באופן טבעי

היי, אני בת 27 יתומה מאמא נמצאת בזוגיות שנתיים הבן זוג שלי בתהליך גיור לקראת הסוף.
תמיד חלמתי להיות אמא תמיד רציתי את זה רדפתי את זה ניסתי לעשות תרגילים כדי להכנס להריון.!
ועכשיו עד שסוף סוף זה קרה בטעות שאפילו לא חשבתי על זה אני ממש לא רוצה את זה!
אנחנו גרים אצל אבא שלי (אבא שלי חולה פרקינסון התחלתי)
אני סובלת מכל שנייה בהריון אני מרחמת על עצמי כל היום אני כל היום רוצה לישון ותמיד עם מצב רוח רע!
למה?
תמיד אני רואה נשים בהריון שמחות למה אני לא?
פתאום נראה לי שזה לא הזמן הנכון .
מה אני יעשה עם אבא שלי יצטרך בדיקה ? מי יעזור לי עם התינוק ? אייך נסתדר מפחינה כספית? אני מרגישה ממש פחד חונק מכל המחוייבות הזאת !
מכל הסיפור שפתאום ייצור קטן תלוי אך ורק בי!
לא מסוגלת להרוג משהו שיש לו דופק בתוך הגוף שלי
רק אני ככה?
זה עובר?
מה לעשות?

קודם כל מזל טוב! שתדעי שהפחד שלך לגיטימי מאוד. זה אכן הדבר הכי גדול ומשמעותי בחיים. ואחריות גדולה. אבל תאמיני שאם זה קרה זה סימן שיש לך גם את הכח והיכולת וכל מה שצריך להיות אמא. תנשמי ותשמחי. אל תתני לפחד להשתלט. בסוף חודשי ההריון בע"ה תחבקי אוצר שתסתכלי עליו או עליה תדעי שהכל היה משתלם. מניסיון. חיבוק

_רק אני ככה?
זה עובר?
מה לעשות?_


אני יכולה להוסיף 2 צדדים:
ההריון מציף את הגוף בהורמונים, וזה גורר טלטלות רגשיות. הכל שחור או לבן. חשוב לזכור שיש גם גוונים של אפור.
נכון שעולות שאלות ופחדים. התשובות לבעיות החדשות יגיעו עם הזמן.

גם אני ועוד נשים חוץ ממך עמדו ועומדות במצב כזה שעם בוא ההריון הרצוי עולות חרדות מפני הלא ידוע, ואז חרטה.
זה יכול להמשיך אפילו אחרי הלידה, ובמקביל להתאהבות בתינוק.
מה לעשות, באמת התפעול היומיומי יותר קל בלי תינוק שתלוי בך בכל פיפס.
את תביני למה לא מצליחים לצאת בשעה שקובעים אלא רק שעה אחר כך, וכמה מסובך זה לקפוץ לשניה למכולת, ועוד המון דברים שנראים הזויים לפני שאת אמא.
אבל לאט לאת חלקי הפאזל נופלים למקומם, ואז את יכולה אפילו ליעץ בבאופן טבעי לנשים אחרות....

עוד זוית ראיה:
יתכן שהתינוק הזה הוא, בין השאר, מתנה אדירה לאבא שלך.

אני זוכרת מנערותי שאבא שלי הביא הביתה גור כלבים כדי להציל אותו משכן של חברים שאיים להרעיל אותו.
אנחנו הילדים מאוד כעסנו, כי הכלב שלנו היה חולה וזקן מאוד, ופחדנו שהוא יעלב או יפגע מזה שיש עוד כלב בבית.
אבל מה שקרה הפתיע את כולנו: הכלבון פשוט הפריח רוח חיים ובריאות בכלב הזקן והתשוש, ובזכותו הזקן זכה לעדנה באחרית ימיו.
הצעיר שיחק עם הזקן, וזה טרח לזוז ממקומו, שיחק בנביחות ובתנועות, כמיטב יכולתו. היה תענוג לראות. זו היתה מתנה אדירה עבורו.

אני גם זוכרת כמה אהבתי את סבתא שלי. האמת היא שאני עדיין אוהבת אותה. וגם היא מאוד אהבה אותי.

אני שולחת לך חיבוק ענקי.