באופן טבעי

^{דף סיפור לידה
דף סיפור לידת בית}

עכשיו אני מנסה לכתוב את זה.זה לא קל - הזכרון שלי אפעם לא היה משהו- ועכשיו הוא בכלל נעלם..
ילדתי 4 בנים בבית חולים בלידות רגילות -אפידורל- תפרים , אבל יחסית לסיפורים שאני שומעת יצאתי די בזול.
בלידה האחרונה האפידורל הגיע עם צירי הלחץ ולכן ניתן רק פולס אחד קצר , אז הרגשתי שאני יודעת איכשהו מהו כאב צירים בסוף לידה. היום אני חושבת שבאמת מוגזם לדרוש מנשים ללדת על הגב בבית חולים בלי אפידורל- זה נשמע לי בלתי אפשרי אחרי שהלידה האמיתית שלי - לא יכולתי אפילו לשבת בצירים - בוודאי שלא לשכב.
לקראת הלידה של עדינה יותר, החלטנו לעשות מעשה ולקחת גורל בידיים. בנזוגי חשב מזמן שאין בעיה ללדת בבית- הוא לא מפחד מכלום ! (לא לקנאות , לפעים זה לא קל לחיות עם משהו שהכל נראה לו לא בעיה, גם כשיש בעיה...)
החשש שלו היה שאני לא אעמוד בכאב כמו בעבר ואז אתעקש ללכת לבית חולים לאפידורל...מפתיע, אבל זה ממש לא קרה !!!!
במהלך ההריון חיפשנו את עצמנו בנושא הזה ומצאנו למזלנו את המלאכית שלנו- ענת.
עשינו סקירה אחת רצינית (עלתה לנו מהאוזניים...המון כסף) וזהו - שכחתי לתאם סקירה מאוחרת, בנזוגי לא כל כך רצה שאעשה העמסת סוכר-וגם אני לא התלהבתי מהמכה הזו ללבלב, אז בדקנו כמה פעמים בבית בזמנים שונים לראות שהכל בסדר, ועשיתי רק בדיקות דם שענת ביקשה ואת המשטח מהנרתיק.
הכל נראה בסדר גמור - מה שקשה פולניה כמוני להתמודד איתו...פחדתי שמשהו יתפקשש.
לא דיברנו עם מי שחששנו שיקשה עלינו- על הנושא של הלידה. אמרנו שאנחנו עוד לא יודעים , ושנחליט בהתאם (לא אמרנו בהתאם למה...) איפה ללדת. אני משערת שמי שקיבלנו תשובה כזו חשבו על מרחק בין בלינסון ללניאדו- לא נורא...
מה שכן להורים שלי אמרנו...זה לא היה פשוט. הם מאוד דאגו . הם הרגישו שאנחנו לא אחראים מספיק והיו לנו שיחות לא קלות בנושא. אחרי זמן מה הנושא הושתק- הם הבינו שהבת שלהם היא אותו התכשיט מגיל ההתבגרות וממילא תעשה כרצונה והחליטו במקום להילחם לשתוק. אבא שלי קנה את הצינור לבריכת הלידה -וארגן את הפרוצדורה שלו (לא היה פשוט) ואמא שלי לא הציקה יותר בנושא.
לזכותם יאמר שהם לא הפיצו את זה בכלל- במיוחד לא לדודותי ולשאר האנשים בקהילה שלהם (המגזריים יודעים הכל על כולם...)
אמא שלי נעלבה קצת שאמרתי שאני לא יכולה שהיא תהיה בלידה כי היא משדרת אנרגיה שלילית לנושא לידה בבית אבל לא יכולתי לשחרר את זה.
בסוף בדיעבד לא הייתי זקוקה לאף אחד מלבד ענת ובנזוגי - שהיה בעיקר שוליית הקוסמת...
המשך יבוא..

מחכה להמשך בקוצר רוח!

נווווו.....

גם אני קוראת.
נווווו.....

וגם אני

וגם

אנחנו -בנות נמשפחה מרגישות מאוד פופולריות!!
חן חן!

נו.....

אני במתח!

" את בטח חושבת שזה שאין עוד מרנג לימון זה סיבה לא להמשיך ולכתוב...אז זאת לא סיבה. אנחנו מחכים!

ההריון הזה היה ארוך למדי...הרגשתי שאעבור את התאריך, אבל בכל זאת לא השלמתי עם זה.
בשבועות האחרונים בכל כבר היה מוכן וחיכינו...לה...
בנזוגי היה פנוי מהעבודה וטיילנו הרבה ביחד והיה לנו כיף להיזכר בזוגיות, שהיתה נפלאה עד 13:20 שאז נגמר הגן לקטן...
עזבתי את העבודה בביה"ס כבר חודש לפני הלידה, לא היתה לי סבלנות ואף לא כוח ללמד או אפילו רק להגיע. התנתקתי לחלוטין!(עדיין לא התחברתי שוב, אגב..)בעבודה האחרת עבדתי עוד מס' שבועות אבל שבוע לפני הלידה הפסקתי גם שם. הייתי פנויה לקרוא ולנוח והייתי חסרת שקט בכל זאת.
התאריך עבר וסבלנותי עמדה בספק. ענת אמרה שעד שיעבור שבוע 41 לא בוער לעשות שום דבר. אחרי שדיברנו יומיים לפני 41 היא אמרה שיש חריגים.
בשבו האחרון לא הייתי עצבנית בכלל רק עייפה ולא יכולה לישון וכמהה לדעת שאני יכולה לעשות את המשימה שלי, ולקבל בסוף את הפרס שלי..(בת!)
בשבועיים האחרונים של ההריון היו לי כל הזמן צירים, לא כואבים מאוד אבל לעיתים ממש סדירים למשך כמה שעות ואז מפסיקים ליום וחוזר חלילה. אמרתי לענת שזה שום דבר רק בריקסטון היקס כאלה ("צירים מדומים" קוראים לזה ). ענת אמרה שאלו הם צירי לידה ולא מדומים. ושכל ציר כזה חוסך לי ללידה . התחלתי לקבל את הצרים האלה בשמחה ובאהבה. אבל הלידה לא באה.
אחרי שבוע ומשהו של צירים כאלה הבנתי שאני תוקעת את הלידה. אחרת הם היו מתפתחים וממשיכים ובמקום זה הם מפסיקים כל פעם, אחרי שהיו כבר סדירים. היה איזשהו יום שטיילנו בת"א (מה לעשות - בא לי להיות בנוה צדק, הצדיק שלי אמר:"למה לא?" ונסענו לשם לטייל בין הבתים והגלריות) והיו לי צירים כל 10 דקות אבל סדיר למשך כמה שעות טובות, כואב אבל פחות, אבל סדיר...ואחרי כמה שעות הפסיקו וישנתי טוב בלילה.
ניסיתי לחשוב עם עצמי למה אני תוקעת את הלידה,אז ככה: לא פחדתי כבר בשלב הזה שהלידה תכאב ולא אעמוד בזה וגם לא פחדתי שמשהו יסתבך בלידה. אז ממה פחדתי? פחדתי שמשהו לא בסדר עם התינוקת שלנו וכאילו פחדתי לעמוד מול זה. אחרי טיפול הומאופתי ועזרה מ-BAT התחלתי לשחרר את התינוקת שלי שתצא. הודעתי לה שאני מקבלת אותה בכל מקרה. (אלה אם היא מביאה חתן טיפש ...סתםםםם(-;) היא הקשיבה קצת , הצירים היו ביום ראשון בערב כל 5 דקות למשך מס' שעות...
ענת היתה צריכה להעביר הרצאה ואמרתי לה שבדרך חזרה תקפוץ לראות אותי, היה לי ברור שזו עוד לא לידה אבל בכל זאת..ענת גרה מאוד קרוב אלי ואמרה שבשמחה היא תבוא. אמרתי לה שלא נורא שלא כל הציוד שלה באוטו כי זו לא לידה (אח"כ התברר שגם כשזו כן היתה לידה לא האמנתי לזה..).
ב21:00 הייתי מאוד עייפה והצירים נחלשו מאוד. אמרתי ליקירי שאני הולכת לישון קצת. ב-22:00 כשנראה היה לי שענת מסיימת את ההרצאה והיא בדרך התעוררתי לרגע כדי לומר לו להודיע לה שאין צורך שהיא תבוא כי הכל חוזר לקדמותו.
היא אמרה שנקרא לה בכל עת אם נראה לנו שמשהו קורה. ישנתי עד הבוקר - שום דבר לא קרה.
ביום שני - למחרת , ענת התקשרה בבוקר (לא רציתי לנג'ז והיא, המתוקה, התקשרה כמעט כל יום בשבוע הארוך ההוא, טוב גם לא היה לי ממש מה להגיד לה...(-;)ענת בדקה לראשונה פתיחה והיה כמעט 3 , בלי צירים רציניים. אני רציתי שהיא תעשה קצת סטריפינג , והיא הסכימה לטיפה, זה כואב אכן, אבל פחותשרף ממה שזכרתי מלידה אחרת שלי. במקביל מראש קבעתי לי דיקור סיני אצל משהו שענת אמרה שיכול לזרז לידה אם יש בסיס. הייתי אצלו ב12:00 בצהריים , הוא גם שחרר את התקיעה שלי- ואת החרדות ואמר שנראה לו שבערב או בלילה נקרא לענת (מה שהיה נכון בסוף!). אצלו כבר היו צירים כל 10 דקות אבל לא משהו מדהים. אחרי הטיפול הוא אמר שכדאי שאלך איזה 20 דקות ואז שאנוח עד שהלידה תקרא לי. הגעתי הביתה ואחרי איזה זמן של שעתיים יצאנו בנזוגי, בני השני ואני - כל מי שהיה בבית אז בעצם, לטיול בטבע שליד הבית - אנחנו גרים מעל שביל חוצה ישראל. היה כיף, שחקנו ארץ עיר ועלינו על התל והגברים שלי קטפו לי בגבורה חמניות מתוך שדה חיטה . חזרנו דרך המושב וכולם הסתכלו עלי מהגן שעשועים, לא נראיתי כאילו אני יולדת הלילה והם גם כבר בטח חשבו שלא אלד לעולם..(גם אני התחלתי להאמין בזה, אבל בגלל שתמר ס חיכתה שאלד, כדי ללדת, הבנתי שאין לי ברירה ובסוף אלד..). הערברנו את אחה"צ עם צירים כל רבע שעה בערך אבל סבירים, ולפנות ערב ענת שוב באה וישבנו במטבח וקשקשנו והיא השאירה לי תרופות הומאופתיות שאקח לפי זמנים עד שאלך לישון שאם באמת התהליך התחיל שימשיך טוב. התחלתי לקחת כל שעה סוג אחר לפי מה שענת אמרה, הילדים אכלו והחלטנו לשלוח שניים מהם לישון אצל חברים מודעים (הכוונה כאלה שיודעים איפה נלד (חלק ילדו בבקתה של אילנה..) ושיכולים לדעת שאולי זה יקרה הלילה..)הבכור לא רצה בשום אופן לישון אצל חבר. רצה להיות בבית- הוא היה מאוד עייף באותו ערב ולא היתה לו סבלנות להיות נחמד לחבר. אמרנו לו שייתכן שנלד הלילה - לא אמרנו בבירור איפה , למרות שהוא הכיר את ענת והיה נוכח במעקב הריון וידע הרבה על האופציה הזו כאפשרות עבורנו, אבל לא נתנו מידע חד משמעי. הסיבה היתה שלי לא התאים שהילדים יהיו- גם מסיבה של צניעות, וגם כי אני לא יכולה להתעלם מהצרכים שלהם כשהם איתי וזה היה מעיק עלי להתחלק ביני לבינם בזמן הזה. הבכור הוא סקרן מאוד ולא היה מניח לעצמו לדעת שיש לידה ולא להיות נוכח ומיודע. לכן המידע היה מוגבל ולכן העדפנו שישן כל הלידה במקום אחד בנחת ובבוקר אם יהיה משהו נקרא לו מיד לראות את התינוקת. כיוון שלא רצה ללכת מראש, אמרנו לו שייתכן ובלילה נעביר אותו לאחותי . וכך אכן היה..
הקטן ישן במיטה שלנו (וגם שלו) והכי טוב לו לישון ולהרדם שם , אז גם אותו החלטנו להשאיר עד "בוא הזעם" ואז להעבירו לאחותי.
ב-22:00 בערך, למרות צירים קצת יותר כואבים כל איזה 10 דקות הלכתי (ברגל) לישיבה על מסיבת פורים אצל שכנה חברה. לא הייתי כל כך מרוכזת והייתי עייפה מאוד אחרי יום כל כך עמוס. החבר'ה בישיבה אמרו שבטח אלד הלילה אבל לי זה נשמע מופרך למדי. את הצירים שהיו לי כשהייתי שם העברתי בישיבה ליד השולחן , כך שזה לא נראה לי רציני.
בערך ב23:00 ראיתי שאני כל כך עייפה וכל כך לא יעילה שם - ביקשו ממני לחבר טקסט , משהו שלוקח לי כלום וחצי זמן ולא יכולה לחבר משפט, דעתי היתה כה פזורה שזה לא ייאמן... אז אמרתי שאני הולכת הביתה. חברה ליוותה אותי כי אמרה שהיא לא יכולה לחשוב על זה שאלך לבד ...היא נתנה לי נשיקה ואמרה בהצלחה, חשבתי שהיא מדמיינת.....אבל אמרתי תודה.
כשנכנסתי הביתה , בנזוגי קרא ספר והיה מנומנם. הבוילר דלק והיו 2 מיחמים מלאים מים רותחים כבר יומיים, הוא ניקה את הסיר הענק שלנו כדי שיוכל להרתיח בו מים. נכנסתי לישון והתחלתי להירדם כשפתאום...כשהשעה התקרבה ל00:00 התעוררתי מציר כואב והצירים נהיו כואבים יותר . בציר של 00:10 כבר הייתי צריכה לרוץ למקלחת כדי לספוג את הציר בזרם המים על הבטן התחתונה. עוד שני צירים כאלה והבנתי שמשהו משתנה...אני מחליפה חיתול עכשיו אז המשך יבוא...

איזה מתח. מחכה להמשך. יש לך את זה- את היכולת להחליף חיתול ברגע הכי מותח- יציאה לפרסומות...

אני מחליפה חיתול עכשיו אז המשך יבוא... מה זתומרת? אתם לא בליחיתולים? P-:

מחכה........

גמני מחכה פה להמשך הסיפור ת

מחכה........
תמשיכי..

יו איזה מתח...

נו כבר!!!!

חתכת חיתול זה היה
מחכה........

גמאני ממתינה בסבלנות...

גמני @}

האמת שתוך זמן קצר החלפתי די הרבה חיתולים. תמר ס- אם הייתי מחכה ליד הכיור כמו בשמת א לא הייתי בכלל כותבת את ההמשך אי פעם...(-;
המשך....
זה שאי הבנתי שמשהו מתחיל אולי לקרות ה לא אומר שהצלחתי לתקשר על כך עם בנזוגי. הנ"ל נרדם כבר חצי שעה לפני שהתובנה הגיעה אלי וידעתי שאני חייבת הפוגה קלה בין הצירים כדי להקדיש להערה שלו. זו חת'כת משימה! אחרי שגדלת בבית צינוקות מגיל 5 שבועות גם הר שעולה עליך לא יכול להעיר אותך בקלות ...ואני הייתי די הר....
אחרי זמן מה הוא אמר שהוא עייף- מתוך שינה ואמרתי לו שגם אני אבל שענת אמרה שאם הציירם לא מאפשרים לי לישון אז זה זה!
הוא השתכנע! וקם . בזמן שהוא קם אני הייתי בציר נוסף במקלחת והוא אמר לי דרך דלת הזכוכית משהו שלא שמעתי. אחרי 7 פעמים "מה?" הוא אמר שקרא לענת והיא מתארגנת ויוצאת . השעה היתה בסביבות 1:00 בלילה . בין הצירים שהיו כל 10 דקות שכבתי/ישבתי על קצה המיטה (מזל שהוא הסכים לתת לי את הצד החיצוני - יש לנו רק אחד כזה מרוב מיטות בחדר...)עם חלוק רחצה (בורדו- אח"כ לא ראו עליו את הדם..(-;) ואיך שבא הציר זינקתי למקלחת. מאוד פחדתי שיגמרו המים החמים , אבל אחרי שהם נגמרו ראיתי שהשד לא נורא כל כך וזרם כלשהו של פושרים עד קרים יכול גם לעשות את העבודה עבורי.
אני לא יודעת מתי ענת הגיעה אולי בסביבות 1:30?!
אני כמובן הייתי במקלחת בציר ... ענת נכנסה למקלחת ואמרה שהיא כאן והיא בסדר, עניתי לה מאחורי הזכוכית שהצירים די כואבים ומה יהיה אם יהיו יותר כואבים בהמשך. אני לא זוכרת מה היא אמרה אבל זה השתיק לי את המחשבות וזה היה מצוין.
כשיצאתי מהציר ענת הציעה שאנסה את הכדור בציר הבא. היא פרסה עליו את החלוק ואמרה שאנסה להישען עליו, כשהתחיל הציר הבנתי שזה לא מתאים לי ומיד רציתי לעמוד. אז ענת הבינה שהלידה הזו היא של "נחום-תקום" ושאין כמעט סיכוי שאעביר איזשהו צר במשהו אחר מעמידה , וכך היה!
מאותו הרגע נכנסנו לתרגולת "ציר- מקלחת" (מעניין שאני לא זוכרת ססמא כזאת בקירות למילואים שהיו פעם בטלויזיה- אני זוכרת שהיה "גג אדום" אני חוזר..."גג אדום"...וכאלה אבל לא "ציר- מקלחת" למרות שזה יכול להישמע די מיליטנטי!)
איך שהתחיל ציר אמרתי בשקט בשקט (לא מתאים לי אבל קורה..)"ענת מתחיל לכאוב לי" - משהו נדפק לי במוח ולא קלטתי שיש לציר עליה - ושאני יכולה לחוש אותו לפני השיא, אז כל הזמן נבהלתי מהתחושה של ה"קרב ובא" הזה, מפחד שלא אספיק אקחת את זרם המים לכיוון הבטן למטה.
העדינה יותר שלנו חפרה לי בעצם החיק כדי להעביר את הראש שלה דרכו, וזה המקום שבעיקר כאב ושרף לי בצירים .לכן לא יכולתי לשבת והייתי זקוקה למשהו שיתנגד לכאב הזה - כמו זרם מים ובהמשך רטיות חמות.
אז עכשיו השאלה המעניינת היא מה קורה בזירה הגברית בינתיים? ! אז ככה...
כשענת הגיעה היא אמרה שתבדוק פתיחה (בעמידה כמובן ) כדי לדעת אם יש טעם לפתוח את הבריכה - כי בלידה חמישית זה יכול לרוץ כל כך מהר במעט צירים (לא ממש קרה אבל אולי בשישית...).
כיוון שהפתיחה היתה בערך 4 זה היה כדאי להרכיב את הבריכה ...הגבר נכנס לעבודה ...הוא התעסק עם הבריכה זמן די רב לדעתי . היה צריך להרכיב ברזלים ולפרוס יריעה ולמלא מים - בקיצור פרוייקט שלם ומעניין . אני הייתי עסוקה עם ענת בצירים ובנחום תקום שלי והוא בנה בנחת את הבריכה . כיוון שענת בהחלט הספיקה לי זה היה טוב שהוא יכול היה לתרום משהו למהלכים ולא להרגיש שהוא לא עוזר. כשהבריכה היתה מוכנה נכנסתי פנימה ועדיין לא יהו מספיק מים לכסות את הבטן שלי. ניסיתי לשבת שם אבל איך שהגיע ציר, קמתי מיד והשתמשתי בזרם של הברז שהיה מחובר לצינור כדי להרגיע את הבטן התחתונה. כך יצא שהבריכה שמשה למנוחה בין הצירים - והזרם הקר והלא חזק ממש של הצינור לבריכה - להרגיע את הצירים בעמידה.
בשלב הזה היה כבר אחרי 3:00 אז ענת הציעה שאשב קצת על האסלה כי זה יכול לקדם(לכרוע לא יכולתי). הייתי מוטרדת מה יהיה עם יתפוס אותי שם ציר וענת אמרה שאם לא נספיק ללכת לברז היא תכין מראש מגבות חמות לשים לי על הבטן התחתונה. ישבתי על האסלה בערך 10 דקות ובהן לא היה כל ציר, רוב הזמן ננמנמתי, ענת אמרה שהיא ישבה לידי וממש ישנתי על האסלה . אחרי הציר שהיה שם חזרתי לבריכה...
בכלל אני מרגישה שרוב הלידה בעצם ישנתי . אולי כך עובדים האנדורפינים? זה היה דומה לתחושה שנתן הפטידין- רק שהוא לא ממש מספיק כשתוקעים אותך על מיטה על הגב. התחושה היא של עייפות עצומה ונמנום תמידי ואז התעוררות לציר ושוב חזרה לעייפות והלאות הגדולה.
לא היתה לי תחושת זמן אבל ענת אמרה שתבדוק שוב פתיחה רק קרוב לשעה 5:00 ואז בדקתי מה השעה וכשראיתי שכבר ארבע ומשהו, ביקשתי לא לחכות כל כך הרבה זמן (שעה כנצח).
כעבור כמה דקות ענת אמרה שהפתיחה היתה 6 בערך (לא בדקנו הרבה). הרגשתי שהסוף רחוק מאוד. בשלב הזה בנזוגי כבר סיים את מלאכת שאיבת המים והתיישב , אז הוא התפנה לשלוח רייקי לאשתו. אני לא זוכרת מה היה אבל הוא אומר שהצירים התרווחו והיו לפעמים שניים במרחק שלוש דקות זה מזה ואח"כ הפסקה של איזה 10 דקות או 6 דקות שבהן אני ישנתי במים של הבריכה.
והיו גם צירים בודדים מרווחים מאוד. אני הייתי מומחית בתרגולת - קוראת לענת והיא עומדת לידי לפעמים תומכת לי בגב אבל בעיקר נמצאת. לא הייתי צריכה מסג' וכאלה רק שמשהו בשקט ישמע שאני לוחשת שכואב לי. בבדיקה שקרובה לשעה חמש בבוקר היתה פתיחה של שבע וכשענת התחילה לשאול אם לוחץ לי אמרתי לה שקצת . היא הציעה שאם בא לי אלחץ לעצמי בעמידה עם הציר. עשיתי את זה קצת. בין לבין ענת ושולייתה הנאמן הכינו כל מיני דברים לתינוק ומגבות וכו' והביאו רדיאטור וחיממו עם המזגן ואני שמעתי את זה במעומעם וחשבתי לעצמי "מה בוער להם? יש עוד כל כך הרבה זמן ומה הם מדברים על תינוק- מה קשור לתהליך הזה בכלל תינוק?"
זמן מה אח"כ - זה נראה לי דקות - וכנראה שזה אכן היה משהו כמו רבע שעה , ענת הציעה שאולי בשביל לבדוק פתיחה ארד לשכב על הצד במזרן כדי להרגיע מעט את הצירים שהיו כבר ממש כואבים. פחדתי ואמרתי לה שרק למעט זמן כי מה יהיה אם יהיה לי ציר על המזרן ולא אספיק לקום? היא הציעה שתביא רטיות חמות וננסה . מה שקרה אח"כ היה כל כך מהיר כמו בסרט שרץ קדימה בוידאו- היה ציר אחד - ענת עזרה לי עם הרטיות ואני די פחדתי מעוד ציר כזה כך על הצד...ענת בדקה פתיחה ואמרה "9" ,אחרי שניה "יורדים המים " (הרגשתי זרם חם ונעים) אחרי שניה- "ענת נורא לוחץ לי" מכאן כבר לא כואב בכלל רק לוחץ - "אז תלחצי" ואז היא מארה לבנזוגי להביא כל מיני דברים ולתמוך אותי מאחורי הגב. היא אמרה לי לשים רגל על הכתף שלה (מעולם לא הציעה לי אף מיילדת לעשות מעשה כזה ..)
בקטע הזה יצאו לי קולות משונים- לא צעקה בכלל אלא מין צווחות שקטות של "ענת אני לא יכולה , מה את עושה לי למה את לוחצת לי, זה קשה..." וכו' וענת אמרה "תלחצי כנגד היד לי הנה התינוק יוצא" ואני ממשיכה לצווח בשקט בשקט "את מכאיבה לי עם היד" והיא ממשיכה בשלווה ואומרת "עוד רגע אני שמה לך תינוק על הבטן" ואני לא מבינה על מה היא מדברת ... ואני ממשיכה להגיד "לוחץ לי אני לא יכולה ללחוץ יותר" וענת אומרת "הראש יוצא את רוצה להרגיש אותו " ואני אומרת "לא, לא" ! (וחושבת על איזה ראש היא מדברת?) וחושבת מה יהיה אם יהיה ציר - ולא מבינה שלא יהיה עוד ציר ושזה ממש הסוף, פשוט לא מבינה את זה!) ואז לחיצה והראש יוצא - ואני בטוחה שלא אוכל להוציא את הגוף, וענת מסובבת את הראש של עדינה יותר שלי סיבוב של 180 מעלות ואני אומרת "ענת מה את עושה לי ?" ומרגישה בורג בתוך הפרינאום שלי ואח"כ היא שוב רוצה שאלחץ, אבל איך? לוחצת ולוחצת ואין לי כוח מרגישה שתריכה לחרבן קוביה ענקית - מדמיינת משהו ענק שתריך לצאת ואז בומס יוצא הגוף וזהו...שקט ופתאום יבבונת קטנה ואני ובנזוגי המומים שזה נגמר (כל התהליך היה דקות ספורות מהרגע שעליתי למזרן) וענת צוהלת "זו בת!" (היא לא ידעה ואנחנו שכחנו שזה בכלל מעניין מה נולד מהשוק שזה נגמר -יכול להיות שזה נגמר? האמת? רק מתחיל...(-:
שתי דקת אח"כ אחתי נכנסת, התעוררה כבר קודם , הילדים שלי היו אצלה , לא יכלה לחכות יותר...באה ברגע המרגש הזה מחבקת אותי בשכבי על המזרון ושתינו בוכות בכי משחרר ופולני...
את השיליה אלד אח"כ...שוב קקי...

כל כך מרגש!!!

כל כך מרגש! D-:

וואו, איזה סיפור מרגש!

איך פיספסתי...

איזה יופי של סיפור!

נמרח לי חיוך מאוזן לאוזן
כל כך מרגש!

מקסים!

וואו מדהים!

סיפור מדהים!

[ היום אני משלימה חוסרים של דפים ממה חדש וחוסרים של דמעות.
לפחות הפעם, דמעות של התרגשות ושמחה...! ]

מקסים:-)

אני ממשיכה מהשיליה, עד שההנקה הבאה פורצת (כבר לוחץ לי והיא ישנה)...
אחרי שעדינה יותר יצאה והונחה עלי (ואבא שלה שאל את ענת כמה האפגר?...אגב, היה בסדר )ונרגענו קצת מההלם, ענת שאבה לה קצת נוזלים מהפה עם צינורית. והתחלנו להיערך להניק אותה. זה לא היה כל כך פשוט כי אני שכבתי על הצד/ גב ועוד לא יכולתי לקום והשיליה עוד לא יצאה... ושאלתי מה עם השיליה .ענת אמרה שקודם נחבר את הקטנטונת- שנראתה די גדולה ,לשד. הדרך היחידה שהצלחנו היתה בשכיבה על הצד והיא לצידי , ענת החזיקה אותה דקות ארוכות צמודה עלי כדי שתוכל לינוק. היא אמנם הכאיבה קצת אבל ינקה במרץ. אפ אחד לא אמר לי די ומספיק וזה היה מפתיע. אפ אחד לא רצה לשקול אותה או להלביש אותה- עטפנו אותה בחיתולי בד ומגבות ושמיכות והיא היתה נראית די רגועה. הבוקר עלה (עוד היה שעון חורף)והכל התחיל להתבהר במציאות החדשה שלנו.
אחרי 10 דקות שהיא יצאה חבל התבור הפסיק לפעום ובעצם נפרדתי פרידה ראשונה מהבת בחדשה שלנו.
אחרי כחצי שעה בערך ענת בדקה ואמרהשאני יכולה לנסות ללחוץ מעט כדי להוציאאת השיליה כי היא התנתקה (או משהו כזה) זה כאב כמו מחזור כבד- שונה לגמרי מצירי הלידה, ואחרי דקות עם עיסוי על הבטן יצאה שיליה שלמה וגדולה. עכשיו השיליה בפריזר ובשבוע הקרוב אני מקוה שנשתול אותה עם השתיל של ההדס שקיבלתי במעגל הלידה שלי. (ששכחתי בכלל לדבר עליו והיה מאוד מרגש עבורי)
אז ענת אמרה מזל טוב והבנתי שהלידה נגמרה.
בשלב הזה ההורים שלי הגיעו (בנזוגי עשה כל מיני טלפונים בזמן שעבר מהלידה והעיר אותם סמוך ל6:00) מתרגשים למדי והמומים (טוב , נו , נולדה בת!) אני אז שכבתי על המזרן עדיין, מכוסה בשמיכות שענת הביאה מאיזה שהוא חדר אצלנו. הקטנטונת הפסיקה לינוק זה מכבר והיתה לבושה בבגדים שקניתי לה חודשיים לפני הולדתה והחבאתי בארון-( ורוד כמובן!) וסבתא שלה לקחה ואתה למטבח והדליקה רדיאטור לידה.
אח"כ הגיעו הילדים מכל המקומות שהם ישנו בהם...אמרו שלום לתינוקת החדשה והמשיכו לדרכם (בנים ...)
ואני? אני מאוד רציתי לקום להתקלח . הלכתי לאט במסדרון להתקלח ולא האמנתי שעברו רק כמה שעות מאז שזינקתי לציר הרציני הראשון לאות המקלחת.
אני מאוד מבינה את האמירה שאין כמו להתקלח אצלך בבית אחרי הלידה, ומבלי לחכות שמישהו יבוא איתך- כי המישהו היה שם זה מכבר...ענת ליוותה אותי למקלחת והרגשתי נקיה ובטוחה תוך כמה דקות.
אז גם אני הלכתי לאט למטבח וישבתי שם עם כל המשפחה. היתה אוירה מאוד טובה ונעימה!
בנזוגי התפנה לפרק את הבריכה וענת ישבה לכתוב את המכתבים למשרד הפנים וכו'.היה בוקר חדש מלא שמחה ופלא.
מכאן התחילו טלפונים והפתעה אצל מי שלא ידע מראש על כוונתינו ...שיחקנו אותה!

מרגש ומקסים. מזל טוב @}

מרגש ומקסים
מצטרפת. ואני יכולה אפילו לדמיין איפה זה היה!

וואו, איזה סיפור מרגש!
מזל טוב עדינה מאוד! מרגש פעמיים: בת אחרי ארבעה בנים!

מזל טוב מקסים!!
התחושה היא של עייפות עצומה ונמנום תמידי ואז התעוררות לציר ושוב חזרה לעייפות והלאות הגדולה. בדיוק בדיוק!! גם לי יש את הקטע הזה

קראתי עכשיו את הכל.
מאוד מרגש וניפלא.
את גיבורה.
תהנו מ"יותר עדינה" וממשפחתכם הניפלאה.

יוווווו!!!
איזה יופי איזה יופי

[ מנסה לדמיין באיזה מקום בבית זה קרה... ]

לכל התוהות איפה זה קרה (יש לנו בית מאוד יפה אבל מאוד קטן בו זמנית...)
כיוון שיש לנו חדר פתוח שממנו עוברים למסדרון, שמנו שם את הבריכה ולידה מזרן- ממש במעבר (טוב שהילדים לא דרכו עלי..) ושם כשהפנים שלי לכיוון החלון עם הזריחה -היא נולדה..

כשהפנים שלי לכיוון החלון עם הזריחה
אני שומעת את המוסיקה מהסרטים...

קראתי עכשיו את כל הסיפור ממש מעורר השראה מזל טוב ותמשיכו להנות ממנה.

יופי של לידה ויופי של סיפור! מזל טוב והרבה אהבה!

ממש מקסים!

אני קוראת ופשוט לא מפסיקה לנזול
סיפור מעניין ומרגש
כל הכבוד ותהנו