על ידי אמבט_ים* » 01 פברואר 2004, 01:13
אחותי הקטנה חזרה בתשובה לפני כמה שנים, בתהליך ארוך, שבסופו התחתנה עם בעל תשובה כמוה בשידוך, והם הורים לשני ילדים, עברנו כל מיני תהליכים, לא קלים, קשיים, כעסים, תסכולים וכו'. אבל בגדול ישנה אהבה גדולה בינינו שמגשרת על כל הפערים (מה שבטוח שבת ביחד לא נעבור, בינתיים).
אבל מה שאני רוצה לשפוך כאן הוא סיפר הליווי שלי בלידה שלה שקרה אתמול:
ביום ו' בשעה 3 בלילה צלצול טלפון מעיר אותי, ישר חשבתי על אסון, משהו לאמא שלי או אבא או אולי לאחד האחים של בעלי הם רוכבים על אופנועים, אבל בצד השני היתה אחותי ואמרה שיש לה ציר כל 5 דקות אם אני רוצה לבוא, אמרתי כן בוודאי מתי תצאו לבית חולים? והיא אמרה שהיא לא יודעת הם כבר התקשרו אלי. קמתי מהמיטה, בנותיי ישנות, חשבתי על הקטנה שלי (בת2) היא רגילה לינוק לפנות בוקר ולחזור לישון, איך היא תגיב כשלא תראה אותי, טלפון הם כבר יוצאים מהבית, יצאתי גם כן ב4 לפנות בוקר לכיוון ירושלים, הכבישים ריקים, שמעתי מוסיקה ברדיו היתה הופעה של הצמד הזה בני אמדורסקי וישראל גוריון איך קוראים להם? "ערב של שושנים", "..הימים שעוד נכונו לנו שיהו נכונים.. שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים" כמה נעים לנהוג כך בשקט אין אף ילד במושב האחורי עם דרישות.
הגעתי להדסה עין כרם לפני היולדת (באיזה 4 דקות), היא אמרה שבנסיעה קצת פחתו הצירים, יופי אמרתי לעצמי הגעתי לחינם, בדיקה ראשונית הראתה שיש כבר פתיחה של 4 ס"מ, תשאול קצר של היולדת, סקירת מערות עשית? לא, חלבון עוברי? לא, הערכת משקל? לא, האחות לא מעירה כלום, איזה מותק אני חושבת עליה, אחותי עייפה כל כך מכמה לילות ללא שינה יש לה תינוק בן שנה וחודש בבית, ממתינה באיזה חדר המתנה על כורסה יושבת, נרדמת בין הצירים, ורק כאב הציר מעיר אותה ואז אני מעסה קצת את הגב, כתפיים, כפות רגליים, לא רוצה לקום ללכת קצת להניע את האגן, תשושה, בעלה כבר לא יכול לגעת בה,(מבחינה הלכתית) הרגשתי שטוב שהגעתי איתה ללדת,הצירים הלכו והתחזקו בתדירות הולכת וגבוהה, עדיין לא בדקו אותה מאז שהגענו לפני 3 שעות, האחות אמרה שעוד מעט יתפנה חדר לידה, בינתיים מציעה לבדוק אותה, אחותי אומרת שאם היא לא התקדמה בפתיחה היא רוצה אפידורל ומיד אחרי זה היא הוסיפה שאמרו לה לא להחליט באמצע ציר, בדיקה פתיחה של 7 ס"מ, מעודדת קצת, עוברים לחדר לידה מילדת לבבית מכינה כבר האביזרים ללידה, אחותי מבקשת שלא יחסנו את תינוק או תינוקת ומיד מביאים לה תופס לחתום, מבקשת גם קערה ליטול ידיים לפני שביאים לה את התינוק והמיילת מיד מכינה לה, מכינה עוד כמה דברים ללידה אמרתי לה שזה מאוד מעודד,אבל היא מכונסת מעצמה מעבירה כל ציר בדרך מעוררת הערצה, ובשקט מופתי, הצעתי לקום למקלחת לשירותים משהו אין לה כח לקום, ברקע צווחות של יולדות בחדרים הסמוכים, איזה אווריה מלנכולית, פתיחה של 9 ס"מ מציעה לפקוע את המים, אבל לא מצליחה, עוזבת את זה, צירי הלחץ מגיעים הכאב הולך וגדל מאבדת כבר שליטה, בוכה צועקת מחזיקה לי חזק את היד, בין לבין מזכירה לבעלה שהוא צריך לצאת, המיילדת אומרת שלא תדאג היא כבר תדאג לסלק אותו, כואבבבבבב, איך אמא עשתה את זה 4 פעמים, איך היא הוציאה אותי במשק 4.350??? המיילת מעודדת שזהו זה הסוף רואים את הראש רוצה לגעת? לא רוצה כלום רק שכאב הזה יעלם, צורחת מסלקת את ידה של המיילדת כאילו היד גורמת לכל הכאב הזה בועטת, המיילדת אומרת שזה בסדר, מתנצלת בפני על היד הנמעכת שלי גם אני אומרת שזה בסדר, צורחת די אני לא יכולה יותר, אני מזכירה לה שתמיד שאומרים את זה מיד אחרי זה התינוק יוצא, והיא מייבבת אבל אני לא יכולה יותר כבר 5 שעות. המיילדת אומרת עוד מעט תדעי מה יש לך בן או בת, זה גם לא מעניין אותה כלכך, אני מתעלפת היא צועקת והמיילדת אומרת את לא מתעלפת את יולדת, מאיה זה כל כך כואב, למאיה כבר אין כל כך מה לאמר (גם כן תומכת), הראש מציץ ונעלם לו שוב, תדחפי אפילו לא בציר אין לי כח אני לא מסוגלת, תחתכו אותי תעשו כבר מה שאתם רוצים, אז תעזבי, תנוחי, היא אומרת לה את כבר תרגישי לבד, ואז היא נותנת שאגה ודוחפת הראש בחוץ מונח לו על המיטה, ראש מושלם, ואחר כך שאר הגוף וכל שטף המים והדם, חבר התבור הסגלגל, זאת בת, מקסימה עטופה במעטה לבן צהבהב, מגישה לה קערה ליטול ידיים, המיילדת עוטפת אותה ומגישה לאחותי לידיים, חבל התבור עוד מחובר, הקטנה בוכה, אחרי זמן מה אני חותכת את חבל התבור, הבעל נכנס, מחזיק את הילדה שלו, אחותי עוד כואבת, הקטנה מחרבנת, המיילדת לוקחת לשקול, 3.650 שמנמונת, אחותי מנסה להניק, עדיין לא מצליח, הבעל מחזיק את הקטנה, איזה אבא אוהב ועדין הוא, באיזהשהו שלב יוצאת גם השיליה, ענקית ושלמה, אחותי נרדמת הקטנה בזרועותי ובזרועות בעלה לסירוגין, בוכה איך יש לה קול כלכך חזק? הבכי מצליח להעיר את אחותי לסירוגין מנסה להניק אותה עדיין ללא הצלחה, המיילדת שמה לה טיטול(כבר?) ואת הצמיד, ונעלמת ללידה הבאה שלה, נשארנו עוד בחדר, אני כבר רציתי ללכת והם אמרו לי שזה בסדר, הלכתי, נסעתי חזרה הביתה (מזל ששמרתי את הסיגריה האחרונה לדרך חזרה). ובשבת היא נשארה לבדה בבית חולים כי אי אפשר לחלל שבת ולהיות איתה, בכורה התינוק בבית הורי עטוף באהבת סבא וסבתא והדודות שלו, והיא צריכה להפרד ממנו לכל כך הרבה זמן (מתכון לדיכאון, לא?).
בערב אמרתי לאמא שלי שאני כועסת עליה, והיא אמרה לי מה את רצית שהיא תפיל? אמרתי לה לא על זה, על זה שהיא חזרה בתשובה, ובעלה לא יכול לגעת בה במצב כל כך עדין, ושהיא לבד שבת שלמה בלי הבן שלה ובלי שום עזרה ותמיכה ובלי יכולת להרים לפחות טלפון, אז אמא שלי אמרה, נכון שיש בדרך הזאת קשיים אבל היא בחרה בה ולפחות היא שלמה איתה.
ואני אחרי לילה לבן הייתי צריכה לחזור לבנותיי ולתפקד כרגיל (אבא שלהן הלך לעבודה) וחשבתי לעצמי איך המילדות והדולות למיניהן עושות את זה? איך הן עוזבות הכל באות ללידה ואז חוזרות לתפקד בבית אחרי העדרות של אי אלו שעות. איך?
אחותי הקטנה חזרה בתשובה לפני כמה שנים, בתהליך ארוך, שבסופו התחתנה עם בעל תשובה כמוה בשידוך, והם הורים לשני ילדים, עברנו כל מיני תהליכים, לא קלים, קשיים, כעסים, תסכולים וכו'. אבל בגדול ישנה אהבה גדולה בינינו שמגשרת על כל הפערים (מה שבטוח שבת ביחד לא נעבור, בינתיים).
אבל מה שאני רוצה לשפוך כאן הוא סיפר הליווי שלי בלידה שלה שקרה אתמול:
ביום ו' בשעה 3 בלילה צלצול טלפון מעיר אותי, ישר חשבתי על אסון, משהו לאמא שלי או אבא או אולי לאחד האחים של בעלי הם רוכבים על אופנועים, אבל בצד השני היתה אחותי ואמרה שיש לה ציר כל 5 דקות אם אני רוצה לבוא, אמרתי כן בוודאי מתי תצאו לבית חולים? והיא אמרה שהיא לא יודעת הם כבר התקשרו אלי. קמתי מהמיטה, בנותיי ישנות, חשבתי על הקטנה שלי (בת2) היא רגילה לינוק לפנות בוקר ולחזור לישון, איך היא תגיב כשלא תראה אותי, טלפון הם כבר יוצאים מהבית, יצאתי גם כן ב4 לפנות בוקר לכיוון ירושלים, הכבישים ריקים, שמעתי מוסיקה ברדיו היתה הופעה של הצמד הזה בני אמדורסקי וישראל גוריון איך קוראים להם? "ערב של שושנים", "..הימים שעוד נכונו לנו שיהו נכונים.. שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים" כמה נעים לנהוג כך בשקט אין אף ילד במושב האחורי עם דרישות.
הגעתי להדסה עין כרם לפני היולדת (באיזה 4 דקות), היא אמרה שבנסיעה קצת פחתו הצירים, יופי אמרתי לעצמי הגעתי לחינם, בדיקה ראשונית הראתה שיש כבר פתיחה של 4 ס"מ, תשאול קצר של היולדת, סקירת מערות עשית? לא, חלבון עוברי? לא, הערכת משקל? לא, האחות לא מעירה כלום, איזה מותק אני חושבת עליה, אחותי עייפה כל כך מכמה לילות ללא שינה יש לה תינוק בן שנה וחודש בבית, ממתינה באיזה חדר המתנה על כורסה יושבת, נרדמת בין הצירים, ורק כאב הציר מעיר אותה ואז אני מעסה קצת את הגב, כתפיים, כפות רגליים, לא רוצה לקום ללכת קצת להניע את האגן, תשושה, בעלה כבר לא יכול לגעת בה,(מבחינה הלכתית) הרגשתי שטוב שהגעתי איתה ללדת,הצירים הלכו והתחזקו בתדירות הולכת וגבוהה, עדיין לא בדקו אותה מאז שהגענו לפני 3 שעות, האחות אמרה שעוד מעט יתפנה חדר לידה, בינתיים מציעה לבדוק אותה, אחותי אומרת שאם היא לא התקדמה בפתיחה היא רוצה אפידורל ומיד אחרי זה היא הוסיפה שאמרו לה לא להחליט באמצע ציר, בדיקה פתיחה של 7 ס"מ, מעודדת קצת, עוברים לחדר לידה מילדת לבבית מכינה כבר האביזרים ללידה, אחותי מבקשת שלא יחסנו את תינוק או תינוקת ומיד מביאים לה תופס לחתום, מבקשת גם קערה ליטול ידיים לפני שביאים לה את התינוק והמיילת מיד מכינה לה, מכינה עוד כמה דברים ללידה אמרתי לה שזה מאוד מעודד,אבל היא מכונסת מעצמה מעבירה כל ציר בדרך מעוררת הערצה, ובשקט מופתי, הצעתי לקום למקלחת לשירותים משהו אין לה כח לקום, ברקע צווחות של יולדות בחדרים הסמוכים, איזה אווריה מלנכולית, פתיחה של 9 ס"מ מציעה לפקוע את המים, אבל לא מצליחה, עוזבת את זה, צירי הלחץ מגיעים הכאב הולך וגדל מאבדת כבר שליטה, בוכה צועקת מחזיקה לי חזק את היד, בין לבין מזכירה לבעלה שהוא צריך לצאת, המיילדת אומרת שלא תדאג היא כבר תדאג לסלק אותו, כואבבבבבב, איך אמא עשתה את זה 4 פעמים, איך היא הוציאה אותי במשק 4.350??? המיילת מעודדת שזהו זה הסוף רואים את הראש רוצה לגעת? לא רוצה כלום רק שכאב הזה יעלם, צורחת מסלקת את ידה של המיילדת כאילו היד גורמת לכל הכאב הזה בועטת, המיילדת אומרת שזה בסדר, מתנצלת בפני על היד הנמעכת שלי גם אני אומרת שזה בסדר, צורחת די אני לא יכולה יותר, אני מזכירה לה שתמיד שאומרים את זה מיד אחרי זה התינוק יוצא, והיא מייבבת אבל אני לא יכולה יותר כבר 5 שעות. המיילדת אומרת עוד מעט תדעי מה יש לך בן או בת, זה גם לא מעניין אותה כלכך, אני מתעלפת היא צועקת והמיילדת אומרת את לא מתעלפת את יולדת, מאיה זה כל כך כואב, למאיה כבר אין כל כך מה לאמר (גם כן תומכת), הראש מציץ ונעלם לו שוב, תדחפי אפילו לא בציר אין לי כח אני לא מסוגלת, תחתכו אותי תעשו כבר מה שאתם רוצים, אז תעזבי, תנוחי, היא אומרת לה את כבר תרגישי לבד, ואז היא נותנת שאגה ודוחפת הראש בחוץ מונח לו על המיטה, ראש מושלם, ואחר כך שאר הגוף וכל שטף המים והדם, חבר התבור הסגלגל, זאת בת, מקסימה עטופה במעטה לבן צהבהב, מגישה לה קערה ליטול ידיים, המיילדת עוטפת אותה ומגישה לאחותי לידיים, חבל התבור עוד מחובר, הקטנה בוכה, אחרי זמן מה אני חותכת את חבל התבור, הבעל נכנס, מחזיק את הילדה שלו, אחותי עוד כואבת, הקטנה מחרבנת, המיילדת לוקחת לשקול, 3.650 שמנמונת, אחותי מנסה להניק, עדיין לא מצליח, הבעל מחזיק את הקטנה, איזה אבא אוהב ועדין הוא, באיזהשהו שלב יוצאת גם השיליה, ענקית ושלמה, אחותי נרדמת הקטנה בזרועותי ובזרועות בעלה לסירוגין, בוכה איך יש לה קול כלכך חזק? הבכי מצליח להעיר את אחותי לסירוגין מנסה להניק אותה עדיין ללא הצלחה, המיילדת שמה לה טיטול(כבר?) ואת הצמיד, ונעלמת ללידה הבאה שלה, נשארנו עוד בחדר, אני כבר רציתי ללכת והם אמרו לי שזה בסדר, הלכתי, נסעתי חזרה הביתה (מזל ששמרתי את הסיגריה האחרונה לדרך חזרה). ובשבת היא נשארה לבדה בבית חולים כי אי אפשר לחלל שבת ולהיות איתה, בכורה התינוק בבית הורי עטוף באהבת סבא וסבתא והדודות שלו, והיא צריכה להפרד ממנו לכל כך הרבה זמן (מתכון לדיכאון, לא?).
בערב אמרתי לאמא שלי שאני כועסת עליה, והיא אמרה לי מה את רצית שהיא תפיל? אמרתי לה לא על זה, על זה שהיא חזרה בתשובה, ובעלה לא יכול לגעת בה במצב כל כך עדין, ושהיא לבד שבת שלמה בלי הבן שלה ובלי שום עזרה ותמיכה ובלי יכולת להרים לפחות טלפון, אז אמא שלי אמרה, נכון שיש בדרך הזאת קשיים אבל היא בחרה בה ולפחות היא שלמה איתה.
ואני אחרי לילה לבן הייתי צריכה לחזור לבנותיי ולתפקד כרגיל (אבא שלהן הלך לעבודה) וחשבתי לעצמי איך המילדות והדולות למיניהן עושות את זה? איך הן עוזבות הכל באות ללידה ואז חוזרות לתפקד בבית אחרי העדרות של אי אלו שעות. איך?