[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הבת שלנו בת 4 , גמולה ביום כבר מעל לשנה. עושה המון פעמים ביום פיפי ויש גם בריחות קטנות פה ושם.
הלילה הוא נושא בעייתי- חיכינו לחיתול היבש המיוחל , אבל אנחנו בכלל לא בכוון - ויחד עם פריחה מהחיתול ותסכול שלה החלטנו לנסות שוב להוריד חיתול בלילה. אבל בכל לילה בורח לה פעם אחת לפחות. תוהה אם זאת בעיה רפואית.
מה שכן, במשך שינות צהריים ארוכות לא מרטיבה כלל! מתעוררת לשירותים וחוזרת לישון. נראה שהמנגנון הזה עובד אבל משום מה רק במשך היום .

אני אפילו לקחתי אותה לשירותים, אלא הושבתי אותה על הסיר על המיטה והיא היתה משתינה אוטומטית, אפילו לא היתה מתעוררת...
אני לא יודעת אם זה פגע או לא פגע בתהליך. יכול להיות שכל העניין היה מפסיק בגיל שלוש ולא ארבע... מי יודע. בכל מקרה, מתישהו זה הפסיק, וזהו.

קשה לי להגיד אם פוגע או לא, אבל לדעתי זה לא פוגע. בעצם מסגלים את ההרגל לקחת את הילד לשירותים לפני שההורה הולך לישון רק מכיוון שהילד ממילא מרטיב, ושבשבילו השתנה לפני השינה לא מספיקה בשביל להשאר יבש בלילה.

יולי לא הבנת את שאלתי
שאלתי על הפרקטיקה שאני נוקט בה האם היא הגיונית ולא פוגעת?

זה טבעי. זה יכול להמשיך ככה עוד כמה שנים בלי שיחשב פתולוגי. תחילת הפרשת ההורמון שמקטין יצור שתן בלילה יכולה לקרות מגיל צעיר עד גיל יחסית מאוחר 7-8-9). מבאס, אבל ככה זה. יום אחד מפסיקים להרטיב בלילה. לי זה קרה בגיל 8 או 9, בתי האמצעית הפסיקה להרטיב בלילה בגיל 7 וקצת. אמא שלי גם הרטיבה עד גיל יחסית מאוחר. כל שאר בני ובנות המשפחה לא סבלו מתופעה דומה (תופעה - כי זאת לא מחלה, סבלו - כי זה לא נעים חברתית וגורם אי נוחות פיזית ותפעולית).
יש אצלכם הסטוריה משפחתית בנושא?

שלום לכולם
בת 2.8 מרטיבה כל לילה אם לא מעירים אותה
כרגע אני מעיר אותה בחצות לפני שאני הולך לישון והיא עושה פיפי ארוך(התרוקנות מלאה) ברצון ושמחה
השאלה היא אם זה בסדר? האם זה פוגע בתהליך? האם זה כמו פיפי ביום שאני מזכיר לה? ראיתי דעות חלוקות ולא מצאתי את דבר המומחים כאן

[po]לגדל ילדים בלי חיתולים[/po]

[u]ד. הנה יוצא המרצע מהשק- אני מתביישת. בקרב המשפחה הייתי המשוגעת שנותת לילד בן שנה וכלום להסתובב בלי חיתול ולוקחת אותו לשירותים. והנה זה מה שקורה למי שחושבת בילד הראשון שהיא חכמה גדולה. הנה אחותי חכתה עם הבת שלה עד גיל שנתיים וחצי כמו בן אדם שפוי, והילדה נגמלה בן רגע. נדיר שהיא קמה רטובה. מרגישה לא מוצלחת. וגם אולי באמת טעיתי והייתי צריכה לחכות שיבקש מעצמו להוריד חיתול או שיראה בעצמו שהוא קם יבש?[/u]
((-))
מובן בהחלט.
זה לא "למי שחושבת בילד הראשון שהיא חכמה גדולה". את צדקת ועדיין היה חסר לך ידע.
וזה שהילדה של אחותך נגמלה בן רגע, זה מזל כי יש לא מעט בני שנתים וחצי שעוברים תהליך גמילה קשה וארוך. וכנראה שאחותך גם כן לא טיפשה, בשיטה שלה. זה שהצליח לה מה שהיא רצתה לעשות, לא אומר שום דבר [b]עלייך[/b].
לי סתם אין אנרגיות אחרת הייתי מראיינת אותך איך זה שעשית את הדבר הנכון איתו בגיל שנה וכלום אבל זה לא נמשך, אבל במקום זה פשוט אשלח אותך לקרוא [po]לגדול ילדים בלי חיתולים[/po]. יכול להיות שזה יפיל כמה אסימונים.

[u]מתביישת גם ואולי הכי מהמטפלת במשפחתון. היא אמא יותר מנוסה ממני ולדעתה מתאים להוריד חיתול בלילה בערך בגיל 4[/u]
היא טועה בגדול אבל זה לא משנה. זה עדיין מתסכל. מה את יכולה לעשות כדי לטפל בבושה שלך?
כי הבעיה פה לא הילד, וגם לא המטפלת, אלא רק שאת מרגישה לא נעים.

טוב, את כל זה את בעצם יודעת.
אז מה כן עושים?
ראשית, אני חושבת שאיך שאת מטפלת בזה עכשיו זה טוב.
כי עליו, אין לחץ ואת לא מפילה עליו כעס או בושה וכדומה.
אין צורך להוסיף לו מידע או משהו כזה, הזמן ותשומת הלב כנראה לאט לאט יעזרו לפתור את זה.
שנית, רק דבר אחד קטן הייתי מוסיפה. הייתי מנהלת עם הילד שיחה בגובה העיניים, שבה את מראיינת אותו, מדוע לדעתו בורח לו פיפי כשהוא ישן. ומקשיבה עם הרבה המהומים ("הממממ", "מעניין", "מה אתה אומר") ועם היד על הלב, כדי להתחבר לאינטואיציה בזמן שהוא מדבר. מאוד מעניין מה שיש לילדים קטנים לומר בעצמם על הדברים האלה, לפעמים מתגלים דברים שעוזרים לפתור את הבעיה מאוד בקלות. ולפעמים לא, כמובן...

מעבר להקשבה אין לי הרבה עצות כי זה תלוי מה הילד שלך יגיד בשיחה... בכל אופן, להתייחס לזה כאל חומר למחשבה, לחפש אם יש משהו בשיחה שנותן לך כיוון לזהות מה באמת הבעיה ואולי לעשות משהו למניעה.
טיפ אחרון: רופא ילדים. אולי יש דלקת שלפוחית סמויה או משהו כזה וכל המאמצים מיותרים כי הסיבה פיזית טהורה ולא בשליטה...

אני הייתי מתרכזת כרגע בלעשות מה שיהיה הכי נוח [b]לך[/b], ומשחררת את הדאגות לגבי מה נכון וצריך וטוב.

היי תמרה,
לא יכולה להגיב כרגע, וממילא גמילת לילה זה אחד התחומים שאין לי שמץ של מושג בהם (ועוד עם שני ילדים, כן?), אבל אחזור מאוחר יותר, אולי יהיה לי איזה טיפ.
@}

ואם כבר אני כותבת- אולי יעבוד עלי אפקט באופן- אז למה מפריע לי הפיפי במיטה?
א. תוספת משמעותית לכביסות. תכלס- לא ביג דיל. מתמודדת עם זה אחלה. מה יהיה אחרי הלידה? שאלה טובה. סיבה לדלל כמות כביסות.
ב. רוצה שתהיה לו תחושה יותר נעימה. מאמינה שזה לא נעים לישון עם בגדים רטובים על סדין רטוב ואפוף ריח של פיפי.
ג. רוצה שגם ההערכה העצמית שלו תהיה יותר חיובית. אני רואה שמבאס אותו לקום רטוב ומשמח לקום יבש. למשל לפעמים הוא עושה פיפי באמצע הלילה ולא מתעורר מזה, ואז בבוקר הוא קם כביכול יבש אך המכנסיים מלאים בריח של פיפי. במקרה כזה כמובן שאני מחליפה לו מכנסיים והוא לא מבין למה. "אבל עשיתי פיפי בשירותים, לא במכנסיים".
ד. הנה יוצא המרצע מהשק- אני מתביישת. בקרב המשפחה הייתי המשוגעת שנותת לילד בן שנה וכלום להסתובב בלי חיתול ולוקחת אותו לשירותים. והנה זה מה שקורה למי שחושבת בילד הראשון שהיא חכמה גדולה. הנה אחותי חכתה עם הבת שלה עד גיל שנתיים וחצי כמו בן אדם שפוי, והילדה נגמלה בן רגע. נדיר שהיא קמה רטובה. מרגישה לא מוצלחת. וגם אולי באמת טעיתי והייתי צריכה לחכות שיבקש מעצמו להוריד חיתול או שיראה בעצמו שהוא קם יבש?
מתביישת גם ואולי הכי מהמטפלת במשפחתון. היא אמא יותר מנוסה ממני ולדעתה מתאים להוריד חיתול בלילה בערך בגיל 4. אני ביקשתי שתאפשר לילד שלי לישון בלי חיתול ואני אביא בשבילו מזרן וסדין מהבית. כל יום כשאני באה לקחת אותו אני לוקחת את הסדין הרטוב וערימת בגדים רטובים. הרי לא רק המכנסיים נרטבים אלא גם הגופיה והחולצה... לא אין לי שום בעיה לכבס כל יום. אבל הבושה, אוי, הבושה. חכמה גדולה שכמותי.

רק רוצה להוסיף שכרגע ההתייחסות שלי בפניו לכל הנושא היא עניינית. כלומר- הוא קם בבוקר, אומר שהבגדים שלו רטובים, אני עוזרת לו להחליף, מורידה את הסדין, ומסבירה לו שצריך לכבס במכונת כביסה. הרבה פעמים הוא גם לוקח חלק פעיל בהפעלה של המכונה.

אפשר להתייעץ?
יש לי בן שנתיים ושמונה חודשים, בלי חיתול בכלל חצי שנה. (לפני זה- תקופה ארוכה של בבית בלי חיתול ובמשפחתון ובנסיעות עם חיתול). ביום הוא גמול לחלוטין, בלילה מרטיב כל לילה וגם בשנת צהריים.
העניין הוא שלא תמיד זה היה ככה. היו תקופות שרב השנ"צים הסתיימו יבשים. לילות- היו תקופות שבערך חצי מהלילות היו יבשים וחצי רטובים.
עכשיו המצב ברגרסיה.
אני, כמובן, בתחילת חודש תשיעי....
מנסה לחשוב מאיזה כיוון לגשת לעניין- יש לי בראש כמה אפשרויות-
[list=1]
[*] אולי לנסות לקחת אותו לשירותים תוך כדי שינה? בתקופות שעשיתי את זה או שזה עזר או שזה גרם לבכי והתנגדות של ילד שישן חזק ומפריעים לו. מה גם שבמצבי כרגע די קשה לי להרים אותו לשירותים באמצע הלילה.
[*] אולי לנסות להחזיר חיתול? לקנות תחתוני גמילה כאלה, שלא יראה לו שהוא כמו תינוק קטן. להסביר לו שזה בשביל שיהיה לו יותר נעים בלילה לישון יבש מאשר עם מכנסיים רטובים וסדין רטוב.
[*] אולי "לתפוס אותו לשיחה" ולהסביר לו שיותר נעים לישון יבשים ולבקש ממנו להשתדל? (לא יודעת איך אני מרגישה בקשר לאפשרות הזאת. נשמע לי מפתה אבל גם יכול להכביד עליו.)
[*] אפשר לפעול במישור אנרגטי- להאמין בכל כוחי שהילד הזה מסוגל לקום יבש, להגיד את זה לעצמי ולקוות שהמחשבה שלי תיצור מציאות.
[*] לפעול במישור אנרגטי אבל בכיוון הפוך- לשחרר לגמרי ולהחליט שמצידי הוא יכול לעשות פיפי במיטה, לא מתכוונת כרגע לשנות את זה. אם זה לא מפריע לו זה לא מפריע לי. אני מצידי מוכנה להתמודד עם הכביסות.
[*] שיטת הגזר- לחכות לאיזה שנ"צ (אולי בכוונה אפילו לקצר את השנ"צ) שהוא קם יבש ולחזק אותו עם המון כל הכבוד ונשיקות וחיבוקים.
[/list]

יש לכן איזה דבר חכמה שיאיר את עיני?

כבר נגיד חודש כמעט רצוף בלי חיתול בלילה...מדברת איתו על זה והוא מבין, אבל כנראה שפיזית פשוט לא מתעורר לזה.
נראה לי שיש שיפור בימים האחרונים וזה כבר לא 3 פעמים בלילה.
לפעמים הוא קם בבוקר רטוב ולא ידוע לי מתי הוא עשה, וזה גם לא מעיר אותו (אחרי שנרדם אני מעבירה אותו למיטה צמודה לשלנו כדי שאנחנו לא נהיה בבריכה)...

יש לי שני בנים בני 3.9 ו-5.8. בקיץ שעבר הורדתי חיתול בלילה לשניהם. חשבתי שהתעצלתי עם הגדול וקיוויתי שגילת היום תתן השראה לקטן. אחרי שנה שלמה של חדר מסריח, התעוררויות בלילה והרבה הרבה פיפי החזרתי חיתול. אחרי בדיקה של העניין, גמילת לילה (במידה ולא נגמל אף פעם) תלויה בבשלות פיסיולוגית, בהורמון. שאם המוח לא מפריש אותו אז הילד/ה לא מתעורר/ת. בעצם מדובר בהורמון שעוצר את העברת השתן מהכליות לשלפוחית עד לרגע שבו השינה קלה יותר ואז הילד מתעורר.
כשהורדתי חיתול דיברתי עם הילדים (במיוחד עם הגדול), הגבלתי שתייה לפני השינה, הערתי ולקחתי לפיפי במהלך הלילה, לא הערתי ולא לקחתי לפיפי במהלך הלילה למשך תקופה וכלום. לפעמים היו עושים פיפי כעשרים דרות אחרי שנרדמו ואחרי שהלכו לשירותים לפני השינה.
זאת תופעה גנטית (אם מישהו מההורים או ממשפחתם היה משתין בלילה עד גיל מאוחר אז זה מגיע משם) שאמורה להסתדר עם הגיל כי כשהמוח גודל, מופרש יותר הורמון.
אני מחכה לבקרים יבשים ואז אני אוריד שוב חיתול. אצלנו יש עבר של השתנות בלילה עד גילאים מאוחרים (12-13).

[u]איך יודעים אם הוא מוכן לזה ואם לא צפויות לנו כמה שנים רטובות?....[/u]
חוששתני שקשה לענות על השאלה הזאת.
חווינו גמילות לילה קלות וגמילות מתארכות עם ילדינו השונים.
אני חושבת שהייתי משאירה חיתול בלילה, אם הייתי רואה שהוא לא בכיוון, אבל אולי יהיו פה עצות מוצלחות יותר.
כמה זמן כבר ניסית להשכיב ללא חיתול בלילות? האם דיברת אתו על הנושא בשעת הערות?
איך הוא במשך היום? בשנת צהריים? מעלה הצעה לא מבוססת: אולי יש טעם להשכיב לישון מעט מוקדם יותר, ואז לא יישן "מעולף"?

אה ולא כתבתי הוא בן שנתיים וחמש

אני מבולבלת לגמרי...אם יש ילדים שלא מצליחים להגמל בלילה עד גיל ל5-6, אז למה להתחיל בגיל שנתיים?
הקטנצ'יק גמול לגמרי ביום אבל בלילה לרוב מרטיב פעם עד שלוש פעמים...אני רק מדמיינת את זה עכשיו ככה 3 שנים ובא לי לבכות חחח
איך יודעים אם הוא מוכן לזה ואם לא צפויות לנו כמה שנים רטובות?....
וחוץ מזה אם אם הוא בכלל לא מתעורר מהפיפי, למה שמשהו יתחיל להשתנות בזמן הקרוב?

אה, אני פלונית אחרת

[u]מתעוררת כשהוא מתחיל להתפתל ולהיאנח (סימן לשלפוחית מלאה) ואז את לוקחת אותו לשירותים[/u]

זה בדיוק מה שאני עושה. מומלץ! כך יוצא שאני באמת מחליפה מצעים רק בגלל שהגיע הזמן כבר להחליף אותם (ככה אחרי חודשיים-שלושה, אתן יודעות...).
אצלינו עומד סיר ליד המיטה, זה מפשט את העניין ולא צריך להתחיל לסחוב לשירותים.
וכמובן מה שעושה זאת עוד יותר פשוט זה שאנחנו ישנות יחד (ככה גם המוטיבציה שלי הרבה יותר גבוהה (;

[u]אני כל פעם מסבירה לו שאם יש לו פיפי שפשוט יעיר אותי ואני אקח אותו לשירותים[/u]
בשביל זה הוא עצמו צריך להתעורר.

היכולת להישאר יבש בלילות נובעת משני גורמים:
א. היכולת להתעורר כשהשלפוחית מלאה
ב. ירידה בייצור השתן במשך הלילה
יש הרבה ילדים שמגיעים לשלב הזה של בשלות פיזיולוגית יותר מאוחר (הבן שלי אחד מהם)
יש מומחים להרטבה לילית - אפשר לשאול אותם.
בעיקרון הבנתי שלא מטפלים לפני גיל 6.
דבר שיכול לעזור זה, אם את במקרה ישנה באותו חדר עם הילד ומתעוררת כשהוא מתחיל להתפתל ולהיאנח (סימן לשלפוחית מלאה) ואז את לוקחת אותו לשירותים - זה יכול לעזור לו לסגל את ההרגל של להתעורר לפיפי.
לקחת ילד ישן לשירותים בשעה שנוחה לך, נניח לפני שאת הולכת לישון - עשוי לחסוך את הפיפי הספציפי הזה, אם נפלת על השלב הנכון במחזור השינה שלו, אבל לא עוזר ללמידה ולטווח הארוך.

מה שמאוד עזר לי, זה מערכת ספיגה שכללה מגן מזרון קטן (בגודל של מיטת תינוק) שפרשתי לרוחב המזרון שלו, ועל זה מגבת אמבטיה גדולה, כך שאם הוא מרטיב אני צריכה להחליף רק את שני אלה (קלי קלות) והסדין שלו נשאר יבש. וגם שפריצר של חומר ניקוי על ביס חומץ ושמן צמחי, לשלוליות קטנות. מקל מאוד על העול שלי כאמא ומפחית את רמת ההתרגזות.

הייי יש לי ילד בן 3 וחצי עוד מעד והוא גמול מחיתולים אבל רק בלילות הוא מפספס לי כמות פיפי גדולה לפני השינה הוא עושה מידי פעם וכשהוא מבקש מים אני נותנת לו ושואלת אותו אם יש לו פיפי והוא אומר לי לא אני כל פעם מסבירה לו שאם יש לו פיפי שפשוט יעיר אותי ואני אקח אותו לשירותים הוא תמיד אומר לי וכן ולפספס לי כבר כמה שבועות רצופים של פיפי בלילות מה אני עושההה...?!

היי יש לי ילדה בת 5 מפסח אני מנסה לגמול אותה מחיתולים שזה חצי שנה בערך אך ללא הצלחה..... בהתחלה הקמתי אותה הבלילה אך זה היה מעיר אותה ולא היתה חוזרת לישון אח"כ ניסתי להפחית לה את השתייה
וגם ללא הצלחה והיום אני פשוט עושה לה פיפי לפני השינה אך כל יום זה פיפי במיטה מה עושים?מי יכול לעזור לי?????

היי!
אשמח מאוד לעזרה.
ביתי בת שלוש וחצי.
נגמלה גמילת יום בקלי קלות לפני שנה. יומיים שלוש בלי תחתונים ופספוסים פה ושם, ובזה זה נגמר.
חיכינו כמו כל ההמלצות שראינו שיהיו כמה לילות של חיתול יבש, שיעידו על בשלות, ואז נתחיל גמילת לילה.
ואנחנו מחכים עד עצם היום הזה.
נמאס לי, היא כבר גדולה, נראה לי שאנחנו סתם מחכים, היא לא בעניין להתאפק כל עוד יש לה חיתול...
מה אומרות?
שנוריד לה ודי?
אנחנו מדברים על זה הרבה, היא מחכה, מתלהבת, אבל לא עושה שום מאמץ.
רקע כללי- ילדה עליזה, פקחית, בוגרת, בכורה, נקייה מאוד, פדנטית ממש,
לא אוהבת לאכול, כך שפעם בהחלט הסתמכה על בקבוק לפני השינה כהזנה חשובה.
הורדנו והקטנו את המנה לדי מינימום... אבל עדיין שותה איזה 100 מ"ל לפני השינה...

תודה מראש!!!

שלום אשמח לעזרה. ביתי בת 4 ושבעה חודשים. נגמלה בקלות בגיל שנתיים וארבע .אך בלילה היא עדיין עם חיתול. אני משוחחת איתה על זה . עושה לה פיפי לפני השינה ומזכירה לה שבמידה ויש לה פיפי שתעיר אותי ופיפי עושים בשירותים. לצערי היא עדיין קמה עם חיתול מלא . לא ניסית להוריד לה בלילה כי היא עדיין מרטיבה . מה לעשותתתת ???

נדרשת עצת מומחיות באמת:
בת ארבע וחצי כמעט, עדיין עם חיתול בלילה.
במהלך היום לפעמים בורח לה פיפי כי פשוט לא בא לה ללכת לשירותים. תלוי במצבוח ובסבלנות שלה.
אחיה הגדול נגמל ביום אחד בגיל שנתיים וחצי בערך, ולילה נגמל תוך ימים ספורים.
אחיה הקן גדל ללא חיתול כלל והוא בן שנתיים.
בלילה הוא עם חיתול ואני רוצה לגמול את שניהם.
אני מרגישה שממש מספיק עם החיתולים האלו.
עם הקטן אין לי קושי מיוחד, בעיקר מחכה שהלילות יהיו חמימים כדי שיוכל להתכסות בשמיכה קלה.
עם האינדיאנית....
אני ממש ממש לא יודעת מה לעשות.
כבר עברנו תקופות של ניסיונות לגמילה שלא צלחו נסיונות ארוכים ומתסכלים רוויי כביסות והחלפות וחזרנו לחיתול כי באמת שהרגשתי שאני עובדת על עצמי ועובדת במכבסה.
העלו בפני את האפשרות של זמזם כזה שמתריע כשהילד עושה פיפי בשנתו ואז הילד מיד מתעורר ו"נאסף". אחר כך הוא יכול ללכת לשירותים.
מצד אחד מה זה בא לי על הדבר הזה. אמרו לי שזה עובד 100 %.
מצד שני, אני כבר חצי שנה לא מעזה לעשות את זה לבת שלי.
הצילו.

תודה תמר,
אנחנו כבר שבועיים וחצי בלי טיטול. היו שני לילות יבשים בלבד... אבל הילד שמח.
מקווה לשיפור בהקדם.

[u]בקיץ הוא היה מתעורר עם חיתול יבש כמעט כל לילה אבל בחורף זה לא ככה.[/u]
מאוד אופייני. אותו דבר היה אצל הבן שלי.

[u]אני יודעת שאם הוא מתעורר אז זה אומר פפי. לפעמים אני ישנונית מדי בשביל לקחת אותו.[/u]
גם זה מאוד נורמלי ;-)

[u]כשהוא עובר למיטה משלו אני ישר מוציאה את החיתול, למרות שלא בטוחה אם זה באמת עוזר.[/u]
אני חושבת שזה אינדיווידואלי. אצל הבן שלי ראיתי בפירוש, בגיל שלוש, שאם היה חיתול הוא היה תמיד מלא בבוקר, אבל אם לא היינו שמים לו חיתול, הוא היה קם רטוב רק 50% מהפעמים. בשבילי זה היווה את המוטיבציה העיקרית להיפטר מהחיתולים.
יכול להיות שאם לא הייתי רואה הבדל בין עם חיתול ובלי חיתול הייתי משאירה את החיתולים לעוד כמה חודשים...

[u]שמעתי שלבנים יש בעיה עם השתנה בלילות ויכולים להמשיך עד גיל מאוחר יחסית ושזה טבעי ונורמלי...[/u]
נכון. עד גיל 6 הרטבת לילה די נפוצה, בייחוד אצל בנים.


[u]הבעייה הרצינית היא שכולנו ישנים יחד באותה מיטה אז להחליף מצעים זה מבצע רציני כי צריך להזיז את האח הקטן, הררי הכביסה גודלים משמעותית ואני מרגישה שאני ישנה בתוך ריח פיפי.[/u]
או.קיי. כאן שיטת השכבות שלי יכולה להועיל לך.
בשום אופן לא להשכיב את הילדון על הסדין "החשוף" הכפול! לפרוש עליו מגן מזרון לא גדול, שטוח (בלי גומי) בצד שבו הילד ישן, ועליו מגבת. אני הייתי תוקעת קצה אחד של המגן/מגבת תחת המזרון, וישנה בעצמי על הקצה השני, כך שהשכבה הזאת היתה מקובעת וכמעט לא זזה בלילה. זה לא היה המצע הכי רך-וענוג בעולם (שמחתי מאוד להיפטר מזה כשהבן עבר למיטה משלו), אבל זה היה טוב לעין ערוך מאשר להתעורר בתוך שלולית של פיפי. גם ההחלפה הרבה יותר קלה, בייחוד אם היא נעשית בלילה - מעיפים את המגבת כמה שיותר רחוק מהמיטה, שפריץ חומץ ניקוי, פורשים מגבת חדשה ונקייה וחוזרים לישון. אם האח הקטן ישן מצידך השני, אז בכלל לא צריך להזיז אותו. בבוקר מחליטים אם לכבס גם את מגן המזרון העליון או רק להעביר עליו וויש עם חומץ ניקוי. ככה יש הרבה פחות כביסה ולא צריך להחליף כל פעם מצעים של מיטה כפולה (ברררררררררררר)

שלום תמרוש! אנחנו שוב נפגשות. אני גם נמצאת במצב שהבן הגדול כבר בן 3 וביום הוא בלי חיתול מגיל שנתיים וחמישה חודשים. בקיץ הוא היה מתעורר עם חיתול יבש כמעט כל לילה אבל בחורף זה לא ככה. אני יודעת שאם הוא מתעורר אז זה אומר פפי. לפעמים אני ישנונית מדי בשביל לקחת אותו. אני שמה לו תחתונים ומעל חיתול (שלפעמים יוצר מקרה שהתחתון יוצא קצת מחוץ לחיתול ומרטיב את המכנסיים שלו ואז את המיטה). הבעייה הרצינית היא שכולנו ישנים יחד באותה מיטה אז להחליף מצעים זה מבצע רציני כי צריך להזיז את האח הקטן, הררי הכביסה גודלים משמעותית ואני מרגישה שאני ישנה בתוך ריח פיפי.
כשהוא עובר למיטה משלו אני ישר מוציאה את החיתול, למרות שלא בטוחה אם זה באמת עוזר. חוץ מזה שמעתי שלבנים יש בעיה עם השתנה בלילות ויכולים להמשיך עד גיל מאוחר יחסית ושזה טבעי ונורמלי...

מסכימה עם אמא נמרה.
עדיף לתת לו להיות בלי חיתול, ולהשקיע את האנרגיה שלך בלמצוא דרכים פרקטיות להקל על עצמך בתהליך.

כמה טיפים שעשויים לעזור לך:
[list]
[*] צמצום כביסות והחלפות מצעים:
[/list]
אני פיתחתי את שיטת השכבות שמאוד עוזרת לי. זה הולך ככה: מזרון, עליו מגן מזרון רב-שכבתי, עמיד נגד מים עם שכבה עליונה מכותנה (שנעים לשכב עליה). על זה סדין. עד כאן די שגרתי. וכאן השכלול שלי: על הסדין, לרוחב, לפרוש מגן מזרון של מיטת תינוק (שוב, אטים למים ועם שכבת כותנה עליונה), ועליו מגבת גדולה, לרוחב המיטה, שהשוליים שלה יכולים להיכנס מתחת למזרון ולהתקבע שם.
ליד המיטה- להכין שפריצר עם חומץ-ניקוי: 50% חומץ לבן, 50% מים, ועשר טיפות שמן עשב לימון.
כשהילד מפשתן, הפיפי נספג במגבת, ואותה זה קלי קלות להחליף. המגן-מזרון הקטן שמתחתיה נקטב קצת, אבל בשביל זה מספיק בדרך כלל להעביר עליו שפריץ מהחומץ, וויש עם חיתול טטרה (שנזרק מתחת למיטה לשימוש חוזר למחרת). עדיין יש כביסות, אבל רק של מגבת אחת כל פעם, וקלי קלות להוריד אותה ולפרוש חדשה. לפעמים גם לא הייתי טורחת לכבס את כולה, אלא רק משפריצה חומץ ניקוי בשפע על הכתם הרטוב, שוטפת אותו במים, מייבשת ומחזירה לשימוש.

עוד טיפ זה להשפריץ את החומץ על המגבת, המצעים והפיג'מה הרטובים על הבוקר, לפני שאת זורקת אותם לסל הכביסה. חומץ מנטרל ריח שתן. ההשפרצה מצמצמת באופן משמעותי את הסירחון, ויש לך זמן לכבס בלי להילחץ.

[list]
[*] עוד דבר שיכול לעזור זה לבדוק את קיבולת השלפוחית שלו, כמה פיפי הוא מסוגל להחזיק במשך היום. אם זו כמות קטנה לגילו, אם הוא צריך ללכת לשירותים בתדירות גבוהה (הנורמה היא בממוצע פעם בשעתיים-שלוש, כאשר הבנאדם שותה בשפע לאורך כל היום) אז אפשר לנסות לעודד אותו במשך היום להחזיק מעמד עוד קצת, לדחות בכמה דקות כל פעם את ההליכה לשירותים, ובמקביל לדאוג לכך שישתה הרבה, וכך להגדיל את קיבולת השלפוחית, מה שיעזור לו בלילה.
[/list]

[אפשר לפשט את העניין: רק לעודד אותו לשתות הרבה במשך היום, ולהימנע מלשלוח אותו לעשות פיפי בזמנים שאת החלטת שצריך (נגיד, לפני נסיעה) אלא רק כשהוא מרגיש צורך (גם אם זה אומר לעצור את המכונית ולפשפש מאחורי איזה עץ), וזה כבר עוזר להגדלת קיבולת השלפוחית.]

[list]
[*] ועוד דבר: המון הורים לוקחים את הילד בלילה לשירותים, לפני שהם הולכים לישון. זה עשוי, באופן מקומי, לחסוך לך סדין רטוב בבוקר (או שלא), אבל זה לא מועיל הרבה ברמה של ללמד את הילד להתעורר מעצמו. כי קשה להורים לדעת באיזה שלב של השינה הילד נמצא, ואם זה בשלב של שינה עמוקה אז סביר שהוא בכלל לא יהיה מודע לתהליך, ויש גם סיכוי שהוא בכלל לא יוכל לעשות פיפי דווקא אז (כי בזמן שינה עמוקה השלפוחית "ננעלת").
[/list]

מצד שני, אם את ישנה אתו באותו חדר, ואם את יכולה ללמד את [b]עצמך[/b] להיות קשובה אליו מתוך שינה, ולשמוע מתי הוא מתחיל להתהפך ולהתפתל בחוסר נוחות, מתגלגל ימינה ושמאלה עם התוסיק למעלה - סימן לשלפוחית מלאה - [b]ואז[/b] לקום ולקחת אותו לשירותים, זה כן עוזר לילד לפתח את היכולת הזאת בעצמו. בייחוד אם את מוודאת שהוא לכל הפחות חצי-ער כשאת לוקחת אותו (למשל, לדרוש ממנו ללכת בעצמו ולא לקחת אותו על הידיים).
ממש לא חייבים לעשות את זה כל לילה (זו מחויבות רצינית...), גם חלק מהלילות שווה את זה.

בן שלוש וחצי זה ילד גדול. לא הייתי שמה חיתול בכלל, במיוחד אם הוא מבקש לא לשים.
אם את שמה לו חיתול, את בעצם אומרת לו שאת לא סומכת עליו שהוא לא ירטיב. אם את לא סומכת עליו, למה שהוא יסמוך על עצמו? ואם כך, מתי הוא יגמל?

את הכוח שאת משקיעה במאבק לגבי הטיטול כדאי להשקיע בעזרה לילד ללמוד להתאפק.
זה לא כיף לכבס כל יום, אבל יש כל מיני מטלות שהן לא כיף. הכביסה הזו היא עניין זמני.

שלום,
אביב בן 3.5, גמול ביום עם מעט פיספוסים. שונא לשים חיתול בלילה. כבר פעמיים או שלושה ניסיתי לתת לו לתקופה של שבועות-חודשים לישון בלי. לא הייתה התקדמות משמעותית. יותר לילות עם פיפי מאשר בלי... עכשיו הוא עושה סצינה כל לילה לפני השינה שלא נעים לו החיתול. ניסיתי עוד שני סוגי טיטולים. ניסיתי להוריד לו את הסקוצ'ים (שאמר שמפריעים) ולשים על כיסוי בד. בעבר גם נתתי לו לשתות רק קצת לפני השינה. עם זה הפסקתי כי קראתי בכמה מקומות שזה לא פתרון טוב וגם כי הוא נושם מהפה ויש חימום כך שמאוד יבש לו בגרון...
אני לא אוהבת את המאבקים היום-יומיים, אני לא אוהבת שאני מונעת ממנו תחושת עצמאות ובגרות, אני לא אוהבת לכבס כל יום פיפי במשך חודשים...
אין ספק שהוא לא מוכן לזה פיזית אבל הוא רוצה להיות...
חשבתי לקנות חיתולי גמילה. אבל זה יקר לאלה... ולגבי הרב פעמיים, אני בספק אם הם יחזיקו את כמות הפיפי שיש לו...
בבקשה עוצו לי עצות

הי,שלום לכולם!
בנותי גמולות כבר המון זמן. קצת יותר משנה. הגדולה בת 4 ועשרה חודשים והשניה בת 3 וחצי. רק בלילה הן היו עוד עם חיתולים עד לפני כמה ימים שהחלטתי שזהו! מספיק! (ועד עכשיו היו עם החיתול רק בגללי. עצלות. לעבור את כל התהליך של הרטבות לילה.. כשאני מסתכלת אחורה זה היה מעשה לא חכם והייתי רוצה לשנות אבל...אי אפשר).
בכל אופן,דווקא הולך לא רע. אני מעירה אותן פעמיים בלילה כדי שתעשנה בשירותים. השאלה שלי האם זה יפסק מתי שהוא? מתי להפסיק לקחת אותן לשירותים? והאם הן כבר תלמדנה להשתלט על הצרכים ולקום לבד לשרותים או להתאפק עד הבוקר?

שמחתי לעזור :-)
באמת, כמו שאת אומרת, מים בכוס באמצע הלילה - בייחוד בלילות קיץ חמים ובלילות חורף בהירים (עם רוח מייבשת בחוץ ו/או חימום מייבש בבית) זה צורך לגיטימי. לא משהו שאפשר או צריך "לגמול" ממנו.

תודה רבה תמרוש, אני בהחלט חושבת כמוך, אבל כנראה שהייתי צריכה שמישהו יחזק את דעותיי כי מרוב כתבות והמלצות של אנשים הייתי קצת מבולבלת. בסופו של דבר הוא בסך הכל מבקש רק מים, לא חלב, לא בקבוק למציצה, לא מוצץ (הוא גמול כבר שנה) אז הילד כנראה פשוט צמא. תודה לך

אם כל פעם שהוא שותה הוא גם עובר בשירותים לעשות פיפי, אני לא רואה שום בעיה עם זה.
מה יש, ילדים גדולים ואנשים מבוגרים לא מתעוררים ושותים באמצע הלילה? בייחוד בקיץ?
והם נשארים יבשים.
אין טעם (וגם לא פייר) לנסות להגיע למיטה יבשה דרך ייבוש הילד.
יש טעם להתעקש שילך לשירותים כל פעם שמתעורר ושותה.
מה שכן, אפשר להשתדל לתת לו יותר מים במשך היום, בייחוד אחרי הצהריים ובתחילת ארוחת הערב, כדי להפחית את הצורך בהם בלילה. להנגיש אותם, שיהיו תמיד בהישג יד, אבל בלי לנג'ס.

הבן שלי בן שנתיים ותשע, בלי חיתול ביום כבר חודשיים ובלי חיתול בלילה כבר שבוע. הוא מאוד מתלהב מהעניין כי הוא מרגיש "ילד בוגר", הוא עושה פיפי לפני שנכנס למיטה ואז אני מרימה אותו פעמיים באמצע הלילה כדי שיעשה. הבעיה שלנו היא שהוא מתעורר כמה פעמיים בתוך שינה ובוכה שרוצה מים. הסברנו לו שאם הוא רוצה לישון בלי טיטול אז חייבים להפסיק עם השתייה באמצע הלילה אבל הוא לא מוכן לוותר ובוכה וצורח עד שהוא מעיר גם את ביתי התינוקת שישנה איתו באותו חדר.... תעזרו לי!!! מה אפשר לעשות עם נושא השתייה (רק מים הוא שותה, ובכוס, לא בקבוק).

בתי בת השנתיים בלי חיתולים כבר מגיל שנה וקצת. יש תקופות עם פספוסים ותקופות בלי פספוסים.
השבוע היא החליטה שהיא רוצה לישון בלי חיתול. נהדר!
רק שהיא לא מתעוררת לפיפי... היא ממשיכה להשתין בלילה באותה הכמות ונשארת לישון בתוך הסרחון :-S
הפיפי הראשון מגיע כבר סביב 9 בערב, מייד אחרי שהיא הולכת לישון כך שלהעיר אותה ב-12 לעוד אחד נראה לי דבילי.
עד עכשיו היתה שותה המון מים בלילה. הסברנו לה שאם היא רוצה לישון בלי חיתול בלילה, אין יותר מים אחרי ארוחת ערב.
זה עזר בעיקר להחזיר אותה לשינה רציפה... אבל אין שום שינוי בעניין הפיפי.
מה עושים? זה נורמלי שהיא לא מתעוררת גם אחרי ההרטבה?

נו איך היה?

[po]מאמא טוטי[/po], איזה יופי!
ברור שלנסות :-)

[po]אינדי אנית[/po]- החלטתי לפעול בעצתך למרות שאז עוד לא קראתי אותה... והשכבתי אותו בלי חיתול... נקווה ללילה יבש או שלא :-) ננסה - תודה!!!

לדעתי שימי שעוונית ותורידי לו את החיתול.

בני בן השנתיים וחודשיים גמול מחיתולים ביום - (אני עידיין קצת מפחדת/בשוק לכתוב את זה...זה עדיין הזוי בעיני שהזה אכן קורה...). בשנת צהריים גם ישן בלי חיתול.
בקיצור ב3 לילות האחרונים הוא מתעורר כהרגלו סביב השעה 5 בבוקר לינוק ואחרי ההנקה מבקש לעשות פיפי!!! ואני מגלה שהחיתול שלו מהלילה למעשה יבש.... אח"כ הוא נשאר בלי חיתול מ 5 עד הבוקר. שגם מכל זה אני בשוק :-)
השאלה שלי - האם לנסות להוריד לו את החיתול לגמרי ?
מה אומרים/אומרות?

[u]אמנם נקיפות המצפון האקולוגיות מתעוררות, אבל נראה לי שאיתן קל לי יותר להתמודד כרגע[/u]
נשמע לי כמו שיקול דעת נבון ביותר - ובדיוק מה שמתאים לך עכשיו :-)

רעיונות טובים. האמת החלטתי שעם כל מיני דברים שאני צריכה להתמודד איתם עכשיו- הריון ועוד עניינים בבית ומחוצה לו- אני פשוט מורידה ממני את ההתמודדות הזאת. בעידודך...
התחלתי לשים לה טיטול עוד לפני שהיא הולכת לישון, ואני אומרת לה שאם היא תרצה להוריד באמצע הלילה היא תוכל.
אמנם נקיפות המצפון האקולוגיות מתעוררות, אבל נראה לי שאיתן קל לי יותר להתמודד כרגע...

[u]היא לגמרי שולטת, ויכולה להתאפק כמה זמן אם אנחנו בנסיעה ולא יכולים לעצור מיד.[/u]
זה כבר סימן טוב.
תשמעי, אני לא אומרת או רומזת שיש בעיה, רק שאם זה דפוס עקבי שהיא לא יכולה להחזיק פיפי בלילה יותר משעה-שעתיים, אז אולי שווה לשלול דברים שעשויים לגרום לזה.
אבל אם את אומרת שהיא מחזיקה לפעמים עד 1 בלילה, אז זה מצוין. זה אומר שיש את היכולת, רק קשה ליישם אותה כל לילה (מאוד מאוד נפוץ).

[u]אז זה מה שקרה הלילה: שאלתי אותה אם היא רוצה טיטול או תחתונים, והיא בחרה בתחתונים. אחרי שעה הייתה רטובה, ושמתי לה טיטול. באמצע הלילה היא קמה, הורידה את הטיטול "כי זה הציק לי שהיה בו פיפי..", לבשה לבד תחתונים ומכנסיים וישנה לידינו עד הבוקר יבשה ומרוצה...[/u]
איזה יופי!
נשמע באמת שיעבוד כן טוב לשלב חיתולים עם תחתונים, על פי שיקולי הנוחיות שלה ושלך. נפלא שהיא החליפה את החיתול לבד - אני הייתי מעודדת את זה, ואולי בלילה מכינה לה כמה מגבות ספר ליד המיטה כדי שאם היא מתעוררת רטובה, היא תוכל רק לפרוש מגבת נקיה על הרטוב, ולחזור לישון בלי להטריח אותך. גם הייתי מעודדת אותה בבקרים לבדוק את המיטה ולשים דברים רטובים בסל הכביסה, כפי יכולתה.

תודה לכן.
אז זה מה שקרה הלילה: שאלתי אותה אם היא רוצה טיטול או תחתונים, והיא בחרה בתחתונים. אחרי שעה הייתה רטובה, ושמתי לה טיטול. באמצע הלילה היא קמה, הורידה את הטיטול "כי זה הציק לי שהיה בו פיפי..", לבשה לבד תחתונים ומכנסיים וישנה לידינו עד הבוקר יבשה ומרוצה...

האמת שלא חשבתי שיש לה איזושהיא בעיה, כי הגמילה שלה הייתה מהירה וקלה- בגיל שנתיים ו3 חודשים בערך, תוך יום יומיים. ומאז, חוץ מרגרסיה קלה שעברה די מהר, היא לגמרי שולטת, ויכולה להתאפק כמה זמן אם אנחנו בנסיעה ולא יכולים לעצור מיד. אבל אולי באמת נחשוב על זה. לא כל לילה בורח לה כל שעה, לפעמים היא יבשה עד 1 בלילה, אבל תודה על הכיוון, נבחן אותו.

[u]מעדיפה לומר שזה עניין פיזיולוגי, ללא ספק פיזיולוגי, הרבה יותר מאשר עניין של מוטיבציה או התנהגות או רצון טוב.[/u]
בדיוק מה שהתכוונתי :-)
ואהבתי גם את כל מה שכתבת.
אישית אני חושבת שאם אנחנו נינוחים וקשובים לילד אז הכל יסתדר בסדר.
אולי באמת 4 פעמים בלילה מעלה שאלה בריאותית, לא בטוחה. ממש מגיל צעיר שמתי לב להבדל בין הילדים שלי, וזה עד היום שהם גדולים יותר - אחת עושה פיפי לעיתים רחוקות יותר (לדעתי גם שותה פחות), השני עושה יותר לעיתים תכופות. אני חושבת שהוא קצת כמוני.

[u]אני חושבת שזה ביולוגי ולא קשור ליכולות שלה[/u]
מעדיפה לומר שזה עניין פיזיולוגי, ללא ספק פיזיולוגי, הרבה יותר מאשר עניין של מוטיבציה או התנהגות או רצון טוב.

[u]היא יכולה להירדם ב7 בערב וב8 כבר בורח לה. אח"כ גם ב9 ואולי עוד פעמיים באמצע הלילה.[/u]
זה מעניין.
איך דפוסי הפיפי שלה במשך היום? כל כמה זמן היא הולכת לשירותים? האם היא יכולה להתאפק, בנסיעות למשל?
אני לא הייתי מתפלאת אם היית אומרת שהיא מרטיבה כל לילה, ולפעמים פעמיים בלילה. בשביל גיל ארבע זה נורמלי. אבל ארבע פעמים... צריך עיון.

את יכולה לנהוג כמו [po]אמא ל 2[/po] (לדעתי העצה שלה טובה ולגיטימית) ולרדת מכל העניין עד שאת רואה קצת יותר מוכנות. את גם יכולה אולי לתת לילדה לבחור בתקופה הקרובה בין חיתול לבלי חיתול כשהמסר שלך הוא "אני בטוחה שעוד מעט תוכלי להיות יבשה כל הלילה, וכבר לא תצטרכי את החיתול. בינתיים את יכולה לבחור" (זה יותר הסגנון שלי בהורות ;-), ולדעתי גם זה מסר מעצים דיו).

ואפשרות אחרת היא לחשוב "רגע, השלפוחית שלה [b]אמורה[/b] להחזיק יותר מזה. היא אמורה (מבחינת הגיל וההתפתחות) לפספס רק פעם בלילה. מה קורה פה?"
את התשובה ל"מה קורה פה" הייתי מחפשת גם אצל רופא ילדים שמעורב ולמד בנושא, וגם אצל פיזיותרפיסטית של רצפת אגן. הייתי גם חושבת את ההתייעצויות הראשונות לעשות כשהיא לא שם (אם מתאפשר) כדי שהיא לא תתחיל להרגיש "לא בסדר". יכול להיות שהדפוס של שלוש-ארבע הרטבות בלילה נובע מתפקוד לא-אופטימלי של איבר זה או אחר (הכליות, השלפוחית, שרירי רצפת האגן...), ושזה משהו שאפשר לטפל בו, במקום להוריד חיתול ולקוות שמשהו יקרה מעצם ההורדה.

עוד קו פעולה, אם את רוצה להשאיר אותה בלי חיתול, זה לייעל את מערכת המצעים שלך, כך שתהיה לך פחות עבודה על כל הרטבה.
מה שעובד לי, זה:
[list]
[*] מגן מזרון
[*] סדין
[*] על הסדין, פרוש לרוחב מגן מזרון (בלי גומי) של מיטת תינוק. אני קונה רק את מגיני המזרון עם שכבת כותנה נעימה למעלה.
[*] ועל המגן מזרון השני, מגבת.
[/list]
כשהילד מרטיב, כל מה שאני צריכה לעשות זה להעיף את המגבת ולהשפריץ קצת חומץ ניקוי (חומץ לבן, מים, שמן עשב לימון) על מגן המזרון לנטרול ריח, ולפרוש מגבת חדשה. הרבה יותר קל מלהחליף סדין כל פעם. אם יש הרטבה בלילה, מקפלים את המגבת שישן על הצד היבש. לא טורחים להלביש לו מכנסיים חדשים (אלא אם כן הוא דורש). את המגבת אני לפעמים מכבסת במכונה ולפעמים פשוט זורקת לאמבטיה (שוב שפריץ של חומץ ניקוי), מתרחצת עליה, ואז תולה. כנ"ל עם פיג'מות. תלוי מה מרגיש לי פחות מאמץ.

אבל היי, את בהריון, עם שתי בנות קטנות בבית. זכותך לבחור בפתרון שיאפשר לך לשאת בכל החובות ההכרחיות שלך, ויקל עלייך את ההתנהלות היומיומית. ואם הפתרון הוא חיתולים בלילה (לעוד ששה-שמונה חודשים) - לו יהיה כן. ממילא הריון ולידה ותינוק חדש זה זמן קלאסי לרגרסיות של פיפי, ועל כן - זמן טוב להנמיך ציפיות.

שלום לכן, אני שמה את הסיפור שלנו כאן כדי להוסיף למאגר הסיפורים שאפשר להשתמש בהם לכל ההחלטות.
בת - נגמלה מחיתולים ביום בגיל שנתיים בערך, אחרי חודשיים גם נגמלה בלילה. הכי קל בעולם. הורדנו חיתול, היתה יבשה, זהו.
בן - נגמל ביום באותו גיל בדיוק. בלילה - היה קם תמיד עם חיתולים מפוצצים. הבנתי שעד גיל 5 לא מטפלים אז השארנו עוד שנים עם חיתול. הגענו ל - 5, עדיין המון פיפי, מתוך עצלות וחוסר רצון להתעסק ולגרום נזקים, עדיין לא עשינו כלום. חיתול וזהו. לא רוצה כביסות ולא עניינים. הגענו לכיתה א' עם חיתול. למזלנו לא רצה לישון אצל חברים בלי קשר. כל הזמן הקפדתי להגיד לו שזה לא משהו שהוא לא עושה בסדר, זה ככה הגוף שלו פועל, וזהו, ויעבור לבד. גם סיפרתי לו על ילד שמכיר שיותר גדול ממנו והוא ישן עם חיתול. וגם שמעתי על עוד ילדה. בערך באמצע כיתה א' (גיל 6 וקצת) הורדתי חיתול. לנסיון. פיפי במיטה כל לילה. אפילו לא מתעורר מהפיפי. התחלנו להעיר לפני השינה שלנו, לפיפי, כמה שבועות ככה הינו חייבים להעיר, ואז התחלנו לשכוח והוא פשוט נגמל. זהו.

בעיקר הזמן עשה את שלו. היינו רגועים עם זה. אין לו שום מתחים מיוחדים - אני בטוחה שזה היה ביולוגי כל הסיפור.

לגבי השאלה של לשדר ביטחון ביכולות שלה - אני לא מאמינה בזה. אני חושבת שזה ביולוגי ולא קשור ליכולות שלה (בורח שלוש פעמים בלילה?). ואני ללא ספק היתי מחזירה את החיתול ואומרת לה שטעיתי כשהורדתי את החיתול. הגוף שלה לא מוכן לזה. וזהו.

יצאנו מכל הסיפור שמחים, ללא צלקות, ללא תסביכים, הכל בסדר.

החסרון היחיד - אקולוגיה :-)

שאלה למנוסות- הגדולה שלי בת כמעט 4. כבר ארבעה חודשים היא בלי טיטול בלילה, וקשה לי עם העניין עד מאוד.
בכל התקופה הזו היו אולי שבועיים שהיא קמה יבשה (הערתי אותה רק פעם אחת לעשות פיפי).היא יכולה להירדם ב7 בערב וב8 כבר בורח לה. אח"כ גם ב9 ואולי עוד פעמיים באמצע הלילה. מצד אחד אין לי כבר כוח לזה. אני בסוף הריון, השניה שלי גם בקצת רגרסיה עכשיו במשך היום (בת שנתיים וחצי), כך שכל היום וכל הלילה אני מתעסקת בפיפי. כל יום מכונת כביסה של בגדי פיפי... וברור לי שאני גם משדרת לה את זה למרות שאני מאוד מאוד משתדלת להיות סבלנית עד-בלי-די כשבורח לה.

מצד שני- אם עכשיו נחזור לטיטולים זה לא ישדר לה שאין לי אמון ביכולת שלה להצליח? או שאולי אני צריכה לגמרי לרדת מהסוס ולא לצפות בכלל ואז אני אהיה משוחררת יותר, בלי מתח מולה בעניין הפיפי, וככה גם יהיה לה יותר קל?

מבולבלת... אשמח לעצות.

שלום,
כבר חצי שנה שהילד בן 4 בלי חיתול בלילה. בסוף החורף לקחנו אותו לעשות פיפי בלילה וזה עבד רוב הימים בסדר
מתחילת הקיץ בורח לו אפילו פעמים בלילה
הוא לא קם מעצמו לעשות פיפי
ולאחרונה גם כשאני לוקחת אותו הוא לא מסכים לעשות פיפי
האם כדאי לקנות את המערכת שמתריעה על הפיפי?

היי לכולם
בתי בת חמש עוד חודשיים ועדיין עושה פיפי במיטה. אם אנחנו מפשפשים אותה פעם אחת בלילה היא קמה יבשה אבל אם לא - היא מרטיבה תמיד ולא מתעוררת. בכלל. למעשה היא קיבלה את כושר השינה המפותח להפליא של אביה ויכולה לישון במיטה רטובה עד 9 בבוקר, כולל בחורף.
אני מתחילה לחשוב שיש בעיה פיזיולוגית, כי גם גמילת היום שלה הייתה יחסית מאוחרת ועד לחודשים האחרונים עוד היה "בורח" לה קצת פיפי מדי פעם בתחתונים כשהיא לא הייתה שמה לב ולא הולכת לשירותים הרבה זמן. יש לציין שזה השתפר לאחרונה.
מה דעתכם? האם מישהו עמד בסיטואציה כזו בעבר? האם יש מקום לפנות לעזרה רפואית?

מקוה שאני בדף הנכון:

בננו בן שנתיים ושמונה בערך, גמול ביום. בלילה הוא עדין עם חיתול וגם מקבל מדי פעם בקבוק דייסה (בדוק שהוא רעב), אבל הוא מודע ומעוניין כבר לישון בלי חיתול. לפעמים אפילו מודיע על פיפי.
אני מחפשת תחתוני גמילה לליילה (ספיגה טובה), שיהיה קל לקום לשירותים (כמובן איתי) ולא מסובך כמו עם הורדת והלבשת חיתול באמצע הלילה (ואז בבוקר לגלות שלא סגרתי טוב והכל רטוב).

ראיתי שיש במבינו מיו ויש לmother ease/ אשמח להמלצות גם איפה כדאי לקנות.

לקראת התחלת הורדת חיתול בלילה לביתי, נזכרתי שהייתי עושה פיפי במיטה עד גיל יחסית מאוחר, אולי שבע או שמונה. ביום הייתי גמולה עוד לפני גיל שנתיים.
אני זוכרת סדינים מסריחים כמעט כל בוקר ואיזו התנהלות של משבר שבשגרה.
עד שבוקר אחד, כשסבתא שלי שמרה עלינו היא ראתה שעשיתי פיפי ושפיניתי את הסדין בנונ שלאנט, ונתנה בי מבט מזועזע שזיעזע אותי גם כן. ואולי רק אז קלטתי שכל ההשתנות האלה בלילה הן באמת לא בסדר והתחלתי להשתדל מאוד.
אני זוכרת שהייתי חולמת שאני הולכת לשירותים ורק אחרי שהייתי משתינה על עצמי הייתי מתעוררת, מאוכזבת.
אחרי כמה זמן מישהו, לא זוכרת מי, אמר לי לבקש מאלוהים שיעזור לי ולפני השינה הייתי מבקשת שיעזור לי לא לעשות פיפי בלילה.
ממש מהר זה עבד, לדעתי כבר מהלילה הראשון. אני חושבת שלא סיפרתי להורים שלי שאלוהים עזר לי כי חששתי שיצחקו לי ומאז אני ממליצה על השיטה בכל לב.

כמה דברים:
נתחיל מזה שאני בבעיה דומה. כמעט בן 3, מפושפש (עם חיתולים, כמו שלך נראה לי) מגיל 0.
בגיל שנתיים וחצי היה מתעורר באמצע הלילה לשתות ולעשות פיפי, מה שהביא ללילות יבשים. רק שאז נולד לו אח קטן ומאז הוא או ישן לילה שלם ואז עושה פיפי לפנות בוקר או עושה מוקדם בלילה (וא"כ לרוב ישן יבש עד הבוקר).
גם אנחנו עשינו את הטעות הזאת והלבשנו חיתול. עד שיום אחד תפסתי את בעלי (האחראי על הכביסות בבית ושהחליט להחזיר חיתול) ואמרתי לו שככה אנחנו מלמדים אותו שזה המקום לפיפי בלילה.
הבנו שנינו שצריך "להיכנס בכל הכח בבעיה" ולהוריד.

מה שאנחנו עושים:
מפשפשים אותו פעמים לפני השינה (פעם, סיפור או התארגנות שינה ועוד פעם).
מכריחים אותו לשתף איתנו פעולה באמצע הלילה כשמחליפים לו מכנסים.
התכוננו לתקופה לא מוגבלת של הרטבות לילה.
מחמאות בבוקר אם הוא קם יבש.

בנתים יש שיפור.

מקוה שיצליח גם לך.

על המשאבים שלו או על היכולות שלו?
כי לדעתי זו לא שאלה של משאבים - הוא לא צריך משאבים כדי לישון בלי חיתול (רק את).
היכולות זה משהו אחר. למה הכוונה? אם הוא [b]יכול[/b] לא לפשפש במיטה בלילה?
אני חושבת שאין ממש דרך לדעת כמה זמן זה ייקח עד שהוא יהיה יבש.
אבל הוא תמיד יכול להפתיע לטובה (-:

תודה דניאלה.

אני חושבת שאת ההערכה על המשאבים שלי אני יכולה לקבוע, אבל הייתי רוצה לשמוע מאמהות אחרות מה הן חושבות על המשאבים [b]שלו[/b]
ההחלטה שלי אם יש לי את זה (=מוטיבציה לעוד תקופה של לילות רטובים) די תהיה מושפעת מהערכה על היכולות שלו.

[u]פשוט הנחנו שזה זמני, חיכינו שהוא שוב יתחיל להיות יבש, וזה לא קרה.[/u]
תראי, יש גם ילדים גדולים בהרבה שעדיין מרטיבים בלילה, וישנים עם תחתוני גמילה, שזה בעצם חיתול.
לדעתי זה מקבע את ההרטבה, לא מסייע לה.
זאת גם שאלה של משאבים - אם יש לך כוח ואורך רוח לעבור תקופת הרטבה

כן, לפני חודשיים הוא ביקש לישון בלי, אבל עכשיו כבר לא....
הוא התרגל בחזרה לחיתול, ואנחנו לא הגדרנו את זה במפורש כמשהו זמני. פשוט הנחנו שזה זמני, חיכינו שהוא שוב יתחיל להיות יבש, וזה לא קרה.
מה גם שעכשיו הומצא משחק "להתגלגל אל החיתול", כל לילה לפני השינה הוא שוכב על המיטה ומתגלגל לעבר החיתול, אז פתאום החיתול זו אטרקציה, משהו כיפי.
(לא בעיה בשבילי לשנות את זה, אפשר גם להתגלגל לתוך חולצת פיג'מה, אבל בשביל זה אני צריכה [b]ליזום[/b])

[u]ליזום? לחכות? לחכות? ליזום?[/u]
לא נשמע לי שאת צריכה ליזום.
הוא כבר יזם לא?
הוא מבקש להוריד חיתול.

אני בעד לשנס מותניים ולהוריד חיתול.
אצלנו (בגיל צעיר יותר), הדבר היחיד ש"קידם" לילות יבשים היה להרגיש את השלוליות.
אני חושבת שזה עוזר להם ללמוד [b]דרך הגוף[/b] וזה עוקף את כל הרציונל, הציפיות, הרצון.
יש ילדים שלוקח להם שלושה ארבעה לילות (כמו הבכורה שלי) ויש כאלה שזה לוקח שבועות וגם אז זה הולך ובא (כמו השנייה שלי).
וגם אנחנו במיטה משפחתית S-: ככה שאני מזדהה לחלוטין עם ההתבאסות.
אבל אני חושבת שחיתול, אפילו רב פעמי, מעכב את התהליך הזה.
יש משהו יותר אותנטי בתחושה של להרטיב את התחתונים או המכנסיים, להרגיש את השלולית מתפשטת,
להרגיש את החום מתחלף בקור וכו' - אפילו מתוך שינה. זה מפיל איזה אסימון.
וגם אצלנו באיזה שהוא שלב כבר לא היה מצב לקחת אותן לפיפי בלילה.
אגב אצלנו יש מיטת יחיד שצמודה לזוגית, ואני משתדלת שהקטנה המועדת לפורענות תישן שם
(עד כמה שזה אפשרי עם נדידות הלילה המרובות על פני המרחב המיטתי).
אם מרטיבה - אני לא מעירה אותה אלא אם כן היא מתעוררת לבד, ואז מחליפים מכנסיים ושמים שמיכה על הכתם.
ככה אפשר בבוקר להחליף רק את הסדין של המיטת יחיד ולפעמים אפילו זה לא (ששש, אל תגלי).

בהצלחה

(לפחות, הוכח שאת ההודעה השניה יותר קל לכתוב מאשר את הראשונה המחוקה, וזה גם לוקח פחות זמן. שוין :-))

ודיר בלאק אם ההודעה הזאת גם נמחקת!

אני לא מאמינה! כתבתי הודעה ארוכה נורא והיא לא נקלטה... :-(

אני תוהה בקשר לילד שלי. בן שלוש כמעט. מפושפש מינקות, בליחיתול ביום מגיל שנה וחצי.
הלילות אף פעם לא היו מדהימים.

לפני שנה היתה תקופת יובש (באמצע הקיץ, גיל שנתיים) אז הורדתי את החיתול. כמובן שכשהחמסין עבר הפיפי חזר, אבל רק 50% מהלילות. חשבתי שאנחנו בדרך למעלה.
ואז הוא נגמל מהנקה, ועם כל הבלגן של ללמוד להירדם לבד והלילות המטורטרים ובכי לא נורמלי כשניסינו להחליף, החזרנו את החיתול.
אחרי חצי שנה (גיל שנתיים וחצי, אמצע החורף) פתאום שוב היתה תקופה יבשה.
הורדתי את החיתול.
ואז זה היה ממש מוצלח, הוא היהבלי חיתול אולי חודשיים, והרטיב רק עם סיבה: וירוס שלו, וירוס שלי, לא השתין בערב, כן שתה בלילה, היה עייף באופן חריג וכאלה...
מפה לשם זה היה די הרבה פזפוזים, אבל תמיד עם סיבה ברורה אז לא התייחסתי. נראה לי נורמלי.
ואז היה וירוס שנדבק קצת יותר, ואז אבא שנסע מחוץ לעיר, ואיכשהו התחיל לילה רטוב אחרי לילה רטוב אחרי לילה רטוב, וזה לא עבר.
אנחנו במיטה משפחתית, אז זה היה קשה.
אחרי שבוע או משהו כזה של לילות רטובים בלי שום סיבה נראית לעין ובלי שום סימן שהמצב משתפר, בעלי נשבר והחזיר את החיתול.
(אני חייבת לומר שההקלה שלי היתה עצומה. סוף סוף הלכתי לישון רגועה, יודעת שאנחנו נקום יבשים!)

ומאז... רטוב. היתה תקופה שהוא התנגד לחיתול, אז אמרנו לו, אין בעיה, תעשה פיפי לפני השינה וניתן לך, אבל גם לזה הוא התנגד. לא עזר כלום... מדי פעם ויתרנו וכמובן התעורר רטוב. לפעמים פעמיים בלילה.
פעם בשבוע בערך, יש חיתול יבש.

ואני לא יודעת מה לעשות מכאן. לחכות עד ששוב יהיו יותר לילות יבשים? (בזמנו הבטחתי לו שאם אני רואה שלושה חיתולים יבשים, אני מורידה חיתול) ליזום בעצמי הורדה של החיתול כי הוא כבר בן שלוש ואני צריכה לעזור לו ללמוד? לא ברור לי.

מבחינה גנטית, גם אני וגם אבא שלו מרטיבנים מאוחרים (אני עד גיל שמונה, במינון שהלך והידלל מאוד בהדרגה)

היתה תקופה שטפטפתי לו "עוד מעט אתה תישן כל הלילה יבש, ותלך בבוקר לשירותים". נראה לי שזה עזר לו ליצור את תקופת היובש השניה, אבל מאז איכשהו לא חזרתי על זה... פשוט שתקתי וחיכיתי לראות מה יקרה. ולא קורה כרגע כלום. אז מה? להתחיל לבנות את הסיפור מחדש? על דידי שפעם היה עושה פיפי בלילה, אבל לאט לאט הגוף שלו למד איך נשארים יבשים, ועוד מעט הוא יהיה יבש כל הלילה וכו' וכו'? הוא ילד של סיפורים ואני אמא של סיפורים, וכבר יצרנו הרבה סיפורים כדי ללמוד דברים ולפתור בעיות, אז זו לא בעיה... אני רק תוהה אם כדאי.

ליזום? לחכות? לחכות? ליזום?
אני ממש לא יודעת, ולא מסוגלת להחליט וגם לא מסוגלת להניח לזה.

(לקחת אותו לפיפי מתוך שינה לא יעבוד בשום מצב. לעתים נדירות הוא מתעורר בעצמו ורוצה לשירותים)

נוסה במשך חודשים. לא עבד.
הוא פשוט לא מתעורר, ואם הוא מתעורר, לא חוזר אח"כ לישון, וככה או ככה זה לא הביא לשום תוצאה.

לנו היה מקרה דומה, וחברה ייעצה לי ככה (מנסיונה שלה):
כשהפיפי בורח בלילה להעיר אותה ממש כדי לשטוף בקצת מים ולהחליף בגדים ומצעים ליבש.
כמובן - לא בכעס אלא בהמון אהבה ופשוט להגיד הפיפי ברח וצריך להחליף. אבל היא צריכה ממש להתעורר מזה. לא חייב להיות אור כי עוד רגע חוזרים לישון אבל גם לא להחליף לה מתוך שינה שלה.
זה דורש שאתם תשימו לב כשזה קורה כלומר לבדוק כמה פעמים בלילה.
אצלנו אחרי שלושה לילות זה עבד כמו קסם. הוא למד לשלוט גם בלילה. אחרי כמה חודשים של פספוסי לילה, גמול ביום.
בהצלחה!

[u]חשבתי שאם הייתי היא, הייתי רוצה שאמא שלי תוכל לעזור לי בזה...[/u]

:-)

דיברתי איתה על זה עכשיו, הסברתי לה איך נראית השלפוחית, ואיך שומרים על הפיפי שלא יברח. ושהיא צריכה להגיד לגוף שלה שהגיע הזמן שהוא יתאפק עד הבוקר, כי כבר לא מתאים לעשות פיפי בלילה, ושהגיע הזמן שהיא תהיה כמו כל החברות שלה.
היא ילדה שדי צריכה עידוד/דחיפה כשרוצים שתהליך יקרה, אני מכירה את זה מהגמילת-יום, ומהרגלי השינה שלה, הפסקת ההנקה וכו'. אז אולי באמת הגיע הזמן שאני אהיה יותר אקטיבית בזה. חשבתי שאם הייתי היא, הייתי רוצה שאמא שלי תוכל לעזור לי בזה...

[u]נראה לי שזה העניין, פחות מאשר אמורים לקום בלילה, אמורים להיות יכולים להיתאפק עד הבוקר[/u]
לגמרי.

[u]מין יכולת פיסיולוגית שמתפחת בגיל מסויים[/u]
רופא אחד הסביר לי פעם, שילד שבגיל 5 עדיין אין לו את היכולת הפיסיולוגית הזאת - זה מתבטא בעוד בעיות נוירולוגיות.
אם היא ילדה נורמלית, היכולת הפיסיולוגית קיימת אצלה.
כלומר, זה עניים של בחירה. כשזה יהיה לה חשוב מספיק, היא תצליח לשלוט בזה גם מתוך שינה.

ההתמודדות שלי עכשיו היא איך לגרום לזה להיות מספיק חשוב לו, בלי למצוא את עצמי במאבק, כאילו זה אני נגדו או משהו.

נוטה להסכים איתך אנונאימא.. אני באמת מנסה להיות מכילה ומקבלת ולא מציקה, ולכבד את זה שבורח וזה בסדר. אני כמעט ולא מתייחסת לזה, רק אומרת לה שצריך לעשות טוש כי היא עשתה פיפי בלילה, ולפעמים גם בורח לי 'נו, מה יהיה?'. גם לי כילדה היה קשה לשלוט בפיפי בלילה. אני לא זוכרת מה בדיוק קרה ואיך זה נגמר, אבל אני מודעת לקושי שלה, ובאמת אין לי מושג איך אמורים לעשות את זה, ואיך זה קורה שפתאום כן מצליחים להיתאפק עד הבוקר (נראה לי שזה העניין, פחות מאשר אמורים לקום בלילה, אמורים להיות יכולים להיתאפק עד הבוקר). בגלל זה אני לא באה אליה בדרישות, כי אין לי מושג מה היא אמורה לעשות. אני חושבת שזה פשוט אמור לקרות מתישהו, היכולת להתאפק. אני לא באמת חושבת שזה תלוי בי, או בה. מין יכולת פיסיולוגית שמתפחת בגיל מסויים.
בכל מקרה, תודה על השיתוף...

מתמודדת עם אותה בעיה, חולקת מחשבות, תוצאות עוד אין לי...

קודם כל לוודא שאין בעיה אורגנית.
בהנחה שאין, את צריכה לברר עם עצמך עד כמה זו בעיה בשבילך.
מעבר לעניין של הכביסות.
הרי זה גיל שהיא אמורה לשלוט בזה כמו שאני ואת שולטות בזה. כמו שאין מצב שאת תעשי פיפי מתוך שינה, כך גם אצלה זה אמור להיות.
תחשבי איזה מסר את מעבירה לה בכך שאת מאשרת לה לא לשלוט בפיפי שלה מתוך שינה.
מה שאני מרגישה הוא שמבחינתי, הגיע הזמן (מזמן, אבל מוטב מאוחר...) להעביר מסר אחר. שזה לא מקובל. שחלאס, הוא כבר לא בן שנתיים ולא בן שלוש.
איך? אני מנסה לפצח את זה... כשיהיו לי תובנות, מבטיחה לשתף...

בת ה-5 שלנו קמה כמעט כל לילה רטובה (הורדנו את החיתול בלילה לפני חודשיים, בחופש הגדול שלפני גן חובה. זה נראה לי לא מתאים שילדה בת 5 תישן עם חיתול...). במשך היום היא בלי חיתול מגיל 3, שוב זה היה צעד שבא יותר מהכיוון שלי, לה לא כל כך הפריע עניין החיתול. אנחנו באופן כללי לא מלחיצים אותה בכלל בעניין, ואותה זה לא מטריד לקום רטובה, ונראה לי שזה יכול להימשך ככה עוד הרבה זמן....
מאז היו כמה לילות שקמה יבשה, אבל רוב הפעמים (שוב, מדובר בחודשיים לפחות!) היא קמה רטובה. לא הצלחנו למצוא חוקיות - מה עוזר לה לקום יבשה. ניסיתי פיפי-פרס (מדבקה על כל לילה יבש, וכאשר יש 5 מדבקות יכולה לבחור מתנה, או סרט), ואני לא מרגישה שזה ממש עוזר.
יש אולי למישהו תובנות לגבי פיפי בגיל כזה?
תודה!

קרוטונית תודה!
רציתי לחדד שאלה שעולה כמעט מכל החלק האחרון של הדף:
הרטבה בלילה במהלך זמן ממושך: לקחת לפשפוש יזום או לתת לזמן לעשות את שלו (ולמכונת הכביסה לעבוד....)?

[u]עכשיו כשהיא צריכה כן להיות עם תחתונים כי יתחיל הגן איך מתחילים להסביר שצריך להוריד את התחתונים ?[/u]
תשאירי את זה לגן. הרבה יותר ברור שבגן יש כלל X ובבית כלל Y, מאשר את תתחילי לכפות עליה כל מיני חידושים "כי צריך".

כבר די גמולה אבל יש שתי בעיות שעולות:
הרגלתי אותה להיות בלי תחתונים- עכשיו כשהיא צריכה כן להיות עם תחתונים כי יתחיל הגן איך מתחילים להסביר שצריך להוריד את התחתונים ?
במהלך השינה מרטיבה ה מ ו ן ....כבר כמה זמן שהיא ישנה בלי חיתול אבל זה לא גורם לאיזו התקדמות...

מה עדיף מבחינת לילה ? לקחת אותה באופן יזום לפשפש או לתת לה לעשות על מגן שיספוג ולחכות שהיא תפסיק להרטיב מיוזמתה? זו ילדה בת שנה וחמש שבמשך היום כבר חודש וחצי בלי חיתול ומצליחה הרבה לחכות עד לסיר. אבל בלילה מפשפשת המון מתוך שינה עמוקה

אז אחרי כמעט שנה שהקטנה (שנתיים ושלושה) התחילה גמילת יום ושנ"צ (גמולה כבר משנה ושבעה) , הורדנו חיתול בלילה.
בלילה הראשון:עד 12 היא עשתה פעמיים פיפי במיטה, לא התעוררה מזה, החלפתי ולקחתי אותה לפיפי (היא ישנה אך ענתה כששאלתי אותה על פיפי), בחצות אבא לקח אותה לפיפי, וזהו, קמה בשש וחצי יבשה.
בלילה השני- משהו דומה. הלילה זה הלילה השלישי

ואני מתלבטת, הרי גםכשגמלנו אותה במהלך היום, בהתחלה לקחתי לשירותים מיוזמתי ואז הרפיתי, לא כדאי גם פה פשוט לקחת במהלך הלילה עד שתרכוש את זה בעצמה- אני יודעת בערך מתי היא עושה פיפי וזה יותר נוח מהחלפת מצעים (מצטערת, אני לא יכולה להשאיר אותה בפיפי שלה במיטה), או שכמו שקצת מרגיש לי, פיתוח התחושה העצמאית שלה יתעכב?
וזה שהיא לא התעוררה מכל הפיפי- בטח מתישהוא כן יפריע לה, לא?

שקלתי גם לעבור לתחתוני לילה רב"פ, אבל אולי זה קצת מיותר ופשוט נמשיך לכבס סדינים (יש סדינית)..


על כל תובנה- תודה

שלום לכן,

לפני יומיים התחלנו גמילת לילה ואני מרגישה שנכון יהיה להתייעץ וללמוד מניסיונם של אחרים כבר בתחילת הדרך, ולו כדי שנדע למה לשים לב, איך להפיק לקחים ומה האלטרנטיבות.

הנסיכה בת שנה ועשרה חודשים, גמולה ביום כבר מס' חודשים (כולל שנ"צ, אם כי בבית עדיין יש לפעמים פספוסים בסוף השינה בצהריים, במעון זה כבר לא קורה, אולי בגלל שמעירים אותה ולא נותנים לה להתעורר לבד - לא בדקתי).
למרות שהיא תמיד קמה עם חיתול (ח"פ) מלא פיפי, ביום שבת בבוקר ציפתה לי הפתעה והחיתול שלה היה יבש. באותו ערב ביקרנו אצל ההורים של בעלי, קילחנו אותה שם וכרגיל שמנו לה חיתול. היא נרדמה בדרך והעברנו אותה ישנה (חצי ישנה) למיטה שלה. 5 דקות אחרי קראה כדי לעשות פיפי בסיר. לא החזרתי את החיתול לאחר מכן והיא ישנה את אותו הלילה ללא חיתול. התעוררה בתוך שלולית בחמש וחצי וקראה לנו.
אתמול בלילה שוב השכבנו אותה לישון בלי חיתול - כשעתיים אחרי שנרדמה שמעתי לחישה "פיפי" (הבית שקט מאוד בשעות האלה), אבל כשנכנסתי לחדר היא ישנה ... בתוך שלולית. בחמש בבוקר היא שוב קראה לנו להחליף לה את המכנסיים הרטובים, אבל כבר לא הצליחה לחזור לישון (אבל היה לה מצב רוח מצוין :-) ).

שני לילות וכבר מתחילות להתעורר הרבה שאלות:
[list=1]
[*] לוגיסטיקה באישון לילה - מה הדרך המהירה ביותר להחזיר את המיטה למצב יבש כדי שהיא לא תתעורר לגמרי בזמן שאנחנו מסדרים את המיטה?
[*] בהנחה שכמות הכביסה לא מפריעה לי, איך מחליטים כמה זמן לנסות ומתי מגיע הרגע שהתהליך פוגע באיכות השינה שלה.
[*] אני אומרת לה לפני השינה שגם בלילה פיפי עושים בסיר ושהיא צריכה לנו לצורך זה. יש משהו נוסף שעליי לעשות/להגיד בהקשר הזה?
[/list]

כל טיפ נוסף להמשך הדרך יתקבל בברכה.
תודה מראש.

לתת לו לישון במיטה שלכם מתחילת הלילה ועד סופו? ;-)

אולי הוא מרגיש (בתת הכרה) שהמיטה שלכם היא "מחוץ לתחום" לפאשלות, ולכן מפגין את היכולת המקסימלית שלו לשליטה, אבל במיטה שלו כן יש לו תחושה של לגיטימציה, אז הוא זורם עם זה. מה שיוצא יוצא.
זה לא נראה לי מסתורי בכלל... גם לילד שלי היו לילות יבשים מדי פעם, כשהוא התארח (כתינוק) במיטות זרות.

אני רק שאלה...
איתמר נגמל לבדו מחיתולים ביום, מהר וחלק
די מהר אחרי שביקש תחתונים ביום, החליט שהוא רוצה גם תחתונים בלילה
זה נראה לנו די הגיוני- שאם בלי חיתול אז גם בלילה- וזרמנו איתו
העניין עם הלילה הוא כזה- בתחילת הלילה הוא הולך לישון במיטה שלו,ומתישהוא באמצע הלילה הוא קורא לנו ומבקש לעבור אלינו למיטה- ומעבירים אותו.
סידורי הלינה האלה עובדים טוב בשביל כולנו- גם הוא מאד אוהב ללכת לישון במיטה שלו, ומבקש, גם אנחנו נהנים מזמן לבד במיטה שלנו, וגם- בסוף מתעוררים ביחד כולנו בבוקר...
העניין הוא שכשהוא במיטה שלו, באופן קבוע הוא עושה שם פיפי (פעם אחת) מתוך שינה
זה בד"כ מעיר אותו כי הוא נרטב, ואז צריך לקום להחליף לו בגדים וכו'
אבל מהשלב בלילה שהוא עובר אלינו- הוא לא עושה במיטה שלנו
בגלל ה"סידור" שינה שלנו, יוצא שכל לילה הוא משתין פעם אחת במיטה שלו
ניסינו לפשפש אותו מתוך שינה לפני שאנחנו הולכים לישון, אבל הוא ישן נורא חזק- לא מתעורר, וגם לא משתין מתוך שינה אם אנחנו לוקחים אותו (כמה פעמים פשוט נרדם בעמידה על השרפרף ליד השירותים...)
העניין של לא לעשות במיטה שלנו ממש מיסתורי- היו פעמים שעבר אלינו מוקדם יחסית, ואז הוא החזיק בלי להשתין מבערך 11 בלילה עד 9 בבוקר, כך שהוא יכול להשאר יבש הרבה זמן
אבל במיטה שלו, כאמור, תמיד יש פעם אחת
מסתורי... עצות?

קריסטינה . אם את עדיין נכנסת לאתר כיתבי שוב . עברנו את אותו דבר ומצאנו פתרון .

[u]אבל זה שלו! הוא מחליט![/u]
קרוטונית, את צודקת... גם לי נראה שזה העניין.
כלומר, ברור לגמרי שהוא לא מרטיב "בכוונה", אבל שומר על זכותו להחליט איך נכון לו להתמודד עם ההרטבות.

[u]"שם" אומרים שעד גיל 5 אין בכלל מה להתרגש מחיתול בלילה[/u]
ברצינות? :-0

[u]למה לא לחזור לחיתול בלילה? בהנחה שהוא יסכים לזה, האם יש בזה נזק ובמיוחד במובן של דחיית הגמילה הסופית הנכספת?[/u]
עדי, גם אני חששתי בזמנו מנזק שעלול להגרם כתוצאה מהחזרת החיתול.
אחרי חודשים של לילות רטובים הסכמתי להרפות מהחשש הזה, בעיקר כי התסכול של כל המעורבים הלך וגבר וזה הרגיש לי מזיק בפני עצמו.

שלום עדי,

אני באותו מצב שלך. בן 3, גמול ביום מגיל 2.3. בלילה ניסיתי להוריד חיתול ואחרי שני לילות יבשים הוא עשה פיפי מתוך שינה, כמה פעמים, והחזרתי את החיתול. בדיוק כדי להמנע ממה שאנונימה כתבה לך, שזה יצר בלבול והוא קיבל מסר שהוא גדול ועכשיו קטן, לא אמרתי כלום סביב עניין החיתול. כשהורדתי אמרתי שאני רואה שהפיפי כבר לא יוצא בלילה, אז ננסה בלי חיתול. בלי שום פסטיבל או דיבורים על גדול וקטן. ענייני. כשראיתי שהוא כן משתין, אמרתי לו שהגוף שלו עושה פיפי בלילה. זה לא תלוי בו. וזהו. כשאני רואה ילד קטן יחסית (אפילו בדור הקודם נגמלו בלילה רק בגיל 3, הרבה ילדים, עם כל הלחצים שידעו אז להפעיל יפה מאוד...), שמשתין מתוך שינה עמוקה... זה לא נראה לי פסיכולוגי. כך אני מרגישה. זו לא שינה קלה שאפשר לומר שהוא אמור היה להתעורר שם. הוא ישן עמוק, למה להטריד אותו. אז אני פשוט ממשיכה עם חיתול, ככה אני מרגישה טוב. לא מתאים לי בכלל להכנס לעסקי כביסות, ולקום בלילה, ואנחנו כבר בהחלט ישנים עם פוך. כשהוא השתין בלילה הוא התעורר קפוא וקרא לי: אמא, קר לי! ואני התעוררתי משינה עמוקה להחלפה כוללת של בגדים ומצעים - לא מתאים לי. עוד דבר, ילדים שונים זה מזה. אני רואה שהוא שונה מביתי (שבגיל 2.7 הורדתי לה חיתול בלילה ובכל השנים עשתה פיפי בלילה אולי פעמיים) - הוא שותה הרבה יותר ממנה, במשך כל היממה. ועושה יותר פיפי. היא לא היתה עושה פיפי אפילו בבוקר, לפעמים שעה. כך שיש הבדל גם בין ילדים.

רק שלא תרגישי לבד...

טוב,
קראתי את התגובות לדברי הקודמים.
קיבלתי תשובות מספקות. לא הבחנתי בכולן עד כה. אז תודה.
ממשיכים מכאן .. נעדכן.

אני שוב מנסה להבין, בעזרתכן:
אם הפיפי בלילה ממשיך (לילה כן, לילה לא, לילה למה לא..) וגורם להרבה לחץ, התעוררויות בלילה, ועוד כל מיני רגשות שליליים (בעיקר אצלי, מודה) וגם עבודה אינסופית של החלפות באמצע הלילה וכביסות -
למה לא לחזור לחיתול בלילה? בהנחה שהוא יסכים לזה, האם יש בזה נזק ובמיוחד במובן של דחיית הגמילה הסופית הנכספת?
אודה להארותיכן.
לילה יבש בבית ורטוב בחוץ :-)

[u]שאני לא מצליחה להבין מה כל כך גרוע בשבילו לפשפש בלילה.[/u]
אבל זה שלו! הוא מחליט! :-) עניין של הפגנת שליטה כנראה.
הוא לא רוצה "לעשות לך טובה", או להתנהג בצורה רציונלית, הוא רוצה להחליט!

מה לעשות, מקבלים את כל החבילה הזו יחד... העצמאות שלהם מלווה גם באי-הסכמות כאלה.

[u]אני באמת לא יודעת מה נפוץ במיינסטרים. מתי נגמלים "שם" מחיתולים בלילה?[/u]
"שם" אומרים שעד גיל 5 אין בכלל מה להתרגש מחיתול בלילה :-/

[u]וברגע שהוא צריך לבחור בין החיתול הלא רצוי לבין ההתעוררות לפשפוש הלא רצויה הוא בוחר בגרוע פחות עבורו - החיתול. נשמע לי בחור רציונלי לגמרי.[/u]
זה בדיוק העניין... שאני לא מצליחה להבין מה כל כך גרוע בשבילו לפשפש בלילה.
אנחנו חס וחלילה לא דורשים שילך בעצמו, ולא מעירים במיוחד.
הוא מתעורר בעצמו די הרבה פעמים בלילה, כאילו כדי לינוק, אבל אני חושבת שהצורך להשתין מעיר אותו.
אבל כשאנו מציעים ללכת יחד לשירותים הוא פשוט מתנגד. הוא כאילו רק בעניין של הציצי, ושלא נפריע לו עם השטויות שלנו...
הבעיה שאז הוא מרטיב לא הרבה אחרי שסירב ללכת לפשפש.

[u]ועדיין, הוא צעיר מאד. (אוקיי, נכון, לא ביחס ל: שלי? היא בלי חיתול כבר מגיל שנה...מה זאת אומרת גמולה?... אבל כן ביחס למיינסטרים).[/u]
אני באמת לא יודעת מה נפוץ במיינסטרים. מתי נגמלים "שם" מחיתולים בלילה?
תמיד היה נראה לי שבמיינסטרים הגמילה באופן כללי היא בגיל מאוחר, אבל הגמילה בלילה באה לא הרבה אחרי הגמילה ביום?

[u]מה איתכם יש לכם שנת צהריים? אם כן מה המצב שלכם שם?[/u]
הוא כבר לא ישן צהריים כמעט. אבל אם ישן, גם שם הוא הרבה פעמים מרטיב שניה לפני שהוא מתעורר.

[u]התחלתי לשים לה בלילות טיטול מעל המכנסיים[/u]
חשבתי לעשות את זה... אבל מה בעצם היתרון של זה על סתם לשים חיתול?
אצלנו אם החיתול יבש בבוקר מורידים מיד, הולכים לפשפש, וממחזרים בלילה הבא.

הבת שלנו בת שנה ושלושה חודשים ועושה במהלך הלילה כפעם פעמיים, תלוי אם עשתה לפני השינה או לא. אני שמה לה חיתול רב פעמי על המכנס. לאחר ניסויים ללא חיתול יותר נח לי ככה במקום להחליף מגבות שתופסות הרבה מקום במכונה וגם הפיפי עובר לסדין.
בבית היא ללא חיתולים ובר עושה בסיר כשמושיבים אותה כבר מגיל שנה.
בימים קרים יותר או כשצומחות שיניים עושה גם 3 פעמים בלילה.