על ידי משתחררת* » 27 מאי 2010, 21:35
גשם דק מדגדג לי בפנים, , נתז בוץ אקראי מחמם שוב את ידי ורגלי, זה מצחיק את "המקסים" שיושב מקדימה. "המתוק" כבר נרדם מזמן בין רגלי ו"אבויה" ממשיך להדהיר את כולנו בדרך הביתה.
מסביב הרים מעורפלי עננים, שמיים בגוונים של אפור עמוק והמון ירוק, ירוק ירוק, זוהר וחי , בריא כזה.
הדרך סלולה אך בוצית, מדי פעם בור או שלולית שמזכירים את מטח הגשם של הימים האחרונים. פתאום מצטרף לריח הרטוב והירוק ריח עשן מתוק ופלאש-בק" מיידי שלי ושל "אבויה" 7 שנים אחורה .
אז היינו שניים על אופנוע, מטפסים על ההימאליה ונושמים את המפגש המיידי והישיר עם העולם, והיום אנחנו ארבעה על טרקטורון בדרך הביתה, לכפר קטן בחצי האי-ניקויה - קוסטה פאקינג-ריקה!!!
פתאום קולטים שזה באמת קורה! ממשיכים לפגוש את העולם - הפעם בגירסא המשפחתית!
בגירסא המשפחתית מופיעים כמובן שינויים אחדים. - במיוחד כשמדובר במשפחה צעירה , לא ממש "מסודרת" ועם ילדים קטנים
אז לא חסכנו כסף ולא לקחנו הפסקה מהחיים, ובטח שלא זרמנו לגמרי בספונטניות - (בעצם די זרמנו, לא?) אלא תכננו מראש, חיפשנו מקום לנחות , שכרנו בית מראש וואבויה עדיין עובד...
הכל התחיל כשאבויה התחיל לעבוד מהבית, לרגע נהנו מהתובנה שלא חייבים להשאר לגור במרכז, אפשר לבחור איפה רוצים לגור, אפשר לעבור לצפון (ולהגשים חלום) , אצבע הגליל נשמע טוב... רגע, רגע אפשר לגור איפה שרוצים! אפילו איפה שרוצים בעולם!
פתאום הבנו שיש לנו הזדמנות להגשים חלום הרבה יותר ראשוני - לגור לתקופה במקומות אחרים בעולם, לחוות מקומות מרתקים, תרבויות, אנשים וכל זה בחבילה משפחתית, "המקסים" בן 5 אוטוטו וחצי ו"המתוק" עוד שניה בן 3
אחרי תקופה קצרה של גישושים ורעיונות החלטנו על קוסטה-ריקה, היינו בקשר עם חברים של חברים שגרים בכפר קטנצ'יק שנשמע מקסים, אפילו כלכלית אנחנו יכולים לעבור מהגדלת המינוס באופן עקבי לחיסכון חביב שיצטבר אינשאללה לקראת חזרתנו
כמה זמן? לא ידוע, בין חודשיים לשנתיים
זהו, אנחנו כבר חודש פה! הנסיעה שתיארתי בהתחלה פתחה לנו צ'אקרה והעבירה אותנו משלב ההתמקמות וההתיישבות לשלב ה"לעשות חיים, לטייל ולהנות מהחוויה המדהימה שזמנו לעצמנו"
את הבלוג הזה אני פותחת כהזדמנות לבטא את העצמי, לשתף בחוויה ואולי אפילו לתת השראה. לרוב אני מרגישה מאוד נוח לשתף ולספר על עצמי ולעיתים שופטת את עצמי על קשקשנות יתר. בשנים האחרונות ובעיקר לקראת הנסיעה, גיליתי שהרבה פעמים השיתופים שלי, בעיקר אלו שבאים בהתרגשות ומהלב, באמת מעניינים אנשים ונשים סביבי ואפילו נותנים השראה, זורעים רעיונות, מעוררים תקווה שהכול אפשרי, שאפשר להגשים חלומות.
אז אני הולכת על זה ומקווה לזרום עם הכתיבה והשיתוף, כמו עם ההרפתקאה הגדולה הזו
אשמח לתגובות, שיתופים והתענייניות לאורך הדרך
גשם דק מדגדג לי בפנים, , נתז בוץ אקראי מחמם שוב את ידי ורגלי, זה מצחיק את "המקסים" שיושב מקדימה. "המתוק" כבר נרדם מזמן בין רגלי ו"אבויה" ממשיך להדהיר את כולנו בדרך הביתה.
מסביב הרים מעורפלי עננים, שמיים בגוונים של אפור עמוק והמון ירוק, ירוק ירוק, זוהר וחי , בריא כזה.
הדרך סלולה אך בוצית, מדי פעם בור או שלולית שמזכירים את מטח הגשם של הימים האחרונים. פתאום מצטרף לריח הרטוב והירוק ריח עשן מתוק ופלאש-בק" מיידי שלי ושל "אבויה" 7 שנים אחורה .
אז היינו שניים על אופנוע, מטפסים על ההימאליה ונושמים את המפגש המיידי והישיר עם העולם, והיום אנחנו ארבעה על טרקטורון בדרך הביתה, לכפר קטן בחצי האי-ניקויה - קוסטה פאקינג-ריקה!!!
פתאום קולטים שזה באמת קורה! ממשיכים לפגוש את העולם - הפעם בגירסא המשפחתית!
בגירסא המשפחתית מופיעים כמובן שינויים אחדים. - במיוחד כשמדובר במשפחה צעירה , לא ממש "מסודרת" ועם ילדים קטנים
אז לא חסכנו כסף ולא לקחנו הפסקה מהחיים, ובטח שלא זרמנו לגמרי בספונטניות - (בעצם די זרמנו, לא?) אלא תכננו מראש, חיפשנו מקום לנחות , שכרנו בית מראש וואבויה עדיין עובד...
הכל התחיל כשאבויה התחיל לעבוד מהבית, לרגע נהנו מהתובנה שלא חייבים להשאר לגור במרכז, אפשר לבחור איפה רוצים לגור, אפשר לעבור לצפון (ולהגשים חלום) , אצבע הגליל נשמע טוב... רגע, רגע אפשר לגור איפה שרוצים! אפילו איפה שרוצים בעולם!
פתאום הבנו שיש לנו הזדמנות להגשים חלום הרבה יותר ראשוני - לגור לתקופה במקומות אחרים בעולם, לחוות מקומות מרתקים, תרבויות, אנשים וכל זה בחבילה משפחתית, "המקסים" בן 5 אוטוטו וחצי ו"המתוק" עוד שניה בן 3
אחרי תקופה קצרה של גישושים ורעיונות החלטנו על קוסטה-ריקה, היינו בקשר עם חברים של חברים שגרים בכפר קטנצ'יק שנשמע מקסים, אפילו כלכלית אנחנו יכולים לעבור מהגדלת המינוס באופן עקבי לחיסכון חביב שיצטבר אינשאללה לקראת חזרתנו
כמה זמן? לא ידוע, בין חודשיים לשנתיים
זהו, אנחנו כבר חודש פה! הנסיעה שתיארתי בהתחלה פתחה לנו צ'אקרה והעבירה אותנו משלב ההתמקמות וההתיישבות לשלב ה"לעשות חיים, לטייל ולהנות מהחוויה המדהימה שזמנו לעצמנו"
את הבלוג הזה אני פותחת כהזדמנות לבטא את העצמי, לשתף בחוויה ואולי אפילו לתת השראה. לרוב אני מרגישה מאוד נוח לשתף ולספר על עצמי ולעיתים שופטת את עצמי על קשקשנות יתר. בשנים האחרונות ובעיקר לקראת הנסיעה, גיליתי שהרבה פעמים השיתופים שלי, בעיקר אלו שבאים בהתרגשות ומהלב, באמת מעניינים אנשים ונשים סביבי ואפילו נותנים השראה, זורעים רעיונות, מעוררים תקווה שהכול אפשרי, שאפשר להגשים חלומות.
אז אני הולכת על זה ומקווה לזרום עם הכתיבה והשיתוף, כמו עם ההרפתקאה הגדולה הזו
אשמח לתגובות, שיתופים והתענייניות לאורך הדרך