על ידי מכשפה* » 13 מאי 2007, 13:50
בעוד כמה שעות יתקיים מפגש הפרידה בין הוולדמורט לילדים. בסופו של דבר הסכימו במחלקת הרווחה לאפשר את קיום המפגש אצלם. הם ויתרו על חוות דעת פסיכיאטרית והסתפקו בחוות של רופא המשפחה שלנו. רופא המשפחה בעצם היה המטפל העיקרי שלו לאורך התקופה. הם היו נפגשים פעם בשבוע לשיחה של 40 דקות עד שלפני כמה חודשים הוולדמורט התפרץ אליו למשרד והתחיל להשתולל שם ובזאת הקיץ הקץ על הטיפול השיחתי. זה היה עוד אחד מאותם ימים בהם התקשיתי לנשום לנוכח המצוקה של הוולדמורט. רופא המשפחה העיר, בצדק, שחוות הדעת שלו, שמוצאת את הוולדמורט לא מסוכן, נכונה ליום שישי בצהריים ואין בה כדי לאמר שום דבר על מצבו ביום ראשון אחר הצהריים. זה קצת עיצבן את האחראית על מחלקת הרווחה אבל היא הסכימה בכל זאת להמשיך כמתוכנן.
היום אספתי את הילדים לפני הצהריים ונפגשנו עם הפסיכולוג מטעם שפ"י , כן, כן, ההוא מלפני שבוע, כדי להתכונן אתם לפגישה. הפיונת דרשה ציצי ונרדמה מייד בתחילת הפגישה. הקוסם הבכיר די השתלט על תשומת ליבו של הפסיכולוג. הבכיר מאוד נרגש. כמו אביו, הוא נתקף דברת אין סופית כשהוא נרגש. הקוסם הצעיר דוקא לקח את הכל מאוד ברצינות והתחיל לצייר ציור לאבא בהמון תשומת לב והשקעה. אחיו הגדול קשקש לו על הציור ברגע שהפסיכולוג מטעם שפ"י עזב את הבית. עוד שברון לב על הדרך. אני לא אהיה נוכחת בפגישה עצמה. הם אירגנו דברים ככה שלא יהיה שום מגע בינינו, ממש כמו במרכז קשר אמיתי.
התחלתי לפנות את המאורה של הוולדמורט. היום טיפלתי בארונות המטבח ובמקרר. היו לו שם כמויות אדירות של פסטה ואורז (מלא, השבח לאל). נראה לי שבזמן הקרוב לא יהיו לי לבטים לגבי מה לבשל. מאוד לא נעים שם במאורה. יש בה אוירה של משהו קשה ועצוב. אני מבינה מדוע הוולדמורט בחר שלא לבוא לארוז בעצמו. המקשרת שלו, בעזרתי מביאה לו את כל הבגדים והוא נתן הנחיות לגבי מה לשלוח לו ומה לתת לילדים. כל השאר לשיקולי. אני חושבת שאם הוא היה בא לעשות את זה בעצמו, הכאב היה עלול לדרדר אותו חזרה ובמצב השברירי של נגמל טרי עדיף לא להכנס למצבים כאלה. עבורי זה מבחן טוב למידת השחרור ממנו. אני כבר לא מתמוטטת מלחוש את הכאב שלו. כן, זה צובט לי בלב כשאני אורזת תמונות של הוריו, שלו עצמו כילד, של ילדינו. הוא לא רוצה לקחת אתו תמונות - רוצה להשאיר אותן לילדים, שידעו מי היו הסבא סבתא מהצד הזה, אבל בכל זאת ארזתי לו חלק. מבחר מצומצם.
קשה לי להיות שם בגלל הריח. ריח חזק של אבקת קארי. אף אחד עוד לא יודע בדיוק מה קרה שם בדירה לפני שהוא הגיע אלינו, איך בדיוק הוא נכווה,אבל מה שבטוח זה שנשפך שם סיר עם תפוחי אדמה ונפלה לרצפה צנצנת קארי וצנצנת של פלפלוני שעטה חריפים. הוא הריח מזה כשהוא פרץ אלינו הביתה וכשאני נאבקתי בו כדי להוציא מידו את הסכין, הריח דבק גם בי. כמה ששטפתי ידיים הוא עוד נשאר. זכרון הריח הזה עוד מהפך את בטני, לא כל שכן הריח עצמו.
בלייל אמש חלמתי. פעם ראשונה. ברור שבטח היו לי חלומות בחודש האחרון אבל אני לא זוכרת אותם. הלילה חלמתי שהוולדמורט שוב תוקף ואני לא ערוכה להתגונן בפניו. החלום הזה חזר בכמה גרסאות עד הבוקר, אפילו בנמנום הקטן שהרשתי לעצמי עד שממש מגיע הזמן לקום.
בחלום הראשון יש לי דלת עם שרשרת, אבל השרשרת ארוכה והוא מצליח להכנס ברווח שהיא מאפשרת. אני מנסה להדוף אותו החוצה ולא מצליחה. בסוף הוא נכנס. לא זוכרת איך זה ממשיך או מסתיים. בחלום האחרון , זה של הבוקר, אני מנסה להתקשר בטלפון להזעיק עזרה ואני גם מצליחה אבל היה שם עוד משהו, לא זוכרת מה רק תחושה חריפה של בלבול. בין הראשון לאחרון היו עוד חלומות על אותו נושא אבל אני לא זוכרת אותם רק את היותם.
אני שמחה שהגיעו החלומות האלה. מרגישה שיחד עם פינוי המאורה שלו, וההסכם המשפטי וכל תהליך הפינוי שלו מחיינו, גם המוח שלי מתחיל לעשות נקיון ולפנות מה שמיותר.
בעוד כמה שעות יתקיים מפגש הפרידה בין הוולדמורט לילדים. בסופו של דבר הסכימו במחלקת הרווחה לאפשר את קיום המפגש אצלם. הם ויתרו על חוות דעת פסיכיאטרית והסתפקו בחוות של רופא המשפחה שלנו. רופא המשפחה בעצם היה המטפל העיקרי שלו לאורך התקופה. הם היו נפגשים פעם בשבוע לשיחה של 40 דקות עד שלפני כמה חודשים הוולדמורט התפרץ אליו למשרד והתחיל להשתולל שם ובזאת הקיץ הקץ על הטיפול השיחתי. זה היה עוד אחד מאותם ימים בהם התקשיתי לנשום לנוכח המצוקה של הוולדמורט. רופא המשפחה העיר, בצדק, שחוות הדעת שלו, שמוצאת את הוולדמורט לא מסוכן, נכונה ליום שישי בצהריים ואין בה כדי לאמר שום דבר על מצבו ביום ראשון אחר הצהריים. זה קצת עיצבן את האחראית על מחלקת הרווחה אבל היא הסכימה בכל זאת להמשיך כמתוכנן.
היום אספתי את הילדים לפני הצהריים ונפגשנו עם [u]הפסיכולוג מטעם שפ"י[/u] , כן, כן, ההוא מלפני שבוע, כדי להתכונן אתם לפגישה. הפיונת דרשה ציצי ונרדמה מייד בתחילת הפגישה. הקוסם הבכיר די השתלט על תשומת ליבו של הפסיכולוג. הבכיר מאוד נרגש. כמו אביו, הוא נתקף דברת אין סופית כשהוא נרגש. הקוסם הצעיר דוקא לקח את הכל מאוד ברצינות והתחיל לצייר ציור לאבא בהמון תשומת לב והשקעה. אחיו הגדול קשקש לו על הציור ברגע שהפסיכולוג מטעם שפ"י עזב את הבית. עוד שברון לב על הדרך. אני לא אהיה נוכחת בפגישה עצמה. הם אירגנו דברים ככה שלא יהיה שום מגע בינינו, ממש כמו במרכז קשר אמיתי.
[hr]
התחלתי לפנות את המאורה של הוולדמורט. היום טיפלתי בארונות המטבח ובמקרר. היו לו שם כמויות אדירות של פסטה ואורז (מלא, השבח לאל). נראה לי שבזמן הקרוב לא יהיו לי לבטים לגבי מה לבשל. מאוד לא נעים שם במאורה. יש בה אוירה של משהו קשה ועצוב. אני מבינה מדוע הוולדמורט בחר שלא לבוא לארוז בעצמו. המקשרת שלו, בעזרתי מביאה לו את כל הבגדים והוא נתן הנחיות לגבי מה לשלוח לו ומה לתת לילדים. כל השאר לשיקולי. אני חושבת שאם הוא היה בא לעשות את זה בעצמו, הכאב היה עלול לדרדר אותו חזרה ובמצב השברירי של נגמל טרי עדיף לא להכנס למצבים כאלה. עבורי זה מבחן טוב למידת השחרור ממנו. אני כבר לא מתמוטטת מלחוש את הכאב שלו. כן, זה צובט לי בלב כשאני אורזת תמונות של הוריו, שלו עצמו כילד, של ילדינו. הוא לא רוצה לקחת אתו תמונות - רוצה להשאיר אותן לילדים, שידעו מי היו הסבא סבתא מהצד הזה, אבל בכל זאת ארזתי לו חלק. מבחר מצומצם.
קשה לי להיות שם בגלל הריח. ריח חזק של אבקת קארי. אף אחד עוד לא יודע בדיוק מה קרה שם בדירה לפני שהוא הגיע אלינו, איך בדיוק הוא נכווה,אבל מה שבטוח זה שנשפך שם סיר עם תפוחי אדמה ונפלה לרצפה צנצנת קארי וצנצנת של פלפלוני שעטה חריפים. הוא הריח מזה כשהוא פרץ אלינו הביתה וכשאני נאבקתי בו כדי להוציא מידו את הסכין, הריח דבק גם בי. כמה ששטפתי ידיים הוא עוד נשאר. זכרון הריח הזה עוד מהפך את בטני, לא כל שכן הריח עצמו.
[hr]
בלייל אמש חלמתי. פעם ראשונה. ברור שבטח היו לי חלומות בחודש האחרון אבל אני לא זוכרת אותם. הלילה חלמתי שהוולדמורט שוב תוקף ואני לא ערוכה להתגונן בפניו. החלום הזה חזר בכמה גרסאות עד הבוקר, אפילו בנמנום הקטן שהרשתי לעצמי עד שממש מגיע הזמן לקום.
בחלום הראשון יש לי דלת עם שרשרת, אבל השרשרת ארוכה והוא מצליח להכנס ברווח שהיא מאפשרת. אני מנסה להדוף אותו החוצה ולא מצליחה. בסוף הוא נכנס. לא זוכרת איך זה ממשיך או מסתיים. בחלום האחרון , זה של הבוקר, אני מנסה להתקשר בטלפון להזעיק עזרה ואני גם מצליחה אבל היה שם עוד משהו, לא זוכרת מה רק תחושה חריפה של בלבול. בין הראשון לאחרון היו עוד חלומות על אותו נושא אבל אני לא זוכרת אותם רק את היותם.
אני שמחה שהגיעו החלומות האלה. מרגישה שיחד עם פינוי המאורה שלו, וההסכם המשפטי וכל תהליך הפינוי שלו מחיינו, גם המוח שלי מתחיל לעשות נקיון ולפנות מה שמיותר.