אני מאוד מתחברת אל מה שכל קודמותיי כתבו לך,
ואל ההצעה של
מתחדשת לקבל את עצמך ולא להתנגד אל המקום האותנטי שבו את נמצאת.
אני לא רואה את הסיטואציה הזאת כרגרסיה,
אלא כמפגש שלך עם רובד חדש ועמוק יותר של אותם התכנים.
מנקודת מבטי זה נראה כך:
העבודה שעשית עד כה פינתה שכבה עבה ויפה של המשקע ההוא.
לאחר עבודת ניקוי ושחרור מטלטלת - הגעת לאיזון מסויים בתוך החיים, התרגלת לעצמך החדשה, נהנית מעצמך החדשה, שמחת בה, התחזקת, התחסנת,
ולאט לאט הבשלת על מנת לפגוש שכבה נוספת, עמוקה עוד יותר של אותו משקע.
וכעת, כאשר את חזקה ובשלה, נחשפה לה השכבה החדשה שמבקשת להשתחרר.
בדרך כלל כאשר מבשילים התנאים הפנימיים, המציאות החיצונית מסתנכרנת איתנו ומייצרת סיטואציות שייגרו ויעוררו את השכבה החדשה שנחשפה - על מנת שגם היא תוכל לצאת מהמערכת.
ומנקודת המבט הזאת את יכולה לראות שאת בעצם הולכת קדימה ולא אחורה.
דבר נוסף:
אחרי שאנחנו מנקים שכבה אחת של דפוס מסויים, יש לנו נטיה טבעית (ומובנת) לשרוק את שריקת הסיום של המשחק. להגיד: "זה מאחורי. שחררתי. אני חזקה. זה כבר לא יטלטל אותי".
וזה מתקשר אל מה ש
קן לציפור כתבה לך. הרצון העז להרגיש שאנחנו כבר מעבר לזה, גורם לנו לפעמים לא להיות קשובים אל כל החלקים, אל מה שכן עדיין קיים בפנים ומבקש התייחסות. גורם לנו לדכא אי אלו צרכים רגשיים.
אני חשבתי עד לפני שנה ששחררתי מ-ז-מ-ן את המקום של דיכוי ההקשבה לצרכים שלי ושל חוסר ביטוי עצמי (אני??? ברור...
). יצרתי לי בתוכי דימוי מסויים על עצמי ונאחזתי בו. ככה הרגשתי בשליטה והרגשתי טוב עם עצמי. כמובן שזה מנע ממני להביט בכנות על המקומות שעדיין מושתקים ולא באים לידי ביטוי. ואז, הבשילו כפי הנראה התנאים (הפנימיים והחיצוניים), וצצה לה בעיה בריאותית, כפי שתיארתי בעבר, והעירה אותי כדי שאביט לשם. אני מניחה שזה הגיע ברגע שבו הייתי בשלה וחסונה מספיק כדי לפגוש את הרובד היותר עמוק של אותו עניין, שהתחלתי לקלף 10 שנים קודם לכן.
אז יש לך כעת הזדמנות לסיבוב נוסף. עמוק יותר, בוגר יותר, כזה שינקה שכבה עמוקה יותר, רדומה יותר, וכפי הנראה משמעותית.
אל תיבהלי מעוד סיבוב. הוא מבורך.
אל תכבי את עצמך ואת הרגשות שעולים. תני להם לדבר אלייך. גם אם הם מכאיבים. גם אם הם לא כאלה "גבוהים".
אם הכיוון הזה מדבר אלייך,
ואת רוצה להעביר אותו לרובד מעשי,
את יכולה לעבוד באופן חזרתי עם כמה שאלות (לשאול פעם ביום, כל תשובה שעולה היא לגיטימית, מה שחשוב כאן זה עצם המפגש עם השאלה ולא התשובה עצמה):
- האם אני מסכימה לפגוש רובד נוסף של הדפוס שאני רוצה לשחרר?
- האם אני מרגישה בשלה לפגוש אותו?
- האם אני מסכימה להכיר ברגשות שעולים בי?
- האם אני מסכימה לפגוש ברגשות הללו (מתוך הקשר של ניקוי ושחרור שלהם)?
- האם אני מסכימה לקבל את עצמי בשמחה ובאהבה בדיוק כפי שאני ברגע זה?
- האם אני מסכימה להכיר בעוצמה ובחוסן שלי?
- האם אני מסכימה להכיר בעבודה שעשיתי עד כה?
- האם אני מסכימה להביט על השכבה הנוספת שביכולתי לשחרר מתוכי?