אליס בארץ המראה

הלו? קומון סאווה? איך הולך?
הראי סימן חיים ואם את מסוגלת - פרשנות מניעים ורגשות בדיון . מעניין אותי מה את חושבת.

מתעניינת בשלומך, שולחת חיבוקים...

שלומות לך
אצלנו הכל בסדר.
עמוס.
כשתתפני תכתבי תעדכני ת...
(כשפפריקה ישנה זה זמן טוב אל תאמיני למה שאמרו לך שאת צריכה ללכת לישון מה שאת באמת צריכה זה לכתוב לי

קיבלתי נייד ואני מאוד נלהבת
ליהיא

נו, מה אפשר להגיד. ילדים זה... כל כך הרבה דברים. איזה כיף! איזה אושר! איזה פחד! איזו עבודה קשה!

אה ידעתי שאת פה! כלומר עוד לפני שנכנסתי לדף הזה הבנתי שביקרת איפושהו

אה! ורק עכשיו ראיתי שביקרת גם אצלי...

הי, הי! את כבר פה ? (גיאוגרפית אני מתכוונת). אני מאווווד מתרגשת כמובן מהחדשות, איזה יופי! כשאת פה - אולי ננסה להיפגש?

אליס, נשמה!!!! הגחת!
מה שלומך? יוגש דיווח ולאלתר!

כי אני מגישה מחר את התזה באופן סוף-סופי-סופני(!).
איזו ענקית את! בחיי! מה זה זה! ותגידי, פסגת האוורסט מה איתה?

הי הו! שלומי בסדר. סביר בהחלט. יכול היה להיות רע יותר... אין על מה להתלונן באמת...

(כוסאמממאו. יש ועוד איך על מה להתלונן! אני גר רחוק מדי מהמקום שבו אני עובד, משקל כל העולם ואחותו על הכתפיים שלי - או כך אני מרגיש, אני רואה את הילדים מעט מדי, לא רואה חברים כמעט בכלל, יש לי המון מה לקרוא ומעט מדי זמן, אין לי זמן איכות לעצמי ולמרות שעל פניו אני מצליח מאוד ועובד במה שנחשב עבודה סקסית ומעניינת - אני מרגיש חזק בעמוד השדרה שלי שאני לא עושה את מה שאני צריך לעשות ואפילו אין לי מושג מה אני רוצה לעשות באמת מרוב שהשגרה שוחקת. אחת לכמה שנים אני מתאחד עם התמות של דיוויד ברן הגאון שכל הזמן חוזר בשיריו לסיפור הזה של האדם המודרני (אני לדוגמא) שהולך ויום אחד מרגיש מים זורמים מתחת לבטון, ומבין שיש דברים אחרים. בקיצור ולעניין - התפיסה האקזסטינצאליסטית שלי (המדבר של לאקאן עבורך) מביאה לי בהפוכה ובקול מלגלג, בהבעה מצעופת מזלזול אומרת 'באמת?' ועוד אומרת את זה באנגלית עם מבטא מבאס, ייענו "רילי?" אבל עם הרבה יודים, עם משיכה שרק מעצימה את הזילזול וההתנשאות. מה הקטע לעזעזל, לאיש העובד לא מגיע לבהות? ולא במסך?)

ואת, איך אצלך? הגישי את הדיווח שלך כפי שתמי מבקשת.

שלחתי לך אימייל לפני כמה זמן וטרם קיבלתי תשובה (קולות ציקצוק רמים נשמעים במרחב הקיברנטי. סתם, לא התכוונתי, זה האיתי הפולני שבי). אני מקווה שהכל בסדר ושחיי ההורות מיטיבים עמך. האם זה נכון שהגשת את התזה? מזל טוב! אני מקווה שפפריקה יודעת להעריך את גודל הרגע.

מזל טוב על הגשת התזה! (ראיתי בדף של תמי)

ניסיתי כמה פעמים בסקייפ, והיה סגור. נא התייצבותך at your convenience.

תגידי, את מכירה סדרות טלוויזיה של אחד מה קוראים אותו אדם קרטיס?
the power of nightmares - the rise of the politics of fear
מעניין את לשמוע את דעתך.

נדרשת עזרתך המיידית בדף זה : דמוקרטיה ונאמנות אני והאחר אחרי הבחירות

עשית לי חשק לכתוב את שלי)
נו, למה מחכים? פפריקה כבר בת חצי שנה, לא?

א-ח-ו-ת-י !!!!!!
ברוכה השבה (והשווה)!
ובתשובה לשאלתך: ברגע שיש מי שישגיח על הצאצא וברגע שהוא מסכים לאכול משהו שאינו חלב אם אפשר לקרוע את העיר. עד כמה שאני מבינה, אצל כל אחת מאיתנו מתקיים רק אחד מהתנאים....

<עוברת חושבת: הכל בגלל האתר המטורף הזה! למה לא הרגלתי אותו לסימילאק כשעוד יכולתי?>

פלוני אלמוני, מצטערת על האיחור! ואלך מיד לקרוא את הדף המדובר (אבל אם הוא ארוך זה יקח לי כמה יממות לקרוא ולהגיב...)

כי רצית תירוץ נוח לראות את כל הפרקים של הסופרנוס
כן, עלית עלי, רק שזה היה הרבה יותר מביך מזה (LOST) והלך והידרדר ("חשופים", ורק תשמחי שאת לא יודעת מה זה).

אז על איזה מועדונים את ממליצה בלונדון המעטירה?
ואגב, היית במסעדה של ג'יימי אוליבר או מה?

ואלך מיד לקרוא את הדף המדובר
לא חבל על העצבים שלך? לא מספיק ש אל דנטה סבל?
(לא שקראתי את הדף, אבל ככה זה בדפים פוליטיים, תמיד אל דנטה סובל)

אוי תקשיבי, החלפתי מחשב וזה וכידוע לך לא שכמותנו תדאגנה להעביר את כל תכולת הקודם לנוכחי וככה יוצא שאיבדתי את הקישור לפליקר. אז הבי לי שוב הקישור שנראה את המדוברת מהר מהר. למייל כמובן.
אה כן ומה שלומך?

שירה תוכל להנהיג את חבורת הבנות הנמרצת

(שירה ולהנהיג לא הכי הולך ביחד. האמת שגם הנמרצת לא ממש....

. אבל היא מותק משהו משהו).

באוגוסט עוד נהיה כאן, כל כולי תקווה שבספטמבר אנחנו חוזרים לארץ for good אבל עוד לא ידוע אם זה יתגשם. הלוואי.
שמעתי המלצות מעולות על הגן של האוניברסיטה, וגם על איזה משפחתון ביתי של אחת Gail, נדמה לי שהיא בקינגסטון.
וכן, שלג שלג. וחורף מבעס שכבר יצא מכל החורים ומחכים שהוא ייגמר.
תשלחי קצת תמונות של הנסיכה במייל אם בא לך...

גם לנו אין טלוויזיה, לעומת זאת יש לנו קו אינטרנט משודרג פלוס פלוס

ככה שאחרי עבודת ליקוט איכותית של בלוגים שיתופיים, אנחנו יכולים היום לשבור את המונופול של האוזן השלישית על סרטים במנדרינית וגם להתעדכן בצ'אנל 4 מבלי לזוז מהכורסא

(רק הבעיה היא הדואר המקומי שלא מעביר חבילות, ככה שספרים לא מגיעים יותר, או שיש פה צנזורה שאני לא מודע אליה).
מאוד נשמח להפגש בקיץ, על אף שלפני מספר ימים הגינו תוכנית להעביר את הקיץ ביבשת האם ככה שיש סיכוי למפגש במגרש שלך יותר מאשר במגרש שלנו

ועל קרטיס - לכי תקני ותראי כל מה שאת יכולה לשים עליו יד. לא ממומלץ, יותר מזה - חובה! טלוויזיה בשיאה. (לא, את לא תסכימי להכל ואפילו תתעצבני אני משוכנע, אולם תמחאי כף למה אפשר לעשות במדיום הזה ששכחנו את כוחו, ותמצאי את עצמך חושבת איך יכול להיות שהקופסא הזו, ה3על4 הזה, הצליחה לייצר כאלה ארגיומנטים משובחים)

_ואלך מיד לקרוא את הדף המדובר
לא חבל על העצבים שלך? לא מספיק ש אל דנטה סבל?
(לא שקראתי את הדף, אבל ככה זה בדפים פוליטיים, תמיד אל דנטה סובל)_

דנטה מהתופת, זה ההוא שסובל. אני דווקא סבבה לי...

לפני מספר ימים הגינו תוכנית להעביר את הקיץ ביבשת האם ככה שיש סיכוי למפגש במגרש שלך יותר מאשר במגרש שלנו
פרט ומייד!
<בעלת עניין>

חשבנו שדרום צרפת לחודשיים שלושה יכול להיות כיף למדי, לא? לקחת איזה ג'יט חמוד שיכול להספיק למשפחה, פאני ארדן כשכנה, יין מז'ראר דפרדייה מהרחוב למטה, גינסבורג בפטיפון, פרות באחו... מה רע?

>התוכנית תלויה ועומדת במשבר הכלכלי. אם יגיע אלינו המשבר - התוכנית תצא לפועל, אם לא, הפועל ימשיך במחויביותיו והלך הג'יט<

אה, חשבתי אמריקה...
(wishful thinking)
חשבנו שדרום צרפת לחודשיים שלושה יכול להיות כיף למדי, לא? לקחת איזה ג'יט חמוד שיכול להספיק למשפחה, פאני ארדן כשכנה, יין מז'ראר דפרדייה מהרחוב למטה, גינסבורג בפטיפון, פרות באחו... מה רע?
איזה כיף לכם. מתגעגעת לצרפת.
(חוזרת לקרוא בחושך בשקט ולא להפריע לשיחות של אחרים)

נו?
אני מחכה לעוד מקטע.
אחרי שפעם היה לנו המווווווווווווווווווון זמן למסנג'ר אני לא יודעת בכלל איך היה לך ההריון / לידה / אמהות
אז לפחות יהיה לי צ'אנס לקרוא פה.
אני קוראת ומתגעגעת אליך בטירוף!

יש לי סקייפ?
אין לי מושג

יש לי מסנג'ר, זה נחשב?

לא הלכתי לישון
אני אמורה להעתיק ציונים של מבחנים (משימה טכנית ששכחתי לעושת ולכן סטודנטים אומללים יקבלו ציון רק מחרתיים

נניח, אם אתנהג יפה אוכל לקבל תמונה של פפריקה?
אני מוכנה לשלוח לך תמונות בתמורה
פעם היית רואה הרבה תמונות שלה
עכשיו היא כבר בגובה מטר ועשרה
והוא ילד ואל תינוק.
ומתי תבואו לפה?

רק שתקבלי אותי שוב למפגש קיטורים בקיץ
אוהו, איך שאנחנו נקטר.... זה יהיה מפואר, זה יהיה נהדר, זה יהיה חמוץ-מריר כמו בבית בקראקוב!

זה דוקטור אליס מעכשיו

הידד! מזלטוב!

זה דוקטור אליס מעכשיו
נהדרת את שזה לא יאומן!
מזל טוב!

מזלטוב מזלטוב מזלטוב !!!

תודה תודה תודה!

זאת באמת הרגשה משונה. פרוייקט ענק שהגיע לסיומו ומשאיר סימן לכל החיים...

(מחר כבר צריך לחזור לעבוד, אבל אתמול והיום אני עוד נחה על זרי הדפנה)

מזלטוב מזלטוב מזלטוב !!!
@}

הר אליס! מזל טוב על הדוקטור!

בזמן האחרון האחיינית שלי מעט מצוננת ושום דבר לא עוזר, אולי תתני מילה? אה, וגם, יש לאמא שלי עור קצת קשה ברגל...

דר'
אני יש לי רק שאלה

מזל טוב, דוקטור. כל הכבוד!
יעלצ

<כל מה שאני הצלחתי זה להיות פראו דוקטור (לפיסיקה). >

פרוייקט ענק שהגיע לסיומו ומשאיר סימן לכל החיים
זה על הדוקטורט או על פפריקה?

תודה @}

מקווה שאת אוהבת את שמך. בעיניי הוא רך וצלול ומבטא את המשאלה שלנו שגילי תהיה אדם שמח, במובן הקצת בודהיסטי שאנחנו יוצקים למושג הזה. בינתיים היא תינוקת נוחה, חייכנית ואפילו צחקנית באופן יוצא דופן.
(וקראתי לה גילי גם כמחווה למחנכת מיוחדת שהייתה לי בבית הספר היסודי. כילדה, הייתי כל כך אסירת תודה כלפיה שנדרתי שכאשר אגדל ואהיה סופרת ילדים אקדיש לה את ספרי הראשון).

ומזל טוב מאוחר גם לך ורוב אושר אימהי. מזלך שהדוקטורט מאחורייך, כי אצלי לפחות, האימהות חיסלה את מעט הדרייב האקדמי שהיה לי. כרגע, עם שלוש בנות קטנות, אני מרגישה שיכולתי להכניס את הקריירה להקפאה עמוקה ולהרגיש שעולמי מלא לגמרי.

הר אל דנטה,

לצינון הכי מומלץ מתקפה חזיתית של רסקיו בשילוב מהלומת הבקעה של פרחי באך ממוכנים. לעור קשה ברגל - יעבוד רק איגוף כנפי של שמן זית, בשילוב סיוע ארטילרי של חמאת שיאה ומילמול המנטרה "שליפן שליפן שליייייייייייפן", שלוש פעמים ביום. אני ממליצה להמנע משמן-נחשים, ספרים על אסטרטגיה וליקוט אמרות כנף של גנרלים צרפתים. יא?

באופן לייט,

אני יש לי רק דה-קונסטרוקציה לשאלות. בחייך, שאלה??? זה הכי פוסט-פוסט מודרני שיש. מי יכול לענות על שאלה?

פראו דוקטור יעלצ,

זה חמור מאד. פיסיקה? ואת נתת לכך את הסכמתך???

עוברת אורח,

_פרוייקט ענק שהגיע לסיומו ומשאיר סימן לכל החיים
זה על הדוקטורט או על פפריקה?_

כנראה שחשבתי על הנקיון של שבוע שעבר...

אני ממליצה להמנע משמן-נחשים
למה להימנע משמן נחשים? יש בו הרבה אומגה 3.

שליחה על ידי יעל* » 17 מרץ 2009, 08:35

פיסיקה? ואת נתת לכך את הסכמתך??? תראי, כשהוא התחיל ללמוד פיסיקה עוד לא הכרתי אותו, אז הוא עוד יכול היה לעשות מה שהוא רוצה....

כל הכבוד יקירתי! גאה בך!

ועמלני את הצווארון של הביבי-גרו
לא צריך לעמלן. אם היית קוראת בדף הזה זמן רב כמוני, שלא לומר מושפעת ממנו כמוני, היית רואה שאחרי כמה ימים שלא מחליפים את החולצה הצווארון שלה עומד מעצמו.
שופן הוא לא שומע, אבל אחיו מנגן כל הזמן שוסטקוביץ' ברקע. אחיו השני עושה לו קפיצות נינג'ה מול הפרצוף. מוקדם לקבוע מי מהשניים משפיע יותר.
ולגבי משטר הנקה.... משטר אימים הוא ניסוח מדויק יותר. את מכירה את הדפים בבאופן שבהם אמהות מייללות על סבלן השכם וערב ולא מוכנות לשמוע כשאומרים להן: "נו, אז אולי תגמלי אותו"? אז עכשיו אני דף כזה. בדיוק.

(איוון איליץ' מהדף של תמי ו אל דנטה זה לא ההוא של טולסטוי, נכון?)

חס וחלילה, את לא רוצה לדמיין אותי במכנסי העור של גרינג....
(אם כי אולי עם גרבי רשת זה יכול ללכת. ומגפיים גבוהים. וג'ל בשיער. את מי אני מזכירה לך עכשיו?)

מעניין... אני חשבתי דווקא על מישהי, אחת, את לא מכירה, שאני נפגשת אתה למסיבות של סמים ונערי ליווי.
אבל דייויד בואי יותר שווה.

היי אליס,

שמחה שקפצת: )
הדף על הפרויקט נקרא להאמין בעצמי בלוג תמיכה ואני באמת צריכה לעדכן אותו... מאוד שמחתי לקרוא אותך שם (ובכלל, תמיד שמחה לקרוא אותך @}). האמת שבינתיים אין הרבה חדש עם הפרויקט, אנחנו עדיין בשלב כתיבת התסריט ובקרוב נעבור לשלב הקונספט הוויזואלי. אני אכולת חששות כהרגלי בקודש אבל משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי... אני גם עוברת דירה כרגע כך שזה נותן לי משהו אחר להתמקד בו: )

ובקשר לתזונה, זה איזה ריב עתיק יומין שהיה לי עם ניצן ונשאר שם מאז... מקורו בדף גמילה ביתית ממתוקים. הציטוט שלי, כן. אבל אולי כבר נמחקו מהדף ההוא ההודעות שכתבתי, באיזשהו שלב הרגשתי מאוד מתוסכלת מהדיון והייתה לי קצת תחושה ש"מטאטאים" אותי החוצה כי אני בהכחשה לגבי התמכרותי הקשה למוצרי חיטה...: ) האמת היא שאני קצת מפחדת לעורר עלי את זעמם של האלים אם אפצח שוב בדיון על זה איתך: )
מאוד מעניין מה שכתבת על התמכרויות והיחס אליהן. ואני גם לא אוהבת את השימוש במונחים מסוימים לגבי אוכל ואת השיכנוע של אנשים שפשוט רוצים לאכול יותר בריא שמה שהם רגילים לאכול זה רעל. באיזשהו שלב בדיון, הבחורה שפתחה את הדף תיארה איך היא הצליחה להימנע מלאכול משהו טעים כי כבר הייתה שבעה, ואמרה שתשמור את זה לאחר-כך כשבאמת יבוא לה. אני אמרתי לה כל הכבוד ושתיהנה, והיו מי שהרגישו צורך לומר לה "עדיף שכבר תזרקי את זה, זה רעל" וכו'. זה קצת הפריע לי, כי בעיני מה שבאמת חשוב זה להקשיב לגוף ולדעת מתי שבעים, וכי אני חושבת שכשמישהי בתהליך מבורך של מעבר להרגלי אכילה בריאים יותר זה לא לעניין להגיד לה דברים בסגנון הזה, שבטווח הארוך רק יוצרים לחץ ועלולים לגרום לתחושות אשמה ולבולמוסי אכילה מפצים וכו'.

כלומר, מענין לי (כמו תמיד) לדעת למה אנשים החליטו יום בהיר אחד שהם "מכורים" ולכן "אין להם שליטה" ביחס למשהו, ואיך ההחלטה הזאת היא תמיד, אבל תמיד, תוצר של מיינדסט חברתי מסויים.

תוכלי להרחיב לגבי זה? כלומר, אני מבינה למה את מתכוונת, אבל זו נקודה מעניינת ואני תוהה אם יש לך מה להוסיף...

ובבנין קונדיטוריות פאריזאיות ננוחם

היר היר.
אם כי אני דווקא יותר בקטע של מלוחים D-:

היי אליס,

רק רציתי להגיד שקראתי בעניין רב את דברייך, ואגיב בקרוב. כרגע אני תשושה ממילוי וריקון קרטונים...: )

@}

אליס, נהניתי מאד לקרוא את מה שכתבת על ההתמכרויות
(כמו שאני תמיד נהנית לקרוא אותך)
<מכורה כנראה>

אליס אני עוד רוצה לכתוב לך מייל מתלהב מאוד מכמה עניינים (ויש לי מאל שאלות על הדוקטורט הזה שלא יאומן איך הצלחת גם וגם

ועל הפשושה ועוד ועוד) אבל כהרגלי אני דוחה את הדברים הטובים באמת

בכל מקרה נקלעתי פה לדף של קיזי וקראתי את מה שתכבת על התמכרויות ואני כל כך מסכימה עם חלק מהדברים וכל כך לא עם חלק אחר אבל אין לי זמן עכשיו לפרוס את המשנה (המשופעת במילים כהרגלי בקודש ובחול ובאללה איסטור) ובכל זאת כמה מילים...

כיום גם הפסיכולוגיה משנה את גישתה להתמכרויות ובעיקר להגדרה של מהי התמכרות, אם בעבר קיטלוג של התמכרות נגע לחומר הרי שהיום קובעים מהי התמכרות בעיקר על פי התנהגות. כמה הנוכחות והתדירות והעומק שנדרש מאיתנו להתעסקות עם מושא ההתמכרות מפריע לתפקוד "הנורמלי" של הפרט.
עכשיו מה זה נורמלי? התמכרות לאינטרנט למשל יכולה להחשב ככזו אם אדם לא יוצא מהבית, מאבד חברים, אולי עבודה, מאבד מיומנויות חברתיות ועוד, מצד שני יש שיאמרו שאולי בעתיד בעוד עשרות שנים ההוויה של האינטרנט והנוכחות באינטרנט תחשב ההוויה המועדפת על כולם מאחר והאינטרנט מספק סביבה הרבה יורת מעניינת, אינסיבית וכו' מהעולם "האמיתי" שהוא די אפור ומוגבל פיזית.
היסטוריונית אחת גם התראיינה פעם ואמרה שהיא חושבת שהחיים הם התמכרות, אנחנו מכורים לשינה למזון לנשימה ועוד נשימה (אם כי אני חולקת עליה.. רבאק, יש אינסטינקטים ויש צרכים ויש התמכרויות לא צריך לשים את כולם באותו הסל
בכל מקרה השורה התחתונה היא שהיום ברור גם ברמת השיח הפסיכולוגי, שכל אדם בחברה הנוכחית מכור למשהו ואפילו הרבה משוהים, ויש שיאמרו שטוב שכך (פרופ' יורם יובל אמר שהוא מאוד ישמח אם מנתח שלו יהיה מכור ואפילו אובסיסיבי לנקיון.. ועוד) - וכל היחס להתמכרות הוא מאוד אינדיבידואלי ברמת הכמה זה מפריע לתפקוד היומיומי הנורמלי, ואני אוסיף שלדעתי צריך להחליף את הנורמלי ביחסי, התפקוד היחסי. אם מישהו מכור לספורט ברמה גבוהה יחסית כולל יצירת קריירה- אז מה טוב1 וברור שזה ]פוגע בתפקוד היומיומי "הנורמלי" אבל יש קריירה שלא עושה כן

בנוגע לנקודה שבה אני לא מסכימה עם טענותייך- אם הבנתי נכון את תולה את בולמוסי האכילה ושות' בנטייה מראש להעצים את האובייקט הממכר - להימנע ממנו- ואז להתרסק עליו בחרוף נפש דווקא בגלל היותו מואדר כל כך. לכך התכוונת לפי הבנתי.
אני חושבת שיש כאן התעלמות מכמה מרכיבים בולטים שמניעים את הגלגל הזה של הבולמוסים ושות'.

אם נתייחס לאלכוהול- אלכוהול זו המחלה. לייזה מינלי פעם תיארה פעם איך שהיא היא שחקנית ענק שסכתה בפרסי אוסקר, העלתה מחזות קלאסים ברחבי העולם, התמודדה עם אובדנים ופירדות ומחלות - אבל דווקא מכל אלה האלכוהול הוא זה שהכריע אותה, יתרה מכך מדובר בבעיה משפחתית. שנים היא כעסה על כך שמתייחסים אליה כחסרת אופי שיוצאת ונכנסת למרכזי גמילה ושבכלל מתדרדרת לכך. והיא אומרת, ובצדק, שמדובר במחלה וכל עוד לא מכירים בזה עושים עוול למכורים ולטיפול בה.
אז יש מרכיב ביולוגי פיזיולוגי ואפילו גנטי בהרבה מקרים בנטייה להתמכרויות, ועוד יותר מכך בנטייה להתמכרויות ספציפיות וזה שננסה לקחת אחורה לולמר "הכל בשליטת הפרט" או "התמכרות היא שם נרדף לבחירה" - אנחנו חוטאים ובגדול.

גם בנוגע לבולמוסי האכילה, בתור בחורה שמדי פעם חוטאת בדיאטות הרזייה - אין עצבני מאדם שמתחיל דיאטה בשבועות הראשונים, ועוד יותר מזה, מצביעים על כך שהרבה דיאטות חושפות דכאונות סמויים וזה בשל העדר כמות הפחמימות שבימים "שמנים" טרום הדיאטה דאגו היטב להפריש סרטונין והלרגיע עצבים רופפים. אותו כנל לגבי קופאין - לענייני ערות ושינה, ועוד.
ישנו הבדל מהותי בין מאכל שמדי פעם אוכלים הרבה מדי ממנו ויש מעט מאוד אנשים שחיים כך או שמצליחים לחיות כך אחרי שנים שחיו אחרת, לבין התמכרות שמשרתת באמת ובתמים תפקודים פיזיולוגיים ואזי אין שום הבדל בין ניקוטים שמציף את מערכת הדם לבין הסרטונין או האלכוהול.

ועוד לא דיברנו על התמכרות נפשית, שגם פה הרבה פעמים מדובר בחוסר שליטה בייחוד כשמדובר באנשים שיש להם בעיה לדחות סיפוקים, בעיה מהותית, אם באופן כללי ואם בתחום הספציפי הזה, ואם תוסיפי לזה חינוך פולני של האבסה אז יש כאן גם הרגל ועל הרגל עוד אפש רלהתווכח כמה זה עניין של שליטה או לא, אבל בגדול, אני יותר נוטה להאמין שאנשים שהגיעו כבר לכל האלכוהוליסטים אנונימים, ושות' ניסו במהלך תקופת חיים לא מבוטלת לשלוט בעצם, גם בלי לקרוא לכך התמכרות, ובעצמך ציינת שיש שלא מודים בהתמכרות, כמו הרבה אלכוהוליסטים ולכן אם מישהו לא מודה ובכל זאת מנסה להפסיק, גם בלי לחשוב שזה לא בשליטתו, להיפך- הכל בשליטתו לדידו, ועדיין הוא לא מצליח, אז איפה התיאוריה שתארת מתחברת? זה לא שהוא מתרץ זאת כמשהו חזק ממנו.

אני חושבת שהדיון הזה חשוב כי ישנם הרבה מדי אנשים אומללים בעלי נטייה להתמכרות ואוחזים בידיהם התמכרות חסרת שליטה, איומה, מזיקה, אם לאורח החיים ואם לחיים עצמם. נכון שקיימת לאנשים הנטייה הממכרת... למהר ולהנכיס את עצמם להגדרות, כמכורים, כחסרי שליטה, כחסרי אופי אפילו, כעצלנים כדחיינים

, כבעלי הפרעות קשב - וכל דבר אחר שיכול בקלות להפוך לתרוץ ולא למקור להתמודדות, אבל לרוב, מדובר דווקא בהתחלה של פתרון, והרבה עמים ההתחלה הזו מגיעה ממקום של הכרה שזה גדול עליך.

אם להשתמש בדוגמא ממני (בכל זאת אמתך הנאמנה מחזיקה בכמה חולרות כנ"ל בחיים הפרטיים) אזי שתמיד האמנתי שאם רק אתחיל דיאטה ורק אחליט הכל יהיה בסדר, ואעמוד בזה ובלה בלה. אז זה נכון שאני אישית לא בנויה לטקסים ומסגרות וקבוצות וזה נכון שיש להחלטות שלי אימפקט כלשהו (נמוך יותר מים המלח אבל גם זה משו'... ) אבל ברגע שהחלטתי גם בקטן, שנוכחותש ל מתוקים ושאר צרות בבית גורמת לי לאיבוד שליטה יכולתי להחליט בשלב הבא שהם לא נכנסים אליי הביתה. וזה המיקרו של מה שתארת, להגדיר את עצמך כמכור וחסר שליטה, אז אפשר להגדיר את עצמך כמכור וחסר שליטה ולעשות עם זה משהו מועיל, כמו ללכת לקבוצות תומכות עם מנטור וכאלה - ולהצליח דרכן להתמודד עם הדבר הזה שלבד אתה פשוט לא מסוגל, ואפשר לקטר על פחית בירה וסטייק שאתה מכור ולא לעשות עם זה דבר. לא חושבת שההגדרה והאמונה שמדובר במשהו חסר שליטה ברוב המקרים הוא הבעיה כמו מה עושים עם זה.

אגב, אני חושבת שאת מחזיקה בדיעה אחרת, בעיקר כי את אדם מאוד חזק, למרות נטייתך (ההתמכרותית?

) לחשוב שאת כאחד האדם. את מתנהלת באופן מאוד חריג לטובה ביחס לממוצע, אם זה באורח החיים, בתזונה, בהישגים ובכלל. הרגלי התזונה שלך לדעתי לא יכלו להחזיק מעמד אצל 98% מהאוכלוסייה, אפילו תחת איומי אקדח וסכנת חיים (ואני עבדתי בבית חולים כמה שנים טובות וראיתי איך אנשים לפני ניתוחי לב ואחרי צינתורים רוצים באמת ובתמים להפסיק עם הבשר והסיגריות אבל אעפס, אפילו דיאטנית וקבוצות תמיכה וכדורים ואיומי גירושין לא עזרו... ).

ועוד לא דיברנו על מהפכת הכדורים, שהרי פנייה לכדורים בתחומים האלה של מניעת התנהגות נובעת ברוב הפעמים מהבנה מוקדמת שאין לנו שליטה על ההתנהגות הזו ואנחנו צריכים עזרה חיצונית - להוציא אפקט פלסאבו מדי פעם, לרוב, כדורים לגמילה הרזייה וכו' עובדים על ביטול ההשפעות הממכרות של האובייקט,פיזיולוגית ולדעתי פנינו הולכים לשם ובצדק, רבות מההתמכרויות נובעות ממקור פיזיולוגי ול פלא שטיפול במקור פותר או מקל על הפתרון והפסקת או הפחתת הצריכה. (ישנו כדור ששכחתי את שמו שמצליח לגרום לדיכוי השמנה בטנית! הוא ירד מהמדפים בגלל שתופעת לוואי חמורה שלו גרמה לדכאונות קלינים כבדים מדי צל המשתמשים אבל בעוד כמה שנים ואפילו פחות יבודדונאת אותו ברוך והנה לנו מוצר שמצליח לעקוף לא רק התמכרות בהרבה פעמים אלא נטייה פיזיולוגית לאגירת שומן באזור הכי מסוכן לבריאות- בבטן).

וואו כתבתי המון ועוד בסוף יסתבר שציינת רק חלק מתיאוריה רחבה יותר שאת מחזיקה בה בזמן שאני עשיתי עליה חרקירי..

יאללה זזתי..

אה!
היה לי גם מה לומר על ההיבט המגדרי אבל כבר לא יכולה עכשיו!

אולי אחורי ז'ה אם תשרדי את הקודם>

ג'ינ ג'ית נשבעת לך במרציפן של בנזוג שכל ערב אני באה לענות, וכל ערב יש איזה בלת"ם אחר. מה גם שאני כבר לגמרי מבולבת מהשאלה איפה בכלל מתרחש הדיון, איפה לענות, ועד להיכן להרחיק בווידויים אישיים מרגשים

בכל מקרה, אני מקוה לאסוף את עצמי בקרוב ולשוב לענייני (מזל שבנזוג לא קורא פה אז אני יכולה לשפוך חופשי שאני מארגנת לו חופשת-טיול לדרום אנגליה עם זוג הוריו היקרים שיחיו, והצורך למצוא וגם להתחייב למלונות/סיורים/מסלולים - מלאכה שברגיל אני משאירה לאחרים שעונים לשם "בנזוג" - מוציא אותי מדעתי כל פעם מחדש. אכן שיעור נאה).

אז יאללה, תכתבי לי כבר מייל, אפילו קצר. הערות על התפתחותה המדהימה של ילדודון העוד יותר מד-אי-מה כמובן יתקבלו בברכה

מה גם שאני כבר לגמרי מבולבת מהשאלה איפה בכלל מתרחש הדיון, איפה לענות, ועד להיכן להרחיק בווידויים אישיים מרגשים
אה, בשביל זה אני פה.
הדיון מתרחש כאן, וכמו כל דבר בבאופן הוא נושא אופי של קבוצת תמיכה (כלומר לא חשוב מה אני כותבת מכאן והלאה, כולם צריכים לתמוך בי ולהגיד לי שמה שעברתי זו שערוריה, אם כי עלי לקבל אחריות לחלקי בסיטואציה, להתגרש ולכתוב מכתב נזעם לבית החולים. ולהיפך).
מבחינת וידויים אישיים מרגשים, את מוזמנת לחשוף פרטים מביכים כגון:

משבר אמונה לגבי היות החיטה מוצר לקחני, המדרדר את משתמשיו לחיתולים חד"פ ושימוש בסבון
משבר אמונה לגבי עצם קיום דבר כזה "לקחני"
תמיהה איך הגיעה האנושות לאן שהגיעה (נניח להמציא את האינטרנט ו/או להקים את אתר "באופן") אחרי אלפי שנה של צריכת דגנים ומוצרי חלב
חשד שאין כזה שבט "יקואנים", ומעולם לא היה מחוץ לדמיונה פורה של אחת, ג'יין לידלוף (אם כי אפשר להצביע על דמיון חשוד בינו לבין סדרת "בית קטן בערבה")
נגישות למידע סודי לפיו שבטים של ציידים לקטים שתועדו ע"י חוקרים (!) מערביים (!) מהאקדמיה (!!!) מתנהגים בצורה שאינה מכבדת עקרונות של חינוך ללא כפיה ו/או תקשורת מקרבת ו/או עקרון הרצף באשר הוא, ויתכן שאף לוקה בדעות קדומות ואמונות הבל
בעלות על מחבת טפלון ושימוש בו בכל פעם שבה החמה נמצאת בנקודה בה היתה בעת בריאת העולם
חיבתך המביכה לבלונדינים רזים

<אני באה ממקום נקי, בלי שיפוטיות, כן? זו ההתמכרות שבך שקוראת אותי אחרת. תפסיקי לאכול פורידג' ותראי איך נהיות לך עיניים כחולות תוך שבוע.>

אפשר במקום זה לקחת אחריות, להתגרש מהיקואנים ולהוריד מחבת טפלון על כל האנתרופולוגיות שכותבות אתנוגרפיות באשר הן?
(אגב, שמת לב לכך שהאקדמיה המשוקצת והמדע הארור הם הם שהעניקו לנו את הנביאה לידלוף ומורה הדרך הגדול דארווין, שמבלעדי שניהם אין תקומה לאף אחת מהתיאוריות שמשגשגות כאן משל היה אתר זה עצמו חלקת חמציצי-בור בדרום תל אביב, שלא לדבר על אחד, ת. אדיסון, והמצאתו הלא-טבעית שמאירה לנו את מדורת השבט, סליחה מסך השבט?
בטוח שמת לב, אבל אדי החלב ערפלו לך את הכרתך משובשת-השוקולד).

ואת אל תנופפי לי בבלונדינים רזים משל היו הישג שולי של הסכם זניח. אם נגזר עלי להיות לקחנית, אני לוקחת אותם, על אפם, חמתם וג'ונתן ריס מאיירס שבהם. אגב, אני מזכירה לך שאת בעצמך בלונדינית רזה, אז צאי וחשבי היכן זה משאיר אותך במערך העיניינים. חינוך ארי ללא כפייה? תקשורת מקרבת בין אירופאים מרוחקים? אל תקח ואל תתן בשיפוטיות גם כן?

(נכתב כאן כי אני לא מצליחה להעלות את הדף שלך. אולי את לא בשיפוטיות אבל הוא לגמרי כן)

משל היה אתר זה עצמו חלקת חמציצי-בור בדרום תל אביב
אני לא יודעת מה איתכן, אבל אפילו החמציצים של היום לא חמוצים כמו פעם

אז יאללה, תכתבי לי כבר מייל, אפילו קצר. הערות על התפתחותה המדהימה של ילדודון העוד יותר מד-אי-מה כמובן יתקבלו בברכה
הדחיין מדחיין פטור!
ואיך בדיוק אני אכתוב על המד-אי-מה אם צריך סיסמא על מנת לראות את התמונות?!

שמת לב לכך שהאקדמיה המשוקצת והמדע הארור הם הם שהעניקו לנו את הנביאה לידלוף
לא, לא, רואים שחיפפת בקריאת "עקרון הרצף". בואי נעבור על כמה תחנות בדרכה של נביאתנו להארה (המספרים בסוגריים הם מספרי העמודים הרלוונטיים מתוך הספר במהדורה העברית):

בנעוריה ציפו ממנה לאחת מבין הקריירות הבאות: כתיבה לירחוני אופנה, דוגמנות או המשך לימודים גבוהים (20) - זוכרת איך התלבטת בין דוקטורט לבין כתיבה ב"לאשה"? זהו.
מאחר שכל הנ"ל לא נשאו חן בעיניה היא הפסיקה את לימודיה (נראה שמדובר בלימודים בתיכון או לכל היותר בקולג') ונסעה לצרפת, שם שוטטה ברחובות, עסקה ברישום וכתיבת שירה ובעבודות דוגמנות מזדמנות (20-21) - אכן, היידי קלום של הגדה השמאלית.
בקיץ היא נסעה לאיטליה, פגשה שם צמד איטלקים שהזמינו אותה לחפש יהלומים בוונצואלה (קורה לך כל הזמן, נכון?), נענתה להצעה וכך הגיעה לחזות ביקואנים ולחלוק עמנו שלל אנקדוטות אקראיות שאיכשהו הפכו למדע מנומק (21).

אחר כך, לא מספרים לנו מתי וכיצד, היא הפכה לפסיכותרפיסטית. גם לא מספרים מה קרה לאיטלקים וליהלומים.
היא חזרה עוד פעם אחת לוונצואלה לפני שכתבה את הספר כדי "לשוב ולהתבונן באנשי היקואנה, הפעם לאור ההשקפות שגיבשתי". שלא במפתיע, אור ההשקפות שגיבשה החמיא להם שחבל"ז.

במילים אחרות, יתכן שדווקא כאן מדובר באדם שחף לחלוטין ממדע ואקדמיה.
מעניין אם גם דניאל קוויין דיגמן בפריס לפני שכתב את "ישמעאל". זה יסביר הרבה.
חבל שרופאים לא מחפשים יהלומים בוונצואלה במקום ללמוד שבע שנים תרבות לקחנית. אין לי ספק שזה היה מעצים את חוויית הלידה של כולנו.

ושימוש בו בכל פעם שבה החמה נמצאת בנקודה בה היתה בעת בריאת העולם
אומרים "החמות". חמה זה סלנג (חינני אמנם).

החמות היתה בעת בריאת העולם?!?!?! אבוי.

אני לא יודעת בקשר לחמותך, אבל זו שלי לא היתה מבריזה לעולם משום מסיבת השקת-עולם באשר היא, כי האשה הנפלאה לעולם לא תסרב להזדמנות אמיתית לחגיגה, ואם כולם ערומים, או באפנת עלעלי-תאנה ארוגים ביד במחיר מופקע, אז עוד יותר טוב. מלווה בעראק תאנים, בבקשה. תודה.

(כן כן, לא כולם זוכים לחמה מלאת חום שכזו, רק להיזהר שלא להישרף בקצוות).

לערבב איטלקים ויהלומים זה לא אסור מדאורייתא ומזקני היקואנים? ואגב, הייתי כותבת ל"לאשה" לו רק היו מציעים לי. מדור על איטלקים ויהלומים, כמובן, עם הרבה רשמים אישיים. אפשר גם פריזאים בפריז ויקואנים בוונצואלה. אבל לא הוגו צ'אווס. אם התרבות העוזבת המפוארת הולידה, בסופו של דבר, אותו דווקא, אני מוותרת (ועוזבת). לגבי קריירת הדוגמנות של דניאל קווין, authphoto]לא נראה לי 110[/po]/24739 quinn daniel.gif, אם כי כמובן אין לדעת. על פי עורכת האופנה של הגארדיאן, השנה הכל אפשרי.

שמש בחורף, נא גלי סובלנות כלפי אשה לא-צעירה שלא ישנה את מספר השעות המינימלי לאנושות (זו שאינה מעורבת לא באיטלקים ולא ביהלומים). היה לך פעם ניק אחר, אותו הכרתי? כן? לא? תשובות אפשר לשלוח בדואר נימיות (עטויות יהלומים. או איטלקים).

היי אליס, עניתי לך בדף שלי @}

וואי וואי, אני לא בעניינים... הרגע ראיתי שיש פה הודעה ארוכה של ג'ינג'ית בנושא ההתמכרויות, ואני לתומי חשבתי שאצלי הכל מתרחש! מסתבר שאני כבר מה זה פסה...: )

הולכת לקרוא...

בפעם האחרונה שבדקתי רצו סיסמא. התעצבנתי ולא ידעתי איפה להוציא את זה (על אישה שרק ילדה? סקוזומווה??) אז תשלחי לי שוב במטוטא כי עד שאני אחפש עכשיו את האימיילים בארכיוני המאה אלף כתובות ויותר מזה עד שאני אמצא.... הילדה כבר תנהל אלבום משלה.

ואיך היא נהייתה כה בלונדה

משהו טוב יוצא מאירופה.

< אגב, כמה שהזכרת לי את הטמפרמנט הפסיכי שלי.. כתבת לי WTF - שזה בדיוק מה שכתב מישהו אחד אי שם בעברי בשיחה שניהל עם ידידה בפייסבוק ואני הייתי בטוחה שהוא כותב - "רוצה להזד***" (WANT TO) ומאז הכל היסטוריה (עיין ערך שגיא)>

החמות היתה בעת בריאת העולם?!?!?! אבוי.
יש אייקון של בוכה מרוב צחוק? מעולה זה היה, הסשן הזה.

למרבה הזעזוע התחבר לי שלא אוכל להיות במשחק העונה הקרב ובא, מסיבות שלא זה הזמן והמקום לפרטן. כך שכרגע יש לי שני כרטיסים פנויים, אם את במקרה מזדמנת לארץ באותו זמן ויש לך בייביסיטר לפפריקה, יש לך הזדמנות לקחת את בנזוגך שיחיה לחוויה תרבותית מרנינה. אה, כן, הכרטיסים הם ליציע ג'.

> נימני להיות אתך בכל שנייה הו אבי נימני, איפה אוק כשצריך להגיד תודה? <

שלחתי לך דוא"ל לכתובת בראש הדף. קיבלת?

רק רציתי לעדכן אותך שהפעילות הספורטיבית החביבה על אוהדי מכבי חיפה בימים אלו היא לנסות ולנפק תשובות מקוריות לשאלה "איך נפסיד את האליפות בסופו של דבר", כי ברור שאם יש צדק בעולם אז זה מה שצריך לקרות. האם זה יהיה הפרש שערים (כבר קרה, לא מקורי), גול מנבדל במשחק העונה (אה, היום קוראים לזה נבדל פסיבי וזה כבר חוקי) או אולי אופציה אחרת? המנחה שלי טוען שננצח אתכם במשחק העונה ואז נפסיד את שני המשחקים האחרונים, מה את אומרת?

אין כאן ג'וקים
הייתי חייבת להעיר שאמנם אין ג'וקים, אבל המכה הלונדונית היא סלאגים אימתניים דביקים ומלאי מרץ שמציצים מכל החורים בייחוד אחרי הגשם (או לסירוגין, אחרי מקלחת).
חוויה שלא אשכח כנראה בחיים - מצאתי סלאג ענקי בקומקום המים אחרי ששתיתי כוס תה (פטל) מלאה וגדושה. יאממי.
עדיף כבר ג'וקים.

אוי!
דנה, מה זה סלאגים?

מה זה סלאגים?

חלזונות. שמנמנים, איטיים, ריריים ואיכסיים באופן כללי

(ברצינות, נא לפתוח את הקישור רק אם יש לך קיבה חזקה במיוחד).

אם כי, הראשון שראיתי (כלומר, הרגשתי נמעך שלא בטובתו תחת נעלי...) היה בכלל פה באוקספורד. מעולם לא ראיתי אחד בלונדון, ועוד קרוב מספיק לקומקום שלי. אכן חוויה לכל החיים...

_מה זה סלאגים?
חלזונות. שמנמנים, איטיים, ריריים ואיכסיים באופן כללי_
חשופיות. בשפת העם העברי המתחדש בארצו הלא פחות מתחדשת.

סליחה, אבל להגיד "סלאאאגים. יאאאאחס" אי אפשר להגיד, ובאותה נימת רגש, עם המילה "חשופיות". עברית או לא עברית...
(-:
כשגרנו בלונדון היו לנו לפחות עשרה בכל ערב, מטפסים על ארונות המטבח. מתוכם בממוצע היינו דורכים על אחד (לפעמים גם עם רגל לא ממוגנת). את השאר השלכנו החוצה.
יאאאחס.
פה בארה"ב יש לנו צרצרים, אבל בואו נשאיר את זה ליום אחר.
לא לבעלי קיבה רגישה.

אכן, אמרת. כנראה שאנחנו יותר חסונים ממה שחשבתי. בואי נאמר שההתעלות של קטן במשחק העונה היתה מה שנהוג לקרוא לו ברבור שחור, כך שאל תרגישו אשמים מדי בהפסד האליפות. חוץ מזה ניצחתם העונה שלושה משחקי דרבי, וגם זה משהו.
כמה מצער שאת כל השמחות האלו אני מפספס עקב מחויבויות אקדמאיות נחמדות כשלעצמן, אבל בכל זאת מפספס. בשבוע שעבר נתתי את ההרצאה הראשונה בחיי באנגלית מה שגרם לי לשקשק מפחד לפני, אבל בסוף הלך בסדר. השבוע אני שוב ארצה באנגלית ופתאום זה נראה ממש סביר. ואם חשופיות נראות לכם בעיה, נסו פעם להכנס לאמבטיה בבוקר ולמצוא על הרצפה עקרב צהוב קטנטן כפי שקרה לי בשבוע שעבר. הוצאתי אותו החוצה בכוס בנסיון לעזור לו למצוא חיים טובים יותר, ובתקווה שאמא שלו לא תבוא לחפש אותו.

תחרות ה"מי נתקל בחרק יותר ג'יפ בבית ויצא מלך" ולא קראו לי?
תכלס' שידרגתי את זה.
למה להסתפק בחרקים אם אפשר להתלבש על חולדה?
בבית קרקע הקודם שלי היתה לי חולדת מחמד. היא היתה מבקרת בלילות, והכי יפה שהיה לה גם בייבי. אם מישהו ראה את פיבי מ"חברים" מגדלת משפחת חולדות עם שמות וכאלה - אז הגירסה הישראלית התמקמה אצלי בבית. היינו ערים ברוטציה, היו להם צעדים חביבים ומראה פראי, לי היה מרחב ואוכל.
אידיליה.
עד שלילה אחד הבייבי שברה לי ואזה.
וטיפסה לי על הציץ.
כמעט בו זמנית.
עם כל הכבוד, עוד לא הייתי מוכנה לחינוך ביתי.
קראתי להדברה.

איזה כבוד - שיחה שהתחילה אצלי מתגלגלת עד הנה! ועוד בנושא כל כך מגעיל!
(גם אני חנפנית).

פה בארה"ב יש לנו צרצרים, אבל בואו נשאיר את זה ליום אחר

זה נכון, אבל יש גם גחליליות! בטונות! כאלה שמאירות את הדרך הביתה כמו פנסים של איצטדיון! וזה מפצה על (כמעט) הכל. אמרתי כמעט.

חשופיות

זה נשמע כמו שם של מועדון חשפניות. אני לא רואה עקרב צהוב או חולדה שמכבדים את עצמם באים לשבת במועדון כזה. אגב, איתי, באליפות הזאת לגמרי הפסדת ל ג'ינ ג'ית, שמקבלת בזאת את צלב הברזל להתמודדות עם פולשים מגעילים ע"ש אירופה הכבושה והבלוג של ריש גלית.

רגע רגע, תרשו לי רגע אחד להתענג

אכן, אמרת

אח, זה יותר טוב מאמבטיית שמפניה. יותר טוב מביקור בזק בוורשה. יותר טוב מפרק של הסמויה.

<אוקיי, אין דבר יותר טוב מפרק של הסמויה. אבל נגיד>

סליחה, אבל להגיד "סלאאאגים. יאאאאחס" אי אפשר להגיד, ובאותה נימת רגש, עם המילה "חשופיות". עברית או לא עברית...
מה שנכון, נכון.
זו ההזדמנות לשלוף את מטבע הלשון הנצחי (שמתאים גם לפולנים שבינינו): ביידיש זה נשמע יותר טוב.

_חשופיות
זה נשמע כמו שם של מועדון חשפניות. אני לא רואה עקרב צהוב או חולדה שמכבדים את עצמם באים לשבת במועדון כזה_
מזכיר את ימיו של ז'וז'ו חלסטרה והלפלפים עם המשקפיים עיגולדים.

טוב, אז לא תקבלי כוס מים. לא תקבלי מה-שאת-רוצה. העיקר שאת כותבת.

אגב, איתי, באליפות הזאת לגמרי הפסדת ל ג'ינ ג'ית, שמקבלת בזאת את צלב הברזל להתמודדות עם פולשים מגעילים ע"ש אירופה הכבושה והבלוג של ריש גלית.

ובכן, אליס, יקרה, היית נוטלת ממני את התואר אם היית רואה את העקרב צהוב החוטם (חתיכים אלה נהיו) מטפס לכיוונו של איבר שמעולם לא ראה שמש.... שעה שישבתי לי בדד בשירותים, בחושך (חושך נהיה לי בעיניים חושך).
למרות הפיתוי, לא הרגתי אותו, יען כי אשת עקרונות אנוכי, ואם זה לא אכיל - לא הורגת.
אבל שלא תטעי, מיד התחלתי בפעולות הסחה נרחבות.
<לעצמי

>

באליפות הזאת לגמרי הפסדת ל ג'ינ ג'ית
רגע רגע רגע. אני שתיתי סלאאאאאאאאאאאג. לקח לי כמה חודשים לשתות שוב משהו חם בלי להרגיש מועקה של נזלת בגרון. תגידי, אין לך רחמים, את?
(-:

יש גם גחליליות! בטונות! כאלה שמאירות את הדרך הביתה כמו פנסים של איצטדיון! וזה מפצה על (כמעט) הכל. אמרתי כמעט
זה נכון. וזה מקסים. כמובן רק אם מצליחים לראות אותן בלי להעקץ מיתושי ענק ובלי שיקפצו עליך קרציות עם מחלת ליים מכל השיחים, כן, אז זה לגמרי לוקח.

_באליפות הזאת לגמרי הפסדת ל ג'ינ ג'ית
רגע רגע רגע. אני שתיתי סלאאאאאאאאאאאג. לקח לי כמה חודשים לשתות שוב משהו חם בלי להרגיש מועקה של נזלת בגרון. תגידי, אין לך רחמים, את?_

הלו הלו, רגע, גיברת - את לא היית במודעות כשקרה מה שקרה. ואכן קרה. או חמה... (אולי זו היתה סלאגית, למה השוביניזם הזה תקוע עוד פעם בגרון).
אני לעומת זאת ארחתי בהכרה מלאה, את עדת החולדות אצלי בבית לעילא ולעילא.

ובכלל את בלעת אותה, ככה עושים לאורחים?

<אליס עכשיו אני גם רוצה לקבל את אליפות הדמגוגיה/הסחטנות המצפונית של פולנייה בע"מ>

אח, זה יותר טוב מאמבטיית שמפניה. יותר טוב מביקור בזק בוורשה. יותר טוב מפרק של הסמויה.
כפי שנאמר: אפשר להוציא את הבנאדם מפולניה אבל אי אפשר להוציא את פולניה מהבנאדם (ותעצרו אותי אם אתם חושבים שכבר שמעתם את זה פעם, כמאמר המשורר).
ולגבי אליפות "רמש הזהב": כפי שאני משתדל לשנן לצאצאי הקטנים ללא הצלחה יתרה, כאן זה לא תחרות (אח, איזה טיעון של מפסידים).

>בגיל 37 גילה איתי פתאום שגם הוא מסוגל לסבול מג'ט לג<