשר פשוט להמשיך בחיים כרגיל.
עכשיו הוא בחוץ. בלי האוטו. בלי הבית. בלי אישה שפעם כל כך כל כך אהבה אותו. ובלי ילד מדהים שלא מבין למה אבא לא בא הביתה בסוף יום עבודה.
הוא שבר את כל הכלים. הוא הרס כל פיסה טובה בחייו.
אני שמחה שכל זה נגמר אך עצובה לדעת שהאיש שאהבתי לפני ארבע שנים כבר לעולם לא יחזור לפה. איבדתי כל רגש אהבה. איבדתי את שארית האמון שעוד היתה בי. איבדתי משהו שהתחיל כל כך יפה ונגמר כל כך כואב.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי מרותק* » 29 נובמבר 2007, 22:54

השארת אותנו ככה- דרמה שהתחוללה לך ביומיום ולנו בנקודת הזדהות עמוקה כלשהי. קודם כל טוב לשמוע שנפטרת מהטפיל. הוא עבר כל גבול כבר מזמן.שנית קהל הקוראים והמייעצים שלך כמה לתיאור. איך את מרגישה? איך הילד? מה קרה שהביא אותו לידי הרמת יד? הוא יצר קשר מאז?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי קןראת_אותך* » 29 נובמבר 2007, 21:41

וואו. מה קרה? את בסדר? באמת חיכינו לעדכונים ממך.
חזקי ואמצי. וספרי פה איך את מתמודדת אם את רוצה.
שולחת חיבוק ותמיכה

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 29 נובמבר 2007, 21:21

תם ונשלם.
מה שהתחיל בדיוק לפני ארבע שנים כסיפור אהבה מבשר טוב הסתיים בבוקר אלים אחד לפני שבועיים.
לא דמיינתי את חיי מעולם קשורים לאיש אלים. לא חלמתי גם ברגעים הרעים ביותר שארגיש אי פעם נחת זרוע של איש כועס.
המכה הראשונה הייתה גם היחידה. הזמנתי משטרה והאיש בחוץ.
תודה לאל. סוף.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 24 ספטמבר 2007, 22:59

לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי
איך אנחנו מכירים מישהו וחושבים עליו דבר אחד. ואחר כך מגלים שהוא ההפך הגמור ממה שחשבנו.
איך כשהכרתי את האיש הלא נחמד שגר לי בבית לא האמנתי שכל כך טוב נפל בחלקי. הייתי המאושרת באדם. והיום אני רק מקווה שילך. שיניח לי לחיות את חיי. שלא יפריע.
חשבתי שהכרתי את האיש הטוב ביותר עלי אדמות והיום ברור לי שהוא שחקן. נצלן. שפל ואומלל. איש שהטוב אצלו קשור לאינטרסים אישיים בלבד. שום נתינה אצלו היא לא בחינם. כל חיוך שלו מדוד. כל מילה טובה שלו מכוונת למטרה ברורה.
אנחנו הולכים לעבור חג אצל ההורים.
אני מדמיינת ללא כל קושי את החיוכים והעליצות שהוא יפגין כפי שעשה ועושה תמיד במחיצתם. מקווה (הוא) שזה יכניס כמה שקלים לכיסו.
רואה איך הוא מכרכר סביבם בחנפנות שגורמת לי גועל. ואיך הם באמונתם ובתמימותם עם הרצון הכל כך גדול הזה שיהיה לנו טוב מאמינים לו.
אני מייחלת לסוף.
מתחילה לבנות לי בשקט משהו טוב אחר. בונה לי חיים חדשים לאט לאט. הוא אמנם לא שואל. כפי שידעתי מראש כך אמנם נוהג. אני יוצאת. הולכת חוזרת הוא לא שואל. לא מתעניין. ולי נותר שדה פעולה שקט ונוח. וטוב שכך.
ברור לי שבסוף מרצון או מכורח הוא יצא. בנתיים? נהנית משרותי הביביסיטר ומעזרה בניקיון הבית.
לומדת להנות ממה שיש לי נכון לעכשיו.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי נטע* » 15 ספטמבר 2007, 22:15

שולחת לך חיבוק וחיזוק וכוחות.
שתהיה שנה טובה מקודמתה, עם תקווה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 14 ספטמבר 2007, 00:08

הזמן עובר לו די ברגיעה. אבל אני מרגישה שזה משהו חיצוני. נוחות שלו לחיות אצלי בבית שלי. עם הילד המשותף שלנו. מקום נוח להביא אליו את ילדיו מנישואים קודמים. איך שהוא עולים וצצים להם סימני אזהרה קטנים שאני לא מצליחה להתעלם מהם. אבל גם לא להיות בטוחה בהם.
הוא לא אומר לי את האמת בכל מיני דברים קטנים. כמו למשל: "זרקת את השערות לבית השימוש"?? והוא.. "לא. מה פתאום".. ואני ראיתי שכן. שקרים גדולים יותר היו כבר מזמן ("ישנתי אצל אמא שלי" - ואני גיליתי שישן אצל גרושתו..) אני מתקשה להאמין. נאיבית שרוצה לקוות שזו פעם אחרוני. טיפשה שנורא רוצה שיהיה לנו טוב ביחד.
מספר לי שנורא קשה לו שאין לו כסף. כשאני עונה לו שבחשבון שלי נשארו 63 ש"ח הוא מגיב: "אני לא מבקש ממך כלום. רק משתף אותך בקושי שלי. אם את לא רוצה לעזור לא צריך."
לא משתף אותי בדברים שמחים בחייו. כמו למשל מתנות שקיבל לחג. הוציא מהתיק. שם בארון. בלי לספר לי מה וממי. לבת שלו יש חבר ראשון. אני שומעת את זה במקרה לא ממנו.
החיים בבית "כאילו" שלווים. והאיש (כתבתי "שלי" אחר כך מחקתי) מרוחק ומנותק.
עוזר כשצריך. (המינימום ההכרחי ) לא מספר. לא שואל. מחובר למסך הזה ללא הכרה.
לדעתי הוא גם מבקר בדף הזה מידי פעם ואני נחושה בדעתי להמשיך כאילו שהוא לא.
יש מי שיראה בזוגיות הזו זוגיות טובה עם מרווח נשימה.
אני רואה בה קובית קרח.
יודעת שאין לי ברירה. לא כך רציתי. נאלצת לבנות לעצמי חיים נוספים. יודעת שהוא אפילו לא יקנא. וודאי שלא יכעס. הוא טוען שאני לא אטרקטיבית. אני יודעת שכן. ואמשיך להיות. לא איתו. יש עולם שלם בחוץ ואני יודעת להנות ממה שהוא מציע.
הוא חי איתי רק כי זה נוח. אעשה שזה יהיה נוח גם לי.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 01 ספטמבר 2007, 00:07

עוד שבוע טוב עבר עלינו.
המטפלת הזוגית עושה עבודה ממש טובה.
אנחנו לומדים להקשיב אחד לשני. לומדים לא לענות באותו הרגע. לומדים לנסות להבין את השני. לומדים לקבל.
ובבית אנחנו מתאפקים. יודעים שאת מה שצריך להוציא נוציא כבר אצלה. נוציא את זה בעזרתה בעדינות...
בהחלט נעים יותר.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 24 אוגוסט 2007, 03:05

לי זה לא נראה כמו מחלת נפש. (לא שאני מבינה גדולה ! )
כי כשצריך. כשיש סיבה אמיתית. אז הוא יודע להיות מאוד מאוד עליז.
כשמשהו מהעבודה שלו בא לבקר. כשהוא אצל ילדיו מנישואיו הקודמים. כשסתם שכן נכנס. וסתם כך ביום שטוב לו. אז הוא מאוד מאוד מאוד (ואני לא סתם כותבת כל כך הרבה מאודים.) נחמד.
הוא יודע לשלוט במצבי הרוח שלו. והוא עושה זאת לפי הצורך.
נדמה לי שחולה נפש לא ממש יכול לשלוט.
זה לא. לא אדם חולה. זה אדם בריא נפשית שהגיע למצוקה כל כך גדולה שעושה אותו לפעמים בלתי נסבל.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי נוסעת_סמויה* » 23 אוגוסט 2007, 13:43

_אולי עדיף לזרוק מילה במוסד לחולי נפש שיקחו אותו לכמה ימים לבדיקות
כמובן תלוי במידת המוכנות שלו ללכת לבדיקה וטיפול
כי אם הוא יהיה מוכן אז פשוט ללכת לפסיכיאטר
אחרת תצטרכי לעשות זאת בכפיה._

אלרונד, אתה טועה ומטעה. ההשערה שיש כאן דיכאון יכולה לפתוח כיוונים חדשים לבירור שמטרתו להבין טוב יותר את האדם, את התנהגותו, את הדינמיקה שהתפתחה בין בני הזוג. זה הכול. לא יותר מכך.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי נורה_קטנה* » 22 אוגוסט 2007, 20:33

מרגישה שלא אוכל להיות שקטה בתוכי עד שלא אדע שבמלחמה הבאה שלנו הוא יסכים ללא מהומות מיותרות לצאת מהבית. הפעם הוא סרב לצאת מפחיד אותי. אני כלואה. לי אין לאן ללכת. זה הבית שלי. בניתי אותו עוד לפני שנפגשנו וזה המקום הפרטי שלי. זה המקלט שלי. ברור לי שבשעת מלחמה אני זו שאמורה להישאר בו אך הוא לא הסכים לצאת. אמר שיצא רק עם אזיקים.
תראי, בנה,מבחינה חוקית הבית שלך, אבל מכל בחינה אחרת הוא שלכם. האם את מרגישה כך לגבי הבית (שהוא שלך ולא שלכם, שבעלך נמצא בו על תנאי וגורלו בידיך) מאז הבלאגן או שתמיד זה היה כך מבחינתך? זה לא נראה לי תורם לזוגיות בלשון המעטה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בר_עדש* » 22 אוגוסט 2007, 16:30

יותר ויותר אני רואה שמדובר באדם שסובל מדכאון קליני
אני נטול השכלה פורמלית בפסיכיאטריה, אבל זה לא נשמע לי רציני.
גם אם האיש סובל ממצוקה נפשית, ובעקבותיה מדכדוך זה עדיין לא הופך אותו לחולה נפש (גם אם יתכן שטיפול תרופתי יכול לעזור). יש גם בעיה עם "אבחנה" כזו, משום שהיא גוררת את המסקנה שהמצב אבוד ואין דרך בה הוא יוכל לשנות את התנהגותו.

אחרת תצטרכי לעשות זאת בכפיה.
:-0 אלימות מילולית והמנעות ממקלחת הם לא נעימות במיוחד, אבל הן לא סיבה לאשפוז, ובוודאי לא לאשפוז בכפיה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אלרונד_גליל_מערבי* » 22 אוגוסט 2007, 08:00

היי בנה
יותר ויותר אני רואה שמדובר באדם שסובל מדכאון קליני
וזה מתבטא בתקופות של דיכאון ומצד שני יש תקופות של רגיעה ויכולת
ובמיוחד כשהוא בה להאשים אותך שאת לא מבינה ולא עוזרת לו למרות שנראה שאת כן מנסה
הוא לא יכול לראות מעבר לעולם שלו
הוא מסוגר וכבול בתוך הדיכאון שלא נותן לו מנוח
הסיפטום של הישיבה שעות על המחשב זה הסתגרות
הוא היה יכול גם סתם לשבת בחדר חשוך ולא לעשות כלום
אין הבדל
שוב אני מציע לפנות לפסיכיאטר ולא מטפלת זוגית
אולי עדיף לזרוק מילה במוסד לחולי נפש שיקחו אותו לכמה ימים לבדיקות
כמובן תלוי במידת המוכנות שלו ללכת לבדיקה וטיפול
כי אם הוא יהיה מוכן אז פשוט ללכת לפסיכיאטר
אחרת תצטרכי לעשות זאת בכפיה.
בהצלחה

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 22 אוגוסט 2007, 01:02

אני חייבת לציין שהיום - בעקבות הטיפול הזוגי אני מקבלת הרבה עזרה בבית. וגם תחושה שהוא רוצה לטוב.
מנסיון העבר אני מוצפת פחדים. עם כל הרצון הטוב מפחדת שהבועה העדינה הזו אמנם תתפוצץ שוב. כמו שהיה בדיוק לפני שבוע.. ולפני מספר שבועות נוספים.. ולפני מספר חודשים... מגיבה אליו לאט ובזהירות.
אני רוצה לראות שמעבר לעזרה הפיזית בבית יש גם התקדמות שלו לעצמו. אני יודעת שמה שאני רואה עכשיו זה רק דברים חיצוניים לדברים האמיתיים מבפנים יקח בוודאי זמן להשתנות.
מקווה שתהיה לי הסבלנות לחכות עד שגם הם יקרו.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 22 אוגוסט 2007, 00:50

וואו !!! איזה דיון מרתק נהיה כאן.
לא ציפיתי לכאלו תגובות. תודה לכולכם.
אני לא כל כך מבינה בפסיכולגיה. לא מבינה בפסיכיאטריה. לא יודעת לנתח אנשים. לא תמיד יכולה להבין למה מי שמולי נוהג כך או אחרת.
מה שאני כן יודעת זה את מה שאני מרגישה. את מה שאני יכולה לשאת.
אני לא ממש יכולה לנתח ולהבין מי פה אשם. אם בן זוגי מתרחק ממני בגללי או בגללו. אם הוא כועס בגלל חייו הקשים. או בגלל הקשיים שאני (להרגשתו) מערימה עליו. אני לא יודעת ולא מסוגלת ממקומי הפגוע לנתח ולאבחן.
אני כן יודעת מה אני מרגישה. אני כן יודעת כמה אני יכולה לשאת עוד הלאה את המשא הכבד הזה.
מכיוון שאני לא יודעת לנתח ולא יודעת איך להגיב יש לי שתי אפשריות:
א - להרגיש שרע לי ועם היכולת האישית שלי לא יכולה לשאת יותר ולקום וללכת. (שבמקרה הזה זה לבקש ממנו לקום וללכת ) בלי לבדוק אפיל אם זה נכון לעתיד או לא ומה היה עוד אפשר לעשות... מין מצב חרום. שכשכל כך קשה צריך קודם כל להינצל. אחר כך לבדוק אם יש משהו לעשות.
ב - לגשת למי שכן יודע לנתח. לטפל. לעזור במצבים כאלו.
וזה בעצם מה שאנחנו עושים.

אומרים שאין אדם רע. יש אדם שרע לו.
זה נכון לכולם.
יתכן שממרחק הזמן. ו/או המקום יהיה לי את הכוח להבין גם אותו. ברור לי לחלוטין שהוא בא אלי עם תיק ענק עם פגיעות קודמות כפי שבאתי אני אליו. שנינו "קורבנות ומקרבנים" באותה המידה. אני חייבת להציל את בני ואותי ללא תנאים. אני חייבת לטפל בו ובי כחובה שבה התחייבתי אליו ביום שילדתי אותו.
לטפל בבן זוגי אני מרגישה שאפסו כוחותי. לפעמים אפילו להבין אותו קשה לי. אני מודה שהטיפול הזוגי עוזר לי מאוד לראות את הצד שלו ולהראות לו בדרך נעימה ו"מוגנת" את הצד שלי. אבל יקח הרבה מאוד זמן לשקם את מה שכבר ניזוק.
הוא (בעלי ) נותן לי לפעמים דוגמא של אדם חולה. שואל אותי מה הייתי עושה לו היה נרקומן כבד. או חולה במחלה שצריך לסעוד בה.
אני יודעת שכשאוהבים עוזרים. אבל גם עם הרצון הכי טוב יש דברים שאני לא יכולה לעזור לו. יש דברים שאני חושבת שהוא צריך לעזור לעצמו אבל עם חוסר המעש שלו בתחום העזרה העצמית. ובחוסר המוטיווציה שלו לפעול ובעצם זה שהוא נופל על כתפי (שממילא לא מי יודע מה חזקות.. ) הוא מתיש גם אותי.
אני חושבת שמה שנתן לי כוח בתחילת הקשר להיות לצידו בכל מצב זה שהוא נתן לי את התחושה שהוא עושה ל מען עצמו המון וממני הוא צריך רק את העזרה הקטנה. כמו למשל - עבודה נוספת שהוא הצליח למצוא... אבל אף פעם לא הצליח להגיע למצב שגם ישלמו לו עליה..
או למשל - חוב כספי שעוד מעט נגמר והוא ישלם משהו לטובת משק הבית אבל.. בדיוק כשהחוב הזה נגמר צצו דברים חדשים שהוא היה צריך עבורם את הכסף. לטובת הבית לא נכנס שום דבר.
פעם הוא תמך בי במצבי לחץ. עם הזמן כשאני רואה איך הוא תשוש מחייו של עצמו. כשאני רואה איך הוא מתרחק אני לא מעזה לבקש עזרה. היה זמן שהייתי חולה הייתי שבוע עם דלקת גרון. חום. כאבים. הרגשתי נורא ואיום. לא יכולתי לפנות אליו אפילו לבקש כוס תה. הוא היה בדיכאון. ישב מול המחשב ולא הזיז אצבע בבית. אני עום חום וכאבים טיפלתי בתינוק שלנו שבשלב מסוים היה חולה גם ועזרה אפילו לא היה ממי לבקש. (סליחה. היה. מחברה טובה שבשלב מסויים לקחה אותי אליה. טיפלה בבני כשאני שכבתי אצלה קודחת.) בעלי פשוט לא תיפקד. אין לי תמיכה. אני רק צריכה לתת. בשביל הילד שלי יש לי מאגרי ענק. לעצמי יש לי מעט ולמענו כבר כמעט שהשתמשתי בהכל. קשה לי מאוד לתת כשלי עצמי אין ממי לקבל.
לפעמים בשארית כוחותי אני צועקת הצילו. נעזרת באנשי מקצוע. חברים. אני יודעת לבקש עזרה. (הנה למשל פה. אין לכם מושג כמה כוח נותנות לי התשובות שלכם. אפיל פסיפלורה מעוררת בי מחשבות (-: ששוות דיון. )
ויודעת שהוא לא יודע לבקש עזרה. זה לא חוכמה לבקש עוד כסף. צריך לבקש עזרה ממישהו שיודע איך לעשות כסף. איך להשתמש בו בצורה חכמה
זה לא חוכמה להסתגר כי "קשה לי" צריך לאזור כוח (אפילו למען הילד שלנו. הוא שווה את זה) ולצרוח הצילו !!! אני לא מצליחה לעזור לו בזה. להגיע למטפלת זוגית היה מבחינתי תנאי להישראותינו יחד. אילו את הכסף שאנחנו משלמים לה הוא היה משקיע קודם במקום הנכון (מאמן לחיים. יועץ פיננסי.פסיכולוג.. עורך דין.. בטח יש עוד כמה שהיו יכולים לעזור )היינו חוסכים כל כך הרבה מלחמה וכאבי לב. היינו חוסכים גם כסף וכוח.
אין לי הרבה ברירות. כדי לא להיפגע היום אני חייבת להיות בעמדת הגנה.
חייבת להיות ערנית

בר-עדש כתבת לי פעם:
נראה שכרגע הכל הולך לכיוון טוב, ושהוא משקיע המון כדי לצאת מהמשבר. אם תשתתפי איתו בלב שלם, ותתני גם את יד למאמצים שלו בלי סייגים ורתיעה (ובלי להוציא אנרגיה מיותרת על הפחד שמילה מיותרת או מעשה זה או אחר יפוצצו את הבועה העדינה הזו שוב.) נראה שתצליחו.

אתה צודק. רק לאור נסיוני המר - הלוואי וידעתי איך בכל זאת לא לפחד.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בר_עדש* » 21 אוגוסט 2007, 21:38

להבנתי אין מצב שמשהו קורה והוא לא באחריותי...
אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על ההתנהגות של אף אדם חוץ משל עצמנו ושל ילדנו (באופן מוגבל). גם אם בן הזוג של בנה לא אחראי באופן מלא למעשיו (אם יש לו בעיה פסיכיאטרית, למשל) זה לא גורר שהיא אחראית עליו.

גבר מכה, לא מאפשר לעצמו להכות כל אישה שנקרית בדרכו. רק את אלה שחשות ראויות לעונש...
שטויות.
גבר מכה מאפשר לעצמו כל חסר ישע הנקרה לדרכו (לא רק נשים). התנאי היחיד הוא שהקורבן לא יוכל להגן על עצמו או להתקיף חזרה.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אמא* » 21 אוגוסט 2007, 21:24

אז בנה אני ממליץ לך לבקש חוות דעת מבנאדם מקצועי ואני לא מתכוון למטפל זוגי אלא לפסיכיאטר מקצועי שיבדוק האם לבעלך יש דיכאון וכו'
גם אני. הכרתי כמה דכאונים קליניים, ועל אף שאני לא חסידה של פסיכיאטריה, הדבר היחידי, אבל היחידי, שהצליח להחזיר אותם לתפקוד היה כדורים שניתנו לאחר אבחון פסיכיאטרי.

כשיש ילדים בתמונה, ובן זוג שמוכן להתאמץ (ואני מזהה שיש, ואולי כאן אנחנו חלוקות), ומישהי שגם אני מרגישה שהיא מקסימה, אז יש הרבה מה לעשות לפני שמפרקים את החבילה,
מסכימה שכשיש ילדים צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להישאר בזוגיות. אני לא הצעתי להיפרד דווקא. אבל אני ממש לא חושבת שהסיטואציה בהכרח מעידה על איזשהי אחריות של בנה.

בתהליכי ההתפתחות שכל אחת ואחד מאיתנו חווים כבני אדם, אנחנו שמים את עצמנו בכל מיני סיטואציות, בשאיפה להגיע לאיזון.
לא תמיד, לא בהכרח. לא כולם אותו הדבר. יש אנשים שונים ומשונים, עם נטיות שונות. מי אמר שנטיית הנפש היא בהכרח להגיע לאיזון? אני יכולה לספק לך המון תיאוריות שיוכיחו אחרת. זאת קביעה מכלילה שאפשר לסתור אותה בקלות. יש כאלה שאיזון בריא להם, יש כאלה שאיזון תוקע אותם. וגם לפעמים סתם נגררים ליחסים בלי סיבות. כן בלי סיבות. סתם.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אלרונד_גליל_מערבי* » 21 אוגוסט 2007, 21:14

פסיפלורה
אני מצטער מאוד
אבל את די טועה בהבחנות שלך
לדעתי מדובר כאן בבעיה נפשית ויתכן התפתחות של דכאון חמור
הבנאדם השתקע בעצמו (המחשב היה המקום המפלט שלו)
מאבד קשר עם המציאות, לא מסוגל ללכת לעבודה
ומצד שני ישנם תקופות של חסד שבהם הוא נפלא
אז זה מאוד מתאים למחלות של דיכאון קליני שבא והולך
בסופו של דבר הדיכאון כלכך יחריף שזה ימלא את כל זמנו,
והנה היומיים שתיארה בנה בהתקפת טירוף מצידו ולאחרי זה הרגעות
יש נטיה לחשוב שדברים כאלו זה כמו בעל מכה אבל אצלו זה לא נראה ככה.

אז בנה אני ממליץ לך לבקש חוות דעת מבנאדם מקצועי ואני לא מתכוון למטפל זוגי אלא לפסיכיאטר מקצועי שיבדוק האם לבעלך יש דיכאון וכו'

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי אמא* » 21 אוגוסט 2007, 13:55

בעלך לפי התיאורים שלך, אוהב אותך מאוד. הוא משתדל להגיע אלייך, אבל את חסרת אמון, ומפילה אותו שוב ושוב, במלכודות שאת יוצרת, וכך יוצאת הקורבן המסכן והוא המפלצת...
פסיפלורה, את טוענת טענות ממש לא מבוססות, מבלי להכיר את המקרה, אבל ממש נחרצות.

קודם כל, גם אם האשה היא טיפוס קורבני, לא כל גבר מנצל את זה ומשתף עם זה פעולה. זה גם הפוך. לי היה גבר שכמעט "מזמין התעללות", וסירבתי לשתף עם זה פעולה. בסוף אפילו נפרדנו, על אף שאהבתי אותו מאוד. וגבם היה לי מישהו שנהג להתפרץ כשכעס. וזאת לא היתה אשמתי בכלל. לאחר מכן נודע לי שנהג להתפרץ על כל בנות זוגו לשעבר. וגם אם לקח לי זמן לעזוב אותו, זה לא אומר שאני קורבנית. זה אומר שהוא היה האלים, ואני לא! אני לא אלימה וגם לא קורבנית.

וחוץ מזה, הוא לא תורם לפרנסת הבית, חי על חשבונה, לא תורם כמעט לזוגיות. אז מה, כל זה לא נחשב? ומה עם זה שהודיע על הפסקת הטיפול הזוגי?
אני לא הייתי מסוגלת לחיות על חשבונו של בן זוג, אלא אם כן זה מוסכם (ואז זה לא על חשבונו).

בקיצור, אולי שום דבר מזה הוא לא אשמתה של בנה? לא כל דבר הוא עניין הדדי!! אולי היא מקסימה וזוגית והכל, והוא פשוט בנאדם דכאוני שהחיים גדולים עליו?

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי לילה* » 20 אוגוסט 2007, 23:51

אני מאוד מתנגדת לדברים שכתבה כאן פסיפלורה. ראשית, אני מתנגדת להטפות מוסר, ושנית, הטפות מוסר לאדם שמרגיש מותקף הן חסרות טעם ומחלישות. ובנה נשמעת כמו אדם שחי הרבה זמן תחת מתקפה כוללת ומתמודדת איתה באומץ, באורך רוח ובבדידות גדולה, מנסה למצוא את הדבר הנכון לעשות בלי סתם לפוצץ עניינים, מה עוד שיש גם ילד בתמונה והדילמה קשה.
זה נכון, אחרי כמה התקפים של טירוף או של התנהגות אקסצנטרית אחרת, האמון פוחת או נעלם לגמרי ויש הרבה פחד. זו הבעיה עם קשרים - אפשר לחרב אותם די בקלות ולהגיע למצבים די בלתי הפיכים. ההתנהגות שלך בנה היא לא אלימה בעיני אלא מתגוננת, וכן, זה לא תענוג גדול למי שנמצא בסביבה, אבל אין מה לעשות.
אני מקווה שהעניינים יילכו וישתפרו, ושיבוא היום שבו תוכלו לתקשר, וגם אם האהבה לא תשוב להיות מה שהיתה לפחות תרגישי שיש עם מי לדבר.

הבעל שלי נשוי למחשב

על ידי בנה* » 18 אוגוסט 2007, 18:31

לא אמחוק את מילותיך. שמחה לשמוע כל דיעה.

הדרך שאת מתארת את עצמך מתנהגת כלפיו, גם היא אלימה.

איך???

את כותבת דבר מעניין מאוד. ומסוכן מאוד. ככה חושבות גם המון נשים מוכות. הם חושבות שהם עשו משהו רע ושכך מגיע להן. ולכן לא יוצאות מהמעגל. אם הייתי אישה מוכה פיזית. גם אז היית כותבת לי ש"האלימות היא הדדית... גם הוא מוכה"?


את יכולה שיהיה לך בית בטוח ואוהב ומוגן... יחד עם הזוג שלך...
יש לך רעיון איך???? איך אפשר להרגיש אהובה. ומוגנת עם בן זוג שמפחיד אותי. שמילים מאוד מאוד קשות שלו לא מרפות ממוחי. שבשעת כעס הוא מאבד עשתונות ומאיים עלי במילים שלא אזכיר פה?

פסיפלורה -
אשמח לשמוע איך את שיקמת קשר אלים. איך יצרת את המציאות של עצמך מול בן זוג זועם שיצא מכלל שליטה.
תודה.

חזרה למעלה