על ידי אנה* » 10 אוגוסט 2006, 02:24
שלום, שמי אנה ואני הייתי עד לפני שנה "זונה".
הגעתי הנה ע"י המלצה ממישהי שכתבה לי בפורום "שיחות נשים", באתר "לגעת אישה". היא כתבה שכדאי לי לקרוא, מה שכתבתם פה ולהגיב.
אז האמת שזה לא קל לי להגיב למה שקראתי הנה.
אבל אני אפתח אליכם, עם המון אהבה ורוך, עד הגבול שבו ארגיש שאני יכולה לשאת זאת מבלי לכאוב יתר על המידה או מבלי להרגיש חשופה מידי.
מי שרוצה מוזמנ/ת לקרוא את הדפים שכתבתי בפורום לגעת אישה, הם נקראים: "לחיות אחרי הזנות", "מחיר הזנות" ו- "תרבות זונה".
ועכשיו התגובה שלי על מה שנכתב כאן-
אני מבינה שהדף הזה נפתח לו בתמימות משאלה חביבה של דליתוש, אך הוא התגלגל אל מחוזות שאני בטוחה שדלית לא ציפתה להן.
אני גם מבינה את דלית, השאלה הייתה מאוד תמימה, והרבה פעמים אנחנו עושים בחיים דברים מתוך תמימות.
שזה אגב, אחד הדברים שנהרסו לי מאז שעברתי את טבילת האש שלי בזנות.
לגבי דלית אני חושבת שגם לרשום את אמא שלך למועדון פנויים פנויות וגם להזמין לה נער ליווי, הן מתנות שאני בתור אדם לא הייתי שמחה לקבל (מבלי להשוות בינהן).
כן הייתי רוצה שבנותיי יאמינו ביכולתי ובבחירותיי בחיים, ולא קורה כלום אם במשך שנתיים אישה לוקחת קצת זמן לעצמה, לא תמיד חייב שיהיה סקס בשניים, אנחנו יכולות לענג את עצמינו... ולא תמיד "לבד בחיים" זה חוויה מייסרת.
לגבי בחירת העיסוק של נשים או גברים בזנות-
אני לא מסכימה עם שרון שאדם שמרגיש מצויין בחייו, יבחר לעשות את זה, לשכב עם אנשים בתמורה לכסף.
שרון מציגה כביכול איזושהי מציאות (שנישמעת לי קוסמטית מידי) שבה היא בחרה עם מי לשכב, ראתה וסיננה את מי היא כן מעלה מהטלפון הציבורי ואת מי לא.
אז כשבעיקר כסף עומד לך מול העין (שהרי היא טענה שברגע שהיא חסכה את הסכום שאליו שאפה, היא עזבה את הזנות), אתה פחות רואה את האנשים, או יותר נכון פחות שם לב לטעם האישי שלך, ומנסיון אישי שלי, ואולי גם "עוד_ אחת" יכולה לשתף מתוך ניסיונה-שהגוף יכול, מסוגל ויוצר מין התנתקות כזו חזקה כך שהטעם האישי פחות מהווה שיקול כמו השיקול של הינה בא עוד שטר, ושגם ככה אני שולחת אותו להתקלח לפני. כי אם זה מה שישבור אותך בתחום הזה אז אין לך סיכוי להיות שם יום, וזה באמת לא קשור לרמת העושר של האנשים שמגיעים אל זונה.
בכל אופן אני יודעת שאני כשהייתי שם נאלצתי פשוט להתרומם מעל טעם אישי והייתי הרבה יותר שיכלית, ידעתי (מעצמי) שאין ברירה.
ושרון שטוענת שנהנתה מריבוי הפרטנרים בעצם בחרה בימים אלו להיות עם פרטנר אחד.
אני בטוחה שאם היית רואה במצב הזנות חוויה פנטסטית היית ממשיכה להיות בזה.
ומכאן אני חוזרת לעניין שאני לא מסכימה עם המשפט הזה שאנחנו בוחרות בזה כמקצוע חופשי.
אנו בוחרות בזה בליית ברירה, כי מצבנו קשה, כי אנחנו חייבות כסף או בגלל כל קושי עוצמתי אחר.
וקשה לי להיזדהות איתך
שרון, אני חושבת שאת מציירת (בעיקר לעצמך) תמונה מאוד פסטורלית בעניין.
אם את כל כך כנה, ובאמת לא הגעת לזנות מתוך מצוקה, ולא פנית לסרסור דרך "מודעת דרושה", ואת לא מתביישת באמת שלך אז:
למה את מסתתרת סביב זה? למה אם את כל כך שלמה עם מי שהיית ומה שעשית- את לא מספרת לבן זוגך, אישך, אבי ילדתך את האמת שלך?
ולמה נסעת לחיות בחו"ל במשך תקופה ארוכה אחרי העיסוק, אם לא לברוח מפנים של אנשים מוכרים?
ואיך? למען השם, איך- זה שאת לא חווה כאב על עצמך?
את באמת יכולה להגיד לי שנמשכת
לכל מי ששכבת איתו? ואם כן, למה היית צריכה K-Y?
(למי שלא יודע KY זאת משחה שנותנת אפקט של נוזל סיכה ומורחים את זה על איבר המין, כשגוף האישה לא מפריש את זה לבד).
אני יודעת שכל מי שהתעסקה פעם בזנות יוצאת מהמקום הזה- בשן ועין.
נכון, יש כסף רב בתעשייה הזאת, אבל חוץ מהכסף יש כתוצאה מהעיסוק בזנות פצצות נסתרות שנטמנות להן.
בין אם הן נפשיות, ובין פיזיות (גם אם משתמשים בקונדומים, אני לא צריכה ללמד אתכם שיש תחלופת נוזלים בכל מקרה) אשר עולות אל פני השטח ומציפות רק כמה שנים אחרי.
שרון, גם אם מדברי נשמע שאני חושדת ביכולת שלך לספר את האמת כולה מבלי לייפות פרטים או לצייר תמונה ורודה מידי למצב אפור, אני באמת מאחלת לך ריפוי, ואהבה.
מי ייתן ולא תיזני לעולם, בשום דרך אפשרית ובשום אופן או צורה.
ואליך:
עוד אחת,
כל כך התחברתי למילותייך ולאמת שלך.
אני כל כך מבינה את המקום שאת עוברת שהגוף/ המוח נפרד מהרגש.
זאת חוויה נפוצה לכל מי שהתעסקה בזנות ושגם אני חווה אותה עם הבן זוג שלי בחיים, גם לי קשה להנות מסקס (מה שלפני הבחירה לזנות לא קרה לי).
וגם אני עושה תהליך לעיתים עם מטפלת ולעיתים לבד, על הפצע הזה שנפתח לו, ושיהיה קיים איתי כל חיי עד יום מותי.
ולכן נשים יקרות שחוויתן את הזנות, ואתן מחפשות להיעזר (אפילו ווירטואלית), ולחלוק עם נשים כמוכן שגם חוו, הינכן מוזמנות לכתוב אלי לאי מייל שלי:
[email protected] ואנסה ככל יכולתי להיות למענכן ולהיות איתכן כדי שלא נהיה אף פעם לבד עם המקום הקשה הזה, עם הזיכרונות משם ועם הפחדים שיזהו אותנו ביום יום, ובהכל.
ולכל יתר האנשים שכותבים כאן.
נכון שלא כל הזונות, הן קטינות ולא את כולן מכריחים, אבל מי שבוחרת לעשות את זה אונסת את עצמה, בכדי לצאת ממשהו קשה עוד יותר (אם זה חובות, ואם זה כל דבר אחר).
ובשום פנים ואופן אייני יכולה להסכים עם זה שזנות היא מקצוע! לא! לא! לא!
זנות היא מצב. לחלוטין מצב!!!!
ירדנו נמוך כדי לא להתרסק לגמרי.
שיהיה לכולנו הרבה אהבה בחיים, הרבה ריפוי וקבלה, והרבה חופש, הרבה מחילה לעצמנו והרבה אמת.
שלכם בחיבוק גדול (גם לך שרון)-
אנה.
שלום, שמי אנה ואני הייתי עד לפני שנה "זונה".
הגעתי הנה ע"י המלצה ממישהי שכתבה לי בפורום "שיחות נשים", באתר "לגעת אישה". היא כתבה שכדאי לי לקרוא, מה שכתבתם פה ולהגיב.
אז האמת שזה לא קל לי להגיב למה שקראתי הנה.
אבל אני אפתח אליכם, עם המון אהבה ורוך, עד הגבול שבו ארגיש שאני יכולה לשאת זאת מבלי לכאוב יתר על המידה או מבלי להרגיש חשופה מידי.
מי שרוצה מוזמנ/ת לקרוא את הדפים שכתבתי בפורום לגעת אישה, הם נקראים: "לחיות אחרי הזנות", "מחיר הזנות" ו- "תרבות זונה".
ועכשיו התגובה שלי על מה שנכתב כאן-
אני מבינה שהדף הזה נפתח לו בתמימות משאלה חביבה של דליתוש, אך הוא התגלגל אל מחוזות שאני בטוחה שדלית לא ציפתה להן.
אני גם מבינה את דלית, השאלה הייתה מאוד תמימה, והרבה פעמים אנחנו עושים בחיים דברים מתוך תמימות.
שזה אגב, אחד הדברים שנהרסו לי מאז שעברתי את טבילת האש שלי בזנות.
לגבי דלית אני חושבת שגם לרשום את אמא שלך למועדון פנויים פנויות וגם להזמין לה נער ליווי, הן מתנות שאני בתור אדם לא הייתי שמחה לקבל (מבלי להשוות בינהן).
כן הייתי רוצה שבנותיי יאמינו ביכולתי ובבחירותיי בחיים, ולא קורה כלום אם במשך שנתיים אישה לוקחת קצת זמן לעצמה, לא תמיד חייב שיהיה סקס בשניים, אנחנו יכולות לענג את עצמינו... ולא תמיד "לבד בחיים" זה חוויה מייסרת.
לגבי בחירת העיסוק של נשים או גברים בזנות-
אני לא מסכימה עם שרון שאדם שמרגיש מצויין בחייו, יבחר לעשות את זה, לשכב עם אנשים בתמורה לכסף.
שרון מציגה כביכול איזושהי מציאות (שנישמעת לי קוסמטית מידי) שבה היא בחרה עם מי לשכב, ראתה וסיננה את מי היא כן מעלה מהטלפון הציבורי ואת מי לא.
אז כשבעיקר כסף עומד לך מול העין (שהרי היא טענה שברגע שהיא חסכה את הסכום שאליו שאפה, היא עזבה את הזנות), אתה פחות רואה את האנשים, או יותר נכון פחות שם לב לטעם האישי שלך, ומנסיון אישי שלי, ואולי גם "עוד_ אחת" יכולה לשתף מתוך ניסיונה-שהגוף יכול, מסוגל ויוצר מין התנתקות כזו חזקה כך שהטעם האישי פחות מהווה שיקול כמו השיקול של הינה בא עוד שטר, ושגם ככה אני שולחת אותו להתקלח לפני. כי אם זה מה שישבור אותך בתחום הזה אז אין לך סיכוי להיות שם יום, וזה באמת לא קשור לרמת העושר של האנשים שמגיעים אל זונה.
בכל אופן אני יודעת שאני כשהייתי שם נאלצתי פשוט להתרומם מעל טעם אישי והייתי הרבה יותר שיכלית, ידעתי (מעצמי) שאין ברירה.
ושרון שטוענת שנהנתה מריבוי הפרטנרים בעצם בחרה בימים אלו להיות עם פרטנר אחד.
אני בטוחה שאם היית רואה במצב הזנות חוויה פנטסטית היית ממשיכה להיות בזה.
ומכאן אני חוזרת לעניין שאני לא מסכימה עם המשפט הזה שאנחנו בוחרות בזה כמקצוע חופשי.
אנו בוחרות בזה בליית ברירה, כי מצבנו קשה, כי אנחנו חייבות כסף או בגלל כל קושי עוצמתי אחר.
וקשה לי להיזדהות איתך [b]שרון[/b], אני חושבת שאת מציירת (בעיקר לעצמך) תמונה מאוד פסטורלית בעניין.
אם את כל כך כנה, ובאמת לא הגעת לזנות מתוך מצוקה, ולא פנית לסרסור דרך "מודעת דרושה", ואת לא מתביישת באמת שלך אז:
למה את מסתתרת סביב זה? למה אם את כל כך שלמה עם מי שהיית ומה שעשית- את לא מספרת לבן זוגך, אישך, אבי ילדתך את האמת שלך?
ולמה נסעת לחיות בחו"ל במשך תקופה ארוכה אחרי העיסוק, אם לא לברוח מפנים של אנשים מוכרים?
ואיך? למען השם, איך- זה שאת לא חווה כאב על עצמך?
את באמת יכולה להגיד לי שנמשכת [b]לכל[/b] מי ששכבת איתו? ואם כן, למה היית צריכה K-Y?
(למי שלא יודע KY זאת משחה שנותנת אפקט של נוזל סיכה ומורחים את זה על איבר המין, כשגוף האישה לא מפריש את זה לבד).
אני יודעת שכל מי שהתעסקה פעם בזנות יוצאת מהמקום הזה- בשן ועין.
נכון, יש כסף רב בתעשייה הזאת, אבל חוץ מהכסף יש כתוצאה מהעיסוק בזנות פצצות נסתרות שנטמנות להן.
בין אם הן נפשיות, ובין פיזיות (גם אם משתמשים בקונדומים, אני לא צריכה ללמד אתכם שיש תחלופת נוזלים בכל מקרה) אשר עולות אל פני השטח ומציפות רק כמה שנים אחרי.
שרון, גם אם מדברי נשמע שאני חושדת ביכולת שלך לספר את האמת כולה מבלי לייפות פרטים או לצייר תמונה ורודה מידי למצב אפור, אני באמת מאחלת לך ריפוי, ואהבה.
מי ייתן ולא תיזני לעולם, בשום דרך אפשרית ובשום אופן או צורה.
ואליך: [po]עוד אחת[/po],
כל כך התחברתי למילותייך ולאמת שלך.
אני כל כך מבינה את המקום שאת עוברת שהגוף/ המוח נפרד מהרגש.
זאת חוויה נפוצה לכל מי שהתעסקה בזנות ושגם אני חווה אותה עם הבן זוג שלי בחיים, גם לי קשה להנות מסקס (מה שלפני הבחירה לזנות לא קרה לי).
וגם אני עושה תהליך לעיתים עם מטפלת ולעיתים לבד, על הפצע הזה שנפתח לו, ושיהיה קיים איתי כל חיי עד יום מותי.
ולכן נשים יקרות שחוויתן את הזנות, ואתן מחפשות להיעזר (אפילו ווירטואלית), ולחלוק עם נשים כמוכן שגם חוו, הינכן מוזמנות לכתוב אלי לאי מייל שלי:
[email protected] ואנסה ככל יכולתי להיות למענכן ולהיות איתכן כדי שלא נהיה אף פעם לבד עם המקום הקשה הזה, עם הזיכרונות משם ועם הפחדים שיזהו אותנו ביום יום, ובהכל.
ולכל יתר האנשים שכותבים כאן.
נכון שלא כל הזונות, הן קטינות ולא את כולן מכריחים, אבל מי שבוחרת לעשות את זה אונסת את עצמה, בכדי לצאת ממשהו קשה עוד יותר (אם זה חובות, ואם זה כל דבר אחר).
ובשום פנים ואופן אייני יכולה להסכים עם זה שזנות היא מקצוע! לא! לא! לא!
זנות היא מצב. לחלוטין מצב!!!!
ירדנו נמוך כדי לא להתרסק לגמרי.
שיהיה לכולנו הרבה אהבה בחיים, הרבה ריפוי וקבלה, והרבה חופש, הרבה מחילה לעצמנו והרבה אמת.
שלכם בחיבוק גדול (גם לך שרון)-
אנה.