פרידה זמנית
נשלח: 22 יוני 2014, 17:43
שלום לכולם,
אשתי ואני נשואים 5 שנים ויש לנו ב״ה ילדה בת 4.
אנו במשבר בזוגיות מזה שנה וחצי, הכול החל כאשר אישתי הודיעה לי לפני שנתיים בערך שהיא חווה ירידה במשיכה אלי .
תחילה היה דיבור על ירידה במשיכה ולאט לאט הדבר הוביל לרצון להתגרש, אשתי הודיעה לי שהיא שוקלת להתגרש לפני שנה בערך ומאז עשתה כל שביכולתה לדרדר את היחסים ולהפוך אותם למשהו שולי ללא יכולת להסתכל על הדברים החיובים, ניבנו בתחילת המדבר ללכת לייעוץ אך הוא לא צלח מאחר ושנינו עוד היינו טריים במשבר . מאז הטיפול עברה שנה בא ניסתי הכול כדי לקרב אותה אלי, עיקר טענותיה מתקדיים בכך שהיא מרגישה אלי אהבה ענקית אבל בתור חבר או אח ולא אהבה רומנטית, הדבר פשוט ריסק אותי, אני צל של עצמי כבר במשך שנה, למרות שכלפי חוץ אני משתדל להיות חזק.
לפני חודש במהלך פיצוץ החלטנו שאנו עושים הפסקה, היא קוראת לזה פרידה אני מעדיף הפסקה.
מנקודת מבטי אין בכלל אפשרות לגירושים, אני מאוד אוהב אותה ומאוד קשור לילדה שלי לא יכול לחשוב בכלל על האופציה.
היא מהצד שלה מאז הפרידה מנסה מדי פעם לייצור קשר אך אני אומר לה או הכול או כלום, לה חשוב שנסיים את זה יפה ואני מהצד שלי מסביר לה שאני לא יכול להיות חבר שלה כי מבחינתי היא הרסה לי את החיים, אני מרגיש עלוב ואומלל ממש לא ברור לי איך הגעתי לכאן.
העצב התסכול הכעס והאכזבה אלו עיקר התחושות שאני חווה בימים אלו.. סגרנו על פרידה של חודשיים שבסופה אנו אמורים להחליט מה לעשות.
כמו שאמרתי אני הצד שבמהלך ההפסקה לא יוצר קשר בכלל ולמעשה מחכה לה שתתעורר.
המצב האידאלי מבחינתה הוא שנשאר חברים טובים והיא תגמור את הסאגה הזאת של חייה.
עיקר ההלם דלי הוא שיש בנינו אהבה מטורפת כבוד הדדי חברות עצומה, לא היו בני זוג אחרים ברקע.. נראה לי הזוי לזרוק הכול.
אשתי ואני נשואים 5 שנים ויש לנו ב״ה ילדה בת 4.
אנו במשבר בזוגיות מזה שנה וחצי, הכול החל כאשר אישתי הודיעה לי לפני שנתיים בערך שהיא חווה ירידה במשיכה אלי .
תחילה היה דיבור על ירידה במשיכה ולאט לאט הדבר הוביל לרצון להתגרש, אשתי הודיעה לי שהיא שוקלת להתגרש לפני שנה בערך ומאז עשתה כל שביכולתה לדרדר את היחסים ולהפוך אותם למשהו שולי ללא יכולת להסתכל על הדברים החיובים, ניבנו בתחילת המדבר ללכת לייעוץ אך הוא לא צלח מאחר ושנינו עוד היינו טריים במשבר . מאז הטיפול עברה שנה בא ניסתי הכול כדי לקרב אותה אלי, עיקר טענותיה מתקדיים בכך שהיא מרגישה אלי אהבה ענקית אבל בתור חבר או אח ולא אהבה רומנטית, הדבר פשוט ריסק אותי, אני צל של עצמי כבר במשך שנה, למרות שכלפי חוץ אני משתדל להיות חזק.
לפני חודש במהלך פיצוץ החלטנו שאנו עושים הפסקה, היא קוראת לזה פרידה אני מעדיף הפסקה.
מנקודת מבטי אין בכלל אפשרות לגירושים, אני מאוד אוהב אותה ומאוד קשור לילדה שלי לא יכול לחשוב בכלל על האופציה.
היא מהצד שלה מאז הפרידה מנסה מדי פעם לייצור קשר אך אני אומר לה או הכול או כלום, לה חשוב שנסיים את זה יפה ואני מהצד שלי מסביר לה שאני לא יכול להיות חבר שלה כי מבחינתי היא הרסה לי את החיים, אני מרגיש עלוב ואומלל ממש לא ברור לי איך הגעתי לכאן.
העצב התסכול הכעס והאכזבה אלו עיקר התחושות שאני חווה בימים אלו.. סגרנו על פרידה של חודשיים שבסופה אנו אמורים להחליט מה לעשות.
כמו שאמרתי אני הצד שבמהלך ההפסקה לא יוצר קשר בכלל ולמעשה מחכה לה שתתעורר.
המצב האידאלי מבחינתה הוא שנשאר חברים טובים והיא תגמור את הסאגה הזאת של חייה.
עיקר ההלם דלי הוא שיש בנינו אהבה מטורפת כבוד הדדי חברות עצומה, לא היו בני זוג אחרים ברקע.. נראה לי הזוי לזרוק הכול.
חשבתי לשמוע עוד התייחסות יותר ספציפית למקרה שלי