על ידי תבשיל_קדרה* » 12 נובמבר 2007, 07:16
בוקר טוב
כשיתחילו לישון שנת יום אחת או שתיים מסודרות,
כלומר - בגיל שנה, אם לא יותר.
שינה אחת ביום זה ענין לגיל - בערך - שנתים.
כתבתי כבר שמתישהו זה קרה מעצמו.
השינה הכי "מובנית" שפגשתי גם אצל התאומים שלי, וגם אצל התינוק הנוכחי היא שינה אחרי ארוחה.
אוכלים, מתלכלכים, נכנסים לאמבטיה (כן כן, בצהריים, ולא בערב. כאלה אנחנו.) ארוכה יחסית (בשלב זחילה זה אפשרי די בקלות לאמא בלי עזרה עם תאומים), ואז הנקה של שניהם יחד (היא יודעת להיניק יחד?), והם נרדמים.
כל מה שנשאר זה לדאוג לעשות פיפי לפני שהם נרדמים, ואז אפשר פשוט לקרוס איתם. תענוג...
עוד משהו שנדמה לי שקורה (אני לא כ"כ זוכרת): ככל שהם גדלים ומודעים לעולם, הם מתיחסים זה לזה. הם משחקים יחד, מזמינים זה את זה להרפתקאות, לומדים זה מזה וכו' וכו' כשזה המצב, סדר היום שלהם נהיה דומה: עושים יחד בו"ז המון דברים, אז גם השינה כבר מסתדרת להם פחותויותר יחד.
לגבי "אחד בוכה מעיר את השני",
זה מבאס לאללה, אבל יש לזה יתרון: כך נמנע מצב שאחד ישן והשני ער, וכתוצאה מזה, הם מתקדמים לישון בו"ז.
מצד שני, אני נורא מבינה את הרצון, שאם אחד ישן, הוא יישן, וככה השהות עם התאום הער פשוטה יותר.
באילו מצבים ישנו הבכי הזה שמעיר?
את יכולה לעודד את האמא ששואלת -
בגיל חצי שנה, ככה בערך, העולם מתחיל להתבהר.
בגיל שנה (זחילה עצמאית רצינית) יש שחרור לא נורמלי כשהתאומים לא זקוקים לנשיאה מחדר לחדר בתוך הבית, ופשוט מצטרפים בעצמם לאמא.
בגיל שנתיים ההורים יכולים לחזור לחיים (כמו, נניח, של יולדת יחידאי אחרי 6 חודשים).
בוקר טוב :-)
[u]כשיתחילו לישון שנת יום אחת או שתיים מסודרות,[/u]
כלומר - בגיל שנה, אם לא יותר.
שינה אחת ביום זה ענין לגיל - בערך - שנתים.
כתבתי כבר שמתישהו זה קרה מעצמו.
השינה הכי "מובנית" שפגשתי גם אצל התאומים שלי, וגם אצל התינוק הנוכחי היא שינה אחרי ארוחה.
אוכלים, מתלכלכים, נכנסים לאמבטיה (כן כן, בצהריים, ולא בערב. כאלה אנחנו.) ארוכה יחסית (בשלב זחילה זה אפשרי די בקלות לאמא בלי עזרה עם תאומים), ואז הנקה של שניהם יחד (היא יודעת להיניק יחד?), והם נרדמים.
כל מה שנשאר זה לדאוג לעשות פיפי לפני שהם נרדמים, ואז אפשר פשוט לקרוס איתם. תענוג...
עוד משהו שנדמה לי שקורה (אני לא כ"כ זוכרת): ככל שהם גדלים ומודעים לעולם, הם מתיחסים זה לזה. הם משחקים יחד, מזמינים זה את זה להרפתקאות, לומדים זה מזה וכו' וכו' כשזה המצב, סדר היום שלהם נהיה דומה: עושים יחד בו"ז המון דברים, אז גם השינה כבר מסתדרת להם פחותויותר יחד.
לגבי "אחד בוכה מעיר את השני",
זה מבאס לאללה, אבל יש לזה יתרון: כך נמנע מצב שאחד ישן והשני ער, וכתוצאה מזה, הם מתקדמים לישון בו"ז.
מצד שני, אני נורא מבינה את הרצון, שאם אחד ישן, הוא יישן, וככה השהות עם התאום הער פשוטה יותר.
באילו מצבים ישנו הבכי הזה שמעיר?
את יכולה לעודד את האמא ששואלת -
בגיל חצי שנה, ככה בערך, העולם מתחיל להתבהר.
בגיל שנה (זחילה עצמאית רצינית) יש שחרור לא נורמלי כשהתאומים לא זקוקים לנשיאה מחדר לחדר בתוך הבית, ופשוט מצטרפים בעצמם לאמא.
בגיל שנתיים ההורים יכולים לחזור לחיים (כמו, נניח, של יולדת יחידאי אחרי 6 חודשים). {@