ועד עובדי לשכת התעסוקה מונע פתיחת מערכת לאיתור עובדים / עבודה באינטרנט, ומאידך מתלונן על חוסר תקנים?
טוב, זה לא בדיוק ענן. ענן הוא דיאגרמה לפתרון קונפליקט: מצב שיש מטרה משותפת, וקונפליקט בין שתי דרכים סותרות להגיע אליה.
מה שיש לנו כאן זה מאבק כח של ועד העובדים לשמור על כוחו ועל התעסוקה: הם מתלוננים (בצדק מסויים) על חוסר תקנים, כדי שלא יפטרו עובדים אצלם. הם לא רוצים להוריד עומס, שוב, כדי שלא יפטרו אצלם.
נקודת המינוף כאן היא שינוי של המדדים: אם עובדי שירות התעסוקה יימדדו לא לפי ותק ולא לפי מספר טיפולים במובטלים, אלא במדד משולב הכולל מספר השמות, שביעות רצון של מעסיקים, אורך התור, שביעות רצון של דורשי עבודה והערכת מנהל - נגיע לתפקוד הרבה יותר טוב. (גם את המנהל יש למדוד במדדים של מספר השמות וכדומה, כדי שהערכת המנהל תעלה בקנה אחד עם המטרות הקודמות).
העובדים יצייתו אז לכלל האנושי הבסיסי:
אמור לי איך אתה מודד אותי, ואומר לך איך אתנהג.
אגב, המדד הזה יצטרך עידכון אחרי זמן מה: מספר ההשמות לא יספיק, ויהיה צריך לשקלל את ההשמה בזמן האבטלה של המובטל (קשה יותר לעשות השמה למי שמובטל עשר שנים מאשר למי שמובטל חודש. זה צריך גם להעניק יותר נקודות לפקיד שעשה השמה). כמו כן יהיה צריך לבחון כמה דמי אבטלה נחסכו אצל כל פקיד.
הנקודה האחרונה היא שצריך להרשות לפקידי ההשמה לעבוד יחד עם חברות השמה חיצוניות: אין סיבה לא לשתף פעולה עם מי שעושה את העבודה היטב.
אם כבר התחלנו לדבר על דרכים לשיפור ההשמה - אני אשמח אם יתפתח כאן דיון על דרכים להקטנת האבטלה.
אני אקדים ואומר:
תוכנית ויסקונסין היא שגיאה
לתוכנית ויסקונסין יש שני מרכיבים:
- שיפור ההתאמה של מובטלים לדרישות השוק.
- הקטנה של התמריץ להישאר מובטל.
התוכנית הזו טובה מאד כאשר יש דרישה גבוהה לעובדים, אבל אין עובדים מתאימים או שהעובדים רוצים להשאר מובטלים.
המצב בארץ כיום הוא אחר: אין דרישה לעובדים, וכמעט כל משרה פנויה נתפסת מהר. יש מספיק מובטלים שמתים לעבוד.
לכן אין טעם להשקיע בשיפור יכולות העובדים - לא זה האילוץ. האילוץ הוא יצירת מקומות תעסוקה. הדרך הנכונה היא (הצעה של פורז, או אולי של פריצקי?) - תמריצים למעסיקים אשר מגדילים את מספר המועסקים: זה טיפול בצוואר הבקבוק - מספר המשרות הפתוחות.
(התוכנית הזו יושמה בויסקונסין בהצלחה גבוהה, ואז רצו להביא אותה לארץ. שילמו הון ליועצים. אם התוכנית היתה מתאימה, אז אפילו המליונים האלו ששולמו ליועצים היו מוצדקים, אבל התוכנית הזו לא מתאימה).
הערה: תוכנית ויסקונסין עלולה להראות כאילו היא מצליחה, אם עושים אותה לחלק מהעובדים בלבד: משפרים את ההתאמה שלהם ולא של אחרים. במקרה כזה, העובדים שהוכשרו תופסים נתח גדול יותר מהמשרות המועטות שנוצרו, על חשבון עובדים אחרים. בסך הכל, שוב, כל המשרות מתמלאות. לא נוצרות יותר משרות. בוגרי התוכנית זוכים בנתח גדול יותר מהמשרות, אבל זה לא תורם כלום לפתרון האבטלה.
[u]ועד עובדי לשכת התעסוקה מונע פתיחת מערכת לאיתור עובדים / עבודה באינטרנט, ומאידך מתלונן על חוסר תקנים?[/u]
טוב, זה לא בדיוק ענן. ענן הוא דיאגרמה לפתרון קונפליקט: מצב שיש מטרה משותפת, וקונפליקט בין שתי דרכים סותרות להגיע אליה.
מה שיש לנו כאן זה מאבק כח של ועד העובדים לשמור על כוחו ועל התעסוקה: הם מתלוננים (בצדק מסויים) על חוסר תקנים, כדי שלא יפטרו עובדים אצלם. הם לא רוצים להוריד עומס, שוב, כדי שלא יפטרו אצלם.
נקודת המינוף כאן היא שינוי של המדדים: אם עובדי שירות התעסוקה יימדדו לא לפי ותק ולא לפי מספר טיפולים במובטלים, אלא במדד משולב הכולל מספר השמות, שביעות רצון של מעסיקים, אורך התור, שביעות רצון של דורשי עבודה והערכת מנהל - נגיע לתפקוד הרבה יותר טוב. (גם את המנהל יש למדוד במדדים של מספר השמות וכדומה, כדי שהערכת המנהל תעלה בקנה אחד עם המטרות הקודמות).
העובדים יצייתו אז לכלל האנושי הבסיסי:
[b]אמור לי איך אתה מודד אותי, ואומר לך איך אתנהג[/b].
אגב, המדד הזה יצטרך עידכון אחרי זמן מה: מספר ההשמות לא יספיק, ויהיה צריך לשקלל את ההשמה בזמן האבטלה של המובטל (קשה יותר לעשות השמה למי שמובטל עשר שנים מאשר למי שמובטל חודש. זה צריך גם להעניק יותר נקודות לפקיד שעשה השמה). כמו כן יהיה צריך לבחון כמה דמי אבטלה נחסכו אצל כל פקיד.
הנקודה האחרונה היא שצריך להרשות לפקידי ההשמה לעבוד יחד עם חברות השמה חיצוניות: אין סיבה לא לשתף פעולה עם מי שעושה את העבודה היטב.
אם כבר התחלנו לדבר על דרכים לשיפור ההשמה - אני אשמח אם יתפתח כאן דיון על דרכים להקטנת האבטלה.
אני אקדים ואומר:
[h=2]תוכנית ויסקונסין היא שגיאה[/h]
לתוכנית ויסקונסין יש שני מרכיבים:
[list=1]
[*] שיפור ההתאמה של מובטלים לדרישות השוק.
[*] הקטנה של התמריץ להישאר מובטל.
[/list]
התוכנית הזו טובה מאד כאשר יש דרישה גבוהה לעובדים, אבל אין עובדים מתאימים או שהעובדים רוצים להשאר מובטלים.
המצב בארץ כיום הוא אחר: אין דרישה לעובדים, וכמעט כל משרה פנויה נתפסת מהר. יש מספיק מובטלים שמתים לעבוד.
לכן אין טעם להשקיע בשיפור יכולות העובדים - לא זה האילוץ. האילוץ הוא יצירת מקומות תעסוקה. הדרך הנכונה היא (הצעה של פורז, או אולי של פריצקי?) - תמריצים למעסיקים אשר מגדילים את מספר המועסקים: זה טיפול בצוואר הבקבוק - מספר המשרות הפתוחות.
(התוכנית הזו יושמה בויסקונסין בהצלחה גבוהה, ואז רצו להביא אותה לארץ. שילמו הון ליועצים. אם התוכנית היתה מתאימה, אז אפילו המליונים האלו ששולמו ליועצים היו מוצדקים, אבל התוכנית הזו לא מתאימה).
הערה: תוכנית ויסקונסין עלולה להראות כאילו היא מצליחה, אם עושים אותה לחלק מהעובדים בלבד: משפרים את ההתאמה שלהם ולא של אחרים. במקרה כזה, העובדים שהוכשרו תופסים נתח גדול יותר מהמשרות המועטות שנוצרו, על חשבון עובדים אחרים. בסך הכל, שוב, כל המשרות מתמלאות. לא נוצרות יותר משרות. בוגרי התוכנית זוכים בנתח גדול יותר מהמשרות, אבל זה לא תורם כלום לפתרון האבטלה.