באופן טבעי

_אני מחפשת, לצורך כתיבה, ולצורך הבנה בסיסית בחיים-
מהי סבלנות?
אולי קשורים אליה הורמונים מסוימים.
אולי היא כמו זנב, שלמישהו הוא קצר ולמישהו הוא ארוך?
אני מחפשת הסבר מדעי..._

שאלה מצוינת...

סבלנות נגזרת מהשורש סבל.
לחכות בסבלנות זה לסבול בשקט.
לכן אני אומרת- יש לך כוח לחכות? ומנסה לתת כוח למי שמחכה ולא סבל(=סבלנות).
זו הפרשנות המועדפת עלי.

היי אלאן

אני באה מכיוון של (קצת) מנגנונים מוחיים, ולכן יכולה להגיד שבעיניי סבלנות היא יכולת לעכב, כלומר, מי שיכול לחכות בשקט הוא מי שיש לו יותר יכולת שלא לפעול בנמהרות (כמו שחושך הוא העדר אור, סבלנות היא עיכוב, ביטול, של פעולה בלי מחשבה).

זה מתקשר לאזור של קדמת המוח (Pre- Frontal Cortex), שהוא איזור שמתפתח מאז הלידה ויש האומרים עד גיל 25 אפילו.
בגלל זה לילדים, ככל שהם יותר קטנים, יש פחות סבלנות, האזור הזה עדיין מבשיל ומתפתח אצלם.
זו "יכולת גבוהה" שיש אותה למי מהיצורים שיש להם מוח יותר גדול ומפותח, כמונו וכמו חלק מהקופים.

סבלנות היא היכולת להאמין שהכל בא על מקומו בשלום, והיכולת לנשום עד שזה קורה.

היכולת להישאר רגועים בזמן שמחכים למשהו.

הסבלנות מתאפשרת כאשר האדם יודע לשלוט בדחפיו.בצורה רגועה
הסבלנות מתאפשרת אך ורק כאשר האדם רגוע
הגעה לרגיעה ניתנת על ידי שליטת רוח האדם במוחו ובדחפיו
השליטה בדחפים ניתנת כאשר האדם מגלה אורך רוח (הכונה להאריך את הרוח שבו)
האדם מגלה אורך רוח כאשר הוא מצליח להזין את רוחו ואת נפשו ולהזרים לתוכן אנרגיה חיובית

ישנם אנשים שבאופיים הם יותר סבלניים .
וישנם אנשים חסרי סבלנות.
אלה שהסבלנות לא באה באופן אוטומטי אצלהם יכולים ללמוד מהי סבלנות וכיצד לסגל סבלנות כתכונת אופי.


הידע אינו מדעי ואינו מתבסס על ספרים או אינפורמציה כתובה
אלא רק על ידי החוויה האישית שלי מהי סבלנות וכיצד לסגל סבלנות כתכונה אופי

סבלנות, היא אורך הרוח המתבקש, על מנת להשהות או לעכב תנועה או תגובה.
סבלנותו של אדם אם כך, נמדדת ביכולתו לגשר בין מי שהאדם הוא, לבין סביבתו - לדעתו.
סבלנות איננה חייבת להיות קשורה בכוח, קושי, או סבל.

עיקרה של הסבלנות הוא סבילות.

המתנה פשוטה, בה ממתין האדם, עד לתזמון הנכון ביותר - לפקיעת סבלנותו.

פקיעת סבלנותו במובן זה, היא העלאת הסבלנות כלפי עצמו, על פני כלפי זולתו.

אז, קוצר הרוח בו נוהג בעצמו על מנת להאריך את רוחו בהמתנתו לזולתו, או לאירוע מסוים, נמצא מתפרץ החוצה, בעת שמגלה דווקא אורך רוח לעצמו.

מכאן, שסבלנות, כפי שהיא, נמצאת יחסית, במובן הזה של הארכת הרוח, במובן של נשימות עמוקות, כבסיס לסבלנות.

כאו, בהחלט יתכן שהאדם, יפגין סבלנות בעודו מתוח עד בלי די בתוכו.
אז, מתגלה הקושי הזה של ריסון עצמי, או חוסר סבלנות אל העצמי.

כאן, על פני סבלנות המעלה סבל, סבילות, המתמקדת בהארכתה העצמית - ללא כל פעולה, באופן הזה המשועשע, המחוייך, שאז, לא רק שאיננה סבל, אלא הופכת ההמתנה - למתנה.

תודה רבה.
<שלם>

צורתה של הסבלנות - עגולה
כמו ה-ס שבתיחלתה.
זוהי נקודה אפשרית הקיימת בכל, ומצפה , מצפה לדבר מה.
תהליך הציפיה והאופן בו הוא מתרחש קשור בסבלנות
אם הנקודה הזו מתנפחת לה בניחותה בנינוחות אזי הסבלנות מרובה,
אך אם היא חפזה - פוקעת הסבלנות ואיתה הכדור העגול שהתנפח .

היא קשורה באמונה,בחוכמה,בלימדה מנסיון,ובכוח וחוזק פנימי.
(כאשר מישהו רעב מאוד - סבלנותו לקבל דבר מה לאכול קטנה.)

אני חושבת שבמילה סבלנות מסתתרות כמה מילים שקשורות בה
ס - אותה צורה עגולה המלמדת על ההתפתחות והפוטנציאל של הזמן מהנק' הראשונה.
סב - אותה היכולת שקשורה בלמידה מהנסיון, וכן היחס בין הסבלנות /הציפיה ואורך הזמן- לקבלת התמורה,
האיטיות היחסית בזמן.
סל- יכולת ההכלה
סבל- הגדלת הפוטנציאל ,הציפיה, ההתרחבות.
ב- בי , הענין מתרחש בתוכי.

מיקומה בגוף - בשכמות,
הגדלתה - נשימה מלאה, מעגלית.

כאשר האדם רואה עצמו כמשרתו של האחר ולא עסוק בתועלתו האישית
סבלנותו מתרחבת

ואוו, תודה על הסבלנות, רק עכשיו התפניתי להיכנס לאתר.
כמה מעניין.

סבלנות:
מה שקורה אחרי שעוצרים, נזכרים שאוהבים ונושמים.
<ככה זה אצלי>

דבר אחד חזק מהספר סידהרתא שנחרט בזכרוני,
שכשהוא בא אל הגבירה, היא קצת לגלגה לו, והיא שאלה אותו 'מה אתה יודע לעשות?'
והוא אמר לה:
'אני יודע לחשוב, אני יודע לצום, ואני יודע לחכות' (אולי לא בסדר הזה).

ובסוף הוא באמת הצליח להגיע רחוק בעזרת שלושת אלה (וגם לכבוש את לבה).

כשאני נזכרת במשפט הזה, אני תמיד מתקנאה.
שלושה דברים שבאמת הייתי רוצה לדעת.

"אל תשגעו אותי" הנה זה לא סבלנות חחחחחחחחחחח

בשבילי סבלנות קשורה ל-לסמוך (שיהיה בסדר, שדברים יקרו וכן הלאה)
ויש לי קושי עם זה.
יש לכם רעיונות איך לפתח את הסבלנות?

או לאמן את האמון במה שיבוא, או לשחרר את התלות בתוצאה.

אם מתייחסים סבלנות כ"יכולת להשאר במצב סביל",
אפשר לנסות נשימות, להכניס נשימות עמוקות, לפני הפעולה.
השהיית הפעולה, מאמנת את הסבלנות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה יונת, זה מאוד יפה ואני רוצה להרהר בזה
יער ה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיר, בהחלט יש בזה משהו, אני מנסה גם את הנשימות

_בשבילי סבלנות קשורה ל-לסמוך (שיהיה בסדר, שדברים יקרו וכן הלאה)
ויש לי קושי עם זה.
יש לכם רעיונות איך לפתח את הסבלנות?_

מוסיפה עוד כיוון:

אם הקושי הוא ב-לסמוך, הייית בודקת מה מונע ממך לסמוך. מהו הדבר שעומד בינך לבין היכולת לסמוך בפשטות.
אני חושבת שאחרי שנוגעים בדבר שמונע, או מתייחסים אליו, או אפילו רק מכירים בו - הדרך ליכולת לסמוך יכולה להתחיל להיפתח.

המחסום יכול להיות מנטאלי או רגשי או שניהם.
אם את רוצה, את יכולה להתחיל לברר מהו באמצעות שתי השאלות האלה:

• קשה לי לסמוך (שיהיה בסדר, שדברים אכן יקרו) כי...?
• אם אסמוך (שיהיה בסדר, שדברים אכן יקרו) אז...?

תודה עירית!
על רגל אחת אני יכולה להגיד שאני דואגת שדברים לא יקרו או שיקרו לא כמו שאני רוצה ואז מנסה לגרום להם לקרות. כן, הרבה שליטה.
אז לשחרר את התלות בתוצאה זה ממש טוב
ואני אחשוב עוד על השאלות הללו

על רגל אחת אני יכולה להגיד שאני דואגת שדברים לא יקרו או שיקרו לא כמו שאני רוצה ואז מנסה לגרום להם לקרות.
תבדקי - מה מפחיד בזה שדברים לא יקרו או יקרו לא כמו שאת רוצה.
תני לתשובה לעלות מהבטן, לא מהשכל .

כן, הרבה שליטה.
זה בסדר גמור שיש שליטה, וזה בסדר גמור להבחין בה.
שליטה היא מנגנון הגנה, וכל עוד היא קיימת במערכת סימן שהיא דרושה.
רק שימי לב, שכאשר את מבחינה בה ומדברת עליה, שלא ידלוף פנימה (בטון, במנגינה) גינוי עצמי. זה מאוד חשוב. חשוב לתת לה לגיטימציה כל עוד היא קיימת .

חשוב לתת לה לגיטימציה כל עוד היא קיימת משתדלת

עלה לי משהו כזה: אם אסמוך, יקרו דברים שאני לא אדע איך להתמודד איתם

עלה לי משהו כזה: אם אסמוך, יקרו דברים שאני לא אדע איך להתמודד איתם
ועכשיו תבדקי - מה מפחיד בזה שתסמכי ואז יקרו דברים שלא תדעי להתמודד איתם?
(גם כאן, תני לתשובה לעלות מהבטן, לא מהשכל)

ותשאלי את עצמך שוב את אותה שאלה ממקודם:

_מה מפחיד בזה שדברים לא יקרו או יקרו לא כמו שאת רוצה.
תני לתשובה לעלות מהבטן, לא מהשכל_

בסוג כזה של כניסה פנימה לבירור פחדים חשוב מאוד לתת לגיטימציה כל למה שעולה. להקשיב לתשובות שעולות בהבנה ובחמלה. לא לגנות אותן, או אותך. כל אחד מאיתנו, בלי יוצא מן הכלל, נושא בתוכו פחדים (לעיתים פחדים לא הגיוניים או לא מוסברים), והפחדים הללו הם אינסטינקטיביים. כלומר, הם יושבים בפנים, וקופצים בנסיבות מסויימות בלי שיש לנו שליטה עליהם. וכולנו, בלי יוצר מן הכלל, מגינים על עצמנו מפני אותם פחדים באמצעות הדפוסים שלנו. כל אחד והדפוסים שלו: שליטה, מעצורים למיניהם, הימנעויות למיניהן. וזה בסדר. אלה הן, כאמור, הגנות לגיטימיות ומובנות.

אם מביטים על כל זה כך - בהבנה ומתוך מתן לגיטימציה - אפשר לאט לאט לפתח חוסן ועמידות מול הפחדים הלא מוסברים הללו. וככל שמתפתח חוסן כזה, אפשר לאט לאט לוותר גם על ההגנות. כלומר - על הדפוסים. על הקושי לסמוך, הקושי לשחרר, וכמובן על כל דפוס אחר.

ומה שרציתי לומר כאן, בקיצור, זה שהחמלה והליגיטימציה לכל מה שעולה הן מאוד מאוד חשובות.
ומשום כך, אני מציעה לקיים את כל הבירור הזה שלך מול סבלנות באווירה פנימית כזאת: רכה, נחמדה לעצמך, ומאפשרת .

בעלי לפעמים מבקש ממני : "קצת סבלנות"
אני אומרת לו : "אתה יודע שהתחתנת עם אדם חסר סבלנות, אז למה לבקש דבר שאיננו קיים" (-:

אבל האמת שבכלל חיפשתי דף על סובלנות
מהי סובלנות ?
האם יש דבר כזה ?
כי חשבתי על זה שאם אנחנו סובלניים כלפי דבר שאיננו נתפש רע בעינינו - אם כן מה סובלנות כאן ?
ואם אנחנו סובלניים כלפיי משהו שהוא רע בעינינו - האם זה בסדר להיות סובלני כלפיי רוע ?

ואם אני כבר כאן - האם יש קשר בין סובלנות לסבלנות ?

אני חושבת שאדם סובלני מבחין בין משהו רע לבין משהו שהוא פשוט שונה, אחר, לא מוכר. חוסר סובלנות הוא כשלא מוכנים לעשות הבחנה כזאת, כשמתייחסים לשונה כאלה רע.

ואם אני כבר כאן - האם יש קשר בין סובלנות לסבלנות ?
מתי אנחנו נעשים חסרי סבלנות? כשאין לנו סובלנות להתנהגות או לדיבור של זולתנו (או למה שאנחנו מדמיינים עליו) . לא ככה?
נראה לי שסובלנות זו המחשבה, וסבלנות זו התחושה. ולגבי הגדרת הסובלנות- מסכימה עם יונת.

סבלנות ביהדות, סבלנות היא המפתח להצלחה בהורות ובהוראה, היא מאפשרת לאדם לראות את היער ולא רק את העצים ולחשב נכונה את ההשלכות לטווח הרחוק ואת ההשפעות על דיבורים ועל מעשים.
"הסבלנות נועדה להשלים בין אותם חילוקי הדעות שהם ראוים להמצא מצד הטבע האנושי הבריא, ש'כשם שאין פרצופיהן שוים, כך אין דעותיהם שוות'. אבל חלילה לה להיות הסיבה הגורמת לעצלות בזיכוך הדיעות והארתן, עד שתגן גם על הדיעות המזיקות והבוסריות" ("חזון הגאולה", מאמר "נחמת ישראל", עמ' קו)
בימים טרופים אלה מכרחים אנו לגייס את כל כוחנו ע"מ לקבל בסובלנות כל דעה או אדם, זו החכומה כולה!