על ידי ג'ינ_ג'ית* » 20 אוגוסט 2009, 11:13
שם טוב שנפגע יכול להרוג יותר מחבל תלייה.
מלבד הילדים שחווים ויחוו אובדן נוראי - לדודו טופז עצמו זה כנראה היה פיתרון טוב למצב בלתי אפשרי.
הוא פשע באופן שהיה מכניס אותו לתא מעצר לכמה שנים טובות ו/או למוסד לפגועי נפש שלא לדבר על חיים מבוזים במדינה שבה כל אחד ברחוב מרשה לעצמו להביע דיעה, בייחוד שלילית.
חיים מבוזים כל כך לאדם שבמילא מיוסר נפשית - גרועים ממוות.
לא רק שהכתובת היתה על הקיר אלא שזה היה ברור שהוא לא יפסיק בניסונות ההתאבדות עד שיצליח. הוא אמר שוב ושוב שהוא רוצה שיקחו ממנו כסף ושיהרגו אותו. הוא ניסה להתאבד. הוא היה בעל אישיות אובדנית והרסנית. אז מה נשאר? לתכנן לוגיסטיקה שבה החבר'ה מהשב"ס לא יצליחו להתחקות אחריו רגע לפני שיעבור לעולם שכולו טוב? זה החלק הקל. כמו שאנחנו נוכחים פעם אחר פעם.
וכל זאת מבלי בכלל לשפוט את המעשים הנפשעים שלו. זה שהוא פשע זה ברור וזה שהגיע לו עונש מובן מאליו.
מוות בטח שלא, עליהום גם לא. גם סימון שלו כקדוש מעונה או כמסכן לא מתאים. לפעמים נדמה שאין במדינה הזו קווים אפורים אין באמצע. האם אדם יכול להיות פסיכי ופושע ולקבל עונש גם בלי לחוות עליהום או רחמים?
אני כן מאמינה שיש דברים הרבה יותר גרועים ממוות. יסורי נפש או יסורים פיזיים שאין להם סוף - גרועים פי כמה. עצוב שאדם נאלץ ליטול את חייו בידיו אבל במקרה הזה לא נראה שהיה מוצא מקור לנחמה - מלבד הילדים. ופה אני מפנה אצבע מאשימה על השב"ס, שהרי הוא ביקש להיפגש עם הילדים שוב ושוב, ובכלל ידוע שכל נושא הביקורים בבתי הכלא מוסדר באופן כל כך משפיל, תוך יצירת אווירה של אי ודאות ושלילה לעיתים מוחלטת של ביקורים, כשזה מתנהל אז זה מתנהל באופן אגרסיבי, ובכלל רק לעיתים רחוקות מתאפשרים ביקורים בשלבי החקירה ונדמה שזה חלק מעונש שלא ברור מי סובל ממנו יותר. תכלס' למה למנוע ממישהו להיפגש עם ילדיו? איך הם יכולים להזיק לחקירה? לדעתי השבס לא מעוניין ליצור תמיכה רגשית כלשהי לנאשם על מנת שיהיה קל יותר לשבור אותו בחקירות הממושכות שם ולהעמידו לדין. שזה סוג של עינוי סיני. במקרה הזה בכלל עולה תהייה בעניין שהרי דודו טופז הודה במעשים המיוחסים לו ומעורבים רבים הודו ובכל זאת הוא שב וביקש שלא לומר התחנן להיפגש עם ילדיו בתחילת החקירה וזה נמנע ממנו תקופה ארוכה וגם בתקופה העוקבת הביקורים לא ניתנו בתדירות ובאווירה סבירה.
במקרה הזה לדעתי הילדים יכלו להיתמך על ידו ויותר משהם - הוא יכל להיתמך על ידם וזה לא קרה.
ויש עוד הרבה מקרי התבדות בבתי הכלא בגלל יחס מחפיר ומבזה. לא מזמן התפרסמה כתבה על תנאים איומים בבתי הכלא של נשים, אבל זה עניין שמגיע לו דיון משל עצמו.
אגב מי שמדבר על כך שהתאבדות היא אקט אגואיסטי לא מדבר בשפה של דכאון. אדם שחווה דכאון עמוק וממושך והרסני - כל מערכות הקוגניציה שלא לדבר על יכולת השיפוט מתערערות. אין בכלל מה לשפוט כאן משהו במונחים של אגו ואנוכיות כי עולם הערכים של מותר ואסור ונכון ולא נכון שלא לדבר על יכולת חשיבה על אחרים התלויים בו - לא קיימים.
בשורה התחתונה, הוא נח עכשיו ואני סבורה שהמוות הזה, להוציא את האסון שילווה וישפיע את הילדים והמשפחה של דודו טופז - לגבי האדם, טופז הטיב איתו יותר מהחיים שהיו צפויים לו.
<והגריין המופיע - לפעמים הדרך לנצח היא להיכנע>
שם טוב שנפגע יכול להרוג יותר מחבל תלייה.
מלבד הילדים שחווים ויחוו אובדן נוראי - לדודו טופז עצמו זה כנראה היה פיתרון טוב למצב בלתי אפשרי.
הוא פשע באופן שהיה מכניס אותו לתא מעצר לכמה שנים טובות ו/או למוסד לפגועי נפש שלא לדבר על חיים מבוזים במדינה שבה כל אחד ברחוב מרשה לעצמו להביע דיעה, בייחוד שלילית.
חיים מבוזים כל כך לאדם שבמילא מיוסר נפשית - גרועים ממוות.
לא רק שהכתובת היתה על הקיר אלא שזה היה ברור שהוא לא יפסיק בניסונות ההתאבדות עד שיצליח. הוא אמר שוב ושוב שהוא רוצה שיקחו ממנו כסף ושיהרגו אותו. הוא ניסה להתאבד. הוא היה בעל אישיות אובדנית והרסנית. אז מה נשאר? לתכנן לוגיסטיקה שבה החבר'ה מהשב"ס לא יצליחו להתחקות אחריו רגע לפני שיעבור לעולם שכולו טוב? זה החלק הקל. כמו שאנחנו נוכחים פעם אחר פעם.
וכל זאת מבלי בכלל לשפוט את המעשים הנפשעים שלו. זה שהוא פשע זה ברור וזה שהגיע לו עונש מובן מאליו.
מוות בטח שלא, עליהום גם לא. גם סימון שלו כקדוש מעונה או כמסכן לא מתאים. לפעמים נדמה שאין במדינה הזו קווים אפורים אין באמצע. האם אדם יכול להיות פסיכי ופושע ולקבל עונש גם בלי לחוות עליהום או רחמים?
אני כן מאמינה שיש דברים הרבה יותר גרועים ממוות. יסורי נפש או יסורים פיזיים שאין להם סוף - גרועים פי כמה. עצוב שאדם נאלץ ליטול את חייו בידיו אבל במקרה הזה לא נראה שהיה מוצא מקור לנחמה - מלבד הילדים. ופה אני מפנה אצבע מאשימה על השב"ס, שהרי הוא ביקש להיפגש עם הילדים שוב ושוב, ובכלל ידוע שכל נושא הביקורים בבתי הכלא מוסדר באופן כל כך משפיל, תוך יצירת אווירה של אי ודאות ושלילה לעיתים מוחלטת של ביקורים, כשזה מתנהל אז זה מתנהל באופן אגרסיבי, ובכלל רק לעיתים רחוקות מתאפשרים ביקורים בשלבי החקירה ונדמה שזה חלק מעונש שלא ברור מי סובל ממנו יותר. תכלס' למה למנוע ממישהו להיפגש עם ילדיו? איך הם יכולים להזיק לחקירה? לדעתי השבס לא מעוניין ליצור תמיכה רגשית כלשהי לנאשם על מנת שיהיה קל יותר לשבור אותו בחקירות הממושכות שם ולהעמידו לדין. שזה סוג של עינוי סיני. במקרה הזה בכלל עולה תהייה בעניין שהרי דודו טופז הודה במעשים המיוחסים לו ומעורבים רבים הודו ובכל זאת הוא שב וביקש שלא לומר התחנן להיפגש עם ילדיו בתחילת החקירה וזה נמנע ממנו תקופה ארוכה וגם בתקופה העוקבת הביקורים לא ניתנו בתדירות ובאווירה סבירה.
במקרה הזה לדעתי הילדים יכלו להיתמך על ידו ויותר משהם - הוא יכל להיתמך על ידם וזה לא קרה.
ויש עוד הרבה מקרי התבדות בבתי הכלא בגלל יחס מחפיר ומבזה. לא מזמן התפרסמה כתבה על תנאים איומים בבתי הכלא של נשים, אבל זה עניין שמגיע לו דיון משל עצמו.
אגב מי שמדבר על כך שהתאבדות היא אקט אגואיסטי לא מדבר בשפה של דכאון. אדם שחווה דכאון עמוק וממושך והרסני - כל מערכות הקוגניציה שלא לדבר על יכולת השיפוט מתערערות. אין בכלל מה לשפוט כאן משהו במונחים של אגו ואנוכיות כי עולם הערכים של מותר ואסור ונכון ולא נכון שלא לדבר על יכולת חשיבה על אחרים התלויים בו - לא קיימים.
בשורה התחתונה, הוא נח עכשיו ואני סבורה שהמוות הזה, להוציא את האסון שילווה וישפיע את הילדים והמשפחה של דודו טופז - לגבי האדם, טופז הטיב איתו יותר מהחיים שהיו צפויים לו.
<והגריין המופיע - לפעמים הדרך לנצח היא להיכנע>