על ידי אמא_ללי* » 01 ינואר 2008, 00:13
חמודה, את לגמרי לא לבד. אלה תחושות שכל כך הרבה נשים מתמודדות איתן.... וזה כל כך טבעי להרגיש ככה במצב שבו את נמצאת עכשיו.
את צריכה עזרה. עכשיו. ואת לא מאמינה כמה עזרה נקודתית במשהו אחד יכולה להניע מעגל שלם של תנועה לכיוון חיובי ולתחושה של הקלה.
ואני מכירה מאד את התחושה שכל יציאה מהבית היא "תיק" שרק יותר מעייף מאשר עוזר. בא לך להזמין אלייך מידי פעם או שגם זה מאיים עלייך? כי אם יש סביבך חברה פוטנציאלית ואלה נשים שמוצאות חן בעיניך זה משהו שיכול גם להיות משאב אדיר אחרי שעוברים את ה"התנעה" של ליצור את הקשר ולעבור את השלבים הראשוניים והקצת מביכים. בוקר שמבלות אותו שתי נשים ביחד עם התינוקות, שבו את יכולה לקום לעשות פיפי מתי שבא לך ופשוט לבקש שהיא תשים עין ולא לגלות שהתאפקת שעתיים עד שזה בדיוק יסתדר עם הזמנים שלה, שאת פחות לחוצה על להרדים אותה כי יש לך עם מי לדבר בינתיים, נראה אחרת לגמרי מבוקר שמעבירים לבד עם תינוקת בבית. וגיליתי על עצמי, שכשהייתי איתה מחוץ לבית והיה לי נחמד לעשות את מה שאני עושה זה עזר לי מאד לשחרר את "לוח הזמנים" - לסמוך עליה שתינק מתי שהיא תהיה רעבה ותישן מתי שהיא תהיה עייפה, ולא להיות עסוקה בניסיות ההרדמה וההאכלה. וגם זה הוריד ממני סוג של התעסקות מעייפת שהיא לפעמים מאד סיזיפית.
כן, הספונטיות הולכת. זה אחד שהדברים שהיו לי הכי קשים כשזה נחת עליי שזה לתמיד. היינו אומרים "בא לך לקפוץ לבית קפה?", ואז היה לוקח עוד שעה כדי לצאת מהבית. כי היה צריך לארגן תיק, והיא בדיוק היתה יונקת/ מחרבנת/ נרדמת ועד שהיינו יוצאים מהבית כבר הייתי במוד אחר לגמרי והייתי ממש מתבעסת מזה.
א. עם כל הכבדות, מתישהו מתרגלים לזה. וזה גם מה שכיף בלצאת בלעדיהם לפעמים - שפתאום נורא מעריכים את תחושת הקלילות של לצאת עם בגדים יפים (ולא בהכרח הכי רכים או נוחים), ותיק צד אחד קטן, ושיער פזור (!).
ב. זה באמת משתפר כשהם גדלים, כמות הציוד וההתעסקות כן הולכת ופוחתת סביב כל יציאה מהבית.
ועוד משהו אחד שאני יכולה להציע - תנסי לבדוק עם עצמך, בעדינות וברוך, אם יש מקומות שבהם את מקשה על עצמך יותר ממה שצריך, או מעמידה רף גבוה מידי של ציפיות.
ובהחלט תדאגי גם לצאת בלעדיה אם יש לך צורך כזה, זה נורא חשוב למלא את המשאבים שלך. ואם היא נשארת עם מישהו שאוהב אותה ודואג לה כמו אבא או סבתא, אז זה בסדר לפרק זמן כלשהו, גם אם הבחירה הראשונה שלה כרגע היא אמא כל הזמן. גם אמא היא חלק מהמשוואה, ואת צריכה לחשוב על הצרכים הלגמרי לגיטימיים שלך ולמצוא דרך לתת להם מענה, למען כולכם.
אשמח לתמוך בכל דרך שאפשר - את מוזמנת לכתוב לי את המייל שלך כאן או בדף הבית שלי.
חמודה, את לגמרי לא לבד. אלה תחושות שכל כך הרבה נשים מתמודדות איתן.... וזה כל כך טבעי להרגיש ככה במצב שבו את נמצאת עכשיו.
את צריכה עזרה. עכשיו. ואת לא מאמינה כמה עזרה נקודתית במשהו אחד יכולה להניע מעגל שלם של תנועה לכיוון חיובי ולתחושה של הקלה.
ואני מכירה מאד את התחושה שכל יציאה מהבית היא "תיק" שרק יותר מעייף מאשר עוזר. בא לך להזמין אלייך מידי פעם או שגם זה מאיים עלייך? כי אם יש סביבך חברה פוטנציאלית ואלה נשים שמוצאות חן בעיניך זה משהו שיכול גם להיות משאב אדיר אחרי שעוברים את ה"התנעה" של ליצור את הקשר ולעבור את השלבים הראשוניים והקצת מביכים. בוקר שמבלות אותו שתי נשים ביחד עם התינוקות, שבו את יכולה לקום לעשות פיפי מתי שבא לך ופשוט לבקש שהיא תשים עין ולא לגלות שהתאפקת שעתיים עד שזה בדיוק יסתדר עם הזמנים שלה, שאת פחות לחוצה על להרדים אותה כי יש לך עם מי לדבר בינתיים, נראה אחרת לגמרי מבוקר שמעבירים לבד עם תינוקת בבית. וגיליתי על עצמי, שכשהייתי איתה מחוץ לבית והיה לי נחמד לעשות את מה שאני עושה זה עזר לי מאד לשחרר את "לוח הזמנים" - לסמוך עליה שתינק מתי שהיא תהיה רעבה ותישן מתי שהיא תהיה עייפה, ולא להיות עסוקה בניסיות ההרדמה וההאכלה. וגם זה הוריד ממני סוג של התעסקות מעייפת שהיא לפעמים מאד סיזיפית.
כן, הספונטיות הולכת. זה אחד שהדברים שהיו לי הכי קשים כשזה נחת עליי שזה לתמיד. היינו אומרים "בא לך לקפוץ לבית קפה?", ואז היה לוקח עוד שעה כדי לצאת מהבית. כי היה צריך לארגן תיק, והיא בדיוק היתה יונקת/ מחרבנת/ נרדמת ועד שהיינו יוצאים מהבית כבר הייתי במוד אחר לגמרי והייתי ממש מתבעסת מזה.
א. עם כל הכבדות, מתישהו מתרגלים לזה. וזה גם מה שכיף בלצאת בלעדיהם לפעמים - שפתאום נורא מעריכים את תחושת הקלילות של לצאת עם בגדים יפים (ולא בהכרח הכי רכים או נוחים), ותיק צד אחד קטן, ושיער פזור (!).
ב. זה באמת משתפר כשהם גדלים, כמות הציוד וההתעסקות כן הולכת ופוחתת סביב כל יציאה מהבית.
ועוד משהו אחד שאני יכולה להציע - תנסי לבדוק עם עצמך, בעדינות וברוך, אם יש מקומות שבהם את מקשה על עצמך יותר ממה שצריך, או מעמידה רף גבוה מידי של ציפיות.
ובהחלט תדאגי גם לצאת בלעדיה אם יש לך צורך כזה, זה נורא חשוב למלא את המשאבים שלך. ואם היא נשארת עם מישהו שאוהב אותה ודואג לה כמו אבא או סבתא, אז זה בסדר לפרק זמן כלשהו, גם אם הבחירה הראשונה שלה כרגע היא אמא כל הזמן. גם אמא היא חלק מהמשוואה, ואת צריכה לחשוב על הצרכים הלגמרי לגיטימיים שלך ולמצוא דרך לתת להם מענה, למען כולכם.
אשמח לתמוך בכל דרך שאפשר - את מוזמנת לכתוב לי את המייל שלך כאן או בדף הבית שלי.