מדיניות שברת שילמת בחנויות

אנונימי

ביקרנו הבוקר בחנות הטבע הקרובה לביתנו. הקטנה כבר רוצה ללכת ולא להיות כבולה, אני לתומי נכנסת והיא אחרי, בקבוקי השמן במדף הכי נמוך שאפשר, ממש כמעט על הרצפה והקטנה שלא ממש ראיתי מה עשתה הפילה בקבוק שמיד נשבר. ( לדעתי לא הרימה אותו, פשוט עברה לידו ונגעה בו - באמת לא ראיתי ).
אני בתמימותי שואלת אם נצטרך לשלם (וכמובן שממש לא חושבת שצריכה... ) והמוכרת אומרת שכן

לא נראה לי שאכנס לשם שוב. אותי זה ממש מעצבן. כמובן ששילמתי.
אח"כ בדרך התעצבנתי גם על השלוליות

מה הן אשמות, כייף להכנס עם הנעליים, אבל להתיישב? אוףףףףףף.

אם נצטרך לשלם (וכמובן שממש לא חושבת שצריכה... ) והמוכרת אומרת שכן
בהרבה חנויות זה כתוב במפורש: "שברת - שילמת".

זה דווקא דבר שאני אישית מודעת לו. לכן הייתי מתעצבנת על עצם העובדה שקרתה תאונה (גם זה בעצם מיותר, מה לעשות, תאונות קורות), אבל לא על החנות.
זה כאילו תתעצבני על האוטו החונה שנכנסת בו, על זה שהוא היה שם... הוא היה שם, את נכנסת בו, ועכשיו זה עולה לך גם לתקן את האוטו שלו וגם את הדפיקה באוטו שלך (אחחחחח!).
וזאת הסיבה שלא נתתי לילדי הקטנים להסתובב בחופשיות בחנויות שבהן דברים שבירים, כי הם עלולים לשבור משהו לגמרי בטעות (למשל, בחורף כנף המעיל נוגעת במשהו והופ - נופל ונשבר )-: ).
גם אני, מסורבלת עם מעיל ותיק גדול על הגב, לא נכנסת ככה לחנויות כי אני בעצמי עלולה להפיל משהו מאחור שיישבר באיזה מעבר צר (אני מורידה את הדברים ושמה על הרצפה). ובאמת אין לי שום חשק לשלם על משהו סתם (לפעמים דברים יקרים ביותר - למשל, במדף הויטמינים של סולגאר, בצנצנות זכוכית, אפשר בקלות לשבור צנצנת שערכה יותר ממאה שקל).
אני דווקא מבינה שהחנות לא רוצה לספוג נזקים כאלה.
ויש בזה גם אלמנט תרבותי-חינוכי מסוים (בארצות אחרות יש שלטים גדולים שמזהירים אותך מראש): זאת הדרך של החנות לדאוג לאחריות ולזהירות של הלקוחות. כשאת יודעת שתשלמי על נזק שאת או שלך תגרמו, את מקפידה הרבה יותר על הרכוש של החנות (כי אם לא תקפידי, זה יעלה לך ביוקר )-: ).

ובעצם, אם את לא משלמת - המוכר משלם את עלותו של אותו בקבוק, ואת הרוח שהיה מקבל ממכירתו.

לא תמיד זה כל כך ברור שזו אשמת הצרכן. לפעמים, ונראה כמו במקרה של נועה בר, החנות לא מאורגנת לרווחת הקונים. מדפים מפוצצים כך שאם תוציא סיכה יפול משהו. דברים שבירים ועדינים במדפים נמוכים, ובעלי חנות שלא חשבו לעשות מרחב גדול מספיק בין שורות המדפים, ואז אי הנעימות על מה שנופל בגלל כנף מעיל או תינוק במנשא היא כמובן על הקונה.
צריך פשוט לא להיכנס לחנויות כאלה, שכנראה גם מנוהלות על ידי מישהו לא סימפטי אם למרות האירגון הלקוי בחנותו הוא מפיל את ה"עונש" על הצרכן הנבוך.

שלא לדבר על חנויות שאמורות להיות לכל המשפחה והן לא ידידותיות לילדים. אין הכוונה לחנויות למיניאטורות, אלא למשל על חנות לכל המשפחה כמו חנות טבע.
זה רק עוד פן חברתי, שמשקף עד כמה גדולה הרחקת ילדים מהתודעה והמרחב הציבורי.
(אין ספק שהמוכר שמארגן את החנות חושב, אם הוא בכלל חושב, שהילד צריך להיות כבול בגן מרוחק או בעגלה עם רצועות, ושהאמא תמצא סידור כשהיא באה לקנות אצלו , כי "זה" (רוב העולם) זה לא מקום לילדים.... )

אוףףףףףף
יש ימים כאלה, בהם הכל הולך הפוך.
בימים כאלה הכל הולך כאילו "להכעיס".
לפני כמה ימים היה לי יום שכזה. חשבתי שאני משתגעת!
רם ג, בחוצפתו, שאל אותי בשלב מסויים " את צריכה לקבל?"
ברגע הראשון רציתי לחנוק אותו. מה הוא חושב לעצמו???!!!
ואחרי זה קלטתי שבעצם הוא צודק.
זו אני שלקחתי את הכל קשה מדי באותו יום (וכמובן שלפני יומיים גם קיבלתי. הוא צדק...)
סתם אנרגיות שליליות שמתנהגות כמו כדור שלג וסוחפות הכל מסביב.

ולמה אני מספרת לך את כל זה?
הרי לא היית נכנסת איתה לחנות של דברי זכוכית כשהיא זוחלת ללא השגחתך.
פשוט לא חשבת שגם בחנות טבע דברים יכולים להשבר.
כעסת על החנות במקום לכעוס על כך שבעצם לא לקחת בחשבון את האפשרות הזאת.
כעסת כי נגרם נזק (כלכלי) לעצמך.
ואחרי זה, לשבת בתוך שלולית! זה היה הקש ששבר את גב הגמל (או הנאקה, במקרה זה

)
כמה כביסה את צריכה לעשות עכשיו! והאם הבוץ הזה יירד בכלל???!!!

בקיצור, אני בעד לעשות הרבה "אוףףףףףף", ולקחת הרבה אוויר בין לבין. אם תעשי את זה מול המראה - זה עשוי לשפר עוד יותר את מצב רוחך.
אני מהמרת שאחרי הפעם השלישית או הרביעית, תפרצי בצחוק משחרר (ראית פעם את עצמך במראה אומרת "אוףףףף!" בחימה?

)

החנות לא מאורגנת לרווחת הקונים
אני מסכימה. אבל לעיתים יש מגבלות אובייקטיביות. גם בחנות מרווחת יחסית.
ואם אני שוברת (ולצורך העניין "אני" יכול להיות גם מישהו מהילדים שלי) - ברור לי שהאחריות (והתשלום) עליי.
אני יכולה לבחור לא להכנס לחנות. אבל אם כבר נכנסתי...

_אם תעשי את זה מול המראה - זה עשוי לשפר עוד יותר את מצב רוחך.
אני מהמרת שאחרי הפעם השלישית או הרביעית, תפרצי בצחוק משחרר_
כבר תוך כדי קריאה אני צוחקת להנאתי.

תודה @}
החנות לא מאורגנת לרווחת הקונים
היום זה כבר ברור לי אבל לא תמיד אפשר לראות את זה מראש.
עדיין, בקבוקים שבירים במדף תחתון? לא נראה לי. אולי פחדו שיפול מגבוה ויעשה יותר נזק.

_ואם אני שוברת (ולצורך העניין "אני" יכול להיות גם מישהו מהילדים שלי) - ברור לי שהאחריות (והתשלום) עליי.
אני יכולה לבחור לא להכנס לחנות._ זה מה עשיתי, וכך אעשה. ובעצם חבל לי. וגם זה מעצבן!

לשבת בתוך שלולית! כמה כביסה את צריכה לעשות עכשיו! והאם הבוץ הזה יירד בכלל???!!!
בכלל לא העניין. סתם היא היתה רטובה כולה ונגמר כ"כ מהר הטיול ביום חורפי עם שמש.

( בפעם הבאה אצא עם בגדים נוספים, כולל מעיל

)

הייתי מתעצבנת על עצם העובדה שקרתה תאונה התעצבנתי גם התעצבנתי.

_החנות לא מאורגנת לרווחת הקונים
אני מסכימה. אבל לעיתים יש מגבלות אובייקטיביות. גם בחנות מרווחת יחסית.
ואם אני שוברת (ולצורך העניין "אני" יכול להיות גם מישהו מהילדים שלי) - ברור לי שהאחריות (והתשלום) עליי._

מדהים כמה התפישה הלא שירותית בארץ מושרשת. אנחנו פשוט רגילים לא לקבל שירות טוב.

אם אני מבינה נכון, שרון ובשמת, אתן חושבות שגם אם חנות מאורגנת באופן גרוע, כזה שפינת המעיל שלנו (ועזבו ילדים רגע) בקושי תיגע במשהו והוא יפול - אתן חושבות שעלינו לשלם במקרה כזה, כן?
אני חושבת שזה מצב מופרך.

ראשית אני מסכימה עם פלוני באשר לכך שחנויות לא עושות דבר (!) למנוע את התאונות האלה. נהפוך הוא - הן רק מערימות קשיים ומכשולים - או בעצם אולי לא מקדישות לנושא כל מחשבה. לאור זאת, לדעתי, זו צריכה להיות אחריות שלהן על התאונות והן צריכות לספוג זאת. ואני כמובן לא מדברת על חבלה במזיד.
מה שכן, ועדיין לא גיבשתי סופית את דעתי בנושא, אם יש חנות מרווחת ומאורגנת בחוכמה, ונפל לי מהיד בקבוק בושם - תאונה אך באשמתי המלאה - הייתי מצפה לשלם אך הייתי רוצה לראות חנות שגובה במצב כזה את מחיר העלות של המוצר ולא מחיר מלא. זו היתה תאונה, תאונות קורות, התאונה קרתה בשטח החנות - אני חושבת שזה יהיה שירות טוב אם יגבו ממני רק מחיר עלות ולא מחיר מדף. ואז - אני גם אחזור בעתיד לאותה חנות...

הייתי רוצה לראות חנות שגובה במצב כזה את מחיר העלות של המוצר ולא מחיר מלא
כן, גם אני חשבתי על זה תוך כדי כתיבה (ואז כתבתי: המוכר משלם את עלותו של אותו בקבוק, ואת הרווח שהיה מקבל ממכירתו), ותהיתי האם עליי לשלם גם על הרווח הפוטנציאלי.

יהיה שירות טוב אם יגבו ממני רק מחיר עלות ולא מחיר מדף. ואז - אני גם אחזור בעתיד לאותה חנות...
במקרה הנוכחי גבו ממני מחיר עלות בלבד, ובכל זאת לא בא לי לחזור לשם.
אם אני צריכה לקשור את הילדה שלי בכל מקום שאני צריכה להיכנס, לא בא לי לבוא לשם.
אבל אולי זה לדף בעיות של אימהות בחינוך הביתי ?

לא רק בחינוך ביתי.
אני אישית (כנראה כמו שרון ג , שתי ילדות מחונכות שכמונו (-; ) אפילו לא רואה בזה "בעיה".
לא יותר מלבוא לביקור עם הילדים אצל אחרים (צריך לשמור על הקטנים, שלא יגרמו שם נזקים בטעות), או מכל מיני סיטואציות עם ילדים קטנים בעולמנו, שבהן צריך לשמור הן על הקטנים מפני הסביבה והן על הסביבה מפני הקטנים.

בשמת, לצערי אני מסכימה איתך

צריך לשמור על הקטנים, שלא יגרמו שם נזקים בטעות
באמת למקומות כאלו מאוד קשה ללכת עם הקטנים.

אני חושבת שבארה"ב יש לחנויות ביטוח על תאונות כאלה, והצרכנים לא מתבקשים לשלם. אני לא יודעת איך זה בארץ.

אני חושבת שבארה"ב יש לחנויות ביטוח על תאונות כאלה, והצרכנים לא מתבקשים לשלם.
גם ביפן.

נעה, בפעם הבאה אצא עם בגדים נוספים, כולל מעיל ואל תשכחי שקית לבגדים הרטובים

סיפור קטן:
לפני כמה חודשים נכנסנו בעלי ואני עם הקטנה במנשא לבית מרקחת זעיר בקינג ג'ורג' בת"א. לא יודעת איך, המנשא, התיק - נפל איזה תכשיר נשבר ונשפך. בעלי מיד הוציא ארנק לשלם, והרוקחת לבשה כמובן הבעת פנים של: את הכסף, ואילו אני, עצרתי רגע את בעלי והראתי לו שהבקבוק הזה, עמד על שאר המוצרים במדף, ממש מעל המוצרים, ובכלל אפשר היה לנשוף עליו והוא היה נופל. חיש קל בעלי התעשת, החזיר הכרטיס לארנק והארנק לכיס. באריכות רבה הוסבר לרוקחת ההמומה והנבגדת על הרציונל להחלטה. זה לא עזר. עדיין לא שילמנו ויצאנו כשאנו חשים שעשינו את הדבר הנכון.
מאידך, אם זו היתה אשמתנו באמת, היינו משלמים בחפץ לב.
מוסר השכל: אולי פשוט עלינו לשקול בכל סיטואציה, מה חלקנו בתאונה, מה חלקה של החנות, ולהחליט בהתאם.

אגב, בעלי, אמריקאי בחציו, אומר שבארה"ב אמנם ברוב המקרים הלקוח לא משלם, אולם עדיין ניתן לראות הרבה את השלט YOU BREAK YOU PAY מופיע בחנויות קטנות רבות, אם כי הוא תלוי ליד: ! PLEASE DON'T TOUCH.

מסכים שהחנות מחוייבת בבטיחות.
תשלום מופחת (מתחת למחיר שבו בעל החנות רכש את המוצרים, לא רק מתחת למחיר שבו הוא רוצה למכור אותם) יכול להיות תמריץ לבעל החנות להקפיד יותר בפעם הבאה.

עודד

כל מילה.

יש לי חברה שעובדת בחנות והיא טוענת שכשמשהו נשבר מחזירים אותו ליצרן שבור ולא משלמים עליו.
[הכוונה היא בתחום האוכל]
ולכן כאלה שלוקחים ממך כסף על משהו שנשבר הם סתם רעים.
אבל באמת .

אמצעי בטיחות לחנות כזו יכול להיות אפילו זכוכיות שקופות, כאלו שיחסמו את המוצרים ממגע יד אדם ומאידך יהיה ניתן לראות מה יש מאחוריהן ואף לפתוח אותן כשצריך. פתרונות בטיחות לא חסר. מאוד קל מצד בעלי החנות לכתוב "שברת שלמת" במקום באמת לחשוב קודם מה ניתן לעשות כדי למנוע את חוסר הנעימות מצד הלקוח ומצד המוכר.

ומה דעתכם על המדף הקטן של הממתקים ליד הקופה בסופר, ושאי אפשר לעבור שם בלי או לקנות או לריב? הם הרי עושים את זה בכוונה... יש לכם איזה טיעון טוב למה לא לשלם על ממתק כזה?

וידוי קטן (לא וידוא הריגה!! ):
בסופר השכונתי, אין סלסלות. רק עגלות.
והם גם נוהגים להקים בריקדות ממוצרים-בהנחה-שלושה-במחיר-שניים-רק-היום בכניסה כדי שלא תוכל לפספס (וגם לא תוכל להיכנס).
אז אני, איך אומרים, לא יוצא מגדרי כדי לתמרן בין הערימות החובבניות. מכירים את המדפים עם האריזות שיושבות "חצי טוסיק באוויר" ?
פשוט מחכות למרפק תמים.
אז אם פינת העגלה העיפה קצת פרודוקטים אני ממלמל איזו עיצה למנהל הסניף שמתחילה במילת הציווי "לך..." ומפליג הלאה, פחדן גאה בצדקת דרכו.

אתגר: מה קורה אם שמת בקבוק יין בשקית (כי לא רצית עגלה כי לא צריך) והשקית נקרעה והבקבוק התנפץ?

<צוויליך פחדן, אבל מה, אחד גאה.>

ו מודי תאני , מדפי הקופה הם חלק מעיצוב הסופר. זה תחום שאנשים חכמים וערמומיים מפתחים נון-סטופ וכמו עם הפרסומות - זה עובד. כולנו רואים את זה ו"מבינים" את הטריקים... וקונים.
היתה לי תקופה שעקרונית לא קניתי כלום במדפי הקופה.
היום אני כמעט תמיד לוקח טוויסט, אוכל אותו תוך כדי ההמתנה ונותן את העטיפה לקופאית.
תהרוג אותי, לא יודע למה, אבל יש לי סיפוק מזה.

<צוויליך פחדן, גאה וקצת דפוק. החינוך הקיבוצי או משהו.>

יש לכם איזה טיעון טוב למה לא לשלם על ממתק כזה? כי הנזקים שיכולה לגרום ילדה אחת בת שנתיים ורבע שתובעת את המעשר שלה עולים הרבה יותר מקופסת סמרטיז?

מה קורה אם שמת בקבוק יין בשקית (כי לא רצית עגלה כי לא צריך) והשקית נקרעה והבקבוק התנפץ?

אם מדובר ביין זול ושקית נייר חומה, אז סימן שאין לך כסף ולכן אין צורך לשלם

תפרן: הי, אין לי כסף.
לובה: פסדר, לא צריך משלם.

וקצת דפוק. החינוך הקיבוצי
דפקט קיבוצי?

באופן טבעי

באופן טבעי