באופן טבעי

לב פתוח זה המצב הטבעי שלנו. רק שבכורח החיים והנסיבות נדמה כי נסגר או נסגר בחלקו.
המפתחות שאותם אפרט בהמשך מקורם בתהליך שאני עברתי עם עצמי.

במסגרת ספר שאני כותבת החלטתי לפתוח את הדף הזה.
בתוכו אני מדברת על מפתחות שפותחים ומאפשרים ללב להיפתח יותר ויותר.
וכך אנו מתקרבים לעצמנו וגם אל זולתינו. /בן בת הזוג
מפתחות הלב הוא נושאו של דף זה.
אשמח להארות , דוגמאות ותגובות.
בשבילי זה יהיה כמו דו שיח בקשר לנושא עליו אני כותבת.
להפוך את זה מלהיות עם עצמי בכיוון ידוע ומוגדר לזורם ומקבל תפניות מעניינות.
מאחר ויכול להיות שאשתמש בתגובות בספרי באנונימיות מי שלא רוצה להזדהות מוזמן לשנות את הכינוי שלו.
אפשר לכתוב לי גם תגובות למייל (בדף הבית)
מידי פעם אעשה גם סדר
תודה

מפתח הלב: היזכרות

לעיתים אדם מאזין למוסיקה או מתבונן בציור או בצילום והוא מרגיש התרגשות פנימית כאילו שפגש משהו מוכר.
מפתח ההיזכרות מכוון לפגוש את עצמך מחדש, לעשות עם עצמך הכרות מודעת.
בלי הכרות כזו זה כמו לחלוף על פני מישהו לחייך אליו ולהמשיך הלאה. כאשר אנחנו חולפים על פני עצמנו אנחנו לא יכולים להספיק להכיר אותנו.

השכמה
בשביל שתתרחש היזכרות צריכה לקרות התעוררות. ההתעוררות מפעילה מחדש את הידיעה הפנימית המדוייקת . כמו חיבור מחדש לחשמל, או להרים פקק שקפץ
לעיתים נדרש להתעורר מתרדמה עמוקה בת שנים רבות במקרים אחרים ההתעוררות היא קלה ומהירה. בדרך כלל מה ש"מעיר" הוא אירוע משמעותי בחיים והביטוי של ההשכמה יהיה שינוי אולי אפילו קיצוני בחייו של המתעורר. עם הזמן הארועים שיעירו והביטוי שלהם יהיו מינוריים ולא קיצוניים. ההתעוררות מתרחשת בזמן המדוייק ביותר עבור המתעורר. היא לא תקרה לפני שיהיו בידיו הכלים ותעצומות הנפש להתמודד עם מה שנדרש לו. לא תמיד ההתעוררות מתרחשת צמוד לאירוע המשכים. לעיתים נדרש נדנוד (כמו נדנוד של שעון מעורר) כדי להתעורר באמת.

מהתעוררות לערות
התעוררות היא תחילת ההיזכרות. אחריה מגיעה ההתבוננות. מעין חקירה עצמית במקום המתעורר החדש. חקירה זו מטבעה מלווה בסימני שאלה. בתחילה הם רבים ובהדרגה ההתעוררות הופכת לערות והתמונה מתבהרת ונעשית מוכרת . במקביל ממשיך תהליך ההתעוררות ברבדים נוספים. כל התעוררות מקרבת כל אחד אל הכאן ועכשיו שלו.

ערות לסירוגין
בתחילה, אחרי רגעי ערות יבוא צורך במנוחה ושינה. אחרי התבוננות בעצמי יבואו שוב רגעי ניתוק
מצב הערות תובע מחיר לא פשוט. זה כמו להסתכל במראה ולא לאהוב את מה שרואים שם. זה כואב וקשה. טבעי עם כך יהיה לנוח במקום בו אין צורך להתמודד עם הכאב ולהתבונן על הקושי. אבל כמובן שזוהי רק אשלייה. מחיר הניתוק גבוה מכל מחיר של להיות בערות.

הפער בין הפנים לחוץ
ההכרות המחודשת עם העצמי מובילה לקרבה עצמית וההכרה בייחודיות שלי. ההבנה העמוקה של העולם הפנימי מדגישה את הפער (חוסר איזון) עם העולם החיצוני. עולות שאלות על הקשר שבין מה שאני מגלה על עצמי לבין הביטוי החיצוני של חיי.
המודעות לפער זה מובילה לחיבור בין הפנים לחוץ, בין ההוויה הפנימית על כל המחשבות, הרגשות, התחושות, הרצונות לבין העשייה וההגשמה בחיים. עם זאת לצד הרווח שמתקבל מלהיות בסביבה מעצימה משולם מחיר לא פשוט של התרחקות מחברים ושינוי הרגליים. מה שהיה ברור מאליו: שיחות עם חברים ובני משפחה הופך ללא מתאים ולא מדוייק. עד כי לעיתים נראה שיש אותי וממול את העולם. הרגשה כזו שלא שייכים.

הקשבה לנשמה
מה שמקל על האיזון והביטוי של העולם הפנימי בזה החיצוני הוא חיים בשלום עם כל מי שאנחנ על הצדדיםהשונים שבנו.
המעירה, המזכירה והעוזרת הראשית לשם כך הינה הנשמה. היא קוראת ומדברת אך לעיתים אינה מצליחה להישמע או נשמעת לא ברור בגלל הקולות האחרים שמקיפים אותנו.
גם ההיזכרות וגם יתר המפתחות תפקידם לפזר את העמימות ולהגביר את הבהירות כך שנוכל לזהות בברור את הקול הפנימי הייחודי לנו.

כמו שאין סוף ללמידה והגילוי של כל אחד את עצמו כך ההיזכרות היא תהליך אין סופי. וכל פעם ההתעוררות וההתבוננות הופכות להיות מעמיקות יותר.

|||||*|

מהתעוררות להארה

בשביל שתהיה הארה נדרשת קירבה לעצמי.
בשביל להיות קרוב לעצמי נדרש חיבור
הרגע שבו מתרחש החיבור זו ההתעוררות. מטבעה היא מלווה בטלטלה.
רגע של חיבור: כמו שמחברים משאית לנגרר שלה. ברגע החיבור הכל "זז" לשנייה.
בהמשך תהליך החיבור התזוזה הזו מתעדנת, הבום נעשה רך יותר ויותר.

מפתח הלב: מתנה מהפיה או המלאך

המתנה שאנו מקבלים מהפיה או המלאך או שניהם יחד היא התזכורת לכך שאנו אהובים ללא תנאי, שאין צורך שנשקיע מאמץ בלהיות מיוחדים. אנו מיוחדים מעצם היותינו.
ידיעה זו קיימת אצל כל אחד מאיתנו. אך לעיתים היא נשכחת ויש צורך בתזכורת בדמותם של מלאכים ופיות שאהבה היא השפה היחידה אותה הם מכירים.

מפתח זה מוביל לקראת ראייה בעיניים אוהבות ללא מאמץ וחיים מתוך הוויה של נדיבות ורכות.

צעד מקדים

לשם השימוש במפתח זהמוצע לשאול את עצמי ולהקשיב לתשובות שעולות בי:

מה אני צריך בשביל להיות נדיב אל האחר?
למה אני זקוק בשביל להיות רך ולא חד אל האחר?
מה נדרש לי בשביל לאהוב את האחר?

לעיתים התשובה לשאלות אלה תהיה: בשביל להתחיל לעשות את אותם דברים אל האחר קודם כל אני צריך לקבל אותם בשבילי!
אני צריך להיות בשביל עצמי: סבלני, נדיב ורך
לקבל ולאהוב את עצמי.

אין דבר כזה קמצן או חסכן באהבה. מי שלא נותן אין לו ממה לתת.

לעיתים התשובה לשאלות שהוצגו למעלה תהיה: בשביל לעשות את כל זה אני צריך להחליט ולהתחיל לעשות.

לקראת יישום ההחלטה:

תרגול נדיבות

מה שיכול לעזור ביישום הוא התכוונות ותרגול נדיבות: בנדיבות הכוונה לתת מעצמי ממקום חדש, בתחומים חדשים לאנשים חדשים.
להחליט: היום אני נדיב ולהזכיר לעצמי את האמירה הזו. יהיה לכך ביטוי מעשי. גם כלפי עצמי וגם כלפי האחרים.
למי שלא רגיל בכך לשאול אנשים מסויימים מה שלומם זהו ביטוי משמעותי לנתינה.

לבטוח ולסמוך

היכולת לבטוח מקדמת לקראת נדיבות ונתינה.
לסמוך על עצמי והאחר, להאמין ולדעת בידיעה עמוקה בנכון והמדוייק שבכל אחד.
הכוונה היא לראות את עצמי ואת האדם שמולו נמצאים. לראות את החלק הנקי והטהור שבכולנו. להכיר בניצוץ האלוהי שבנו. להתבונן בצורה מכבדת, ולא שופטת.
בדיוק כמו להתבונן דרך עיניו של ילד. אם הוא שואל שאלה ומקבל תשובה, ובתשובה יש משהו עניני לשאלתו ועוד תוספות הוא לא ישפוט את התוספת. אולי הוא לא יבין את הקשר אבל לא יהיה שם שיפוט.

קל יהיה להתחיל ליישם הקשבה וצורת ראיה זו על אנשים הקרובים אלינו.
יתכן ויהיו אנשים מסויימים שלגביהם יהיה זה קשה יחסית לשאר. במקרה כזה דעו: אתם מתאמנים בלזכור שאתם אהובים ולהגיב מתדר של אהבה. זכרו שגם מי שנמצא מולכם חווה את אותו הדבר על עצמו.

|||||*|

עוד על מתנה מהפיה או המלאך

למצוא פיה או מלאך פרטיים משלנו

לכל אחד יש את האדם שיכול לשמש עבורו מלאך או פיה. חשוב לזהות את האנשים האלה ולבקש מהם שיזכירו לכם עד כמה אתם נדיבים אהובים ואוהבים.

להיות פיה או מלאך למישהו אחר

כל אחד מכם יכול להיות פיה או מלאך עבור אדם יקר אחר. הידיעה הפנימית שלכם תאותת לכם האם נכון לכם להיות בתפקיד זה. הרעיון הוא שגם כאשר אתם נותנים תחושו שאתם מקבלים כוחות ולא נשאבת מכם אנרגיה יקרה.

כיצד לתת ללא מאמץ

לזכור שאפשר לומר לא.
כאשר נמצאים בנתינה לבדוק: האם עדיין זה מתאים לי? האם אני נהנה?
לזהות שאין בנתינה מובן מאליו עבור הנותן והמקבל
לבדוק בנתינה: מה שלומי? ולחכות לתשובה.

לדעת שנתינה במהותה אינה* לקיחת משאבים אנרגטיים של הנותן.

לתת עד הסוף בלי להתחשבן. כאשר יש ציפיות גם לקבל נוצרות שיחות פנימיות והנתינה הופכת להיות מאומצת.

מפתח זה מוביל אל פתיחת הלב בכך שהוא מפחית ומוריד שיפוט וביקורת עצמיים.
הוא עושה זו באמצעות חיבוק כל מה שקשור לכל אחד מאיתנו. מחשבות, רגשות ומעשים.
כאשר יש כעס עצמי אפשר לחבק את הכעס הזה.
כאשר יש מחשבה שאומרת חבל שעשיתי את מה שעשיתי אפשר לחבק את המעשה ואת המחשבה.
כאשר יש פחד כלשהוא אפשר לחבק גם אותו .
שפת האהבה אינה קלה או קשהעבור הפיה או המלאך. זוהי השפה היחידה שהם מכירים. ולנו מוצע להתבונן בעצמנו דרך עיניהם.

מפתח הלב: עצירה

הגוף, הנפש והנשמה מאותתים פעמים רבות ושולחים סימנים שונים שהגיע הזמן לעצור.
לא תמיד מתאפשר ופשוט לעשות זאת. גם כאשר מחליטים להאט או לעצור נתקלים בקושי לעשות זאת. מה שנדרש כאן הוא כעין גמילה מעשייה.

השימוש במפתח העצירה מלמד כיצד לווסת את העשייה, כך שמצד אחד היא תהיה מדוייקת, יעילה ומניבה פירות רצויים, ומצד שני לא יבוזבזו משאבים מיותרים.
בסיום העשייה אנרגיה יקרה תישאר זמינה.

תהליך מדורג לקראת עשייה מודעת :
על מנת לפעול נכון מה שנדרש הוא התבוננות על עצמנו – מבחוץ. אני בעשייה ואני מתבוננת על איך אני עושה
בשלב הראשון מוצע להתבונן על דפוסי העשייה בלי לשנות מאומה.
בשלב השני לשאול את עצמנו שאלות מה היה קורה אילו....איך יכולתי לנהוג אחרת?
שאלות לדוגמה:

מה יכולתי לעשות אחרת על מנת שאתעייף פחות?
מה יכולתי להוריד מעצמי? מה היה מקל עלי?
האם יכולתי לקבל עזרה?
האם יש נקודה ששם ידעתי שכדאי לי לעצור ולא עשיתי זאת?

שלב שלישי: לשים לב מתי מתעייפים. בפעם הבאה לנסות להפחית/להאט דקה או שניים לפני הזמן שבו זוהתה העייפות.
שלב רביעי: לבחור סיטואציה אחת ביום ולהוריד בה מאמץ באופן מודע.
בהדרגה להעלות את מספר הסיטואציות הללו עד להתנהלות ללא מאמץ.

מהי עצירה בשבילכם?

מקסים חני, תודה רבה על החומר .. מסכימה לגמרי שהעצירה היא חשובה מאד. זה כמ ואדם הנמצא בתוך יער סבוך ומחפש את דרכו החוצה, אבל הוא לא עוצר לרגע לבדוק את המפה שהוא מחזיק בידו. הוא הולך ומתבלבל וממשיך בלי לעצור ומתעייף עד אפיסת כוחות. אילו רק היה עוצר וקורא את המפה היה מוצא את היציאה וחוסך הרבה אנרגיה...
המקום שאנו נופלים בו (רובנו) תמיד בעצות השוות הזהב הללו הוא שאנחנו לא מתמידים בהן. פעם פעמיים תירגול וחזרה להרגלים להתנהגות המושרשת שלנו.

וזה האתגר האמיתי, להתמיד בתרגולים האלה..ואז לפלס דרך ולהגיע אל הלב שלנו באמת..ולדעת באמת מה שלומו..
יש לך רעיון איך משרישים את התירגולים האלה?? תודה מראש כמובן בין אם כן ובין אם לא..

מהי עצירה בשבילכם?
עצירה של האגו, (לא לבטל אותו מפני שהוא הכרחי במידה הנכונה)...
עצירה של מחשבות לא ראויות, רעות, מטרידות, מדאיגות....
מנוחה מעבודות בית, מאנשים, מילדים...

אפרופו נתינה - לתת עד הסוף אומר לתת ממקום שעסוק בנתינה בלבד - כל כך קשה ליישום...

פיה יקרה,
אהבתי את הדימוי שלך
כמ ואדם הנמצא בתוך יער סבוך ומחפש את דרכו החוצה, אבל הוא לא עוצר לרגע לבדוק את המפה שהוא מחזיק בידו.

יש לך רעיון איך משרישים את התירגולים האלה??
למצוא זמן ביום שבו יש לך פסק זמן ולשאול את עצמך: מה שלומי? ולהקשיב בסבלנות למה שעולה.....
זה נראה אפשרי לך?

לתת עד הסוף אומר לתת ממקום שעסוק בנתינה בלבד - כל כך קשה ליישום
לגמרי!
אם זה עוזר עם הזמן זה הופך להיות קל ופשוט יותר.

תודה חני, אנסה את זה, זה לא נשמע קשה מידי או דורש מידי.
זה מעניין שגם במשפט כל כך פשוט לכאורה "מה שלומי" כל אחד עשוי להשתמש בו בצורה אחרת, לדוגמא, כאשר אני נזכרת לשאול את עצמי את השאלה הזאת היא בדרך כלל מגיעה "מה שלומך פיה?", ככה בגוף שלישי .ולא כפי שאת אומרת "מה שלומי? יש לזה כנראה גם פירוש ומשמעות ששווה להתעמק בו... ערב טוב

לא יודעת מה זה אגו בשבילך
אגו בשבילי הוא מירכוז של העצמי, האגו נחוץ להישרדות, להגשמה עצמית.
יותר מידי אגו גורם ליהירות, להתקרבנות, להקרבה, לרגשות אשם מוגזמות, לחוסר הקשבה, חוסר אמפטיה....

בעצירה שהיא נכונה
איך אפשר לדעת האם העצירה נכונה? אולי בתהליך ההיזכרות וההתעוררות אני מפרשת את הדברים לא נכון? (גם אחרי תהליך של מודעות ובדיקת האגו).
ואולי בעקבות הפירוש הלא נכון אני אגרום נזק לעצמי או לאחר?

מה לדעתך ולדעת הקוראים היה אומר על מחשבות אלה יצור מעולם אחר שאינו מכיר מילים שופטות או מבקרות ?
איך אותו ייצור היה מתקשר איתנו אם הוא לא היה מבין אותנו?

איך אפשר לדעת האם העצירה נכונה?
יכולה לתת דוגמה?
בדרך כלל הסימן האם עצירה נכונה לי הוא ביטוי בהקלה במתח של איבר מסויים בגוף או נשימה מרווחת יותר.
איך אותו ייצור היה מתקשר איתנו אם הוא לא היה מבין אותנו?
מאחר ואני המצאתי יצור זה מה שאני יכולה לומר לך עליו שבאוצר המילים שלו המילים: רע, לא בסדר, לא ראוי אינן קיימות.
וומה שיצור כזה היה אומר על המחשבות שלך הוא שאם הן שם סימן שיש להן סיבה טובה להיות שם.
אהבה

מפתח הלב: העזה

התכלית של מפתח זה הינה להזכיר שלכל אחד יש את הכלים של מה שנדרש כדי שיתאפשר לו להעז.
מפתח זה מקרב כל אחד אל עצמו ועוזר לו לגלות רגשות סמויים שמחכים לצאת לאור.....
עוד מוביל המפתח להתמקדות בהעזה מהמקום של חדוות הגילוי העצמי כמו הילד שעסוק בשמחה בגילוי שלו ומתוך כך מגיע אל השלב הבא של התפתחותו

מה זאת העזה?

כל דבר שקשור בשינוי מודע של דפוס: מחשבה, אמונה, דיבור, מעשה או רגש.
לעיתים המודעות נמצאת לפני ההעזה ולעיתים היא יכולה להגיע אחריה.
לפעמים תהיה החלטה ולאחריה יהיה שינוי, ובפעמים אחרות רק בדיעבד יתברר שהיה כאן שינוי. בשני המקרים מעורבת המודעות.

התעתוע שבפחד

הפחד הינו חלק ממי שאנחנו. בתחילת דרכינו איננו מודעים אליו. כאשר אנו נעשים מודעים לפחד היחס אליו נעשה "דו ערכי": מצד אחד מתברר שתפקידו לשמור עלינו. מצד שני הוא מתגלה כגורם שמגביל ומפריע. הוא עומד בדרכינו בין המקום שאנו נמצאים בו לזה ששם אנו רוצים להיות. באופן טבעי נרצה לנצח אותו ולהתגבר עליו.

תרומת מפתח ההעזה

מפתח ההעזה בא להזכיר שהפחד הוא חלק מאיתנו וככזה מוצע להכיר בו, להכיל אותו ולאפשר לעצמנו לעשות את הקפיצה לרגע הבא בכאן ועכשיו

פרידה מהישן

לפני שמחדשים ומתחדשים נדרש לשחרר את הישן. אפשר לעשות זאת באמצעות פרידה.
לפני שנפרדים חשוב לבדוק שלא משאירים מאחור את האני הישן והולכים קדימה עם האני החדש. העזה משמעה לשחרר רק את הדפוסים הישנים, הילד הפנימי נשאר .

שאלות ושיחות פנימיות שעולות בהקשר לשחרור ושינוי

מה צריך לעשות על מנת לשחרר את הישן?
לעיתים חלק מהישן נראה כאילו זו הזהות והמהות שלנו. איך אפשר לוותר על עצמנו? מה יישאר עם נשחרר את המהות שלנו?
צריך לקחת סיכון ענק בלי שמובטח שום דבר בתמורה.

רגשות סמויים שמבקשים לצאת לאור

כאשר נמצאים בתהליך של שינוי, המודעות מפנה את תשומת הלב לרגשות מסויימים שעולים באופן קבוע במצבים מסויימים.
יהיה אחד שבאופן קבוע ירגיש אכזבה, אצל האחר יעלה כעס, השלישי יחוש בעצב ואילו כאב יהיה הביטוי אצל הרביעי.
כאשר אותו הרגש עולה באופן קבוע מסתתר כאן דפוס.
ההעזה מתחילה כאשר מזהים את הרגש ומכילים אותו. חשוב לתת מקום לרגש כי מאחוריו עומד ילד פנימי שמבקש מקום. באמצעות ההכרה ברגש יקבל הילד את המקום אותו הוא מבקש.
לתת הכרה לרגש משמעו להסביר לילד הפנימי כי יש סיבה מדוייקת למה שהוא מרגיש. ויכול להיות שזה המקום בו תתפתח שיחה בין הילד הפנימי לבוגר.
ההקשבה לילד הפנימי היא זו שתאפשר לבוגר לשחרר את הדפוס בזמן הנכון לו.

מה לעשות לפני שמשחררים דפוסים ישנים?

לפני שמשחררים מוצע לבדוק מה הסיכון שנמצא בשחרור. לבדוק גם דברים שנראים מובנים מאליהם.

מה הסיכון בלשחרר את הכאב? מה הסיכון בלשחרר אשמה?
מה אני מפסיד מכך? והאם זה בסדר לי להפסיד את זה בלי לדעת אם אני מרוויח לגמרי?

לבדוק אפשרויות חלופיות לדפוס.

תיאור דפוס לדוגמה: בכל פעם שבן משפחה אומר משפט "מקפיץ נגדי " אני משתתק ומתכנס בתוך עצמי.
האפשרויות החלופיות לדפוס התגובה: שלא אפגש עם אותו בן משפחה, שאענה לו, שאכתוב לו מכתב, שאתעלם ואמשיך במעשי...
גם כאן לבדוק מה התרחיש שיכול להיות עם כל אחד מהאפשרויות. מה יכול להיות הכי גרוע?

לתרגל שינוי בקטן ובהדרגה להרחיבו.

תיאור דפוס לדוגמה: בכל פעם שבן זוגי אומר לי משפט ביקורתי זה מערער אותי.
ההחלטה: בפעם הבאה שהוא יאמר לי משהו ביקורתי אזכיר לעצמי שהוא אומר לי משהו עניני ולא ביקורתי.

חשוב לבדוק בכל פעם האם בתרחיש שעשיתי אכן צפיתי את הגרוע ביותר או שהתגלה שם משהו חמור יותר. לפעמים קשה לראות את כל התמונה ודברים נוספים מתגלים במשך ההתבוננות והשינוי.

לאחר שמתקבלת תמונה בהירה ושלמה אפשר להודיע שמסכימים לשנות דפוס מסויים.

הרווח הגדול מכולם

אכן נדרשים אומץ ולקיחת סיכונים על מנת לחוות את החיים.
למרות שלעיתים נראה רק את המחיר שבהעזה. בדיעבד הרווח יתברר לנו ככפול ומכופל. לפעמים גם נעיז למען דבר אחד ונרוויח דבר אחר.
יש מחיר להעזה. התמורה למחיר זה היא לחיות את החיים מתוך אין סוף אפשרויות. כל העזה הופכת את הבלתי אפשרי לאפשרי. כמו אותו ילד שברגע שהוא עומד לעומת קודם כאשר רק ישב עולם שלם נפרש בפניו.וכשהוא החל לצעוד העולם שלו גדל עוד והאפשרויות והפך להיות זמין אליו יותר ויותר.

האתגר שבהעזה

לסמוך על עצמנו ועל החיים מתוך הידיעה שיש להם תכלית. תכלית זו קשורה לטובתנו הגבוהה ביותר.

|||||*|

_איך אפשר לדעת האם העצירה נכונה?
יכולה לתת דוגמה?_
התייחסתי למה שכתבת - בעצירה שהיא נכונה הקול הפנימי מתחיל להישמע באמצעות אותו ילד פנימי.
המשפט גרם לי לבילבול, חשבתי לרגע שבזמן העצירה בהכרח מתבצע אותו תהליך של היזכרות ובדיקה של דברים שעולים כשלמעשה אילו שלבים נפרדים - העצירה וההיזכרות. בפירוש האישי של דברים שעולים בשלב ההיזכרות אני רואה בעייתיות, כי מה שעולה בזכרון הוא לא בהכרח מה שקרה.
לדעתי ברגע שהקול הפנימי מתחיל להישמע כבר עוברים לשלב ראשוני (ניצוץ) של מודעות, לכן כל עצירה היא נכונה.

לדעתי ברגע שהקול הפנימי מתחיל להישמע כבר עוברים לשלב ראשוני (ניצוץ) של מודעות, לכן כל עצירה היא נכונה.

לגבי הבעייתיות בפרשנות בשלב ההיזכרות והמודעות,אני מתכוונת לכך, שיש לבני אדם נטייה לפרש סיטואציות ברמה של טלנובלה (חשבונאות וקורבניות + יצרים של קינאה, ונקמה) כתוצאה מכך הרבה כעס מצטבר ולכן הסיכוי להגיע למסקנות לא נכונות הוא גדול.

_מאחר ואני המצאתי יצור זה מה שאני יכולה לומר לך עליו שבאוצר המילים שלו המילים: רע, לא בסדר, לא ראוי אינן קיימות.
ומה שיצור כזה היה אומר על המחשבות שלך הוא שאם הן שם סימן שיש להן סיבה טובה להיות שם._
אני מודעת לכך שהייצור הוא פרי דמיון, אני חושבת שייצור ללא ביקורת לא יוכל להבין אותנו, וזה לדעתי נכון גם לגבי בני אדם.
מה אותו ייצור היה אומר במצבים הבאים -
הורה מכה ילד, הורה כופה על ילד, ילד שואג על הורה או מכה או יורק על ההורה, עישון, שימוש בסמים, אונס, רצח, גניבה, ואנדאליזם, ליכלוך וזוהמה ועוד ועוד...... ?

לגבי ההעזה והוצאה לאור של דברים - לדעתי זה תלוי ביכולת להידבר עם הצד השני, האם מתאפשרת תיקשורת.
בין אנשים שעוברים תהליך אמיתי וכנה יש סיכוי טוב יותר להבנה ושינויים של דפוסים,
הבעיה היא מול אותם אנשים שנמצאים ברמה של טלנובלה (ברמות שונות).
קושי נוסף הוא שגם מי שעובר תהליך אמיתי וכנה עדיין קיימים בו אותם יצרים טלנובליים שצריך להתמודד איתם שוב ושוב.

תודה לך ריח הדר
שיש לבני אדם נטייה לפרש סיטואציות ברמה של טלנובלה (חשבונאות וקורבניות + יצרים של קינאה, ונקמה) כתוצאה מכך הרבה כעס מצטבר ולכן הסיכוי להגיע למסקנות לא נכונות הוא גדול.
מסכימה שלהחלטות מתוך כעס יש השלכות בעיתיות. יחד עם זה נקודת המבט שאיתה אני מגיעה בכתיבת הספר היא שבכל אחד נמצאת היכולת לאהוב. השאלה היא האם הוא בוחר להיזכר בכך. מפתחות הלב תפקידם להזכיר את היכולת הזו.
ומאותה נקודת מבט מה שאותו יצור דמיוני היה מזכיר ל הורה מכה ילד, הורה כופה על ילד, ילד שואג על הורה או מכה או יורק על ההורה, עישון, שימוש בסמים, אונס, רצח, גניבה, ואנדאליזם, ליכלוך וזוהמה : שהוא אהוב ללא תנאי, ויש בו את היכולת לאהוב ללא תנאי.

_הבעיה היא מול אותם אנשים שנמצאים ברמה של טלנובלה (ברמות שונות).
קושי נוסף הוא שגם מי שעובר תהליך אמיתי וכנה עדיין קיימים בו אותם יצרים טלנובליים שצריך להתמודד איתם שוב ושוב_
מאד לא פשוט. מי שרוצה לעשות שינוי אכן צריך לבדוק עם עצמו האם הוא מוכן לעשות זאת כאשר אחד התרחישים שיכולים להיות הם שהוא יהיה לבד בתהליך השינוי. ואולי למרות הרצון והמאמץ לשנות הדפוסים הישנים יבואו מידי פעם ויחזרו על עצמם.

מאחר ואני המצאתי יצור זה מה שאני יכולה לומר לך עליו שבאוצר המילים שלו המילים: רע, לא בסדר, לא ראוי אינן קיימות.
ומאותה נקודת מבט מה שאותו יצור דמיוני היה מזכיר ל הורה מכה ילד, הורה כופה על ילד, ילד שואג על הורה או מכה או יורק על ההורה, עישון, שימוש בסמים, אונס, רצח, גניבה, ואנדאליזם, ליכלוך וזוהמה : שהוא אהוב ללא תנאי, ויש בו את היכולת לאהוב ללא תנאי.
אבל האם ייצור ללא יכולת אבחנה יכול בכלל לאבחן מצב? האם הוא בכלל יכול להבחין בין טוב לרע?
איך הסביבה תגיב למין ייצור כזה לא אנושי?
<כפי ששמת לב דברים מפיו של ייצור דמיוני אותי לא משכנעים (-: אבל, כשהם מועברים אליי דרך אמונתך, הם מתקבלים בברכה, אך לא בהכרח בהסכמה מלאה >

יחד עם זה נקודת המבט שאיתה אני מגיעה בכתיבת הספר היא שבכל אחד נמצאת היכולת לאהוב
מסכימה, גם אני מאמינה בכוחה של האהבה.

העיניין הזה עם הייצור הדימיוני מוביל אותי למחשבה על אמונה - הצורך של האדם להיעזר בכוחות לא אנושיים כגון אל אחד או אלילים רבים (כלומר, מסרים רוחניים, חברתיים, תרבותיים, מועברים אלינו דרך מתווכים אנושיים שאליהם ניגלו כוחות אלו).

אבל האם ייצור ללא יכולת אבחנה יכול בכלל לאבחן מצב? האם הוא בכלל יכול להבחין בין טוב לרע?
הרעיון במפתח מתנה מהפיה או המלאך הוא להיות לפעמים במצב בו אין צורך לבדוק ולאבחן. לנוח מהעשייה הבוחנת מהאמת ומה לא ....
ריח הדר יקרה, במקום פיה או מלאך אפשר אולי להסתכל על העולם דרך עיניו של ילד. יש מעשים שהוא לא יבין אבל בדרך כלל הוא לא ישפוט.

ריח הדר ראיתי מה שכתבת וזה מה שעלה לי:
מלאך ולא יצור, הרואה את האנושיות שבנו. את הקשיים וההתמודדיות שגורמים לנו לפעול בדרכים מסוימות. דרכים שעלולות לעיתים לפגוע בסביבתינו ובעצמינו. אותו מלאך מלטף ברוך גם את הפושע הגדול מכולם ואומר לו כי הוא רק אנושי.

תודה ל ענת קדם .
אכן מלאך
מדייקת את מה שכתבתי קודם לכן.

מפתח הלב: הזמנה לביקור מעולם אחר

התפתחות המרחב זוגי מתוך ביקור של כל אחד מבני הזוג בממלכתו של השני
כאן השימוש הוא בדימוי של ממלכות. לכל בן זוג יש את הממלכה שלו. ובשביל שבן זוגו יכיר אותה הוא צריך להיות מוזמן אליה. בספר אני מוסיפה הצעה למטלה שבה בני הזוג שולחים הזמנות שניסחו האחד לשני.... וגם תופיע הדרכה לעבודה בדמיון מודרך בנושא.

^{נכתב ב25.4}

והם חיו באושר ועושר

נכתב בדרך כלל בסיום סיפור אגדת ילדים, כאשר שני הגיבורים האיש והאשה מתאהבים האחד בשני ומחליטים לקשור את חייהם האחד בשני. ואז מגיע משפט הסיום.
מילים אלה לוקחות אותנו אל התחלה של משהו חדש.

יש כאן קו תפר, מעבר שמחבר בין תקופת ההתאהבות של 2 בני הזוג אל תחילת החיים הזוגיים במציאות בכאן ועכשיו.
.

והם חיו בעושר ואושר אוצר בתוכו את מרכיבי הקסם של הנוסחה לחיים מאושרים בכלל וזוגיות מאושרת בפרט

מרכיבי הנוסחה:

להיות בהוויה של ילדות וגם של מלכות
להיות בהוויה של ילד משמעו:
להאמין בתום בבני האדם. להאמין בניסים ובאגדות ושהכל אפשרי......להתבונן על הדברים באופן נקי ופשוט.
להיות בהוויה של מלכות:
לזכור שבכל אחד מאיתנו יש את המלך והמלכה, גם אנו וגם בני זוגינו ראויים לטוב ביותר.
בכל אחד מאיתנו יש את החלק הגבוה הנשגב שבנו.
שהממלכה שלנו היא הגוף המחשבות הרגשות הרצונות והחלומות שלנו.
לחיות: להיות נוכח, להיות בכאן ועכשיו.
בעושר: להודות על היש
אושר: התחושה שממלאה אותנו כאשר אנו שמחים בחלקנו.

וזה בעצם הסוד של והם חיו בעושר ואושר:

מוזמן לבוא לעולמי, ברוכה הבאה לממלכתי

לכל אחד משני בני הזוג יש את העולם והממלכה שלו. את הגוף, הרגשות, התחושות והמחשבות. את כל אלה הוא מביא איתו אל המערכת הזוגית. בעת היווצרות הזוגיות מיטשטש הגבול בין שתי הממלכות, ההתאהבות מביאה לפתיחת הלבבות. נשכח הצורך בשמירה וזהירות. במצב זה שבו הלב חשוף ופגיע כל ביטוי ותיקשורת לא בהירה עלולים להחוות כתחושה של פגיעות, מה שמוביל את בני הזוג להיסגר מעט ולסגת כל אחד אל עולמו.

הכרות מחודשת ומודעת

על מנת שתתרחש פתיחה מחודשת של הלב, כל אחד מבני הזוג צריך להרגיש שלו ולעולמו יש מקום מכובד אצל בן זוגו. לשם כך יעזור במידה רבה אם הם ילמדו ויכירו צדדים נוספים האחד בשני.
ההתכוונות להכיר הכרות מודעת את בן/בת הזוג מקדמת את היחסים למקום חדש. ההכרות מחודשת זו מקרבת בין בני הזוג ונוצר ביניהם מרחב הזוגי מרפא. ההימצאות האחד בחברת השני מפסיקה להיות מובנת מאליה והופכת ליקרת ערך.

תנאים לקבלת הזמנה לארוח

בשביל שכל אחד מבני הזוג יזמין לעולמו. ייספר על עצמו, ישתף וישקף הוא צריך לדעת שבעולמו הוא בטוח. שמקשיבים לו ללא תנאי. שהוא אינו נשפט על פי אמת המידה של בן הזוג האורח. שגם אם הוא יכעס ויביע כאב עדיין תהיה שם הקשבה מלאה. כל מה שנדרש מבן הזוג האורח הוא להיות שם מתוך הוויה של הקשבה ללא תנאי. מהרגע שזה קורה שוב משתחרר הצורך בשמירה וזהירות והפעם מתוך מודעות ובעיניים פקוחות.
מבן הזוג המבקר נדרש לכבד את המקום ואת המארח. אם יעשה כן הוא יזכה בהתבוננות דרך עיניו של בן הזוג. זוהי מתנה יקרה. רגע מקודש של חסד ואהבה.

לארח ולהתארח במערכות יחסים - מתיאוריה למעשה

מעורבות של שני בני הזוג

דרך אחת לארח ולהתארח בעולמו של בן /בת הזוג היא באמצעות מעורבות מלאה של שני בני הזוג ביוזמה, החלטה, מפגש ושיתוף בזמן האיכות שיש להם יחד.
מה שמוצע לעשות אם זה מתאפשר הוא להיפגש באופן קבוע . לזמן שמוקדש לזמן איכותי זוגי. במפגש הזה בין השאר אפשר ללמוד עם בן הזוג לפחות דבר אחד חדש,
ואפשר להחליט שגם כל אחד נותן מתנה לבן זוגו.

בן זוג אחד מעורב לעומת השני
דרך נוספת לישם את הביקורים הללו היא כאשר המעורבות של כל אחד מבני הזוג בתהליך משתנה.
גם כאשר רק בן זוג אחד מעורב עדיין הוא יכול לשתף את בן זוגו בעולמו וגם ללמוד עליו רבות. אני למשל למדתי שזה שבן זוגי קורא עיתון בבוקר. עושה לו את המעבר קל יותר ממנוחה ליום עבודה. הוא לא סיפר לי על כך. פשוט החלטתי ללמוד עליו וזה מה שראיתי . לפני כן כאשר הסתכלתי דרך עיני ההתייחסות שלי לקריאת העיתון שלו הייתה: איך הוא מבזבז כמעט 45 דקות יקרות של בוקר על קריאת עיתון.... כאשר קיבלתי החלטה להתבונן דרך עיניו היה ברור לי שהוא עושה משהו שהוא נכון בשבילו. התבוננות מעט יותר מעמיקה הביאה אותי לתובנה על התפקיד של קריאת הבוקר שלו.

הערה: המפתח מובא כאן בהקשר של בני זוג. הגישה של להתבונן על עולמו של האחר דרך עיניו יכולה להיות מיושמת בכל היבט של מערכת יחסים

|||||*|

תודה שמחתי להכיר