באופן טבעי

אני בת 37, ציבעונית, צומחת, אוהבת, זוגית, משפחתית, קהילתית.

אור סביבי, הרבה נשמות שהן אור, ואני אור, אור זוהר וקסום.
באתי לילמוד, ללמד, להגדיל את הגבולות סביב.
באתי להיות אהבה.

פסח
ניקיון, סדר, משפחה, חום, אהבה, שייכות, קירבה, נתינה, קבלה, מסורת, יציבות, התגנדרות, מפגש, זיכרונות ילדות.

הצפה=התמודדות עמוקה החג הזה עבורי: לאן אני שייכת? למי?
בחרתי להיוולד למשפחה עם סיפור מורכב, בחרתי להינשא לאהוב עם משפחה שאינה מתפקדת.

יחד אנו יוצרים יש מאין. יוצרים לעצמנו את המשפחה הגרעינית שלנו.
חינוך ביתי.

שיעור.

ברוכה הבאה

|l| תודה.

ברוכה הבאה .

זהו דף בית אישי .

ברוכה הבאה!

איזה כיף. תודה על קבלת הפנים. @} @} @} @} @}

נרדמת עם ביתי הצעירה. לילה. ישנות מחובקות. אני נמצאת גבוה, גבוה.
זה עץ. אני על עץ מאוד, מאוד, מאוד גבוה שעליו יש בסיס של בית עץ. רק הבסיס- הריצפה. אני יושבת על הריצפה הזו ולא רואה את התחתית של העץ. הכל ממש גבוה. אני בעננים. בגובה העננים. אני מחליטה באופן מודע כמו מחוץ לדמות שאני בחלום ליקפוץ למטה.
אני קופצת. מקשיבה לקול החיצוני שלי וקופצת.
אני מרחפת באוויר, המון המון זמן מרחפת ונופללללללללללת למטה למטטטטטטטטה.
בלחץ אני חושבת באופן מודע מה לעשות? אני מחליטה לשים ים גדול או אגם גדול בתחתית, מים שאוכל לינחות אליהם בביטחה.
אני שמה מים. המון מים. אני מרחחחחחחפת אליהם.
אני במים. מתעוררת. עוברת צד למקום שלי ליד האהוב ונרדמת שוב.
מודה על התחושה המדהימה שלא עוזבת; התחושה שגם במהלך החלום אני מודעת לכך שאני חולמת ושיש לי יכולת בחירה

תודה על המחמאה. במה זכיתי?