אליס אני עוד רוצה לכתוב לך מייל מתלהב מאוד מכמה עניינים (ויש לי מאל שאלות על הדוקטורט הזה שלא יאומן איך הצלחת גם וגם
ועל הפשושה ועוד ועוד) אבל כהרגלי אני דוחה את הדברים הטובים באמת
בכל מקרה נקלעתי פה לדף של קיזי וקראתי את מה שתכבת על התמכרויות ואני כל כך מסכימה עם חלק מהדברים וכל כך לא עם חלק אחר אבל אין לי זמן עכשיו לפרוס את המשנה (המשופעת במילים כהרגלי בקודש ובחול ובאללה איסטור) ובכל זאת כמה מילים...
כיום גם הפסיכולוגיה משנה את גישתה להתמכרויות ובעיקר להגדרה של מהי התמכרות, אם בעבר קיטלוג של התמכרות נגע
לחומר הרי שהיום קובעים מהי התמכרות בעיקר על פי
התנהגות. כמה הנוכחות והתדירות והעומק שנדרש מאיתנו להתעסקות עם מושא ההתמכרות מפריע לתפקוד "הנורמלי" של הפרט.
עכשיו מה זה נורמלי? התמכרות לאינטרנט למשל יכולה להחשב ככזו אם אדם לא יוצא מהבית, מאבד חברים, אולי עבודה, מאבד מיומנויות חברתיות ועוד, מצד שני יש שיאמרו שאולי בעתיד בעוד עשרות שנים ההוויה של האינטרנט והנוכחות באינטרנט תחשב ההוויה המועדפת על כולם מאחר והאינטרנט מספק סביבה הרבה יורת מעניינת, אינסיבית וכו' מהעולם "האמיתי" שהוא די אפור ומוגבל פיזית.
היסטוריונית אחת גם התראיינה פעם ואמרה שהיא חושבת שהחיים הם התמכרות, אנחנו מכורים לשינה למזון לנשימה ועוד נשימה (אם כי אני חולקת עליה.. רבאק, יש אינסטינקטים ויש צרכים ויש התמכרויות לא צריך לשים את כולם באותו הסל
בכל מקרה השורה התחתונה היא שהיום ברור גם ברמת השיח הפסיכולוגי, שכל אדם בחברה הנוכחית מכור למשהו ואפילו הרבה משוהים, ויש שיאמרו שטוב שכך (פרופ' יורם יובל אמר שהוא מאוד ישמח אם מנתח שלו יהיה מכור ואפילו אובסיסיבי לנקיון.. ועוד) - וכל היחס להתמכרות הוא מאוד אינדיבידואלי ברמת הכמה זה מפריע לתפקוד היומיומי הנורמלי, ואני אוסיף שלדעתי צריך להחליף את הנורמלי ביחסי, התפקוד היחסי. אם מישהו מכור לספורט ברמה גבוהה יחסית כולל יצירת קריירה- אז מה טוב1 וברור שזה ]פוגע בתפקוד היומיומי "הנורמלי" אבל יש קריירה שלא עושה כן
בנוגע לנקודה שבה אני לא מסכימה עם טענותייך- אם הבנתי נכון את תולה את בולמוסי האכילה ושות' בנטייה מראש להעצים את האובייקט הממכר - להימנע ממנו- ואז להתרסק עליו בחרוף נפש דווקא בגלל היותו מואדר כל כך. לכך התכוונת לפי הבנתי.
אני חושבת שיש כאן התעלמות מכמה מרכיבים בולטים שמניעים את הגלגל הזה של הבולמוסים ושות'.
אם נתייחס לאלכוהול- אלכוהול זו המחלה. לייזה מינלי פעם תיארה פעם איך שהיא היא שחקנית ענק שסכתה בפרסי אוסקר, העלתה מחזות קלאסים ברחבי העולם, התמודדה עם אובדנים ופירדות ומחלות - אבל דווקא מכל אלה האלכוהול הוא זה שהכריע אותה, יתרה מכך מדובר בבעיה משפחתית. שנים היא כעסה על כך שמתייחסים אליה כחסרת אופי שיוצאת ונכנסת למרכזי גמילה ושבכלל מתדרדרת לכך. והיא אומרת, ובצדק, שמדובר במחלה וכל עוד לא מכירים בזה עושים עוול למכורים ולטיפול בה.
אז יש מרכיב ביולוגי פיזיולוגי ואפילו גנטי בהרבה מקרים בנטייה להתמכרויות, ועוד יותר מכך
בנטייה להתמכרויות ספציפיות וזה שננסה לקחת אחורה לולמר "הכל בשליטת הפרט" או "התמכרות היא שם נרדף לבחירה" - אנחנו חוטאים ובגדול.
גם בנוגע לבולמוסי האכילה, בתור בחורה שמדי פעם חוטאת בדיאטות הרזייה - אין עצבני מאדם שמתחיל דיאטה בשבועות הראשונים, ועוד יותר מזה, מצביעים על כך שהרבה דיאטות חושפות דכאונות סמויים וזה בשל העדר כמות הפחמימות שבימים "שמנים" טרום הדיאטה דאגו היטב להפריש סרטונין והלרגיע עצבים רופפים. אותו כנל לגבי קופאין - לענייני ערות ושינה, ועוד.
ישנו הבדל מהותי בין מאכל שמדי פעם אוכלים הרבה מדי ממנו ויש מעט מאוד אנשים שחיים כך או שמצליחים לחיות כך אחרי שנים שחיו אחרת, לבין התמכרות שמשרתת באמת ובתמים תפקודים פיזיולוגיים ואזי אין שום הבדל בין ניקוטים שמציף את מערכת הדם לבין הסרטונין או האלכוהול.
ועוד לא דיברנו על התמכרות נפשית, שגם פה הרבה פעמים מדובר
בחוסר שליטה בייחוד כשמדובר באנשים שיש להם בעיה לדחות סיפוקים, בעיה מהותית, אם באופן כללי ואם בתחום הספציפי הזה, ואם תוסיפי לזה חינוך פולני של האבסה אז יש כאן גם
הרגל ועל הרגל עוד אפש רלהתווכח כמה זה עניין של שליטה או לא, אבל בגדול, אני יותר נוטה להאמין שאנשים שהגיעו כבר לכל האלכוהוליסטים אנונימים, ושות' ניסו במהלך תקופת חיים לא מבוטלת לשלוט בעצם, גם בלי לקרוא לכך התמכרות, ובעצמך ציינת שיש שלא מודים בהתמכרות, כמו הרבה אלכוהוליסטים ולכן אם מישהו לא מודה ובכל זאת מנסה להפסיק, גם בלי לחשוב שזה לא בשליטתו, להיפך- הכל בשליטתו לדידו, ועדיין הוא לא מצליח, אז איפה התיאוריה שתארת מתחברת? זה לא שהוא מתרץ זאת כמשהו חזק ממנו.
אני חושבת שהדיון הזה חשוב כי ישנם הרבה מדי אנשים אומללים בעלי נטייה להתמכרות ואוחזים בידיהם התמכרות חסרת שליטה, איומה, מזיקה, אם לאורח החיים ואם לחיים עצמם. נכון שקיימת לאנשים הנטייה הממכרת... למהר ולהנכיס את עצמם להגדרות, כמכורים, כחסרי שליטה, כחסרי אופי אפילו, כעצלנים כדחיינים
, כבעלי הפרעות קשב - וכל דבר אחר שיכול בקלות להפוך לתרוץ ולא למקור להתמודדות, אבל לרוב, מדובר דווקא בהתחלה של פתרון, והרבה עמים ההתחלה הזו מגיעה ממקום של הכרה שזה גדול עליך.
אם להשתמש בדוגמא ממני (בכל זאת אמתך הנאמנה מחזיקה בכמה חולרות כנ"ל בחיים הפרטיים) אזי שתמיד האמנתי שאם רק אתחיל דיאטה ורק אחליט הכל יהיה בסדר, ואעמוד בזה ובלה בלה. אז זה נכון שאני אישית לא בנויה לטקסים ומסגרות וקבוצות וזה נכון שיש להחלטות שלי אימפקט כלשהו (נמוך יותר מים המלח אבל גם זה משו'... ) אבל ברגע שהחלטתי גם בקטן, שנוכחותש ל מתוקים ושאר צרות בבית גורמת לי
לאיבוד שליטה יכולתי להחליט בשלב הבא שהם לא נכנסים אליי הביתה. וזה המיקרו של מה שתארת, להגדיר את עצמך כמכור וחסר שליטה, אז אפשר להגדיר את עצמך כמכור וחסר שליטה ולעשות עם זה משהו מועיל, כמו ללכת לקבוצות תומכות עם מנטור וכאלה - ולהצליח דרכן להתמודד עם הדבר הזה שלבד אתה פשוט לא מסוגל, ואפשר לקטר על פחית בירה וסטייק שאתה מכור ולא לעשות עם זה דבר. לא חושבת שההגדרה והאמונה שמדובר במשהו חסר שליטה
ברוב המקרים הוא הבעיה כמו מה עושים עם זה.
אגב, אני חושבת שאת מחזיקה בדיעה אחרת, בעיקר כי את אדם מאוד חזק, למרות נטייתך (ההתמכרותית?
) לחשוב שאת כאחד האדם. את מתנהלת באופן מאוד חריג לטובה ביחס לממוצע, אם זה באורח החיים, בתזונה, בהישגים ובכלל. הרגלי התזונה שלך לדעתי לא יכלו להחזיק מעמד אצל 98% מהאוכלוסייה, אפילו תחת איומי אקדח וסכנת חיים (ואני עבדתי בבית חולים כמה שנים טובות וראיתי איך אנשים לפני ניתוחי לב ואחרי צינתורים רוצים באמת ובתמים להפסיק עם הבשר והסיגריות אבל אעפס, אפילו דיאטנית וקבוצות תמיכה וכדורים ואיומי גירושין לא עזרו... ).
ועוד לא דיברנו על מהפכת הכדורים, שהרי פנייה לכדורים בתחומים האלה של
מניעת התנהגות נובעת ברוב הפעמים מהבנה מוקדמת שאין לנו שליטה על ההתנהגות הזו ואנחנו צריכים עזרה חיצונית - להוציא אפקט פלסאבו מדי פעם, לרוב, כדורים לגמילה הרזייה וכו' עובדים על ביטול ההשפעות הממכרות של האובייקט,פיזיולוגית ולדעתי פנינו הולכים לשם ובצדק, רבות מההתמכרויות נובעות ממקור פיזיולוגי ול פלא שטיפול במקור פותר או מקל על הפתרון והפסקת או הפחתת הצריכה. (ישנו כדור ששכחתי את שמו שמצליח לגרום לדיכוי השמנה בטנית! הוא ירד מהמדפים בגלל שתופעת לוואי חמורה שלו גרמה לדכאונות קלינים כבדים מדי צל המשתמשים אבל בעוד כמה שנים ואפילו פחות יבודדונאת אותו ברוך והנה לנו מוצר שמצליח לעקוף לא רק התמכרות בהרבה פעמים אלא נטייה פיזיולוגית לאגירת שומן באזור הכי מסוכן לבריאות- בבטן).
וואו כתבתי המון ועוד בסוף יסתבר שציינת רק חלק מתיאוריה רחבה יותר שאת מחזיקה בה בזמן שאני עשיתי עליה חרקירי..
יאללה זזתי..
אליס אני עוד רוצה לכתוב לך מייל מתלהב מאוד מכמה עניינים (ויש לי מאל שאלות על הדוקטורט הזה שלא יאומן איך הצלחת גם וגם :-0 ועל הפשושה ועוד ועוד) אבל כהרגלי אני דוחה את הדברים הטובים באמת :)
בכל מקרה נקלעתי פה לדף של קיזי וקראתי את מה שתכבת על התמכרויות ואני כל כך מסכימה עם חלק מהדברים וכל כך לא עם חלק אחר אבל אין לי זמן עכשיו לפרוס את המשנה (המשופעת במילים כהרגלי בקודש ובחול ובאללה איסטור) ובכל זאת כמה מילים...
כיום גם הפסיכולוגיה משנה את גישתה להתמכרויות ובעיקר להגדרה של מהי התמכרות, אם בעבר קיטלוג של התמכרות נגע [b]לחומר[/b] הרי שהיום קובעים מהי התמכרות בעיקר על פי [b]התנהגות[/b]. כמה הנוכחות והתדירות והעומק שנדרש מאיתנו להתעסקות עם מושא ההתמכרות מפריע לתפקוד "הנורמלי" של הפרט.
עכשיו מה זה נורמלי? התמכרות לאינטרנט למשל יכולה להחשב ככזו אם אדם לא יוצא מהבית, מאבד חברים, אולי עבודה, מאבד מיומנויות חברתיות ועוד, מצד שני יש שיאמרו שאולי בעתיד בעוד עשרות שנים ההוויה של האינטרנט והנוכחות באינטרנט תחשב ההוויה המועדפת על כולם מאחר והאינטרנט מספק סביבה הרבה יורת מעניינת, אינסיבית וכו' מהעולם "האמיתי" שהוא די אפור ומוגבל פיזית.
היסטוריונית אחת גם התראיינה פעם ואמרה שהיא חושבת שהחיים הם התמכרות, אנחנו מכורים לשינה למזון לנשימה ועוד נשימה (אם כי אני חולקת עליה.. רבאק, יש אינסטינקטים ויש צרכים ויש התמכרויות לא צריך לשים את כולם באותו הסל
בכל מקרה השורה התחתונה היא שהיום ברור גם ברמת השיח הפסיכולוגי, שכל אדם בחברה הנוכחית מכור למשהו ואפילו הרבה משוהים, ויש שיאמרו שטוב שכך (פרופ' יורם יובל אמר שהוא מאוד ישמח אם מנתח שלו יהיה מכור ואפילו אובסיסיבי לנקיון.. ועוד) - וכל היחס להתמכרות הוא מאוד אינדיבידואלי ברמת הכמה זה מפריע לתפקוד היומיומי הנורמלי, ואני אוסיף שלדעתי צריך להחליף את הנורמלי ביחסי, התפקוד היחסי. אם מישהו מכור לספורט ברמה גבוהה יחסית כולל יצירת קריירה- אז מה טוב1 וברור שזה ]פוגע בתפקוד היומיומי "הנורמלי" אבל יש קריירה שלא עושה כן :)
בנוגע לנקודה שבה אני לא מסכימה עם טענותייך- אם הבנתי נכון את תולה את בולמוסי האכילה ושות' בנטייה מראש להעצים את האובייקט הממכר - להימנע ממנו- ואז להתרסק עליו בחרוף נפש דווקא בגלל היותו מואדר כל כך. לכך התכוונת לפי הבנתי.
אני חושבת שיש כאן התעלמות מכמה מרכיבים בולטים שמניעים את הגלגל הזה של הבולמוסים ושות'.
אם נתייחס לאלכוהול- אלכוהול זו המחלה. לייזה מינלי פעם תיארה פעם איך שהיא היא שחקנית ענק שסכתה בפרסי אוסקר, העלתה מחזות קלאסים ברחבי העולם, התמודדה עם אובדנים ופירדות ומחלות - אבל דווקא מכל אלה האלכוהול הוא זה שהכריע אותה, יתרה מכך מדובר בבעיה משפחתית. שנים היא כעסה על כך שמתייחסים אליה כחסרת אופי שיוצאת ונכנסת למרכזי גמילה ושבכלל מתדרדרת לכך. והיא אומרת, ובצדק, שמדובר במחלה וכל עוד לא מכירים בזה עושים עוול למכורים ולטיפול בה.
אז יש מרכיב ביולוגי פיזיולוגי ואפילו גנטי בהרבה מקרים בנטייה להתמכרויות, ועוד יותר מכך [b]בנטייה להתמכרויות ספציפיות[/b] וזה שננסה לקחת אחורה לולמר "הכל בשליטת הפרט" או "התמכרות היא שם נרדף לבחירה" - אנחנו חוטאים ובגדול.
גם בנוגע לבולמוסי האכילה, בתור בחורה שמדי פעם חוטאת בדיאטות הרזייה - אין עצבני מאדם שמתחיל דיאטה בשבועות הראשונים, ועוד יותר מזה, מצביעים על כך שהרבה דיאטות חושפות דכאונות סמויים וזה בשל העדר כמות הפחמימות שבימים "שמנים" טרום הדיאטה דאגו היטב להפריש סרטונין והלרגיע עצבים רופפים. אותו כנל לגבי קופאין - לענייני ערות ושינה, ועוד.
ישנו הבדל מהותי בין מאכל שמדי פעם אוכלים הרבה מדי ממנו ויש מעט מאוד אנשים שחיים כך או שמצליחים לחיות כך אחרי שנים שחיו אחרת, לבין התמכרות שמשרתת באמת ובתמים תפקודים פיזיולוגיים ואזי אין שום הבדל בין ניקוטים שמציף את מערכת הדם לבין הסרטונין או האלכוהול.
ועוד לא דיברנו על התמכרות נפשית, שגם פה הרבה פעמים מדובר [b]בחוסר שליטה[/b] בייחוד כשמדובר באנשים שיש להם בעיה לדחות סיפוקים, בעיה מהותית, אם באופן כללי ואם בתחום הספציפי הזה, ואם תוסיפי לזה חינוך פולני של האבסה אז יש כאן גם [b]הרגל[/b] ועל הרגל עוד אפש רלהתווכח כמה זה עניין של שליטה או לא, אבל בגדול, אני יותר נוטה להאמין שאנשים שהגיעו כבר לכל האלכוהוליסטים אנונימים, ושות' ניסו במהלך תקופת חיים לא מבוטלת לשלוט בעצם, גם בלי לקרוא לכך התמכרות, ובעצמך ציינת שיש שלא מודים בהתמכרות, כמו הרבה אלכוהוליסטים ולכן אם מישהו לא מודה ובכל זאת מנסה להפסיק, גם בלי לחשוב שזה לא בשליטתו, להיפך- הכל בשליטתו לדידו, ועדיין הוא לא מצליח, אז איפה התיאוריה שתארת מתחברת? זה לא שהוא מתרץ זאת כמשהו חזק ממנו.
אני חושבת שהדיון הזה חשוב כי ישנם הרבה מדי אנשים אומללים בעלי נטייה להתמכרות ואוחזים בידיהם התמכרות חסרת שליטה, איומה, מזיקה, אם לאורח החיים ואם לחיים עצמם. נכון שקיימת לאנשים הנטייה הממכרת... למהר ולהנכיס את עצמם להגדרות, כמכורים, כחסרי שליטה, כחסרי אופי אפילו, כעצלנים כדחיינים :) , כבעלי הפרעות קשב - וכל דבר אחר שיכול בקלות להפוך לתרוץ ולא למקור להתמודדות, אבל לרוב, מדובר דווקא בהתחלה של פתרון, והרבה עמים ההתחלה הזו מגיעה ממקום של הכרה שזה גדול עליך.
אם להשתמש בדוגמא ממני (בכל זאת אמתך הנאמנה מחזיקה בכמה חולרות כנ"ל בחיים הפרטיים) אזי שתמיד האמנתי שאם רק אתחיל דיאטה ורק אחליט הכל יהיה בסדר, ואעמוד בזה ובלה בלה. אז זה נכון שאני אישית לא בנויה לטקסים ומסגרות וקבוצות וזה נכון שיש להחלטות שלי אימפקט כלשהו (נמוך יותר מים המלח אבל גם זה משו'... ) אבל ברגע שהחלטתי גם בקטן, שנוכחותש ל מתוקים ושאר צרות בבית גורמת לי [b]לאיבוד שליטה[/b] יכולתי להחליט בשלב הבא שהם לא נכנסים אליי הביתה. וזה המיקרו של מה שתארת, להגדיר את עצמך כמכור וחסר שליטה, אז אפשר להגדיר את עצמך כמכור וחסר שליטה ולעשות עם זה משהו מועיל, כמו ללכת לקבוצות תומכות עם מנטור וכאלה - ולהצליח דרכן להתמודד עם הדבר הזה שלבד אתה פשוט לא מסוגל, ואפשר לקטר על פחית בירה וסטייק שאתה מכור ולא לעשות עם זה דבר. לא חושבת שההגדרה והאמונה שמדובר במשהו חסר שליטה [b]ברוב המקרים[/b] הוא הבעיה כמו מה עושים עם זה.
אגב, אני חושבת שאת מחזיקה בדיעה אחרת, בעיקר כי את אדם מאוד חזק, למרות נטייתך (ההתמכרותית? :) ) לחשוב שאת כאחד האדם. את מתנהלת באופן מאוד חריג לטובה ביחס לממוצע, אם זה באורח החיים, בתזונה, בהישגים ובכלל. הרגלי התזונה שלך לדעתי לא יכלו להחזיק מעמד אצל 98% מהאוכלוסייה, אפילו תחת איומי אקדח וסכנת חיים (ואני עבדתי בבית חולים כמה שנים טובות וראיתי איך אנשים לפני ניתוחי לב ואחרי צינתורים רוצים באמת ובתמים להפסיק עם הבשר והסיגריות אבל אעפס, אפילו דיאטנית וקבוצות תמיכה וכדורים ואיומי גירושין לא עזרו... ).
ועוד לא דיברנו על מהפכת הכדורים, שהרי פנייה לכדורים בתחומים האלה של [b]מניעת התנהגות[/b] נובעת ברוב הפעמים מהבנה מוקדמת שאין לנו שליטה על ההתנהגות הזו ואנחנו צריכים עזרה חיצונית - להוציא אפקט פלסאבו מדי פעם, לרוב, כדורים לגמילה הרזייה וכו' עובדים על ביטול ההשפעות הממכרות של האובייקט,פיזיולוגית ולדעתי פנינו הולכים לשם ובצדק, רבות מההתמכרויות נובעות ממקור פיזיולוגי ול פלא שטיפול במקור פותר או מקל על הפתרון והפסקת או הפחתת הצריכה. (ישנו כדור ששכחתי את שמו שמצליח לגרום לדיכוי השמנה בטנית! הוא ירד מהמדפים בגלל שתופעת לוואי חמורה שלו גרמה לדכאונות קלינים כבדים מדי צל המשתמשים אבל בעוד כמה שנים ואפילו פחות יבודדונאת אותו ברוך והנה לנו מוצר שמצליח לעקוף לא רק התמכרות בהרבה פעמים אלא נטייה פיזיולוגית לאגירת שומן באזור הכי מסוכן לבריאות- בבטן).
וואו כתבתי המון ועוד בסוף יסתבר שציינת רק חלק מתיאוריה רחבה יותר שאת מחזיקה בה בזמן שאני עשיתי עליה חרקירי..
יאללה זזתי..