באופן טבעי

שלום חברים יקרים,
אני לא רוצה לפרט הרבה, זה לא דף בלוג אבל אני רוצה עזרה בהתמודדות שלי עם הפחד מהמוות.
לאמא שלי גילו עכשיו גידול במח אחרי כמה שנים טובות של התמודדות עם סרטן השד.
נראה שאין הרבה לעשות כבר והיא פשוט תחייה את הזמן שנותר לה בהכי טוב שהיא יכולה.

מה שאני רוצה זה למצוא איזה מטפל עבורי לזמן הזה.
מישהו שיכול לעזור לי לעבור את התקופה הזאת שמעוררת אצלי אימה, פחד ותחושת שיתוק...
אני רוצה להתחזק ולהיות מסוגלת גם לתפקד בחיים היומיומיים שלי עם הילדים והבית וגם בבוא הזמן לנסוע להיות עם אמא שלי (היא בארה"ב).

אם יש לכם המלצות על מטפלים מאד מאד אודה לכם (רלוונטי איזור המרכז ודרומה. אני גרה בצפון הנגב).

מחבקת חזק.
קראתי את מילותייך והרגשתי איך התחושות האלה שאת מתארת, שהרגשתי עד לא מזמן וכמובן שעדיין מרגישה מדי פעם, מציפות אותי.
אני מאחלת לך שחרדת המוות תהיה זמנית כמו שתיארת את הדף הזה כזמני.
אם את יכולה לחכות קצת, ביום שישי אני הולכת להתנסות בטיפול בשיטת עצמת הרכות אצל מטפלת בת"א ואוכל לספר לך איך היה ואם ממליצה.
עוד אני יכולה להגיד לך שברגעי התקפי החרדה הגדולים, המאבנים, גם ניסיונות הנשימה הסדירה לא עזרו לי ובסוף הבנתי שצריכה לתת להם מקום ולחכות שיילכו, והם הולכים.
אל תאיצי בעצמך, אל תפחדי שאת מפסיקה לתפקד.
אני כאן ובדף שלי אם תרצי לשתף.

בספרֵי 'העבודה' של ביירון קייטי (ב-'לאהוב את מה שיש' ואולי גם ב'אלף שמות לאושר', לא זוכרת..), מתוארת עבודה שהיא עשתה עם אנשים שהיו על סף מוות, ואיך זה עזר להם להשתחרר מהפחד.
זה רלוונטי גם למי שפוחד ממוות של קרוב, ובכלל לפחדים, ובכלל להרבה דברים...
אנשים משתחררים מדברים באופן מדהים באמצעות השיטה הזאת.

אני מתארת לעצמי שאת מכירה את 'העבודה', אבל אם לא לעומק - אז אולי כדאי לך.

עדינה אהובה,
מאד עצובה לשמוע את הבשורה לגבי אמך.

יש לי כמה המלצות, אבל הן צפוניות מידי עבורך.
אני בטוחה שתמצאי את הליווי והתמיכה הנכונים ,
אתקשר אליך כשאוכל

אני מאחלת לך שחרדת המוות תהיה זמנית כמו שתיארת את הדף הזה כזמני.

אשדוד רלוונטי?
ליאורה גיל.
אם רלוונטי אשיג לך את הפרטים הנוספים הדרושים.

תוכלי להגיע לתל אביב?
אם כן, עדי קרוטמן - 052-3865561
זו תקופה לא פשוטה, מה גם שהיא לא פה, אפילו לקפוץ לבקר.
ומאד מזדהה.

אוי עדינה...
מאד עצובה לשמוע את הבשורה לגבי אמך.


מאחלת לך את מה שייחלת לו - להתחזק ולהיות מסוגלת גם לתפקד בחיים היומיומיים שלי עם הילדים והבית וגם בבוא הזמן לנסוע להיות עם אמא שלך.

מאוד עצובה לשמוע את הבשורה לגבי אימך, מאחלת לה ניסים שיאריכו את חייה ויטיבו עימה ככל האפשר, ושכל הזמן שנותר לה יהייה מהנה ומרגש וללא כאבים.
וגם לך אני מאחלת שהתהליך שאת עומדת לעבור יעבור "בשלום", שתהייה לך המון תמיכה ועזרה מכל כיוון ושתגדלי מתוך המשבר.
לגבי מטפלים/מטפלות. יש את פנינה שטיינר ,יש לה קליניקה בעיר העתיקה של באר שבע (פלאפון 0526628162) היא מטפלת בדיקור +פרחי בך+ריברסינג+אך בעיקר דרך שיחות טיפוליות בשיטה שמשלבת פסיכולוגיה עם שיטת אברהם ליפשיץ ועם עוד שיטות ,אני (וחלק גדול מחברותיי) עברנו איתה תהליך מדהים של שינוי. אבל - נשמע שאת מבקשת מעין "טיפול מחזיק/מכיל" סביב המשבר ופחות "טיפול ממוקד בשינוי" ואני לא יודעת איך היא בסוג כזה של טיפולים.

הכי הכי הכי הייית ממליצה לך בתקופה כזאת להשתתף בקבוצת תמיכה, קבוצה שלך משפחות של חולים, קבוצת בנות לאימהות שחלו או אפילו קבוצה של "מפחדות ממוות", לעמותת אחת מ תשע יש קבוצות מעולות ובטוח שיש גם באגודה למלחמה בסרטן. בתקופות כאלו לפעמים מרגישים מאוד לבד ומאוד מאוד עוזר לחלוק עם אנשים שעוברים דברים דומים במקביל.

שיהיה בהצלחה...

אולי קצת צפוני עבורך, אולי בכ"ז יכול להתאים, בכ"ז כותבת.
בעלי עוסק בליווי חולים סופניים, נוטים למות ומשפחותיהם.
הוא עובד במחלקה האונקולוגית בתה"ש וגם באופן פרטי.
אולי תרצי לדבר איתו, אפילו בשביל לקבל כיוון ואולי תצליחו למצוא איזה סידור.
אם תרצי, אתן לך את פרטיו.

עדינה,
מאד הצטערתי לשמוע. אני עדיין זוכרת את הדברים שכתבת בהקשר זה בבלוג שלי.
אני מרגישה שלמדתי המון בשנה האחרונה על תמיכה בהוריי ובעצמי בצל המחלה ואימת המוות (אבי נפטר ממחלתו לפני שלושה שבועות). מרגישה גם שנעזרתי מאד בתמיכה של אנשים ש"היו שם", ותהיה זו זכות בשבילי להעביר את החסד הזה הלאה.
אני גרה בעמק האלה. אם תרצי, אנחנו יכולות לקבוע לעצמנו פגישה אחת ארוכה ולשוחח. לא במקום טיפול, אבל אולי בנוסף. את מוזמנת לכתוב לי בדף הבית. (נוסעת סמויה)

מותר לשתף? אם לא - תמחקי.

אולי זה משהו בסתיו - בדיוק רציתי לפתוח דף בנושא. בימים האחרונים מתגברות החרדות שלי בנוגע לסבתא שלי. היא בת 84, צלולה, ומכינה לי ולילדים ארוחה פעם בשבועיים (ועוד אוכל לקחת הביתה).
אמא שלי (הבת שלה) נפטרה לפני כמה שנים.
יש גם סבא, צלול הרבה פחות, אבל לא זה העניין שמעלה את החרדה.
אני פשוט עצובה איימים וחרדה מהרגע שהיא לא תהיה איתנו יותר - שהיא לא תהיה לי יותר.

אולי היא מרגישה משהו. היום היא אמרה לי בטלפון ש"צריך לקבל את הדברים כמו שהם באים."
אחותה נמצאת בארץ, והן עשו סיבוב בתי קברות: הקבר של אחותן הגדולה, שגידלה אותן מאז נפטרו הוריהן (סבתא שלי היתה בת 4!!!), הקבר של דוד שלי, שנפטר בעקבות מחלה של ניוון עצבים, והקבר של אמא שלי, שנפטרה במפתיע בעקבות ארוע לבבי. החיים שלה לא היו גן של שושנים

נשים יקרות, תודה גדולה לכל אחת מכן.
לקח לי כמה ימים עד שבכלל קלטתי שהדף הזה עלה. חשבתי שהוא נמחק אחרי שכתבתי וחוץ מזה כיביתי את המחשב שלנו במשך כמה ימים כשהחרדה היתה בשיאה. בזמן הזה כמעט כל דבר עורר את החרדה.
אפילו מים היה לי קשה לבלוע כי פחדתי שהכל ירעיל אותי...
בקיצור, נפלתי עמוק, הייתי במקום מפחיד מאד.

אתמול הלכתי לעשות טיפול ב NLP שבהחלט מוכיח את עצמו.
אני מרגישה כאילו שבתי מן השאול.
אתמול הייתי בסופר עם הילדים וקניתי מלא מוצרים בכדי להכין אוכל טעים וקניתי לי ספר מתכונים חדש בהתרגשות, מה שמצביע על הרצון שלי ליצור (דבר שכבר זמן מה אני לא מוצאת בו טעם), ואפיתי לחם סוף סוף (-: (מי שמכיר אותי מבין)
כבר כמה חודשים שאני הולכת לישון מיד עם הילדים, רוצה כבר ברגע שיורדת החשיכה לישון כי בשעות החושך החרדה כל כך מתעצמת וחוץ מזה אני סחוטה מההתמודדות עם החרדה במשך שעות היום וגם מפחדת שאם לא אישן מספיק שעות אהיה חולה... בקיצור, אתמול בלילה הלכתי לישון ב 1:00 בבקר אחרי שניקיתי את הבית וישבתי לשוחח קצת עם בעלי... ערב נורמלי.
וכשהתעוררתי מהשינה במשך הלילה והבקר, לא רעדו לי הברכיים, לא הרגשתי אימה וחידלון,
פשוט התעוררתי לעוד יום של שמש, ילדים, עבודות בית...
העולם לא קורס עלי.

אז אני מלאת הודיה על שאני שוב מוצאת את הטעם באוכל, בילדים, בבית, בחיים.
מקווה שלא אגיע לאותו מקום חשוך שוב ובכל מקרה אני ממשיכה בטיפול ה NLP.

מעבר לזה יש דברים שאני חווה מתוך המקום המחפיד הזה שחשוב לי לזכור, חשוב לי להתעכב עליהם ולהבין איך הם משתקפים בחיי היומיום שלי כשאני מרגישה "נורמלית" אבל על זה אכתוב בהמשך, אולי בדף הבלוג שלי.


תודה שוב מעומק ליבי ושנה טובה לכולנו.

כיף לשמוע... @}

נדמה לי שיש הבדל מסוים בין פחד ממוות של עצמנו לבין פחד ממוות של אנשים קרובים.
מאחלת לך שלוות נפש, והיכולת להכיל את הדברים שקורים.... )

יש הבדל גדול בין 'פחד מוות' לבין 'פחד מ{{}}מוות'.
פחד מוות = פחד מאוד גדול - יכול להיות מכל דבר שהוא (למשל, פחד מוות מכלבים), לאו דווקא מנושא המוות.
פחד מ{{}}מוות = פחד מנושא המוות עצמו.

(עדיין אני חושבת שיש הבדל בין איך שאדם מתמודד עם הפחד מהמוות שלו עצמו, לבין איך שהוא מתמודד עם הפחד מהמוות של הקרובים אליו)

אני מצטערת לשמוע ושולחת לך חיבוק.
אני שמחה שהטיפול בNLP עוזר לך. ומאחלת לך שתמישיכי להתחזק.
מהחוויה שלי, (מלימודי NLP ומהנחיה) השיטה הזו באמת עוזרת לגייס כוחות, להציב מטרות ובאיזשהו מקום ליצור מציאות/לשנות מציאות.
זו שיטה נפלאה. אולם, בתחושה שלי, ומהניסיון שלי כמטפלת, במקום של חרדה, של פחד מוות או פחד ממוות, כדאי אולי להעזר גם בשיטה שהיא בעלת גוון יותר טיפולי,
שיכולה לעזור להכיל את הפחד ואת החרדה ולהתמודד איתם, ולא להעלים אותם. העיכול הרגשי הוא מאוד מאוד חשוב.

שיטת גרינברג היא לטעמי שיטה כזו, שנוגעת בחווייה, מאפשרת עיכול טוב מאחר שהיא עובדת בעיקר דרך הגוף ופחות דרך הראש.
אני לא יודעת אם זה מתאים כרגע, אבל אני ממליצה בחום על ניר אסתרמן - www.nirest.co.il 052-8551454
אולי לאחר תהליך NLP זה יתאים. (ואולי במקביל).
הקליניקה שלו נמצאת בנס-ציונה.

עכשיו סיימתי לקרוא את החדשות שכבר סיפרת לי בעצם.
שולחת אהבה רבה וגדולה וחיבוקים - כמה שתרצי.

עדינה יקרה

מאד עצובה לשמוע את הבשורה לגבי אמך.
מדפים אחרים שכתבת בהם הבנת שעשית פאולה,
ממליצה להמשיך עם הנחיה ומטפלת
אולי במקביל ל NLP המוצלח

אני מאחלת לך ולאימך שתהייה זו שנה מעצימה ,מקרבת, והמון אהבה

ממש בערב יום כיפור, מאחלת לך שתהייה זו שנה של התמודדות אפשרית, שתוכלי להתחזק ולחזק את סביבתך.
שיהיו לך את כל הכוחות להם את צריכה.
גמר חתימה טובה, אילת.

עדינה היקרה
רק עכשיו נכנסתי לדף שלך, אשר שמו משך את תשומת ליבי מזה זמן מה, וראיתי שזו את, א ה ו ב ה !!! חיבוק!!! שנה טובה, והמחכימון למעלה אומר:
קושי אינו בהכרח סבל
שנני והפנימי...

שמחה לקרוא על ההתקדמות, שכך ימשיך.
ותודה ששוב הודית לי, כך הזכרת לי את שכמעט שכחתי.
מה זה NLP?

_כדאי אולי להעזר גם בשיטה שהיא בעלת גוון יותר טיפולי,
שיכולה לעזור להכיל את הפחד ואת החרדה ולהתמודד איתם, ולא להעלים אותם. העיכול הרגשי הוא מאוד מאוד חשוב._
כן אני מסכימה איתך.
בנתיים עשיתי רק טיפול NLP אחד שאכן עזר מאד.
הרגשתי כאילו עשו לי תיכנות מחדש, זה היה מוזר. פתאום הייתי ממש בסדר למשך מספר ימים אולם החרדה שבה והופיעה כמובן, לא ציפיתי לנס.
אני מרגישה שבמצבי הנוכחי אני זקוקה למשהו שיוציא אותי ממצב חירום וה NLP בהחלט עשה את העבודה ויחד עם זאת אני מאד מאד אוהבת ומתגעגעת לפאולה אך אין לי את הכסף להיות מטופלת בשניהם יחדיו אז בנתיים אני הולכת שוב מחר ל NLP ואז בשבוע הבא לפאולה.
(לא מצליחה כרגע למצוא את הזמן לעבוד עם זה לעומק לבד בבית).

דיברתי אתמול עם המטפלת שלי בפאולה והיא חיזקה אותי מאד,
היא הזכירה לי את מה שיש בכוחי לעשות עבור עצמי.
נדמה לי שהתחושה שאני חסרת אונים, משם נובעת תחושת החרדה שלי,.

אני אחזור על דבריה כאן כי אולי זה יחזק גם אחרים.
היא אמרה לי להתחיל בתרגיל פיזי, תרגיל של אחד הסוגרים, הפה, העיניים, הקדמי או האחורי... מה שאני בוחרת, ולעבוד באינטנסיביות בפתיחה וסגירה של הסוגר. לעבוד לעבוד לעבוד ואז לשים ידיים על העיניים ולהקשיב לגוף.
איפה אני מרגישה את הפחד, החרדה? איפה בגוף?
להתבונן.
מה קורה שם?
איך זה נראה, מרגיש?
ואז לבדוק מה מרגיש לי נכון לעשות עם זה? להמיס את זה? להוציא את זה? להזיז, להרחיב, להקטין...
ופשוט להתחיל.
את זה עושים בעזרת קול ותנועה והדמיה...
בעצם המטפלת לא כל כך מנחה אותי מה לעשות, היא עובדת עם האמונה שאם מקשיבים לגוף הוא כבר מנחה אותך וזאת אכן החוויה שלי מהשנה האחרונה עם הפאולה. זאת עבודה חזקה מאד וכמו שהמיא אומרת, יש לי את הכלים לטפל בעצמי.
את זה היא אומרת כמובן אחרי זמן רב שאנו עובדות יחד והיא מכירה אותי היטב, היא לא זורקת אותי סתם ככה למים הקרים.

אז אני מרגישה שהשילוב של שני הטיפולים האילו הוא טוב עבורי.
נראה איך יהיה מחר ב NLP , אני סקרנית.

יש לי עוד כל מיני דברים להוסיף ולערוך ממה שכתבתי אבל קשה עם הילדים ויחד עם האתר שכל כך קשה לעבוד איתו...
אולי בימים הקרובים.
גם רציתי להסביר קצת מה זה NLP אבל לא אוכל היום.

עדינה יקרה,

לא קראתי את כל הדף (אולי כבר הציעו את זה) אבל חזרתי עכשיו מעשרה ימים של קורס הכרות עם בודהיזם טיבטי בדרמסאללה שם נגעו קצת בנושא של המוות (כולל מדיטציה על המוות שלי).
מצאתי שהגישה שם מאוד עוזרת לי להתמודד עם הרעיון של המוות שלי והמוות של הקרובים אלי, איך להתיידד עם המוות אם אפשר לקרוא לזה ככה. אני בטוחה שיש ספרים ומדיטציות וקבוצות בנושא בארץ (בטח נוסעת סמויה יכולה לעזור בכיוון הזה). כיוון למחשבה.שולחת חיבוק. קרן שמש מאוחרת

תודה לכולכן,
איזה זמן משונה זה, מרגישה את עצמי קצת בתוך מצב של חלום כל הזמן.
בודקת מידי פעם ביום אם אני ערה או חולמת ומופתעת למצוא את עצמי ערה.
אמא של בעלי הלכה לעולמה הבקר. ימים הזויים.

הבקר,
אני לשה בצק ללחם על השולחן, הבן האמצעי יושב לידי מפשפש בקופסא של מפתחות והקטן אוכל תפוח.
אני מסתכלת עליהם, על עצמי, על הידיים שלי, על החלון והשמים, על הכביש, האוטו, העצים... הכל אשליה, אני יודעת שהכל אשליה ומשהו בי רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם לפני שהמוות נגע בי, כשהאמנתי למה שאני רואה בעיניים שלי, כשהאמנתי שמה שאני רואה זה מה שיש, וזהו.
היום אני רואה את הכל בתנועה, הכל קצת שקוף, יש ונעלם, כך גם הגוף שלי.

עם כל זה אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב בימים האחרונים, אפילו שאני עדיין במצב צבירה מוזר, נוזלי כזה, אבל אני מזכירה לעצמי שאפילו שהכל אשליה, אין סוף או התחלה ואני זה אתה וההוא זה אני, עדיין מותר לי ואף חובה עלי להנות ולשמוח מהמציאות שבו אני נמצאת מהילדים שלי והבעל האהוב שלי,
מהבית, מהאוכל מהשמש והשמים, מהאוויר, העייפות, השינה, השקיעה, מהאהבה...

יותר מתמיד אני מרגישה שטעם החיים בשבילי בימים אילו זה הקשר שלי עם בני אדם. הקשר הכן והאמיתי.
אתם מכירים את הרגע הזה עם אדם אחר שבו חוצים איזה גבול, כאילו קצת נכנסים האחד אל תוך השני? חוצים את המקום של הפחד מהקירבה ומעזים ואז מרגישים הצפה של אהבה כלפי השני?

בעצם תוך כדי הכתיבה אני מבינה שמה שאני כמהה לו זה בעיקר להרגיש, להרגיש עמוק, זה נותן תחושת חיות ואושר.
ובשביל להרגיש אני צריכה לא לפחד כי בתוך הפחד אני קופאת ומתרחקת וכשאני מעזה ליצור קשר ולהיפתח אני מתחילה שוב להרגיש את עצמי, להרגיש את החיים בתוכי ובאחר...

ותודה קרן שמש מאוחרת באמת קיבלתי הרבה המלצות על הבודהיזם הטיבטי, אני אברר על זה.

אמא של בעלי הלכה לעולמה הבקר. ימים הזויים.
אני משתתפת בצערכם.

נשמע שאת עוברת תקופה מאוד מטלטלת.
אני זוכרת שקראתי את הספר "המוות חשוב לחיים" של ד"ר אליזבת קובלר-רוס, היא מדברת שם הרבה על ההתמודדות של הנוטים למות. על ההתמודדות של המשפחה ואיך המשפחה יכולה להבין את המסרים שלהם. ספר מדהים. לי הוא עשה ממש טוב עם כל מה שקשור במוות. כי בעיקרון לדעתי, פחד ממות זה הפחד הכי גדול וראשוני. ואני אעיז ואומר שהוא הפחד היחידי שיש. וכל הפחדים מתנקזים לשם. כלומר אם חוקרים כל פחד לעומק. מגלים שבסופו של דבר יושב שם הפחד למות בכל מני רבדים.

אני שולחת לך חיבוק של כוח. ואם תרצי את יכולה להתקשר.

ישנו גם הספר: חכמה משולחן המטבח של ד"ר רחל נעמי רמן
שהושפעה עמוקות מהגישה הטיבטית למוות ועובדת בליווי של אנשים אל מותם,בדרך כלל במצבי מחלה סופנית
מקווה שמתאים לך עכשיו
מצטערת לשמוע על הטלטלה שעובר אישך וכולכם יחד
יצאו לי קודם הרבה חיבוקים בגלל קשיי תנועה באתר אך לא מחקתי ,כנראה שלא במקרה

תודה בנות, מקווה שבקרוב יהיו לי יותר כוחות להיכנס ולשתף.

משתתפת בצערכם
ורוצה להודות לך
בעצם תוך כדי הכתיבה אני מבינה שמה שאני כמהה לו זה בעיקר להרגיש, להרגיש עמוק, זה נותן תחושת חיות ואושר.
גרם לי להבין שבימים קשים כל כך כמו היום אחד הדברים שמפחידים אותי ביותר זה להרגיש.
אז נמנעת מהלרגיש
מזלזלת כביכול ברגשות
ובצד זה בוכה כל היום במקום לתת לרגש מקום טוב ומחייה
מנסה להרוג אותו.
תודה גדולה
מתחמקת מאנשים כל היום ופתאום פה מוצאת קרבה.

עדינה אהובה, רק עכשיו הזתי להיכנס לדף הזה והנה אני קוראת אותך ואת החדשות המצמררות והעצובות לגבי אמא שלך...

אולי יעזור לך לזכור שיש דברים שאינם בידיים שלך ושלמרות הרבה רצון וכוונה טובים מצדך, את לא באמת יכולה להציל אותה ואת לא חייבת להיכנס או להכניס אותך ואת בני משפחתך למצב של קושי ואומללות בגלל חוסר האונים הזה. לאמא שלך המסלול הייעודי והייחודי שלה בחיים, לי עוזר להאמין שיש סיבה מאחורי מה שקורה ושלמרות שאיננו יכולים לראות זאת ולפעמים ממש קשה להאמין, יש יד מכוונת והיא מכוונת לטובה !

שולחת לך כוחות וחיבוק ומתפללת שתתחזקו שתיכן מי בגוף ומי בנפש

מתחמקת מאנשים כל היום ופתאום פה מוצאת קרבה.
מזדהה

רסיסים, תודה על כל מה שכתבת.

רק עכשיו גיליתי את הדף הזה. נשמע קשה מה שאת עוברת. אני שמחה שאת משתפת, זה מעורר השראה.
_שאפילו שהכל אשליה, אין סוף או התחלה ואני זה אתה וההוא זה אני, עדיין מותר לי ואף חובה עלי להנות ולשמוח מהמציאות שבו אני נמצאת מהילדים שלי והבעל האהוב שלי,
מהבית, מהאוכל מהשמש והשמים, מהאוויר, העייפות, השינה, השקיעה, מהאהבה..._
כל כך נכון.
בסוף לא הגעתי לפארק הירדן, אבל עד הרגע האחרון קיוויתי להגיע, בעיקר בשביל לתת לך ברכה לשנה החדשה, את השיר הזה שכתבתי אצלי בבלוג, ואני באמת מאחלת לך את זה מכל הלב, במיוחד את המשפטים האלו-
"למדני את השיר הפשוט של הלחם
ופרוס לי חלק משלומך...
...כבר יודעת כי התפתלה דרכי ומגובה רב ראשי עכשיו מורכן
כבר יודעת כי התפתלה דרכי ובאה עד כאן"
מאחלת לך ריפוי, שתצמחי מכל החושך הזה אל אור גדול. את מוזמנת להתקשר תמיד, שולחת לך אהבה וחיבוקים

אוי עדינה
גם אני בעקבות אשה שמחה מגלה את הדף הזה ממש ברגע זה...

שיבוא הרבה חסד, בבקשה

רק היום העזתי להכנס לכאן, אולי כי גם לי זאת תקופה חרדה קצת ולא רציתי להתקרב יותר מדי.
לי מאוד עוזר טיפול הומאופטי שהלכתי אליו בדיוק בגלל חרדות.