בעלי התאהב באחרת

מין ומיניות באופן טבעי
שבע_יהלום*
הודעות: 740
הצטרפות: 22 נובמבר 2006, 20:55
דף אישי: הדף האישי של שבע_יהלום*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי שבע_יהלום* »

_-האם אני מסכימה לפגוש רובד נוסף של הדפוס שאני רוצה לשחרר?
  • האם אני מרגישה בשלה לפגוש אותו?
  • האם אני מסכימה להכיר ברגשות שעולים בי?
  • האם אני מסכימה לפגוש ברגשות הללו (מתוך הקשר של ניקוי ושחרור שלהם)?
  • האם אני מסכימה לקבל את עצמי בשמחה ובאהבה בדיוק כפי שאני ברגע זה?
  • האם אני מסכימה להכיר בעוצמה ובחוסן שלי?
  • האם אני מסכימה להכיר בעבודה שעשיתי עד כה?
  • האם אני מסכימה להביט על השכבה הנוספת שביכולתי לשחרר מתוכי?_
תודה.

אילו דברים מרחיבים ומעמיקים נכתבים בדף הזה. אילו נשים נבונות כותבות פה.

ובעיקר תודה ל האישה של הנדירה באומץ לבה.
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי אחת* »

הגעתי במקרה לדף הזה... ונשאבתי
הרגשתי שמצאתי את תאומת הנפש שלי. בחודשים האחרונים אני עוברת סיפור דומה מאוד. בעלי, אהובי, התאהב באישה שלומדת איתו אחת לשבוע
קראתי את הדברים יחד איתו אתמול בלילה
התובנות היו מדהימות
אנחנו כבר במקום הרבה יותר חזק, הולכים לטיפול, יש המון אהבה בינינו ומהתחלה הוא הבהיר לי שהוא אוהב אותי ובוחר בי אבל משהו בקשר שלנו כפי שאני חוויתי אותו עד לנקודה הזאת ומשהו בי גרם לי להתפרק לגמרי לנוכח הידיעה שהוא היה מסוגל לפתח רגשות לאחרת.
הרגשתי אתמול כאילו האישה של לקחה אותי יד ביד ועברתי איתה את חלק מהדרך שהיא עברה
אני לא יודעת אם את עדיין קוראת כאן, אבל אם כן אני רוצה לאמר תודה על השיתוף שבזמן שבאופן מוזר הוא גם האפל ביותר וגם המואר ביותר בחיי התחבר לתהליך שאנחנו עוברים וגרם לי להרגיש פחות לבד וגם קצת פחות משוגעת
האישה_של*
הודעות: 100
הצטרפות: 21 אפריל 2010, 01:22

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האישה_של* »

שלום אחת
אכן, ההני כאן
מאד משמח אותי שהגעת לדף הזה. חלק מהסיבה שהחלטתי לשתף כאן היה בהחלט בדיוק בשביל זה
להרגיש פחות לבד וגם קצת פחות משוגעת

ממשיכה להתמודד כל הזמן ואולי זה יהיה תמיד סוג של נורה אדומה שמכוונת אותי ומפקסת אותי על חוסר איזון והצורך של הנפש שלי להתקרב פנימה אצל עצמה.
האישה_של*
הודעות: 100
הצטרפות: 21 אפריל 2010, 01:22

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האישה_של* »

השאלה הזאת מכוונת לעירית, חני, צפריר... או לכל אחד אחר שיש לו עיצה טובה (-:

אני מרגישה שאנחנו (אני ובן זוגי) עשינו וממשיכים לעשות עבודה מאד מאד משמעותית ביחסים בינינו
אבל אני יכולה לראות איך אנחנו כבר שנים כל הזמן נוגעים בנקודה מאד מסויימת שבא הכל מתפוצץ שוב ושוב ושוב...

העניין הוא שנראה לי שאני היום יכולה לזהות את הנקודה הזאת משני הכיוונים מאד בבירור.
נדמה לי שאני מבינה על מה זה יושב לכל אחד מאיתנו
ובכל זאת אני חשה שאנחנו לא מצליחים לעבור את המכשול הזה יחד.
אני כל הזמן מרגישה בנקודה הזאת שאנחנו צריכים שם איזו עזרה מבחוץ, עין חיצונית שכמו תגשר בינינו ולכן אני מביאה כאן את המצב כמו שאני קוראת אותו (מקווה שלא אחטא לעמדה של בעלי) ואשמח לשמוע אם יש לכם עיצות פרקטיות של דרך שאפשר לדבר על הדברים.
עכשיו שאני כותבת את הדברים האילו נדמה לי שכבר שאלתי שאלה דומה בעבר אבל אני לא מוצאת את זה כרגע.

אני מנקודת מבטי חשה שבעלי מדבר אלי בצורה לא מכבדת, מזלזלת הרבה מהזמן, בעיקר שהוא עצבני ולא תמיד בהכרח קשור אלי אבל יוצא עלי.
הדיבור המזלזל הזה (הוא טוען שהוא לא מזלזל רק כועס או עצבני) מקפיץ אותי עד השמים ואני פשוט נאטמת כולי.
זה בדרך כלל מתחיל בזה שבפעם הראשונה אני מבליגה, אומרת לעצמי שזה עניין שלו, שהוא עצבני וזה לא אומר שאני צריכה להיפגע מזה או להתעצבן... מנסה להמשיך בשלי ולא לתת לזה להבעיר את האש הזאת בתוכי אבל זה בלתי נמנע.
זה מתחיל להתעצם בתוכי ונדמה שככל שזה מתגבר אצלי ככה הוא נעשה יותר ויותר עצבני ותוקפני כלפי.
וכשאני מבטא את הפגיעות שלי הוא משתגע וכועס ולא מבין למה הוא לא יכול להגיד לי שום דבר.
אומר שאני לא יכולה לקבל שום ביקורת...
או שהוא בכלל לא מבין על מה אני מדברת, הוא לא מרגיש שהוא דיבר אלי מזלזל בסך הכל אמר מה הוא חושב...

לפעמים זה יכול לעורר בתוך שנינו כזאת אש שאנחנו בוערים מכעס לגמרי לא פורפורציונלי.

אני חושבת שאצלי ברגע שהוא מבקר אותי או מדבר אלי בטון מאד מסוים כעוס ועצבני כזה זה מעורר אצלי את התחושה שאני לא בסדר, שאני לא ראויה שאני מטומטמת. כולי מתקוממת אני יכולה לשמוע את המשפטים בראש שלי - "מה הוא מדבר אלי ככה? הוא לא היה מעז לדבר עם אף אחד אחר ככה. אני לא צריכה לתת לו לדבר אלי ככה..."
אני מיד מרגישה חוסר ביטחון ולא רוצה שהוא יראה את זה כי זה נראה לי מאד לא מושך ואז אני נכנסת למלכודת בלתי אפשרית של עצמי ואז כועסת עליו שהוא הכניס אותי למלכודת הזאת...

והוא לדעתי מצדו מרגיש שהוא לא יכול להיות הוא עצמו כי אני מיד נפגעת או נסגרת. שהוא לא יכול להביע דעה או להגיד מה הוא חושב.
הוא מרגיש שאני מחפשת את הרע כל הזמן. רוצה בכח להיות עצבנית או להיפגע ולגרום לו להרגיש רגשי אשמה.
הוא גם אומר בעצמו שכשאני נכנסת לבורות חוסר הביטחון הרציניים שלי הוא באמת נהיה נורא מגעיל אלי.
כל דבר שאני עושה מעצבן אותו והוא לא רוצה להתייחס אלי ככה אבל הוא לא מצליח אחרת.
ואז לדעתי הוא מרגיש את אותו המעגל הסגור הזה שבו הוא כועס על עצמו ואז עלי ועל עצמי...

אני נזכרת שוב ושוב בשני זוגות הסבים שלי שעד הסוף תמיד חזרו על אותם הריבים שלהם יום יום כל חייהם.
שתי הסבתות כעסו על הדרך שבה בעליהן דיברו איתן תמיד ונאבקו על הזכות לקבל יחס מכבד.
ואני מרגישה שאנחנו חיים את אותו הסיפור.
לא בא לי בגיל 75 לשבת באוטו עם אותו הסיפור ולהתעצבן מאותם הדברים.
אני הייתי רוצה להצליח לשבור את המעגל הזה.

לא רוצה להתפשר. רוצה הכי טוב שאפשר בשבילי ובשביל שנינו יחד.

אשמח לכיוון כי נדמה לי שאנחנו מעט אולי מעט עיוורים במקום הזה.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אני מנקודת מבטי חשה שבעלי מדבר אלי בצורה לא מכבדת, מזלזלת הרבה מהזמן, בעיקר שהוא עצבני ולא תמיד בהכרח קשור אלי אבל יוצא עלי.
במקרה נפלתי לכאן כי כותרת הדף סיקרנה אותי.
אני הייתי כזה. לכן אני מבין את מה שכתבת.
לא רק שלא הרגשתי שאני עושה את זה, עוד היה נדמה לי שמרגיזים אותי. רק אחרי הרבה שנים הבנתי מה עשיתי ושאני בעצם עושה את זה לאנשים הקרובים לי ביותר. הייתי מדבר כך בעיקר, אל הורי ואל אשתי, בכל פעם שנגעו בנקודה רגישה, שהם אפילו לא ידעו ולא העלו על דעתם, וגם אני לא הייתי מודע לזה..
לא יודע אם אני תורם לך, אך האם הוא מדבר כך גם אל אחרים? האם את יכולה לאבחן מה מקפיץ אותו?
ממליץ לקרוא את וירג'יניה סטיר ושיטת טיפול שהיא פיתחה להתמודדות עם סכסוכים במשפחה. היא נוגעת במיוחד בזה, וב
להתעצבן מאותם הדברים.
אני הייתי רוצה להצליח לשבור את המעגל הזה.
קן_לציפור*
הודעות: 1109
הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי קן_לציפור* »

_אני חושבת שאצלי ברגע שהוא מבקר אותי או מדבר אלי בטון מאד מסוים כעוס ועצבני כזה זה מעורר אצלי את התחושה שאני לא בסדר, שאני לא ראויה שאני מטומטמת. כולי מתקוממת אני יכולה לשמוע את המשפטים בראש שלי - "מה הוא מדבר אלי ככה? הוא לא היה מעז לדבר עם אף אחד אחר ככה. אני לא צריכה לתת לו לדבר אלי ככה..."
אני מיד מרגישה חוסר ביטחון ולא רוצה שהוא יראה את זה כי זה נראה לי מאד לא מושך ואז אני נכנסת למלכודת בלתי אפשרית של עצמי ואז כועסת עליו שהוא הכניס אותי למלכודת הזאת..._

עולים לי כמה דברים:
  1. ברגע שעולה לך תגובה ראשונית לדבריו שמתפרשים אצלך כביקורת - את דבר ראשון מדכאת אותה, שמא תצאי 'לא מושכת', או שההתנהגות הזו תהיה לא מושכת.
  2. מאותו רגע, זה הולך לכיוון אחד - לפי הבנתך את הענין - לכיוון שלא מכבד את שניכם ומגיע לפיצוץ
  3. המקום בו את שבויה - של מה נראה אטרקטיבי ומה לא - מביא אותך ממילא לחשוב בצורה 'קורבנית' שהוא הכניס אותך למלכודת.
זה מה שנקרא: One way ticket.
תחשבי מה היה קורה אילו, ברגע שהוא אומר לך משהו שמתפרש אצלך כביקורת/זלזול וכו', היית (מתוך הנושא הזה ששניכם מכירים) אומרת לו בפשטות:
קשה לי להתייחס למה שאמרת בדרך שניסחת את המשפט האחרון. אתה יכול למצוא נוסח אחר?

אם אתם עושים עבודה טובה יחד, ההערה הזו, אמורה להזכיר לו את הרגישויות שלך - שחשוב לשניכם לכבד אותן.
במצב היום - שניכם לא מכבדים את הרגישויות שלך, ולא עושים דבר בנידון עד שזה עובר את הגבול.
זה מזכיר לי קצת את תחילת הדף שלך, אבל בשינוי אדרת... המהות של הדברים נקראת לי דומה.
פלוניתית*
הודעות: 173
הצטרפות: 19 מרץ 2002, 12:51

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי פלוניתית* »

והוא לדעתי מצדו מרגיש שהוא לא יכול להיות הוא עצמו כי אני מיד נפגעת או נסגרת. שהוא לא יכול להביע דעה או להגיד מה הוא חושב.

יקרה, יש כאן שני דברים שונים , להביע דעה ולומר מה הוא חושב זה לגיטימי לחלוטין - כמובן גם את מרגישה כך ומסכימה עם זה.
אבל לדבר בטון מזלזל זה דבר אחר לגמרי . זה בוודאי לא לגיטימי - ופוגע מאד כמו שאת חשה בעצמך.
את זה חשוב מאד שהוא יבין. יבין שזה בסדר גמור מצידך שיביע דעתו.
לא בסדר ב כ ל ל לדבר בצורה מזלזלת . שיהיה לך קל. כל טוב,
האישה_של*
הודעות: 100
הצטרפות: 21 אפריל 2010, 01:22

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האישה_של* »

טוב, לפני שאנחנו ממשיכות,
ברור ש
לא בסדר ב כ ל ל לדבר בצורה מזלזלת
העניין הוא שכל אחד מאיתנו מרגיש פגוע מצידו הוא (הוא טוען שאני ב"נחמדות" שלי לא פחות מזלזלת הרבה פעמים ואני לא אתווכח עם זה)

אני מחפשת להגיע למהות יותר עמוקה של העניין
אני לא יכולה להציג כאן את מה שהוא חש, אני יודעת שהוא חש שלו נגרם אוול לא פחות ממה שאני מרגישה.
אני אדייק ואסביר שהייתי רוצה למצוא לנו דרך שאפשר לדבר האחד עם השני מבלי שמיד ידלקו אצלינו להבות הכעס והפגיעות.
הייתי רוצה ללמוד איך לתקשר דווקא במקומות הכי קשים
במקומות שברור שאנחנו נוגעים בנושאים עתיקים אולי מהילדות או אחורה בכלל, אולי משהו תרבותי עתיק יומין...
אני לא צריכה שמישהו יגיד לי שאני צודקת.

אני יודעת שאנחנו שוב נוגעים כמו שקן לציפור כתבה בתחושה שאני לא ראויה... אני יודעת שזה יושב שם בתחתית
וזה ב"טיפול" יומיומי...

העניין הוא שיש לנו ימים של כזה רך הדדי ביחד
הקשבה, אהבה, הבנה.
אני לגמרי פתוחה, ונינוחה עם עצמי ואיתו... אנחנו צוחקים, מדברים. תחושה מדהימה של תואם מושלם.
ואז זה מתהפך עלינו ואנחנו שוב בתחושה של יריבות ועצבות ומתח.
קן_לציפור*
הודעות: 1109
הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי קן_לציפור* »

ואולי זה פשוט השאיפה והנשיפה של הזוגיות שלכם?...
(לא שזה מצדיק משו כמובן)
האישה_של*
הודעות: 100
הצטרפות: 21 אפריל 2010, 01:22

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האישה_של* »

ואולי זה פשוט השאיפה והנשיפה של הזוגיות שלכם?...
כן, אני גם שואלת את עצמי את השאלה הזאת לפעמים אבל מרגיש לי שהתגובות שלנו הן קיצוניות מידי ביחס לנסיבות.
וזה שאנחנו חוזרים לאותה נקודה שוב ושוב על בסיס יומיומי לרב... זה מתיש ומתסכל לפעמים.
ופשוט נמאס גם.
אנחנו שני אנשים בוגרים ולרב די מפוקחים ונבונים (נדמה לי, בדרך כלל :-P (-:) אבל כאן אנחנו הופכים לדעתי ממש לאינפנטילים, בקושי רב מצליחים לראות את הזולת ואולי גם כל אחד את עצמו.
לא יודעת, אולי זה בכלל לא נושא שאפשר לעבוד עליו כאן דרך האינטרנט. אולי זה מצריך עבודה הרבה יותר אינטימית ואישית עם הנפשות הפועלות.
אני מרגישה שקשה לי בכלל לבטא בצורה מלאה ומדוייקת את מה שאני מנסה להעביר כאן.
עירית_לוי
הודעות: 4246
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי עירית_לוי »

שלום לך :-)

אני אתחיל מהעצה הכי פרקטית שיש לי למצבים כאלה,
והיא - לפני שאת (הוא הוא) מגיבים לעצור ולקחת נשימה ארוכה ועמוקה.

זה משהו שצריך להתרגל אליו וזה יכול לקחת קצת זמן.
לכאורה זה אקט טכני פשוט. למעשה, נשימה כזאת משפיעה מיידית על מצב ההוויה שלך - היא מעבירה אותך ממצב אוטומטי למצב נוכח:
מול התגובה של בעלך את "נזרקת" למצב אוטמטי, את "נזרקת" לחוויה מכאיבה שקיימת בתוכך, וזהו. את כבר לא מגיבה עניינית. את עסוקה כל כולך בהישרדות רגשית.
נשימה כזאת היא אקט פיזי שמשפיע על ההוויה שלך והיא יכולה להוציא אותך מאוד מהר מתוך החוויה.

זה כמו כפתור חירום יעיל שמוביל אותך מהגוף אל הנפש. את לוחצת על הכפתור בגוף, והנפש מגיבה.

זה ברמה המיידית, כמו עזרה ראשונה בזמן אמת.
וזה כלי יעיל לחיים בכלל באינטראקציות עם בני אדם.
תראי אם זה יכול להיות שימושי לך.
.
.

ברובד העמוק יותר,
נראה לי שמה שיוכל לעזור לכם זו עבודה משותפת-אבל-מפוצלת.
כלומר עבודה שבה לא תעבדו על הזוגיות, אלא כל אחד יעבוד על עצמו.

נדמה לי (ותבדקי אם זה נכון לכם) שמה שקרה לכם הוא שנפלתם לבור שבו כל אחד מכם עושה עבודה על עצמו אבל מצפה בסתר ליבו (או לא בסתר) שהאחר הוא זה שיעשה את השינוי המשמעותי.
וזה הרי מלכוד: לצפות שהישועה תבוא מבחוץ. במיוחד אם שני הצדדים מצפים לכך.
זה משהו אוטומטי ואנושי שקורה לכולנו כאשר עולה בנו קושי ונמצא לפנינו אדם נוסף. יש ציפיייה, מודעת או לא מודעת, שהאחר יעשה את השינוי.
בייחוד אם מדובר בשינוי עמוק ובסיסי שמנגנוני ההגנה מתנגדים לו ומערימים עליו קשיים. במצב כזה מנגנון הציפייה הזה מתעצם עוד יותר.

נראה לי שמה שיכול לעזור זה אם כל אחד מכם יקח על עצמו את השינוי של עצמו, כאילו, רק כאילו, האחר אינו קיים והוא לא פונקציה במשוואה של השינוי.
מה דעתך?


(())
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי חני_בונה* »

אנסה לעזור במה שאני יכולה. אם זה מדבר אלייך צרי איתי קשר במייל. יש לי הצעה אליכם.

אני אדייק ואסביר שהייתי רוצה למצוא לנו דרך שאפשר לדבר האחד עם השני מבלי שמיד ידלקו אצלינו להבות הכעס והפגיעות.
בהיר וברור.

הדבר הראשון בהקשר ל הייתי רוצה ללמוד איך לתקשר דווקא במקומות הכי קשים הוא לא להתייחס לדברים בזמן אמת. אלא למצוא זמן ולהתייחס אליהם בזמן זה. ואם בכל זאת מתייחסים בזמן אמת למצוא זמן שקט אחר ולהתחיל מהתחלה. ממש לומר: "אני רוצה להתחיל מחדש כאילו שהויכוח הקודם או השיחה האחרונה לא התקיימו"

בין בני הזוג בדרך כלל האשה מתייחסת יותר אל המילים היא יותר מילולית והגבר בדרך כלל יגיב לטונציה של המילים, למנגינה שלהם. (האיש שלי הסביר לי את זה בכך שבתפקיד המסורתי של הגבר כצייד החושים שלו היו צריכים להיות מאד מפותחים)
כשאני מבטאה את הפגיעות שלי הוא משתגע וכועס ולא מבין למה הוא לא יכול להגיד לי שום דבר. אומר שאני לא יכולה לקבל שום ביקורת_ קשה לו לשמוע. הוא מגיב לתדר של הקושי שאת באה ממנו לא אל המילים. ואילו את מגיבה אל המילים שלו. וזה מה שיוצר את הנתק ביניכם. זה גם מה שיכול להסביר את _הוא גם אומר בעצמו שכשאני נכנסת לבורות חוסר הביטחון שלי הוא באמת נהיה נורא מגעיל אלי

לגבי הוא טוען שאני ב"נחמדות" שלי לא פחות מזלזלת הרבה פעמים מה שעובר אלי מזה היא אנרגיה של הסתכלות עליו שהיא לא בגובה עיניים קצת כמו שמסתכלים על ילדים.

ועוד דבר: לגבי ואז זה מתהפך אף פעם זה לא מתהפך בבת אחת. יש משהו שמוביל לשם וחשוב לזהות אותו.

זה לגבייך. לגביו אכתוב בהמשך.

תודה ואהבה
קן_לציפור*
הודעות: 1109
הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי קן_לציפור* »

לא יודעת, אולי זה בכלל לא נושא שאפשר לעבוד עליו כאן דרך האינטרנט. אולי זה מצריך עבודה הרבה יותר אינטימית ואישית עם הנפשות הפועלות.
אני גם חושבת כך. אני בעד עבודה עם בן אדם שלישי שעובד בשיטת אימגו, או/גם בתקשורת לא אלימה

שתי השיטות מאד יעילות בדיוק לזה, ופותחות מאד את הלב
קן_לציפור*
הודעות: 1109
הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי קן_לציפור* »

נראה לי שמה שיכול לעזור זה אם כל אחד מכם יקח על עצמו את השינוי של עצמו, כאילו, רק כאילו, האחר אינו קיים והוא לא פונקציה במשוואה של השינוי.

עירית, מנסיוני - כשזה רק עבודה על עצמינו, לא תמיד יש לנו מספיק מוטיבציה לשינוי. דווקא הזוגיות, העבודה הזוגית, לשמוע את הפגיעות של השני - וללמוד לפתוח את הלב אליה - היא זו שנותנת מוטיבציה. היא זו שעוזרת ברגעים הכי קשים להבין מה באמת - בעומק - עובר על השני...
עירית_לוי
הודעות: 4246
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי עירית_לוי »

אני מסכימה. אני מאמינה בשילוב של עבודה משותפת ועבודה פרטנית.
מהתיאור של האישה של הרגשתי שאולי מה שיסייע להם כעת לשחרר את התקיעות זה לשים את הפוקוס על השינוי העצמי. לא במקום משהו משותף. בנוסף.
הרבה פעמים כאשר עושים תהליך משותף, כל אחד מחכה (לא תמיד באופן מוצהר או מודע) שהצד השני יביא את הגאולה. וזה, כאמור, עלול לקבע במקום ולעצור את השינוי במשך זמן רב.
לא תמיד זה מה שחוסם.
שווה לבדוק אם כאן כן. אולי.
האישה_של*
הודעות: 100
הצטרפות: 21 אפריל 2010, 01:22

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האישה_של* »

_אני אתחיל מהעצה הכי פרקטית שיש לי למצבים כאלה,
והיא - לפני שאת (הוא הוא) מגיבים לעצור ולקחת נשימה ארוכה ועמוקה._
אז קודם כל תודה על התיזכורת. דבר שאני יודעת אבל מעט מאד מייסמת ונראה לי שיכול להיות פרקטי מאד.
אנחנו הרי טובים מאד בשיחות אבל רק אחרי שנרגע הכעס והכאב, אז אולי אם אצליח לא להיכנס איתו לחזית אש אלימה כל כך ארגיש הרבה פחות תשישות ותיסכול.

_נראה לי שמה שיוכל לעזור לכם זו עבודה משותפת-אבל-מפוצלת.
כלומר עבודה שבה לא תעבדו על הזוגיות, אלא כל אחד יעבוד על עצמו._
זהו, שמרגיש לי שעשינו המון עבודה עצמית בשנה האחרונה ועד שאני לא פוגשת בנקודה הזאת מולו תמיד נדמה לי שאני כבר לא שם לכן חשבתי שדווקא חשוב כן לעשות איזו עבודה יחד איתו. חוץ מזה שיש בי רצון לעבוד על הדברים יחד איתו, מרגיש לי שזה חשוב לנו, שזה יוסיף לתרום לזוגיות ולקירבה שלנו.

יש משהו שהשתנה ביחסים שלנו מאז הסיפור הזה.
יש מקום מסויים שעכשיו (או לא פתאום אולי תמיד היה שם ואני לא שמתי לב לזה) שמור כל אחד לעצמו.
אם קודם חרטנו על דיגלינו את אידיאל הפתיחות והשיתוף הטוטאליים לגבי הכל אז היום יש דברים שאנחנו בוחרים בצורה מודעת לא לשתף בהם האחד את השני.
האמת היא שזה מרגיש לי נכון לשנינו במקום שאנחנו נמצאים בו כרגע.
נכון לנו שלכל אחד יהיה גם עולם משל עצמו פרטי.
להבין שזה בסדר לקח לי זמן אבל היום מרגיש לי שזה נכון עבור שנינו.
מרגיש לי סוג של שלב ביחסים שלנו.
באופן מסויים זה שומר על הזוגיות שלנו ומאפשר לכל אחד להבשיל בקצב שלו חזרה אל הקירבה וההתמסרות.
זה דורש איזו אמונה.
כמו הסיפור הזה על הילדה שטמנה זרע באדמה ובגלל שכל הזמן הציצה בו היא לא איפשרה לו להתפתח.

בקיצור יש מקומות נפרדים ויש מקומות שמתאימים לביחד להרגשתי וזה אחד מהם.

יחד עם זאת לא נראה לי שאנחנו נלך לטיפול זוגי בשלב הזה והייתי רוצה לראות אם אנחנו מצליחים לעבוד על זה גם בלי לראות מטפל.
עשינו באמת עבודה רצינית עד עכשיו ואולי דווקא בגלל זה הנושא הזה עכשיו מקבל אור זרקורים.
בגלל שהרבה דברים התנקו מעל פני השטח מתגלים עכשיו רבדים נוספים בצורה מובהקת ונקייה בלי שאר הרעש מסביב.

_נדמה לי (ותבדקי אם זה נכון לכם) שמה שקרה לכם הוא שנפלתם לבור שבו כל אחד מכם עושה עבודה על עצמו אבל מצפה בסתר ליבו (או לא בסתר) שהאחר הוא זה שיעשה את השינוי
המשמעותי._
האמת היא שמה שעלה לי מיד זה ש הוא מצפה ממני להשתנות... זה בטח הדדי אבל קשה לי לראות את זה.

נראה לי שמה שיכול לעזור זה אם כל אחד מכם יקח על עצמו את השינוי של עצמו, כאילו, רק כאילו, האחר אינו קיים והוא לא פונקציה במשוואה של השינוי.
מרגישה שזה מה שעשיתי שנים דרך העבודה של ביירון קייטי.
בטוחה שיש תמיד עוד לעשות, זה נצחי הרי...

הדבר הראשון בהקשר ל הייתי רוצה ללמוד איך לתקשר דווקא במקומות הכי קשים הוא לא להתייחס לדברים בזמן אמת
כן, שוב תודה.

ועוד דבר: לגבי ואז זה מתהפך אף פעם זה לא מתהפך בבת אחת. יש משהו שמוביל לשם וחשוב לזהות אותו.
כן, האמת היא שזה בדיוק מה שאני מנסה להבין.
כלומר נדמה לי שאני מזהה את הדפוסים (שלי לפחות) את דפוס הקורבן המוכר שלי.
יותר נח ומוכר לי לצאת מתוך תחושת הקורבן בכל סיטואציה...
עובדת על זה כבר שנים.
ובכל זאת רוצה לברר אם תוך כדי העבודה העצמית הזאת אפשר במקביל לעבוד ביחד כדי שהאווירה בבית למשל תהיה יותר נעימה.

אני גם חושבת כך. אני בעד עבודה עם בן אדם שלישי שעובד בשיטת אימגו, או/גם בתקשורת לא אלימה
לא יקרה בזמן הקרוב.

_דווקא הזוגיות, העבודה הזוגית, לשמוע את הפגיעות של השני - וללמוד לפתוח את הלב אליה - היא זו שנותנת מוטיבציה. היא זו שעוזרת ברגעים הכי קשים להבין מה באמת - בעומק - עובר
על השני..._
כן, כך אני מרגישה.
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי פלונית* »

_אין פשוט מכך ועדיין מתוך הרגילה חוזרת הנפש את החסר, אל רגשות האשם והבושה, אל דאגותיה וסבלותיה.
אז, למדה להודות על אלה, שכן עונג גדול בצדם.

אט אט למדה הנפש להפריד את מה שיש, לאהוב את מה שיש. לקבל את נסיבות חייה ולברך עליהן.

משיכת הטוב אם כך היא התמקדות בטוב, בטוב יותר ובמצוין.

זה לא רק אפשרי, זה אותו מקום בו בילדותה, בו חוותה הנפש אינסוף רגעי אושר, בהם הוויתה ספונה באחדות, וקול צחוקה המתגלגל, מרנין כל לב._

קראתי עכשיו את כל הדף - יש בו הרבה נקודות למחשבה ... מכל הדברים, הזדהיתי מאוד עם דבריו של צפריר בקשר לנטייה הנפש שלנו להתמקד במה שאין...זה הכי קל ונוח. וגם אם לומדים להתמקד ביש, עדיין עם הזמן הנפש ה"סוררת" מנסה לחזור למקום הבטוח והנוח של האין.. חשבתי שזה קורה רק לי, מסתבר שלא..
בכל מקרה, ציטטתי את הקטע (כמו שאמרתי, קראתי את כל הדף בבת אחת ויש אולי דברים שקראת בעבר אך קצת נשכחו...)
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי חני_בונה* »

_ועוד דבר: לגבי ואז זה מתהפך אף פעם זה לא מתהפך בבת אחת. יש משהו שמוביל לשם וחשוב לזהות אותו.
כן, האמת היא שזה בדיוק מה שאני מנסה להבין.
כלומר נדמה לי שאני מזהה את הדפוסים (שלי לפחות) את דפוס הקורבן המוכר שלי. ובכל זאת רוצה לברר אם תוך כדי העבודה העצמית הזאת אפשר במקביל לעבוד ביחד כדי שהאווירה בבית למשל תהיה יותר נעימה._
בעיני מה שחשוב לזהות כאן הוא "מה שלומי ביחס לעצמי" ובהמשך לבדוק גם מה שלום בן הזוג. בדרך כלל זה מתהפך כאשר אחד מבן הזוג לא בנוכחות והשני "מצטרף" אליו שם. הזיהו אם הוא ניתן מתחיל במקום של ההתקרבות אל הגבול. הגבול של עצמי. זה אנושי לעבור אותו יחד עם זה אם אנחנו עם עצמנו כאשר אנו עוברים אותו אז אף פעם לא נהיה לבד.
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

_העניין הוא שיש לנו ימים של כזה רך הדדי ביחד
הקשבה, אהבה, הבנה.
אני לגמרי פתוחה, ונינוחה עם עצמי ואיתו... אנחנו צוחקים, מדברים. תחושה מדהימה של תואם מושלם.
ואז זה מתהפך עלינו ואנחנו שוב בתחושה של יריבות ועצבות ומתח._
אצלי התנודות האלה קשורות די במובהק למחזור החודשי.

דווקא הזוגיות, העבודה הזוגית, לשמוע את הפגיעות של השני - וללמוד לפתוח את הלב אליה - היא זו שנותנת מוטיבציה. היא זו שעוזרת ברגעים הכי קשים להבין מה באמת - בעומק - עובר על השני..
גם אצלנו. העבודה הזוגית עושה דברים מדהימים שעבודה לבד לא יכולה לעשות.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

אשה יקרה,

המחשבות עלייך מלוות אותי במהלך היום, תוהה אילו מילים יוכלו לעזור ומחליטה לשתף אותך במה שמרגיש לי ככה בבטן שאולי אולי יכול להאיר ואולי ממילא את כבר יודעת ובכל זאת אזכיר -

קודם כל, אני יכולה להעיד על עצמי וגם על לא מעט חברות שלי שכולנו עוברים עליות וירידות בזוגיות, משברים כאלה ואחרים. אפשר לנשום. אנחנו בסדר.

חוצמזה, אני מגלה שאצלי לפחות בדפוס הקורבן יש גם מין טקסט כזה שכאילו מוסיף כתוביות לכל החוויה ועוד לוח שלי באוזן (נניח כשמישהו כמו בעלי או אמא שלי או הילדים מדבר אליי בצורה לא מכבדת): "תראי, תראי, איזה סמרטוט את שנותנת שככה ידברו אליה" - והקול הזה, עוד הרבה יותר ממה שנאמר הוא כמו סדין אדום שמתנפנף לי מול העיניים ומנסה בכוח לגרור אותי לדפוסים פרימיטיביים-אוטומאטים שאני עמלה כל-כך ורוצה כל-כך לצאת מהם. לפעמים (כמו היום למשל) אני מוצאת את עצמי מדברת בקול אל הקול הזה ואומרת לא: "נכון, אני אמא סמרטוטית, יופי לך ? " או כל מיני כאלה. ואחרי שאני מצליחה לראות את הרעש הזה ואיך הוא מנסה בכח לגרור אותי להתפלשות בבוץ, ככה לפעמים, אני מצליחה להזיז אותו הצידה ולחזור לבחור בעצמי ובטוב שבי (ושרה לעצמי כמו מנטרה: "בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב ... "ומשם להסתכל על הכל באור קצת אחר, יותר מאוורר ונקי. ואז, במקום לקחת על עצמי את איך שמישהו אחר מדבר אני יכולה להשאיר את זה אצלו ולראות שזה לגמרי שלו . ופתאם אפשר קצת להניח להכל ולא חייבים למצוא פתרון או לעשות משהו במאמץ עצום לשנות...

(()) אוהבת אותך {@ {@ {@
האישה_של*
הודעות: 100
הצטרפות: 21 אפריל 2010, 01:22

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האישה_של* »

מחשבות והירהורים
לפני כמה ימים הקטנה (עוד לא בת שנתיים) ראתה אותי ואת בעלי מתחבקים ונתנה כזאת סצינת קנאה היסטרית.
משכה אותי ממנו, בכתה, צווחה "אמא שלי, אמא שלי...!"
אז מה זה?
זאת אותה קנאה שאנחנו חשים גם כמבוגרים?
ואושו שאומר שהקנאה ותחושת הבעלות הן הרסניות...
כן זה נכון, אני יודעת את זה, אני חווה כיצד הקנאה היא הורסנית אבל אני שואלת את עצמי האם יכול להיות אדם באמת ללא הרגש הזה?
או שמה אנחנו כמבוגרים אמורים להתעלות מעל זה?
או שאני אמורה לקבל את זה, כמו שהקטנה שלי מקבלת את זה, לא חושבת לרגע להסתיר את הקנאה שלה, נותנת לה את מלוא הביטוי...
אולי אם הייתי נותנת לזה את מלוא הביטוי וזכות הקיום, אולי אז זה לא היה הרסני...?
סתם, חושבת בקול רם כאן איתכם.
אני דווקא בימים טובים עם עצמי אבל יודעת שעדיין הדרך ארוכה... המסע ממשיך ואמשיך לפגוש את הקנאה בסיבוב שוב ושוב...

מה התפקיד של הקנאה בחיי/בחיינו?
עירית_לוי
הודעות: 4246
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי עירית_לוי »

_או שאני אמורה לקבל את זה, כמו שהקטנה שלי מקבלת את זה, לא חושבת לרגע להסתיר את הקנאה שלה, נותנת לה את מלוא הביטוי...
אולי אם הייתי נותנת לזה את מלוא הביטוי וזכות הקיום, אולי אז זה לא היה הרסני...?_
אני מאמינה שזה אכן כך,
כלומר שהמפתח הוא ב-לתת מקום לכל הפנים שלנו.
אנחנו לא מושלמים, אבל אנחנו כן יכולים להיות שלמים עם מי שאנחנו. שלמים עם האנושית, עם אי המושלמות, עם הרב גוניות, עם כל צבעי הקשת שלנו.

לגבי הקנאה, כמו לגבי כל רגש שלילי אחר - נקודת המוצא שלי היא שהוא טבעי ואנושי. שזה חלק מלהיות בנאדם. בנאדם חי וקיים בגוף.
אני כמובן לא חושבת שצריך להעצים אותו - אבל בהחלט מאמינה שצריך לתת מקום ולגיטימציה כרגש שקיים בתוכנו בתוך מכלול כל הרגשות.
לא להתנגד לו, לא לשנוא אותו, לא לחשוש מפניו, ולא פחות חשוב - לא להתנגד לעצמנו ולא לשנוא אותנו בגלל שאנחנו פוגשים קנאה בתוכנו.

אני מאמינה שאם זו נקודת המוצא שלנו, אז הרבה הרבה יותר קל לעדן את רגש הקנאה, והרבה יותר קל לשחרר את הטריגרים שמציפים את הרגש הזה. בדרך כלל מדובר בפחדים ובכאבים ישנים.
ההתנגדות היא גם לא יעילה וגם מעוורת את עינינו מלראות מה יש שם ברקע. מה קיים מאחוריה. מהו אותו משקע ישן שיושב שם. ההתנגדות ואי הקבלה שלה חוסמות את הגישה לשם.

אם אכן קיימת הרסנות, היא לא תשתנה ולא תתעדן מתוך התנגדות ורתיעה מרגש הקנאה. להיפך.
כרגיל - "מדיניות יד רכה" כלפי עצמו, ולא "יד קשה".

קבלה של הקנאה כאנושית - ורק לאחר מכן נחישות להשתחרר ממנה. זהו סדר הדברים הנכון והיעיל בעיני.
קן_לציפור*
הודעות: 1109
הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי קן_לציפור* »

הייתי בדרך להגיב אבל עירית פשוט מנסחת את הדברים כל כך בהיר וטוב, שאין לי כמעט מה להוסיף.
הייתי מצטטת הכל.

הדבר הקטן היחיד שאוסיף הוא שאני רואה מסביבי (ואני בעצמי הייתי פעם שם) שאנשים שקשורים לרוחניות יודעים לעשות מעקפים רוחניים. שזה אומר, לא להרגיש רגש מסויים - גם אם הוא הכי אנושי בעולם - כי זה לא רוחני.
בעיניי, ללמוד לחיות עם מגוון הרגשות שלנו, המחשבות שלנו עם האנושיות שלנו, זה חלק נכבד מהמסע הרוחני.
האשה_של*
הודעות: 1
הצטרפות: 07 מאי 2011, 20:54

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האשה_של* »

זה פשוט מעניין כמה הקנאה היא עזה אצל ילדים מסויימים
וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים עד כמה זה רגש שלילי ואנחנו מתחילים להתבייש בו ולנסות להסתיר אותו מעיני אחרים ומעיני עצמינו...
כמו כן בעניין רגש הכעס, אבל איכשהו הקנאה מצטיירת כרגש הרבה יותר מביש.

אם כמבוגרים היינו יודעים להתמודד עם שלל הרגשות הללו היינו יכולים לאפשר לילדים שלנו לחוות אותם נקי ואולי הם היו גדלים ללא המטען הנוסף לסחוב על גבם.
קן_לציפור*
הודעות: 1109
הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי קן_לציפור* »

_כמו כן בעניין רגש הכעס, אבל איכשהו הקנאה מצטיירת כרגש הרבה יותר מביש.
נכון. באמת יש רגשות שמעלים בנו בושה. שלא לדבר על בושה שמעלה בנו בושה... :-)

אם כמבוגרים היינו יודעים להתמודד עם שלל הרגשות הללו היינו יכולים לאפשר לילדים שלנו לחוות אותם נקי ואולי הם היו גדלים ללא המטען הנוסף לסחוב על גבם._
ממש. ממש. ממש.
או לפחות אנו כהורים יכולים לתת להם דוגמא אישית איך לחוות את שלל הרגשות בלי הרבה ביקורת. מאיתנו הם לומדים הכי טוב איך להתייחס לעצמם.
האישה_של*
הודעות: 100
הצטרפות: 21 אפריל 2010, 01:22

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי האישה_של* »

ראיתי שביקשו עידכון בדף של נשוי אך חושב על אחרת אז חשבתי לעדכן בעצמי.
עם הזמן שעובר אני מרגישה מרכז חזק שהולך ונבנה בתוכי.
אני עושה יוצרת ונהנית מהחיים כמו שלא חוויתי אותם במשך הרבה שנים.
אני רואה איך ההתעוררות הזאת שלי גם מזינה את היחסים שלנו וממשיכה לקרב בינינו.
יודעת היום שאין לי מה להפסיד והידיעה הזאת מנחה אותי חזק רב הזמן ומאפשרת לי לחצות את הגבולות של עצמי.
מעניין אותי כמה שנים היה לוקח לי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום עם עצמי אילולי הסיפור הזה, המסע המרוכז שעברתי.
שוב ושוב אני מרגישה כמה הודייה יש לי על מה שעברנו, על זה שבן זוגי התאהב בעוד אישה.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

מצטרפת אל עירית איזה יופי ומאחלת לך עוד הרבה הרבה טוב {@ (())
נמרה_יפה*
הודעות: 46
הצטרפות: 03 יוני 2011, 00:43

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי נמרה_יפה* »

אני רוצה להוסיף זווית ראיה אחרת לדף היפה הזה.
לפני כעשר שנים היתה לי מערכת יחסים עם גבר נשוי. נפגשנו במסגרת קורס משותף, ואחרי כמה חודשי היכרות, כשנהיינו חברים טובים, הגיע שלב של התאהבות. אישתו ידעה. כל הזמן. גם כשהיחסים עברו לפסים פיסיים. בשלב מסוים, כשגיליתי שאני מאוהבת בו וזה לא משהו שיחלוף, וגם היא מצידה הבינה שמדובר במשהו משמעותי, שתינו יחד הצבנו לו אולטימטום. והוא בחר להישאר איתה.
הרומן שלנו יצר משבר גדול בזוגיות שלהם, אבל הם שרדו אותו. הם לא רק חיים ביחד ומגדלים משפחה לתפארת, היום הם גם מנהלים עסק משותף. נראה שמה שהיה בינינו שימש אותם לצמיחה משותפת. עם זאת, אני יודעת שהם מנהלים יחסים של פוליאמוריה (מקווה שאייתתי נכון) לפחות מצידו, כך שהיתה גם תובנה שהם לא יכולים רק להיות אחד עם השני.
אני הייתי תקועה עליו במשך הרבה שנים, אבל בסוף זה עבר והתחתנתי (בימים אלה אני מתגרשת - אבל זה כבר לא קשור אליו). לאחרונה חזרנו להיות בקשר והסתבר לי שאני חיה אצלו בצורה מאוד מוחשית וחזקה. אני כבר שיחררתי, והוא עדיין שם, עם הזכרונות מאותו קשר קצר ואינטנסיבי שנגדע בשלב הכי חי ובועט. התכוונו להיפגש, אבל כשראיתי את הפער הרגשי שיש בינינו, החלטתי שעדיף שלא. המחשבה על להיות איתו ולראות אותו מסתכל עלי מלא אהבה ולא להיות מסוגלת להחזיר - זה יותר מדי. בעקבות זאת, הוא בחר לנתק את הקשר בינינו באופן מוחלט.
אני לא בטוחה ב - 100%, אבל אני חושבת שהוא משתף את אישתו גם ברגשות שעלו בו כלפי עכשיו. היא פשוט החברה הכי טובה שלו.
אולי הסיפור הזה יכול להאיר איזו נקודה עבור אלה מכם שמנהלים מערכות יחסים ארוכות וטובות, ומצד שני מוצאים את עצמם כמהים גם להתאהבות ולריגוש.
פלוני*
הודעות: 615
הצטרפות: 14 נובמבר 2001, 21:52

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי פלוני* »

האשה של, האם דיברת עם האחרת מאז הגילוי? מה היא בעצם היתה יכולה לעשות עבורך (חוץ מלמות) ?
אנונימה*
הודעות: 13
הצטרפות: 31 אוקטובר 2008, 23:21

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי אנונימה* »

טוב.
ברוכה הבאה למועדון

כך חשבתי לעצמי אחרי שגיליתי שבעלי היקר צופה בסרטים מעוררים מינית.
מכבסת המילים הזו עוזרת לי להתמודד.

הוא צופה בתדירות די גבוהה. לא כל יום אבל כנראה בין פעם לשלוש בשבוע.

מה לחשוב על זה מה להרגיש על זה?
לא יודעת מה אני מרגישה. מבולבלת.כן כועסת לא נבגדת כן נבגדת לא כועסת

הוא יודע שזה פוגע, מעוניין להפסיק, אבל לא מפסיק. או לא מצליח להפסיק.

מה אתן חושבות?
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

יש כאן דף שלם שמדבר על זה והוא נקרא האם ישנם גברים שלא צופים בפורנו
מקוה שהוא יענה לך על כמה שאלות.. בהצלחה!
צוויליך*
הודעות: 2438
הצטרפות: 12 מרץ 2005, 20:35

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי צוויליך* »

מעוניין להפסיק, אבל לא מפסיק.
כניראה שלא מספיק מעונין. אולי את מעונינת שהוא יפסיק יותר ממנו, ופה שורש ההבדל בין הצהרות למעשים...
אכן האם ישנם גברים שלא צופים בפורנו

צוויל
שירה*
הודעות: 718
הצטרפות: 16 יולי 2001, 22:53

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי שירה* »

ואוו
איזה דף מדהים
אישה של את פשוט מדהימה בדרך שעברת
ולקחתי מזה כל כך המון
בלי שום קשר לטיב הדבר עצמו (בעל שמתאהב באחרת, שאני לא במצב הזה כרגע, וגם לא הייתי מתייחסת לזה כמו שאת התייחסת, אני אישית אין לי בעיה עם הגבולות שלי בנושא הזה.) ובכלל לא הנושא הזה הוא זה שמעסיק אותי,אבל העבודה שעשית עם עצמך,על לשים את עצמך במרכז ולראות אותך ומה 'את' רוצה. זה מדהים. ואני לוקחת מזה לעצמי, לומדת.המון. וזה נכון במקום המשפחתי בהרבה מאוד מצבים, ממש לא רק במצב שלך - זה מה שאני מנסה לומר.
וזה קשה, ולא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את הדרך הזו אל עצמי עכשיו, אבל הסבת את תשומת לבי לדבר שאני עוד אחשוב עליו הרבה (עוד אבן במבנה האישי שלי שלאט לאט מתקדם). ואין לי ספק שאחרי שעוברים את הדרך הזו יש חוזק פנימי יותר.
תודה
יוסי*
הודעות: 49
הצטרפות: 25 אוגוסט 2002, 21:34

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי יוסי* »

גבר שבוגד אשתו גם בוגדת
הצרפתיה*
הודעות: 1
הצטרפות: 24 מרץ 2016, 18:09

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי הצרפתיה* »

הצרפתיה כי אני ישראלית שגרה בצרפת. קראתי את כל הבלוג מ2010 ושמחתי מאוד לקרוא שאתם עדיין ביחד זה נותן לי אור במנהרה השחורה שלי הסיפור שלנו כלכך דומה מבחינת הרגשות שלך והכאב העצום שנראה כאילו אני רשמתי אותו ב2010 רק שאצלי זה התחיל לפני חודשיים אני עדיין בתחילת הדרך מנסה כמוך להישאר שפויה כל כך קשה כל יום שעובר מקווה שאצליח כמוך לעבור את הגיהנום שאני נמצאת בו גאה בך
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

דף מטלטל. התגלגלתי לכאן איכשהו ולא יכולתי להפסיק לקרוא. אני לא במצב הזה כרגע, גם לא הייתי לשמחתי, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה. אנחנו ביחד 21 שנה עם שני ילדים, בשנתיים האחרונות בפריחה גדולה בזוגיות ואני אסירת תודה ומודעת לכמה אני ברת מזל. אבל אולי דווקא בגלל כל הטוב הזה אני מפחדת יותר. מה שלקחתי מכאן היא ההבנה שלא משנה מה אני לא רוצה להיות חלשה כל כך אף פעם. אני לא מאמינה בדרך הזאת, לקרוא את זה זה כמו אגרוף בבטן. עצוב.
פלפלת*
הודעות: 8
הצטרפות: 14 אפריל 2003, 20:55

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי פלפלת* »

גם אני התגלגלתי לכאן במקרה. מזדהה עם כל כך הרבה ממה שכתוב כאן.
מסקרן אותי מבחן הזמן, מכיוון שעברו שנים רבות, הייתי שמחה לתובנות ממך, האשה של, תובנות שבאות רק עם הזמן החולף..
לאורה*
הודעות: 324
הצטרפות: 07 מרץ 2005, 21:59

בעלי התאהב באחרת

שליחה על ידי לאורה* »

דף מדהים ומעורר השראה, ממש מסע אל השחרור.
לדעתי את בכלל לא חלשה, וגם לא חזקה, את הלכת למקום שמעבר לחולשה ולחוזקה, שמעבר לזה שמודד מי אני ואיך אני נראית ויוצאת כלפי חוץ ופשוט מקשיב ונוכח. וזה המקום האמיתי, החופשי, שאליו כולנו כמהים...
מאד מאד שמחתי לקרוא אותך וזה עודד אותי מאד. אף פעם לא הייתי בסיטואציה דומה אבל לפעמים מרחפת מעלי השאלה מה אעשה אם משהו כזה יקרה לי מתישהו ועכשיו אני מרגישה שזה מפחיד אותי פחות.
שליחת תגובה

חזור אל “מין ומיניות”