על ידי אמא_לארבעה* » 16 מאי 2006, 13:07
רציתי כבר מזמן לשתף בחווית ההנקה שלי, להראות שישנן גם הפסקות קשות וכואבות.
הנני אמא לארבעה, את שלושת ילדי הגדולים הנקתי כמעט עד גיל שנתים פלוס, חווית ההנקה היתה מדהימה, נהניתי מכל רגע במיוחד מחוסר הקימה בלילה לילדים מאחר והם ישנו במזרן נוסף לצידנו, הדבר דרש מהם רק להתגלגל ולינוק.
עם בני השלישי הדבר היה שונה,עד גיל תשע חודשים הוא עלה מקסים במשקל,ופתאום הפסקה של שלושה חודשים אשר בהם לא העלה גרם,יוצעת ההנקה מכברי נתנה מספר פתרונות אך גם זה לא עזר,הרגשתי זוועה, מתוסכלת-במיוחד כאשר מגעים לטיפת חלב, וחסרת אונים לנוכח בכיותיו בלילות בכי של רעב -לפי דעתי.כמובן שניסיתי בהון צער לתת לו חלב שאוב מבקבוק,מטרנה ומה לא ...אבל הילד מתעקש,ציצי...ציצי...
לאחר מספר חודשים מתסכלים נפל לי האסימון.... אולי למרות חוסר המחזור הנובע מהנקה, אני בהריון?...וכך גילנו כי הימים הבטוחים אינם בטוחים, וכעת אנו חובקים את ביתנו הרביעית והמקסימה.
דקותיים לאחר הלידה, בעודי רוכנת ומניקה את ביתי, מופיע בעלי עם בני הפעוט, שנה וארבע, הדורש גם הוא ציצי. ציצי שנעלם לו ליום שלם.
כך הנקתי חודשים את שניהם, בהמון הנאה וגאווה. עד שבוקר אחד הכל התהפך.
לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה, הרגשתי כאילו נשברתי, רעדתי מחום,וכל גופי זעק מכאב.
הרופא שהגיע טען שזוהי התמוטטת כוללת ואני מקשיבה, לא מקשיבה לא מסוגלת אפילו להרים את ביתי התינוקת על הידים ולתת לה את הדבר הבסיס אוכל,במשך עשרת הימים הבאים בין הזיה לרעד בלתי נשלט שמעתי את בכיות ילדי הצעירים,בעלי נשבר לבסוף,וכך הושפזתי בבית חולים,ילדתי עברה להאכלה מבקבוק ושלישי שלי למוצק מלא ללא צורך בציצי ובי.
החזרה הביתה היתה קשה,גודש מלא,ואין דורש,למרות כל נסיונותי ,שניהם סירבו לינוק,
ההחלמה היתה כעת קשה יותר כי השבירה שלי היתה כה גדולה, עד היום לעיתים אני מוצאת עצמי מאכילה את קטינה, בבקבוק, ובוכה בכאב על הפספוס.
הכאב כה גדול שלעיתים אני מדמיינת שממציאים את האפשרות להתחיל להניק שוב מאותו מקום שהופסק.
אלוהים, כמה שזה חסר לי.......
רציתי כבר מזמן לשתף בחווית ההנקה שלי, להראות שישנן גם הפסקות קשות וכואבות.
הנני אמא לארבעה, את שלושת ילדי הגדולים הנקתי כמעט עד גיל שנתים פלוס, חווית ההנקה היתה מדהימה, נהניתי מכל רגע במיוחד מחוסר הקימה בלילה לילדים מאחר והם ישנו במזרן נוסף לצידנו, הדבר דרש מהם רק להתגלגל ולינוק.
עם בני השלישי הדבר היה שונה,עד גיל תשע חודשים הוא עלה מקסים במשקל,ופתאום הפסקה של שלושה חודשים אשר בהם לא העלה גרם,יוצעת ההנקה מכברי נתנה מספר פתרונות אך גם זה לא עזר,הרגשתי זוועה, מתוסכלת-במיוחד כאשר מגעים לטיפת חלב, וחסרת אונים לנוכח בכיותיו בלילות בכי של רעב -לפי דעתי.כמובן שניסיתי בהון צער לתת לו חלב שאוב מבקבוק,מטרנה ומה לא ...אבל הילד מתעקש,ציצי...ציצי...
לאחר מספר חודשים מתסכלים נפל לי האסימון.... אולי למרות חוסר המחזור הנובע מהנקה, אני בהריון?...וכך גילנו כי הימים הבטוחים אינם בטוחים, וכעת אנו חובקים את ביתנו הרביעית והמקסימה.
דקותיים לאחר הלידה, בעודי רוכנת ומניקה את ביתי, מופיע בעלי עם בני הפעוט, שנה וארבע, הדורש גם הוא ציצי. ציצי שנעלם לו ליום שלם.
כך הנקתי חודשים את שניהם, בהמון הנאה וגאווה. עד שבוקר אחד הכל התהפך.
לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה, הרגשתי כאילו נשברתי, רעדתי מחום,וכל גופי זעק מכאב.
הרופא שהגיע טען שזוהי התמוטטת כוללת ואני מקשיבה, לא מקשיבה לא מסוגלת אפילו להרים את ביתי התינוקת על הידים ולתת לה את הדבר הבסיס אוכל,במשך עשרת הימים הבאים בין הזיה לרעד בלתי נשלט שמעתי את בכיות ילדי הצעירים,בעלי נשבר לבסוף,וכך הושפזתי בבית חולים,ילדתי עברה להאכלה מבקבוק ושלישי שלי למוצק מלא ללא צורך בציצי ובי.
החזרה הביתה היתה קשה,גודש מלא,ואין דורש,למרות כל נסיונותי ,שניהם סירבו לינוק,
ההחלמה היתה כעת קשה יותר כי השבירה שלי היתה כה גדולה, עד היום לעיתים אני מוצאת עצמי מאכילה את קטינה, בבקבוק, ובוכה בכאב על הפספוס.
הכאב כה גדול שלעיתים אני מדמיינת שממציאים את האפשרות להתחיל להניק שוב מאותו מקום שהופסק.
אלוהים, כמה שזה חסר לי.......