שלום לכן/ם,
בעבר שאבתי המון תמיכה פה באתר וכעת אני נמצאת שוב בתקופה מבלבלת והייתי רוצה להתייעץ.
לפני כמה שנים רציתי להמשיך הלאה (וכך גם קראתי לעצמי: רוצה להמשיך הלאה); יצאתי מקשר ארוך ומתסכל וכבר נורא רציתי למצוא את האחד שלי, להתחתן ולהביא איתו ילדים. פחדתי נורא שזה לא יקרה, שבעצם הבחור הקודם הוא האחד שהיה בשבילי ושזה נגמר ולכן שאבתי המון תמיכה בעמוד שנקרא"פרידה או לא פרידה". עשה לי טוב לקרוא שאני לא עוברת את הדברים האלו לבד, שיש עוד בנות שעברו את אותם דברים ואף יצאו מזה מחוזקות. אז חשוב לי קודם כל לעדכן שגם אני יצאתי מכל זה מחוזקת, המשכתי הלאה, התגברתי ואז גם הכרתי את האחד (כנראה) שגרם לי להרגיש טוב עם עצמי ורוגע לגבי העתיד ושאיתו בסופו של דבר התחתנתי וכיום יש לנו בת מקסימה בת שמונה חודשים. וכאן מתחיל הבלבול - כי גם חשוב לדעת שברגע שמכירים את האחד זה לא נגמר, הלבטים ממשיכים החיים נעשים יותר ויותר מורכבים ולשמור על האחד זה הרבה יותר קשה מלמצוא אותו...כנראה.
חשוב לי לציין לפני שאני שופכת את קשיי שלמרות שאני שונאת את הביטוי - החיים שלי דבש. התחתנתי עם בחור טוב שאותו אני אוהבת ואליו אני נמשכת מאוד, יש לי משפחה תומכת ואוהבת משני הצדדים (חמות מדהימה וזה ממש לא מובן לי מאליו
), התקבלתי ללימודים שעליהם חלמתי כבר הרבה זמן והסטטוס הזה של סטודנטית מאפשר לי להיות המון בבית עם ביתי המקסימה שאותה אני אוהבת עד אין קץ ושהיא בעצם מעל הכל מה שגורם לי לקום כל בוקר בחיוך מאוזן לאוזן - היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! ועכשיו, אחרי שהבהרתי עד כמה אני לא לוקחת כמובן מאליו את המקום שאני נמצאת בו - מותר לי להגיד שקשה לי?
כי בחודשים האחרונים כבד לי על הלב ואני חייבת לשתף. לי ולבעלי תמיד היו ריבים מזדמנים, כמו כל הזוגות אני מניחה, רק ששנינו מאוד עקשנים והיינו הולכים ממש ראש בראש אבל גם תמיד מתפייסים עם חיבוקים וסליחות, הבנות חדשות וניסיון להיות יותר טובים זו בשביל זה וזה בשביל זו. כבר בהריון התחלתי להרגיש איזשהו פער בהבנה בינינו, איזשהו פער רגשי - אני בחורה שמאוד מחוברת לרגשות שלה והוא קצת חסום וקשוח, בהתחלה חשתי שזה טוב בשבילי שיש מישהו שמאזן את הדרמטיות שלי ולוקח דברים בפרופורציות אבל בהריון ממש התחלתי להרגיש ממנו זלזול למה שאני מרגישה. אני מבינה שלא קל להתמודד עם הריונית הורמונאלית שמראש הייתה דרמטית לא קטנה...אבל בשלב מסוים הוא הפסיק לקחת אותי ברצינות וזלזל בכל צורך שלי. יש לציין שבהריון ממש לא הייתי מהנשים האלו עם החשקים ששולחות את הבעלים שלהן באמצע הלילה לקנות מלפפונים חמוצים, לא שיש בזה משהו רע וגם אני בטוחה שאם הייתי שולחת אותו הוא היה רץ להביא לי מה שרק אבקש. אבל זה לא משהו חומרי שרציתי, זה הבנה ותמיכה רגשית שהייתי צריכה ממנו - בעיקר לפחדים שלי מהלידה, נורא נהניתי מההריון עצמו, התרגשתי וחיכיתי בקוצר רוח לראות את הקטנטונת שלנו, לחבקה ולנשקה. אבל נורא הפחידה אותי הלידה. בעלי נפנף אותי כל הזמן בטענה ש"כולן עוברות את זה", הוא התעצבן עלי כשהייתי גולשת בפורומים וקוראת סיפורי לידה של נשים אחרות שהיו לרוב מרגיעים אותי אך לעיתים גם מלחיצים אותי...הוא אמר שאני סתם מפונקת כשרציתי להירשם למלונית לאחר לידה ואפילו אחרי שההורים שלי הציעו לשלם על זה כדי שיהיה לי נוח הוא טען שזה סתם בזבוז כסף (כשהוא רצה חתונה גדולה ואני לא זה היה בזבוז הרבה יותר גדול לדעתי...המלונית הייתה ממש נחוצה לי על מנת להשתקם אחרי הלידה ואם זה היה תלוי בי הייתי אפילו נשארת יותר!).אחרי הלידה היחס הזה המשיך ואפילו התגבר, הוא התחיל ללחוץ עלי לחזור לעצמי כמה שיותר מהר: "מתי כבר נלך לסופי שבוע אצל ההורים שלי?", "נמאס לי כבר לנקות אחריך...", "מה הבעיה לרדת 30 מדרגות עם העגלה (ועם הכאבים של אחרי לידה) כל הנשים עושות את זה!" - אלו רק היו חלק מהביטויים המזלזלים שלו וזה עוד בתקופה לא קלה גם ככה עם הקטנטונת המדהימה שלוותה בהמון בכי כי היו לה גזים במשך ארבעה חודשים, הנקה לא קלה בכלל שנאבקתי עליה והצלחתי בסוף עם כדורים להגברת חלב להניק במשך שישה חודשים, רגשות אשם נוראיים שאני לא מצליחה להיות לא אמא ולא אישה מספיק מוצלחת...הוא מעולם לא הבין, למרות כל השיחות, למרות שהתנצל על היחס שלו בתוך תוכו הוא עדיין מאמין עד עכשיו שאני ההיסטרית והדרמטית והלחוצה ושעובדה שבסוף הצלחתי לעשות הכל כמו אלופה. ונכון אני יודעת - אני מסוגלת להכול! עברתי המון דברים בחיים, אני עצמאית וחזקה - והוא תמיד יודע לדרבן אותי, אבל כל מה שרציתי זו קצת הבנה...תמיכה...compenionship...
אני מדברת איתו על הכל, זה לוקח לי זמן אבל בסוף אני פותחת הכל בפניו. לפעמים הוא מקשיב, לפעמים מתנצל, מנסה להשתפר בשבילי אבל שוב זה תמיד חוזר...ההורים שלי רואים את זה ואוכלים את הלב. אמא שלי הרבה זמן ניסתה לא להגיד כלום אבל כשהוא זרק איזו הערה מזלזלת כזו ליידה איזה סוף שבוע היא יצאה עליו. זה היה ממש לא נעים והוא נפגע מאוד שהיא התערבה. אני יודעת שלאמא שלי יש נטייה להקצין ולקחת דברים יותר קשה אפילו ממה שאני לוקחת (מצד שני היא פחות רואה את הרגעים שבהם הוא תומך בי ומעודד אותי ומאמין בי והם גם קיימים) ואני יודעת שזה היה לא במקום שהיא התערבה אבל אולי זה גרם לו לראות איך הוא מתנהג אלי...מאז היחסים ביניהם חזרו להיות סבירים, אחרי כל העלבון והאיומים שלא יבוא איתי להורים שלי יותר, למרות שאמא שלי עדיין חשדנית כלפיו אבל היא לא אומרת כלום (מה שהכי מצחיק זה שהם ממש דומים ומזכירים לי אחד את השני...אבל זה כבר דפיקות אחרת...).
עברנו עוד הרבה דברים מאז, עברנו אותם ביחד, ניסינו לתמוך זו בזה וזה בזו. אבל הכעס שבי רק הולך וגדל ואני לא מצליחה לסלוח לו על התקופה הקשה הזו שלא היה שם לצידי ואפילו הקשה עלי
אני פוחדת שהכעס הזה לעולם לא יעבור...במיוחד שכל פעם שאני רואה כמה שהוא עוזר לי ועושה המון דברים בבית למרות שהוא עובד נורא קשה, אני מנסה לסלוח לו ואז שוב הוא זורק איזה משפט פוגעני כזה שגורם לי להרגיש שהוא לא הפנים כלום מהשיחות שלנו ושהוא לא באמת חושב שטעה ביחס שלו אלי...אני הכי פוחדת שזה פשוט מי שהוא ושהוא לעולם לא ישתנה ושלי תמיד יחסר החלק הרגשי, המבין והתומך ושלא אוכל להחזיק בנישואים האלו בצורה כזו עוד הרבה זמן...כשהוא מדבר על עוד ילדים (ולפני החתונה שנינו רצינו לפחות חמישה ילדים) אני מתמלאת צמרמורת, כי לא בא לי לעבור את זה שוב...תחושה של לבד וחוסר מובנות מצד בן הזוג...זה נורא! אפילו שהייתי מוקפת משפחה וחברות טובות, היחס שלו אלי האפיל על הכל. הוא גרם לי להרגיש רע עם עצמי.אני לא יודעת מה לעשות...טיפול זוגי לא בא בחשבון כרגע בעיקר מבחינה כלכלית, רציתי בעצמי לחזור לטיפול עוד לפני ההיריון והחלטנו שזה לא מתאים כרגע מבחינה כלכלית ושנחכה עם זה כמה שנים ומאז ההוצאות רק הולכות וגדלות...אני הכי מפחדת שהיחסים בניינו משפיעים על הילדה ועל הכוחות שיש לי לטפל בה (בכלל רע לי עם זה שאני יודעת שהבעיות בהנקה שלה נבעו כנראה מחוסר התמיכה וההבנה שחשתי בחודשים הראשונים אחרי הלידה...). לדבר אליו באולטימטומים כבר לא עוזר - שלא יהיו עוד ילדים אם היחס שלו אלי ממשיך ככה, שלא אחזיק מעמד עוד הרבה זמן בנישואים כאלו...הוא כבר ממש לא לוקח אותי ברצינות וזה רק מחזק אצלו את הדעה עלי שאני דרמטית...
אם מישהי עברה משהו דומה וצלחה את זה אשמח לשמוע, כל עצה/תמיכה יתקבלו בברכה
ואשמח לעצות לשם חלופי