תודה על ההבהרה [po]זרח הפרח[/po]

אמנם מצער לא להניק, ושהתינוק בכלל לא יודע מה זה. כמי שמתוך בורות עשתה המון המון שגיאות בתחילת ההנקה אני ממש לא לוקחת אותה כמובנת מאליה. אבל זה משמח אותי לשמוע שגם אם התינוק ניזון מתמ"ל הוא מתנחם בקלות בחיקה האוהב של אמא (-: |L|

כמישהי שלא הניקה מעבר לחודש הראשון, אני יכולה לומר שאין כל קושי לנחם את הילדון, כי פשוט אין לו מושג שלינוק זאת בכלל אפשרות :-(

שאלה: האם לנשים שלא מניקות יותר קשה לנחם את התינוק שלהן? התינוק שלי הרבה פעמים לא מסתפק בחיבוק / מנשא ומבקש הנקה, וגם לפעמים מצבים שהוא לא מרוצה נפתרים בשנייה (אולי פחות...) עם הנקה.

[u]ממש מעניין אותי מה אתן חושבות על נשים שהחליטו לא להניק.[/u]
זה נורא פשוט בעיני:
אין אף כוח בעולם שיכול להגיד לאשה מה לעשות עם הציצים שלה.
אלה הציצים שלך, התינוק שלך, החיים שלך, ההחלטה היא אישית ואינטימית מאוד, והיא מתחדשת מדי יום ביומו (היום: להמשיך להניק? כן / לא), ומה שאשה מסוימת תחליט זה מה שיהיה. נקודה.

מה שכן, יש הרבה דברים מסביב שמשפיעים על ההחלטה הזאת, וללא ספק על הביצוע. אז אם אשה רוצה להניק, יש הרבה דרכים לתמוך בה והרבה דרכים להפריע לה. כנ"ל אם אשה מסוימת לא רוצה להניק, או היתה רוצה אבל מגיעה לסיטואציה בה היא חשה שההחלטה הנכונה היא להפסיק - יש הרבה דרכים לתמוך בה כאמא והרבה דרכים לחבל ביכולת קבלת ההחלטות שלה.
אני חושבת שהדף הזה נפתח כדי לדון בשאלות הכאובות שעולות ממצבים בהם היה פער בין הרצון של האשה להניק לבין הפידבק מהסביבה והביצוע.

אני בעד תמיכה בכל מקרה.
אני חשה בת מזל שהגעתי למקום שבו אני יכולה לתמוך בנשים מיניקות בכל נקודה במסע ההנקה שלהן - כולל בסיטואציות של גמילה מוקדמת והימנעות מהנקה. היכולת שלי לתמוך בנשים האלה ללא תנאי וללא קשר לדעתי האישית על הנקה, גורמת לי המון המון סיפוק.

ממש מעניין אותי מה אתן חושבות על נשים שהחליטו לא להניק יש לי את הזכות המלאה להחליט אם להניק או לא ותקפצו לי

נכון.

חשוב לומר באופן ברור, איידס עובר בחלב אם.

[u]איידס? צהבת? שחפת?[/u]
תלוי איפה. באפריקה, חדמשמעית עדיף להניק עם איידס, סיכויי שרידה גדולים יותר לתינוק. אני חושבת שזה מאוד תלוי בשקלול הנתונים - מה הטיפול הרפואי הזמין, מה אפשר לעשות נגד המחלה, מה ההשלכות של תמ"ל מול הידבקות במצבים ובמקומות נתונים - התשובה יכולה להיות שונה לנשים שונות.

לגבי הרעלת הכספית, אם זכרוני אינו מטעני ההמלצה באותו דף הייתה לגבי פעוט, שלא יזדקק לתמ"ל אם יפסיק לינוק. במקרה כזה, לדעת המייעצת באותו מצב, חסרונות ההנקה עלו על יתרונותיה. זו הייתה דעה אחת בדיון, והיו גם דעות אחרות.

וכיוון שכבר יצא שהדיון כאן, אני רוצה לציין ביחס למה שנקודה כתבה ש - כמו בפוסט שקושר כאן לפניה - אני לא מתנחמת מאמירות ריקות. להפך.
מבחינתי זה כמו שהיו אומרים לי על לידת פג שיש לזה גם יתרונות - ככה הוא לא בוכה כל היום שאני ארים אותו כמו תינוקות שנולדו בזמן ויודעים לדרוש את שלהם.
זה מנחם?
מבחינתי ההפך - ינחם אותי שישתתפו איתי בהכרה שזה באמת באסה וקשה, לא שימציאו לי יתרונות מופרכים.

[u]עוד לא שמעתי על מחלה אחת שמומלץ קטגורית לא להניק כשחולים בה.[/u]
איידס? צהבת? שחפת?

נקודה, לא לעניין מה שכתבת.
[u]יש תקופות שאסור להניק, אמא שעוברת בדיקות מיפוי עם חומר רדיואקטיבי, הקרנות, טיפולי שיניים שמשחררים כספית בכמות גבוהה, תחת מחלות שונות ועוד - בתקופה הזו ההנקה יותר מזיקה ממועילה מאחר והיא מעבירה חומרים איומים . לא בטוח שרוב האמהות מודעות לכך או יכולות לתקופה זמנית להפסיק - ועל הדרך כן בהחלט יש פגיעה.[/u]
אז קודם כל, במצבים של בדיקות וטיפולים עם חומרים העוברים בהנקה, בדרך כלל הצורך להפסיק להניק הוא של שעות ספורות או ימים בודדים. זה לא נוגע בכלל ל"יתרונות אי הנקה" באופן כללי.

הלאה: עוד לא שמעתי על מחלה אחת שמומלץ קטגורית לא להניק כשחולים בה. להיפך, כשאמא חולה במחלה מידבקת יש יתרון עצום להנקה - התינוק מקבל את כל הנוגדנים הרלוונטיים + תמיכה חיסונית כללית.

[u]הנקה בהריונות מרובי עוברים, הנקה תוך כדי הריון, הנקה של ילדים רבים, למשל הנקה של ילד רביעי אחרי הריונות רבים כשהאם לא אוכלת מאוזן, ללא תוספים סביר שמאגרים רבים אצלה מדולדלים וכך זה עובר לתינוק. בלי להיכנס מדי למחקרים, אבל משק הסידן והאומגה 3 לדוגמא לאישה שמניקה את הילד השלישי, במידה ולא מקפידה על תוספים[/u]
סליחה, טעות. כשהאם מיניקה במצב של תת תזונה, המאגרים שלה אכן יתדלדלו, אבל החלב עצמו יישאר עשיר ומזין והתינוק יקבל כל מה שהוא צריך ללא יוצא מן הכלל.

_יש יתרון לתמ"ל והוא שתינוקות שלא מקבלים חלב אם, יכולים לקבל אותו.
וזה מספיק בשביל להצדיק אותו.
כל השאר ממש לא יתרונות בעיני._
|Y|
כשהנקה, שאיבה ותרומת חלב אינן זמינות, התמ"ל הוא זהב מציל חיים.
כשההנקה זמינה, והאם המיניקה מקבלת את התמיכה שמגיעה לה, התמ"ל הוא |N| ואין להשוות בכלל.
ובכל מצבי הביניים.... האם היא היחידה שיכולה לשפוט, מתי כן ומתי לא.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]


יש יתרון לתמ"ל והוא שתינוקות שלא מקבלים חלב אם, יכולים לקבל אותו.
וזה מספיק בשביל להצדיק אותו.
כל השאר ממש לא יתרונות בעיני.

אולי דווקא אמהות מיניקות יכולות למנות כאן את היתרונות שהן יכולות למצוא באי הנקה בדיעבד:

[list]
[*] לא אחת מצאתי את עצמי תוהה מה יעשה התינוק שלי אם אצטרך להתרחק ממנו לזמן ממושך באופן מפתיע טהור מעולפת לא קיבל בקבוק
[*] המחשבה על לילה אחת לכמה מחודשים שבו אני ישנה רצוף איזה ארבע שעות ואולי אף יותר נשמעת נפלא!!
[*] כשיש עוד ילדים גדולים בבית ו בכלל אנשים נוספים במשפחה שיכולים להאכיל את התינוק.
[*] אפשר להנות מחיבוק ו בכלל קרבה גופנית רבה לתינוק בלי שזה מחייב היצמדות לשד.
[*] מגיל מסויים התינוק כבר יכול לקחת לעצמו אוכל ;-)
[/list]

[u]טכנולוגיית התמל מכוונת לעיכול איטי משמעותית מהנקה ולכן הרבה פעמים תינוקות מסוגלים לאכול במרווחים גדולים יותר ולצלול לשינה עמוקה יותר מאשר בהנקה שדורשת האכלות תכופות יותר[/u]
למה זה נחשב יתרון? כי זה נוח להורים? זה הפרמטר שקובע אם מדובר בחיסרון או ביתרון?
לא טבעי לתינוק לאכול במרווחים גדולים ולצלול לשינות עמוקות. ואפשר להניח שזה גם לא כל כך בריא לו.
ואפשר גם להניח שזה קשור לעובדה שאחוז המתומ"לים בין התינוקות שנפטרו מתסמונת "מוות בעריסה" הוא מאוד מאוד גבוה.

בכלל, לא מצאתי בהודעה שלך שום יתרון אמיתי לאי-הנקה, רק תיאור מצבים שבהם לא בטוח שההנקה היא הפתרון העדיף. אין ספק שיש פה ושם מצבים כאלה.
זה לא אומר שבאי-הנקה יש יתרונות אבסולוטיים.
ואם כבר יש, זה בהחלט יותר בכיוון של [u]מעורבות האבא בגידול התינוק. חלוקה של הלילות בין שני ההורים, מה שמקל מאוד את העומס על האמא. האפשרות להשאיר בקבוק ולהתאוורר מעט[/u]

סליחה שלא התאפקתי מלדון ;-)

[u]אני חשבתי דווקא על יתרונות אחרים, שהרגשתי על בשרי ואין סביבם ויכוח מדעי. למשל, מעורבות האבא בגידול התינוק. חלוקה של הלילות בין שני ההורים, מה שמקל מאוד את העומס על האמא. האפשרות להשאיר בקבוק ולהתאוורר מעט. אלה יתרונות שבאופן אישי מאוד ניחמו אותי, ועודם.[/u]
מיכל, לגמרי!
בתור מיניקה דווקא, אני חייבת להתוודות שאלה דברים שמאוד קורצים לי, בעיקר בלילות נטולי שינה (כמו הלילה...)

אני חשבתי דווקא על יתרונות אחרים, שהרגשתי על בשרי ואין סביבם ויכוח מדעי. למשל, מעורבות האבא בגידול התינוק. חלוקה של הלילות בין שני ההורים, מה שמקל מאוד את העומס על האמא. האפשרות להשאיר בקבוק ולהתאוורר מעט. אלה יתרונות שבאופן אישי מאוד ניחמו אותי, ועודם.

[u]אין הכוונה לייצר דיון על כך.[/u]
זה לא ילך /-:
ניכר שכוונותייך טובות @} אבל את מבססת את הנחמה שאת מציעה - על קביעות / הנחות / השערות / תפיסות שנערכו לגביהן מחקרים רבים, ושרבות מהמשתתפות באתר - בין מיניקות ובין מבקבקות - יודעות עליהם דבר או שניים. אז ממש קשה להאמין שלא ייווצר דיון.
וכשייווצר דיון - ייאמרו בו גם אמירות שהן לא בדיוק מה ש{{}}[po]אמא לא מיניקה מתוסכלת[/po] שנכנסת לדף הזה בדיוק כדי לחפש נחמה - רוצה לראות מול העיניים.
אם תגידי - שיתאפקו, שלא יגידו --- נסי לדמיין את עצמך בנושא שיש לך בקיאות בו, שאת שומעת שנאמרים דברים לא מדויקים שמניסיונך והבנתך בתחום עלולים גם להזיק במקרים שהדוברת התמימה וטהורת הכוונות לא התכוונה אליהם. האם תנשכי את הלשון ותשתקי בכל מחיר?
זה לא ילך.
אפשר לדון על מה שאמרת, אבל ממש רצוי שזה יהיה בדף אחר. יש שפע דפים שיתאימו לדיונים כאלה יותר. רק לא בדף תמיכה כמו זה.
<אם ממש חשוב לך לא לדון, אפשר למחוק את ההודעה ולא להעתיק לדף אחר. זו בחירה שלך.>

אולי צריך לציין את יתרונות אי ההנקה. לא באופן שמטיף לכך אלא כעובדה. משלא הצליח יש במה להתנחם.
שמעתי לא מזמן על בחורה שילדה תאומים קטנטנים ובגלל ויכוחים שלה עם הצוות במקום שבימים הראשונים בתה תעלה במשקל היא רק רזתה ורזתה עד שנאלצה לקבל האכלה בזונדה.
היא כל כך רצתה להניק את שניהם אבל לא היה סנכרון בין הרצון לגוף וזה מה שיצא.
היום אגב היא מיניקה את שניהם אחרי ששיחררה דווקא בבית ובתה קיבלה תמל בשילוב הנקות ועכשיו בעיקר הנקות. עם הבן הלך טוב מההתחלה והציפייה שלה שגם עם הבת יילך כך יצרה כל כך הרבה מתח וטרוף בבית. דווקא כששיחרה והאופציה של תמל עלתה לגבי הבת דברים זזו לכיוון האחר.
אני גם מכירה רבות ששילבו הנקה ותמל, מה שמקל מאוד כשיש בעיות שונות שמוסיפות חרדה להכל או כלום. (וכן זה לא פשוט ולעיתים לא מצליח אבל יש גם אפשרות כזו).


בכל מקרה הנה רשימת יתרונות באי הנקה.


ראשית מי שלא קראה את הדף על סתימות כספית ועוד שתקרא אותו כרגע. יש אמהות שמרוב כמות סתימות כאלה כמות הכספית שנפלטת לדמן גבוהה ומסוכנת ועוברת בהנקה. יש שם המלצה ממש להפסיק הנקה כשמדובר במשהו כזה.
הנקה שמנוהלת תוך כדי מאבקים בלתי רגילים לאורך [b]כל התקופה[/b] לא משהו זמני, כן גורמת נזקים, ירידה במשקל, או עלייה מתונה מדי, אמא מתוסכלת, מתח סביב שעת ההאכלה ועוד. זה טוב? לא בטוח.

טכנולוגיית התמל מכוונת לעיכול איטי משמעותית מהנקה ולכן הרבה פעמים תינוקות מסוגלים לאכול במרווחים גדולים יותר ולצלול לשינה עמוקה יותר מאשר בהנקה שדורשת האכלות תכופות יותר (ואת זה שמעתי מפי כמה יועצות הנקה שאומרות ז את בדרכ כדי להבהיר שנדרשת יותר סבלנות לעניין ההנקה מאשר לתמל וזה לא אומר שההנקה לא מוצלחת אם יונקים מעט לאורך יותר פעמים אלא שהיא פועלת אחרת לפחות בהתחלה).

יש תקופות שאסור להניק, אמא שעוברת בדיקות מיפוי עם חומר רדיואקטיבי, הקרנות, טיפולי שיניים שמשחררים כספית בכמות גבוהה, תחת מחלות שונות ועוד - בתקופה הזו ההנקה יותר מזיקה ממועילה מאחר והיא מעבירה חומרים איומים . לא בטוח שרוב האמהות מודעות לכך או יכולות לתקופה זמנית להפסיק - ועל הדרך כן בהחלט יש פגיעה.
הנקה בהריונות מרובי עוברים, הנקה תוך כדי הריון, הנקה של ילדים רבים, למשל הנקה של ילד רביעי אחרי הריונות רבים כשהאם לא אוכלת מאוזן, ללא תוספים סביר שמאגרים רבים אצלה מדולדלים וכך זה עובר לתינוק. בלי להיכנס מדי למחקרים, אבל משק הסידן והאומגה 3 לדוגמא לאישה שמניקה את הילד השלישי, במידה ולא מקפידה על תוספים - מאגרי הויטמינים והמינרלים שלה מדולדלים בודאות כמעט מלאה. חלק מהחסרים נוספים כמו יוד נצפו אפילו אצל נשים בהריון/ הנקה ראשונים שלא לדבר על בי 12 וויטמין די, ברזל ועוד שנמצאים חסרים גם בהריונות ראשונים ובהמשך בהנקה (ללא טיפול נכון).
אז בתמל יש הרבה חסרונות גם בעניין הזה, למשל חסר את המרכיב של הנוגדנים שעוברים בחלב אם ובו אין, אבל אם התכנסנו לדבר על יתרונות רוב הנ"ל מצויים בו באופן מאוזן (מלבד אומגה 3).

אין הכוונה לומר שיש כאן סיבות להפסיק הנקה או להימנע מלנסות אבל כן להבין שאם לא צלח, או לא התאים, מקום של השתדלות וכוונה גדולה - אפשר לנשום. את לא אמא פחות טובה, פחות מסורה או פחות מזינה. ברוך השם שיש תמל איכותי ויש מבחר ויש תינוקות ואמהות שזו דרכם וזה בסדר.

כל מי שנמצאת כאן יודעת שיתרונות ההנקה רבים וטובים שלתמ"ל יש הרבה חסרונות אבל אין הכוונה לייצר דיון על כך, רק לתת מקום בוודאי בדף כזה גם ליתרונות התמ"ל/חסרונות ההנקה.

ההכרה בכאב, בעיקר. אני מרגישה כמו משוגעת ואובססיבית שעדיין כואב לי על ההנקה שלא צלחה והינה היא נותנת לגיטימציה כל כך יפה ומלאת חמלה. התרגשתי עד אינסוף.

פלונית, תודה רבה. זה היה כל כך יפה ועוזר.

[url=https://behithavut.wordpress.com/2015/05/25/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94-%D7%A0%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%AA-%D7%9C%D7%9A-%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9F/]כשאת שומעת את המילה הנקה ננעצת לך סכין בלב[/url]

"התינוק בן השבועיים, שהופרד ממני בליל הפינוי ממגרון, לא חזר לינוק מאז, הילד בן השלוש שכבר נגמל מהמוצץ, חזר אליו וילדים גדולים חזרו להרטיב במיטה", כך דיווחה לוועדה אביטל גפן, שילדיה היו בין מפוני מגרון.
(מרגיעון: מותר לכעוס)

הוספתי הודעת פתיחה, ומחזירה ל [po]מה חדש[/po].

((-))
עצוב.

אוי. ((-))

רציתי כבר מזמן לשתף בחווית ההנקה שלי, להראות שישנן גם הפסקות קשות וכואבות.
הנני אמא לארבעה, את שלושת ילדי הגדולים הנקתי כמעט עד גיל שנתים פלוס, חווית ההנקה היתה מדהימה, נהניתי מכל רגע במיוחד מחוסר הקימה בלילה לילדים מאחר והם ישנו במזרן נוסף לצידנו, הדבר דרש מהם רק להתגלגל ולינוק.
עם בני השלישי הדבר היה שונה,עד גיל תשע חודשים הוא עלה מקסים במשקל,ופתאום הפסקה של שלושה חודשים אשר בהם לא העלה גרם,יוצעת ההנקה מכברי נתנה מספר פתרונות אך גם זה לא עזר,הרגשתי זוועה, מתוסכלת-במיוחד כאשר מגעים לטיפת חלב, וחסרת אונים לנוכח בכיותיו בלילות בכי של רעב -לפי דעתי.כמובן שניסיתי בהון צער לתת לו חלב שאוב מבקבוק,מטרנה ומה לא ...אבל הילד מתעקש,ציצי...ציצי...
לאחר מספר חודשים מתסכלים נפל לי האסימון.... אולי למרות חוסר המחזור הנובע מהנקה, אני בהריון?...וכך גילנו כי הימים הבטוחים אינם בטוחים, וכעת אנו חובקים את ביתנו הרביעית והמקסימה.
דקותיים לאחר הלידה, בעודי רוכנת ומניקה את ביתי, מופיע בעלי עם בני הפעוט, שנה וארבע, הדורש גם הוא ציצי. ציצי שנעלם לו ליום שלם.
כך הנקתי חודשים את שניהם, בהמון הנאה וגאווה. עד שבוקר אחד הכל התהפך.
לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה, הרגשתי כאילו נשברתי, רעדתי מחום,וכל גופי זעק מכאב.
הרופא שהגיע טען שזוהי התמוטטת כוללת ואני מקשיבה, לא מקשיבה לא מסוגלת אפילו להרים את ביתי התינוקת על הידים ולתת לה את הדבר הבסיס אוכל,במשך עשרת הימים הבאים בין הזיה לרעד בלתי נשלט שמעתי את בכיות ילדי הצעירים,בעלי נשבר לבסוף,וכך הושפזתי בבית חולים,ילדתי עברה להאכלה מבקבוק ושלישי שלי למוצק מלא ללא צורך בציצי ובי.
החזרה הביתה היתה קשה,גודש מלא,ואין דורש,למרות כל נסיונותי ,שניהם סירבו לינוק,
ההחלמה היתה כעת קשה יותר כי השבירה שלי היתה כה גדולה, עד היום לעיתים אני מוצאת עצמי מאכילה את קטינה, בבקבוק, ובוכה בכאב על הפספוס.
הכאב כה גדול שלעיתים אני מדמיינת שממציאים את האפשרות להתחיל להניק שוב מאותו מקום שהופסק.
אלוהים, כמה שזה חסר לי.......

[u]אותה בחורה לא מיניקה "כי היא נורא מפונקת, זה ממש לא בשבילה"[/u]
גם אני נורא מפונקת. בגלל זה אני מיניקה.
נראה לי שחלק מהבעיה הוא בהצגת ההנקה כאיזו פעולה של אמהות אמיצות ומשקיעניות במיוחד, שעולות הרים ויורדות בקעות במטרה לספק לתינוקן את הטוב ביותר. ברור לי שלעתים (קרובות מדי) זה אכן כך. אבל כשזה מה שיודעים על הנקה, לא פלא שהיא נתפסת כאיזשהו "ציון" באמהות, לא פלא שרבות מוותרות מראש על המירוץ לצמרת, ולא פלא שיש כל כך הרבה אמהות לא מיניקות מתוסכלות.

נחמד לראות שהדף הזה התעורר פתאום לחיים :-)

[u]יום אחד כשהייתי בקניות, פגשתי אם אחרת עם תינוקה והתחלנו לקשקש. עלתה העובדה שאני מיניקה, ובלי מילה נוספת מצידי, האם האחרת פתחה במונולוג מגננה על כמה שהיא רצתה להניק ולא הצליח לה. אולי היו לה מפגשים קודמים עם 'טרור ההנקה', ואולי זה עלה מתך עצמה, אני לא יודעת. אני רק זוכרת שפתאום הרגשתי מאוד לא נעים שבכלל אמרתי שאני מניקה! לא אמרתי לה שום דבר פוגע, רק העובדה שאני מיניקה דרכה לה על יבלת.[/u] (Talila)

אני ממש מסכימה עם Talila. זה די צירוף מקרים מבחינתי שבדיוק עכשיו התעורר כאן שוב הדיון, אחרי שבשבוע שעבר היה לי 'אינסידנט' בנושא הזה.

קפצתי עם אחותי לחברה שלה, ובדיוק היתה שם מישהי שאני לא מכירה, עם התינוק שלה בן שלושה שבועות. עמדנו כולנו סביב התינוק, עושות קולות ופרצופים של פוצי-מוצי, ואחותי אמרה: "איזה מתוק, הוא כל-כך שלו ורגוע!". ואז אני שאלתי: "הוא יונק?" (לא יודעת למה, אני יודעת שזה ממש חסר טאקט). אמא שלו אמרה שלא, ואז אחותי אמרה: "רואים שלא, הוא כזה רגוע, תינוקות יונקים אף פעם לא כאלה רגועים". התפלאתי שאחותי אמרה משפט כזה אדיוטי, אז עניתי: "מה פתאום? הבן שלי היה רגוע מאוד". אחותי התעקשה: "לא בגיל כל-כך קטן", ואני המשכתי: "בטח שכן, מההתחלה הוא היה רגוע!".

אחר כך אחותי נזפה בי באוטו: "ברור שזה היה משפט אדיוטי. אני רק אמרתי את זה כי היתה כל-כך נבוכה מהשאלה שלך, לא ראית איך היא הסמיקה? אז ניסיתי להגיד משהו טוב על זה שהיא לא מיניקה, ובמקום לרדת מהעניין את ממשיכה לקשקש שהבן שלך ינק והיה מאוד רגוע. זה היה ממש חסר טאקט מצידך!".

הרגשתי באמת רע עם זה. פתחתי את הדף הזה כדי להעלות את המודעות לעניין הרגישות של נשים שלא מיניקות, ובעצמי 'חטאתי' ופגעתי במישהי, ממש בלי כוונה.

[u]אז כן, בהשוואה ליחס הזה, כל "ניהול ההנקה" בישראל לא מתבצע נכון. ברמה החברתית והרפואית והפוליטית.[/u] ([po]תמרוש רוש[/po])
אין ספק שמשהו כאן מתנהל לא נכון. אני תוהה אם יש מדינות שבהן שאלה תמימה "הוא יונק?" איננה גוררת עלבון ומגננה. הבנתי מאחותי שאותה בחורה לא מיניקה "כי היא נורא מפונקת, זה ממש לא בשבילה", וחשבתי לעצמי: אם זה לא היה נושא כ"כ טעון רגשית בתרבות שלנו, אולי יכולנו לדבר על זה בחופשיות. אולי היא היתה שומעת משלוש הנשים האחרות שנכחו שם דעות וחוויות חיוביות בנושא, ולפחות שוקלת את זה כאופציה לילדים הבאים שלה. אין לי ספק שהשאלה שלי היתה פולשנית ולא מנומסת, אבל בלי שום קשר - ברור ש"קוד ההתנהגות" הבלתי כתוב הוא 'לא לדבר על הנקה עם אישה שלא מיניקה'. נשים יכולות לדבר שעות על נושאים חשובים כמו 'גן או מטפלת', 'שינה עם ההורים או בחדר נפרד', אבל ברגע שזה מגיע להנקה, משום מה לא ניתן לנהל שיחה חופשית. זה נכון שאמא ששולחת את התינוק שלה לגן מרגישה רגשות אשם כשהיא מדברת עם אמא שנשארת בבית עם הילד שלה, ואמא ששמה את הילד בחדר נפרד כדי לישון יותר טוב מרגישה רגשות אשם כשהיא מדברת עם אמא שישנה עם התינוק שלה (לפחות חלק מהאמהות מרגישות ככה), ובכל זאת השיחות האלה מתקיימות כל הזמן ו'מותר' לנהל אותן. אין ספק שיש משהו מאוד לא טבעי בכל ההתייחסות של החברה שלנו לעניין ההנקה. משהו באמת [u]לא מתבצע נכון[/u], ופשוט נורא חבל שזה ככה :-( .

[u]ואחרי "ניהול הנקה" שליימכי כזה, פלא שיש אמהות מתוסכלות? ופלא שהן נפגעות ומרגישות רע? הרי מצד המימסד הרפואי אין עידוד הנקה אמיתי. יש רק הטפה להנקה, מילים ריקות שלא מגובות במעשים, בידע, בעזרה ממשית במקרי המבחן.[/u] בדיוק ככה.

_הנקה חלקה בטח לא תהיה
למה לא? יש דבר כזה. תזמיני לך חוויה קלה ומהנה_
כתבו כך גם כאן:
[u]עם הקטנה ההנקה היתה חלקה לגמרי[/u]
[u]זה היה פשוט וחלק מהתחלה[/u]
אצלי בארבעה מתוך חמשת הילדים הלך חלק לגמרי. דווקא ברביעית היו קצת קשיים בהתחלה. אני חושבת שזה בגלל שהיא היחידה שנולדה עם אפידורל. אבל כמובן שיש גם אמהות שיולדות עם אפידורל שההנקה הולכת חלק לגמרי, וכאלה שיולדות בבית שלא הולך לגמרי חלק.

[u]הנקה חלקה בטח לא תהיה[/u]
למה לא? יש דבר כזה. תזמיני לך חוויה קלה ומהנה (-:

אני מאוד מחכה לפעם הבאה. זו תהיה חוויה מתקנת, אני מאמינה. הנקה חלקה בטח לא תהיה (כי זו בעצם תהיה הפעם הראשונה), אבל לפחות תהיה הנקה.

[u]לא רק הזמן[/u]
ברור.
הלמידה, ומערכות היחסים עם המשפחה המורחבת...

[u]כל אמירה נוסח "תרפי, את מגזמה" מעליבה, מתנשאת, מתקבלת כזלזול במאמצים.[/u]
אני מסכימה, אבל לפעמים האמירה "מותר לך להרפות, זה בסדר" היא מרגיעה.

[u]עם הקטנה ההנקה היתה חלקה לגמרי - בזכות השנים שעברו מלידת הגדולים[/u]
לא רק הזמן, גם הבחירות שעשית בו: הידע על ההנקה (היה גם קודם, אני יודעת, אבל לא באותה רמה), הבחירות בלידה.
גם אצלי. עם הבכורים ויתרתי. עם הצעיר, זה היה פשוט וחלק מהתחלה. היו כמה "מוקשים" בדרך (פטריות מכאיבות, למשל) אבל ההנקה, ככלל, זרמה בקלות, לא היה מאבק, לא היה צורך בשום ויתור.

אבל שתיכן צודקות - את ההחלטה לקחת צעד אחורה יכולה לקבל רק אמא. כל אמירה נוסח "תרפי, את מגזמה" מעליבה, מתנשאת, מתקבלת כזלזול במאמצים.

רוקדת,
אני הייתי שם. לא חושבת שיש מקום לביקורת עצמית כמו שלך. אני לא יודעת מה יצר אצלך את ההתעקשות הזו. אני יודעת מה יצר אותה אצלי. וברור לי איך ניתן להמנע מהתסבוכת הזו - שלנו - מלכתחילה (לא שזה פשוט). עם הקטנה ההנקה היתה חלקה לגמרי - בזכות השנים שעברו מלידת הגדולים.

[u]אני חושבת גם שלהגיד שלא צריך להתעקש עליה בכל מחיר, אחרי שאת עברת חוויה של התעקשות נגד כל הסיכויים כמעט, מדיף לאף שלי ריח של התנשאות.[/u]
להיפך, יש לי ביקורת קשה וכעס כלפי עצמי על כך שברגע מסויים נתון וספציפי לא הייתי מוכנה לתת תמ"ל בשום אופן. אז יש נשים שמתוסכלות שלא הצליחו להניק, אני מתוסכלת מזה שלפחות פעם אחת לקחתי את זה צעד אחד רחוק מדי בעייני ויש לי רגשי אשמה על כך. תינוקות, באופן כללי, צריכים לאכול.

אל דאגה, את לא תקבלי ממני לא סטירה ולא סתירה. תודה על התיקון.
הבנתי מה כתבת כבר קודם ובכל זאת המשפט הזה הצליח להקפיץ אותי. אני נתקלתי בשתיים-שלוש נשמות טובות שאמרו לי דברים דומים בדיוק כנכשלתי בעצמי בהנקה ולא היה קשה מזה.
אני חושבת גם שלהגיד שלא צריך להתעקש עליה בכל מחיר, אחרי שאת עברת חוויה של התעקשות נגד כל הסיכויים כמעט, מדיף לאף שלי ריח של התנשאות. אבל אולי אלו רגשי הנחיתות שלי בכל מה שקשור בהנקה.

[u]אני יכולה להכניס סתירה לכאלה שחושבות כך.[/u]
אם את כבר מכניסה אז שזה יהיה סטירה.
קראתי שוב והבנתי שאפשר אולי לפרש את המשפט הזה לכל מיני כיוונים, אני אגיד שוב מה שאמרתי בהמשך:
אני חושבת שהגישה שלי לפעמים קיצונית מדיי, שיפוטית מדי, ביקורתית מדיי. קודם כל כלפי עצמי. הנקה היא דבר חשוב וטוב אבל יש לה מחיר ולהתעקש עליה ורק עליה זו לא תמיד בכל רגע הבחירה הנכונה, לפחות מהניסיון שלי.

יש לה (לאיילת וולדמן) עוד כתבה מאוד מעניינת, על כך שנשים שמות את ילדהן במקום הראשון כמושא לאהבתן הרומנטית ושוכחות את בעליהן, ואילו היא תמיד שמה את בעלה במקום הראשון. אני אנסה למצוא קישור.. מאוד מעורר מחשבה.

[url=http://www.salon.com/mwt/col/waldman/2005/08/15/judgment/[po]index]Mind Your Own Kids[/url] np[/po].html

[u]החלק השני והשחצן שבי אומר שאם אני עמדתי בכל זה אז כנראה אחרות לא מספיק רוצות.[/u]
אני יכולה להכניס סתירה לכאלה שחושבות כך.
מזל שאותך אני מחבבת... :-)

[u]והיא מסננת "חבל על הילד...".[/u]
נורא.
(())

[u]אמא "נשמה טובה" שואלת "מה את לא מניקה?" (כאילו את לא רואה...) אני עונה שלא והיא מסננת "חבל על הילד...".[/u]

חבל על הילד שלה בעצמה שגדל עם אמא כזאת ...

היום הממסד כול הממסד הרפואי יודע שהנקה היא התזונה הטובה ביותר לתינוק, נכון לא כולם יודעים איך לעזור לאמהות במצוקה ולפעמים גם מייעצים שטויות אך הן לא באות מרוע, אלא מבורות. למרות שהנקה היא עתיקת יומין היא בעצם די "חדשה" לממסד הרפואי, כל הרופאים הוותיקים באים משנים שבהם סברו חד משמעית שהתמ"ל זו הדרך הטובה ביותר להזין את התינוק, אז הם לומדים, בדיוק כמונו.. ויותר ויותר רופאים,אחיות,מיילדות יודעים היום לעזור ולתמוך בנשים בימיהן הראשונים בבי"ח. בעיני מי שמכשיל הנקה הן אנחנו הנשים, בהיותי בהריון שמעתי כל כך הרבה שטויות מכל כך הרבה נשים, "התינוק נשך לחברה שלי את הפיטמה ותלש לה" "נשים שמניקות עושות את זה בשביל האורגזמה" "זה דוחה שנשים חושפות שד באמצע הרחוב כאילו זה כבר לא איבר נשי מוצנע.." ויש עוד כל כך הרבה חוכמות... אנחנו בעצמנו לא תומכות מספיק אחת בשניה, אז למי לבוא בטענות?

אני בעצמי אמא לא מניקה, ומתוסכלת, מאוד מתוסכלת, נתנתה לי מתנה היכולת להניק את בני לפחות לחודשיים (יותר מכך הגוף שלי לא היה שורד ללא טיפול תרופתי) וניסיתי למצות כל יום עד תום. ואני הראשונה שאגיד שחייב לעודד הנקה ונשים מניקות. הנקה כל כך קשה בהתחלה, ותובענית בדיוק בזמן שאין לך כוחות לחלוטין...
האם אם מניקה היא גיבורה? עוד לא החלטתי מה דעתי על כך, בעיני כל אם היא גיבורה, עובדה שכל כך הרבה נשים לא מצליחות לעשות את זה (לראייה בתי היתומים המפוצצים, ותינוקות עזובים במח' ילודים שמחכים שמתנדבות יבואו לשחק איתם פעם בשבוע).
הבעיה לא באמירת מילות עידוד לנשים מניקות, אלא בשליחת עלבונות לנשים לא מניקות. בשבוע שבו הפסקתי להניק, האכלתי את בני בבקבוק בתחנת "טיפת חלב", אמא "נשמה טובה" שואלת "מה את לא מניקה?" (כאילו את לא רואה...) אני עונה שלא והיא מסננת "חבל על הילד...".

[u]ואחרי "ניהול הנקה" שליימכי כזה, פלא שיש אמהות מתוסכלות? ופלא שהן נפגעות ומרגישות רע? הרי מצד המימסד הרפואי אין עידוד הנקה אמיתי. יש רק הטפה להנקה, מילים ריקות שלא מגובות במעשים, בידע, בעזרה ממשית במקרי המבחן.[/u]

ממש ככה. מרוב סיפורי אימים ששמעתי על טיפת חלב (בבית חולים לא יצא לי לשהות , הלכתי 3 שעות לאחר הלידה שתוכננה לבית אבל היתה בבי"ח) כשהאחות בטיפת חלב אצלנו שאלה אותי איך הולך עם ההנקה אמרתי שהכל בסדר גם כששום דבר לא היה בסדר. לא העזתי לספר או לדבר על זה שם. עם הזמן הסתבר לי שדווקא בטיפת חלב אצלנו מאד תומכים בהנקה, אבל בהתחלה פשוט לא לקחתי צ'אנס. הייתי מהנהנת לה, נכנסת שם לפינת הנקה (יש שם יופי של חדרון שאפשר לסגור את הדלת), חוזרת הביתה ומתקשרת ליועצת.

אני מוכרחה להגיד שאחרי שילדתי ועברתי את מה שעברתי אני חצויה בין שני חלקים שבי: האחד שאומר שהנקה יכולה להיות כל כך קשה, שאני מאד מבינה את מי שלא עומדת בזה. גם כי לא כולן חזקות כמוני ולא לכולן יש גישה לידע שלי היתה וגם כי יכולה להיות שאם אצלי היה כל כך קשה קיימים בעולם מצבים קשים יותר ולא בטוח שאם היה יותר קשה ממה שכבר היה הייתי עומדת בזה. החלק השני והשחצן שבי אומר שאם אני עמדתי בכל זה אז כנראה אחרות לא מספיק רוצות.

האמת היא שכשאני נזכרת בכמה אפיזודות מהחודש וחצי הראשונים בחייה של בתי, ובעיקר בימיה הראשונים ושוב בגיל חמישה שבועות אני לא מבינה איך שרדתי את זה בכלל, ככה שלא קשה לי להבין את מי שניסתה ולא הצליחה, בעיקר אם לא היה ידע ותמיכה, אני לא הייתי שורדת בלי תמיכה ועזרה ממשית.

עכשיו, כשבתי כבר בת חצי שנה ולא זוכרת שפעם היא לא ידעה לינוק ואכלה חלב שאוב ממזרק, אני מוצאת את עצמי יותר ויותר רוצה להושיט יד לאימהות שמתקשות בהנקה. כשאני רואה נשים הרות אני מציעה להן לפנות אלי אחרי הלידה וביקשתי מהמורה שלי ליוגה בהריון שתפנה אלי כאלה שצריכות תמיכה (לא מקצועית ואדע להפנות אותן לכזו) כי היא בקשר עם הנשים שהיו אצלה וילדו.
ברור לגמרי שאם לא הייתי מצליחה או הייתי מוותרת על זה באיזשהו שלב הייתי רואה בזה כישלון גדול וצורב, מה שהניע אותי בצורה כמעט מטורפת להתעקש על הנקה בכל מחיר, גם ברגעים שנראה היה שאולי כדאי לתת איזה בקבוק תמ"ל.

כשאני כועסת על נשים שלא הצליחו כי לא התעקשו כמוני, אני מטאטאת את רגשות האשמה שלי עצמי. אין לי ספק שהנקה היא הדבר הטוב ביותר עבור בתי ועבורי. אני שמחה שהתעקשתי. לפעמים נדמה לי שהתעקשתי מדי, עם הראש הקיר כמו שאני יודעת להיות. אני לא בטוחה שלא פגעתי או הייתי עלולה לפגוע בתינוקת שלי עם הקיצוניות שלי. יכול להיות שכאשר היתה בת כמה ימים בקבוק אחד של תמ"ל היה מיטיב איתה ואיתי ומשם היינו ממשיכות הלאה מאוששות, אבל הקופסה בארון סגורה עד היום כי לא יכולתי לראות את עצמי פותחת אותה בכלל וקניתי אותה רק כי היעצת אמרה בלי שום כוונה להשתמש. מה שאני מנסה לומר הוא, שכדאי להיות מאוזנים. מה שאני אומרת זה שמי שלא הולך לה, יש גבול למחיר שאפשר וכדאי לשלם.

ואחרי "ניהול הנקה" שליימכי כזה, פלא שיש אמהות מתוסכלות? ופלא שהן נפגעות ומרגישות רע? הרי מצד המימסד הרפואי אין עידוד הנקה אמיתי. יש רק הטפה להנקה, מילים ריקות שלא מגובות במעשים, בידע, בעזרה ממשית במקרי המבחן.

[u]אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב[/u]

בטח שלא! והכוונה ב"אנחנו" היא כלפי החברה בכללה, ולא כלפי האמהות.
אני לא אמא ולא מניקה. אבל אני באוסטרליה, ואני רואה חברה שלי שהיא אמא טרייה, ורואה איזה יחס היא מקבלת פה.
אין מה להשוות לסיפורים שלכן על מה שהולך בארץ.

קודם כל - בית חולים רגיל, סטנדרטי, שעודד אותה ללידה טבעית. מינימום התערבויות. אחות שהצליחה לעודד ולמשוך אותה בלי אפידורל עד פתיחה מלאה (אחר כך היא אפילו קצת כעסה על האחות, שלא נתנה לה אפידורל. אבל רק קצת).
ואחרי הלידה: ביות מלא כנורמה בסיסית. תקנה שאוסרת עליהם לשחרר את האמא בלי התינוק - יש אשפוז משותף עד ששניהם מוכנים לצאת מבית החולים. והמון המון הדרכה, כל הזמן. הדרכה באיך לתפוס את התינוק, איך לעזור לו לתפוס את השד. ביקורי בית של המיילדת ושל אחות טיפת חלב. מתן של מספרי טלפונים וארגוני הנקה וקבוצות הורים. וכאשר התינוק הישנוני שלה לא עלה במשקל כמו שצריך מה הם אמרו לה? להתחיל להעיר אותו כל שעתיים. מילה אחת לא נאמרה בכיוון של תמ"ל.
והם גם שאלו אותה על שינה משותפת, אמנם לא היו במפורש בעד (גם האוסטרלים הם בקטע של "לא להרגיל את התינוק"), אבל הן הקפידו לומר ששינה משותפת היא לא מומלצת רק אם ההורים על סמים או אלכוהול. כלומר - היא כן "בסדר" בכל שאר המקרים.

אז כן, בהשוואה ליחס הזה, כל "ניהול ההנקה" בישראל לא מתבצע נכון. ברמה החברתית והרפואית והפוליטית.

[u]אני לא חושבת שזה טוב שנאמרים משפטים כמו "כל הכבוד לך שאת מיניקה", "תהיי גאה שהנקת עד עכשיו" וכו'[/u]

קראתי את הדף עד הציטוט הזה ואז הייתי חייבת להגיב - סליחה מראש אם אני חוזרת על דברים שכבר נאמרו.
לדעתי זה כן חשוב לחזק נשים שמיניקות במילים כאלה. דיון שהיה בפורום אמהות אחרהביא אותי לעבד את המחשבה הזאת. אמא מעלה לדיון בעיות הכרוכות בהנקה ארוכת טווח - בעיקר בעיות של תשישות ואפיסת כוחות. אמהות אחרות ממליצות לה על גמילת לילה ומעבר לתמ"ל בלילה. היא גם מוסיפה את המילים הבאות:

_"מוצאת תעצמי במין מעגל קסמים נפסד שבו מצד אחד באמת רוצה לתת ת'כי הכי טוב שאפשר ומצד שני חוטפת על הראש כל מיני ביקורות ומצד שלישי קשה לי ואני עייפה ומצד רביעי אף ועדת פרסים עולמית עוד לא פנתה אליי כדי שאקבך את פרס אם השנה.. או משו

במילים אחרות,
אני לא חושבת שאמא שנותנת בקבוק בלילה משהו בנתינה שלה פחות! ממש לא. אני כן חושבת שנשים כמונו (תסלחי לי, אני מרשה לעצמי), שהולכות עם הראש בקיר (לא סתם שתינו מצאנו תעצמנו שואבות חודשים עם הילד הראשון..תחשבי על זה!) לא מגיעות לשום מקום חוץ מלאפיסת כוחות."_

בתגובה שהוספתי לדיון ההוא ציינתי שפה בארה"ב הסיבה שלא 'נותנים את פרס אם השנה' לאמהות כמוה, היא שזה לא 'פוליטיקלי קורקט' לומר את הדברים האלה. ואז הגעתי לדף הזה וראיתי שזה ככה גם בארץ ...

לדעתי חשוב לתת את הח-ח הזה למיניקות כדי שלא ירגישו שהן 'הולכות עם הראש בקיר' ו'לא מגיעות לשום מקום חוץ מלאפיסת כוחות'. מתן חיזוק מילולי להנקה אינו גורע במאום מהשקעתן של אמהות לא מיניקות. לעומת זאת, התעלמות ממאמציה של אם מיניקה בחסות ה'פוליטיקלי קורקט' לא יעזור ליצור חברה אוהדת וסביבה תומכת למיניקות, וכך לא רק שלא יפחת מספרן של האמהות הלא מיניקות המתוסכלות, אלא שבנוסף יעלה מספרן של האמהות שלא היניקו כי לא רצו ללכת עם הראש בקיר.

רק אסיים עם דוגמה - יום אחד כשהייתי בקניות, פגשתי אם אחרת עם תינוקה והתחלנו לקשקש. עלתה העובדה שאני מיניקה, ובלי מילה נוספת מצידי, האם האחרת פתחה במונולוג מגננה על כמה שהיא רצתה להניק ולא הצליח לה. אולי היו לה מפגשים קודמים עם 'טרור ההנקה', ואולי זה עלה מתך עצמה, אני לא יודעת. אני רק זוכרת שפתאום הרגשתי מאוד לא נעים שבכלל אמרתי שאני מניקה! לא אמרתי לה שום דבר פוגע, רק העובדה שאני מיניקה דרכה לה על יבלת. היא גם לא אמרה שום דבר פוגע, אבל עצם זה שהיא הרגישה צורך לתרץ את עצמה בפני, כאילו תקפתי אותה בהיותי מיניקה, הכאיב לי.
טוב, בלבלתי מספיק בשכל. מקווה שבסוף נגיע לחברה שבה כולם מכבדים את כולם ואף אחד לא לוקיח ללב חיזוקים לאחרים.
שנה טובה !

איך אני מקווה שזה שהבנות שלנו חשופות כל הזמן למה שענת תיארה למעלה, מלא נשים מיניקות מלא תינוקות בכל מיני גילאים, יחסוך להן את כל הקושי הזה.

[u]אני מקווה שליאת קוראת. זה היה לפני שכן הצלחתי להניק.[/u]
אני קוראת. בשקיקה.
אני רוצה לומר לכן, בשמת וענת, שתקעתן לי את הדמעות בגרון והן לא יוצאות משם. כבר שבוע בערך.
יש רגעים שאני נסוגה ומחליטה שאני לא רוצה להבין, לא רוצה להתמודד. מה, חסר לי מה לעשות עכשיו? אין לי ילדה? אין לי עבודה? אין לי לימודים? רק זה חסר לי, להתמודד עם הדבר האמיתי.
תודה לכן. אין לכן מושג עד כמה.

[u]לא חשבתי שהדעות שלי כ"כ רחוקות מאלה של [po]ענת ג[/po] או בשמת, לצורך העניין[/u] ([po]מיכל שץ[/po])
אכן לא אמרתי ש [b]רחוקות[/b]. אמרתי שאני שואבת מהן תובנות שונות (בכל זאת, אתם אנשים שונים...)

ענת, מקסים מה שכתבת.

לא חשבתי שהדעות שלי כ"כ רחוקות מאלה של [po]ענת ג[/po] או בשמת, לצורך העניין. הן פשוט מביעות אותן בצורה יותר ברורה ומפורטת. סתם כי לי אין סבלנות לכתוב (בכלל, לא רק בדף הזה).
אני גם מצטרפת לזה
_ענת,
וואו! הלוואי שאפשר היה לגריין את כל מה שכתבת_
כולל כל האמוטיקונים

אוקיי, כבר שבוע לא כתבתי כאן אז נשברתי...

[list]
[*] [u]אי ההצלחה נשמר בסוד, בבושה. כאילו, אני אשמה וזהו.[/u]
[*] [u]וביושבן ליד אמא כן מיניקה או בשיחה על הנקה, הלב נחמץ, הן מצטנפות עם הבקבוק או מוותרות על השהייה שם בכלל[/u]
[*] [u]וכל הססמאות של מוטרפות למיניהן נגד ההנקה, (נוק אאוט לטרור ההנקה וכל אלה) הן לדעתי תוצאה של הזנחת הבירור הזה והתכסות בשריון. (אני לא הצלחתי? מה פתאם? אני מראש לא רציתי)[/u] ([po]ענת ג[/po])
[/list]

ענת, אני פשוט חייבת להגיד שיש לך תובנות מדהימות, ודרך מופלאה וכנה לתאר את תחושותייך.

כשפתחתי את הדף כתבתי שאני יודעת איך הדיון הזה יתחיל, אני לא יודעת איך הוא ייגמר. ובכלל, כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי עשרים פעם, וכמעט ויתרתי לגמרי על כל העניין.

כשאני מסתכלת אחורה על כל מה שהתרחש כאן עד עכשיו, אני חושבת שלי באופן אישי נפקחו העיניים להבנה מעמיקה יותר של הבעיה. כשאני קוראת את [po]מיכל שץ[/po] ואת [po]מונו נוקי[/po] אני רואה תובנות שנגזרות מתפיסה אחת, וכשאני קוראת את [po]אפרת י[/po] ואת [po]עצובה שלא הצליחה להניק[/po] אני רואה תובנות קצת שונות, תוצר של תפיסה אחרת, ואז אני קוראת את [po]ליאת טאוב[/po] ואת [po]ענת ג[/po], שמציגות את הפן שלהן. זה מצד אחד מבלבל, אבל מצד שני מאוד מעשיר. קשת הדעות הרחבה עוזרת לי להסתכל על הדברים בצורה הכי מעמיקה, ולנסות להבין מה הדרך הטובה ביותר לעזור.

> ממשיכה לעקוב בעניין. אכן, כל יום נאמרים כאן דברים שגורמים לי לחשוב עוד ועוד <

ענת, |Y|
{@ {@ {@
|Y|
(())
וואו! הלוואי שאפשר היה לגריין את כל מה שכתבת!

[u]אף אחד לא חס עלי, ואת יודעת למה? כי כל כך מקובל היום להפעיל לחץ חזק על הנקה (וברוב המקרים זה אכן מבורך). אבל - אף אחד לא טורח לבדוק מי בדיוק האמא שעומדת מולו, ומה הסיפור שלה.[/u]
אולי לכן נפתח הדף הזה? כי מגוון הבעיות הוא כל כך גדול ומורכב ועדין וערטילאי, שאמא שכואבת על אובדן ההנקה מרגישה מותקפת ואילמת.
"חבל שאת לא מיניקה, זה כל כך טוב"
"מממ..." (ראש מושפל ואין תשובה.)
במקום: "תראי גיברת, אם תרצי אספר לך בפרוטרוט ולא כך על רגל אחת למה לא הצלחתי להניק ותצטרכי גם לקרוא כמה מאמרים לפני שאני מתחילה ולפני שאת ממשיכה לספר לי על שבחי ההנקה... זה מאד מורכב ויש בזה הרבה דמעות. יש לך זמן?"

אי ההצלחה נשמר בסוד, בבושה. כאילו, אני אשמה וזהו. (אולי לא במקרה שלך אפרת, אבל במקרים רבים, אולי ברובם. אולי גם בשלך?)
כאן המקום לתיקון.
מנסיוני, רק כשהבנתי למה לא הצלחתי להניק (ויא אללה, עד שהבנתי שלא הצלחתי! מי בכלל הבין מה קרה שם?) והתחלתי לדבר על זה בקול רם, בכמה כעס שהתחשק לי, נרפאתי מזה. וזה עוד היה לפני שהצלחתי להניק בפעם השנייה. (אני מקווה שליאת קוראת. זה היה [b]לפני[/b] שכן הצלחתי להניק.)
אני לא יכולה שלא להשוות את זה לשתיקה במצבים של התעללות. לא מבינים מה קרה, מתביישים במה שקרה, ושותקים.

הפעלת הלחץ בטיפת חלב - פוסטר ומילים בשבח ההנקה ביד אחת ודוגמית מטרנה ביד השניה....זה לא חינוך להנקה. זה דחיפה של אמהות מבולבלות לשתיקה ועוד יותר בלבול.

אמהות מתוסכלות לא מיניקות יכולות לנתח את מה שקרה. להבין את זה. לא להתבייש לחפש אשמים. זה [b]כן[/b] עוזר!
אני מנחשת שרוב האמהות שמוותרות על הנקה לא-בדיוק-מרצון לא מפרגנות את זה (את הניתוח של מה קרה) לעצמן. מחוסר ידע וגם פשוט מחוסר זמן.
וביושבן ליד אמא כן מיניקה או בשיחה על הנקה, הלב נחמץ, הן מצטנפות עם הבקבוק או מוותרות על השהייה שם בכלל. במקום לדרוש את השירות הקהילתי הזה, שאם לא הגיע בצורת הנחייה, לפחות שיגיע בצורת הקשבה: את תשבי עכשיו מיניקה נכבדה ותשמעי למה [b]אני[/b] לא מיניקה.
ואם היא מיניקה פוסטמה, אז היא מיניקה פוסטמה ובין כך לא תרצי להמשיך לשבת לידה. ואם היא לא, ומצאת אוזן קשבת, תוכלי להמשיך להנות מחברתה בבקבוק זקוף וראש מורם.

ובצורה קצת פחות אלימה: כשאמא לא מיניקה מתוסכלת נקלעת לשיח מיניקות, היא יכולה לתרום את תרומתה הנכבדת מאד לשיחה. אני רוצה לראות אמא מיניקה שזה לא יעניין אותה ושליבה לא יתמלא חמלה והבנה ו [b]קבלה[/b] . אבל קודם צריך להבין מה קרה. כדי שאפשר יהיה לספר את זה!

וכל הססמאות של מוטרפות למיניהן נגד ההנקה, (נוק אאוט לטרור ההנקה וכל אלה) הן לדעתי תוצאה של הזנחת הבירור הזה והתכסות בשריון. (אני לא הצלחתי? מה פתאם? אני [b]מראש לא רציתי[/b] )
וסליחה עם מי שקיבלה את סביבת ההנקה הכי חמה ותומכת, למדה את נושא ההנקה בצורה מעמיקה לפני הלידה, הבינה הכל על הנקה ובכל זאת "מראש לא רצתה".

[u]ולכן אין סיכוי שבמדגם של 48,000 נשים לא עלתה אף אחת מהן[/u]
תקראי שם את הדיון, זה יעזור.

[u]המקרה שלך (פג + ילדה מאושפזת) נשמע לי די חריג. נראה לי שאת יכולה להיות בטוחה שגם טרוריסטיות ההנקה הקיצוניות ביותר לא יעיזו לפצות פה כנגד הבחירה שעשית[/u]
אז זהו שלא! אף אחד לא חס עלי, ואת יודעת למה? כי כל כך מקובל היום להפעיל לחץ חזק על הנקה (וברוב המקרים זה אכן מבורך). [b]אבל[/b] - אף אחד לא טורח לבדוק מי בדיוק האמא שעומדת מולו, ומה הסיפור שלה. ולצערי המקרה שלי הוא די קל לעומת מקרים אחרים בהם נתקלתי בפגיה (שגם עליהם לא חסו).

_והסיפור שלך נוגע ללב ומעורר מחשבה.
לא כך המלצותייך להפסיק לדבר על זה._
הסיבה בגללה טענתי שעדיף לא לדבר על זה (הנקה) כל הזמן, נובעת מכך שלנשים רבות יש המון פתיחות וחמלה כלפי רוב הנושאים, אך משום מה כשזה מגיע להנקה פתאום "נסגר הראש" ויש רק דרך אחת. פתאום נזרקים לאויר כל מיני משפטים כל כך החלטיים, בלי טיפת גמישות.
הסיפור שלי הוא אחד מני [b]רבים[/b], והמשפטים שנזרקו במהלך הדיון הזה נזרקים כמעט בכל שיחת אמהות בגינה הציבורית או בבית הקפה. אתן כל כך משוכנעות שהנקה זה [b]רק[/b] עניין של התנהלות נכונה, תמיכה, ידע וייעוץ. זה ממש לא נכון. אשריכן וטוב לכן שלא נתקלתן בכל אותן בעיות (רפואיות/פסיכולוגיות/כלכליות וכו') שיוכיחו לכן את ההיפך, וכולי תקווה שגם לא תיתקלו.

[u]אכן, עשו מחקר על 48,000 נשים בדרום אמריקה, ומצאו שכולן היניקו בלי אף בעיה. לא היה אף מצב שחייב אי הנקה מכל סיבה שהיא. אף אמא שלא יכלה להיניק. אף תינוק שלא יכול לינוק.[/u]
בהנקה אני אולי לא מומחית גדולה, אבל במחקרים כן. [b]אין סיכוי[/b] שהממצאים האלה נכונים. יש כ"כ הרבה בעיות שגורמות לחוסר יכולת להניק, ולכן אין סיכוי שבמדגם של 48,000 נשים לא עלתה אף אחת מהן (גם לא במדגם של 480...). זה אמנם הליך טבעי, אבל גם לידה היא הליך טבעי, וזה בערך כמו שיגידו של-48,000 נשים לא היתה אף בעיה במהלך ההריון או הלידה (לא צירים מוקדמים, לא דימומים, לא מצב עכוז, מים מקוניאלים וכו'...).

_והשד יודע מה עוד. בדיוק !
>לא יודעת לנקד<_
גם אני קראתי ככה! D-:

[u]והשד יודע מה עוד.[/u] בדיוק ! ;-)

>לא יודעת לנקד<

[u]ולכן הניקו אותנו שלושה חודשים, בייסורים.[/u]
הוצאת לי את המילים מהמקלדת. אני לא הייתי מחזיקה מעמד ככה אפילו חודש.
וליאת, כל מילה. |Y|

[u]ש"אין מספיק חלב" יכול להגרם מכל מיני סיבות של ניהול הנקה.[/u]
ו"אין מספיק חלב" יכול להיות גם הרגשה של אמא שלא שמעה בחייה על קפיצת גדילה, והיא משוכנעת שהתינוק צמד לציצי כי אי לו מספיק אוכל. זה גם מה שהיא שומעת מהסביבה, וכשהיא מביעה את חששותיה ההמלצה היא לרוב "תני לו תוספת בקבוק," ומכאן מתחיל מעגל הקסמים של יותר תמ"ל = פחות חלב-אם. גם זה ניהול הנקה שגוי שמביא לחיסול ההנקה.

ענת כתבה: [u]אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב[/u]
ואז אפרת כתבה: [u]אני יודעת שמשוטטות באתר עוד נשים רבות שההנקה לא הצליחה להם (או לא השתלבה טוב בחיים הכוללים) ולא בגלל שלא ניהלו אותה נכון[/u]

אפרת, אני תוהה עד כמה את מתמצאת בניהול הנקה בשביל לקבוע את זה. למשל, אני מכירה הרבה אמהות שהפסיקו להניק כי "לא היה להן מספק חלב". אבל אני יודעת ש"אין מספיק חלב" יכול להגרם מכל מיני סיבות של ניהול הנקה: תפיסה לא טובה של הפטמה, הנקה לפי לוח זמנים, [po]שיטת חמש הדקות[/po], חוסר איזון בין חלב קדמי ואחורי, שימוש בגלולות פמולן, סתם לחץ או מתח של האם, והשד יודע מה עוד.

המקרה שלך (פג + ילדה מאושפזת) נשמע לי די חריג. נראה לי שאת יכולה להיות בטוחה שגם טרוריסטיות ההנקה הקיצוניות ביותר לא יעיזו לפצות פה כנגד הבחירה שעשית. כל הכבוד על כך שהתמודדת עם מצב כל כך קשה, ועוד הצלחת לשאוב!

[u]חשבת לפני שכתבת את המשפט הזה???[/u]
לא. אני בדרך כלל לא חושבת לפני שאני כותבת. רק ככה יוצא לי מה שאני חושבת.
ולענייני הבנת הנקרא: (תודה ליאת)
תחליף חלב הוא לא תחליף להנקה.
אף אשה כאן לא מעוררת בי גועל. גם לא את.
אני מבינה שהכעסתי אותך. אני מאמינה שבגלל שהנושא מאד טעון את פשוט לא הבנת את דבריי.

מצטערת, הנסיונות שלך להשטיח את השיחה על התסכול מאובדן ההנקה בעצות "לא לדבר על זה כל כך הרבה" מקפיצות אותי.

[u]כשאנחנו היינו תינוקות אמהות שהניקו נכנסו לחדר צדדי, וחלצו את השד לעיני התינוק בלבד[/u] ולכן הניקו אותנו שלושה חודשים, בייסורים.
קראתי את סיפורך הכואב עם הפג ובת השלוש. שאלת באיזה שהוא מקום בדף: האם זה יותר חשוב מ [b]כל[/b] דבר?
זו שאלה שרק אנחנו יכולות לענות עליה לעצמינו. ואת החלטת שאת לא מוכנה שבתך תסבול כל כך. ואם דעתי משנה פה משהו, זו החלטה ראוייה בעיניי. והסיפור שלך נוגע ללב ומעורר מחשבה.
לא כך המלצותייך להפסיק לדבר על זה.
אני לעומתך, עברתי לתחליפי חלב מסיבות הרבה פחות טובות והתאמצתי וכאבתי הרבה פחות ממך.
ואני מרשה לעצמי לכתוב שוב, שהמילים תחליף להנקה מעוררות בי גועל, כי כמו שליאת היטיבה להסביר, זהו ביטוי מרושע שמאחוריו אינטרסים כלכליים שפלים ולחלוטין לא אוהבי אדם, שגורם לנשים רבות מדי [b]לא להצליח להניק[/b] .
בדברים האלה אני לא מתארת את מה שעבר עלייך. זוהי התייחסות ל [b]הכשלה בהנקה[/b] כאל נושא ציבורי, חברתי, שאסור להשתיק אותו למרות הכאב הרב.
ואת יודעת, לדעתי הדף הזה הוא לא דף תמיכה לנשים לא מיניקות. אם הייתי מנסה להגדיר אותו, זו לא היתה ההגדרה.

_ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק
ראיתי שכל מיני נשים חלקו על המשפט, אולי לא שמתן לב אבל כתבתי "דורש הרבה יותר זמן אמא".מאחר ובקבוק גם אבא יכול לתת, אז בהחלט מתפנה זמן אמא לילדים אחרים ולצרכים אחרים._

גם אני התכוונתי לזמן [b]אמא[/b] שהלא-יונק שלי דרש. זמן מעבר להאכלה, וזמן שרק אמא יכלה לתת. מה לעשות, אמא זה לא רק ציצי, זה הרבה יותר מזה... (זו אחת הטענות שמאד מקובלות על הלא-מיניקות, לא?), ולאמא אין תחליף, גם כשהיא לא מיניקה (וגם כשאבא הוא נהדר ושותף מלא). לעומתו, היונק קיבל תשומי + הנקה בזמן שגם אחיו קיבלו תשומי, כך שהזמן שהוא דרש היה, ברובו, זמן-כפל, שלא נספר.

נדמה לי שחלק מהאמהות אינן יודעות ש-[po]ענת ג[/po] היתה "[po]אמא לא מיניקה מתוסכלת[/po]" , כיוון שההנקה של בתה הבכורה "נכשלה" לה, והודות למידע ולתמיכה שהיא קיבלה, היא חווה תיקון בהנקת בתה השניה.
אנא, שימו לב שהיא משתתפת בדף הזה לא כאמא מיניקה ש"מתנשאת" על אמהות שלא הלך להן בהנקה (יש לי חשד שיש כמה שהתבלבלו בנושא).

עד שאני כותבת מתווספים עוד דברים...

[u]עצם הביטוי, תחליף להנקה, מעורר בי גועל[/u]
[u]הדף הזה נפתח כדי לתמוך בנשים לא מיניקות ולא כדי להעביר להן את המסר שהן מעוררות גועל[/u]
אני מרשה לעצמי לכתוב (לא בשם ענת) משהו על חילופי הדברים הללו.
קודם כל, ברמת הבנת הנקרא, יש כאן אי-הבנה. לא נראה לי שנכתב פה איפשהו שאמא מסוג כלשהו מעוררת גועל.
שום מזון הוא לא תחליף להנקה. זהו ביטוי שנתבע כדי לשרת חברות שמוכרות מזון מעובד בצורת אבקה צהובה וקוראות לו מזון לתינוקות, ועל כך בשמת היטיבה לכתוב. יש מזון שמשמש אותנו מכל מיני סיבות, כיוון שההנקה לא הצליחה. הנקה, ויעידו המיניקות, היא הרבה מעבר למזון, כך שהאבקה ההיא בקופסא לא מהווה תחליף.
יש דרכים נוספות להעניק מה שנגזל מהתינוק שאימו לא מיניקה אותו. חום, מגע, פעימות לב, קרבה, אינטימיות... אני משתדלת להעניק אותן בהרבה מאוד דרכים. את האוכל, לצערי ובלית ברירה כרגע, מבקבוק.
גם בבקבוק (ואגב הביטוי [u]תינוק בקבוק[/u] הוא מבחיל בעיני לאין שיעור מכל ביטוי אחר שנכתב פה) יש כל מיני מזונות שאפשר לשים. זה לא חייב להיות מזון שמדען מדופלם הכין במעבדתו המצוחצחת. אבל על זה כבר התווכחנו במקום אחר.

[u]חלב אם הוא צורך קיומי לכל התינוקות.[/u]
[u]זו אמירה שעושה רע לכל מי שלא הצליחה.[/u]
אם אפשר - שכל אחת תביע את תחושותיה. אני חושבת שכבר די ברור שכשלון ההנקה ומה שמתלווה אליו הם דברים די אינדיבידואלים. על פניו כולנו (הנכשלות בע"מ) לא הצלחנו להיניק, זה תיסכל אותנו, אנחנו נפגעות מאמירות מסוימות. תחת הכותרות האלה יש מגוון גדול של תחושות.
אני לא מרגישה רע בעקבות האמירה הזו, תודה.

[u]חוזרת לכאן כל יום כדי לפתוח את הפצע הכואב, ואין נחמה...[/u]
אני מוצאת פה הרבה נחמה. יתר על כן, אני מתחילה להירפא פה. לראשונה.
הנחמה היא דווקא בדברים האלו. כבר אמרו לי בהרבה מקומות שזה לא נורא שהיא לא ינקה כמעט. שזה לא נורא שהיא אכלה קצת תמ"ל. שזה לא נורא ש...
פה, סופסוף, אפשר להתנחם מדברים אחרים. פה אני יכולה לשמוע כמה הנקה חשובה ומשמעותית ולקבל תמיכה, למרות שלא הצלחתי להיניק. זו הנחמה שלי וזו הסיבה שאני פה.
ואם יש פה אמא שלא הצליחה להיניק בפעם הראשונה ואחר כך היניקה (ויש פה), אני משתדלת להקשיב היטב. במיוחד לה.

[u]אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב._ _עצוב לי לקרוא אמירות כאלה.[/u]
[po]עצובה שלא הצליחה להניק[/po], אני שמחה שהעליתי את הדברים על הכתוב כי אני יודעת שמשוטטות באתר עוד נשים רבות שההנקה לא הצליחה להם (או לא השתלבה טוב בחיים הכוללים) ולא בגלל שלא ניהלו אותה נכון, ואליהן בדיוק רציתי להגיע. חשוב לי שנשים ידעו שהן לא לבד, ולא לכולן זה מסתדר "לפי הספר". יש המון נשים שנאלצו לוותר על ההנקה מסיבה זו או אחרת, ומסתובבות מתוסכלות. מטרתו של הדף הייתה להוריד משהו ממידת התיסכול, ואצלי לפחות הרבה פעמים עובד העניין של "צרת רבים חצי נחמה".
[u]עצם הביטוי, תחליף להנקה, מעורר בי גועל.[/u]
[po]ענת ג[/po], אני עומדת להיות בוטה - אבל, חשבת לפני שכתבת את המשפט הזה??? אני לא יודעת באיזו בועה את חיה, אבל יש המון נשים ש- [b]אין[/b] להן ברירה אלא להשתמש בתחליפי חלב, ואם את חושבת שזה רק בגלל התנהלות לא נכונה, אז סליחה, אבל זה נובע מבורות. הדף הזה נפתח כדי לתמוך בנשים לא מיניקות ולא כדי להעביר להן את המסר שהן מעוררות גועל.

[u]אם ההנקה פוגעת בדברים חשובים בדרך, אז כדאי לזכור שיש לה תחליף[/u]
להנקה אין תחליף. זו עובדה. אבל תינוקות גדלים גם ללא הנקה. רובם.
אבל גם לאמא אין תחליף. וילדים גם גדלים ללא אמא.
ובמצב כמו שאפרת תיארה, בו ביתה הגדולה יותר היתה זקוקה לה מאד - הרי שאין שום ברירה - צריך לקבל החלטות היכן לוותר. ומגיע לאפרת כל הכבוד על כך שמשך חודשיים עשתה את המאמץ העצום לשאוב לתינוקה, למרות הקשיים שהתלוו לכך.
בשום אופן אין שחור ולבן. יש הרבה מצבים בחיים בהם צריך לוותר על משהו מאד חושב עבור משהו מאד חשוב אחר.
ואם חס וחלילה אמא לפג היתה מוותרת במודע על ההנקה והשאיבה, והתינוק היה נפגע מנמק של המעי על כל הסיבוכים האפשריים שלו, יתכן והיתה מגיעה למסקנה שהיה עדיף להחליט אחרת. אבל זה לא חוכמה - כי זה חוכמה לאחר מעשה.
אני בהחלט מסכימה עם [po]מיכל שץ[/po] ועם [po]ענת ג[/po] שחשוב מאד להמשיך להדגיש את חשיבות ההנקה, כי יש נטיה של אמהות רבות לוותר בקלות, כי זה מה שהממסד הרפואי משדר ברוב המקרים - "הנקה זה הטוב ביותר, אבל היום יש תחליפים מצוינים, וזה לא ממש משנה."
זה מאד משנה. אבל לממסד הרפואי אין לרוב כלים לעזור לאמא בנושא ההנקה, ולכן בקלות רבה מציעים תמ"ל - כי זה הם יודעים לעשות, והם חשים חובה לעזור לאמא, ובצדק.


[u]דוגלת בגישה של [po]אמא ל 5[/po] שהנקה זה לעצלניות[/u]
המשפט הזה באמת לא הוגן, אך הוא נאמר כתגובה למשפט אחר - [u]ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק-מנסיון![/u] ומשפט זה גם הוא לא הוגן. אפשר אולי לנסח אותו כך - יש מצבים בהם הנקה ושאיבת חלב דורשים הרבה יותר זמן ממתן בקבוק עם תמ"ל. ואין ספק שזה נכון. אבל אני מתנגדת להצגת הנקה באופן כללי כדבר מעיק וקשה, שכדי לעשות אותו על האמא והאחים האחרים לוותר על משהו. ברוב המוחלט של המיקרים זה לא כך.

[u]מאיפה הקביעות החד-משמעיות האלה?[/u]
בעיקר מתסכול. וחוסר סובלנות לאמירות מסויימות פה בדף. אין ספק שיכולתי לנסח את זה הרבה הרבה יותר טוב. אבל מפאת קוצר זמן ומבוכה עניתי כך וכפלונית.
[u]איך את מחליטה בכזו וודאות שאמא אחרת נכשלה איפה שאת הצלחת?[/u] זה לא מה שאני מחליטה. זה בכלל לא קשור לכשלון והצלחה. וודאי לא אלי מול אמהות אחרות. אני מבינה עד כמה קל להפגע אבל אנא נסי לראות את הדברים שכתבתי ככאלה שבכנות לא מתכוונים לפגוע ולא מתייחסים כלל להצלחה וכשלון.
אם ההנקה כל כך מפריעה בחיים, סימן שאנחנו לא מנהלות אותה נכון. אין קשר בדבריי אלה לאשמה, הצלחה או כישלון. אם זה לא ניכר מדבריי, תצטרכי פשוט להאמין לי. לא על זה אני מדברת.
וודאי אין קשר לקיומם של תחליפים להנקה. עצם הביטוי, תחליף להנקה, מעורר בי גועל.
יש כל כך הרבה אמהות לא מיניקות , וודאי גם את, שבמסירותן ואהבתן הגדולה התינוק אפילו לא ינחש שהוא חסר משהו, ולדעתי האישית, במקרים רבים הוא באמת לא חסר כלום. ואין דרכים למדוד דברים כל כך פרטיים ועדינים. ואין כאן תחרות.
אבל על הנקודה הזאת, קשה לי להבליג ולתת לה לטשטש את מה שהדף הזה רוצה להביע.

[u]אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב.[/u] מאיפה הקביעות החד-משמעיות האלה? איך את מחליטה בכזו וודאות שאמא אחרת נכשלה איפה שאת הצלחת? עצוב לי לקרוא אמירות כאלה.

[u]חלב אם הוא צורך קיומי לכל התינוקות.[/u] גם אם לא הייתי רופאה, הייתי מתנגדת למשפט הזה. כי זה דמגוגי להציג את זה ככה, כי יש צרכים שקודמים לצורך הזה, וכי זו אמירה שעושה רע לכל מי שלא הצליחה.

עצוב, עצוב פה נורא. חוזרת לכאן כל יום כדי לפתוח את הפצע הכואב, ואין נחמה...

אני מרגישה שקולי הולך ונעלם... [po]אמא אופטימית[/po], איפה את כשצריך אותך ??

[u]עבור רוב התינוקות חלב אם אינו צורך קיומי.[/u]
גם מטעה (לדעתי)
חלב אם הוא צורך קיומי לכל התינוקות.
יש הסתייגויות כמובן, אבל הן מעטות.
<עכשיו תקפצו, אני יודעת>

[u]אם ההנקה פוגעת בדברים חשובים בדרך, אז כדאי לזכור שיש לה תחליף.[/u]
משפט מטעה.
אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב. וכדאי שננסה לתקן לפני שנתפתה להאמין שיש לה תחליף. אני עוצרת כאן מפאת כבוד לנושא הדף ולמי שפתחה אותו. אבל בבקשה, גם בדף כזה כדאי להמנע ממשפטים מטעים.

[u]ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק[/u]
ראיתי שכל מיני נשים חלקו על המשפט, אולי לא שמתן לב אבל כתבתי "דורש הרבה יותר זמן [b]אמא[/b]".מאחר ובקבוק גם אבא יכול לתת, אז בהחלט מתפנה זמן אמא לילדים אחרים ולצרכים אחרים.
אני לא יודעת מה איתכן, אבל לי היה תינוק שינק כל שעתיים במשך 20-40 דקות (או לחילופין שאיבת בקבוק לקחה 40-60 דקות). היניקה הייתה לו קשה, ודרשה ריכוז מלא שלי תוך כדי, כך שלא נשאר כמעט זמן לדברים אחרים.

[u]לצערי אני לא מכירה מקרים של הנקה בקלילות ילד ראשון, כולל המקרה שלי. אני מהמרת שמקרים כאלה נדירים בחברה שלנו.[/u]
אני לא יודעת איך את מגדירה קשה וקל, אבל אני אישית דווקא נתקלתי בלא מעט נשים שאמנם התקשו בשבוע-שבועיים הראשונים, אבל אח"כ הלך להן חלק ונעים (עם או בלי תמיכה מקצועית ומורלית).

[u]דוגלת בגישה של [po]אמא ל 5[/po] שהנקה זה לעצלניות[/u]
אני מאחלת לכל אמא שתוכל לתמוך בגישה הזאת. עבורי זו הייתה עבודה קשה, שלא השאירה מקום לשום דבר לצידה. אני אישית שמחה שעשיתי חושבים, והגעתי להחלטה משותפת עם בן-זוגי שיש דברים שיש להם תחליף ויש דברים שלא. ההנקה פגעה בילדה הבכורה בפרט, ובחיי המשפחה ככלל. מי שמאמינה שעדיף לקפח ילד אחד עבור ההנקה של ילד שני, אני מכבדת את דעתה אך חולקת עליה. אני אישית מאמינה שכל עוד ההנקה הולכת חלק, ולא פוגעת בשום דבר בדרך, אז זה נפלא. [b]אם ההנקה פוגעת בדברים חשובים בדרך, אז כדאי לזכור שיש לה תחליף[/b]. (ואני לא מדברת על מקרים חריגים בהם אין תחליף).

אמנם החלטתי לפרוש מהדיון ולצפות מהצד, אבל מאחר וצוטטתי מספר פעמים אני חייבת להגיב.

[u]אין ספק שהקונפליקט קשה, אבל, למרות שלא נכון פוליטית להגיד את זה, יש מצבים שחלב אם באמת מאד חשוב, גם אם לאמא זה קשה, וגם אם ילדים אחרים מקופחים לתקופה מסוימת.[/u]
[po]אמא ל 5[/po], אני מסכימה איתך [b]שיש מצבים[/b] שצריך לתת חלב אם גם במחיר של קיפוח האחרים (ולכן שאבתי 6 שעות ביום במשך חודשיים, במקביל לטיפול בילדה בת 3 וטיפול בפג מאושפז), אבל חשוב לי להדגיש [b]שיש מצבים שלא[/b]. לא נכנסתי לזה קודם, אבל ביום שבו ילדתי רצה הגורל, ובתי אושפזה עקב אבצס בבלוטת לימפה. אני הייתי צריכה לחלק את זמני בין טיפול נמרץ פגים, למחלקת ילדים (ומה לעשות גם לנוח קצת אחרי לידה קשה במיוחד), ובתוך כל זה גם למצוא את הזמן לשאיבת חלב. עם כל הכבוד לחלב אם, אני לא בטוחה מה יותר חשוב - להיות לצד בתך המאושפזת (במעט השעות שיש לך) או לשאוב חלב מאחורי הפרגוד?! לא נראה לי שיש על זה תשובה חד משמעית, וחשוב לי להבהיר [b]שיש מצבים שבהם צריך לעשות חושבים[/b]. עבור רוב התינוקות חלב אם אינו צורך קיומי, אלא פשוט המזון הטוב ביותר. היה קורה כזה אסון אם בני היה מקבל במשך מספר ימים תמ"ל ורק אח"כ חלב אם? חשוב לי להבהיר שהלחץ העז שמופעל בנושא ההנקה הוא לא תמיד במקום. לפעמים עדיף להיות [po]אמא לא מיניקה מתוסכלת[/po], במקום [po]אמא מיניקה ממוטטת[/po] (נפשית ופיזית).

לא, הבנתי שזה לא הוא.
משמעות סימן השאלה במשפט [u]הבחור שהתחיל לפעול להקמת בנק חלב אם?[/u] הוא "אתן יודעות על מי אני מדברת?"

> מסבירה באריכות <

[u]הבחור שהתחיל לפעול להקמת בנק חלב אם?[/u]
לא, [po]אפרת י[/po], פה למעלה:

[u]לפני כשנתיים ילדתי את בני השני לאחר הריון שהסתיים ב-6 שבועות של אישפוז שלי. בני אושפז בטיפול נמרץ פגים ולאחר מכן בפגייה במשך חודש. במסגרת "עידוד ההנקה הבלתי מתפשר" הופעל עלי בפגייה לחץ אדיר לשאוב חלב מייד לאחר הלידה, ומאחר שמאוד קשה לשאוב מיד אחרי הלידה "ביליתי" ימים ולילות בחברת המשאבה (3 שעות לכל 50cc!), תוך שאני מזניחה את בתי בת ה - 3 וזאת לאחר שהורחקה ממני במהלך 6 שבועות בהם הייתי מאושפזת. כשאני חושבת על כל השעות הרבות שבזבזתי על שאיבת חלב במקום לקנות מטרנה ולהשקיע בילדה שלי, אני ממש מזדעזעת מעצמי. כשבני שוחרר הביתה המשכתי לשאוב ולהניק לסירוגין, אך ליבי נכמר למראה בתי שהיתה כל כך סבלנית ובוגרת, ופשוט העסיקה את עצמה בכל השעות הרבות בהן הנקתי ושאבתי והנקתי ושאבתי...[/u]

[u]כבר תואר למעלה הכעס על צוות פגיה ש"לחץ" על אמא לשאוב חלב אם.[/u]
הבחור שהתחיל לפעול להקמת בנק חלב אם?
על אשתו הופעל לחץ כזה, אחרי שמיד בתום הלידה נתנו לה כדורים להפסקת החלב (והציעו לה ברגישות רבה לא להקשר לתינוקת /-:).
(הוא סיפר על זה בפורום אינטרנטי, כך שאני מרגישה חופשיה לצטט).

[u]דווקא לתינוקות עם בעיות רפואיות התזונה היא הרבה יותר קריטית ומשפיעה באופן ישיר ומשמעותי על הבריאות, איכות החיים וסיכויי ההחלמה[/u]
בדיוק כך - תינוק עם אי ספיקת כליות הרבה יותר נוטה להדבק במחלות, לחלות בצורה קשה יותר ולהבריא יותר בקושי מכל מחלה. שלא לדבר שהעיכול של חלב אם קל יותר, שיש בו חומרים רבים התורמים להתפתחות שנפגעת מהמחלה גם ככה.
בקיצור - דווקא כאשר תינוק סובל מבעית בריאות בסיסית, הנקה וחלב אם חשובים עוד יותר. אבל כמובן שגם את זה לא יגידו לרוב האמהות לילדים חולים - כדי לא לגרום להן רגשות אשמה.
כבר תואר למעלה הכעס על צוות פגיה ש"לחץ" על אמא לשאוב חלב אם.

[u]במסגרת "עידוד ההנקה הבלתי מתפשר" הופעל עלי בפגייה לחץ אדיר לשאוב חלב מייד לאחר הלידה, ומאחר שמאוד קשה לשאוב מיד אחרי הלידה "ביליתי" ימים ולילות בחברת המשאבה (3 שעות לכל 50cc!), תוך שאני מזניחה את בתי בת ה - 3 וזאת לאחר שהורחקה ממני במהלך 6 שבועות בהם הייתי מאושפזת. כשאני חושבת על כל השעות הרבות שבזבזתי על שאיבת חלב במקום לקנות מטרנה ולהשקיע בילדה שלי, אני ממש מזדעזעת מעצמי.[/u]

אין ספק שהקונפליקט קשה, אבל, למרות שלא נכון פוליטית להגיד את זה, יש מצבים שחלב אם באמת מאד חשוב, גם אם לאמא זה קשה, וגם אם ילדים אחרים מקופחים לתקופה מסוימת.

[u]ולאמא כזאת חייבים להגיד "כל הכבוד!!!"[/u]
מצטרפת!
לדעתי זה גם לא שטח אפור, משתי סיבות, אחת דווקא לתינוקות עם בעיות רפואיות התזונה היא הרבה יותר קריטית ומשפיעה באופן ישיר ומשמעותי על הבריאות, איכות החיים וסיכויי ההחלמה, והשניה זה נותן לאם תחושה שהיא עושה הכל בשביל ילדה החולה, ויש אמהות שזה מאוד חשוב להן. את ההזנחה כביכול של הילדים האחרים אפשר למנוע בדרכים אחרות.

[u]לצערי אני לא מכירה מקרים של הנקה בקלילות ילד ראשון, כולל המקרה שלי. אני מהמרת שמקרים כאלה נדירים בחברה שלנו.[/u]

אמנם סטטיסטית זה חסר משמעות, אבל אני מכירה כמה וכמה מקרים של הנקת ילד ראשון קלילה וחלקה, כולל המקרה שלי.
אין לי שמץ מושג אם זה נדיר או לא ואין לי כוונה להמר.

אני חדשה כאן ועדיין לא החלטתי על ניק הולם, מכאן הפלמוניות.

דווקא מצבים כאלו, הם, לדעתי, המצבים ה"אפורים", שבהם עדיפות ההנקה עומדת מול דברים כבדי משקל, כמו הצרכים של הילדים האחרים, כשהמצב הוא מראש לא מאוזן (אלא אם כן, לחלב אם יש השפעה על מצבו הספציפי של התינוק, מעבר ליתרון שלו עבור כל תינוק).

ולאמא כזאת חייבים להגיד "כל הכבוד!!!"

[u]ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק-מנסיון![/u]
ונניח שזה בדיוק כך - האם זו סיבה לא להניק? כי קשה להקדיש את הזמן לפעילות בריאותית חשובה?
כבר כתבתי לעיל שאמא בהריון לא תסרב לאשפוז של שבועות וחודשים כי זה לטובת בריאות התינוק, וזה בודאי גוזל יותר זמן מהנקה. אבל משום מה המסר הכללי הוא כיום - הנקה זה סןג של מותרות, שלא כל אמא יכולה להרשות לעצמה. מכאן הטיעונים של: יש לי עוד ילדים בבית, ולכן אי אפשר להניק את הילד הבא, כי זה גוזל זמן. לא היה עולה בדעת אף אחד לוותר על בדיקות או טיפול רפואי חשוב כי יש עוד ילדים, ואין זמן.
אני בקשר עם אמא לשמונה ילדים, שילדה השמיני, בן 10 חודשים, סובל מאי ספיקת כליות קשה מאד. והיא כמובן לוקחת אותו לאינסוף בדיקות רפואיות, טיפולים ואשפוזים, הניקה אותו מלא עד גיל 5 חודשים, ואז, כאשר החל לסבול מחוסר תאבון קשה על רקע מחלת הכליות עברה לשאיבות, והיא שואבת לו כל יום 1.2 ליטר חלב אם, כי זה הדבר היחיד שהוא אוכל, וגם את זה נותנת במזרק לפה, לאט לאט, כי רק כך הוא אוכל. בודאי היה קל יותר, ודורש פחות זמן להאכיל פורמולה כלשהי, ובכלל להזרים לו את זה עם צינור ישר לקיבה, דבר שהומלץ לה כבר פעמים רבות על ידי הצוותים המטפלים. אבל הילד עולה יפה במשקל, יחסית מרגיש טוב, מתפתח, והאמא מקווה שיצליח להגיע להשתלת כליה בסביבות גיל שנה ללא צורך בדיאליזה (שמורידה את סיכויי ההצלחה וגורמת סיבוכים).
אז בגלל שלהפסיק להניק היה חוסך זמן ומפנה יותר זמן לילדים האחרים זה מה שכדאי לעשות?

[u]ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק[/u]
בנסיון שלי, תינוק בקבוק דרש הרבה יותר זמן אמא מהיונק. פשוט כי הוא היה זקוק ליותר זמן אמא (בלי קשר להאכלה). האמת היא שליונק (עם או בלי קשר לאופן ההאכלה) היה לי גם יותר קל לתת זמן-אמא-אגבי, תוך כדי זמן אמא לאחיו, ולכן הוא דרש פחות זמן אמא יחודי.

כוחות הרשע
אני מאמינה שברפואה יש אופנה. לפני כמה שנים (במאה 18 -19) היו מקיזים דם של חולה (שגרמה לרבים מהם למות).
משנות ה60-70 נכנסה אופנת התמ"ל וכן הגלולה. ההמצאות הללו קשורות זו לזו עד מאד. שתיהן כביכול משחררות את האישה מ"עונשם" של ההנקה והצמידות לילדים . אכן יש יתרונות רבים להמצאות הללו, אי אפשר לפסול את היתרונות. מצד שני , מרב התלהבות, שכחו את הנזקים שלהם.
מישהו שקלט את ה"ישועה" שבהמצאות הללו, שם אותם בפוקוס של גאונות ושכח שיש עוד פרמטרים להביט בהם. באורח החיים שלנו כעובדות, ללא חוג משפחה מורחב, בדידות, קשיים כלכליים ותחרותיות קשה לחיות בלי הדברים הללו.
אם שאומרת לבתה שהיא לא פרה אז שתתן תמ"ל , לא עושה את זה מתוך רוע. היא עושה את זה כיוון שהיא הפנימה אמת מסויימת שנכונה לה. היא רגילה לאורח חיים מסויים . כל שכן, עליה להצדיק את התנהגותה שלה כדי שלא להיות בקונפליקט ולשאול שאלות קשות.
תארו לכם רופא שעשרים שנה המליץ על תמ"ל כי זה מה שלמד, פתאום פוקח עיניו ומבין שאולי חלק מנזקים בלתי הפיכים נגרמו מההמלצות שנתן?
תארו לכם אמא שנתנה לילדיה תמ"ל ופתאום קולטת שכל השנים הללו שאמרו לה שהתמ"ל זה מצויין אבל התינוקת שלה לא התפתחה כראוי , זה בגלל שהתמ"ל לא כל כך טוב אחרי הכל . שאם היתה מניקה זה היה אחרת?
תארו לכם מנהל מחלקת פגים שמבין שניתן היה להציל רבים מהם אם היו מעודדים את האימהות לשמור על החלב ולהישאר קרובות?
תארו לכם את שר הבריאות תופס שהעובדה שאימהות לפגים נאלצות לעזוב את בית החולים ולזגזג בין הבית והמחלקה במקום סידור הולם סמוך לבית החולים גורם לרבים מהם למות?
תארו לכם את האחיות שקיבלו "צ'ופרים" מחברות התמ"ל, פתאום נאלצות לוותר עליהן? כולל כאלו שאין להם ילדים משלהן ומעולם לא עניין אותם אם תמ"ל זה טוב או רע. הן היו מעדיפות לישון בלילה, אז למה להעיר את האמא המסכנה.

[u]יש מי שדואג שהם יקבלו תמ"ל חינם[/u]
לא רק "הם" (רופאים, אחיות) מקבלים את זה חינם. למקצועי אין שום קשר למימסד הרפואי, ובשנתיים הראשונות לחיי בני קיבלתי בדואר לפחות אחת לחודש דוגמיות / תלושי קניה חינם למוצרים הללו, כולל מטיפת חלב בשבועות הראשונים ("תקחי, שיהיה אם יגמר לך החלב"). איך אפשר לחשוב שזה טוב לב ? האין זה ברור שמדובר בשיווק אגרסיבי ?

< זוכרת מפגשים עם לא מיניקות, כולל פה באתר, שבהן סיפרתי, בצורה שעשויה להתפס כנבזית, שאני משליכה לפח את שקיות ה"חינם" האלה, ולא מעבירה אותן הלאה ל"נזקקות". >
< לתפיסתי, המניפולציה המרושעת ביותר היא זו שגורמת למתראיינות מתחת לקו העוני לכתבה בחדשות, לספר שאין להן כסף לגמור את החודש ולקנות תמ"ל לתינוקות שלהן >


ושתי הערות לדברי אפרת מתחילת הדיון :
[u]יש אמהות שההנקה משתלבת להם בחיים נורא בקלילות... יש לא מעט מקרים בהם ההנקה היא ממש תובענית, ולא משאירה מקום לשום דבר ליד.[/u]
לצערי אני לא מכירה מקרים של הנקה בקלילות ילד ראשון, כולל המקרה שלי. אני מהמרת שמקרים כאלה נדירים בחברה שלנו.
[u]ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק-מנסיון![/u]
אנסה להגיד את זה בעדינות, וסליחה מראש אם זה ישמע פוגע :
הרי את מעידה על עצמך שההנקה שלך נכשלה, אז איך את יכולה להשוות ? אגב, גם אני בתור מניקה לא יכולה לעשות את ההשוואה ההפוכה בצורה כל כך גורפת : אני לא יכולה להגיד ש"תינוק בקבוק דורש הרבה יותר זמן מתינוק יונק - מניסיון !" שהרי אין לי ניסיון ומיומנות בהכנת בקבוקים. אני יכולה להגיד ש"נראה לי שהכנת בקבוקים, שמצריכה לקום באמצע הלילה, ללכת למטבח, להתעסק שם עם כל מיני דברים בזמן שהתינוק צורח, זה הרבה יותר קשה מלהסתובב במיטה ולהרים את החולצה", אבל אפילו על זה לא הייתי שמה סימן קריאה, מאיפה לי לדעת ? זה רק נראה [b]לי[/b]. אולי [b]לך[/b] זה נראה אחרת ?

< דוגלת בגישה של [po]אמא ל 5[/po] שהנקה זה לעצלניות :-) >

[u]וחולקת רק על ההצגה של "כוחות הרשע".[/u]
אכן, יש מקום להדגיש את ה (-; שצירפתי ל"כוחות הרשע".

ויש מקום גם לכל אלה שאינם ממש "כוחות רשע" אבל גם לא תמימים ומלאי כוונות טובות.

האחות שאומרת "אין לך חלב!" ליולדת טריה - זה לא מטוב לב.
כשרופא מסוים מזלזל בתלונתה של אם שביקשה במפורש לא לתת בקבוק ליונק שלה, ונתנו לו בקבוק, ואומר לה ש"את רואה שלא קרה כלום" - המומחה מספר 1 בארץ לתרופות בהנקה, שיודע היטב מה עלולה להיות התוצאה הרפואית של בקבוק תמ"ל אחד ליילוד - זאת לא תמימות.
כשמנהלי מחלקות יילודים שתומכים בפומבי בהנקה מקבלים ציוד מחברות תמ"ל, תולים פרסומות של חברות תמ"ל, ותומכים במחלקתם בגלוי או בהעלמת עין במדיניות של "דחיפת תמ"ל" ליילודים ולאמהות - זה לא נעשה בתמימות וגם לא בכוונות טובות.

ואלה רק דוגמאות ספורות.

השטח האפור הענקי הזה, שהנורמות החברתיות מאפשרות אותו (הנורמות שדוגלות בניתוק מהתינוק, שמתנגדות ל"שיעבוד לתינוק", שרואות בבקבוק "נורמלי" ובהנקה "אקסטרה", שרואות בלידת אפידורל "נורמה" ובלידה טבעית "קיצוניות של פנאטיות מעופפות", הנורמות שדוגלות בחזרה מהירה לעבודה ול"חיים שהיו לי קודם", הנורמות שדוגלות ב"התינוק צריך להתרגל"...), מלא בנהלים ובאנשים שפוגעים בהנקה ובמיניקה בלי שום כוונות טובות.

אני חושבת שאלה שפוגעים בהנקה מתוך כוונות טובות ובורות תמימה הודגשו כבר מספיק.

לכן אני חושבת שראוי להדגיש שיש במשחק הזה משתתפים שיש להם בו אינטרס כלכלי אדיר, ושהם מושכים בחוטים שאנשים לא מכירים אותם ולא מודעים להם.
למשל, כל העניין של התמ"ל בבתי החולים - ממש לא מנווט רק על ידי אי ידיעה תמימה של רופאים ואחיות שלא קיבלו הכשרה.
יש מי שדואג שהם כן יקבלו מידע מסונן מחברות התמ"ל, מידע שנבחר בקפידה כך שייראה "תקין פוליטית" ו"תומך בהנקה" , אך למעשה הוא מכוון לגמילה מהירה ומעבר לתמ"ל. יש מי שדואג שהם יקבלו תמ"ל חינם בכל מיני צורות, משלם על זה מיליונים - רק שיהיה, רק שהם ישתמשו בזה.
יש תאריכי תפוגה על התמ"ל שניתן במתנה - וגורם לחץ סמוי על האחיות "תשתמשי בזה, לפני שצריך יהיה לזרוק את זה".
יש עוד הרבה אספקטים פה, אפשר למצוא אותם אפילו באתר של ה-AAP.
מה שאני רוצה להגיד הוא:
לא לזלזל באינטרסים.
לא לזלזל בכוחות מכוונים.
לא להתעלם מאלה שבוחשים בקלחת.
אולי לא "רשע" (טוב, רציתי קצת להציג את זה כמשהו מסיפורי המעשיות), אבל בהחלט לא תמימות וטוב לב.