באופן טבעי

מאד התלבטתי אם להתחיל לכתוב , אבל הצורך בעצה ממקור רחוק ניצח.
אני נשואה 10 שנים. בחלקן מאושרות. בשנתיים האחרונות משבר אחד ארוך ומתיש. לא הייתי מאוהבת בבעלי אף פעם. הוא איש טוב ומדהים, התחתנתי בגיל צעיר ואני לא בטוחה שמהמקום הנכון.היינו חבירים טובים עם הזמן פנינו לדרכים שונות
היללדים, הבית,הקריירה, הלימודים, השחיקה מי לא מכיר?

הריחוק היה בלתי ניתן לגישור, לפחות כך היה נראה לי. והבדידות הרגה אותי לאט לאט...
לישון לבד, להתמודד לבד עם כל הקשיים כל אחד והקשיים שלו. ומבחוץ המשפחה המושלמת. הבית היפה, הכסף, הילדים המדהימים.. ואצלי הצמא כמו מדבר
מעולם לא בגדתי בו, ולא היו חסרות הזדמנויות , הדפתי את כולן מבלי לחשוב פעמיים.תמיד אמרתי שלבגוד יהיה הסוף מבחינתנו, ולפרק את המשפחה שלי זה היה הדבר אחרי אחרון שרציתי! אבל..
זה קרה. התאהבתי עד כלות. אהבה שלא ניתן לתאר במילים {בעצם כולן כך לא?!}הרגשתי מה שלא הרגשתי מעולם. זו היתה ההתאהבות הראשונה שלי, בגיל 35, הרגשתי כאילו הכרתי את האדם עם המפתח לנשמה שלי. לא מתחשק לי להשתמש בקלישאות
כמו נפש תאומה וכאלה, אבל זה כך. אני לא יכולה לתאר את רמות האושר שהייתי בהן. פשוט לא ראיתי בעיניים.כל כך אהבנו שזה כאב.חשוב לי להגיד שזה התחיל אחרי שכבר אני ובעלי התחלנו לדבר על גירושים כעל אופציה מתקבלת{לא שזה מצדיק}.
האהבה הזו היתה גדולה עליי, פעם ראשונה שהרגשתי שאני מאבדת שליטה על עצמי ועל החיים שלי. לשקר, להונות, לא לרצות כלום מלבד לנשום אותו והוא אותי. הפסקתי ללמוד, בעבודה הזנחתי, שלא לדבר על הבית ועל הסכוי שלא יודעת אם היה לתקן את הנישואים. ללמזלי הילדים היוו איזשהו בלם להתעופפות חסרת מעצורים שלנו.
גם הוא הפסיק לתפקד בעבודה ובכלל, הרגשנו כמו שני מכורים שכל דקה רחוק אחד מהשני מלווה בכאבים גופניים. ממש כך!
בינתיים אני ובעלי המשכנו בפרידה, הוא עזב את הבית לבקשתי והתחלנו בחלוקות רכוש המתישות. במקביל החלטתי לשים קץ לאהבה המסעירה הזו הרגשתי שהיא שואבת אותי ללא רחמים.
היום אני מתחילה צעדים ראשונים לבד. לסיים את זה לא היה פשוט תיארתי את זה ממש כמו קריז. הייתי חודש חולה עם חום גבוה בוכה כמו ילדה.
ועכשיו, עכשיו מה עדיין מתגעגעת, בודדה, מתמודדת לבד עםהכל.כואבת עלשפגעתי בשותף שהיה לי 10 שנים, כואבת על האושר שהיה לי רק לרגע ונגוז.מבולבלת...

מבולבלת, כועסת. על עצמי שדרסתי את כולם כי רציתי כל כל, כל כך להיות ראויה לאושר הבלתינתפס הזה. עליו שהאמנתי לו שאפשר שאנחנו יכולים להיות יחד ונמתן את הכל. על בעלי שהשאיר אותי לבד ולא עצר אותי גם כשהוא ראה אותי שורפת ומשאירה רק שדות חרוכים. לפני שיקפצו עלי, אני יודעת שזו האחריות שלי קודם, אבל אני כועסת כעס אולי לא רציונאלי. אני מאוכזבת מעצמי שאחרי כל כך הרבה שניםאיבדתי את עצמי ואני לא יודעת כבר איך זה להיות לבד שניה. אני מופתעת מכמה חסר שמחזרים אחרי, וכמה החוסר הזה הוא נוכח. אני מתביישת בעצמי שאני עדין חושבת עליו יום ולילה למרות שאכזב אותי ובגד באמון שלי. אני יודעת שכנראה הזמן יעשה את שלו, אבל עכשיו הכל כל כך תפל וריק. והאין הזה כל כך נוכח שאין דבר מלבדו.

היי חצי נימול,תודה על התגובה.
אך את חייבת לאסוף עצמך מהשברים ,ולקבל החלטה , מה הלאה , כי בכל מקרה הבנתי שיש לך ילדים, ולא לשכוח בדרך את הצרכים של עצמך.
אני יודעת, אבל אין לי מושג איך.אולי באמת הזמן...

אני לא כ"כ מצליחה לחבר את הסיפור שלך למשהו מובן
אבל הגרוש שלך את כותבת הריחוק היה בלתי ניתן לגישור, לפחות כך היה נראה לי
ועל המאהב
במקביל החלטתי לשים קץ לאהבה המסעירה הזו הרגשתי שהיא שואבת אותי ללא רחמים
אכזב אותי ובגד באמון שלי
כלומר יש לך מקום שעוד חושב שיש סיכוי לגשר בינך לבין גרושך או שרוצה בכך?
והאם נפרדת מבחירה מהאהוב או שהוא בגד בך?
כי אם שני הקשרים הללו נגמרו באופן סופי תמשיכי הלאה ותמצאי מי שיחזר וימלא את החסר
אבל אם לא אני חושבת ששוה לנסות ולהציל זוגיות עם אבי ילדיך שהיה חברך במשך שנים רבות, רק אם זה משהו שיתכן שתרצי בו ממקום מאושש ולא מכאב הזניחה/פרידה מרצון מהמאהב
...
בהצלחה

אז קודם כל תנסי לקום מההריסות, ולא להביט אחורה בזעם
כן, זה החלק העיקרי כרגע.אני מנסה לשים לי את הנקודת אור העתידית הענין הוא שאני מרגישה שטרפתי את כל הקלפים ואני כבר לא יודעת את הדברים הבסיסיים ביותר.


אני לא כ"כ מצליחה לחבר את הסיפור שלך למשהו מובן
אני גם לא מצליחה להבין כלום.הכל רק גיבוב של שאלות. מה עשיתי, מה הייתי עושה אם לא, מה הייתי צריכה לעשות ועוד ועוד ועוד.
תודה

סופ"ש הילדים היו אצל אבא שלהם מתכון בטוח להתרסקות טוטלית בשבילי. הלכתי לבריכה עם חברה. פתאום תוך דקות הרגשתי לחץ בחזה, אני נחנקת בין כל המשפחות והילדים הצוהלים כששלי רחוקים ממני. נמלטתי משם לים לבד.
ישבתי לבד בשקט עם ספר ואמרתי לעצמי שפעם הייתי מפנטזת על בוקר שקט לבד עם ספר בים ולמה עכשיו אני כל כך סובלת. לא נוח לי בעור של עצמי איבדתי את היכולת להיות עם עצמי בשקט.
ניסיתי לעשות מידטציה. התחלתי להתבונן במחשבות שלי .מה שראיתי היה בליל מוטרף של שאלות, הכאות על חטא, ספקות בעצמי במעשיי וביכולות שלי.
האמת שאני לא יודעת איך לקום מזה.אני לא מצליחה לשאוב נחמה מכלום. אני לא מצליחה למצוא הגיון במעשיי. אני בדרך כלל אדם שלא מכיר תחושת חוסר אונים.
תמיד על הרגליים, תמיד מוצאת בכל את הטוב . ועכשיו זו הפעם הראשונה שהשתתקתי. שיעור ראשון. גם אני יכולה להתרסק, להיות החלשה, ולא מושלמת חלילה לא עלינו.
אולי מעז יצא מתוק???

והאם נפרדת מבחירה מהאהוב או שהוא בגד בך?
הוא לא בגד בי, אבל מאד איכזב אותי. אומנם האכזבה הייתה בדיעבד אחרי שהחלטתי שאני לא יכולה להתקיים במערכת הזו. אבל זה לא הפך את זה לפחות מרסק.
כלומר יש לך מקום שעוד חושב שיש סיכוי לגשר בינך לבין גרושך או שרוצה בכך?
איך הייתי עונה על זה. אני הכי רוצה לרצות את זה. אבל כרגע אני לא יודעת כלום על הרצונות שלי.אם ארשה לעצמי להיות דרמטית אני מרגישה שהלב שלי מת או לפחות פצוע מאד קשה ואני לא יכולה לרצות כלום.
מה שמפחיד אותי יותר מכל זה שאיבדתי אמון בעצמי. לפני כן התהלכתי בעולם בתחושה של כמעט כל יכולה. סמכתי בעצמי, האמנתי בעצמי, באינטואציות שלי, בשיקול הדעת שלי.
ועכשיו שצעדתי לאש ויצאתי משם פצועה, עכשיו שראיתי שאני יכולה להיות עיוורת ולפגוע ולהזיז מהדרך את כל היקרים לי רק כי פשוט לא ראיתי בעיניים , עכישו איבדתי את האמון בעצמי.

מה שכן מומלץ בחום ,זה לנסות לשמור על מערכת יחסים טובה ככל הניתן עם גרושך, ולפחות על מערכת קורקטית
בזה אין שום חשש. למרות שהוא דחף, מתוך כעס, למלחמה אין שום סיכוי שזה יהיה על הגב של הקטנטנים. מה גם שבאמת אני לא מתכננת לסיים קרוב ל - 11 שנים בריב על הקומקום החשמלי...
עוד דבר וזאת אומר הן מהפן המקצועי והן מהפן האישי
מה זאת אומרת? אם אפשר לדעת על הפן המקצועי והעל האישי.
בהצלחה , לב-שלם היקרה
תודה