על ידי אנטוניה* » 14 דצמבר 2009, 23:55
הי מונונוקי, אני העברתי את הפליסידד למיטה משלו (בחדר עם אחותו. אין בדירה הנוכחית שום אפשרות להכניס מיטה שתכיל את שניהם בחדר איתנו, ולא בטוח שהיינו בוחרים בזה לו היתה אפשרות.) בגיל שנה וקצת, יחד עם גמילת לילה אבל זו לא הכוונה שלך אם הבנתי נכון. ניסיתי קודם, אבל זה עבד רק כשאני הייתי שלמה עם עצמי שהמצב לא יכול ולא צריך להמשך כך, העייפות עושה ממני מפלצת , ואדם הרבה פחות טוב , ושהצורך שלנו המבוגרים לישון היטב + הצורך שלנו כהורים בזמן השינה בלי ילדים לצורך תחזוק הזוגיות בינינו, הם צרכים משפחתייםוחשובים מאד* . חשובים יותר בסדר העדיפויות מהצורך שלי ושל הפליסדד לישון מחובקים. היה שבוע קשה, שבו כל פעם שהתעורר בכה ובכה , וצעק, וניסה לרדת ממיטתו הקטנה(הוא כבר גדול והולך), ולעבור אלינו- היה קורע לב. אבל לוטף, ונוחם, ונושק ונושק, עד שהתרגל, ועכשו אני ישנה הרבה יותר טוב, גם כי אף גמד לא דוחף אותי וגם כי אחרי השבוע הקשה ההוא - שהיה באמת מתיש כי ל התעוררות לוותה בחצי שעה נחמה ולא בהנקה ולישון- הוא מתעורר הרבה פחות בלילה.
השלמתי שינה בכל הזדמנות (לא עבדתי אז ישנתי במשך היום כשיכולתי) ובסוף התהליך רווח לכולנו. אחרי חודשים של שינה באמת מופרעת וגרועה הבנתי כמה עייפה הייתי כל הזמן וכמה מתח נבע מזה. זה היה כמו ענן שכבר לא הבחנתי בו מרוב שהתרגלתי ופתאום הסתלק והבנתי כמה שמש הוא הסתיר....
וגם הקטן הרוויח מזה, אמא הרבה יותר רגועה ואהוב (שלא לדבר על בערך מליון נשיקות בלילה...) וזה חשוב לשנן לעצמך לפני שאת עושה שינוי- ששינוי שהוא לרווחתך כאם, ולרווחתכם כזוג הורים, הוא משהו שאת עושה גם עבורה. בהצלחה.
הי מונונוקי, אני העברתי את הפליסידד למיטה משלו (בחדר עם אחותו. אין בדירה הנוכחית שום אפשרות להכניס מיטה שתכיל את שניהם בחדר איתנו, ולא בטוח שהיינו בוחרים בזה לו היתה אפשרות.) בגיל שנה וקצת, יחד עם גמילת לילה אבל זו לא הכוונה שלך אם הבנתי נכון. ניסיתי קודם, אבל זה עבד רק כשאני הייתי שלמה עם עצמי שהמצב לא יכול ולא צריך להמשך כך, העייפות עושה ממני מפלצת , ואדם הרבה פחות טוב , ושהצורך שלנו המבוגרים לישון היטב + הצורך שלנו כהורים בזמן השינה בלי ילדים לצורך תחזוק הזוגיות בינינו, הם צרכים [b]משפחתיים[/b]וחשובים מאד* . חשובים יותר בסדר העדיפויות מהצורך שלי ושל הפליסדד לישון מחובקים. היה שבוע קשה, שבו כל פעם שהתעורר בכה ובכה , וצעק, וניסה לרדת ממיטתו הקטנה(הוא כבר גדול והולך), ולעבור אלינו- היה קורע לב. אבל לוטף, ונוחם, ונושק ונושק, עד שהתרגל, ועכשו אני ישנה הרבה יותר טוב, גם כי אף גמד לא דוחף אותי וגם כי אחרי השבוע הקשה ההוא - שהיה באמת מתיש כי ל התעוררות לוותה בחצי שעה נחמה ולא בהנקה ולישון- הוא מתעורר הרבה פחות בלילה.
השלמתי שינה בכל הזדמנות (לא עבדתי אז ישנתי במשך היום כשיכולתי) ובסוף התהליך רווח לכולנו. אחרי חודשים של שינה באמת מופרעת וגרועה הבנתי כמה עייפה הייתי כל הזמן וכמה מתח נבע מזה. זה היה כמו ענן שכבר לא הבחנתי בו מרוב שהתרגלתי ופתאום הסתלק והבנתי כמה שמש הוא הסתיר....
וגם הקטן הרוויח מזה, אמא הרבה יותר רגועה ואהוב (שלא לדבר על בערך מליון נשיקות בלילה...) וזה חשוב לשנן לעצמך לפני שאת עושה שינוי- ששינוי שהוא לרווחתך כאם, ולרווחתכם כזוג הורים, הוא משהו שאת עושה גם עבורה. בהצלחה.