באופן טבעי

שביתת יניקה זה כשתינוק מסרב לינוק למרות שהוא רעב. דבר ראשון שצריך לעשות זה ללכת לרופא לשלול סיבות רפואיות (אוזניים, למשל). דבר שני זה לדעת שזה עובר, בדרך כלל תוך ימים ספורים. דבר שלישי זה לשים לב באיזה מצבים זה קורה ולנסות להמנע מהם. למשל, יש הרבה תינוקות שזה קורה להם כשהם עייפים, ואז פשוט צריך לנסות להרדים אותם לפני שהם רעבים או להאכיל אותם לפני שהם עייפים.

בכל מקרה מדובר על תינוקות, ועל בכי ממש ותסכול, לא על סתם סירוב לינוק.

סיפור מקרה:
אני בקשר עם אמא שהתינוקת שלה בת השלושה וחצי חודשים מזה חודש בשביתת הנקה.
הכל התחיל בפטריה (בעיה רפואית, כמו שיונת הזכירה), והתינוקת מסרבת לינוק. מכיוון שהיא מוכנה לקחת בקבוק, מנסים בקבוק. זה עובד למשך שבוע. לאחר מכן היא מוכנה רק לציצי, אבל רק במצבים מסויימים. רק באמבטיה, רק תוך כדי שינה, והתינוקת מרדימה את עצמה כשהיא רעבה העיקר לא לינוק בזמן עירות. לאמא יש כמויות חלב שיספיקו לכל התינוקות והפעוטות כאן בפורום, בשאיבה, והתינוקת פשוט מסרבת לינוק בזמן שהיא ערה. המצב כבר יותר טוב, לעומת השבועיים הראשונים כשכל פעם שהתינוקת רואה את השד היא נכנסת לאטרף של בכי והתקמרות של הגב (אופייני מאוד).
כנראה שיש כאן שתי סיבות: פטריה (שכבר עברה), וכמות החלב. התינוקת לא מסוגלת להתמודד עם כמות החלב הענקית שהאם מציעה, וזה פשוט יותר מדי לתינוקת בת 3 חודשים.
יש גם שביתות הנקה מסיבות אחרות. למשל, החלפת סבון/דאודורנט/שמפו/בושם. לתינוק זה מפריע.
דרכים לטיפול:
הנקה בחושך ובשקט מוחלט
הנקה באמבטיה
הנקה תוך כדי שינה
הנקה לפני ההתעוררות
הנקה על הגב (האמא), כך שזרם החלב יהיה הכי חלש
טפטוף כמה טיפות של תמ"ל, אם התינוק מוכן לקבל תמ"ל.
התחלה בבקבוק (אם התינוק מוכן), והשחלת השד במקומו לאחר כמה שניות.
שיחה עם מדריכה מנוסה או יועצת הנקה מנוסה יכולה לעזור ולעודד.
זהו משבר מאוד גדול גם לאמא, ולא רק לתינוק שמתוסכל ומסכן.

הצילו! היום באמצע הנקה מיה (9 חדשים) נשכה אותי ונפלטה לי צעקת איי! היא נעלבה והתחילה לבכות ומאז היא לא רוצה לינוק... אנחנו יושבות /שוכבות בתנוחה נוחה והיא מסתכלת עליי ולא פותחת את הפה!
אני מציעה לה ומחייכת ומדברת בקול חלש ונעים, היא נסתה פעם , שמה את הפטמה בפה ו - כלום.
כאילו שכחה מה עושים. בא לי לבכות.

כן, קלאסי לשביתת הנקה. הרבה אמהות ותינוקות יצאו מזה. הרבה קשר עור על עור (מנשא, לשכב יחד במיטה, אמבטיה משותפת). לנסות להניק כשהיא ישנה או מנומנמת. בהצלחה ותעדכני.

ובנתיים, לתת לה בקבוק? משהו אחר? או שכדאי לחכות שהיא תבקש?

זה עצוב וגם אירוני...הרי כשנכנסתי לראשונה לאתר לפני מספר ימים , הייתי על סף לגמול את מיה מהנקה, וכאן קיבלתי חיזוקים להמשיך. ועכשיו כשאני רוצה - הנה היא כבר לא. לפי הצעת מסעדה, עשינו אמבטיה משותפת, ומיה כבר היתה מאוד עייפה , כי ויתרה על שנת צהריים (להזכירכם - היא נרדמת אצלי רק בהנקה) , אחר כך ניסיתי שוב (וגם תוך כדי האמבטיה ) - כלום. נתתי לה בקבוק.
בדרך כלל היא נרדמת בערב אחרי 19:00 אבל עכשיו יצאתי אתה לחצר לסיבוב במנשא, ותוך דקה היא נרדמה... נראה איך יעבור הלילה ומחר.

מהניסיון הרע שלי: אם התינוקת רעבה ולא מסכימה לינוק, בהחלט תומכת בהחלטה לתת לה בקבוק, או ארוחת מוצקים. לנסות לתת לה ציצי כשהיא מנומנמת/בהליכה ועוד (יש מאמר או שניים באתר של לה לצה באנגלית) אבל לא לתת לה להיות רעבה. אם כואב לך (בלב..) לתת לה בקבוק, תשאבי. לא חובה לשאוב. את יכולה לבקש מהבעל שיתן לה את הבקבוק. רק לא להרעיב את התינוקת למען ההנקה!

הילה, בוודאי שנתתי לה לאכול, ולא זו היתה כוונתי (להרעיב למען הנקה)... תוכלי לספר מנסיונך?

כשקראתי את תיאורך, אמא של מיה, קפץ לי משהו לראש. איך התייחסת לצעקה שלך כ"נפלטה". ושזה הבהיל גם אותך. אבל הרי זה לגמרי לגיטימי להרגיש כאב וגם להעביר לילדים שלנו שכואב לנו וגם מעבר לזה: שעצוב לנו, שאנחנו כועסים (לאו דווקא עליהם), שקשה לנו, כמו גם את הדברים הטובים שאנחנו אוהבים לחלוק איתם.
אני חושבת שסיטואציה כזו היא שיעור טוב לילדים להבין שגם אנחנו בני אדם ולא רק הורים גדולים ונערצים שהם מעבר לכל.
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה שאף פעם לא ידעתי מתי ואם בכלל עוברים כל הרגשות הללו על ההורים שלי. והכל עבר דרך הפחלטר של 'אולי עשיתי משהו לא בסדר'.
אולי אני מתפרצת לך באמצע הנושא וודאי שזה לא קשור לכך שמיה צריכה לאכול ומה ואיך היא תסכים לחזור לינוק. זה פשוט העלה לי את הנושא הזה של איך נפתח עוד יותר את התקשורת בינינו לבין הילדים שלנו ואיך נחשוף אותם לגמרי לחיים, מבלי לפחד ש"חלילה" הם יראו אמא/ אזא בוכים / כועסים / כואבים/ סובלים /מתקשים/ חולים וכו'.
מעניין שאת השמחה והטוב אנחנו חולקים בקלות בצחוק/ שיר/ ריקוד / נשיקות/ חיבוקים /סיפורים וכו' אבל את הקושי נו, טוב

קשה לנו יותר.

אמא של מיה, יש חדש?
לא להרעיב, אבל עדיף לא בבקבוק. אפילו אם זה קצת כאב ראש. בכוס, בכפית, להגביר מוצקים או לערבב עם מוצקים. שהיא תיזכר שהנחמה נמצאת במקום אחר, ולא בפטמת בקבוק.
(סליחה על הקצרנות).

תודה על ההתענינות! עבדתי היום עד מאוחר ורק עכשיו הגעתי למחשב.
בשורות טובות. איך יכולות כמה מילים, של מישהי שאני לא מכירה, להשפיע. אם זה היה קורה לי לפני שבוע, אז הייתי קופצת על ההזדמנות, מקסימום שואלת את אמי וחמותי (השכנה) והן היו אומרות: "לא נורא , היא כבר גדולה בשביל לינוק", וכאן היתה מסתיימת תקופת ההנקה . אבל לפני שבוע הרי, הכרתי את הפורום המקסים הזה , ועשיתי בעצתך אמבטיה משותפת ולקחתי אותה במנשא, ובלילה כשהתעוררה (היא ישנה בינינו) ניסיתי שוב והיא הסכימה! איזה אושר זה היה... ההרגשה שעברה בי אתמול בכל פעם שניסיתי והיא סירבה, היתה פשוט נוראית - זה שבר אותי. לא הייתי מוכנה לזה . זה לא כמו גמילה הדרגתית, אלא פתאום נגמר. וגם הרגשתי שהיא פוחדת - לא בוטחת בי ... כמה אני שמחה שזה עבר. ושוב תודה.

אמא של מיה, איך ריגשת אותי...

גם לך. שתמשיכו ליהנות!
מן הסתם היא לא תחזור על הנשיכות עכשיו - לפחות ייצא משהו טוב מהעסק... אבל אם כן, את מוזמנת לפנות לדף נשיכות בהנקה - עכשיו בדקתי אותו וראיתי שמשום מה מעולם לא כתבתי שם תגובה מעשית.

בני בן 5 וחצי חודשים ומלפני חודשיים (כשחזרתי לעבודה) מקבל שתי מנות חלב שאוב בבקבוק בכל בוקר. עד כה מאוד שמח תמיד לינוק כשחזרתי הביתה ופתאום השבוע לא רוצה יותר ציצי כשאני חוזרת מהעבודה, גם אם משאירים אותו קצת רעב לצורך העניין, הוא נרגן ומתקשה להרדם צהריים ורק לקראת אחר הצהריים מתרצה ויונק מעט. את השלמת ההנקה הוא עושה כמובן בלילה, מה שהופך את לילותי לקשים ואת ימי העבודה שלי לבילתי נסבלים ואז גם החזרה הביתה אל תינוק שממש לא רוצה לינוק - אני ממש מדוכאת ולא יודעת מה לעשות. חשבתי שאולי כאשר אני בעבודה יאכילו אותו בכפית בדייסה על בסיס החלב השאוב שלי (עשיתי ניסיון לזה היום כאשר חזרתי מהעבודה והוא היה די מרוצה) ואז הוא ישכח מהבקבוק ויחזור אל הציצי כור מחצבתו, האם זה נראה לכן הגיוני?

בתי בת 10 חודשים ומזה כשבועיים וחצי מסרבת בתוקף לינוק. לפני כן היתה יונקת מאוד נלהבת אחת לשעתיים במשך היום ופעמיים במשך הלילה. היתה מאוד קשורה לציצי, נרגעת ונרדמת רק בעזרתו ועכשיו - כלום. צורחת אם רק חושבת שאני הולכת להציע לה לינוק. השביתה החלה במהלך חופשה בתורכיה. יתכן שהשינוי שיגרה היה קשה לה. חוץ מזה, כשבוע לאחר מכן היתה קצת מצוננת עם חום וסטרידו במיתרי הקול וכן בוקעות להן שתי שיניים עליונות. כרגע מצבה טוב, אך עדיין מסרבת בתוקף לינוק. היא מעולם לא לקחה בקבוק וכמעט שלא מקבלת כעת שום חלב (גם לא תמ"ל, דייסות וכו'). אוכלת מעט חלב שאוב בכפית עם צ'יריוס בבוקר ובערב. בנוסף לכך אוכלת מוצקים (מזון אצבעות), גרבר פירות ומעט מעדני חלב. היא יורדת במשקל ואני מאוד מודאגת. בנוסף אני חשה שהילדה אינה כתמול שלשום. היא אינה כתמול שלשום. היא בוכה הרבה יותר ומחפשת את קרבתי הפיזית כל הזמן. לא נותנת לי לזוז מטר ממנה ומטפסת ע לי אם אני לא ממש יושבת צמוד אליה או מחזיקה אותה על הידיים. אני נרגישה שקשה לה ולא יודעת איך לעזור לה לצאת מזה. יש לציין שקראתי הרבה חומר על שביתות הנקה וניסיתי כל מה שמצאתי - הרבה מגע של עור בעור, אמבטיה משותפת (סירבה), לנסות להניק כשרדומה, כשרק מתעוררת, תנוחות שונות וכו'. כלום ! אני ממש ממש אודה על כל עיצה כי אני מתחילה לאבד תקווה. גם אם ההנקה לא תחזור כבר, עדיין הילדה צריכה לשתות חלב, ולקבל נוזלים מחלב, תמ"ל וכו, אבל היא לא מוכנה. ממש כאילו איבדה את התיאבון. גם בלילה היא ישנה 12-13 שעות מבלי להתעורר מה שממש לא היה אופייני לה. איך אפשר לעזור לילדה שנראה כי עובר עליה משהו אך אינני יודעת מה?
תודה, מיכל

לבני בן 3 חודשים יש שביתת יניקה, רציתי לשאול כמה זמן זה נמשך בדרך כלל ? (למעשה הוא אוכל, אך בכל פעם שאני מציעה לו שד, הוא מקמר את גבו ומתחיל לבכות, או שהבכי מתחיל תוך כדי יניקה ורק לאחר מספר נסיונות הוא מסכים לינוק...). תודה.

אירנה, זה יכול להמשך ימים ספורים ויכול לקחת גם כמה שבועות במקרה הגרוע.
אני מציעה שתקראי את ההודעה השניה מלמעלה (של אביב חדש) -- יש שם הרבה הצעות טובות להתמודדות.

תודה על התגובה המהירה.

אולי יש לו דלקת בגרון?

מיצי פיצי,
קראתי את מה שכתבת לגבי שביתת היניקה של בנך בעת חזרתך לעבודה אני חווה את זה עכשיו עם בני וקשה לי קשה לי
רציתי לדעת איך ואם פתרת את זה ? אשמח לתשובה ממך
שרון

חזרתי לעבודה לפני 4 ימים ומאותו יום נבו (בן 3 חודשים) שובת ולא מוכן לינוק כשאני שבה הביתה. אני שואבת והוא כן מוכן לאכול מהבקבוק, ואחרי 4-5 שעות הוא מוכן אחרי צרחות רמות לעשות טובה ולינוק שתיים שלוש דקות לא יותר. אני עובדת עד 13:30 ,ונהנית מההנקה מאוד נבו הוא ילדנו הרביעי. את תמר שהיא היום בת 6 לא יכלתי להניק וכל כך חיכיתי להניק שוב אני לא רוצה לוותר.
ָHELPָ
אשמח לכל תגובה ו/או עצה

שרון, אני עונה לך כאן, ולא בדף הבית שלך, כדי שגם אחרים בעתיד יוכלו אולי להעזר בתשובה.
מה שאת מתארת מאד שכיח - אמא מניקה מלא, חוזרת לעבודה, נותנים לתינוק חלב שאוב בבקבוק כשאמא איננה, וכשהיא חוזרת הוא רוצה רק בקבוק.
יש לי לכך כמה הצעות - ראשית, חשוב להשתמש בבקבוק עם חור קטן ביותר, למשל אוונט מס' 1, ולתת את הבקבוק כך שהוא מאוזן, כלומר - החלב לא נוזל חופשי, ועל התינוק לעשות תנועות יניקה כדי להוציא את החלב. התינוק בחצי ישיבה לצורך זה.
שנית - על האמא להתנהג כאילו לא המציאו את הבקבוק - ברגע שאת נכנסת הביתה - אין כלל בקבוקים. אם הוא בוכה, לא רוצה לינוק - להרגיע בכל דרך אחרת - טיול, להרדים לרבע שעה, אפילו חלב בכפית - רק לא בקבוק. כך הם מהר מאד מבינים שמאמא החלב יוצא רק מהציצי.
לצערי ראיתי לא מעט אמהות שתוך ימים מחזרה לעבודה, עם שאיבה ושפע חלב, ותינוק שלא לא מוכן לינוק. לכן חשוב מאד שאמא אף פעם לא תתן בקבוק.
במצב שאת כבר נמצאת כדאי לנהוג באופן דומה - להמנע מבקבוק כשאת בבית. הרבה חיבוקים, פינוקים, להכנס עם התינוק למיטה בחדר שקט וחשוך, לתת מעט חלב בכפית, להניק מתוך שינה וכד'. לרוב תוך יום - יומיים זה מסתדר. באמת חבל לוותר על ההנקה אם עד עכשיו הכל הלך היטב.
בהצלחה!

שרון, אני מתארת לי כמה קשה ומתסכל לשניכם! חזרה לעבודה עם תינוק קטן בבית זה דבר לא פשוט, גם בלי שביתת הנקה )-:
אני חוששת שאין לי מה להוסיף מעבר למה שכבר נכתב בדף. יכול להיות שחלק מהדברים נשמעים פשוטים מדי (אמבטיה ושינה משותפות, הנקה מתוך שינה, נשיאה, עור לעור) אבל שווה לנסות, בהרבה מקרים זה עובד. הנה גם קישור לתשובה מהשאלות הנפוצות באתר ללל הבינלאומית, ועוד אחד משם, עם סיפורי אמהות על התמודדות עם שביתה.
בהצלחה ותעדכני מה עבד בשבילכם! <אופטימית>

שלום שרון, מאחר ויצאתי לעבודה ל-6 שעות בלבד ואורי כבר התקרב לשישה חודשים והראה עניין באוכל (בזמן שהחלה שביתת היניקה) , התחלנו לתת לו רק בקבוק שאוב אחד בבוקר (בערך בשעה 10) וארוחת פרי בכפית , יותר מאוחר (בסביבות 12), כך שכאשר אני חזרתי בשעה 2 נמצא תינוק מאוד צמא לחלב אם שמח לינוק. אורי הוא תינוק גרגרן שאוהב לאכול כך שדי מהר הוא נגמל מהבקבוק ובבקרים כאשר אני בעבודה הוא אוכל מוצקים וכאשר אני חוזרת הוא יונק . אגב הוא כבר בן שנה וחודשיים...

שרון,
מה שלומכם?
נשמח לעדכון. @}

תודה לכולם על העזרה והתמיכה
נבו מוכן לינוק !איזה כיף אמנם לא כל ארוחה ועדיין לפעמים מתעקש אבל לפחות יונק ,ואני מאושרת ואופטימית .
שוב תודה לכולם
שרון:-] @}

בני בן שלושה חודשים הפסיק לינוק.
והאמת היא שאני מבינה אותו.
אנחנו אחרי שלושה חודשים של צרות בהנקה (פטריה, תופעת רנו...)
ואחרי נסיונות אינספור לאבחן את הבעיות ולטפל בהן, הגענו
לאיזון של שתי שאיבות ביום והנקה אחת, כל השאר תמ"ל (לצערי, אבל לא נרעיב את הילד).
קיוויתי שאולי עם הזמן הפטמות שלי יוכלו אפילו לעמוד בשתי הנקות ושאיבה ואולי אפילו יותר.
ואז באה השביתה- אני רק שמה אותו בתנוחת יניקה והצרחות לא מבוששות להגיע- ובגדול.
מעבר לזה שאני מרגישה כאילו מי יודע מה אני כבר עושה לילד, אני עצובה, ולא מרגישה מוכנה
להתנתקות מוחלטת... ועוד אחרי כל מדורי הגהנום שעברנו עד הלום...
יחד עם זה, היניקה קשה לו, כך אני משערת.
האם סביר להניח שזה פשוט כבר קשה לו מידי אחרי תקופה של הנקה אחת ביום?

ניצן,
קודם כל אני שולחת לך

. זה נשמע לא פשוט מה שעברתם שניכם עד כה.
באופן אישי אני לא יודעת לענות על שאלתך אך תהיתי: האם במהלך התקופה הזו נועצת ביועצת הנקה מוסמכת?

שתי יועצות הנקה, רופא משפחה, רופא נשים, דר מירה ליבוביץ בטלפון דרך רופא המשפחה שלי, אינטרנט- הכל!...
ותודה על החיבוק, אני צריכה כאלה...

אני לא יודעת מה לומר....

אני אנסה לקרוא למבינות ממני להיכנס לדף.

בינתיים הנה עוד

אחד גדול וגם

. שיהיה מתוק ובריא.

ניצן,

אני מרגישה שעזרה דרך האינטרנט לא מספיק טובה. האם את יכולה לבוא אל ד"ר מירה ליבוביץ לקליניקה שלה? דרך הטלפון, זה לא מספיק טוב.
יש המון שאלות שצריך לבדוק.
למשל, האם את כבר מייצרת בשאיבה את כל החלב שהוא צריך? אם לא, אז למה לא? (הסיבה חשובה להמשך הטיפול)
איך היית מדמיינת את המשך ההנקה, אילו היית יכולה לצייר אידיאל של מה שבאמת היית רוצה?
איך תרגישי אם הקושי של התינוק שלך, שהתרגל לבקבוק, יגרום להפסקת ההנקה לחלוטין?
אחרי שתעני, אנסה להמשיך לעזור לפי תשובותייך.

תודה על ה(())!!!
ד"ר מירה ליבוביץ רחוקה, וכבר הוצאנו כל כך הרבה
כסף על כל עניין ההנקה (ואמרו לנו שלהניק זה זול..., הא!).
אני יודעת שזה לא השיקול הנכון, אני יודעת, זאת סתם צביטה,
ובהיבט ארוך הטווח זה שווה ובכלל לא ניתן למדידה בכסף.
וכל פעם אני חושבת שכבר מאוחר מידי להחזיר את הגלגל אחורה.
אבל אחשוב על זה שוב באמת.
תודה על השאלות בשמת, הנה התשובות:
למשל, האם את כבר מייצרת בשאיבה את כל החלב שהוא צריך?
אני מייצרת בערך 150-200 מ"ל ביממה בשלוש שאיבות, והוא צורך 600+ מ"ל ביום...
העלתי כבר לשתי הנקות ביום ושתי שאיבות לסירוגין, אבל מאז שהפסיק לינוק חזרתי לשלוש שאיבות ביום.

אם לא, אז למה לא?
אני לא מספיקה יותר ביום, ובלילה... בלילה הייתי מניקה ואז זה לא היה סיפור
אבל לקום לשאוב אני כבר לא מצליחה...מודה.

איך היית מדמיינת את המשך ההנקה, אילו היית יכולה לצייר אידיאל של מה שבאמת היית רוצה?
לטיפול בתופעת רנו אני לוקחת כדורים שמורידים לחץ דם,
ולאחרונה העלו לי את המינון, וחשבתי שיתכן ועוד נחזור להנקה מלאה
והלב התמלא באושר וכמיהה.
אני רוצה להניק, ולהניק, ולהניק.
לא יודעת אם הפטמות שלי יעמדו בזה,
אבל לפחות חצי חצי עם התמ"ל.

איך תרגישי אם הקושי של התינוק שלך, שהתרגל לבקבוק, יגרום להפסקת ההנקה לחלוטין?
כבר בגיל שלושה שבועות, כשהבעיות הפכו לסיוט לכל המשפחה, ויתרתי על ההנקה.
קנינו בקבוקים, קנינו תמ"ל, החלטתי שיותר חשוב שתהיה לו
אמא מאושרת , ולא אמא שמפחדת שהבן שלה יתעורר וירצה לאכול,
ושבוכה יותר ממנו בהנקות. רציתי להוריד את הלחץ, אז ויתרתי.
והרגשתי תחושה של מוות.
הרגשתי שזהו, הנה אני מאבדת את הקשר אל התינוק שלי, פרידה מוקדמת
מידי וכואבת כלכך. חשבתי לעצמי יופי, אני רק אתן לו כסף במונית ושיסע לקנות לעצמו
המבורגר, מה הוא צריך אותי כבר?!
היום אני יודעת שהתינוק שלי יכול לגדול יפה מאוד גם על תמל, וחשוב לי
להיות מסוגלת לקרוא את המציאות כפי שהיא, ולא דרך המשקפיים שלי בלבד,
כלאמר- יתכן שהתעקשות עכשיו תעשה לו יותר 'נזק' מאשר להמשיך
את דרך הבקבוקים שהתהוותה לה בהדרגה. והוא עדיין מקבל את השאיבות
שלי כתוספת (בערך שליש).

אחד מהנסיונת היו גם ללכת לאוסטאופט, שעזר לי להבין שבני הוא חלק ממני
עם או בלי הנקה, ושאני מרגישה אותו בתוכי. זה הקשר.

אבל כל כך הייתי רוצה להניק עוד...
>ניצן יודעת שלא תמיד היא מקבלת את מה שהיא רוצה. ועכשיו עוד יש רצון חדש בבית...<

העלתי כבר לשתי הנקות ביום ושתי שאיבות לסירוגין, אבל מאז שהפסיק לינוק חזרתי לשלוש שאיבות ביום
באמת צרה, כי אם את רוצה לייצר את כל החלב שהוא זקוק לו, את צריכה לשאוב פי שלוש פעמים ביום - כלומר, 8-9 פעמים ביממה, שזה פחות ממספר טבעי של הנקות באותו זמן.
ואחרי שבועיים-שלושה מטורפים כאלה (הערכה מאוד מאוד פרועה שלי) שבהם כל מה שאת עושה הוא לנוח מכל מה שלא קריטי, ולשאוב 9 פעמים ביממה תוך כדי טיפול בתינוק ומתן בקבוקים (את שומעת אותי מתעלפת פה?) - כשאת רואה שכל מה שהוא מקבל בבקבוקים הוא אך ורק החלב שלך, וזה אומר שאת כבר מייצרת את כל מה שהוא צריך (תיכף אעיר על זה משהו) - אז לפנות למרפאת הנקה או ליועצת מוסמכת שתעזור לך ללמד אותו מחדש לינוק, והוא כבר יהיה בן 4 חודשים. לא דבר נורא קל...

עכשיו, שלא תביני אותי לא נכון: יש אמהות שעשו את זה. שאיבות 9-10 פעמים ביממה במשך שבועות כדי להעלות את ייצור החלב, תוך מתן בקבוקים, לימוד התינוק לינוק מחדש, סילוק כל הבקבוקים מהשטח (עם שלב ביניים של מתן בקבוק מתאים להנקה בשיטה המתאימה לתינוק יונק, כדי להקל על המעבר) ומאמצים כבירים לטפל בשביתת היניקה לפי כל השיטות שמתוארות פה בדף.
לכן, אפשר בהחלט לעשות את זה.

אבל אני לא בטוחה שאפשר לעשות את זה עם תופעת רנו (האם היא לא גורמת לכאבים נוראים בפטמות?), ושאפשר לעשות את זה אם בכל מקרה את חושבת על חצי תמ"ל. הילד מסרב לעבור מבקבוק להנקה - אז אם בכל מקרה את חושבת על הנקה חלקית שבה יהיו משולבים בקבוקים, אני לא יודעת איך אפשר לשכנע אותו להנקה כל עוד את נותנת בקבוקים. בשביל זה באמת צריך עזרה צמודה של יועצת הנקה, עם סיכויי הצלחה חצי-חצי (כאילו, או שכן או שלא מה שבטוח אולי...).

_חשבתי לעצמי יופי, אני רק אתן לו כסף במונית ושיסע לקנות לעצמו
המבורגר, מה הוא צריך אותי כבר?!_
טוב, עם כל הכבוד להנקה, הוא צריך אותך כי את אמא שלו, ואת יכולה לאהוב אותו ולחבק אותו ולקרב אותו קרוב-קרוב אלייך באהבה ובחום גם בלי הנקה.

_והוא עדיין מקבל את השאיבות
שלי כתוספת (בערך שליש)._
מצויין! לפי מה שאת אומרת, אלה השאיבות שאת יכולה לחיות איתן. אז צריך גם לקחת בחשבון שהילד שלך צריך אמא לא-מוטרפת (את יודעת, המון שאיבות הן גם המון זמן שאת לא ממש יכולה לטפל בו וגם לא בעצמך), ושהוא מקבל כמות יפה של חלב אם ליום, ככה שזה גם לא ויתור מוחלט.
אפשר גם להמשיך לנסות הנקות, בלי לחץ, בשעות הלילה וברגעים שקטים אחרים (ראי כל העצות בדף הזה למעלה), ויכול להיות שהוא יום אחד גם יסכים לינוק, לצד הבקבוק, מי יודע, למה לא.

אלה כמה מחשבות שלי בתגובה לדברייך. אני לא רוצה להגיד לך מה לבחור. אבל אני באמת מרגישה שאת צריכה למצוא את האיזון המתאים לכם בין הצרכים שלך והכוחות שלך לבין הצרכים שלו וגם הרצונות שלו. הנה שיעור ראשון שמביא איתו תינוק: זה כבר לא רק אנחנו והתוכניות שלנו. כמו שאמרת בדיוק:
ועכשיו עוד יש רצון חדש בבית

בשמת תודה רבה! (כבר מזמן לא קיבלתי כל כך הרבה תשומת לב, חיממת את ליבי! איזה כיף...)(())!
אני לא חושבת שאעמוד בשבועיים של שאיבות רצופות כי אני רוב היום לבד
ויש חיים מעבר להתעסקות הכמעט בלתי פוסקת גם כך בציצים שלי...
נראה לי שהגעתי לגבול שלי בעניין.
לאור הכתוב בדף באמת ניסיתי בלילה לנסות לתת לו לינוק כשהוא מנומנם
וזה מצליח עד שהוא מגלה שקשה לו ומתעורר מזה ובוכה ובקבוק...
אמשיך לשאוב כמה שיותר ולבקש ממנו שיחזיק עוד קצת מעמד
ושלא יתיאש ואולי....ניסים קורים.
וכן- כרגע עם טיפול תרופתי רציני (ומאוד לא אלטרנטיבי)לתופעת רנו הפטמות שלי לא כואבות מאוד
אבל אם אעלה את השאיבות, לא ברור לי אם הן תעמודנה בזה.
אבל כמו שאמרתי- הזמן והמצב רוח הם המגבלות שאני בוחרת לי כגבול, עם הכאב אולי
הייתי מסתדרת

.....

ושוב תודה רבה!:-]

_אני לא חושבת שאעמוד בשבועיים של שאיבות רצופות כי אני רוב היום לבד
ויש חיים מעבר להתעסקות הכמעט בלתי פוסקת גם כך בציצים שלי_
בדיוק. בדיוק על זה דיברתי כשכתבתי
את שומעת אותי מתעלפת פה?)
כי נכון שנורא רצית שההנקה תחזור, והכל יצליח - אבל כשמישהי שמבינה מפרטת לך בדיוק איך נראים כמה שבועות שבהם מנסים לתקן את המצב, מתברר מה המחיר הריאלי של זה. לפעמים זה שווה, לפעמים לא. רק את, בתור האמא, יכולה להחליט אם זה בכלל מתאים לך ולמשפחה שלך.

אני מחזקת את ידייך לחלוטין לעשות רק את מה שהולך לך, את מה שמתאים לך, את מה שבכוחות שלך.
גם אם הוא לא יינק יותר בכלל, הרי זה לא סוף העולם. את עשית ככל יכולתך, אבל איתו זה לא מסתדר כרגע (ואולי ישתפר בעתיד ואולי לא).
מה שכן, יש לך היום מספיק יידע לעתיד, ככה שבבוא היום, אם יבוא עוד ילד, יהיו לך כלים לנסות ברגל ימין מההתחלה, בתקווה שבפעם הבאה זה יצליח. ואם לא אז לא.
תופעת רנו היא בדיוק אחד המצבים שמקשים מאוד על ההנקה, ואחד המצבים שבגללם מסייגים, שלא כל הכאבים בפטמות הם בגלל תנוחה והיצמדות לא טובות (אם כי היצמדות מצויינת יכולה לעזור גם כאן).

כבר מזמן לא קיבלתי כל כך הרבה תשומת לב, חיממת את ליבי!
יופי. בשביל זה אני כאן D-: מתי אנחנו צריכים תמיכה? כשקשה לנו, וכשלא תמיד מבינים מה עובר עלינו

התחלתי את ההנקה עם סיפור של חוסר חלב, פטרייה וכאבים בהנקה. הגעתי ליועצת הנקה והתחלתי במרוץ של שאיבה, הנקה, האכלה מבקבוק וכמעט התייאשתי. כל פעם אמרתי די זהו ואח"כ המשכתי, עברתי למשאבת הנקה חשמלית- לקטינה של חברת מדלה, כמות החלב עלתה, וובשלב מסויים שאבתי כל היום ונתתי רק בקבוקים. אח"כ גם מזה התחלתי להתייאש, בהנקה כבר לא כאב-לפעמים ניסיתי. אחותי הצליחה להניק אותה ואז הבנתי שאולי אני "הבעיה" התחלתי להניק אותה בבוקר איך שקמה, וראיתי שגם בלילה כשעייפה נרגעת כך ונרדמת. בשלב מסויים נמאס לי לנקות את הבקבוקים. והתחלתי שוב לנסות להניק, היא הסכימה, הייתי חסרת ביטחון לגבי האם אוכלת והאם גדלה. עכשיו יונקת כחודש (בת שלושה וחצי חודשים) כמעט מלא. אלא שהתחלתי לעבוד (כשבוע), אני חוזרת הבית ב 11:00 להניק אותה כ שעה ומזה יומיים שובתת בשעה זו-לא מוכנה לינוק. כשאני חוזרת מהעבודה אני מתעקשת איתה למרות שבהתחלה היא לא רוצה. אני חוששת שזה יחזור.

אוי, מתוקה, כמה מתסכל!
הנה כמה מחשבות שאולי יעזרו לך:
לגבי 11:00 בבוקר כשאת חוזרת הביתה (אני מבינה שאת עושה הפסקה ובאה במיוחד הביתה כדי להניק! כל הכבוד לך!) - האם יכול להיות שהיא לא "שובתת" אלא פשוט השתנו אצלה השעות והיא לא רעבה? האם יכול להיות שהיא קיבלה בקבוק קרוב מדי לשעה שהגעת, ולכן הבטן שלה מלאה?
אם התשובה לשאלותי היא "לא", אז אפשר לנסות כך: כשאת מגיעה, את לוקחת אותה, מחבקת, רוקדת קצת עם מוסיקה, משחקת ב"קוקו" או דברים דומים, לשעשע אותה. לא לנסות להניק בכלל. אחרי כמה דקות (תלוי כמה זמן יש לך) את מורידה בגדים עליונים שלך ושלה ונכנסת למיטה מתחת לשמיכה (כי קר....). מחבקת אותה ככה, במגע עור-לעור, ומנסה להניק.
כל אלה פטנטים שממליצות יועצות הנקה לפתרון הבעיה - גם מגע שלא קשור להנקה, גם גירוי הצורך שלה בהנקה ובקירבה אלייך באמצעות מגע עור-בעור, וכן הלאה.
מקווה שמשהו מזה יעזור.

אני קוראת את הסיפור שלך וחושבת במקביל גם על התינוקת שלך: כמוך, גם היא עברה שלושה וחצי חודשים מבלבלים וקשים עם כל מיני בלגנים שקשורים להנקה, בקבוק, אמא, אמא, בקבוק, משחות, עניינים - וזה כל החיים הקצרצרים שלה! מה היא מבינה מכל מה שקורה?
והנה, סוף סוף הסתדרו העניינים, היא יונקת מאמא וטוב לה - והופ! לא הספיקה ליהנות, וכבר אמא נעלמת לה לשעות. ובגיל הזה, אמא שנעלמת זה דבר מאוד מבהיל.
אז היא מגיבה קשה.
הכי טוב היה, אילו היית יכולה לדחות את החזרה לעבודה לעוד חודשיים-שלושה (כמה שיותר יותר טוב), כדי שהיא לא תסבול מהטלטלות האלה בגיל כל כך צעיר.
אבל, אם שינוי בכיוון הזה לא אפשרי, מה שהייתי מציעה למנוע שביתות הנקה הוא להקפיד שכשאת נמצאת איתה, היא לא תקבל אף פעם בקבוק. כלומר, תלמדי אותה שאמא = רק הנקה. ובקבוק - זה רק כשאין אמא. ככה תהיה הפרדה ברורה, והיא תבין שמאמא רק יונקים וזהו. זה גם הטיפול בשביתת יניקה כשהיא קורית. די מהר היא תתרגל ותבין, ולא תסרב יותר לינוק כשאת כן נמצאת.
חשוב גם לתת לה אקסטרה פינוקים ואהבה בשעות שאת איתה, המון מגע גופני, כי היא צריכה להשלים "שעות אמא" ואת יודעת - אמא יש רק אחת (-;

אגב, יכול להיות שהיא תרצה לינוק יותר בלילה, גם מפני שלקראת גיל חצי שנה התינוקות פתאום מתחילים להתעורר יותר בלילה, וגם כי זה אופייני כשאמא יוצאת לעבודה. אז לא להיבהל אם זה קורה - נורמלי וצפוי.
בהצלחה!

בשמת א את נהדרת! תודה על התשובה. אני החלטתי לשאוב בעבודה ולהביא לה בקבוק הביתה בשעה 11:00 מבלי שתראה אותי. כך גם החלב לא ייפסק והיא גם תדע שעם אמא זה הנקה ובכיף ולא לחוץ בזמן. אני מסיימת ב 13:00 ושאר הזמן אני צמודה צמודה-היא גם דורשת. חוץ מאשר כשהיא ישנה-ולפעמים גם אז.

איזה יופי! וגם איזה יופי שאת מסיימת כבר באחת! שיהיה בהצלחה, ורק אושר

נפרדנו מההנקה...
אבל יש לי תחושה שעשינו את מה שיכולנו
ואמשיך לשאוב
יש תחושה של השלמה
כנראה הגיע הזמן, מה יש לאמר?
תודה בשמת ואפרסקים!

נפרדנו מההנקה...

יש תחושה של השלמה
כל הכבוד על המאמצים עד עכשיו! זה לא טריוויאלי...

ואמשיך לשאוב
כל הכבוד לך!!!

בהצלחה! @}

מצטרפת לכל מלה של סיגל ב. בהצלחה!

מוכרת לכן התופעה שיש חלב רק בשד אחד?
ולמרות מאמצי מציצה מצד הקטנה אין אין כלום פשוט שד שמאל בשביתה

כן
האם זה תמיד היה כך?האם זהו ילדה ראשונה?
יש לך בבית משאבה?
ככל שתינק יותר מצד שמאל הוא יניב יותר, לכן כדאי לעודדה לינוק מצד זה גם אם בהתחלה לא יוצא הרבה. (אגב יש תינוקות שיונקים ר קמצד אחד, ובכל מקרה לרב האימהות יש צד אחד שופע מהאחר)

עזרה דחופה בבקשה
בתי בת שלושה ימים ינקה עד היום בצורה טובה מאוד עד הלילה, בו היא סרבה לינוק למרות שהיתה רעבה. שאבתי את החלב ונתתי לה עם כפית כ- 15CC ואני חוששת שהיא עדיין רעבה. הילדה מכניסה את הפטמה לפה אך לא יונקת. מה עלי לעשות?

אפשר להתגבר על שביתת יניקה
ענתי הפסיקה לינוק בבת אחת בגיל שבעה חדשים. מעולם לא שמעתי על המונח "שביתה" בהקשר הזה...ניסיתי להמשיך להיניק במשך שלושה ימים וכלום לא עזר. בדיעבד זה לא היה ממש לנסות, צריך יותר מזה. אחרי שיחה אחת עם אחותי החכמה וקריאת העצות כאן, נכנסנו רק שתינו לבונקר (יש לה שלוש אחיות גדולות) והסתגרנו לנו יחדיו. ניסינו הכל, בהתחלה כלום לא עבד, אבל אחרי יומיים וחצי של התחנפויות מסיביות מצידי, האושר חזר. עכשיו ענתי יונקת נפלא כרגיל בהנאה גדולה. היא בת תשעה חדשים.אל תתיאשו!

טוב, שואלת גם פה, למרות שאני לא בטוחה שזה הדף הנכון (כלומר, כן, מהודעת הפתיחה של יונת, אבל לא משאר המקרים שתוארו פה...)
פיצקי בת 16 חודשים, יונקת מלא (כלומר המונמון:-)) ואוכלת לא מעט. שלשום היתה הפעם האחרונה שממש ינקה, וגם זה היה אחרי סירוב אחד.
היא מתה לינוק. בוכה ומבקשת ציצי, אמא, לינוק, חלב, מה לא... מאד ברור שמציקות לה השיניים (מריירת ושמה אצבעות בפה) ויש סיכוי שאלה הטוחנות (אחרי הכל, כל השאר כבר בחוץ...) בינתיים אני סוחטת לה, והיא שותה כל טיפה בשקיקה (ומצמידה לי את הכוס לשד כאילו שזה ברז שיוצא ממנו חלב) שתינו אומללות מכל הסיפור.
היא בוכה נורא, מסכנה נורא, נראה שכואב לה, רעב לה, היא עצבנית, ספים מאד מאד נמוכים (מה הקשר בין זה לבין הילדה שלי???) בקיצור, שום דבר לא כימים ימימה, ואני מתחילה לדאוג.
היא מתקרבת, מתפלשת, נצמדת, פוערת פה, מכניסה את הפטמה, ואז כמו פולטת אותה החוצה. לא סוגרת את הפה על הפטמה.
עכשיו הקץ' - לא חושבת שאם נלך לרופא ילדים משהו ישתפר. מעדיפה פתרונות יצירתיים ואלטרנטיביים על פני רופא ילדים שלא מכיר אותה ואותנו, לא מבין בהנקה דבר וישלח אותנו לקחת אנטיביוטיקה.
בעיקר יעזור לי לשמוע על מקרים דומים ואיך התגברתם עליהם.

מסכנה קטנה.
דברים אחרים היא אוכלת? הסתכלת בפה שלה לראות שאין פצעים/פטרייה/משהו חשוד?

מסכנונת. אני חושבת בכיוון של תמר - אפטות או משהו בכיוון הפה והגפיים.
אם זה שיניים את יכולה לשים בונג'לה ג'ל. תנסי לתת לה דברים קרים - מיץ תפוחים קר יכול לספק לה נוזלים וקצת כוח ואת יכולה גם לנסות להקפיא חלב שאוב ולתת לה כמו ארטיק.

שלום לחברות הפורום היקרות
ראיתי כאן בתחילת הדף שמישהי כתבה על בעיות בהנקה כחלק מבעיה של מחלת רנו ( סגירת כלי דם באצבעות הידיים והרגליים מכל מגע קל של קור. הן מכחילות ואן בהן תחושה). גם לי יש את הבעיה הזו וגם בעיות בהנקה :
אני מניקה עכשיו את בני הרביעי ( בן חמישה חודשים) ואיתו כמו עם שלושת אחיו לפניו הייתי חייבת לשלב בקבוקי תוספת של מטרנה כי עם הנקה בלבד הילדים היו רעבים ולא עלו כמעט במשקל. ניסיתי גם לשאוב ( מדלה חשמלית ) זה גרם לי כאבים בפטמות ובשד כולו ולא יצא כנעט חלב גם אחרי 3-4 שעות) תוספי תזונה למיניהם, דיקור סיני פעם בשבוע , יועצת הנקה ואפילו כדורי מוטיליום לא הועילו. כיום, אני נותנת לבני בקבוקי תוספת בבוקר ובערב ומנסה להניק אותו בכל שאר הזמן ( אני עובדת מהבית והוא איתי) אבל נראה שדי נמאס לו מההנקה - הוא מסוגל לבכות ולאכול בקבוק של 180 אחרי 20 דקות של הנקה.
מה שרציתי לשאול זה האם יש קשר בין מחלת רנו לבעיות בהנקה ומה לעשות כדי שלא יתרגל לאכול רק מהבקבוק?
תודה

מה לעשות כדי שלא יתרגל לאכול רק מהבקבוק?
נראה לי שאת גורמת לו (וגם בזמנו לאחיו) בלבול פטמות. מה היה האבחון של יועצת ההנקה ?
אם אכן זה העניין, אז הדרך הטובה ביותר שלא להרגיל אותו לבקבוק היא... לא לתת בקבוק

. אבל, לפני שאת הולכת להפסיק עם הבקבוקים, חשוב לוודא שאין לך בעיה בריאותית כלשהי (מהזן הנדיר שגורם ל אין מספיק חלב).

< אגב, אין לי שמץ של מושג לגבי "רנו", נראה לי שעם או בלי קשר ל"רנו" למרות ניסיונך באמהות, יש לך די הרבה מה ללמוד לגבי הנקה. למרבה המזל, הגעת למקום הנכון : מדור הנקה >

כשכתבתי את זה :
יש לך די הרבה מה ללמוד לגבי הנקה
התכוונתי, ביחס לדברים האלה :
ניסיתי גם לשאוב ( מדלה חשמלית ) זה גרם לי כאבים בפטמות ובשד כולו ולא יצא כנעט חלב גם אחרי 3-4 שעות
יש רבות שאינן מגיבות טוב למשאבות, הגוף שלנו באופן אבולוציוני מתאים את עצמו ליונקים ולא לרובוטים קטנים עם ואקום.
אני מקווה שלא נפגעת מהדברים שלי, כשקראתי את עצמי פתאום הבנתי שזה עלול להשתמע לא טוב, ולא זו הייתה הכוונה.

אתמול התינוקת שלי בת השנה החליטה שהיא לא רוצה לינוק יותר. כל פעם שניסיתי לשים אותה על הציצי היא בכתה והתנגדה. בלילה היא התעוררה פעמים רבות והמשיכה בסירובה לינוק. לא התכוננתי לסיים להניק אותה וממש עצוב לי. עד היום היא ינקה 4 פעמים ביום, וזו היתה רוטינת ההרדמה שלה (לפני חודש/חודשיים היא גמלה את עצמה לבד מהנקות לילה). אני מנסה לחשוב אם יש איזשהיא סיבה ואולי זה הפיך, יש למישהיא רעיון?

מרסה, כדאי לשלול דלקת אוזניים - לפעמים כשיש להם כאבי אוזניים, היניקה מכאיבה מאוד בגלל הוואקום.

אולי תנסי לשנן איזו מנטרה מעצימה כמו "אני מניקה בשמחה ואהבה" או "התנוקת שלי נזונה בטוב ובשלווה", לתת לפחדים לצוף ולהתפוגג, הכל בסדר.
בנוסף הרבה מגע גופני נעים, לרקוד ולשיר יחד, למשל.
עוד דבר שיכול להועיל הוא פשוט לדמיין את התינוקת בזרועותייך יונקת ולהיות רגועה. שוב, הכל בסדר זה מצב זמני.

תודה על העזרה. אחרי יום וחצי, הפיצפונת סיימה את השביתה ועכשיו היא שוב יונקת. אולי זה קשור לצינון שהתחיל לה...
שוב תודה

יש לי תינוקת בת ארבעה חודשים שעד לפפני שבועיים ינקה באופן מלא. לפני שבועים אושפזתי ל - 10 ימים בהם כמעט ולא יכולתי לראות אותה (ולהניק) מלבד פעם אחת. בבית החולים שאבתי והיא אכלה בבקבוק, למרות שבגלל בדיקות ותרופות מסוימות היא נאלצה גם לקבל תוספת לעיתים. הבעיה היא שמאז שהשתחררתי היא מסרבת לינוק. אני ממשיכה לשאוב אבל לאט לאט כמות החלב שאני מצליחה לשאוב פוחתת, ושוב אני נאלצת לתת תוספת. מה עושים?

מיטל, אולי יעזור לך לקרוא בדף איך לחזור להניק אחרי הפסקה

הבן שלי בן כמעט 5 חודשים, ניזון מהנקה בלבד. בשבוע האחרון הוא חזר לדפוס שכבר היה בעבר והצלחנו למגר אותו (אך כאמור - הוא חזר): במהלך היום הוא יונק מעט מאוד וממש כועס כשאני מנסה "להכריח" אותו לאכול. הוא מתנהג כאילו אינו רעב, ואחרי 2 דקות של יניקה מביט לכל הכיוונים ומסרב להמשיך לאכול. בלילה, לעומת זאת, מתעורר כל 3 שעות להשלים את האוכל, ככה גם מעגל האוכל שלו וגם מעגל השינה שלו (ושלי) נפגעים. מה גם שבמהלך היום אם אני בכל זאת מצליחה להאכיל אותו קצת, הוא פולט די הרבה (מה שלא היה בעבר). במקביל - מרייר המון (כבר חודשיים ככה), ולועס את אצבעותיו וצעצועיו במרץ רב. אני די מודאגת מהעדר האוכל במשך היום וכן מכך שלא ישן רצוף כמה שעות בלילה. HELP....

התינוק שלי- כמעט 3 חודשים, הנקה מלאה, התחיל בתופעה מוזרה לפני 3 ימים- הוא רעב, לפעמים מאוד, אבל כשאני מנסה לתת ציצי פותח בבכי תמרורים ממש, שלא נשמע כמותו (באמת). אחרי 3-4 פעמים כאלה הוא מסכים לינוק ויונק בשקיקה. (זה לא קורה בכל הנקה). בכל הזמן הזה הוא מוצץ בהיסטריה את הכתף שלי/ היד שלו.
שללתי: ריח חדש, אוכל חדש, אף סתום, עייפות..
מה זה? אם תינוק רעב הוא אמור לרצות לאכול, לא??
(גם הבכי הזה הוא חדש, ומופיע גם 2 דקות אחרי שאני מוציאה אותו מהמקלחת. לא יודעת אם קשור)

תמיד כדאי לבדוק אוזניים, ליתר בטחון.

זה עבר, לעת עתה. אם זה יחזור (מקווה מאוד שלא) אבדוק אזניים, אבל מה שעזר לי היה להניק בחדר חשוך ושקט. כנראה עודף הגירויים היה בשבילו יותר מדי.

יש לי תינוקת מתוקה בת שבוע. היא ישנה הרבה, ועד שהיא מתעוררת לינוק (כל ארבע שעות בערך) השדיים שלי כבר מתפקעים... ואז היא מתעוררת ויונקת והכל בסדר. או כך לפחות היה עד היום אחר הצהריים. היא מתעוררת, אני מנסה להניק אותה, והיא לא תופסת את השד. מקסימום תופסת טיפה ומיד מתעצלת וסתם מוצצת, בלי שום ואקום ועם פה קטן, וכמובן מתעצבנת כי לא יוצא לה כלום ככה.
אחרי שבוע של הנקה מוצלחת אני לא מצליחה להבין מה העניין. הצלחתי איכשהו לדחוף לה את הפטמה ככה שמשהו ייצא לה והיא ינקה קצת, אבל ברור שהיא רוצה עוד ולא ממש מסוגלת או רוצה לתפוס כמו שצריך.
יש לכן רעיונות?

אנדלוסיה - כדאי לפנות ליועצת הנקה... במיוחד שאתן ממש בהתחלה ונראה שמשהו התפקשש.

זאת אכן עשיתי היום, אבל מראיון קצר בטלפון היא טוענת שזה לא נשמע כמו משהו שבכלל קשור להנקה והמליצה קודם כל לראות רופא... בינתיים שקלתי אותה היום והיא עלתה 250 גרם, אז נראה שלפחות לא הרעבתי אותה כל השבוע. נו, נראה.

אני לא בטוחה שזה הדף הכי מתאים לשאלה שלי אבל אני מנסה:
הבן שלי בן שנה בשביתת יניקה, כנראה בגלל שילוב של דלקת אוזניים עם הימים המבולגנים של החגים ומסיבת היומולדת שנה למשפחה וכו'.
לא עליתי על זה מספיק מהר (אמרתי מסיבת יומולדת?) אז עד שהתחלתי לשאוב זה היה מעט מידי מאוחר מידי וכבר קיבלתי דלקת בשד.
עכשיו הדלקת כבר במגמת שיפור ואני שואבת לעיתים קרובות רק שהכמויות לא משהו. אחרי החג אני אנסה להשיג משאבה טובה יותר וגם אני מקווה שאחרי ההחלמה שלי ייצור החלב יחזור לקדמותו (ב2-3 השאיבות לפני שעלה לי החום הכמויות היו סבירות בהחלט)
עוד יותר אני מקווה להצליח לחזור להנקה כמו לפני כל הבעיות האלה, אבל בינתיים ולמקרה שאני לא אצליח השאלה היא זו:
אם תום אוכל את כל מה ששאבתי + מזון מוצק + שותה מים + חלב אורז (כי הוא עדיין רעב והוא לא רצה חלב שקדים וכבר 4 לפנות בוקרוהוא כבר שעתיים לא נרדם...)
האם זה מספיק? אתמול בלילה נתנו מטרנה והוא הקיא ויועצת ההנקה אמרה שבגיל שנה כבר לא צריך תמ"ל.
מבחינת האוכל המוצק הוא אוכל כל מה שמותר לפני גיל שנה, כולל מוצרי חלב ודגנים, אבל מהדברים שמומלץ להתחיל אחרי גיל שנה רק התחלנו לנסות ביצה וזה עדיין לא חלק מהתפריט.
כמות החלב השאוב הולכת ויורדת: בשאיבה האחרונה לא הגעתי אפילו ל30 מ"ל
אם יש איזה מאמר או מקור מוסמך אחר שיכול לאשר את תשובתכם אני אשמח לקישור כי יש לי איש סקפטי בבית שלא אוהב עצות אנונימיות מהאינטרנט ואפילו לא ממש סומך על יועצת ההנקה (שהיא אחת המפורסמות) בדברים שלא קשורים ישירות להנקה

עכשיו כשאני אחרי עוד שעתיים שינה המוח שלי מתפקד קצת יותר טוב ואני רואה שהשאלה שלי מלפנות בוקר לא כ"כ ברורה
השאלה היא האם בתזונה כמו שתארתי בהודעה הקודמת יכולים לאורך זמן להיות חסכים משמעותיים שכדי להמנע מהם כדאי להוסיף תמ"ל מסוג כלשהו או שעכשיו שהוא בן שנה הוא כבר יכול להסתדר עם מעט חלב שאוב ועם בקבוק חלב אורז כששאר המוצקים לא מספיקים לו?

וגם בשורות טובות: שאבתי תוך כדי גלישה ויש שיפור בכמויות

היי ניצן
לא מומחית, רק אמא לשניים

, אבל אנסה לעזור, מנקודת מבט שלי אישית:
א. לגבי המשך ההנקה- יש כאן באתר ים חומר בנושא של איך לחזור להניק- גם כאן בדף וגם בדפים אחרים, למשל: לנסות להניק תוך כדי שינה, בחדר נטול גירויים, ועוד- מתנצלת שלא זוכרת קראתי את הדברים האלו ממש מזמן... בקיצור אם את רוצה להמשיך להניק אז שווה להמשיך לנסות.
ב. לא פירטת מה בדיוק הוא אוכל, מבחינת כמויות פלוס מינוס. האם הוא רק מנשנש או ממש אוכל ארוחות שלמות ממש?
ג. אם המטרנה לא טובה לו אולי כדאי לנסות סימילאק (בשביל הלילה- אם זה מתאים לך, באופן עקרוני)- כמובן זה במקרה שהפסקת להניק ובשאיבות גם כבר לא יוצא.
ד. הייתי ממליצה, בניגוד לרוח האתר

ללכת לטיפת חלב. אמנם בהנקה הן בד"כ לא מבינות וגם מטעות, אבל בתזונה לבן שנה + הן בטח יידעו לתת לך כיוון לפחות (כמובן שמסננים הכל במסננת האישית שלך אם למשל את צמחונית או לא מתאים לך לתת במבה וכאלה...). אני אישית נעזרתי בטיפת חלב המון בקטע התזונתי בגיל הזה (הקטן שלי בן שנה ן-4 ועדיין יונק אבל רוב התזונה שלו זה אוכל "אמיתי")

חפשי את תדריך משרד הבריאות לתזונת תינוקות ופעוטות, באתר משרד הבריאות. בהמלצות האלה לא כתוב במפורש, אבל כן במובלע, שמגיל שנה לא צריך תמ"ל. יש לתינוק כל מה שהוא צריך בחלב אם, ובמזונות מוצקים מגוונים ועתירי ברזל, אם הוא אוכל אותם.
עדי יותם

אני צריכה עזרה...
ביתי בת שנה וחודש, החליטה שלשום בבת אחת שאינה רוצה לינוק.
היא לא מסכימה להתקרב אלי לציצי, וגם מבקבוק היא בקושי מוכנה לאכול, מה שגורם לה להיות עצבנית.
במעון היא דוקא אוכלת כרגיל, ובמצב רוח טוב.
קצת רקע: היא כבר חצי שנה הולכת למעון, בו היא אוכלת מטרנה מבקבוק, ובבית היא רק יונקת (בערך 4 פעמים), בנוסף היא אוכלת מוצקים. עד עכשיו היא מאוד אהבה לינוק, וזו היתה שיטת ההרדמה שלה.
בנתיים אני שואבת ומקווה שזה יעבור לה...
למישהי קרה משהו דומה? האם יתכן שהיא גמלה את עצמה ככה בבת אחת? ואיך חוזרים להניק? מציעים לה כל הזמן עד שהיא פתאום רוצה שוב?

אני רואה שיש כאן כמה ניצן אז הנה חידשתי את הניק שלי, אני זאת הניצן מההודעות של אוקטובר 2008.
מאז שכתבתי עבר קצת זמן וגם הייתי בפגישה אצל יועצת הנקה והנה התובנות שלי לגבי שביתת הנקה בגיל שנה פלוס:

הרבה יותר קשה בלי ההנקה
בגיל שנה הם כבר בעלי רצון ולא כ"כ כדאי להתעקש איתם כי זה מעכיר את היחסים, לא כדאי לנסות להניק יותר מאשר פעם ביום
אפשר לנסות את הטריקים שמצאתי כאן באתר אבל זה לא בהכרח יעזור, הכי מומלץ לנסות אמבטיות משותפות
הלילות יותר קשים בגלל שההנקה היא ההרדמה הכי קלה, אבל גם הימים יותר קשים כי צריך לפצות ב"צומי" ולא רק בקלוריות ועוד צריך זמן לשאוב
עם כל יתרונות ההנקה הממושכת, חשוב לזכור שמעל גיל שנה כבר לא חייבים לתת תמ"ל אם מפסיקים להניק. המוצקים כבר אמורים להספיק מבחינה תזונתית, ובמוצקים אני כוללת גם בקבוק עם נוזל לבן שאינו תמ"ל
אני לא אצליח לחזור להנקה (לפחות לא את הילד הזה...)
התקווה מקננת לעד... אני עדיין שואבת, רשמית בגלל התזונה, אבל גם כי אני עדיין מקווה לחזור להניק

זה עוד לא מאחורי, אני רק מקדימה אותך קצת.
מקווה שלא השווזתי אותך יותר מידי

קראתי את כל הדף, הבנתי ואני מיישמת -- חלק כבר יישמתי אינטואיטיבית. רק שאלה אחת: למה זה קורה, יודעים?
(הפושטקית שלי לא ממש שובתת אבל גם לא ממש יונקת: באמת היא מוכנה לינוק רק כשהיא ממש עייפה וכשאין שום הסחות דעת, אבל יש לי איכשהו הרגשה שזה קשור לקפיצות של התפתחות מוטורית או בכלל.)

ביתי בת 3 חודשים ומזה כחודש שובתת ציצי במהלך היום, בלילה היא יונקת פעמיים כל פעם כ 5 דקות וחוזרת לישון. לפעמים היא מוכנה להתחיל את יניקת הבוקר עם ציצי וכעבור 3-4 דקות מתנתקת בעצבנות ומתחילה לבכות. אין לי ברירה ואני משלימה לה את הארוחה עם בקבוק שאוב. שללתי בעיות רפואיות. אני בלופ של שאיבות ולמזלי כרגע יש לי חלב. במהלך היום היא מסרבת בתוקף לציצי, גם מתוך שינה, גם בעירום, גם תוך כדי הליכה ומה לא (לעיתים מתחילה ביניקה ומהר מאד דורשת את "הדבר האמיתי". כבר התייאשתי וזה כבר מזמן הפך לשגרה, אחרי שהיא אוכלת אני שואבת לארוחה הבאה. השלמתי עם המצב, למרות שזה מסרבל ומשעבד אותי למשאבה ולבית וכל היום סובב סביב זה. הייתי מאד רוצה לחזור ליניקה מלאה, אני איתה בבית בשנה הקרובה וזה ממש "אגוזים למי שאין שיניים"... קריאה באתר הזה החדירה בי תקווה חדשה. אשמח לעצות מנסיון ומחכמת היניקה...

רינת הי,
חברה טובה שלי חוותה שביתה דומה (עקשנית וארוכה) ובסוף זה פשוט עבר מעצמו והפיצית חזרה ליניקה מלאה ללא בקבוקים. מה שהיא עשתה כלל: נסיונות חוזרים ונשנים של הנקות בתנוחות שונות, המון סבלנות, קבלה של המצב ואמונה.
יכולה להציע לך להמשיך לעשות מה שנשמע שאת עושה ממילא: שינוי תנוחות (כלומר כל פעם לנסות תנוחה אחרת): תנוחת מעבר, קיסרי, הנקה בהליכה וכדאי גם לנסות הנקה בשכיבה- כי ייתכן שהזרם חזק לה מידי וזה מה שמעצבן אותה. מצד שני ייתכן שזמן השחרור מושהה, כך שלא מגיע חלב וזה מה שמעצבן אותה...

שללתי בעיות רפואיות- זה אומר שהתייעצת עם יועצת הנקה מוסמכת וטובה? כי אם לא אז ממליצה מאד מאד.
מקווה שעזרתי במשהו, ושולחת לך המון איחולי בהצלחה, בקלות ובמהרה

תודה רבה, זה מעודד ומחזק

לרינת
גמני ממליצה בחום להתיעץ עם יועצת הנקה טובה טובה מומלצת ומנוסה...עם ילדתי הבכורה חוויתי שביתת הנקה דומה שלא הצלחתי לצאת ממנה וויתרתי...כשבתי השניה נולדה ושמתי לב למפלי החלב שנשפכים ומשפריצים הבנתי עם טיפ קטן מבחוץ שיכול להיות שזה היה אחד הגורמים העקריים לשביתה שקרתה אז...ניסיתי לפנות ליעוץ והנושא הזה לא "אובחן" אז, ממליצה בחום לפנות ליועצת מנוסה ומומלצת - לפעמים יש משהו באמת פעוט שאפשר לעבור אותו ועם הפנית תשומת לב מתאימה לעניין לפתור תיקים גדולים...
בהצלחה.

תודה. האם יש לכן המלצה על מישהי כזו באזור המרכז?

ייתכן שגם אצלי הבעיה היא "מפלי חלב". איך התמודדת עם זה? ניסיתי הנקה בשכיבה על הגב (שלי). לא עבד

רינת הי,
היא משתנקת כשהיא יונקת ואז מתעצבנת? כי מהניסיון שלי שהזרם חזק מידי מרגישים את הקושי בבליעה...
אם זו אכן הבעיה - מציעה לנסות גם הנקה בשכיבה על הצד וגם בשכיבה על הגב.
חוזרת על האפשרות השניה שיכולה להיות הסיבה לעצבים: שחרור חלב מושהה (ואז הפיתרון הוא דווקא לשאוב קצת קודם עד לשחרור החלב ואז להניק).
אמרת ש: בלילה היא יונקת פעמיים כל פעם כ 5 דקות וחוזרת לישון. באיזה תנוחה/תנאים (חדר ספציפי/אור/חושך וכ') זה קורה? ניסית לשחזר זאת גם ביום?
בנוסף ממליצה לך מאד להיכנס לפורומי הנקה ולכתוב במנוע שביתה/שביתת הנקה ולקרוא קצת תשובות. בטוח ייתן לך עוד רעיונות טובים. מצרפת לך קישורים של פורומים טובים:
סטארמד: http://www.starmed.co.il/Forum/151
המרכז הרפואי להנקה: http://www.merkaz-hanaka.com/site/detai ... ?[po]forum id[/po]=2342&depart id=30099
תפוז: http://www.tapuz.co.il/forums/main/foru ... um=317&r=1

האם יש לכן המלצה על מישהי כזו באזור המרכז?

ממליצה בחום על מישל יעקובסון ממודיעין- מדהימה!!
וגם על דוריס ספרר מתל אביב- עם הרבה ניסיון.
שוב -
ושולחת לך המון איחולי בהצלחה, בקלות ובמהרה

הי רינת , גם אני סבלתי מעודף חלב והתיאור שלך מאוד דומה למה שהיה אצלנו , היונקת הייתה מתחברת לדקה- שתיים ואז פורצת בבכי ומתנתקת ושוב מנסה להתחבר וחוזר חלילה. בלילה היה קצת יותר רגוע אבל ההנקה הייתה מסתכמת בדקות ספורות בדיוק כמו שתיארת. האבחון של עודף חלב נעשה כמובן ע"י יועצת מוסמכת והטיפול כלל חליטות מייבשות (מרווה ונענע) וניהול הנקה שונה שכלל הנקה במשך 3-4 שעות מאותו צד (ז"א שכל היניקות בפרק זמן זה נעשות מאותו צד) כך שכל פעם צד אחד נהיה קצת מלא וזה מאותת לגוף להפחית את כמויות הייצור. לקח בערך שבועיים עד שהגענו לאיזון והילדה ינקה בשקט ובשמחה. (אגב אם זו אכן הבעיה השאיבות יכולות להעצים אותה) יש דף שמוקדש לנושא : עודף חלב
אני מדגישה שוב שהאבחון של עודף חלב צריך להעשות ע"י יועצת מוסמכת תבדקי בדף יועצות הנקה
אגב אם את בכללית מושלם את יכולה להזמין יועצת שעובדת איתם ואז גם התשלום יחסית סמלי
מאחלת לך המון הצלחה שתהני מהנקה רגועה ושקטה....

כבר כמעט שבועיים שהפיצקית בת הכמעט 3 חודשים מסרבת לינוק בתנוחות-יום. רק אם היא מאוד מנומנמת ואני יודעת שהיא רעבה אני מצליחה לדחוף לה פטמה לא בשכיבה. גם בשכיבה היא לפעמים מסרבת. (היום מצאתי את עצמי על מדשאת האוניברסיטה מניקה בשכיבה במקום לתת רפרט בשיעור)
בלילה היא יונקת בסדר גמור.
היו לנו המון בעיות ביניקה עד עכשיו אבל תמיד היו לי השערות לגבי המקור של הבעיה, והתייעצתי עם יועצות והיה בסדר- היה לי "ציצי שפריצי" אבל מאז שגדלה דווקא למדה להתמודד איתו יופי. הייתה גם לשון קשורה שהותרה. היה ריפלוקס ועדיין יש לפעמים אבל רוב הבעייה נפתרה בשינה בשיפוע (שלושתנו כמובן) וגם, בניגוד גמור לעקרונותיי משכבר, במוצץ. הייתה שביתת הנקה אחת קצרה בגלל שמפו. הייתה פטריה שהסתלקה לבסוף רק בטיפול תרופתי.
דווקא לפני האפיזודה הנוכחית ההנקה התחילה להיות ממש כיפית- היא התחילה לינוק בחצי ישיבה, להסתכל לי בעיניים, להמהם לציצי ולפעמים אפילו להפסיק לרגע כדי לשלוח אליי חיוך. חשבתי שכל הצרות מאחורינו אבל עכשיו פשוט אין לי מושג מה עובר עליה. היא יכולה להיות רעבה ולהתרגש ברגע הראשון כשאני מחזיקה אותה בתנוחת הנקה, אבל עוד לפני שפוגשת את הפטמה מתחילה לצרוח ולסובב את הראש כלפי הזרוע שלי. תוך כדי גם דוחפת לפעמים ידיים לפה.
ד"א, הכל התחיל בערך בזמן שבאופן מפתיע ומאכזב למדיי קיבלתי מחזור... בהתחלה חשבתי שזו הסיבה (טעם שונה?) אבל הדימום(צ'יק) חלף והסירוב לא. (בדקתי גם הריון ולשמחתי גם זה לא העניין).
מצד שני עם הרבה סבלנות והנקה בשכיבה במקומות משונים ביותר היא בינתיים טפו טפו טפו אוכלת (מעולם לא הוזנה מבקבוק). אבל אני מרגישה שהיא אוכלת רק את המינימום כדי להפיג רעב ולא עד שובע (חוץ מאולי בלילה).
אשמח לעצות/ רעיונות/ סיפורים דומים ומעודדים

בינתיים אין לי רעיונות חכמים, רק מחשבות ראשוניות, מחכה לאחרות.
ניסית כל מיני תנוחות? (פוטבול למשל. אבל אפשר להמציא ביצירתיות...)
יכול להיות שזו הזוית שהשד מגיע לפה, אז אולי בישיבה שלך כשהיא זקופה וצמודה למותן? לבטן?
אולי יוצא יותר על הצד והיא צריכה פחות להתאמץ?

זורקת רעיונות: ניסית בתנועה? - למשל תוך כדי הליכה או קפיצה על כדור פזיו? ניסית במנשא, כשאתן בטן אל בטן או כשהיא מעורסלת על הצד במינסארי, למשל?
שמת לב אם יש הבדל בין הצדדים? מעדיפה ציצ מסוים?
יכול להיות שמתחילות לצאת לה שיניים???
אולי עשית איזשהו שינוי שקשור בריח שלך? קרם גוף וכו', משהו שיותר מורגש ביום? (קרם הגנה?)
בכל מקרה, מקווה שיעבור מהר ותחזרו להנקה כייפית!

הי ,הגיע הזמן להחליף את הניק ניים.
בשעה טובה !

בגיל 3 חודשים יש איזו קפיצה בגדילה ובהתפתחות.פתאום התינוק מסוגל לראות יותר והעולם גדול ומסקרן.אולי זה קשור לכל הגירויים הללו.
יש תינוקות שמסתדרים עם זה מצויין, יש כאלו שההליכה במנשא והנקה תוך כדי יסיעו להם,הבת שלי למשל גרה במנשא,ויש כאלו שצריכים מקום רגוע ואפלולי .

עוד פרשנות שקימת :עם כל שלל הגירויים שהתינוק נחשף אליהם מתחיל גם האי שקט .התינוקת שלך עברה חויות לא קלות:שיחרור לשון קשורה,פטרת וריפלוקס.כל הכאב והתיסכול שהיו מנת חלקה .
זה לא קשור לזה שהיא עם אמא שאוהבת אותה,מסורה לה,ומטפלת בה בעדינות.

מציעה מאוד לעיין ב'התינוק יודע' ,לעזור לה לפרוק את כל המטען העודף הזה .

אבל עוד לפני שפוגשת את הפטמה מתחילה לצרוח ולסובב את הראש כלפי הזרוע שלי. תוך כדי גם דוחפת לפעמים ידיים לפה.
אני גיליתי שזה סימון לפיפי ברגע שהתחלתי לפשפש. לפני כן הייתי בטוחה שאין לי חלב / יש לי יותר מדי חלב / החלב לא בסדר / אני לא בסדר... וכו' וכו'.
יש מצב שתנסי לפשפש אותה בפעם הבאה שזה קורה?

תודה לכולן!
ניצן- ניסיתי שלל תנוחות מגוחכות. זה לפחות עזר לי לצחוק קצת מכל העניין (-:
קלייר- לא משתמשת בשום קרמים, בקושי בשמפו (פעם בשבוע). ניסיתי כעצתך במנשא בתנועה וזה עבד בינתיים רק פעם אחת ומאז לא... אבל זו הייתה הנקה כל כך חמודה עם המון חיוכים וקולות, אז תודה רבה לך!
לגבי שיניים- יכול להיות בגיל הזה? כי היא גם קצת מריירת אבל בכל זאת בקושי בת 3 חודשים... זו התנהגות אופיינית לשיניים?
אילה- תודה רבה! על הברכה ועל העצות. באמת מזמן רוצה להשיג את "התינוק יודע' ומה שאת כותבת נשמע לי מאוד נכון והגיוני
פלונית- רעיון מעניין, אנסה
תודה לכולכן!
בינתיים עובר עוד יום של התמודדות. דווקא הכתיבה כאן אתמול עזרה לי להתפקס ולהירגע. הבנתי ש:
א. המצב לא כל כך נורא. בסופו של דבר היא רוב היום רגועה וחייכנית ומתפתחת, אז לא נראה לי שהיא רעבה
ב. צריך להפחית מוצץ. היא נורא אוהבת אז מהתנגדות ראשונית (ועלבון- מעדיפה חתיכת סיליקון על פני הציצי שלי?!) עברתי לשימוש די אינטנסיבי. אני רוצה לדעת כשהיא רעבה. חוצמזה היא כבר למדה לדחוף ידיים לפה אז המוצץ פחות נחוץ.
ג. לא להתעקש. צורחת- עושים משהו אחר.
ד. לא להציע ציצי כל הזמן- לשים לב שעוברת לפחות שעה וחצי בין הארוחות (זה מוכיח את עצמו היום)
ה. נו שוין- נניק בשכיבה. לפחות זה מספק חוויות מעניינות, בעיקר היכרות אינטימית עם ספות שונות ומשונות במקומות שונים ומשונים.
D-:

אין לי מושג אם זה העניין אצלכן, אך אצלנו יצאו שיניים בגיל 4 חודשים, וקדמה לכך שביתת הנקה חלקית, בה התינוקת הסכימה לינוק רק בשכיבה.
מאחלת שיסתדר לכן מהר!

יכול להיות שהפטריה חזרה? יש לה שכבה לבנה על הלשון? אודם בטוסיק? כואב לך בפטמה? הפטמה מבריקה? אם יש פטריה זה כואב לתינוקת ובהחלט יכול לגרום לשביתה.
כדאי להתיעץ עם יועצת הנקה שמכירה אותכן, לאור ההיסטוריה המפוארת

בכלל, תנסי להוריד לחץ ולהניק באוירה רגועה ושקטה

אילה- תודה רבה! על הברכה ועל העצות. באמת מזמן רוצה להשיג את "התינוק יודע' ומה שאת כותבת נשמע לי מאוד נכון והגיוני
לי יש עותק אם את רוצה - שלך. אנחנו בבית היום אז אתם מוזמנים לקפוץ לקחת.
לי נראה שהיא לא רעבה. הראשון שלי קיבל אוכל על כל מיצמוץ ועכשיו עם השני נשבענו לא לגדל ילד שבשבילו אוכל הוא נחמה (כמו כל המשפחה שלי). בתור תינוקת הייתי רזה ואוכלת מעט ועשו לאמא שלי סרטים על לדחוף לי אוכל, בתור ילדה הייתי רזה ואוכלת מעט אז הכריחו אותי לאכול, ובתור מבוגרת אני רזה ואוכלת המון, כי התרגלתי לחשוב פולניה. בספר קיבלתי פרופורציות על אכילה - תינוק אוכל כמה שהוא צריך, לא כמה שאמא שלו או האחות בטיפת חלב חושבת שהוא צריך.

קיצרתי מקוצר זמן, לא מקשיחות. אם יצאתי קשוחה לא התכוונתי...

מהתובנות שלך נשמע כאילו שאולי הצעת יותר מדי. את מחכה לסימן ברור ממנה שהיא רעבה? <ידיים לפה זה כבר לא סימן בגיל הזה

>
המשיכי לעדכן @}
לי נראה שהיא לא רעבה.
גם לי. למרות ש"התינוק יודע" <לבכות> ממני והלאה, וגם אני (כמו נגה) נגד להיות קשוח

עדיף למצוא את הסיבה ולטפל בה.