על ידי אמא_פילה* » 04 מאי 2003, 10:22
מרגיז מאד. כתבתי פתיח ארוך למדי והוא נמחק. אשתדל לענות לכל תגובותיכם ו..יצא ארוך...מה לעשות
בשמת יקרה, לקחת חלק מדבריי בצורה מאד שיפוטית ולא מדוייקת שעושה עוול גדול לאדם מופלא איתו אני חולקת חיים משותפים שנים רבות ומאושרות.. ציטטת (או הכנסת למרכאות) מילים שמצטרפות לתמונה עגומה כל כך!!
) כתבת טרור, בת ערובה... תגובות נזעמות...נכנעת, דורך עלייך...מילים קשות ביותר! ואוו...ממש לא
) יש לי הרושם שהגישה שלך לנושא ההריון והלידה (שבוודאי משרתת אותך נאמנה, ואולי גם מטרות של ציבור היולדות בכלל, כמו ב"נשים קוראות ללדת" המבורכות), היא של בעלות מוחלטת של האישה על התהליך, בלי להתיר לבן הזוג דריסת רגל אלא אם כן הוא מסכים מראש לכל דעה או רצון של היולדת העתידה. תודה על מעורבותך הרגשית ותגובותייך המפורטות שנגעו ללבי.
לפני שאמשיך חייבת לבקש כי תגובותייך להבא תהיינה לא ממקום של שיפוט, אחרת לא אוכל למצוא בי את המקום לענות כראוי.
לתפיסתי:
אבא פיל (כל בן זוג for that matter ) הוא חלק בלתי נפרד וחשוב במשפחה, בדיוק כמוני או כמו פילפילון.דעתו חשובה בעיני ולא נתתי לה עדיפות על דעתי עד שהבנתי את חומרת המצב- לפחות חצי שנה א ח ר י שאבא פיל אמר לי בפעם המי יודע כמה, שהוא מרגיש (דגש אמר לי שהוא מרגיש. לא דרש ולא דרך) שהגיע הזמן לגמול את פילון עוד הנקתי ח ו פ שי (כלומר מתי שפילון רק רצה) ורק מאוחר יותר עברתי בשלבים, להנקות יומיות או ליליות מסודרות. את יכולה להיות בטוחה שהנקתי כל עוד ח ש ת י בצורך להניק והייתי מאד נאמנה לעצמי. את שואלת איך ידעתי שהקושי להפרד הוא שלי. אני כבר לא ילדה.. אולי לא "מבוגרת" אבל יש עלי שלושה עשורים, ובין היתר למדתי על עצמי, ועל אמא שלי כמה דברים. אחד מהם הוא הסירוב להפרד. לא נכנסת לפרטים כי מרגיזה אותי הנטיה שלי להסביר תובנות שהגעתי אליהן בעמל ואני יודעת את נכונותן, רק בגלל שיש למישהו דעה שונה על חיי. אני בטוחה שאת מבינה. השורה התחתונה היא שהנקה יכולה להיות נכונה עד גיל חמש עבור משפחה אחת (כן, משפחה ולא אמא-תינוק) ואילו משפחה אחרת נכון לה להניק עד 6 חודשים. יש שלב שמעבר לו המשך ההנקה עלול לגרום יותר נזק מתועלת. למשל, כאשר אין די חלב (אני יודעת שזה נדיר, זו רק דוגמא), או כאשר אבא מרגיש בכל לב שהגיע הזמן להפסיק. וכן חשוב מאד לשמוע את דעתו ולקחת אותה מאד בחשבון. כי זה מה שעושה משפחה למשפחה. ללא התחשבות הדדית ופשרה פה ושם, אין בסיס לחיים משותפים, ותינוק שיונק תחת מתח או בתחושה של האמא ש"הגיע הזמן להפסיק"- יונק גם מסר שלילי ומזיק לו. היה נהדר לו הגמילה הייתה תוצאה של רצון הדדי, אבל לרב היא תוצאה של רצון אחד הצדדים בלבד, בדרך כלל האמא. במקרה שלנו ידעתי שהגיע הזמן לומר שלום להנקה ולו (לקרוא כמו "נו" ולא כמו "דו") בגלל ההריון. הרגשתי שלהריון השני ולי מגיע זמן משלנו, וההנקה הפריעה לחיבור הזה. (אגב בדיעבד אני מאד שמחה שעשיתי לנו את המקום הזה). יש "כוחו של הרגל" גם בהנקה, ולפילפילון לדעתי, כבר לא היה בה צורך. הצורך היה שלי, וזאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שהפרדתי בין צרכיי האישיים לבינו. אני מאמינה שעשיתי בשבילו דבר גדול, בזה שהקשבתי לקול הפנימי שלי. מה שאירגון ההנקה העולמי (המבורך) אומר, או היהדות (המבורכת), טוב ויפה, איננו מתאים לכל משפחה. לשמחתי קיבלתי ליווי צמוד של יועצת הנקה מקסימה שהבינה ולימדה אותי אמת פשוטה זאת, כך שלא נאלצתי לחשוב שאני אמא רעה שגומלת מוקדם מידי (ראבאק הוא היה בן 20חודש!!) או מזיקה לעצמה. הקול הפנימי שלי אמר שייטב לכולנו (ואין הכוונה "רק" לאבא פיל) אם נסיים את פרק ההנקה. אין לי חרטות ואני תקווה שלא תפרשי את ההסבר המפורט שלי כהצטדקות אלא כשיתוף נטו.
עיינתי בדף הבעל שבתמונה המשפחתית ואני מזדהה עם דבריה של קרן אור. (אגב "הבעל בתמונה המשפחתית" נשמע קצת מקומם כשחושבים על זה... מי יגדיר דף בשם "האישה בתמונה המשפחתית?")
לגבי הלינק הראשון שנתת: כהערת אגב אומר שפילון ישן במיטה שלנו וינק בלילות עד גיל שנה וחצי לערך, ולא היו שום חיכוכים בנושא. הפעם הציע אבא פיל שנקנה לפילונת מיטה משלה אבל אני לא מוכנה לקום כל שעתיים להניק לפחות בשנה הראשונה. אני אוהבת וצריכה לישון
והיא תישן איתנו ממש כמו פילוני.
לגופו של עניין - המאמרים מאד מעניינים ברמת טכניקת התקשורת ויש מה ללמוד מהם. תודה
להערתך בנושא הזעם ותגובותיו שכביכול שוללות את רגשותי, לא היו דברים מעולם. הוא לא שולל את רגשותיי, הוא רק לא מבין אותם. העובדה שאני תובעת ממנו להבין כל רצון ורגש שלי היא לא הוגנת. אני לומדת לצפות ממנו לקבל את דעותי ורגשותי גם אם הוא לא מבין אותם. (לחיות בשלום עם חוסר ההבנה שלו אני חייבת ללמוד. אבל להשלים עם חוסר קבלה של רגשותיי מעולם לא הצטרכתי!) מעולם הוא לא "דרש" ממני לעשות דבר. הוא ביטא את הרגשתו שהגיע הזמן לגמול את פילון וכשראה בטווח של חודשים שאני מתעלמת מדעתו, כעס. בצדק! (
אבא של יותם תרגיש חופשי להסכים איתי...
) אני יכולה לומר לו שדולה חשובה לי ביותר והוא יקבל את זה (לא יבין, אבל יקבל. בניגוד ללידת בית שם הוא עשוי להיות נחרץ יותר וזכותו המלאה. זה התינוק שלו לא פחות משלי ויש לו מילה שקולה לשלי איפה הוא יוולד), אבל ללא התמיכה שלו (מאחר שאני רוצה שהוא יבין ולא "רק" יקבל) ייקשה עלי להפיק מדולה בצורה יעילה. יש דברים אחרים שהם בנפשי ועליהם לא אוותר, ויש דברים, כמו דולה, שאני יכולה לחיות בלעדיהם. הגזמתי באמירה "לא יכולה בלי דולה" , אולי בלהט הכתיבה, לא רק שאני יכולה בלי דולה, כבר יכלתי בלי דולה. לא אומר שלא הייתי שמחה לאחת הפעם, אבל לא בכל מחיר (ואני לא מתכוונת לכסף). בין לקחת דולה ללהיות לבד בלידה יש עוד הרבה אפשרויות, ואין לי כוונות לקבל החלטה חד צדדית על מזבח הנשיות הדעתני (דעתני להבדיל מ" נאמן לעצמי" שזו מילה מתמירה יותר לדעתנות)- כי אפשר למצוא דרך ביניים שתאפשר לי את שלוות הנפש לה אני זקוקה בלידה. אני יכולה להזמין את אמא שלי, ואת אחיותיי, או חברה, יש דרכי ביניים!
כתבת "את מפחדת ממנו כי את לא יודעת איך לתקשר איתו? כי מהר מאוד את מוצאת את עצמך במצב שבו עוררת את זעמו ואת לא יודעת איך להמשיך את הדיון מכאן, כי הוא חוסם בתגובותיו הנזעמות כל סוג של דיון?" אז לשאלותייך - התשובה היא לא בלמ"ד רבתי.
את כותבת שמשהו לא ברור כאן, אני מקווה שהבהרתי למרות שלא ציינת מה בדיוק, ואני מקווה מאד שלא תשפטי אותו או את דברי מתוך מה שהוא בבירור רק הצצה לחיינו, דרך פריזמה של דעותייך, אותן אני מעריכה כי אני כאן. רוצה להודות לך מעומק הלב על ההמלצה להזמין מיילדת בית לשיחת היכרות ולתת לדינמיקה ביניהם (עכשיו אחרי שקצת נרגעתי מתגובתך המרגשת, מצחיק אותי לחשב במונחים שהתבטאת "יתקוף אותה במקום אותך"... ) לעזור לנו להחליט אם כן או לא לפני שאני מוותרת על פנטזיה שכזו...אני אשקול אותה בחיוב! "אשקול" מילת המפתח, כי לעניות דעתי לידה בלניאדו יכולה להיות מוצלחת מאד, בלי בלגן רפואי ושטויות, אולי נלך הביתה מייד אחריה, גם על זה צריך לדבר
, והיא לא תעלה 5000 שקל (או יותר?), ובעיני זה שיקול ועוד איך.
חגית ל, זו לי לידה שניה ולא שלישית, ולכל בן זוג (לכל אדם למעשה) קצב הפנמה אישי וייחודי.. אבא פיל הפנים הרבה מאד מאז הלידה, ולכאן שייכים דבריו החכמים של
אבא של יותם. על דברייך אין לי אלא לברך על הצצה חשובה לעולמכם (ידעתי אותם אבל זו תמיכה של ממש, לשמוע מגבר על תחושת חוסר האונים הזו שאני יודעת על קיומה "רק" באינטואיציה כשאני בוחנת את שלושתנו לפעמים).
ענת גיגר- פורום אומנות הלידה הוא בן לוויה שלי מראשית ימיו ואני מודה כל יום על קיומו
) תודה על קרן האור ששלחת
ולכולכם תודה!
מרגיז מאד. כתבתי פתיח ארוך למדי והוא נמחק. אשתדל לענות לכל תגובותיכם ו..יצא ארוך...מה לעשות :)
בשמת יקרה, לקחת חלק מדבריי בצורה מאד שיפוטית ולא מדוייקת שעושה עוול גדול לאדם מופלא איתו אני חולקת חיים משותפים שנים רבות ומאושרות.. ציטטת (או הכנסת למרכאות) מילים שמצטרפות לתמונה עגומה כל כך!! :)) כתבת טרור, בת ערובה... תגובות נזעמות...נכנעת, דורך עלייך...מילים קשות ביותר! ואוו...ממש לא :)) יש לי הרושם שהגישה שלך לנושא ההריון והלידה (שבוודאי משרתת אותך נאמנה, ואולי גם מטרות של ציבור היולדות בכלל, כמו ב"נשים קוראות ללדת" המבורכות), היא של בעלות מוחלטת של האישה על התהליך, בלי להתיר לבן הזוג דריסת רגל אלא אם כן הוא מסכים מראש לכל דעה או רצון של היולדת העתידה. תודה על מעורבותך הרגשית ותגובותייך המפורטות שנגעו ללבי.
לפני שאמשיך חייבת לבקש כי תגובותייך להבא תהיינה לא ממקום של שיפוט, אחרת לא אוכל למצוא בי את המקום לענות כראוי.
לתפיסתי:
אבא פיל (כל בן זוג for that matter ) הוא חלק בלתי נפרד וחשוב במשפחה, בדיוק כמוני או כמו פילפילון.דעתו חשובה בעיני ולא נתתי לה עדיפות על דעתי עד שהבנתי את חומרת המצב- לפחות חצי שנה א ח ר י שאבא פיל אמר לי בפעם המי יודע כמה, שהוא מרגיש (דגש אמר לי שהוא מרגיש. לא דרש ולא דרך) שהגיע הזמן לגמול את פילון עוד הנקתי ח ו פ שי (כלומר מתי שפילון רק רצה) ורק מאוחר יותר עברתי בשלבים, להנקות יומיות או ליליות מסודרות. את יכולה להיות בטוחה שהנקתי כל עוד ח ש ת י בצורך להניק והייתי מאד נאמנה לעצמי. את שואלת איך ידעתי שהקושי להפרד הוא שלי. אני כבר לא ילדה.. אולי לא "מבוגרת" אבל יש עלי שלושה עשורים, ובין היתר למדתי על עצמי, ועל אמא שלי כמה דברים. אחד מהם הוא הסירוב להפרד. לא נכנסת לפרטים כי מרגיזה אותי הנטיה שלי להסביר תובנות שהגעתי אליהן בעמל ואני יודעת את נכונותן, רק בגלל שיש למישהו דעה שונה על חיי. אני בטוחה שאת מבינה. השורה התחתונה היא שהנקה יכולה להיות נכונה עד גיל חמש עבור משפחה אחת (כן, משפחה ולא אמא-תינוק) ואילו משפחה אחרת נכון לה להניק עד 6 חודשים. יש שלב שמעבר לו המשך ההנקה עלול לגרום יותר נזק מתועלת. למשל, כאשר אין די חלב (אני יודעת שזה נדיר, זו רק דוגמא), או כאשר אבא מרגיש בכל לב שהגיע הזמן להפסיק. וכן חשוב מאד לשמוע את דעתו ולקחת אותה מאד בחשבון. כי זה מה שעושה משפחה למשפחה. ללא התחשבות הדדית ופשרה פה ושם, אין בסיס לחיים משותפים, ותינוק שיונק תחת מתח או בתחושה של האמא ש"הגיע הזמן להפסיק"- יונק גם מסר שלילי ומזיק לו. היה נהדר לו הגמילה הייתה תוצאה של רצון הדדי, אבל לרב היא תוצאה של רצון אחד הצדדים בלבד, בדרך כלל האמא. במקרה שלנו ידעתי שהגיע הזמן לומר שלום להנקה ולו (לקרוא כמו "נו" ולא כמו "דו") בגלל ההריון. הרגשתי שלהריון השני ולי מגיע זמן משלנו, וההנקה הפריעה לחיבור הזה. (אגב בדיעבד אני מאד שמחה שעשיתי לנו את המקום הזה). יש "כוחו של הרגל" גם בהנקה, ולפילפילון לדעתי, כבר לא היה בה צורך. הצורך היה שלי, וזאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שהפרדתי בין צרכיי האישיים לבינו. אני מאמינה שעשיתי בשבילו דבר גדול, בזה שהקשבתי לקול הפנימי שלי. מה שאירגון ההנקה העולמי (המבורך) אומר, או היהדות (המבורכת), טוב ויפה, איננו מתאים לכל משפחה. לשמחתי קיבלתי ליווי צמוד של יועצת הנקה מקסימה שהבינה ולימדה אותי אמת פשוטה זאת, כך שלא נאלצתי לחשוב שאני אמא רעה שגומלת מוקדם מידי (ראבאק הוא היה בן 20חודש!!) או מזיקה לעצמה. הקול הפנימי שלי אמר שייטב לכולנו (ואין הכוונה "רק" לאבא פיל) אם נסיים את פרק ההנקה. אין לי חרטות ואני תקווה שלא תפרשי את ההסבר המפורט שלי כהצטדקות אלא כשיתוף נטו.
עיינתי בדף הבעל שבתמונה המשפחתית ואני מזדהה עם דבריה של קרן אור. (אגב "הבעל בתמונה המשפחתית" נשמע קצת מקומם כשחושבים על זה... מי יגדיר דף בשם "האישה בתמונה המשפחתית?")
לגבי הלינק הראשון שנתת: כהערת אגב אומר שפילון ישן במיטה שלנו וינק בלילות עד גיל שנה וחצי לערך, ולא היו שום חיכוכים בנושא. הפעם הציע אבא פיל שנקנה לפילונת מיטה משלה אבל אני לא מוכנה לקום כל שעתיים להניק לפחות בשנה הראשונה. אני אוהבת וצריכה לישון :) והיא תישן איתנו ממש כמו פילוני.
לגופו של עניין - המאמרים מאד מעניינים ברמת טכניקת התקשורת ויש מה ללמוד מהם. תודה :)
להערתך בנושא הזעם ותגובותיו שכביכול שוללות את רגשותי, לא היו דברים מעולם. הוא לא שולל את רגשותיי, הוא רק לא מבין אותם. העובדה שאני תובעת ממנו להבין כל רצון ורגש שלי היא לא הוגנת. אני לומדת לצפות ממנו לקבל את דעותי ורגשותי גם אם הוא לא מבין אותם. (לחיות בשלום עם חוסר ההבנה שלו אני חייבת ללמוד. אבל להשלים עם חוסר קבלה של רגשותיי מעולם לא הצטרכתי!) מעולם הוא לא "דרש" ממני לעשות דבר. הוא ביטא את הרגשתו שהגיע הזמן לגמול את פילון וכשראה בטווח של חודשים שאני מתעלמת מדעתו, כעס. בצדק! ([po]אבא של יותם[/po] תרגיש חופשי להסכים איתי... :)) אני יכולה לומר לו שדולה חשובה לי ביותר והוא יקבל את זה (לא יבין, אבל יקבל. בניגוד ללידת בית שם הוא עשוי להיות נחרץ יותר וזכותו המלאה. זה התינוק שלו לא פחות משלי ויש לו מילה שקולה לשלי איפה הוא יוולד), אבל ללא התמיכה שלו (מאחר שאני רוצה שהוא יבין ולא "רק" יקבל) ייקשה עלי להפיק מדולה בצורה יעילה. יש דברים אחרים שהם בנפשי ועליהם לא אוותר, ויש דברים, כמו דולה, שאני יכולה לחיות בלעדיהם. הגזמתי באמירה "לא יכולה בלי דולה" , אולי בלהט הכתיבה, לא רק שאני יכולה בלי דולה, כבר יכלתי בלי דולה. לא אומר שלא הייתי שמחה לאחת הפעם, אבל לא בכל מחיר (ואני לא מתכוונת לכסף). בין לקחת דולה ללהיות לבד בלידה יש עוד הרבה אפשרויות, ואין לי כוונות לקבל החלטה חד צדדית על מזבח הנשיות הדעתני (דעתני להבדיל מ" נאמן לעצמי" שזו מילה מתמירה יותר לדעתנות)- כי אפשר למצוא דרך ביניים שתאפשר לי את שלוות הנפש לה אני זקוקה בלידה. אני יכולה להזמין את אמא שלי, ואת אחיותיי, או חברה, יש דרכי ביניים!
כתבת "את מפחדת ממנו כי את לא יודעת איך לתקשר איתו? כי מהר מאוד את מוצאת את עצמך במצב שבו עוררת את זעמו ואת לא יודעת איך להמשיך את הדיון מכאן, כי הוא חוסם בתגובותיו הנזעמות כל סוג של דיון?" אז לשאלותייך - התשובה היא לא בלמ"ד רבתי.
את כותבת שמשהו לא ברור כאן, אני מקווה שהבהרתי למרות שלא ציינת מה בדיוק, ואני מקווה מאד שלא תשפטי אותו או את דברי מתוך מה שהוא בבירור רק הצצה לחיינו, דרך פריזמה של דעותייך, אותן אני מעריכה כי אני כאן. רוצה להודות לך מעומק הלב על ההמלצה להזמין מיילדת בית לשיחת היכרות ולתת לדינמיקה ביניהם (עכשיו אחרי שקצת נרגעתי מתגובתך המרגשת, מצחיק אותי לחשב במונחים שהתבטאת "יתקוף אותה במקום אותך"... ) לעזור לנו להחליט אם כן או לא לפני שאני מוותרת על פנטזיה שכזו...אני אשקול אותה בחיוב! "אשקול" מילת המפתח, כי לעניות דעתי לידה בלניאדו יכולה להיות מוצלחת מאד, בלי בלגן רפואי ושטויות, אולי נלך הביתה מייד אחריה, גם על זה צריך לדבר :), והיא לא תעלה 5000 שקל (או יותר?), ובעיני זה שיקול ועוד איך.
[po]חגית ל[/po], זו לי לידה שניה ולא שלישית, ולכל בן זוג (לכל אדם למעשה) קצב הפנמה אישי וייחודי.. אבא פיל הפנים הרבה מאד מאז הלידה, ולכאן שייכים דבריו החכמים של [po]אבא של [/po] יותם. על דברייך אין לי אלא לברך על הצצה חשובה לעולמכם (ידעתי אותם אבל זו תמיכה של ממש, לשמוע מגבר על תחושת חוסר האונים הזו שאני יודעת על קיומה "רק" באינטואיציה כשאני בוחנת את שלושתנו לפעמים).
[po]ענת גיגר[/po]- פורום אומנות הלידה הוא בן לוויה שלי מראשית ימיו ואני מודה כל יום על קיומו :)) תודה על קרן האור ששלחת :)
ולכולכם תודה!