על ידי פלינית* » 06 יוני 2007, 01:12
צפריר, אני בודקת איך אני מסתדרת עם השיטה, בינתיים בימים האחרונים בכל רגע נתון אני שואלת את עצמי מה גבולות השיתוף ומה לא לוויכוח, אני קולטת שאני מאוד גמישה איתם וזה מאוד מעייף אותי, לעומת זאת גם לחשוב כל הזמן האם זה לוויכוח או לא שזה מה שקורה לי בימים אלא - מאוד מעייף אותי.
אני אספר כאן מקרה שקרה לי אתמול - מצטערת מראש על הפירוט - חשוב לי לשתף
אתמול בצהריים רבע שעה לפני סיום הגן השכבתי את הבן ונרדמתי איתו, צלצול טלפון העיר אותי, רצתי מהר החוצה וראיתי שהשכנה (שמביאה מהגן ילדים אליה לצהרון) הביאה אותה, ירדתי, הילדה היתה עייפה ורוטנת קצת. אחרי שקצת נרגעה הכנו יחד פסטה ורוטב, בשלב ההגשה היא ביקשה שאשים לה הרבה רוטב, שמתי, ביקשה עוד, הוספתי, ואז היא ביקשה שאביא לה את המסננת ונשטוף את הפסטה - אמרתי לה שאחרי ששמים רוטב לא שוטפים אלא קודם לכן כבר שטפתי, היא ביקשה שוב בצעקות שהיא רוצה לשטוף את הפסטה ככה עושים את זה. אני סירבתי, ובין רגע היא התחילה לצרוח ולהשתולל, לרקוע ברגליים לרוץ הלוך ושוב בבית הלכתי ותפסתי אותה, אמרתי לה שאני מוכנה לשים במסננת פסטה חדשה מהסיר - ללא רוטב - ולתת לה לשטוף - שמתי לה והיא העיפה הכל לכיור. התעצבנתי נורא אבל הבלגתי, ישבתי איתה וחיבקתי אותה - היא צרחה והתנגדה, השתוללה ונחלצה ממני, החזרתי אותה אלי ושוב היא אמרה שהיא לא רוצה וברחה, בשלב זה התעורר הבן, הבאתי אותו לסלון הוא ראה את הפסטה וביקש - החלטתי שאני מגישה לו ולי הזמנתי אותה לבוא - היא המשיכה לצרוח , "הופכת שמים וארץ" בחדר. אכלתי קצת איתו, הוא היה שקט לנוכח הבלגן - שאל מה קרה לה, ניגשתי אליה, הצעתי לה לישון קצת היא ביקשה שאהיה איתה כל הזמן תוך שהיא מגרשת את אח שלה שבא לחדר, אומרת לי שוב ושוב שהיא כועסת עלי מאוד ובוכה בעייפות, הצעתי לה לשבת עלי - לא רצתה, ליטפתי אותה הרבה זמן עד שנרדמה. כשנרדמה הקטן התחיל לבכות ולהשתולל, וגם לדבר כמוה (את מגעילה).
כשישנה החלטתי לטשטש עקבות מהתקרית ולהתחיל אחרת, ניקיתי, הכנתי אוכל אחר (מזין יותר). פתחתי בריכת פלסטיק חדשה וניפחתי אותה, וכשהתעוררה הזמנתי אותה לראות הפתעה בסלון. היא מאוד שמחה, אכלה בהנאה, ביקשה שנמלא את הבריכה, הסכמתי, ואז בתוך הבריכה היא התחילה להשתולל ולשפוך את המים לכל עבר. ( ברור לי שמאוד כיף לה לשפוך מים ולהשתולל אבל היא עושה משתמשת בהרבה בכוח, כמעט באלימות) ביקשתי שיירגעו וכשהמשיכו הפסקתי את הבריכה.
בלילה בהתארגנות לשינה היא רצתה שנמלא שוב את הבריכה כדי שהיא תתקלח. שמחתי שהנה יש כאן סוגיה שברור שאין עליה ויכוח, כמה פשוט. היא לא הפסיקה לבכות ולבקש ולומר שוב ושוב, אני כועסת עלייך, הצעתי לה להתקלח מקלחת קצרה, היא שוב התחילה לבכות, מסלקת אותי מחדרה, שוכבת במיטה. השארתי אותה ויצאתי לשוחח קצת עם בעלי, אמרתי לו שאני מרגישה שהילדה דורשת מאיתנו משהו יותר עמוק, בזה שהיא מבקשת כל כך דבר שברור שלא ניענה לו ולא מרפה, אולי היא מבקשת שנהיה יותר סמכותיים עבורה שתרגיש שיש לנו כוח בשבילה.
היא באה המשיכה לומר שהיא כועסת, שהיא רוצה בריכה, הושבתי אותה עלי לחיבקתי אותה, היא אמרה שהיא עצובה שאף אחד לא משמח אותה - הצעתי לה כל מיני "משמחים" (סיפור, שיר) , אבל היא רצתה שוב רק בריכה. הצעתי לה מסטיק היא מאוד שמחה, לקחה והסכימה ללכת לישון. במיטה היא שכבה שותקת, ליטפתי אותה, פתאום היא אמרה שהיא מאוד כועסת שאף אחד לא בא לקחת אותה היום מהגן. התחילה קצת לבכות. סיפרתי לה מה קרה והתנצלתי. היא המשיכה וסיפרה שילדים לא משחקים איתה בגן, גם החברה הטובה ביותר. היא ביקשה שלא אלך למחרת לעבודה והיא לא תלך לגן ונישאר בבית, הבטחתי לה שכך יהיה.
התקשרתי לזוג הורים מהגן לשמוע מה קורה אצלם, הם הצביעו על עלייה באלימות של הבן, שינוי משמעותי בצורת הדיבור, תוך כדי השיחה איתם והתיאורים שלי את המצב התחוור לי בוודאות שאני מוציאה אותה מהגן ויהי מה. כל הלילה נדדה שנתי- איך נתתי לה להיות במציאות אלימה כל כך. שוחחנו על כך ארוכות והחלטנו שאנו מודיעים על עזיבה, העניין שכרגע מטריד אותנו הוא איך אנחנו סוגרים את העניין אצלה, איך היא קולטת את מה שקורה (היום היא שאלה אם היא הולכת מחר לגן, ולמה היא לא הלכה היום), איך מתמודדים עם מפגש אקראי עם ילדי הגן בזמן טיול? מה עושים אם היא מבקשת ללכת - הרי אנחנו רוצים להודיע על עזיבה סופית. או כמו שבעלי ניסח : תשאלי איך עוזבים גן.
צפריר, אני בודקת איך אני מסתדרת עם השיטה, בינתיים בימים האחרונים בכל רגע נתון אני שואלת את עצמי מה גבולות השיתוף ומה לא לוויכוח, אני קולטת שאני מאוד גמישה איתם וזה מאוד מעייף אותי, לעומת זאת גם לחשוב כל הזמן האם זה לוויכוח או לא שזה מה שקורה לי בימים אלא - מאוד מעייף אותי.
אני אספר כאן מקרה שקרה לי אתמול - מצטערת מראש על הפירוט - חשוב לי לשתף
אתמול בצהריים רבע שעה לפני סיום הגן השכבתי את הבן ונרדמתי איתו, צלצול טלפון העיר אותי, רצתי מהר החוצה וראיתי שהשכנה (שמביאה מהגן ילדים אליה לצהרון) הביאה אותה, ירדתי, הילדה היתה עייפה ורוטנת קצת. אחרי שקצת נרגעה הכנו יחד פסטה ורוטב, בשלב ההגשה היא ביקשה שאשים לה הרבה רוטב, שמתי, ביקשה עוד, הוספתי, ואז היא ביקשה שאביא לה את המסננת ונשטוף את הפסטה - אמרתי לה שאחרי ששמים רוטב לא שוטפים אלא קודם לכן כבר שטפתי, היא ביקשה שוב בצעקות שהיא רוצה לשטוף את הפסטה ככה עושים את זה. אני סירבתי, ובין רגע היא התחילה לצרוח ולהשתולל, לרקוע ברגליים לרוץ הלוך ושוב בבית הלכתי ותפסתי אותה, אמרתי לה שאני מוכנה לשים במסננת פסטה חדשה מהסיר - ללא רוטב - ולתת לה לשטוף - שמתי לה והיא העיפה הכל לכיור. התעצבנתי נורא אבל הבלגתי, ישבתי איתה וחיבקתי אותה - היא צרחה והתנגדה, השתוללה ונחלצה ממני, החזרתי אותה אלי ושוב היא אמרה שהיא לא רוצה וברחה, בשלב זה התעורר הבן, הבאתי אותו לסלון הוא ראה את הפסטה וביקש - החלטתי שאני מגישה לו ולי הזמנתי אותה לבוא - היא המשיכה לצרוח , "הופכת שמים וארץ" בחדר. אכלתי קצת איתו, הוא היה שקט לנוכח הבלגן - שאל מה קרה לה, ניגשתי אליה, הצעתי לה לישון קצת היא ביקשה שאהיה איתה כל הזמן תוך שהיא מגרשת את אח שלה שבא לחדר, אומרת לי שוב ושוב שהיא כועסת עלי מאוד ובוכה בעייפות, הצעתי לה לשבת עלי - לא רצתה, ליטפתי אותה הרבה זמן עד שנרדמה. כשנרדמה הקטן התחיל לבכות ולהשתולל, וגם לדבר כמוה (את מגעילה).
כשישנה החלטתי לטשטש עקבות מהתקרית ולהתחיל אחרת, ניקיתי, הכנתי אוכל אחר (מזין יותר). פתחתי בריכת פלסטיק חדשה וניפחתי אותה, וכשהתעוררה הזמנתי אותה לראות הפתעה בסלון. היא מאוד שמחה, אכלה בהנאה, ביקשה שנמלא את הבריכה, הסכמתי, ואז בתוך הבריכה היא התחילה להשתולל ולשפוך את המים לכל עבר. ( ברור לי שמאוד כיף לה לשפוך מים ולהשתולל אבל היא עושה משתמשת בהרבה בכוח, כמעט באלימות) ביקשתי שיירגעו וכשהמשיכו הפסקתי את הבריכה.
בלילה בהתארגנות לשינה היא רצתה שנמלא שוב את הבריכה כדי שהיא תתקלח. שמחתי שהנה יש כאן סוגיה שברור שאין עליה ויכוח, כמה פשוט. היא לא הפסיקה לבכות ולבקש ולומר שוב ושוב, אני כועסת עלייך, הצעתי לה להתקלח מקלחת קצרה, היא שוב התחילה לבכות, מסלקת אותי מחדרה, שוכבת במיטה. השארתי אותה ויצאתי לשוחח קצת עם בעלי, אמרתי לו שאני מרגישה שהילדה דורשת מאיתנו משהו יותר עמוק, בזה שהיא מבקשת כל כך דבר שברור שלא ניענה לו ולא מרפה, אולי היא מבקשת שנהיה יותר סמכותיים עבורה שתרגיש שיש לנו כוח בשבילה.
היא באה המשיכה לומר שהיא כועסת, שהיא רוצה בריכה, הושבתי אותה עלי לחיבקתי אותה, היא אמרה שהיא עצובה שאף אחד לא משמח אותה - הצעתי לה כל מיני "משמחים" (סיפור, שיר) , אבל היא רצתה שוב רק בריכה. הצעתי לה מסטיק היא מאוד שמחה, לקחה והסכימה ללכת לישון. במיטה היא שכבה שותקת, ליטפתי אותה, פתאום היא אמרה שהיא מאוד כועסת שאף אחד לא בא לקחת אותה היום מהגן. התחילה קצת לבכות. סיפרתי לה מה קרה והתנצלתי. היא המשיכה וסיפרה שילדים לא משחקים איתה בגן, גם החברה הטובה ביותר. היא ביקשה שלא אלך למחרת לעבודה והיא לא תלך לגן ונישאר בבית, הבטחתי לה שכך יהיה.
התקשרתי לזוג הורים מהגן לשמוע מה קורה אצלם, הם הצביעו על עלייה באלימות של הבן, שינוי משמעותי בצורת הדיבור, תוך כדי השיחה איתם והתיאורים שלי את המצב התחוור לי בוודאות שאני מוציאה אותה מהגן ויהי מה. כל הלילה נדדה שנתי- איך נתתי לה להיות במציאות אלימה כל כך. שוחחנו על כך ארוכות והחלטנו שאנו מודיעים על עזיבה, העניין שכרגע מטריד אותנו הוא איך אנחנו סוגרים את העניין אצלה, איך היא קולטת את מה שקורה (היום היא שאלה אם היא הולכת מחר לגן, ולמה היא לא הלכה היום), איך מתמודדים עם מפגש אקראי עם ילדי הגן בזמן טיול? מה עושים אם היא מבקשת ללכת - הרי אנחנו רוצים להודיע על עזיבה סופית. או כמו שבעלי ניסח : תשאלי איך עוזבים גן.